Talmud Builders

    Horayot 10b

    Back to index

    English translation — Horayot 10b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1I am granting you servitude, as it is stated: “And they spoke to him saying: If you will be a servant to this people today” (I Kings 12:7). This explains the phrase “in an independent house.”

    2§ The Sages taught: The verse states concerning a king: “When [ asher ] a king sins” (Leviticus 4:22). Rabbi Yoḥanan ben Zakkai said: Happy [ ashrei ] is the generation whose king feels the need to bring an offering for his unwitting transgression. If the generation’s king brings an offering, you must say all the more so what a commoner will do to atone for his sin, i.e., he will certainly bring an offering. And if the king brings an offering for his unwitting transgression, you must say all the more so what he will do to atone for his intentional transgression, i.e., he will certainly repent.

    3Rava, son of Rabba, objects to this: If that is so, and the term asher is interpreted in that manner, then concerning that which is written: “And he shall pay for that which [ asher ] he has sinned from the sacred item” (Leviticus 5:16), and with regard to Jeroboam, son of Nevat, about whom it is written: “Who [ asher ] sinned and caused others to sin” (I Kings 14:16), so too is the interpretation that this generation is happy? The Gemara answers: Here, in the case of a king who brings an offering, it is different, as the verse altered its formulation; in parallel verses, the term “if” is utilized, e.g., in the verse: “If the anointed priest shall sin” (Leviticus 4:3). In the other instances, asher is the standard formulation.

    4Apropos the homiletic interpretation of the term asher , Rav Naḥman bar Ḥisda interpreted a verse homiletically: What is the meaning of that which is written: “There is a vanity that is [ asher ] performed upon the earth; that there are [ asher ] righteous men to whom it happens according to [ asher ] the action of the wicked, and there are wicked men to whom it happens according to the action of the righteous” (Ecclesiastes 8:14)? Happy [ ashrei ] are the righteous, to whom it happens in this world according to the experiences of the wicked in the World-to-Come, i.e., they suffer in this world. Woe unto the wicked, to whom it happens in this world according to the experiences of the righteous in the World-to-Come, i.e., they enjoy this world.

    5Rava said: Is that to say that if the righteous enjoyed two worlds it would be awful for them? Why must the righteous suffer in this world? Rather, Rava said as follows: Happy are the righteous to whom it happens in this world according to the experiences of the wicked in this world, i.e., happy are the righteous who enjoy this world as well. Woe to the wicked, to whom it happens in this world according to the experiences of the righteous in this world, i.e., like the many righteous people who suffer in this world.

    6The Gemara relates: Rav Pappa and Rav Huna, son of Rav Yehoshua, came before Rava. Rava said to them: Have you mastered this tractate and that tractate? They said to him: Yes. Rava said to them: Have you become somewhat wealthy? They said to him: Yes, as each of us bought a parcel of land from which we earn our livelihoods. Rava proclaimed about them: Happy are the righteous, to whom it happens in this world according to the goodness resulting from the actions of the wicked in this world.

    7§ Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: What is the meaning of that which is written: “For the ways of the Lord are right, and the righteous will walk in them and transgressors will stumble in them” (Hosea 14:10)? It is comparable to an incident involving two people who roasted their Paschal offerings. One ate it for the sake of the mitzva, and the other one ate it with gusto, for the sake of excessive eating. With regard to that person who ate it for the sake of the mitzva, it is written: “The righteous will walk in them.” With regard to that person who ate it for the sake of excessive eating, it is written: “And transgressors will stumble in them.”

    8Reish Lakish said to Rabba bar bar Ḥana: Did you call the one who ate the Paschal offering for the sake of excessive eating wicked? Although he did not perform the mitzva in the ideal manner, didn’t he eat the Paschal offering? Since he fulfilled the mitzva, how can he be characterized as a transgressor? Rather, it is analogous to an incident involving two people; this one has his wife and his sister with him in a dark house and that one has his wife and his sister with him in a dark house. One of them, his wife happened to come to him and he engaged in intercourse with her, and the other one, his sister happened to come to him and he engaged in intercourse with her. With regard to that one, to whom his wife happened to come, it is written: “The righteous will walk in them.” With regard to that one, to whom his sister happened to come, it is written: “And transgressors will stumble in them.”

    9The Gemara asks: Are these matters comparable? In the verse, we are speaking of one path upon which both the righteous and the wicked walk, and here, in the incident mentioned by Reish Lakish, there are two paths, as the two people are not performing the same action. Rather, it is analogous to the incident involving Lot and his two daughters (see Genesis 19:30–38): With regard to the daughters, who, when engaging in intercourse with their father, intended their action for the sake of a mitzva, as they believed that the world had been destroyed and that only they remained alive, it is written: “The righteous will walk in them.” With regard to Lot, who intended his action for the sake of a transgression, it is written: “And transgressors will stumble in them.”

    10The Gemara challenges: Perhaps Lot too intended his action for the sake of a mitzva. Rabbi Yoḥanan says that this entire verse: “And Lot cast his eyes and beheld the entire plain of the Jordan that it was well watered everywhere” (Genesis 13:10), is stated in the context of transgression.

    11He explains: “And Lot cast his eyes” is an allusion to the verse: “His master’s wife cast her eyes upon Joseph and said: Lie with me” (Genesis 39:7). “His eyes” is an allusion to the verse: “And Samson said: Get her for me, as she is pleasing to my eyes” (Judges 14:3). “And beheld” is an allusion to the verse: “And Shechem, son of Hamor, the prince of the land, beheld her; and he took her and lay with her” (Genesis 34:2). “The entire plain [ kikar ] of the Jordan” is an allusion to the verse: “For on account of a prostitute a man is brought to a loaf [ kikar ] of bread” (Proverbs 6:26). “That it was well watered [ mashke ] everywhere” is an allusion to the verse “I will follow my lovers, givers of my bread and my water, my wool and my flax, my oil and my drink [ veshikkuyai ]” (Hosea 2:7).

    12The Gemara asks: Why is Lot accused of wrongdoing? Wasn’t he the victim of circumstances beyond his control, as he was drunk and asleep? It is taught in the name of Rabbi Yosei bar Rabbi Ḥoni: Why is it dotted over the letter vav that is in the word “ bekumah ” written with regard to Lot’s elder daughter in the verse: “And he knew not when she lay down, nor when she arose [ bekumah ]” (Genesis 19:33)? It is to say to you that when she lay down he did not know; but when she arose, he knew. Therefore, his action was not completely beyond his control. The Gemara asks: And what was he to do? What was, was. The Gemara answers: He should have derived from it that on the following night he should not drink. Since he drank again, this indicates that he did so with intent to engage in intercourse with his other daughter.

    13Apropos Lot, Rabba taught: What is the meaning of that which is written: “A brother betrayed a strong city, and their contentions are like the bars of a castle” (Proverbs 18:19)? “A brother betrayed a strong city”; that is Lot, who parted from Abraham. “And their contentions are like the bars of a castle” is stated because he, i.e., Lot, introduced contention between Israel and Ammon, as it is stated: “An Ammonite or a Moabite shall not enter into the congregation of the Lord” (Deuteronomy 23:4).

    14Rava taught, and some say it was Rabbi Yitzḥak who taught: What is the meaning of that which is written: “He that separates himself seeks his own desire, and snarls against all sound wisdom” (Proverbs 18:1)? “He that separates himself seeks his own desire”; that is Lot, who separated from Abraham to pursue his lust. “And snarls [ yitgalla ] against all sound wisdom”; his shame was revealed [ shenitgalla ] in synagogues and study halls, where the halakha concerning his offspring is taught; as we learned in a mishna ( Yevamot 76a): An Ammonite and a Moabite, descendants of Lot, are forbidden with a permanent prohibition.

    15§ And Ulla says: Tamar engaged in licentiousness with Judah (see Genesis, chapter 38), and Zimri engaged in licentiousness with Cozbi (see Numbers 25:6–9). Tamar engaged in licentiousness, and kings and prophets emerged from her. Zimri engaged in licentiousness, and tens of thousands from the Jewish people fell. Rav Naḥman bar Yitzḥak says: A transgression performed for the sake of Heaven is greater than a mitzva performed not for its own sake, as it is stated: “Blessed above women shall be Yael, the wife of Heber the Kenite, above women in the tent shall she be blessed” (Judges 5:24). Who are these “women in the tent”? They are Sarah, Rebecca, Rachel, and Leah, and Yael is more blessed than they are. Apparently, a mitzva performed not for its own sake is a negative phenomenon.

    16The Gemara asks: Is that so? But doesn’t Rav Yehuda say that Rav says: A person should always engage in Torah study and the performance of mitzvot, even if he does so not for its own sake, as through the performance of mitzvot not for its own sake, one gains understanding and comes to perform them for its own sake. Apparently, even when performed not for its own sake a mitzva is still a positive phenomenon. The Gemara emends the statement: Say that the status of a transgression performed for the sake of Heaven is like that of a mitzva performed not for its own sake.

    17Apropos Yael, Rabbi Yoḥanan says: That wicked man Sisera performed seven acts of intercourse with Yael at that time, as it is stated: “Between her legs he crouched, he fell, he lay; between her legs he crouched, he fell; where he crouched, there he fell dead” (Judges 5:27). Each of the seven verbs is a euphemism for intercourse. The Gemara asks: But didn’t she experience pleasure from the transgression of engaging in intercourse with Sisera? Why does the verse praise her? Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai: Even the good provided by the wicked is bad for the righteous, so Yael did not experience any pleasure from her intercourse with Sisera.

    18Rav Yehuda says that Rav says: A person should always engage in Torah study and the performance of mitzvot, even if he does so not for its own sake, as through the performance of mitzvot not for its own sake, one gains understanding and comes to perform them for its own sake. Proof for this can be adduced from the incident involving Balak, as in reward for the forty-two offerings that Balak the wicked sacrificed to God, despite the fact that he did this in order to curse the Jewish people (see Numbers, chapter 23), he merited and Ruth emerged from him, as Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, says: Ruth was the daughter of the son of Eglon, the son of the son of Balak, king of Moab.

    19§ Apropos Lot and his daughters, Rabbi Ḥiyya bar Abba says that Rabbi Yoḥanan says: From where is it derived that the Holy One, Blessed be He, does not withhold even the reward for euphemistic speech? It is derived from here, as the elder daughter called her son Moab, an allusion to the fact that the child is from her own father [ me’av ], and the Merciful One said to Moses: “Be not at enmity with Moab, neither contend with them in battle” (Deuteronomy 2:9). From this it may be inferred: It is in battle

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    עבדות אני נותן לכםשהשררות עבדות הוא לו לאדם לפי שמוטל עליו עול רבים:

    אשרכמו אשרי:

    צריך אתה לומר מהו הדיוטבתמיה כלומר אם המלך שאין לבו כפוף מרגיש ומביא קרבן על שגגתו כ"ש שהדיוטות מרגישין שלבם כפופים:

    מהו על זדונובתמיה כלומר אם על שגגתו מרגיש כ"ש שמרגיש על זדונו וחוזר בתשובה:

    שאני הכא דשני קרא בדבוריהדבאידך כתיב אם כל עדת ישראל ישגו אם הכהן המשיח אם נפש והכא כתיב אשר נשיא יחטא ודאי אשרי משמע:

    אשריהם לצדיקיםכלומר אשרי הצדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים שבעולם הבא בעולם הזה כלומר שמגיע אליהם צרות לצדיקים בעולם הזה כדרך שמגיע לרשעים בעוה"ב:

    אויכמו ווי דהכא לא כתיב אשר דמשמע אוי להם לרשעים שמגיע אליהם טובות בעולם הזה כדרך שמגיע טובות לצדיקים בעולם הבא דרעה היא לרשעים כדכתיב ומשלם לשונאיו אל פניו וגו' (דברים ז׳:י׳):

    צדיקים אי אכלי תרי עלמי מי סני להומי שנאוי הוא להם [כלומר כלום רע להם] לצדיקים שאוכלים שני עולמות שיש להם טובה בעוה"ז ובעוה"ב:

    אלא אמר רבא אשריהם לצדיקים שמגיע להםטובות כמעשה הרשעים שבעוה"ז שיש להם טובה כדכתיב ומשלם לשונאיו דכך מגיע לצדיקים בעוה"ז אשריהם שיש להם טובה בעולם הזה ולעוה"ב:

    ואוי להם לרשעים שמגיע להםצרות כמעשה הצדיקים שבעולם הזה [דמשמע שבאים עליהם צרות כמו שבאים על הצדיקים בעוה"ז] דהקב"ה עושה כדי לגבות [חובם] מהצדיקים בעוה"ז כדי שיהא להם שכר טוב בעוה"ב דכך מצינו צרות לרשעים בעוה"ז אוי להם שאין להם טובה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא:

    אוקימתון מסכתא פלןכלומר יש לכם מסכתא סדורה בפיכם מסכתא פלוני ופלוני:

    איעתריתו פורתאכלומר יש לכם עושר ואין לכם לטרוח אחר מזונות ויש לכם פנאי לעסוק תדיר בתורה:

    אמרו לו אין דזבנןלכל חד וחד מינן קטינא דארעא ומתזנינן מינה ברווחא:

    קרי עלייהו אשריהם לצדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים שבעוה"זדאכלי צדיקים תרי עלמי:

    לשם אכילה גסהשלא לשום מצוה אלא נתכוין לאוכלו לשם קנוח סעודה:

    מי דמי אנן קאמרינן חד דרךדזה ילך בה וזה יכשל בה:

    והכא שני דרכיםדלזה נזדמנה לו אשתו ולזה נזדמנה לו אחותו:

    נפשענמרד שמרד בו שפירש ממנו:

    מקרית עוזעוז כמו עז אברהם כדכתיב אל צור חוצבתם (ישעיהו נא):

    שהטיל מדיניםבינו ובין בני ישראל כבריחים שנועלים שהחיצונים אינם יכולין ליכנס לפנים וכך אין עמוני ומואבי יכולין להתערב בישראל דכתיב לא יבא עמוני ומואבי:

    לתאוהשל עבירה יבקש נפרד:

    זה לוטדכתיב ביה ויפרדו איש מעל אחיו:

    יתגלעכמו לפני התגלע (משלי י״ז:י״ד) לשון גלוי:

    תמר זנתהונתכוונה לשום מצוה כדי להעמיד זרע מן הצדיקים כדכתיב כי ראתה כי גדל שלה:

    זמרי זינהונתכוון לשם עבירה:

    מדקאמר גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה מכלל דמצוה שלא לשמה גריעותא הוא והא אמר רב יהודה וכו':

    אלא אימא גדולה עבירה לשמהכלומר לשום מצוה כמצוה שלא לשמה:

    בין רגליה כרע נפל שכבבין רגליה כרע נפל באשר כרע שם נפל שדוד הרי שבעה:

    נתכוונה לשם מצוהכדי להתיש כחו ותהא יכולה להורגו:

    מ"ב קרבנותג"פ ז' מזבחות פר ואיל במזבח:

    יצאה ממנו רותשיצא ממנה דוד שריוה להקב"ה בשירות ובתשבחות (ברכות ז: ב"ב יד:):

    דקרייה מואבמשמע מאבי:

    הוריות י עמוד ב

    1עבדות אני נותן לכם, שנאמר: ״(מלכים א יב״, ז) וידברו אליו לאמר אם היום תהיה עבד לעם הזה:

    Baraita

    2ת"ר (ויקרא ד, כב) אשר נשיא יחטא אמר ריב"ז אשרי הדור שהנשיא שלו מביא קרבן על שגגתו אם נשיא שלו מביא קרבן צריך אתה לומר מהו הדיוט ואם על שגגתו מביא קרבן צריך אתה לומר מהו זדונו׃

    3מתקיף לה רבא בריה דרבה אלא מעתה דכתי' (ויקרא ה, טז) ואת אשר חטא מן הקדש ישלם ובירבעם בן נבט דכתיב ״ביה (מלכים א יד״, טז) אשר חטא ואשר החטיא הכי נמי דאשרי הדור הוא שאני הכא דשני קרא בדבוריה׃

    4דרש רב נחמן בר רב חסדא מאי דכתיב ״(קהלת ח״, יד) יש הבל אשר נעשה על הארץ וגו' אשריהם לצדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים של עולם הבא בעולם הזה אוי להם לרשעים שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים של עולם הבא בעולם הזה׃

    5אמר רבא אטו צדיקי אי אכלי תרי עלמי מי סני להו אלא אמר רבא אשריהם לצדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים של עולם הזה בעולם הזה אוי להם לרשעים שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים של עולם הזה בעולם הזה׃

    6רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע אתו לקמיה דרבא אמר להו אוקימתון מסכתא פלן ומסכתא פלן אמרו ליה אין איעתריתו פורתא אמרו ליה אין דזבנן קטינא דארעא קרי עלייהו אשריהם לצדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים שבעולם הזה בעולם הזה׃

    7אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן מאי דכתיב ״(הושע יד״, י) כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם משל לשני בני אדם שצלו פסחיהם אחד אכלו לשום מצוה ואחד אכלו לשום אכילה גסה זה שאכלו לשום מצוה צדיקים ילכו בם זה שאכלו לשום אכילה גסה ופושעים יכשלו בם׃

    8א"ל ריש לקיש רשע קרית ליה נהי דלא עביד מצוה מן המובחר פסח מי לא קאכיל אלא משל לשני בני אדם זה אשתו ואחותו עמו בבית וזה אשתו ואחותו עמו בבית אחד נזדמנה לו אשתו ואחד נזדמנה לו אחותו זה שנזדמנה לו אשתו צדיקים ילכו בם וזה שנזדמנה לו אחותו ופושעים יכשלו בם׃

    9מי דמי אנן קאמרינן חדא דרך והכא שני דרכים אלא משל ללוט ושתי בנותיו הן שנתכוונו לשם מצוה צדיקים ילכו בם הוא שנתכוון לשם עבירה ופושעים יכשלו בם׃

    10ודלמא הוא נמי לשם מצוה הוא מכוין א"ר יוחנן כל הפסוק הזה לשם עבירה נאמר׃

    11(בראשית יג, י) וישא לוט (בראשית לט, ז) ותשא אשת אדניו את עיניה את עיניו (בראשית לד, ד) ויאמר שמשון [וגו'] אותה קח לי כי היא ישרה בעיני וירא (בראשית לד, ב) וירא אותה שכם בן חמור את כל ככר הירדן (משלי ו, כו) כי בעד אשה זונה עד ככר לחם כי כלה משקה (הושע ב, ז) אלכה אחרי מאהבי נותני לחמי ומימי צמרי ופשתי שמני ושקויי׃

    12והא מינס אניס תנא משום רבי יוסי בר רבי חוני למה נקוד על וי"ו שבקומה של בכירה לומר לך שבשכבה לא ידע אבל בקומה ידע ומאי ה"ל למעבד מאי דהוה הוה נפקא מינה דלפניא אחרינא לא איבעי ליה למישתי׃

    13דרש רבה מאי דכתיב ״(משלי יח״, יט) אח נפשע מקרית עוז ומדינים כבריח ארמון אח נפשע מקרית עוז זה לוט שפירש מאברהם ומדינים כבריח ארמון שהטיל מדינים בין ישראל לעמון שנאמר ״(דברים כג״, ד) לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה'׃

    14דרש רבא ואיתימא ר' יצחק מאי דכתיב ״(משלי יח״, א) לתאוה יבקש נפרד (ובכל) [בכל] תושיה יתגלע לתאוה יבקש נפרד זה לוט שנפרד מאברהם (ובכל) [בכל] תושיה יתגלע שנתגלה קלונו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות דתנן עמוני ומואבי אסורין איסור עולם׃

    15ואמר עולא תמר זנתה וזימרי זינה תמר זנתה יצאו ממנה מלכים ונביאים זימרי זינה נפלו כמה רבבות מישראל אמר רב נחמן בר יצחק גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה שנאמר ״(שופטים ה״, כד) תבורך מנשים יעל אשת חבר הקיני מנשים באהל תבורך מאן נינהו נשים באהל שרה רבקה רחל ולאה׃

    16איני והאמר רב יהודה אמר רב לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה אימא כמצוה שלא לשמה׃

    17אמר רבי יוחנן שבע בעילות בעל אותו רשע באותה שעה שנאמר ״(שופטים ה״, כז) בין רגליה כרע נפל שכב וגו' והא קא מיתהניא מעבירה אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי אפילו טובתם של רשעים רעה היא אצל צדיקים׃

    18אמר רב יהודה אמר רב לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה שבשכר מ"ב קרבנות שהקריב בלק הרשע זכה ויצתה ממנו רות דאמר רבי יוסי ברבי חנינא רות בת בנו של עגלון בן בנו של בלק מלך מואב׃

    19א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן מנין שאין הקב"ה מקפח אפילו שכר שיחה נאה מהכא דאילו בכירה דקרייה מואב אמר ליה רחמנא למשה (דברים ב, ט) אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה. מלחמה׃

    Tosafot

    No commentary stored for this folio side

    None of the reliable print editions we draw on carries it, so nothing is shown here.

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    וכן צריך המלך להזהר על חטאיו להתודות עליהם תמיד ולבקש סליחה וכל שהוא בדרך זה אשריו ואשרי דורו דרך צחות אמרו אשר נשיא יחטא אשרי הדור שהנשיא שלו מביא קרבן על שגגתו אם נשיא שלו כך אי אתה צריך לומר שכן בהדיוט אם על שגגתו כך אי אתה צריך לומר שכך בזדונו:

    הצדיקים אין ראוי להם להיותם הומים אחר הממון עד שיתרשלו מדברי תורה בכך ורחוק הוא להשיג תורה וממון כאחד חכמי המליצות כתבו במשליהם רחוק הוא לתפוש שני צביים במרוצה אחת ועתה ראה הפלגת המשל שהצבי לרוב קלותו ילאה הרוצה ללכדו גם באחד וכל שכן בשנים כן התורה והממון כל אחד מהם קשה להשיגו כל שכן שיבקש להשיג שניהם כאחד ומתוך כך אין ראוי לו להשתדל על כך כמו שביארנו בילדותנו בחבור התשובה ומ"מ אם הגיעו רחמי השם עליו עד שהצליח בשניהם אשריו ואשרי חלקו ואם נתקשה עליו ענינו עד שנדחקה לו השעה אשריו גם כן שזהו מרוק עונותיו עד שנעשה סלת נקיה ועלה ואין לו להרהר אחר מדותיו של הקב"ה ומתוך כך דרשו פסוק אחד לשני פנים והוא אשר יש הבל אשר נעשה על הארץ אשר יש צדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים ויש רשעים שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים אשריהם לצדיקים שמגיע להם מעשה רשעים של עולם הבא בעולם הזה ואוי להם לרשעים שמגיע להם מעשה צדיקים של עולם הבא בעולם הזה וכמו שנאמר על זה ומשלם לשונאיו על פניו להאבידו והקשו על זה אטו צדיקי אי אכלו תרי עלמא מי סאני להו ופרשוהו בדרך אחרת אשרי צדיקים שמגיע להם מעשה רשעים שבעולם הזה בעולם הזה ר"ל שמצליחים אף בממון והכל אמת אלא שהדבר רחוק ועל צד רחוקו הזכירו מעשה בכאן וזה נסחו רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע אתו לקמיה דרבא אמר להו אוקמיתו מסכתא פלן ומסכתא פלן אמרו ליה אמר להו אעתריתו פורתא אמרו ליה זבנינן קטינא דארעא קרי עליהו אשריהם לצדיקים שמגיע אליהם מעשה הרשעים בעולם הזה ואפשר לפרש בכאן רשעים על ההומים אחר הממון ומתעסקים בעניני העולם מלשון ולא ימלט רשע את בעליו וכן והוא ישקיט ומי ירשיע וכן בכל אשר יפנה ירשיע:

    אע"פ שהמצות אין צריכות כונה ראוי לאדם שלא להתיר את הרצועה בכך ושלא לעשות את המצוה דרך הרגל ודרך פרוק עול אלא דרך חבה ובכונה יתרה וזהו שדרשו כי ישרים דרכי י"י וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם לשני בני אדם שצלו את פסחיהם אחד אכלו לשם מצוה ואחד אכלו אכילה גסה ר"ל כאדם שקץ במזונו זה שאכלו לשם מצוה וצדיקים ילכו בם וזה שאכלו אכילה גסה ופושעים יכשלו בם ואע"פ שמ"מ נתקיימה מצותו כמו שהשיבו על דרש זה בגמרא פושע קרית ליה נהי דלא עביד מצוה מן המובחר פסח מיהא קא עביד מ"מ הורו שזה אצלו פחיתות גדולה ומדה נמאסת אצל השם וכבר הארכנו בענין זה בחבור התשובה ועל דרך האמת הוא פושע אצל חובת המצוה ונמצאו שנים במצוה אחת זה זוכה וזה אינו זוכה כיוצא בו בעברה יש עושה אותה לשם עברה ויש עושין אותה לפעמים לשם מצוה והוא שאמרו גדולה עברה לשמה ממצוה שלא לשמה מנא לן מיעל אשת חבר הקיני שנאמר בין רגליה כרע נפל ולא חשו בה להנאת עברה שכל טובתן והנאתן של רשעים רעה היא אצל הצדיקים והוא שאמר השמר לך מדבר עם יעקב מטוב עד רע וכן אתה מוצא בבנות לוט שאביהן נתכון לעברה והן נתכונו למצוה ודרך צחות דרשו על כונה זו ר"ל בעברה לשם מצוה תמר זנתה וזמרי זנה תמר זנתה ויצאו ממנה מלכים ונביאים זמרי זנה ונפלו כמה רבבות מישראל:

    עמוני ומואבי זכרים שבהם אסורין ואיסורן איסור עולם ומ"מ נקבותיהם מותרות עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית כמו שיתבאר במקומו:

    אע"פ שהשפלנו מעלת מצוה שלא לשמה לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות ואם אי אפשר לו לשמה יעסוק בהם שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה:

    לעולם יהא אדם מסלסל עצמו במדות ולא יהא פורק עול בעניניהם אפילו בדברים שאין מצוה או עברה תלויה בהם שכל אדם מסלסל עצמו באיזה מדה מקומו מושכר לו דרך צחות אמרו אין הקב"ה מקפח אפילו שכר שיחה נאה וכל שכן כשתבא דבר מצוה לידו שיהא מכלל זריזים מקדימים למצות ולא יתאחר בעשיית מצוה שאין זה אלא דרך מי שאינו עושה המצוה דרך כונה מעולה אלא כמי שעושה אותה דרך פירוק עול ומצוה מלמדה:

    Babylonian Talmud · folio map

    Horayot 10b

    Horayot 10b. The full printed text of this folio side — 19 numbered segments, about 740 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    עבדות אני נותן לכם שהשררות עבדות הוא לו לאדם לפי שמוטל עליו עול רבים:

    אשר כמו אשרי:

    צריך אתה לומר מהו הדיוט בתמיה כלומר אם המלך שאין לבו כפוף מרגיש ומביא קרבן על שגגתו כ"ש שהדיוטות מרגישין שלבם כפופים:

    מהו על זדונו בתמיה כלומר אם על שגגתו מרגיש כ"ש שמרגיש על זדונו וחוזר בתשובה:

    שאני הכא דשני קרא בדבוריה דבאידך כתיב אם כל עדת ישראל ישגו אם הכהן המשיח אם נפש והכא כתיב אשר נשיא יחטא ודאי אשרי משמע:

    אשריהם לצדיקים כלומר אשרי הצדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים שבעולם הבא בעולם הזה כלומר שמגיע אליהם צרות לצדיקים בעולם הזה כדרך שמגיע לרשעים בעוה"ב:

    אוי כמו ווי דהכא לא כתיב אשר דמשמע אוי להם לרשעים שמגיע אליהם טובות בעולם הזה כדרך שמגיע טובות לצדיקים בעולם הבא דרעה היא לרשעים כדכתיב ומשלם לשונאיו אל פניו וגו' (דברים ז׳:י׳):

    צדיקים אי אכלי תרי עלמי מי סני להו מי שנאוי הוא להם [כלומר כלום רע להם] לצדיקים שאוכלים שני עולמות שיש להם טובה בעוה"ז ובעוה"ב:

    24 more comments on this page.

    Rashi on Horayot 10b · Sefaria

    Meiri

    וכן צריך המלך להזהר על חטאיו להתודות עליהם תמיד ולבקש סליחה וכל שהוא בדרך זה אשריו ואשרי דורו דרך צחות אמרו אשר נשיא יחטא אשרי הדור שהנשיא שלו מביא קרבן על שגגתו אם נשיא שלו כך אי אתה צריך לומר שכן בהדיוט אם על שגגתו כך אי אתה צריך לומר שכך בזדונו:

    הצדיקים אין ראוי להם להיותם הומים אחר הממון עד שיתרשלו מדברי תורה בכך ורחוק הוא להשיג תורה וממון כאחד חכמי המליצות כתבו במשליהם רחוק הוא לתפוש שני צביים במרוצה אחת ועתה ראה הפלגת המשל שהצבי לרוב קלותו ילאה הרוצה ללכדו גם באחד וכל שכן בשנים כן התורה והממון כל אחד מהם קשה להשיגו כל שכן שיבקש להשיג שניהם כאחד ומתוך כך אין ראוי לו להשתדל על כך כמו שביארנו בילדותנו בחבור התשובה ומ"מ אם הגיעו רחמי השם עליו עד שהצליח בשניהם אשריו ואשרי חלקו ואם נתקשה עליו ענינו עד שנדחקה לו השעה אשריו גם כן שזהו מרוק עונותיו עד שנעשה סלת נקיה ועלה ואין לו להרהר אחר מדותיו של הקב"ה ומתוך כך דרשו פסוק אחד לשני פנים והוא אשר יש הבל אשר נעשה על הארץ אשר יש צדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים ויש רשעים שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים אשריהם לצדיקים שמגיע להם מעשה רשעים של עולם הבא בעולם הזה ואוי להם לרשעים שמגיע להם מעשה צדיקים של עולם הבא בעולם הזה וכמו שנאמר על זה ומשלם לשונאיו על פניו להאבידו והקשו על זה אטו צדיקי אי אכלו תרי עלמא מי סאני להו ופרשוהו בדרך אחרת אשרי צדיקים שמגיע להם מעשה רשעים שבעולם הזה בעולם הזה ר"ל שמצליחים אף בממון והכל אמת אלא שהדבר רחוק ועל צד רחוקו הזכירו מעשה בכאן וזה נסחו רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע אתו לקמיה דרבא אמר להו אוקמיתו מסכתא פלן ומסכתא פלן אמרו ליה אמר להו אעתריתו פורתא אמרו ליה זבנינן קטינא דארעא קרי עליהו אשריהם לצדיקים שמגיע אליהם מעשה הרשעים בעולם הזה ואפשר לפרש בכאן רשעים על ההומים אחר הממון ומתעסקים בעניני העולם מלשון ולא ימלט רשע את בעליו וכן והוא ישקיט ומי ירשיע וכן בכל אשר יפנה ירשיע:

    אע"פ שהמצות אין צריכות כונה ראוי לאדם שלא להתיר את הרצועה בכך ושלא לעשות את המצוה דרך הרגל ודרך פרוק עול אלא דרך חבה ובכונה יתרה וזהו שדרשו כי ישרים דרכי י"י וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם לשני בני אדם שצלו את פסחיהם אחד אכלו לשם מצוה ואחד אכלו אכילה גסה ר"ל כאדם שקץ במזונו זה שאכלו לשם מצוה וצדיקים ילכו בם וזה שאכלו אכילה גסה ופושעים יכשלו בם ואע"פ שמ"מ נתקיימה מצותו כמו שהשיבו על דרש זה בגמרא פושע קרית ליה נהי דלא עביד מצוה מן המובחר פסח מיהא קא עביד מ"מ הורו שזה אצלו פחיתות גדולה ומדה נמאסת אצל השם וכבר הארכנו בענין זה בחבור התשובה ועל דרך האמת הוא פושע אצל חובת המצוה ונמצאו שנים במצוה אחת זה זוכה וזה אינו זוכה כיוצא בו בעברה יש עושה אותה לשם עברה ויש עושין אותה לפעמים לשם מצוה והוא שאמרו גדולה עברה לשמה ממצוה שלא לשמה מנא לן מיעל אשת חבר הקיני שנאמר בין רגליה כרע נפל ולא חשו בה להנאת עברה שכל טובתן והנאתן של רשעים רעה היא אצל הצדיקים והוא שאמר השמר לך מדבר עם יעקב מטוב עד רע וכן אתה מוצא בבנות לוט שאביהן נתכון לעברה והן נתכונו למצוה ודרך צחות דרשו על כונה זו ר"ל בעברה לשם מצוה תמר זנתה וזמרי זנה תמר זנתה ויצאו ממנה מלכים ונביאים זמרי זנה ונפלו כמה רבבות מישראל:

    עמוני ומואבי זכרים שבהם אסורין ואיסורן איסור עולם ומ"מ נקבותיהם מותרות עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית כמו שיתבאר במקומו:

    אע"פ שהשפלנו מעלת מצוה שלא לשמה לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות ואם אי אפשר לו לשמה יעסוק בהם שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה:

    לעולם יהא אדם מסלסל עצמו במדות ולא יהא פורק עול בעניניהם אפילו בדברים שאין מצוה או עברה תלויה בהם שכל אדם מסלסל עצמו באיזה מדה מקומו מושכר לו דרך צחות אמרו אין הקב"ה מקפח אפילו שכר שיחה נאה וכל שכן כשתבא דבר מצוה לידו שיהא מכלל זריזים מקדימים למצות ולא יתאחר בעשיית מצוה שאין זה אלא דרך מי שאינו עושה המצוה דרך כונה מעולה אלא כמי שעושה אותה דרך פירוק עול ומצוה מלמדה:

    Meiri on Horayot 10b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא יש הבל אשר נעשה על הארץ גו' כו' אימא כמצוה שלא לשמה כו' כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Horayot 10b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    אַשְׁרֵי הַדּוֹר שֶׁהַנָּשִׂיא שֶׁלּוֹ מֵבִיא קָרְבָּן עַל שִׁגְגָתוֹ (ויקרא ד, כב) מקשים העולם מנא ליה לפרש אשרי על הדור, לימא אשרי הנשיא שהוא נותן לב להביא קרבן על שגגתו? ונראה לי בס"ד דהכתוב נקיט תרתי על הנשיא חדא ענין החטא שחטא וחדא ענין הבאת הקרבן והחטא נקיט לה בראשונה סמוך לאשר נשיא ואם נפרש אשרי על הנשיא משמע דמשבח ליה אתרווייהו אשרי הנשיא שיחטא ואשריו שמביא קרבן וזה לא יתכן דודאי הלואי שלא היה חוטא ולא היה מביא קרבן על כן לא דרשינן אשרי על הנשיא כלל אלא אמרינן אשרי על הדור. ועוד נראה לי בס"ד דרבן יוחנן בן זכאי כיון דדריש אשרי על הדור גם הנשיא הוא נכנס בכלל השבח כי כיון דאמרת אשרי הדור שהנשיא שלו מביא קרבן על שגגתו כל שכן שיגיע השבח גם להנשיא עצמו שהוא המביא דהא אין השבח הזה מגיע לאנשי הדור אלא מכח שבח הנשיא דאם אין שבח לנשיא אין שבח לדור והא בהא תליא ובכלל מאתים מנה אבל אם היה דורש אשרי הנשיא אינו נכנס שבח הדור בכלל הדרשה הזאת.

    וּמָה עַל שִׁגְגָתוֹ מֵבִיא קָרְבָּן צָרִיךְ אַתָּה לוֹמַר מִזְּדוֹנוֹ (ויקרא ד, כב) פירש רש"י אם על שגגתו מרגיש כל שכן שהוא מרגיש על זדונו וחוזר בתשובה. ויש לומר מאי קל וחומר הוא זה? שגגתו שאני שאם היתה שגגתו באיסור שאינו ערב לו לפי טבעו ומזגו כמו אכילת נמלים או דם וכיוצא בדברים דלא ניחא ליה בהו, הרי זה מתחרט בודאי כשנודע לו שגגתו ומביא קרבן לכפרה אבל המזיד אי אפשר להיות אלא בדבר שערב לו ועשהו וכיון דערב לו והזיד לעשותו לא יתחרט ולא יחזור בתשובה עליו! ונראה לי בס"ד הכי קאמר דהמלך כבודו גדול ואם יביא קרבן צריך לזלזל בכבודו לבא כשאר הדיוטות לפני הכהן וקרבנו בידו לסמוך עליו ומבקש כפרתו מן הכהן כי תשובה של השוגג תלויה בהבאת קרבן ואינו יכול לעשות תשובה בינו לבין עצמו ואם כן יש בה זלזול מלכות ועם כל זה עשה תשובה והביא קרבן חטאת ולא הקפיד על כבוד מלכות וכל שכן שיעשה תשובה על המזיד דלא אתרו ביה וליכא מלקות וגם קרבן ליכא במזיד ואז התשובה היא לבינו לבין עצמו דאין שום אדם מכיר ויודע בו.

    אוֹי לָהֶם לָרְשָׁעִים שֶׁמַּגִּיעַ עֲלֵיהֶם כְּמַעֲשֶׂה הָרַע הַמַּגִּיעַ לַצַּדִּיקִים בָּעוֹלָם הַזֶּה. קשא למה 'אוֹי'? אדרבה טוב להם שרואין יסורין בעולם הזה ותהוי להו כפרה! ונראה לי דכאן איירי ברשעים דכתיב בהו 'עַל מֶה תֻכּוּ עוֹד תּוֹסִיפוּ סָרָה' (ישעיה א, ה) שמבעטים וכופרים יותר, אי נמי כיון דהם אינם מקבלים אותם לכפרה לא תהני להו ונמצא זה יצא קרח מכאן ומכאן.

    אמר להו אוקימתון מסכתא פלן אעתריתו פורתא נראה לי בס"ד סמך שתי שאלות אלו יחדיו זה בזה דתרווייהו חדא נינהו, והוא כי ידוע דהממון מרחיב לבו של אדם ומפקחו בתורה וכמו שאומרים על רבנו תם שהיה מניח לפניו על השלחן כלי גדול מלא זהובים ויושב ועוסק בתורה באומרו כי הזהובים מרחיבים לב האדם ויתפקח בעסק התורה מה שאין כן אדם דחוק יהיה שכלו מבולבל ואינו מיושב בלימוד התורה, וכאן שאל אותם על מסכתא פלונית ומסכתא פלונית שהם מסכתות חמורות, ואמר לו דגמרי היטב מזה ידע דגמירי להו כלהו מסכתות ולכך רצה לדעת מהיכן בא להם סיוע זה שהצליחו בלימודם כל כך בשנים מועטות כי סתם חכם יש לו דוחק פרנסה? ועד כאן שאלם 'אעתריתו פורתא' דאפשר העושר גרם לכם הרחבת הלב כדאמרן או שמא הצלחה נסית היה לכם בעסק התורה שלמדתם הרבה גם מתוך דוחק? ואמר לו אין נתעשרנו ומזה היה עזר וסיוע לעסק התורה שהיה לנו הרחבת הלב. והא דאמר אעתריתו פורתא ולא אעתריתו בסתם היינו בשביל שלא להטיל עין הרע בדבר העושר כי אם יאמר אעתריתו בסתם הוה משמע נמי עושר רב או אמר כן לפי לשון בני אדם כדכתיב יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם (בראשית יח, ד).

    דְּזָבְנִינַן קְטִינָא דְאַרְעָא הא דאמרו 'קטינא' כדפרשנו לעיל שלא להטיל עין הרע כי אם יאמרו ארעא סתם אפשר לומר היא קרקע גדולה רחבת ידים. או יובן בס"ד הוצרכנו לפרש שהיא קרקע קטנה כי הקרקע היא נגדיית לעסק התורה שצריך לאבד זמנו בה לעבדה ולשמרה ואיך עלה בידם הצלחת לימודם בתורה אם קנו קרקע, לכן אמר לו 'קטינא דארעא' כי לרוב קוטנה אין צריך לאבד זמן על עבודתה וטיפול שלה. או יובן אמר לו 'קטינא דארעא' ולא אמרו 'ארעא קטינא' היינו רצונם לומר שלקחו קרקע בזול מהזלים שבקרקעות ולכן לא היה צריך לה ממון סך הרבה לקנותה ולזה אמר 'קטינא' רצונו לומר מקום הדל וחלוש שבקרקע.

    Ben Yehoyada on Horayot 10b · Sefaria

    Tosafot

    No commentary stored for this folio side — none of the reliable print editions we draw on carries it.

    What this page contains

    A full text unit for Horayot, daf 10, Amud Bet, about 740 words in 19 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 19 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 118 words

      Opens “עבדות אני נותן לכם, שנאמר: (מלכים א…”

    2. Segment 237 words

      Opens “ת"ר (ויקרא ד, כב) אשר נשיא יחטא…”

      Named: רבן על, רבן צריך.

    3. Segment 340 words

      Opens “מתקיף לה רבא בריה דרבה אלא מעתה…”

      Named: רבא, רבה.

    4. Segment 441 words

      Opens “דרש רב נחמן בר רב חסדא מאי…”

      Named: רב נחמן בר רב.

    5. Segment 537 words

      Opens “אמר רבא אטו צדיקי אי אכלי תרי…”

      Named: רבא.

    6. Segment 640 words

      Opens “רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע…”

      Named: רב פפא, רב הונא, רב יהושע, רבא.

    7. Segment 753 words

      Opens “אמר רבה בר בר חנה אמר רבי…”

      Named: רבי יוחנן, רבה.

    8. Segment 853 words

      Opens “א"ל ריש לקיש רשע קרית ליה נהי…”

    9. Segment 928 words

      Opens “מי דמי אנן קאמרינן חדא דרך והכא…”

    10. Segment 1015 words

      Opens “ודלמא הוא נמי לשם מצוה הוא מכוין…”

    11. Segment 1167 words

      Opens “(בראשית יג, י) וישא לוט (בראשית לט,…”

    12. Segment 1239 words

      Opens “והא מינס אניס תנא משום רבי יוסי…”

      Named: רבי יוסי בר רבי.

    13. Segment 1340 words

      Opens “דרש רבה מאי דכתיב (משלי יח, יט)…”

      Named: רבה.

    14. Segment 1440 words

      Opens “דרש רבא ואיתימא ר' יצחק מאי דכתיב…”

      Named: רבא.

    15. Segment 1550 words

      Opens “ואמר עולא תמר זנתה וזימרי זינה תמר…”

      Named: רב נחמן בר יצחק, עולא.

    16. Segment 1623 words

      Opens “איני והאמר רב יהודה אמר רב לעולם…”

      Named: רב יהודה, רב לעולם.

    17. Segment 1740 words

      Opens “אמר רבי יוחנן שבע בעילות בעל אותו…”

      Named: רבי יוחנן, רבי שמעון.

    18. Segment 1844 words

      Opens “אמר רב יהודה אמר רב לעולם יעסוק…”

      Named: רב יהודה, רב לעולם, רבי יוסי ברבי חנינא.

    19. Segment 1935 words

      Opens “א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן מנין…”

      Named: אבא.

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Horayot 10b · Segment 10 — “ודלמא הוא נמי לשם מצוה הוא מכוין א"ר יוחנן…

    • Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im

      Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…

      Source: Horayot 10b · Segment 15 — “ואמר עולא תמר זנתה וזימרי זינה תמר זנתה יצאו…

    Encyclopedia entries citing this page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Horayot 10b

    Open in the reader
    Reverse sources — sages citing this page

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026