מסכת הוריות דף י״ד עמוד א׳

אמר ליה האויב תמו חרבות לנצח דמשמע אע"פ שכבר מתו חרבות לנצח ואין יפה להזכירם:

אפי' רבי דעניו הוה הכא לא נהוג ענותנותא יתירא דאמר משום רבי מאיר ולא רצה לומר בהדיא אמר ר"מ:

סיני עדיף מי ששנה משנה וברייתא סדורין לו כנתינתן מהר סיני:

וחד אמר עוקר הרים דחריף ומפולפל בתורה אע"פ שאין משנה וברייתא סדורין לו כל כך:

רב יוסף קרו ליה סיני לפי שהיו משניות וברייתות סדורות לו כנתינתן מהר סיני אבל לא היה מפולפל כרבה:

הכל צריכין למרי חטיא כלומר רב יוסף הוא מרי חטיא שמשנה וברייתא סדורין לו מפי השמועה כנתינתן מהר סיני דמשנה וברייתא אבוהון דהלכתא:

אומנא לביתיה לא קרא שלא רצה לנהוג שררה בעצמו כל אותן השנים שמלך רבה אפילו בהאי שררותא שלא רצה להביא שום אומן בתוך ביתו אלא כשהוא רוצה להקיז דם היה האומן על לביתיה דרבה ושם היה מקיז ואית דגרסי שלא רצה לנהוג שררות בעצמו כל אותן שנים שמלך רבה כלומר שלא היה לו פנאי להקיז עצמו אלא היה עוסק כל שעה בתורה לפני רבה:

חזייה לאביי דגבה רישיה כלומר ראה לו הרמת ראש:

הרי שהיו צריכים למנות ראש ישיבה והיה שם מי שהמשניות והברייתות סדורות בפיו דרך פסק אלא שאינו מפולפל כל כך והיה שם מי שמפולפל הרבה אלא שאין המשניות והברייתות וסוגיית התלמוד שגורה לו בפיו כל כך ממנין את שהתלמוד שגור בפיו והוא שאמרו סיני ועוקר הרים סיני עדיף שהכל צריכין למרי חטיא ובתלמוד המערב אמרו הסדרן קודם לפלפלן ודוקא שאע"פ שאינו מפולפל כל כך הוא בקי בפירושן של הלכות ובמה שיוצא מהם ויש לו בחינת דמיון הדברים זו בזו והוצאת דבר מתוך דבר כראוי אבל מי שאין בידו אלא סוגיית התלמוד סדורה בפיו ואין בידו דרך פסק ובחינה בדמיונות ובהבנת דבר מתוך דבר אינו בכלל סיני כלל ולא בכלל בעל הוראה ולא עוד אלא שצריך להזהר מהוראתם הרבה עד שיפלסוה מי שמאזניו מעויינות ושכלו זך להכריע את הכף לאחד מצדדיו ומ"מ אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו:

כל שמנו ראש ישיבה כלם ראויין להיות כפופין לו ולהתנהג עמו כתלמיד לפני הרב אלא במה שירשהו הרב ויחלוק לו מכבודו ואפילו היה קרוב לו בחכמה והוא שהזכירו ברב יוסף כשמלך רבה אע"פ שהיה קרוב לו בחכמה וחולק עליו תמיד כולהו שני דמלך רבה רב יוסף אפילו אומנא לביתיה לא קרא ר"ל שלא הנהיג בעצמו שררה אפילו הבאת המקיז לביתו אלא שהיה הוא הולך אצל האומן וי"מ שלא היה לו פנאי להקיז עצמו אלא עוסק בתורה כל שעה לפני רבה וראשון עקר:

מי שהוא מפולפל ביותר עד שמתוך פלפולו מקשה כל כך עד שאין כח בנשאלים לתרץ ויש מי שהוא מפולפל כראוי ושונה משנתו במתון ומעלה אותה על דעת פסק נסתפקו רבותינו איזה מהם קודם ומ"מ בזמנים אלו אחרון חביב כלל גדול בלמוד שידע התלמיד אחר ששנה מה שעלה בידו מכל מה ששנה ויסמוך על הכללים שיצאו לו משם בקבלת הרב הראוי לסמוך עליו וחפץ י"י בידו יצלח אמן:

ונשלם הספר תהלה לאל חיי ומהנה נשלם מה שראינו לכללו במסכת הוריות תהלה לאל

בד"ה אבל רבה כו' לא הוה חריף כ"כ כו' עכ"ל כצ"ל:

חַזְיָא רָבָא לַאֲבַּיֵי דְּגָבַהּ רֵישָׁא אָמַר לוֹ נַחֲמֵנִי פְּתַח וְאֵימָא נראה לי בס"ד על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל דאביי היה משורש קין הן מצד נפשו הן מצד רוחו הן מצד נשמתו בשלשתם היה משורש קין שהוא היה הראש כי הוא היה הבכור וכנזכר בשער הגלגולים עיין שם. ונראה מחמת כן זכה לומר מלתא דלא מפרך כדי שישב בראש כי כן ראוי להיות לו מצד שרשו שהוא מן קין שהיה הבכור שהוא ראש ורבא חזייא לאביי ראיה שכלית וסודית שראה בסוד השורש דגבה רישא שמצד שראוי להיות לו דבר זה ואמר לו נחמני פתח ואימא רמז לו בשם נחמני על קין כי נַחֲמֵנִי [158] עם כולל האותיות עולה מספר קַיִן [160] עם כולל האותיות פירוש כיון שאתה קין לכך פתח ואימא למהוי רישא בתורת חיים.

רַבִּי זֵירָא וְרַבָּהּ בַּר מַתְנָה הֵי מִנַּיְהוּ עָדִיף יש להקשות דודאי הסברה מכרחת דמתון ומסיק עדיף מחריף ומקשי כי מה תועלת בקשיות אם לא יש תרוצים? ונראה לי בס"ד הענין כך שזה כלל גדול בתורה דכל שמעתתא שירבו בה הקושיות יותר תתברר יותר ויוצא ממנה כמה וכמה הלכות חדשות על ידי התירוצים שיתרצו בהם הקושיות ולכן אמר ר"א הרבה תורה למדתי מרבותי ויותר מחבירי ומתלמידי יותר מכולם (בתענית ז.) כי ברבוי החברים וכל שכן ברבוי התלמידים ירבו הקושיות ועל ידי כך ירבו אופני הסברות אשר יתחדשו לתרץ בהם הקושיות ומכל סברה יוולד הלכה חדשה ונפקותא לענין דינא בעלמא. ולכן אחר שנפטר ריש לקיש והביאו במקומו את רבי אלעזר בן פדת להיות משנה לרבי יוחנן בישיבה בית המדרש כי הוה אמר רבי יוחנן שמעתתא הוה אמר לו רבי אלעזר 'הא תנא דמסייע לך' ואמר לו רבי יוחנן סלקא דעתי שתהיה ממלא מקומו של ריש לקיש שהיה מקשי לי כ"ד קושיות על השמעתתא והייתי מוכרח לתרץ לו הכל ועל ידי כך רווחא שמעתתא אבל אתה אומר לי 'תנא דמסייע לך' אטו לא ידענא דשפיר קאמינא! וכן הענין כאן דרבי זירא חריף ומקשי כי מרוב חריפותו מוליד קושיות הרבה בשמעתתא ורבה מרוב הרחבת שכלו מוליד סברות ולתרץ בהם הקושיות ההם ונמצא רבי זירא צריך לרבה ורבה צריך לרבי זירא ברם תלמודא מבעייא להו מי הוא הצריך לחבירו יותר שהבעיין יודע דתרווייהו צריכי זה לזה אך בעי מי הצריך יותר ומסיק בתיקו עד שיבא אליהו זכור לטוב ויאיר עינינו בתורת חיים.