Talmud Builders

    Horayot 13b

    Back to index

    English translation — Horayot 13b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Rav Pappa said: They gnaw even on the handle of a hoe.

    2§ The Sages taught in a baraita : There are five factors that cause one to forget his Torah study: One who eats from that which a mouse eats and from that which a cat eats, and one who eats the heart of an animal, and one who is accustomed to eating olives, and one who drinks water that remains from washing, and one who washes his feet with this foot atop that foot. And some say: Also one who places his garments under his head. Correspondingly, there are five factors that restore forgotten Torah study: Eating bread baked on coals and all the more so one who warms himself with the heat of the coals themselves, and one who eats a hard-boiled egg [ beitza megulgelet ] without salt, and one who is accustomed to eating olive oil, and one who is accustomed to drinking wine and smelling spices, and one who drinks water that remains from kneading dough. And some say: Also one who dips his finger in salt and eats it.

    3The Gemara elaborates on the baraita : One who is accustomed to eating olive oil restores forgotten Torah study. The Gemara notes: This supports the opinion of Rabbi Yoḥanan, as Rabbi Yoḥanan said: Just as eating an olive causes one to forget seventy years’ worth of Torah study, olive oil restores seventy years’ worth of Torah study.

    4The baraita continues: And one who is accustomed to drinking wine and smelling spices restores forgotten Torah study. The Gemara notes: This supports the opinion of Rava, as Rava said: Wine and spices rendered me wise.

    5The baraita continues: One who dips his finger in salt and eats it restores forgotten Torah study. Reish Lakish says: And that is the case with regard to one finger. The Gemara notes: This is parallel to a dispute between tanna’im . Rabbi Yehuda says: One finger but not two. Rabbi Yosei says: Two fingers but not three. And your mnemonic for the fact that the dispute is between one and two fingers is kemitza , i.e., the ring finger. When one presses his ring finger to his palm, there remain two straight fingers on one side and one on the other.

    6Ten factors are detrimental for Torah study: One who passes beneath the bit of the camel, and all the more so one who passes beneath a camel itself; and one who passes between two camels; and one who passes between two women; and a woman who passes between two men; and one who passes beneath a place where there is the foul odor of an animal carcass; and one who passes under a bridge beneath which water has not passed for forty days; and one who eats bread that was not sufficiently baked; and one who eats meat from zuhama listeron , a utensil consisting of a spoon and a fork, used to remove the film on the surface of soup; and one who drinks from an aqueduct that passes through a cemetery; and one who gazes at the face of the dead. And some say: Also one who reads the writing that is on the stone of a grave.

    7§ The Sages taught in a baraita : When the Nasi of the Sanhedrin enters, all the people stand and they do not sit until he says to them: Sit. When the deputy Nasi of the Sanhedrin enters, the people form for him one row from here, on this side of the path that he takes, and one row from there, on the other side of it, in a display of deference, until he sits in his place, and then they may be seated. When the Ḥakham , who is ranked third among the members of the Sanhedrin, enters, one person stands when he is within four cubits of the Ḥakham , and another sits, i.e., when one is no longer within four cubits of the Ḥakham he may sit. And all those whom the Ḥakham passes do this, until he sits in his place. When the multitudes require their services, i.e., they serve a public role, sons of the Sages and Torah scholars may step over the heads of the people seated on the ground in order to reach their places in the Sanhedrin. If one of the Sages left for the purpose of relieving himself, when he is finished he may enter and sit in his place in the Sanhedrin, and he need not be concerned that he is imposing upon those assembled.

    8When they have the wisdom to hear and to study, the sons of Torah scholars, whose fathers are appointed as leaders of the congregation, enter and sit before their fathers, and their backs are directed toward the people. When they do not have the wisdom to hear and to study they enter and sit before their fathers, and their faces are directed toward the people, so everyone sees that they are seated there in deference to their fathers but not as students. Rabbi Elazar, son of Rabbi Tzadok, says: Even at a wedding party one renders them attachments [ senifin ] and seats them adjacent to their fathers.

    9The Master said: If one of the Sages left for the purpose of relieving himself, when he is finished he may enter and sit in his place. Rav Pappa said: The Sages said this only with regard to one who leaves for minor bodily functions, i.e., to urinate. But with regard to one who leaves for major bodily functions, i.e., to defecate, no, he may not return to his place, because he should have examined himself initially so that he would not need to leave. His failure to do so constitutes negligence and he may not impose upon others when he returns, as Rav Yehuda says that Rav says: A person should always accustom himself to relieving himself in the morning and in the evening so that he will not need to distance himself during the daylight hours to find an appropriate place. Rava said: Today, when the world is weak and people are not as healthy as they once were, one may even return after he leaves for major bodily functions.

    10Rabbi Elazar, son of Rabbi Tzadok, says: Even at a wedding party one renders them attachments. Rava said: This applies during the lifetime of their fathers and in the presence of their fathers.

    11§ Rabbi Yoḥanan says: This mishna, i.e., the preceding baraita , was taught during the days of Rabban Shimon ben Gamliel. Rabban Shimon ben Gamliel was the Nasi , Rabbi Meir was the Ḥakham , and Rabbi Natan was the deputy Nasi . When Rabban Shimon ben Gamliel was there, everyone would arise before him. When Rabbi Meir and Rabbi Natan would enter, everyone would arise before them. Rabban Shimon ben Gamliel said: Shouldn’t there be a conspicuous distinction between me and them in terms of the manner in which deference is shown? Rabban Shimon ben Gamliel instituted the provisions delineated in this baraita that distinguish between the Nasi and his subordinates with regard to the deference shown them.

    12That day, when Rabban Shimon ben Gamliel instituted these provisions, Rabbi Meir and Rabbi Natan were not there. The following day when they came to the study hall, they saw that the people did not stand before them as the matter was typically done. They said: What is this? The people said to them: This is what Rabban Shimon ben Gamliel instituted.

    13Rabbi Meir said to Rabbi Natan: I am the Ḥakham and you are the deputy Nasi . Let us devise a matter and do to him as he did to us. What shall we do to him? Let us say to him: Reveal to us tractate Okatzim , which he does not know. And once it is clear to all that he did not learn, he will not have anything to say. Then we will say to him: “Who can express the mighty acts of the Lord, shall make all His praises heard?” (Psalms 106:2), indicating: For whom is it becoming to express the mighty acts of the Lord? It is becoming for one who is capable of making all His praises heard, and not for one who does not know one of the tractates. We will remove him from his position as Nasi , and I will be deputy Nasi and you will be Nasi .

    14Rabbi Ya’akov ben Korshei heard them talking, and said: Perhaps, Heaven forfend, this matter will come to a situation of humiliation for Rabban Shimon ben Gamliel. He did not wish to speak criticism or gossip about Rabbi Meir and Rabbi Natan, so he went and sat behind the upper story where Rabban Shimon ben Gamliel lived. He explained tractate Okatzin ; he studied it aloud and repeated it, and studied it aloud and repeated it.

    15Rabban Shimon ben Gamliel said to himself: What is this that is transpiring before us? Perhaps, Heaven forfend, there is something transpiring in the study hall. He suspected that Rabbi Meir and Rabbi Natan were planning something. He concentrated and studied tractate Okatzin . The following day Rabbi Meir and Rabbi Natan said to him: Let the Master come and teach a lesson in tractate Okatzin . He began and stated the lesson he had prepared. After he completed teaching the tractate, he said to them: If I had not studied the tractate, you would have humiliated me.

    16Rabban Shimon ben Gamliel commanded those present and they expelled Rabbi Meir and Rabbi Natan from the study hall as punishment. Rabbi Meir and Rabbi Natan would write difficulties on a scrap of paper [ pitka ] and would throw them there into the study hall. Those difficulties that were resolved were resolved; as for those that were not resolved, Rabbi Meir and Rabbi Natan wrote resolutions on a scrap of paper and threw them into the study hall. Rabbi Yosei said to the Sages: How is it that the Torah, embodied in the preeminent Torah scholars, is outside and we are inside?

    17Rabban Shimon ben Gamliel said to them: Let us admit them into the study hall. But we will penalize them in that we will not cite halakha in their names. They cited statements of Rabbi Meir in the name of Aḥerim , meaning: Others, and they cited statements of Rabbi Natan in the name of yesh omerim , meaning: Some say. Rabbi Meir and Rabbi Natan were shown a message in their dreams: Go, appease Rabban Shimon ben Gamliel. Rabbi Natan went. Rabbi Meir did not go. He said in his heart: Matters of dreams are insignificant. When Rabbi Natan went, Rabban Shimon ben Gamliel said to him: Although the ornate belt, i.e., the importance, of your father was effective in enabling you to become deputy Nasi , as Rabbi Natan’s father was the Babylonian Exilarch, will it render you Nasi as well?

    18Years later, Rabbi Yehuda HaNasi taught Rabban Shimon his son that Aḥerim say: If it was considered a substitute,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    שופתאביתד של מרא דעץ הוא גייץ:

    המניח כליומלבושיו:

    פת פחמיןפת האפוי בגחלים:

    האוכל פת ופחמין עצמן כחדא חשיב להו:

    של שיורי העיסהשנשתיירה מלישה:

    משכח למוד של ע' שנהשסדור בפיו כל ע' שנה:

    משיבמחזיר את הלמוד שנשתכח הימנו כבר ע' שנה:

    וסימנךלגרסא שלא תטעה שאם לא תדע אם אחד אומר אחד ולא שתים ואחד אומר שתים ולא שלש או שמא אחד אומר שתים ולא שלש ואחד אומר שלש ולא ארבע יהא סימן קמיצה כלומר כפוף הקמיצה ונשתיירו מאותן אצבעות של יד העומדין לבד שתי אצבעות זקופין כסדרן מכאן דהיינו אצבע ואמה מכאן וזרת מכאן דהיינו שתי אצבעות מכאן ואצבע אחד מכאן ובכך תהא זכור שאחד אומר אחת ולא שתים ואחד אומר שתים ולא שלש גודל לא קא חשיב הכא עם שאר אצבעות משום דלא קאי בסדר אצבעות:

    קשים ללמודשהעושה אותן יהא קשה לשמוע:

    העובר תחת אפסר גמל כ"ש תחת גמל עצמו כחדא חשיב להו:

    העובר תחת ריח של נבילהכלומר ההולך ומריח ריח נבילה דכל ההולך ומריח הוי עובר תחת אותו ריח שהריח הולך ועולה:

    זוהמא ליסטרוןאותו כף שבוחשין את הקדרה קרי להו הכי על שם שמעבירין הזוהמא לצדדין [על שני צדיו תרגום על תרין סטרוהי]:

    כל העם עומדיןכל השורות כולן אפילו הן מאה:

    ועושין לו שתי שורות בלבד:

    עושין אותןלבני חכמים שממונים אביהם פרנס על הצבור:

    סניפיןשמושיבין אותן בצד הזקנים מפני כבוד אביהם דהויין סניפין לזקנים כסניף זה שמצניפין לקורה גדולה סני"ף בלע"ז:

    אלא לקטניםדאנוס הוא אבל יצא לגדולים אינו נכנס ויושב במקומו דפושע הוא משום דהוה ליה למיבדק נפשיה:

    כדי שלא יתרחקדהיוצא לפנות ביום צריך שיתרחק מן הדרך כדי שלא יהו אחרים רואים אותו כדאמרינן במסכת ברכות:

    אמר רבא ובחיי אביהםהא דעושים סניפין מפני כבוד אביהם:

    נשנית משנההא דתניא לעיל כשהנשיא נכנס וכו':

    נתקין מילתא כי לדידןכלומר נעבד ליה כי היכי דעבד הוא לדידן ואית דגרסי נתקין מילתא כי ליתנן כלומר נתקין מילתא דלהוי לזכרון לעולם לדורות אפילו כי אינן בעולם ואית דאמרי נתקין מילתא כי ליתני לומר לו שילמדנו דבר שאינו יודע ללמוד ויתבייש:

    גלי עוקציםידרוש לן מסכת עוקצין:

    דלית ליהשאין סדור לו:

    פשטפירש:

    גרס ותנאגרס ושנה:

    אמררבן שמעון בן גמליאל מאי דקמא דלמא חס ושלום כו':

    בתר דאוקיםבתר שסיים:

    ושדו ליהלפיתקא בי מדרשא:

    שאלות דהוה מיפריק מתרץ ומה שלא היה מתרץ כתבו אינהו הפירוקין ושדו בי מדרשא:

    [תורה מבחוץ כו'או הם יכנסו לבהמ"ד או אנו נצא אליהם ונשב עמהם]:

    נהי דאהני לך קמרא דאבוךכלומר דאהני לך חשיבותא דאביך דהוית אב ב"ד אבל למהוי נשיא מי אהני לך דקא בעית למהוי נשיא:

    קמראאבנט מוזהב כדאמרי' במסכת שבת בפ' במה אשה (שבת דף נט:):

    מתני ליה רבי לרבי שמעון בריה אחרים אומרים אילו (לא) היה תמורה לא היה קרב - דתנן במס' בכורות בפ' בתרא (דף ס.) קרא לתשיעי עשירי ולעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי שלשתן מקודשין התשיעי נאכל במומו והעשירי מעשר והאחד עשר קרב שלמים ועושהו תמורה דברי ר"מ אמר לו רבי יהודה וכי יש תמורה עושה תמורה והא קיימא לן דאין תמורה עושה תמורה כדתנן במסכת תמורה בפ' קמא (דף ה:) אך בכור שור קדש הן וכו' הן קריבין ואין תמורתן קריבין ומעשר יליף עברה עברה מבכור כתיב הכא כל אשר יעבור תחת השבט וכתיב התם בבכור והעברת כל פטר רחם וגו':

    הוריות 13 עמוד ב

    1רב פפא אמר: אפילו שופתא מרא גייצי.

    Baraita

    2ת"ר חמשה דברים משכחים את הלימוד האוכל ממה שאוכל עכבר וממה שאוכל חתול, והאוכל לב של בהמה, והרגיל בזיתים, והשותה מים של שיורי רחיצה, והרוחץ רגליו זו על גבי זו. ויש אומרים: אף המניח כליו תחת מראשותיו. חמשה דברים משיבים את הלימוד פת פחמין וכל שכן פחמין עצמן, והאוכל ביצה מגולגלת בלא מלח, והרגיל בשמן זית, והרגיל ביין ובשמים, והשותה מים של שיורי עיסה. ויש אומרים: אף הטובל אצבעו במלח ואוכל.

    3״הרגיל בשמן זית״. מסייע ליה לרבי יוחנן, דאמר רבי יוחנן: כשם שהזית משכח לימוד של שבעים שנה, כך שמן זית משיב לימוד של שבעים שנה.

    4״והרגיל ביין ובשמים״. מסייע ליה לרבא, דאמר רבא: חמרא וריחני פקחין.

    5״והטובל אצבעו במלח״, אמר ר"ל ובאחת. כתנאי, ר' יהודה אומר: אחת ולא שתים, רבי יוסי אומר: שתים ולא שלש. וסימניך: קמיצה.

    6עשרה דברים קשים ללימוד העובר תחת האפסר [הגמל] וכל שכן תחת גמל [עצמו], והעובר בין שני גמלים, והעובר בין שתי נשים, והאשה העוברת בין שני אנשים, והעובר מתחת ריח רע של נבילה, והעובר תחת הגשר שלא עברו תחתיו מים מ' יום, והאוכל פת שלא בשל כל צרכו, והאוכל בשר מזוהמא ליסטרון, והשותה מאמת המים העוברת בבית הקברות, והמסתכל בפני המת. ויש אומרים: אף הקורא כתב שעל גבי הקבר.

    Baraita

    7ת"ר כשהנשיא נכנס, כל העם עומדים, ואין יושבים עד שאומר להם: שבו. כשאב ב"ד נכנס, עושים לו שורה אחת מכאן ושורה אחת מכאן, עד שישב במקומו. כשחכם נכנס, אחד עומד ואחד יושב, עד שישב במקומו. בני חכמים ותלמידי חכמים, בזמן שרבים צריכים להם מפסיעין על ראשי העם. יצא לצורך יכנס וישב במקומו.

    8בני ת"ח שממונים אביהם פרנס על הצבור, בזמן שיש להם דעת לשמוע נכנסים ויושבים לפני אביהם ואחוריהם כלפי העם. בזמן שאין להם דעת לשמוע נכנסים ויושבים לפני אביהם ופניהם כלפי העם. רבי אלעזר בר ר' [צדוק] אומר: אף בבית המשתה עושים אותם סניפין.

    9[אמר מר] יצא לצורך נכנס ויושב במקומו. אמר רב פפא: לא אמרו אלא לקטנים, אבל לגדולים לא, הוה ליה למבדק נפשיה מעיקרא. דאמר רב יהודה אמר רב: לעולם ילמד אדם עצמו להשכים ולהעריב, כדי שלא יתרחק. (אמר רבא): האידנא דחלשא עלמא אפילו לגדולים נמי.

    10רבי אלעזר ב"ר [צדוק] אומר: אף בבית המשתה עושים אותם סניפים. אמר רבא: בחיי אביהם בפני אביהם.

    11א"ר יוחנן: בימי רשב"ג נישנית משנה זו. רבן שמעון בן גמליאל נשיא, רבי מאיר חכם, רבי נתן אב"ד כי הוה רשב"ג התם, הוו קיימי כולי עלמא מקמיה. כי הוו עיילי רבי מאיר ורבי נתן, הוו קיימי כולי עלמא מקמייהו. אמר רשב"ג לא בעו למיהוי היכרא בין דילי לדידהו? תקין הא מתניתא.

    12ההוא יומא לא הוו רבי מאיר ורבי נתן התם, למחר כי אתו חזו דלא קמו מקמייהו כדרגילא מילתא, אמרי: מאי האי? אמרו להו: הכי תקין רשב"ג׃

    13אמר ליה ר"מ לרבי נתן: אנא חכם ואת אב"ד נתקין מילתא כי לדידן. מאי נעביד ליה? נימא ליה: גלי עוקצים, דלית ליה. וכיון דלא גמר, נימא ליה: (תהלים קו, ב) ״מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו״, למי נאה למלל גבורות ה' מי שיכול להשמיע כל תהלותיו. נעבריה, והוי אנא אב"ד ואת נשיא.

    14שמעינהו רבי יעקב בן קרשי אמר: דלמא חס ושלום אתיא מלתא לידי כיסופא, אזל יתיב אחורי עיליתיה דרשב"ג פשט, גרס ותנא, גרס ותנא.

    15אמר: מאי דקמא? דלמא חס ושלום איכא בי מדרשא מידי, יהב דעתיה וגרסה. למחר אמרו ליה: ניתי מר וניתני בעוקצין, פתח ואמר. בתר דאוקים, אמר להו: אי לא גמירנא, כסיפיתנן.

    16פקיד ואפקינהו מבי מדרשא. הוו כתבי קושייתא [בפתקא] ושדו התם. דהוה מיפריק מיפריק, דלא הוו מיפריק כתבי פירוקי ושדו. אמר להו רבי יוסי: תורה מבחוץ ואנו מבפנים?

    17אמר להן רבן [שמעון בן] גמליאל: ניעיילינהו, מיהו ניקנסינהו דלא נימרו שמעתא משמייהו. אסיקו לרבי מאיר אחרים, ולר' נתן יש אומרים. אחוו להו בחלמייהו: זילו פייסוהו [לרבן שמעון ב"ג] רבי נתן אזל, רבי מאיר לא אזל, אמר: דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין. כי אזל רבי נתן, אמר ליה רשב"ג נהי דאהני לך קמרא דאבוך למהוי אב ב"ד שויניך נמי נשיא?!

    18מתני ליה רבי לרבן שמעון בריה, אחרים אומרים: אילו היה תמורה׃

    Tosafot

    No commentary stored for this folio side

    None of the reliable print editions we draw on carries it, so nothing is shown here.

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    מכיון שהחכמה היא עקר גדול ויתד שכל היחסים תלויין בה צריך אדם להשתדל בה תכלית ההשתדלות ולהיות תורתו קבע ושאר הדברים עראי וכן שירגיל עצמו באכילת הדברים המעמידים את הלמוד הן במאכל התמידי כלחם ובשר שיהא מזונו בדקים ובמבושלים כתקנן ובאותן שאין מטמטמין את הלב הן ביין וברקחי הסמים הידועים להועיל בכח הזכרנות והוא אמרם חמרא וריחני פקחין וכן לשמור עצמו מהדברים המשכחים והמטמטמים את הלב כלב בהמה וזיתים מלוחים וכיוצא באלו הענינים על הדרכים שהתבאר ענינם בספרי הרפואות ואם תגבר בו ליחה עד שלא יספיקהו התמדת מזונו במאכלים הדקים יקח לפעמים דברים לטהר הראש ויאכל מן המרקחות ובלבד שיזהר מן ההרכבות היוצאות מן הגדר ומן הבטוחים שבהם למי שצריך לאלו הענינים שיקח לבונה הוא אינשינ"ש ואגוז מוצדקאדא"ה וקנה היא הקאנילא"ה וזבגביל מכל אחד ב' דרכמונים ויקח מאגיוראנ"ה אני"ס קרובי"א מכל אחד שני דרכמונים ויקח מן האנקארד"י והוא בלאדו"ר דרכמא וחצי ויקח לב אגוזים ולב לוזים ולב שקדים מכל אחד רביע אוקיא ומענבי ספרד מוסרי הגרעינים שלשה דרכמונים ישחוק היטב הכל וילוש בדבש מוסר הקצף יקח ממנו כחצי אגוז בבוקר וישתה אחריו כמלא לוגמיו יין חשוב ויועיל בע"ה עם היותו נשמר מהמאכלים הגסים הידועים בטמטום ובשכחה ועם היותו שוקד תמיד ועושה תורתו קבע ולא יפזר נפשו בעסקי העולם רק כפי הצורך ההכרחי וישים על לבו תמיד שכל העושה תורתו קבע ומלאכתו עראי זו וזו מתקיימת בידו ושאר דברים הנזכרים הנה אם להזכיר אם לשכחה קצתם דברים נעזרים בעזר הטבע וקצתם דברים המוניים נמשכים אחר קצת אמונות היו אז מפורסמות ביניהם פרסום כללי וקווי י"י יחליפו כח יבטחו בי"י אין מחריד אין שטן ואין פגע רע:

    תלמידי חכמים חובה על בני אדם להרבות בכבודם עד למאוד ואעפ"כ שנתות יש במדת הכבוד עד כאן לחכם עד כאן לנשיא עד כאן לאב בית דין וכן הכל לפי כבודו ומדרגתו כשהנשיא נכנס כל העם עומדין ואין יושבין עד שיאמר להם שבו כשאב בית דין נכנס עושין לו שתי שורות אחת מכאן ואחת מכאן עד שישב במקומו ושאר כל השורות פטורות מלעמוד כשחכם נכנס אחד עומד ואחד יושב עד שישב במקומו בני חכמים ותלמידיהם בזמן שרבים צריכים להם מפסיעים על ראשי עם קודש אע"פ שגנאי הוא לתלמיד חכם שיכנס באחרונה לבית הכנסת יצא לצורך כגון שנדחק להטיל מים נכנס ויושב במקומו אע"פ שאינו במדרגה זו שהרי לא פשע ומ"מ אם יצא להסך את רגליו לא יפסיע עליהם שהרי הוא פושע והיה לו לבדוק את עצמו קודם שיבא כמו שאמרו לעולם ילמד אדם עצמו להשכים ולהעריב כדי שלא יצטרך להתרחק כל כך מן העיר כדרך הנפנה ביום:

    בני תלמידי חכמים שאבותיהם ממונים פרנסים על הצבור בזמן שיש להם דעת לשמוע נכנסים ויושבים בפני אביהם ואחוריהם כלפי העם אין להם דעת לשמוע נכנסים ויושבים אחורי אביהם ופניהם כלפי העם ואף בבית המשתה עושין אותם סניפין ר"ל שמושיבין אותם בצד הזקנים מפני כבוד אביהם ודוקא בחיי אביהם ובפני אביהם:

    כשם שצריך לכבד את החכמים כך צריך שלא להשיג גבול הגדולים בפניהם בכבוד שלמטה מהם אלא שיכובד כל אחד כפי הראוי עד שיהא נכר מתוך הכבוד יתרון האדם על חביריו ועל דרך זה יצא ידי חובת הכל כראוי להם:

    כשממנין נשיא בישראל להנהיגם ולהדריכם אין ממנין אותו אלא שלם מזומן להשיב על כל מה שנשאל עליו שנאמר מי ימלל גבורות י"י ישמיע כל תהלתו למי נאה למלל גבורות י"י למי שיכול להשמיע כל תהלתו וכל שאינו כן הרי פתחון פה לחכמי הדור לפקפק בנשיאותו ומ"מ ראוי להם שלא לחזור להקיפו בדברים שנודע להם שאינו רגיל בהם כדי לביישו ואם עשו כן ונצל מידם אף הוא יש לו רשות להוציאם מבית המדרש ולהענישם שלא לומר שמועה משמם כבר הזכירו בר' מאיר שהיה חכם ור' נתן שהיה אב בית דין והשתדלו לבייש את ר' שמעון בן גמליאל שהיה נשיא על שקבע גבול בכבודם על הדרך שהזכרנו למעלה ושאלוהו לדרוש בעוקצין וכבר דרש להם כראוי אלא שהכיר כונתם והוציאם מבית המדרש ואף הם הראו חכמתם מבחוץ והיו משליכים קושיות ושאלות בבית המדרש ואת שהיו יכולים לתרץ בפנים היו מתרצים ואת שלא היו יכולים לתרץ בפנים היו מתרצים מבחוץ עד שאמרו התלמידים לרבן שמעון בן גמליאל תורה מבחוץ ואנו מבפנים והכניסום אלא שקנסם שלא לומר שמועה משמם אלא שהיו מזכירים ר' מאיר בשם אחרים ואת ר' נתן בשם יש אומרים:

    מי שהיה מעביר בהמותיו תחת השבט לעשרן וטעה במנין וקרא למנין הסמוך לעשרה בין מלפניו כגון תשיעי בין לאחריו כגון אחד עשר עשירי הרי זה נתקדש ונתקדש גם כן העשירי אע"פ שקראו בשם מנין אחר בטעות קרא לתשיעי עשירי ולעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי בין בכונה בין בטעות הרי שלשתן מקודשין ויתבאר במסכת בכורות פרק אחרון שהתשיעי אינו קרב אלא נאכל במומו והעשירי מעשר ואחד עשר יקרב שלמים ואם המיר בו אין תמורתו תמורה מפני שהוא עצמו תמורה ואין תמורה עושה תמורה כמו שיתבאר במקומו ויש בדבר דינים ארוכים יתבארו במקומם בע"ה:

    Babylonian Talmud · folio map

    Horayot 13b

    Horayot 13b. The full printed text of this folio side — 18 numbered segments, about 641 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    שופתא ביתד של מרא דעץ הוא גייץ:

    המניח כליו מלבושיו:

    פת פחמין פת האפוי בגחלים:

    האוכל פת ופחמין עצמן כחדא חשיב להו:

    של שיורי העיסה שנשתיירה מלישה:

    משכח למוד של ע' שנה שסדור בפיו כל ע' שנה:

    משיב מחזיר את הלמוד שנשתכח הימנו כבר ע' שנה:

    וסימנך לגרסא שלא תטעה שאם לא תדע אם אחד אומר אחד ולא שתים ואחד אומר שתים ולא שלש או שמא אחד אומר שתים ולא שלש ואחד אומר שלש ולא ארבע יהא סימן קמיצה כלומר כפוף הקמיצה ונשתיירו מאותן אצבעות של יד העומדין לבד שתי אצבעות זקופין כסדרן מכאן דהיינו אצבע ואמה מכאן וזרת מכאן דהיינו שתי אצבעות מכאן ואצבע אחד מכאן ובכך תהא זכור שאחד אומר אחת ולא שתים ואחד אומר שתים ולא שלש גודל לא קא חשיב הכא עם שאר אצבעות משום דלא קאי בסדר אצבעות:

    25 more comments on this page.

    Rashi on Horayot 13b · Sefaria

    Meiri

    מכיון שהחכמה היא עקר גדול ויתד שכל היחסים תלויין בה צריך אדם להשתדל בה תכלית ההשתדלות ולהיות תורתו קבע ושאר הדברים עראי וכן שירגיל עצמו באכילת הדברים המעמידים את הלמוד הן במאכל התמידי כלחם ובשר שיהא מזונו בדקים ובמבושלים כתקנן ובאותן שאין מטמטמין את הלב הן ביין וברקחי הסמים הידועים להועיל בכח הזכרנות והוא אמרם חמרא וריחני פקחין וכן לשמור עצמו מהדברים המשכחים והמטמטמים את הלב כלב בהמה וזיתים מלוחים וכיוצא באלו הענינים על הדרכים שהתבאר ענינם בספרי הרפואות ואם תגבר בו ליחה עד שלא יספיקהו התמדת מזונו במאכלים הדקים יקח לפעמים דברים לטהר הראש ויאכל מן המרקחות ובלבד שיזהר מן ההרכבות היוצאות מן הגדר ומן הבטוחים שבהם למי שצריך לאלו הענינים שיקח לבונה הוא אינשינ"ש ואגוז מוצדקאדא"ה וקנה היא הקאנילא"ה וזבגביל מכל אחד ב' דרכמונים ויקח מאגיוראנ"ה אני"ס קרובי"א מכל אחד שני דרכמונים ויקח מן האנקארד"י והוא בלאדו"ר דרכמא וחצי ויקח לב אגוזים ולב לוזים ולב שקדים מכל אחד רביע אוקיא ומענבי ספרד מוסרי הגרעינים שלשה דרכמונים ישחוק היטב הכל וילוש בדבש מוסר הקצף יקח ממנו כחצי אגוז בבוקר וישתה אחריו כמלא לוגמיו יין חשוב ויועיל בע"ה עם היותו נשמר מהמאכלים הגסים הידועים בטמטום ובשכחה ועם היותו שוקד תמיד ועושה תורתו קבע ולא יפזר נפשו בעסקי העולם רק כפי הצורך ההכרחי וישים על לבו תמיד שכל העושה תורתו קבע ומלאכתו עראי זו וזו מתקיימת בידו ושאר דברים הנזכרים הנה אם להזכיר אם לשכחה קצתם דברים נעזרים בעזר הטבע וקצתם דברים המוניים נמשכים אחר קצת אמונות היו אז מפורסמות ביניהם פרסום כללי וקווי י"י יחליפו כח יבטחו בי"י אין מחריד אין שטן ואין פגע רע:

    תלמידי חכמים חובה על בני אדם להרבות בכבודם עד למאוד ואעפ"כ שנתות יש במדת הכבוד עד כאן לחכם עד כאן לנשיא עד כאן לאב בית דין וכן הכל לפי כבודו ומדרגתו כשהנשיא נכנס כל העם עומדין ואין יושבין עד שיאמר להם שבו כשאב בית דין נכנס עושין לו שתי שורות אחת מכאן ואחת מכאן עד שישב במקומו ושאר כל השורות פטורות מלעמוד כשחכם נכנס אחד עומד ואחד יושב עד שישב במקומו בני חכמים ותלמידיהם בזמן שרבים צריכים להם מפסיעים על ראשי עם קודש אע"פ שגנאי הוא לתלמיד חכם שיכנס באחרונה לבית הכנסת יצא לצורך כגון שנדחק להטיל מים נכנס ויושב במקומו אע"פ שאינו במדרגה זו שהרי לא פשע ומ"מ אם יצא להסך את רגליו לא יפסיע עליהם שהרי הוא פושע והיה לו לבדוק את עצמו קודם שיבא כמו שאמרו לעולם ילמד אדם עצמו להשכים ולהעריב כדי שלא יצטרך להתרחק כל כך מן העיר כדרך הנפנה ביום:

    בני תלמידי חכמים שאבותיהם ממונים פרנסים על הצבור בזמן שיש להם דעת לשמוע נכנסים ויושבים בפני אביהם ואחוריהם כלפי העם אין להם דעת לשמוע נכנסים ויושבים אחורי אביהם ופניהם כלפי העם ואף בבית המשתה עושין אותם סניפין ר"ל שמושיבין אותם בצד הזקנים מפני כבוד אביהם ודוקא בחיי אביהם ובפני אביהם:

    כשם שצריך לכבד את החכמים כך צריך שלא להשיג גבול הגדולים בפניהם בכבוד שלמטה מהם אלא שיכובד כל אחד כפי הראוי עד שיהא נכר מתוך הכבוד יתרון האדם על חביריו ועל דרך זה יצא ידי חובת הכל כראוי להם:

    כשממנין נשיא בישראל להנהיגם ולהדריכם אין ממנין אותו אלא שלם מזומן להשיב על כל מה שנשאל עליו שנאמר מי ימלל גבורות י"י ישמיע כל תהלתו למי נאה למלל גבורות י"י למי שיכול להשמיע כל תהלתו וכל שאינו כן הרי פתחון פה לחכמי הדור לפקפק בנשיאותו ומ"מ ראוי להם שלא לחזור להקיפו בדברים שנודע להם שאינו רגיל בהם כדי לביישו ואם עשו כן ונצל מידם אף הוא יש לו רשות להוציאם מבית המדרש ולהענישם שלא לומר שמועה משמם כבר הזכירו בר' מאיר שהיה חכם ור' נתן שהיה אב בית דין והשתדלו לבייש את ר' שמעון בן גמליאל שהיה נשיא על שקבע גבול בכבודם על הדרך שהזכרנו למעלה ושאלוהו לדרוש בעוקצין וכבר דרש להם כראוי אלא שהכיר כונתם והוציאם מבית המדרש ואף הם הראו חכמתם מבחוץ והיו משליכים קושיות ושאלות בבית המדרש ואת שהיו יכולים לתרץ בפנים היו מתרצים ואת שלא היו יכולים לתרץ בפנים היו מתרצים מבחוץ עד שאמרו התלמידים לרבן שמעון בן גמליאל תורה מבחוץ ואנו מבפנים והכניסום אלא שקנסם שלא לומר שמועה משמם אלא שהיו מזכירים ר' מאיר בשם אחרים ואת ר' נתן בשם יש אומרים:

    מי שהיה מעביר בהמותיו תחת השבט לעשרן וטעה במנין וקרא למנין הסמוך לעשרה בין מלפניו כגון תשיעי בין לאחריו כגון אחד עשר עשירי הרי זה נתקדש ונתקדש גם כן העשירי אע"פ שקראו בשם מנין אחר בטעות קרא לתשיעי עשירי ולעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי בין בכונה בין בטעות הרי שלשתן מקודשין ויתבאר במסכת בכורות פרק אחרון שהתשיעי אינו קרב אלא נאכל במומו והעשירי מעשר ואחד עשר יקרב שלמים ואם המיר בו אין תמורתו תמורה מפני שהוא עצמו תמורה ואין תמורה עושה תמורה כמו שיתבאר במקומו ויש בדבר דינים ארוכים יתבארו במקומם בע"ה:

    Meiri on Horayot 13b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה נתקין מלתא כו' היכי דעביד הוא לדידן כי ליתנן כלומר כו' עכ"ל כצ"ל ולאית דגרסי כי ליתנן כו' נ"ל דמלת ליתנן מלשון סיפור כמו שם יתנו גו' ר"ל דורות הבאים יספרו כן ודו"ק:

    בד"ה מתני ליה כו' בפ"ק אך בכור שור קודש הן וכו' הן כו' עכ"ל לא מצאתיו שם אבל יליף ליה התם מתמורתו ולא תמורת תמורתו ע"ש:

    Chidushei Halachot on Horayot 13b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' ה' דברים משכחים עי' בבאר שבע סנהדרין דף ק"ט ד"ה אויר מגדל משכח:

    Gilyon HaShas on Horayot 13b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    חֲמִשָּׁה דְּבָרִים מְשַׁכְּחִין אֶת הַלִּמּוּד מקשים והלא בפרטן הם ששה? ועיין פתח עינים ובאר שבע. ונראה לי בס"ד כי נקיט מנין החמשה על דברים שהם אכילה ושתיה הנכנסים לתוך הגוף אך האחרונה ענין סדר רחיצה בעלמא אין זה בכלל המנין והוכרח למנקט מנין חמשה בזה כנגד מנין של חמשה היפים ללמוד ונמצא יש חמשה יפים ללימוד וחמשה להפך. לכן תמצא בששה סדרי משנה יש חמשה מסכתות בלבד שמתחילים באות אל"ף והם 'פאה ופסחים וראש השנה וקמא וכלים' והיינו דאות אל"ף הוא לשון לימוד כמו אַלּוּפִי וּמְיֻדָּעִי (תהלים נה, יד) וַאֲאַלֶּפְךָ חָכְמָה (איוב לג, לג) והיינו להורות דהלימוד יש חמשה יפים לו וחמשה להפך.

    כְּשֵׁם שֶׁהַזַּיִת מְשַׁכֵּחַ לִמּוּד שֶׁל שִׁבְעִים שָׁנָה כָּךְ שֶׁמֶן זַיִת מֵשִׁיב לִמּוּד שֶׁל שִׁבְעִים שָׁנָה. הנה מלתא בפומייהו דרבנן אמרי ' אב משכח בן מפקח ' ונראה לי בס"ד אם תסיר מן האב שהוא הזית [417] מספר ז"ך [27] ישאר שמן [390] שהוא הבן. וזהו שנאמר וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית (ויקרא כד, ב) רצונו לומר וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ מספר שֶׁמֶן מן מספר זַיִת על ידי זָךְ כָּתִית לשון חסרון כמו 'כתותי מכתת שיעוריה'. והנה ידוע דהזית אינו משכח אלא למי שרגיל בו, וידוע דאיכא דסבירא ליה בעלמא לא מקרי רגיל בשני פעמים אלא רק בשלשה פעמים והביא ראיות לזה, ובזה יובן בס"ד רמז המשנה (משנה פאה ז, א) כל הזיתים שנים אינם שכחה שלשה שכחה רבי יוסי אומר אין שכחה לזיתים, והכונה אם רק שתי פעמים אכל אין גורמין שכחה דאין נחשב רגיל בשתים אבל שלשה פעמים חשיב רגיל ורבי יוסי אומר אין שכחה לזיתים רצונו לומר אפילו רגיל יש לו תקנה שלא יגרום לו שכחה כמו שאמרו המקובלים ז"ל שיכוין בעת אכילתו השמות א־ל אלהי־ם מצפ־ץ [417] שעולה מספרם זַיִת [417].

    וְסִימָנֶיךָ קְמִיצָה כתב רבינו חיד"א ז"ל בשם הרא"ש ז"ל הא דלא אמר 'סימניך אמה' שאם תכפוף אצבע הארוך שנקרא אמה ישארו כמו כן אצבע מכאן וזרת וקמיצה מכאן משום דדרך לכפוף הקמיצה כדי לקמוץ עיין שם. ואנא עבדא נראה לי בס"ד שבזה הסימן עשה בו סימן לענין אחר והיינו שלא תטעה למנקט דברי רבי יהודה על שם רבי יוסי ודברי רבי יוסי על שם רבי יהודה לכך אמר 'וסימניך קמיצה' דנמצא האחת היא בראשונה והשתים באחרונה ובזה עשה סימן שרבי יהודה שנזכר תמיד קודם רבי יוסי בכל מקום הוא אשר אמר אחת ורבי יוסי שדרכם לזכרו אחר רבי יהודה הוא אמר שתים שהם באחרונה. ועוד נראה לי בס"ד דאי הוה אמר 'וסימניך אמה' היינו חושבין הסימן נאמר על דבר זה והוא דרבי יהודה דאמר אחת ולא שתים רצונו לומר דוקא אמה שהיא ארוכה ולא שתים קמיצה ואצבע שהם שכיני האמה ורבי יוסי דאמר שנים ולא שלשה רצונו לומר שנים אלו אצבע וקמיצה שכיני האמה ששניהם שוים בקומה ובאמת לא כן הוא דרבי יהודה דאמר אחת אין כונתו על אמה בלבד אלא כונתו על כל אצבע שתהיה ורק קפד שלא יהיו שתים וכן רבי יוסי סבר שנים על כל אצבע שתהיה ורק קפיד שלא יהיו שלשה אבל השתא שעשה הסימן בכך שאמר 'וסמניך קמיצה' ליכא למטעי לפרש פירוש הנזכר דאחת קאי על קמיצה דוקא דמה טעם יש בדבר זה והלא יש דוגמתה זו אצבע שהיא כמדתה וכן בדברי רבי יוסי ליכא למטעי לפרש השנים על שכיני הקמיצה דוקא שהם זרת ואמה דמה טעם שנבחרו שתים אלו והלא אין שוים במדתם ודו"ק.

    אָמַר רָבָא בְּחַיֵּי אֲבִיהֶם וּבִפְנֵי אֲבִיהֶם יש להקשות למאי הוצרך לפרש בחיי אביהם כיון דקאמר בפני אביהם משמע דאביהם חיים הן? ונראה לי דבלאו הכי הוה משמע אפילו שנפטר האב אם יש לו בן גדול ממלא מקומו יושב שם חשיב בחיי אביהם דהוי כאלו אביהן חי ממש ובפניו הם יושבים.

    רַבִּי מֵאִיר חָכָם פירוש ראש ישיבה והוא כמו ענין הצוואה שצוה רבינו הקדוש דרבי חנינא בר חמא ישב בראש (כתובות קג:) והוא יש לו מעלה יותר מן אב בית דין ואין כונת רבי מאיר משום גדולה ולא הלך לבו אחר מעלות אלא כדי לחזק כבודן של תלמידי חכמים ולא יתנהגו הנשיאים בגדולה יתירה על החכמים ולכן לא אמר שיהיה הוא הנשיא אף על גב דאיהו גדול מן רבי נתן שהיה אב בית דין ואם היה רבן שמעון בן גמליאל נמלך עמהם כסדר שעשה יתכן שהיו מסכימים עמו ורק זאת היתה קשה כנגדם שעשה תיקון לכבודו ואפילו עמהם לא נמלך מיהו יש ללמד עליו זכות שלא רצה לגלות להם דבר ולתקנו על פי עצתם מפני שתקנה זו היא ממעטת בכבודן שהיה להם מכבר בסדר הקימה והעמידה.

    נֵימָא לֵיה תַּנֵּי לָן עוֹקְצִין נראה לי בס"ד אמרינן בגמרא (יומא פג:) רבי מאיר בדיק בשמא, וכן כאן בדיק בשמא להורות במסכתא זו דשמה 'עוקצין' נוכל לעקוץ אותו ויעלה דבר זה בידינו כאשר אנו מציירים אותו בדעתינו.

    וּתְהַוֵי אַתְּ נְשִׂיא וְאָנָּא אַב בֵּית דִּין נראה לי בס"ד דאין כונתם שיעבירו אותו לגמרי עד עולם והם יהיו נשיא ואב בית דין לעולם, אלא רצונם לעשות דבר זה לפי שעה למדת ימים או שבוע עד שיסתרו החוקים שלו שעשאם בברייתא החדשה והם יסדו תיקון שלם וחזק להרבות כבודן של החכמים ואחר שיתקנו הדבר כרצונם יחזירו לו הנשיאות והם ישמשו כאשר היו בתחלה. ומה שאמרו להם בחלום ' זילו פייסו לרבן שמעון בן גמליאל ' אף על פי שכונתם לשם שמים מכל מקום חטאו לו במה שעשו לו אופן שהיה בא לידי ביוש ובושת פנים חמירא טובא ורבי מאיר סבר אף על פי שחטאו לו בדבר זה כבר נתכפר להם במה שעשה להם בפועל ביוש גדול להוציאם מבית המדרש אף על פי שהם לא עשו ביוש בפועל. ודע כי תלמודא לא אמר שאמרו להם בחלום בפירוש אלא אמר אחזו להו דהיינו הראו להם ברמז על דבר זה.

    אַסִּיקוּ לֵיהּ לְרַבִּי מֵאִיר אֲחֵרִים נראה מן השמים נתנו בלב רבן שמעון בן גמליאל לאסיק לרבי מאיר בשם 'אֲחֵרִים' כי בשם זה נמצא שמו הטוב כולו ונוסף אות ח' כי הוא היה חָכָם כמו שאמרו תלמודא והיינו אותיות ' אֲחֵרִים ' הם אותיות מֵאִיר ח ' ואות ח' הוא רצונו לומר חָכָם וכמו שאמר רבי יוחנן 'רַבִּי מֵאִיר חָכָם רַבִּי נָתָן אַב בֵּית דִּין' ונמצא בשם זה של אחרים נתעלה יותר דנרמז מעלתו באות ח' ולכן אמר 'אסיקו ליה לרבי מאיר' אסיקו רצונו לומר העלו דבזה השם היה לו עליה גם ' אֲחֵרִים ' [259] עולה מספר ' יָד רָמָה ' [259] שהיה לו יד רמה במלחמתה של תורה. ומה שאמר 'בקשו לעקור כבודך וכבוד בית אביך' אף על גב דבאמת כונתם לשם שמים ולא בקשו לעקור לגמרי אלא היתה כונתם על מנת להחזיר אמר לו כן כי לעיני הרואים כך היו דנים בדעתם ולכך הוא הקפיד הרבה ואסיק להו שם אחר כדי לפרסם הדבר שלא יבא אחרי זה אדם אחר לעשות כזאת.

    Ben Yehoyada on Horayot 13b · Sefaria

    Tosafot

    No commentary stored for this folio side — none of the reliable print editions we draw on carries it.

    What this page contains

    A full text unit for Horayot, daf 13, Amud Bet, about 641 words in 18 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 18 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 17 words

      Opens “רב פפא אמר: אפילו שופתא מרא גייצי.…”

      Named: רב פפא.

    2. Segment 271 words

      Opens “ת"ר חמשה דברים משכחים את הלימוד האוכל…”

    3. Segment 325 words

      Opens “״הרגיל בשמן זית״. מסייע ליה לרבי יוחנן,…”

      Named: רבי יוחנן.

    4. Segment 411 words

      Opens “״והרגיל ביין ובשמים״. מסייע ליה לרבא, דאמר…”

      Named: רבא.

    5. Segment 521 words

      Opens “״והטובל אצבעו במלח״, אמר ר"ל ובאחת. כתנאי,…”

      Named: רבי יוסי.

    6. Segment 668 words

      Opens “עשרה דברים קשים ללימוד העובר תחת האפסר…”

    7. Segment 752 words

      Opens “ת"ר כשהנשיא נכנס, כל העם עומדים, ואין…”

    8. Segment 843 words

      Opens “בני ת"ח שממונים אביהם פרנס על הצבור,…”

      Named: רבי אלעזר.

    9. Segment 944 words

      Opens “[אמר מר] יצא לצורך נכנס ויושב במקומו.…”

      Named: רב פפא, רב יהודה, רבא.

    10. Segment 1017 words

      Opens “רבי אלעזר ב"ר [צדוק] אומר: אף בבית…”

      Named: רבי אלעזר, רבא.

    11. Segment 1151 words

      Opens “א"ר יוחנן: בימי רשב"ג נישנית משנה זו.…”

      Named: רבי מאיר, רבי נתן, רבן שמעון.

    12. Segment 1226 words

      Opens “ההוא יומא לא הוו רבי מאיר ורבי…”

      Named: רבי מאיר, רבי נתן.

    13. Segment 1353 words

      Opens “אמר ליה ר"מ לרבי נתן: אנא חכם…”

      Named: רבי נתן.

    14. Segment 1423 words

      Opens “שמעינהו רבי יעקב בן קרשי אמר: דלמא…”

      Named: רבי יעקב.

    15. Segment 1530 words

      Opens “אמר: מאי דקמא? דלמא חס ושלום איכא…”

    16. Segment 1627 words

      Opens “פקיד ואפקינהו מבי מדרשא. הוו כתבי קושייתא…”

      Named: רבי יוסי.

    17. Segment 1761 words

      Opens “אמר להן רבן [שמעון בן] גמליאל: ניעיילינהו,…”

      Named: רבי מאיר, רבי נתן, רבן שמעון.

    18. Segment 1811 words

      Opens “מתני ליה רבי לרבן שמעון בריה, אחרים…”

      Named: רבי לרבן, רבן שמעון.

    Sages named on this page

    • Rabban Shimon ben Gamliel [III] · Third Generation of Tannaim

      Rabban Shimon ben Gamliel III was a prominent Tanna, son of Rabban Gamliel of Yavneh and father of Rabbi Yehudah HaNasi.

      Source: Horayot 13b · Segment 11 — “…נישנית משנה זו. רבן שמעון בן גמליאל נשיא, רבי…

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Horayot 13b · Segment 11 — “א"ר יוחנן: בימי רשב"ג נישנית משנה זו.

    Encyclopedia entries citing this page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Horayot 13b

    Open in the reader
    Reverse sources — sages citing this page

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026