מסכת הוריות דף י״ב עמוד א׳

ומי הוה שמן המשחה בימי יהואחז דקתני ויהואחז נמשח מפני יהויקים:

והתניא משנגנז הארון וכו' מדכתיב תשימו בארגז מצדו דארגז בצד ארון קאי אלמא בהדי ארון נגנז ומדקאמר יאשיהו תנו את ארון ה' בבית וגו' משמע שצוה לגונזו:

אין לכם משא בכתף ואמרינן במסכת שקלים אמר להם אם גולה עמכם שוב אינכם מחזירין אותו בכתפיכם צוה לגונזו:

אתיא שם שם דכתיב בארון ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת וגו' וכתיב ונועדתי שמה לבני ישראל וכתיב בצנצנת המן ותן שמה מלא העומר מן מה ארון נגנז אף צנצנת המן נגנז:

אתיא דורות דורות דכתיב בצנצנת המן והנח אותו לפני ה' למשמרת לדורותיכם וכתיב בשמן המשחה שמן משחת קדש יהיה זה לי לדורותיכם מה צנצנת המן נגנז אף שמן המשחה נגנז:

משמרת משמרת דכתיב בצנצנת המן דהוי נגנז למשמרת לדורותיכם וכתיב במקלו של אהרן למשמרת לאות לבני מרי וגו' מה צנצנת המן נגנז אף מקלו של אהרן נגנז:

אמר רב פפא באפרסמא דכיא משחו את יהואחז:

כמין נזר דהדר ליה הודרני באצבעתיה ככלילא (כזה):

יאשיהו מלך יהודה גנז ארון הקדש שבבית המקדש שראה מה שכתוב בתורה יולך י"י אותך ואת מלכך וגו' וצוה וגנזוהו שנאמר ויאמר ללוים המבינים אל כל עם הקדושים לי"י תנו את ארון הקדש בבית אשר בנה שלמה לי"י וגו' וקבלה ביד רבותינו ז"ל שנגנזו עם הארון צנצנת המן וצלוחית של שמן המשחה ומקלו של אהרן שקדיה ופרחיה וארגז ששלחו פלשתים דורון לאלהי ישראל:

כשמושחין את המלכים מושחין אותם כמין נזר והוא שמקיפין את ראשו באצבע הטבול בשמן הקף כגון זה וכהנים גדולים מושחין אותם כמין כי יוני והוא כ שפתחה כנגד הפנים ושלשה צדי הראש משוחים שני צדדים שבצד המצח וצד שאחורי הפנים כגון זו ואף משוח מלחמה היו מושחין אותו בשמן המשחה ככהן גדול:

כל שמושח בשמן המשחה לא יתן ממנו לכאן ולכאן אלא במקום הראוי לימשח ולא עוד אלא שבאותם המקומות לא ירבה בשמן כדי שלא ישפך במקום שאין ראוי למשיחה אלא שיבלע במקומו ולא נאמר באהרן כשמן הטוב שיורד על הזקן זקן אהרן שיורד על פי מדותיו אלא לפרסם משיחתו ואף בזו נתיראו שמא מעלו עד שהובטחו כמו שהוזכר כאן:

כשמושחין את המלך היו מושחין אותו על המעין לסימן טוב שתמשך מלכותו ולא דרך נחש חלילה אלא לעוררו שיתנהג בדרך מעיין אשר לא יכזבו מימיו ולא יתנהג בדרך שיהיה ענינו כאפיק נחלים העובר לשעתו:

הרבה דברים הותרו לפעמים שהם דומים לנחש ולא מדרך נחש חלילה אלא דרך סימן לעורר בו לבבו להנהגה טובה והוא שאמרו ליתן על שלחנו בליל ראש השנה קרכס"ת קרא רוביא כרתי סלקא תמרי שהם ענינם מהם שגדלים מהר ומהם שגדלתם עולה הרבה וכדי שלא ליכשל בהם לעשות דרך נחש תקנו לומר עליהם דברים המעוררים לתשובה והוא שאומרים בקרא יקראו זכיותינו וברוביא ירבו צדקותינו ובכרתי יכרתו שונאינו ר"ל שונאי הנפש והם העונות ובסלקא יסתלקו עונינו ובתמרי יתמו חטאינו וכיוצא באלו ורוביא פרשוה גדולי הרבנים תלתן ואנו מפרשים בו קטנית הנקרא פיישו"ל וידוע שכל זה אינו אלא הערה שאין הדבר תלוי באמירה לבד רק בתשובה ומעשים טובים אבל הדברים שנעשים בדרך נחש חלילה אין פקפוק באיסורם והוא שאמר הנה על קצת בני אדם שכשמתחילין בסחורה מגדלין תרנגול על שם אותה סחורה ואם הוא נעשה יפה בוטחים על הצלחתם ושאר דברים הדומים לאלו שהוזכרו הנה אמר על כלם ולאו מילתא היא כלומר ואין ראוי לבטוח על אלו ההבלים ועשייתם אסורה על הדרך שביארנו בסנהדרין והבוטח בי"י חסד יסובבנו:

כל תלמיד שרוצה לעמוד על תלמודו ולהצליח בידיעתו ילמוד בינו לבין עצמו מה שהוא עתיד ללמוד לפני רבו כפי מה שיוכל שבזו יכיר שגיאותיו יפה ויכנסו דברי הרב יותר על נקל בלבו ויהיה נותן עיניו ולבו לשמוע דברי הרב ולא יהיו עיניו ולבו תרים ומשוטטים הנה והנה וילמוד במקום שאפשר לו לעמוד ביחוד ובמקומות הזכים ושאוירם זך ומ"מ יחזר אחר מקום ששוכניו טובים וחסידים וירחיק מן המקום ששוכניו רעים טוב לו לדור באשפות במקום תלמידי חכמים משידור בהיכלות במקום רשעים והוא שאמר אחד מן החכמים לתלמידיו אקיקלי דמתא מחסיא תיבו ולא על אפדני דפומבדיתא:

גמ' משום דוימשח כה"ג בנזיר דף י"ט ע"א והזיר בזמן והביא:

כֵּיצַד מוֹשְׁחִין אֶת הַמְּלָכִים כְּמִין נֵזֶר נראה לי בס"ד הטעם דאמרו בגמרא דשבת (שבת קד.) נו"ן נו"ן נאמן כפוף נאמן פשוט, פירוש יהיה נאמן כפוף בעולם הזה אז הוא נאמן פשוט לעולם הבא ולכן מושחין את המלך 'כְּמִין נֵזֶר' לומר לו אם לא יהיה נאמן כפוף בעולם הזה אז יחסר מן נזר אות נו"ן כפופה וישאר אותיות זר בלבד שיהיה הוא כאדם זר במלכות שתעקר המלכות ממנו ולא תמשך לו וכל שכן לזרעו כי מלך זר מעבירין אותו.

וְאֶת הַכֹּהֲנִים כְּמִין כִּי פירש רש"י ז"ל שמתחיל למשוח באצבעו בין רסי עיניו ומושך באצבעו על הראש והולך עד שמגיע לעורף ככף יוני עד כאן. ונראה לי בס"ד הטעם בזה שיתחיל כנגד פנים ויסיים כנגד אחור, לרמוז לו שכהן גדול צריך לעשות עבודת הקודש בסלודים שיהיה לבו נרתע ברצוא ושוב שסולד לאחור מחמת גודל האימה שיהיה לו מכבוד שכינתו יתברך, והנה אותיות שלפני אותיות 'כהן' הם אותיות 'סלו' ואותיות שאחורי אותיות 'כהן' הם אותיות 'דים' הרי פנים ואחור הם צירוף 'סלודים' ולכך מושחו מצד פנים ומסיים בצד אחור לרמוז לו על זאת. ועוד יובן גם כן רמז לו בזה שיביט תמיד מאין בא ויביט גם כן לאן הולך והיינו הבטה של קודם והבטה של אחור ועל ידי כך ילבש ענוה ולא יתגאה במה שרואה כפרת ישראל תלויה בו.

בַּתְּחִלָּה יוֹצְקִין שֶׁמֶן עַל רֹאשׁוֹ וְאַחַר כָּךְ נוֹתְנִין שֶׁמֶן בֵּין רִסֵי עֵינָיו. נראה לי בס"ד דרומזים לו בזה על שתי ראיות שצריך לראות ויביט לטובת ישראל האחד היא ראיה שכלית שהיא במוח שבראשו ולכן 'יוצקין השמן על ראשו' והשני ראיה חושית וטבעית שהיא בעין החושית שלו ולכן 'נותנין שמן בין רסי עיניו'.

אִיכָּא דְאָמְרֵי יְצִיקָה עֲדִיפָה וְאִיכָּא דְאָמְרֵי מְשִׁיחָה עֲדִיפָה (ויקרא ח, יב) נראה לי בס"ד תרווייהו צריכי ביציקה רומזים לו יקיצה משנתו להיות לבו ער בעבודת הקודש אשר יעשה והיינו כי יציקה בהפוך אתוון יקיצה ובמשיחה רומזים לו שיעשה עבודת הקודש בשמחה כי משיחה בהפוך אתוון ישמחה.

כְּמִין שְׁתֵּי טִפּוֹת מַרְגָּלִיּוֹת הָיוּ תְּלוּיוֹת בִּזְקָנוֹ שֶׁל אַהֲרֹן (תהלים קלג, ב). נראה לי בס"ד נעשה נס זה לאהרן הכהן ע"ה להעיד שהוא נמשח על פי הדיבור ולא כאשר חשבו קרח ועדתו והיה הנס בשתי טיפות כי עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים יָקוּם דָּבָר (דברים יט, טו) ונראה כי לכך נזדמן שקרח שהיה חולק על כהונת אהרן ע"ה היה 'בן יצהר' שהוא 'שמן' כדי שילמוד מנס שהיה בשמן ועם כל זה הוא למד אף על פי שראה בעיניו הנס בשני טיפות ד'עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים יָקוּם דָּבָר'. או יובן בס"ד שהיה הנס בשתי טיפות של שמן דידוע השמן רומז לחכמה שהוא אבא וידוע אהרן הכהן ע"ה הוא מבחינת שתי אחוריים הפשוטים והמלאים דיסוד אבא והם ע"ב וקפ"ד שעולים מספר אהרן [72+184=256] וכמו שאמר רבינו האר"י ז"ל בשער הפסוקים ולכן נעשה לו הנס בשתי טיפות השמן לרמוז לשתי הארות הנזכר שהם ע"ב וקפ"ד. גם יש לומר נרמז בשתים אלו על סוד הפסוק הוּא אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה (שמות ו, כו) הוא משה ואהרן ודו"ק.

כְּשֶׁהוּא מְסַפֵּר עוֹלוֹת וְיוֹשְׁבוֹת בְּעִקָּר זְקֵנוֹ פירוש רש"י ז"ל נראה דוחק עצום מאחר כי באמת הם בנס היו עומדים. ופירוש הרמ"ה ז"ל גם כן קשה לפי דברי רבינו האר"י ז"ל האמתיים דאין לגלח בשום מקום מן הזקן ורק להסיר משער השפם את המעכב האכילה הוא דשרו. ונראה לי כוותיה דהרמ"ה ז"ל ולא מטעמיה דלעולם 'מספר' רצונו לומר 'המגלח' ומה שעולות ויושבות בעיקר זקנו, היינו כדי שלא יגע בהם המגלח בשעה שמגלח לו ראשו שהוא עומד נגד פניו ואוחז בראשו ומגלחו דאז נדבק בזקן שלו ולכן יסתרו בעיקר הזקן שאין נראין חוצה ולא יגע בהם המגלח לא בגופו ולא במלבושיו. ועוד נראה לי בס"ד 'מספר' רצונו לומר 'משמש מטתו' וכמוהו הרבה בתלמודא דקרו לתשמיש המטה בשם 'מספר' וכמו שאמרה אימא שלום על בעלה כשהוא מספר עמי וכו' (נדרים כ:) וכן הרבה נמצא בתלמוד לשון זה על תשמיש המטה, ומאחר כי המשמש פנים כנגד פנים יחדיו ידובקו דאז נדחקים השני טיפות אלו התלויות בזקנו לכן בשעת תשמיש עולות ויושבות בעיקר זקנו להסתר שם בתוך שער זקן כדי שלא יהיו טיפות השמן הקדוש נוגעים בבשר אשתו לכך יושבות בעיקר זקנו להתכסות שם בתוך השער, יהי רצון זכות אהרן הכהן ע"ה יגן בעדינו אמן כן יהי רצון.

שֶׁמָּא חַס וְשָׁלוֹם מָעַלְתִּי בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה (תהלים קלג, ג) הקשה הרב עיון יעקב ז"ל מאחר דהשמן לא היה חסר כלום במה שמושחין ממנו דעדיין הוא י"ב לוגין שלמים אם כן למה חושש משום מעילה והלא אמרינן בפרק ה' דמעילה דלא מעל עד שיפגום דהיינו חסרון? עיין שם. ונראה לי בס"ד דודאי כיון שלוקח ממנו נעשה בו חסרון בעת שלוקח אלא שעל ידי נס יהיה חוזר ומתמלא החסרון תכף ומיד וכאשר היה בקמח ושמן של הצרפית על ידי ברכת אליהו זכור לטוב ולזה אמר 'יִהְיֶה זֶה לִי לְדֹרֹתֵיכֶם' (שמות ל, לא) דהיינו מספר זֶה [12] שהוא י"ב לוגין נעשה בו תמיד הוייה חדשה שבכל פעם שלוקחין איזה שיעור ממנו מתהווה במקומו שמן חדש למלאת הפחת שנפחת ממנו.

יׇצׇתׇה בַּת קוֹל וְאָמְרָה לוֹ 'כְּטַל חֶרְמוֹן' מָה טַל חֶרְמוֹן אֵין בּוֹ מְעִילָה וְכוּ' (תהלים קלג, ג). קשא מעיקרא מה שייכות יש למעילה בטל כדי שמדמה דבר זה אליו? ולמה תפס 'טַל' יאמר גשם או מי נהרות וכיוצא? ונראה לי בס"ד דידוע שהטל הוא נוטף ויורד מן האדים שעולים מן הארץ וכשיעלו למעלה יורד מהם טל וידוע מה שאמרו בגמרא קרקע בית המקדש נתקדשה עד התהום, ועל כן מאחר דקרקע בית המקדש קודש היא עד התהום איכא טעמא למימר שהטל היורד מן קרקע בית המקדש ימעלו בהם כי קודש הם אך באמת אין בו חשש מעילה ונהנים העולם מאותו הטל היורד מן אידים שעולים מקרקע הר הבית כולו. והנה מצינו בזוהר הקדוש ובמדרש שאמרו רבותינו ז"ל 'חֶרְמוֹן' זה הר סיני, מה חרמון זה כל טובו נגנז בתוכו כך הר סיני וכמו שכתב בקהילת יעקב ז"ל עיין שם. ולפי זה גם בית המקדש יקרא 'חֶרְמוֹן' דטובו גנוז בתוכו ולזה אמר מה טל חרמון הוא הטל היורד מן אידים העולים מהר הבית כולו שנקרא 'חֶרְמוֹן' אין בו מעילה אף שמן שבזקן אהרן אין בו מעילה.