מסכת הוריות דף י״א עמוד ב׳

מה להלן שאין על גביו אלא ה' אלהיו דבמלך קא משתעי קרא דכתיב שום תשים עליך מלך (דברים יז):

כגון אני מהו בשעיר כלומר נשיאות דידי מי הוי נשיאות מעליא דאילו הוינא בזמן שבית המקדש קיים מייתינא שעיר או לא:

א"ל הרי צרתך בבבל ראש גולה שבבבל דהוי על גבך ואנן בעינן שאין על גביו אלא ה' אלהיו:

התם שבט דהיינו מקל כמו כי תכנו בשבט לא ימות (משלי כ״ג:י״ג):

והכא מחוקק חכם:

מתני' איזה הוא המשיח שמביא פר בהוראה זה המשוח בשמן המשחה:

ולא מרובה בבגדים שבבית שני שלא היה להם שמן המשחה:

אין בין כהן משוח בשמן המשחה למרובה בגדים אלא פר הבא על כל המצות - שמרובה בגדים אינו מביא פר העלם דבר לא משלו ולא משל צבור אבל מביא כשבה או שעירה דיחיד:

איזהו משיח ר"ל שדינו בפר זה כהן גדול שנמשח בשמן המשחה אבל לא משוח מלחמה שאע"פ שנמשח אינו כהן גדול ולא מרובה בגדים שאע"פ שהוא כהן גדול אינו משוח וענין זה שעד שלא נגנזה צלוחית של שמן המשחה שעשה משה היו מושחין כהן גדול בשעת מנויו בשמן המשחה ואותה משיחה היתה סימן להקמתו והיה נקרא כהן משיח ובימי יאשיהו נגנזה ולא נמשח כהן גדול מאותה שעה ואילך בשמן המשחה ולא היה מתחנך בהקמתו אלא ברבוי בגדים שהיה לובש שמנה בגדים ועובד כדין כהן גדול והיו קורין לו מרבה בבגדים וכן היה כל ימי בית ראשון מיאשיהו ואילך ובית שני על פני כלו ואמר שזה אמרה תורה שמביא פר דוקא במשוח בשמן המשחה וכמו שהוא קוראו הכהן המשיח אבל מרובה בבגדים אינו מביא פר בהוראת עצמו ושגגת עצמו אלא קרבן הדיוט והוא שאמר אח"כ אין בין כהן משיח למרבה בבגדים אלא פר הבא על המצות אבל איסור טומאה ונשואי בתולה והחזרת רוצח במותם והבאת חבתין שבכל יום והבאת פר יום הכפורים משלו זה וזה שוים בו:

ואמר אח"כ שכהן שנמשח בשמן המשחה אע"פ שעבר ממנויו מפני המום או מפני הזקנה אף הוא מביא פר וכן נקרא כהן שעבר כל שאירע פסול בכהן גדול ביום הכפורים שהיו ממנין את הסגן תחתיו ועובד כל אותו היום ולמחר היה כהן גדול טובל ומטהר וחוזר לכהונה גדולה שלו והיו מעבירין את השני שנתמנה תחתיו ואותו הראשון שחזר לעבודתו נקרא כהן המשמש ואותו השני שהעבירוהו עכשו נקרא כהן שעבר ומ"מ הואיל ונתמנה כהן גדול אין מורידין אותו מחומרי כהן גדול הן לאיסור טומאה הן לאיסור אלמנה ושאם יעבוד יצטרך לעבוד בשמנה בגדים ואם עבד בארבעה חלל ואם הורה ושגג לעצמו מביא פר אין ביניהם אלא פר יום הכפורים שכהן שעבר אינו מביאו משלו וכן מנחת חבתין והיא עשירית האיפה שכהן גדול מקריב כליל בכל יום שכהן המשמש מביאן ולא כהן שעבר והוא שאמר ששניהם שוין בעבודת יום הכפורים ר"ל שאיזה מהם שירצה מקריב קרבנות היום ומשמשין בשמנה בגדים ומצווים בבתולה ומוזהרים באלמנה ואין מיטמאין בקרובים ואסורים בגדול פרע ובפרימה ורוצח שגלה חוזר למקומו במיתת כל אחד מהם אלא שבאיסור פרימה כהן גדול פורם מלמטה ופי' בגמ' בשולי בגדיו וכן כהן שעבר ונמצא שלא נאסרה לו פרימה מכל וכל אלא מלמעלה במקום קריעה וההדיוט פורם מלמעלה כשאר העם:

כהן גדול מקריב אונן שנאמר ומן המקדש לא יצא כלומר אפילו מת לו מת לא יצא מעבודתו אלא עובד באנינותו והוא יום מיתה ומ"מ אינו אוכל שנאמר ואכלתי חטאת היום הייטב בעיני י"י כלומר שאונן אסור באכילת קדשים ואפילו בכהן גדול שהותרה לו הקרבתם והדיוט לא מקריב ולא אוכל ואם עבד אונן חלל ואע"פ שבכלם נאמר ומפתח אהל מועד לא תצאו ולא תמותו כלומר לא יניחו עבודתם וילכו להם הפרש זה יש ביניהם שכהן הדיוט שהיה עובד במקדש ושמע שמת לו מת מן הראויים להתאבל עליו אע"פ שאינו יוצא מן המקדש אינו עובד אבל כהן גדול עובד באנינותו ואע"פ שאינו אוכל כמו שבארנו:

זהו ביאור המשנה וכולה על הצדדין שביארנוה הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הם:

שמן המשחה שעשה משה לקח עיקרי הסמים המפורשים בענינו בתורה בפרשת כי תשא והם מור וקנמון וקדה וקנה בושם כשיעור משקל המפורש בהם ושחקם ואחר שחיקתם שרה אותם במים זכים עד שיצא רוב לחותם במים ונותן על אותם המים שמן זית שנים עשר לוג ובשלן על האש עד שלקט השמן ריח אותם המים ובשלם עד שכלו המים ונשאר השמן והניחו בכלי ומשח ממנו משכן וכל כליו שנאמר וימשחם ויקדש אותם ובו נמשח אהרן ובניו בשבעת ימי המלואים וי"מ שזה ששרה את העקרים במים כדי להבליע את העקרים מים שלא יבלעו כל כך מן השמן אבל כשהציף השמן על המים אף העקרים היו שם וכן נראה:

אע"פ שמשח משה ממנו מקדש וכל כליו לדורות לא היה כן וכלי שרת שבמקדש לא נתקדשו במשיחה אלא תשמישן מחנכן שנאמר אשר ישרתו בם בקדש שירותן מקדשן ולא היו מושחין ממנו לדורות אלא כהנים גדולים ואפילו כהן גדול שהיה אביו כהן גדול גם כן היה צריך משיחה שהרי מ"מ לא מצד ירושה באה לו אלא מצד שהוא הגון לה:

וכן היו מושחין ממנו מלכים אלא שאם היה מלך בן מלך אינו צריך משיחה שהרי ירושה היא לו שנאמר הוא ובניו בקרב ישראל ומ"מ אם היתה מחלקת במלכותו כגון שהיו שאר הבנים או העם חולקים ועוררים עליו מושחין אותו ונמצא שלא משחו את שלמה אלא מפני מחלקתו של אדניהו ולא את יואש אלא מפני מחלקת עתליהו ולא את יהואחז אלא מתוך מחלקתו של יהויקים שהיה גדול ממנו שתי שנים:

משיחה זו שבארנו במלכים אינה אלא במלכי בית דוד אבל מלכי ישראל אין מושחין אותם בשמן המשחה אפילו ראשון שבהם ואם עשו כן הרי מעלו בשמן וזה שמשח אלישע את יהוא לא בשמן המשחה היה אלא בשמן אפרסמון ואף יהואחז לא נמשח אלא בשמן אפרסמון שהרי מיאשיהו ואילך נגנזה צלוחית של שמן המשחה ואני תמה היאך לא הזכירו משיחת שמואל לשאול במה היתה ולגדולי המחברים ראיתי כשמעמידין המלך מושחין אותו בשמן המשחה שנאמר ויקח שמואל את פך השמן ויצוק על ראשו וישקהו נראה שבשמן המשחה היה אע"פ שממלכי ישראל היה ויראה לי בענין זה מה שתשמעהו והוא שכבר ידעת שהראשונים שאלו מאחר שמנוי של מלך מצות עשה וכמו שאמרו שלש מצות נצטוו ישראל אחר כניסתם לארץ למנות מלך למחות זכר עמלק ולבנות בית הבחירה שנאמר שום תשים עליך מלך תמחה את זכר עמלק לשכנו תדרשו ובאת שמה ופי' רבותינו שמנוי המלך קודם להכרתת זרעו של עמלק שנאמר אותי שלח י"י למשחך למלך ועתה לך והכית את כל עמלק והכרתת זרעו של עמלק קודמת לבנין הבית שנאמר ויהי כי ישב המלך בביתו וי"י הניח לו מסביב ויאמר אל נתן הנביא ראה אנכי יושב בבית ארזים וארון ברית י"י יושב בתוך היריעה מעתה שאלו הראשונים למה כעס עליהם הקב"ה כששאלו מלך עד שאמר לא אותך מאסו כי אם אותי עד שהשיבו שלא שאלו לקיים המצוה אלא שקצו בשמואל הנביא וכן כתבוה גדולי המחברים ולא יראה לי כן שהרי לא שאלו עד שנעשה שמואל זקן ומנה את בניו שלא היו ראויים לכך ובפירוש כתוב ויהי כי זקן שמואל וישם את בניו שופטים לישראל ולא הלכו בניו בדרכיו ויטו אחרי הבצע ויקחו שוחד ויטו משפט ועל זה נאמר ויתקבצו כל זקני ישראל וגו' הנה אתה זקנת ובניך לא הלכו בדרכיך שימה לנו מלך הנה למדנו שבתם לבב ובנקיון כפים ומחכמה שאלו על זה והם לא כן היו ראויים להענש מיד ולא להעתר אליהם ואף רבותינו אמרו זקנים שבאותו הדור כהוגן שאלו ועמי הארץ שביניהם קלקלו ר"ל על שאמרו ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם את מלחמותינו ומ"מ לפשוטו של מקרא אף על הזקנים כעס ודרך כלל אמר לא אותך מאסו כי אם אותי אלא שנראין הדברים שמצד שנתנה המלוכה לשבט יהודה אפשר שלא היה באותו הפרק בשבט יהודה ראוי למלוך ולא היה ראוי למנות למלך הראשון רק באדם הגון ומעולה ביותר והי' קשה לנביא על שלא נתאחרה הבקשה עד עמוד ביהודה ראוי למלוך והיתה הנבואה להעתר להם להמליך מלך מלכות עראי עד היות ביהודה מי שראוי לכך ושב המלכות לאחזתו וראה והבן הנה ביעדו יתברך לנביא את שאול למלך אמר וי"י גלה את אזן שמואל כעת מחר אשלח אליך איש מארץ בנימין ומשחתו לנגיד ולא אמר למלך ובבאו לפניו אמר הנה האיש אשר אמרתי אליך זה יעצור בעמי לא אמר ימלוך בעמי וכאשר משחו אמר משחך י"י על נחלתו לנגיד סוף דבר לא יחס לו שם מלכות עד שחטא בקרבן העולה ונבאו בקריעת מלכותו אמר נסכלת הכין י"י ממלכתך עד עולם ועתה ממלכתך לא תקום וכן אותי שלח י"י למשחך למלך לך והכית את עמלק כאשר ידע סוף ענינו והוא אמרו וימאסך מהיות מלך וכו' ונתנה לרעך הטוב ממך ואמר על זה וגם נצח ישראל לא ישקר ולא יכזב ויראה לי בבאורו שקרא הנבואה נצח ישראל מצד שהיא מיוחדת לעם הזה כאמרם ז"ל בקש שלא תשרה נבואה על אמות העולם ואל תשיבני בדבר בלעם שכבר ביארנוהו במקומו ואמר שהנבואה לא תכזב ואמר זה על נבואת לא יסור שבט מיהודה וכשייעד השם על מלכות שבט יהודה אחר אשר צמח בו צמח צדיק אמר לו מיד לך אשלחך אל ישי בית הלחמי כי ראיתי בבניו לי מלך ואע"פ שכבר קראו נגיד באמור שמואל לשאול בקש י"י איש כלבבו ויצוהו לנגיד זה מדרך המוסר שלא להעריכו בפניו ביתר ממנו וזה אצלי מה שאמרו ז"ל מו"ק ט"ז ב' על מפלתו של שאול אתה אומר שירה אלמלא אתה שאול והוא דוד אבדתי כמה שאול מפניו אע"פ שפי' שאר המפרשים אלמלא נולדת אתה במזלו והוא במזלך ולא יראה כן ואף דרכי הדת לא יתירו זה במוחלט כמו שביארנו בחבור התשובה אבל אצלי לפרש שאלו היה הוא מזרע המלוכה כמוך או היית אתה ממונה לבד כמהו אבדתי כמה דוד מפניו אבל אתה כיורש המלכות והיורש אם חוטא לפעמים מכסים אותו ואין מדקדקים אחריו אבל מי שאינו אלא ממונה או אפוטרופוס מדקדקין אחריו בקלה שבקלות ולמדנו שלא נמשח שאול אלא כממונה וכמחזיק במלכות כגזבר או כפקיד עד בא המלך אשר לו המלוכה מצד הירושה ונמצא שלא היה אלא כממונה מצד שבט יהודה ועשאוהו מפני זה כאלו הוא בעצמו היה מאותו השבט והראיה שהרי המליכוהו על הכל וכבר אמרו שאין ממנין בירושלם לעולם אלא ממלכי בית דוד אבל ממנו ואילך שהיה מלך מזרע יהודה כל שהיו ממנין מישראל אפילו היו מתמנין מפי נביא על צד איזה צרך או על צד עונש שבט יהודה מ"מ לא היו מושחין אותו בשמן המשחה וכן לא היו ממנין אותו בירושלם והוא שנאמר באחיה השלוני כשהמליך את ירבעם ובניתי לך בית נאמן כאשר בניתי לדוד עבדי ולבנו אתן שבט אחד למען היותו ניר לדוד עבדי כל הימים לפני בירושלם:

ואת יהואחז מפני יהויקים שהיה גדול ממנו ב' שנים כו' קום משחהו כי זה גו' כצ"ל:

שם שהיה גדול ממנו ב' שנים הוא יהואחז והוא בדרי קחשיב דכתיב והשלישי כו' ויאמר המלך אל בניהו גו' והורדתם אותו גיחון גו' כצ"ל מתוך הסוגיא דפ"ק דכריתות:

שם בפרש"י בד"ה וקפחו כו' קפחיה לרועה כו' עיין במס' יומא פרק בתרא:

בד"ה ואין אחר שאינו ממלכי כו' כצ"ל:

תְּחִלָּתוֹ לֹא הָיָה אֶלָּא שְׁנֵים עָשָׂר לֻגִּין (שמות ל, לא) נראה לי בס"ד טעם למספר י"ב כנגד י"ב שבטי ישראל שיצאו מן שלשה אבות כן שמן המשחה הוא י"ב לוגין שהם שלשה קבין. והא דנרמזו י"ב לוגין באותיות זה [12] דכתיב זֶה לִי לְדֹרֹתֵיכֶם (שמות ל, לא) נראה לי בס"ד כי הנס שנעשה בו תחלתו י"ב וסופו י"ב שלא חסר כלום אף על פי שנמשחו בו דברים רבים היה הנס הזה בזכות משה רבינו ע"ה שנתנבא בזה כמו שאמרו רבותינו ז"ל כל הנביאים נתנבאו ב'כֹּה' ומשה רבינו ע"ה נתנבא ב'זֶה' דכתיב זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה הֳ' (במדבר ל, ב). ובזה יתורץ דקדוק אחד דאמר רבי יהודה שמן המשחה שעשה משה רבנו במדבר, ומקשים למה הוצרך לפרש שעשה משה והלא לא נעשה שמן המשחה עוד על ידי זולתו? וכפי האמור ניחא דנקיט הכי להודיע מה שזכה השמן לנס זה הוא בזכות משה רבינו ע"ה אשר עשאו בידו.

הָכָא נָמִי בַּאֲפַרְסְמָא דַכְיׇא קשא אם זה אינו שמן המשחה במאי אהני להו לשכך המחלוקת? ויש לומר דהמון העם היו חושבין שזה שמן המשחה ועל ידי כך תשקוט המחלוקת כי המחלוקת היתה מהמון העם הנוטים אחר יורם.