Talmud Builders

    Chagigah 9b

    Back to index

    English translation — Chagigah 9b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1is redress for the first Paschal offering. According to this opinion, it is clear that ritual impurity does not nullify one’s obligation. However, according to the one who said that the second Pesaḥ is a separate pilgrimage Festival, established for those who were unable to sacrifice the Paschal offering at the proper time, what is there to say? In that case, Rav Yirmeya’s answer does not apply, and therefore it remains unclear that Rabbi Yoḥanan holds that one who is not obligated in the Festival offerings on the first day is exempt during the remaining days.

    2Rather, Rav Pappa said: Rabbi Yoḥanan holds that night is not considered part of a date whose time has not yet arrived. Although one may not sacrifice offerings at night, the date itself has arrived and his period of impurity is complete, which is why any further impurity requires a second set of offerings. Consequently, Rabbi Yoḥanan’s opinion with regard to a lame person does not contradict his ruling concerning a nazirite. The Gemara asks: And did Rabbi Yoḥanan actually say this, that night is not considered part of a date whose time has not yet arrived?

    3But didn’t Rabbi Yoḥanan say: A zav at the end of his seven-day purification process who saw that he experienced one emission at night and then two in the day brings additional offerings for the second impurity? Had he experienced the emissions before he became ritually pure, he would have been required to bring only one set of offerings. However, once his purification is complete he must bring a separate set. In this case, the first emission occurred before he was able to sacrifice the offerings for his initial period of impurity. Nevertheless, as the two subsequent sightings occurred during the day, and they alone would suffice to confer upon him the status of a zav , they combine with the one from the previous night and he is required to bring new offerings.

    4However, if he saw two emissions at night and one in the day, he does not bring additional offerings, because at night he could not yet sacrifice the offerings owed due to his current status, and without those two new sightings he would not become a zav again. And if it enters your mind that Rabbi Yoḥanan holds that night is not considered a date whose time has not yet arrived, then even in the case where he saw two emissions at night and one in the day he should have to bring another set of offerings. He already reached the date of sacrificing the previous offerings before these new emissions occurred. This indicates that Rabbi Yoḥanan holds that night is considered part of a date whose time has not yet arrived.

    5The Gemara answers: When Rabbi Yoḥanan said this statement, he spoke according to the one who says that night is considered part of a date whose time has not yet arrived. However, he himself maintains that even if a zav saw all three emissions at night he must bring another offering. The Gemara asks: If he spoke only according to the one who says that opinion, it is obvious that no new offerings are required; what novel idea did Rabbi Yoḥanan intend to express? The Gemara answers: Nevertheless, it was necessary for him to teach the case of a zav who saw two in the day and one at night.

    6The Gemara elaborates: It was necessary for Rabbi Yoḥanan to say this, lest it enter your mind to say in the manner of the strong objection of Rav Sheisha, son of Rav Idi (see Keritot 8a), who holds that there is no reason to distinguish between a zav seeing one or two emissions at night. Therefore, Rabbi Yoḥanan teaches us that the halakha is in accordance with the opinion of Rav Yosef, that the first sighting confers merely the status of ritual impurity of one who has a seminal emission, and he is not yet classified as a zav . Consequently, there is a difference between one who experienced one emission at night and one who experienced two.

    7§ The mishna taught that if the pilgrimage Festival passed and one did not celebrate it by sacrificing a Festival peace-offering, he is not obligated to pay restitution for it. And about this it is stated: “That which is crooked cannot be made straight; and that which is wanting cannot be numbered” (Ecclesiastes 1:15).

    8The Sage bar Hei Hei said to Hillel that if this is the correct interpretation of the verse, this term: “Be numbered [ lehimanot ]” is apparently inappropriate. It should have said: Be filled. Rather, this verse is referring to one whose friends reached a consensus [ manuhu ] with regard to a matter of a mitzva and he was not part of their consensus, and therefore he missed his opportunity to join them in the performance of the mitzva.

    9This explanation is also taught in a baraita . The meaning of the verse “That which is crooked cannot be made straight; and that which is wanting cannot be numbered” is as follows: “That which is crooked cannot be made straight” is referring to one who omitted the recitation of the morning Shema or the recitation of the evening Shema , or who omitted the morning prayer or the evening prayer. “And that which is wanting cannot be numbered” is referring to one whose friends reached a consensus with regard to a matter of a mitzva and he was not part of their consensus.

    10The Gemara records another discussion between bar Hei Hei and Hillel. Bar Hei Hei said to Hillel: What is the meaning of that which is written: “Then you shall again discern between the righteous and the wicked, between he who serves God and he who does not serve Him” (Malachi 3:18). There are two redundancies here: “The righteous” is the same as “he who serves God,” and “the wicked” is the same as “he who does not serve Him.” Hillel said to him: The one “who serves Him” and the one “who does not serve Him” are both referring to completely righteous people. But the verse is hinting at a distinction between them, as one who reviews his studies one hundred times is not comparable to one who reviews his studies one hundred and one times.

    11Bar Hei Hei said to him: And due to one extra time that he did not review, the verse calls him a person “who does not serve Him”? He said to him: Yes. Go and learn from the market of donkey drivers. One can hire a driver to travel up to ten parasangs for one dinar. However, he will travel eleven parasangs only for two dinars. This shows that any departure beyond the norm is considered a significant difference.

    12The Gemara relates that Elijah the Prophet said to bar Hei Hei, and some say that he said this to Rabbi Elazar: What is the meaning of that which is written: “Behold, I have refined you, but not as silver; I have tried you in the furnace of affliction [oni]” (Isaiah 48:10)? This teaches that the Holy One, Blessed be He, sought after all good character traits to impart them to the Jewish people, and He found only poverty [ aniyut ] capable of preventing them from sin. Shmuel said, and some say it was Rav Yosef: This explains the folk saying that people say: Poverty is good for the Jewish people like a red bridle [ barza ] for a white horse. Just as a red bridle accentuates the white color of the horse, so the challenge of poverty draws out the purity of the Jewish people.

    13§ The mishna taught that Rabbi Shimon ben Menasya says: Who is the crooked that cannot be made straight? This verse is referring to one who engaged in intercourse with a woman forbidden to him and fathered a mamzer with her. The Gemara infers from the mishna: If he fathers a child, yes, this verse applies, as he cannot remedy the situation; if he does not father a child, no, the verse does not apply, as he can make amends.

    14The Gemara asks: Isn’t it taught in a baraita that Rabbi Shimon ben Menasya says: If a person steals it is possible that he might return his stolen property and be made straight; if a person robs from another it is possible that he might return his robbed property and be made straight. However, one who has sexual relations with a married woman with her consent and thereby renders her forbidden to her husband is banished from the world and passes away. There is no way for him to rectify the situation and achieve atonement, because a married woman who willingly has sexual relations with another man is permanently forbidden to her husband.

    15Rabbi Shimon ben Yoḥai says: Someone who wants to examine an animal for blemishes to bring it as an offering does not say: Inspect the camel, or: Inspect the pig, as these are inherently disqualified for the altar. Rather, he says: Inspect the lamb. Similarly, the term: “Crooked,” applies only to one who was previously straight. And who is this? This is a Torah scholar who leaves his Torah study.

    16Rabbi Yehuda ben Lakish said: Any Torah scholar who leaves the Torah, about him the verse says: “As a bird that wanders from her nest, so is a man who wanders from his place” (Proverbs 27:8). And it says: “What unrighteousness have your fathers found in Me, that they are gone far from Me?” (Jeremiah 2:5). This indicates that the punishment is greater for one who was close to God and became distant from Him. In any case, there is a contradiction here, as in the mishna Rabbi Shimon ben Menasya says that the act of one who fathers an illegitimate child is crooked and cannot be straightened, whereas in the baraita he says the same applies to anyone who has forbidden sexual relations, regardless of whether or not he fathers a child.

    17The Gemara answers: This is not difficult. Here, the mishna is dealing with a case where he had forbidden sexual relations with his unmarried sister. Although the intercourse itself is a severe sin, if he does not sire a child it can be rectified through repentance. There, in the baraita , it is referring to a case where he sinned with a married woman, causing irreparable damage to her marriage. And if you wish, say instead: This and that are both referring to a married woman. And it is not difficult. Here, the mishna is dealing

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    אלא למ"ד רגל בפני עצמוועכשיו אין לך לתלות טעמו של רבי יוחנן בהואיל ויש לטומאה תשלומין לשני:

    קסבר ר' יוחנןאין חסרון זמן במי שהגיע לילו להקריב קרבנותיו מחר הלכך מחוייב הוא בקרבן אלא שהלילה מעכבו מלהביא אבל חגר ביום ראשון אין עליו שום חובת ראייה לפיכך אין לו עליו תשלומין:

    ומי א"ר יוחנןאין לילה מחוסר זמן והא"ר יוחנן ראה אחת בלילה זב שספר שבעה נקיים כמשפטו וטבל והעריב שמשו וחזר וראה אחת בלילה ושתים למחר:

    מביאקרבן על טומאה שניה זו לבד מן הקרבן שיביא על הראשונה ויביא שני קרבנות כשיטהר הואיל ולא ראה השניה עד שיצא לשעה שהיא ראויה להביא קרבן יש לו תשלומין ואף על השניה יביא אע"פ שתחילתה בתוך זמן קרבן הראשונה לא אמרינן חדא טומאה היא ופי' רב יוסף את הטעם במס' כריתות לפי שהראייה ראשונה של זב אינה אלא כקרי בעלמא וכי חזי אינך למחר מצטרפת בהדייהו ה"נ אע"פ שהיתה ראייה ראשונה בתוך קרבן ראשון כי הדר חזי אינך למחר מצטרפין בהדייהו:

    ואי סלקא דעתך לילה אין מחוסר זמןאפילו ראה שלשתן בלילה זה כבר יצא מזמן ראשון ושתי זיבות הן אי לאו דסבירא ליה לילה מחוסר זמן הלכך אם ראה שתים בלילה הויא לה זיבה אריכתא:

    כי א"ר יוחנןההיא לדברי האומר לילה מחוסר זמן אמרה אבל לדידיה סבירא ליה אפילו ראה כולן בלילה מביא:

    לדברי האומר פשיטאאי אמרת בשלמא טעמא דנפשיה קאמר אשמעינן ביה דסבירא לילה מחוסר זמן אלא אי לדברי האומר כו' קאמר מאי אשמעינן בה:

    מהו דתימא כאתקפתא דרב שישאדאתקיף בכריתות על הטעם שנתן רב יוסף על הדבר כמו שפירשתי למעלה תדע דהא ראייה ראשונה של כל הזבים קרי בעלמא הוא וכי הדר חזי תרתי מצטרפין בהדייהו ה"נ לא שנא ומתקיף לה רב שישא מי דמי התם כולהו בזמן חיובא חזינהו הכא לאו בזמן חיובא דהאי קרבן חזייה:

    להמלאות מיבעי ליהאצל חסרון נופל לשון מילוי שחסר מצוה אחת לא יתמלא עוד חסרון זה משחסר:

    שמינוהו חביריו לדבר מצוהשאמרו לו בא עמנו ולא הלך נמצא שחסר עצמו מאותו מנין לא יוכל לימנות עוד באותו מנין שכבר עשו את המצוה:

    היינו צדיק היינו עובד אלהיםמי הוא צדיק ומי הוא עובד אלהים הלא אחד הוא:

    אינו דומה שונה פרקו כו'אע"פ ששניהן צדיקים לא עבדוהו בשוה שזה עבדו יותר:

    עשרה פרסיישכיר לך אדם חמורו בזוז אחד שכבר נהגו כן ואם תאמר לו לילך פרסה יותר ישאלך שני זוזים:

    צרפתיך ולא בכסףולא באש כמו שצורפים הכסף באש אלא בחרתיך בכור עוני לצורפו בו כור הוא החרס שצורפין בו:

    גנב אדםגניבה אפשר שיחזירנה ויתקן:

    נטרד מן העולםאין לו עוד תשובה לפי שעשה דבר שאין לו רפואה:

    אין אומר בקרו גמלזה לקרבן כלומר מי שהוא מעוות מתחילתו אין זה מעוות:

    אלא בקרו טלהזה לקרבן שמא נפל בו מום ונתקלקל כך לשון קלקול נופל באדם שהיה טוב מתחילה:

    אחותו פנויההוליד אין לא הוליד לא:

    באשת אישבלא הוליד נמי יש זכרון לעונו שאסרה על בעלה לא שנא אחותו ולא שנא נכרית:

    באונסלא אסרה על בעלה לפיכך הוליד אין לא הוליד לא:

    חגיגה ט עמוד ב

    1שני תשלומין דראשון הוא. אלא למ"ד שני רגל בפני עצמו הוא, מאי איכא למימר?

    2אלא אמר רב פפא: קסבר רבי יוחנן לילה אינו מחוסר זמן. ומי א"ר יוחנן הכי?

    3והאמר רבי יוחנן: ראה אחת בלילה ושתים ביום מביא.

    4שתים בלילה ואחת ביום אינו מביא. ואי ס"ד קסבר רבי יוחנן לילה אינו מחוסר זמן, אפילו שתים בלילה ואחת ביום מביא!

    5כי קא"ר יוחנן, לדברי האומר לילה מחוסר זמן, לדברי האומר פשיטא! שתים ביום ואחת בלילה אצטריכא ליה.

    6סלקא דעתך אמינא כאתקפתא דרב שישא בריה דרב אידי, קמ"ל כדרב יוסף.

    7עבר הרגל ולא חג אינו חייב באחריותו, ועל זה נאמר: מעוות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להימנות.

    8א"ל בר הי הי להלל: האי ״להימנות״, להמלאות מיבעי ליה. אלא, זה שמנוהו חביריו לדבר מצוה, והוא לא נמנה עמהן.

    Baraita

    9תניא נמי הכי: מעוות לא יוכל לתקון״ זה שביטל ק"ש של שחרית, או קריאת שמע של ערבית, או שביטל תפלה של שחרית או תפלה של ערבית. ״וחסרון לא יוכל להימנות זה שנמנו חביריו לדבר מצוה והוא לא נמנה עמהן.

    10א"ל בר הי הי להלל, מאי דכתיב: ״(מלאכי ג״, יח) ״ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלהים לאשר לא עבדו״, היינו ״צדיק״ היינו ״עובד אלהים״, היינו ״רשע״ היינו ״אשר לא עבדו״! א"ל ״עבדו״ ולא עבדו תרוייהו צדיקי גמורי נינהו, ואינו דומה שונה פרקו מאה פעמים, לשונה פרקו מאה ואחד.

    11א"ל ומשום חד זימנא קרי ליה ״לא עבדו״? א"ל אין, צא ולמד משוק של חמרין: עשרה פרסי בזוזא, חד עשר פרסי בתרי זוזי.

    12א"ל אליהו לבר הי הי, וא"ל לר' אלעזר: מאי דכתיב: ״(ישעיהו מח״, י) ״הנה צרפתיך ולא בכסף בחרתיך בכור עוני״ מלמד שחזר הקב"ה על כל מדות טובות ליתן לישראל, ולא מצא אלא עניות. אמר שמואל ואיתימא רב יוסף, היינו דאמרי אינשי: יאה עניותא ליהודאי כי ברזא סומקא לסוסיא חיורא.

    13ר' שמעון בן מנסיא אומר: אי זה הוא מעוות לא יוכל לתקון זה הבא על הערוה והוליד ממנה ממזר וכו'. הוליד אין, לא הוליד לא?

    14והא תניא, רבי שמעון בן מנסיא אומר: גונב אדם אפשר שיחזיר גנבו ויתקן, גוזל אדם אפשר שיחזיר גזלו ויתקן, אבל הבא על אשת איש ואסרה לבעלה נטרד מן העולם והלך לו.

    15רבי שמעון בן יוחי אומר: אין אומר ״בקרו גמל״ ״בקרו חזיר״, אלא ״בקרו טלה״. ואי זה זה תלמיד חכם שפירש מן התורה.

    16רבי יהודה בן לקיש אמר: כל תלמיד חכם שפירש מן התורה, עליו הכתוב אומר: (משלי כז, ח) ״כצפור נודדת מן קנה כן איש נודד ממקומו״, ואומר: (ירמיהו ב, ה) ״מה מצאו אבותיכם בי עול כי רחקו מעלי״!

    17לא קשיא: כאן באחותו פנויה, כאן באשת איש. ואי בעית אימא: הא והא באשת איש, ולא קשיא: כאן׃

    Tosafot

    שני תשלומין דראשון הואהיינו ר' נתן אלא למ"ד שני רגל בפני עצמו הוא היינו רבי ואע"ג דאית ליה תנא דמסייע ליה פריך שפיר דמסתמא לא פליג ארבי דהתם דקי"ל הלכה כרבי מחבירו אבל לא מסתברא למימר דבעי לישבה ככולי עלמא:

    או תפלה של ערביתאתיא כמ"ד תפלת ערבית חובה ואפילו למ"ד רשות בחנם אין לנו לבטלה אם לא ע"י אונס קצת וכן משמע ההיא דתפלת השחר (ברכות דף כו.) שכח ולא התפלל ערבית מתפלל שחרית שתים וכן (שם דף ל:) אם שכח ולא הזכיר של ר"ח בלילה אין מחזירין אותו לפי שאין מקדשין החדש בלילה הא מקדשין מחזירין ולא מחלק כלל בין למ"ד רשות או בין למ"ד חובה דמשמע דליכא מאן דפליג וההיא דשבת (דף ט: ושם) אי שרא ליה הימייניה לא מטרחינן ליה וכן בירושלמי אי עלה למטתו לא ירד היינו אונס קצת ולא כפי' ה"ג שפירש' דאף למ"ד רשות אי שויה עליה חובה הויא כחובה והא ליתא דמי לא עסקינן בהכי שכבר התפלל בשאר לילות ואם היינו מפרשים שויה עליה חובה באותה לילה יתכן ההיא דטעה ולא התפלל ר"ח בלילה ובברכות הארכתי והבאתי ההיא דאמרו (יומא דף פז: ושם) דתפלת נעילה פוטרת של ערבית:

    בר הי הי להלליש מפרשים שגר היה והיינו בן אברהם ושרה שנתוסף ה"א בשמן וכן בג בג דכולה הגמרא עולה ה':

    כברזא סומקארצועה ודומה לו מעיקרא משכא והשתא אברזא (ב"ק דף סו:) ובב"ר יש יאי עניותא לברתיה דיעקב כערקתא סומקתא לסוסיא חיורא:

    כאן באחותו פנויהמשמע לישנא דפסיקא ליה דיש ממזר מחייבי כריתות מדנקט אחותו טפי מכל שאר עריות והיינו כשמעון התימני (בקדושין בפרק האומר) (דף סח): [עי' קדושין עד:]

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    כיון דנטמא בשעה שהוא ראוי להביא בה קרבן חייב על כל אחת ואחת אלא ש"מ דלא כר' (אליעזר) ומקשה רב פפא אפירוקא דר' ירמיה הניחא לר' נתן דסבר פסח שני תשלומי דראשון הוא איכא לשנויי כדשנינן. אלא לר' דסבר פסח שני רגל בפני עצמו הוא. מאי אית לך למימר דברי ר' ור' נתן מפורשין בפסחים פרק מי שהיה טמא או בדרך רחוקה בתחלתו. (ופריק שאני טומאה דאית לה תשלומין בפסח שני). ונדחה דברי ר' ירמיה ומשני לילי שמיני [שאני דהוי] כאלו נטמא יום שמיני שלו ואמרינן עליה כי כבר נטמא בעת שנתחייב בה קרבן לפיכך משלימין בעת טהרתן. ומקשינן עליה דרב פפא ומי סבר ר' יוחנן לילה אין מחוסר זמן.

    והא"ר יוחנן בכריתות סוף פרק ראשון זב אם ראה ראייה אחת בלילה ושתים ביום שמיני שלו מביא קרבן אחר.

    שתים בלילה ואחת ביום שמיני שלו אינו מביא קרבן אחרואי ס"ד דר' יוחנן אמר לילה אינו מחוסר זמן אפילו שתים בלילה לילי שמיני ואחת ביום יביא דהא אמרת לר' יוחנן לילי שמיני כיום שמיני הוא ופריק רב פפא כי אמר ר' יוחנן שתים בלילה ואחת ביום אינו מביא לדברי האומר לילה מחוסר זמן ואמרינן הא פשוטה היא מאי אתא ר' יוחנן לאשמעינן. ופריק איצטריך למימר לן ראה ראייה אחת בלילה ושתים ביום מביא. מהו דתימא כיון דלילה מחוסר זמן הוא לא תצטרף הראשונה שראה בלילה בהדיה שתים שראה ביום כאתקפתא דרב שישא בריה דרב אידי התם כיון דלאו בזמן חיובא הוא לא תצטרף. אתא ר' יוחנן לאשמעינן כרב יוסף דאמר תדע דאע"ג דלאו בזמן חיובא חזייה לראשונה מצטרפא דהא ראייה ראשונה של זב שכבת זרע בעלמא הוא וכדחזי אחרנייתא מצטרפא בהדייהו.

    והא דרב שישא ודרב יוסף מיפרשא בכריתות סוף פרק ראשון ואיפכא התם:

    עבר הרגל ולא חגג אינו חייב באחריותו על זה נאמר מעוות לא יוכל לתקן וגו' זה שנמנו חביריו לדבר מצוה ולא נמנה עמהם.

    תניא נמי הכי מעוות לא יוכל לתקן זה שביטל ק"ש של שחרית או של ערבית. וחסרון לא יוכל להמנות זה שנמנו חביריו לדבר מצוה ולא נמנה הוא עמהם.

    א"ל בר הי הי להלל כתיב ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלהים לאשר לא עבדו היינו צדיק היינו עובד אלהים. א"ל הין. (א"ל) תרווייהו צדיקי נינהו. מיהו צדיק השונה פרקו ק' פעמים ועובד אלהים להשונה פרקו ק"א פעמים. ומשום פעם אחת יתירה היינו נקרא צדיק עובד אלהים.

    א"ל היןואתה למד דבר זה משכירות בהמות י' פרסי משכיר בזוזא. ואם הן י"א פרסי בתרתי זוזי.

    א' אליהו לבר הי הי מאי דכתיב הנה צרפתיך ולא בכסף בחרתיך בכור עוני. חיזר הקב"ה על כל המדות ולא מצא נאה לישראל כעניות כדי שיהא לבם שבור וכוונתם לשמים ועיניהם תלויות לרחמיו וחסדיו. והיינו דאמרי אינשי יאי מסכנותא לישראל כברזא סומקא לסוסיא חוורא שגלוי וידוע לפני הקב"ה כשמרבין עושר בועטין בו שנאמר וישמן ישורון ויבעט וגו'. כרבם כן חטאו לי כבודם בקלון אמיר. הנני מחליף כבודם שהוא עושר. אחליף אותו בעניות שהוא קלון.

    ר' שמעון בן מנסיא אומר מעוות לא יוכל לתקון זה הבא על הערוה והוליד בן וכו' איני והא איהו דתני כיון שבא על אשת חבירו ואסרה על בעלה אין לו תקנה ואע"פ שלא הוליד.

    ופרקי' לא קשיא מתני' באחותו פנויה וכיוצא בה שאין ביאתו אוסרה על אחרים ויש לו תקנה בתשובה. אלא אם הוליד ממנה בן כי הוא ממזר לעולם אין לו תקנה.

    Babylonian Talmud · folio map

    Chagigah 9b

    Chagigah 9b. The full printed text of this folio side — 17 numbered segments, about 420 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    אלא למ"ד רגל בפני עצמו ועכשיו אין לך לתלות טעמו של רבי יוחנן בהואיל ויש לטומאה תשלומין לשני:

    קסבר ר' יוחנן אין חסרון זמן במי שהגיע לילו להקריב קרבנותיו מחר הלכך מחוייב הוא בקרבן אלא שהלילה מעכבו מלהביא אבל חגר ביום ראשון אין עליו שום חובת ראייה לפיכך אין לו עליו תשלומין:

    ומי א"ר יוחנן אין לילה מחוסר זמן והא"ר יוחנן ראה אחת בלילה זב שספר שבעה נקיים כמשפטו וטבל והעריב שמשו וחזר וראה אחת בלילה ושתים למחר:

    מביא קרבן על טומאה שניה זו לבד מן הקרבן שיביא על הראשונה ויביא שני קרבנות כשיטהר הואיל ולא ראה השניה עד שיצא לשעה שהיא ראויה להביא קרבן יש לו תשלומין ואף על השניה יביא אע"פ שתחילתה בתוך זמן קרבן הראשונה לא אמרינן חדא טומאה היא ופי' רב יוסף את הטעם במס' כריתות לפי שהראייה ראשונה של זב אינה אלא כקרי בעלמא וכי חזי אינך למחר מצטרפת בהדייהו ה"נ אע"פ שהיתה ראייה ראשונה בתוך קרבן ראשון כי הדר חזי אינך למחר מצטרפין בהדייהו:

    ואי סלקא דעתך לילה אין מחוסר זמן אפילו ראה שלשתן בלילה זה כבר יצא מזמן ראשון ושתי זיבות הן אי לאו דסבירא ליה לילה מחוסר זמן הלכך אם ראה שתים בלילה הויא לה זיבה אריכתא:

    כי א"ר יוחנן ההיא לדברי האומר לילה מחוסר זמן אמרה אבל לדידיה סבירא ליה אפילו ראה כולן בלילה מביא:

    לדברי האומר פשיטא אי אמרת בשלמא טעמא דנפשיה קאמר אשמעינן ביה דסבירא לילה מחוסר זמן אלא אי לדברי האומר כו' קאמר מאי אשמעינן בה:

    מהו דתימא כאתקפתא דרב שישא דאתקיף בכריתות על הטעם שנתן רב יוסף על הדבר כמו שפירשתי למעלה תדע דהא ראייה ראשונה של כל הזבים קרי בעלמא הוא וכי הדר חזי תרתי מצטרפין בהדייהו ה"נ לא שנא ומתקיף לה רב שישא מי דמי התם כולהו בזמן חיובא חזינהו הכא לאו בזמן חיובא דהאי קרבן חזייה:

    13 more comments on this page.

    Rashi on Chagigah 9b · Sefaria

    Tosafot

    שני תשלומין דראשון הוא היינו ר' נתן אלא למ"ד שני רגל בפני עצמו הוא היינו רבי ואע"ג דאית ליה תנא דמסייע ליה פריך שפיר דמסתמא לא פליג ארבי דהתם דקי"ל הלכה כרבי מחבירו אבל לא מסתברא למימר דבעי לישבה ככולי עלמא:

    או תפלה של ערבית אתיא כמ"ד תפלת ערבית חובה ואפילו למ"ד רשות בחנם אין לנו לבטלה אם לא ע"י אונס קצת וכן משמע ההיא דתפלת השחר (ברכות דף כו.) שכח ולא התפלל ערבית מתפלל שחרית שתים וכן (שם דף ל:) אם שכח ולא הזכיר של ר"ח בלילה אין מחזירין אותו לפי שאין מקדשין החדש בלילה הא מקדשין מחזירין ולא מחלק כלל בין למ"ד רשות או בין למ"ד חובה דמשמע דליכא מאן דפליג וההיא דשבת (דף ט: ושם) אי שרא ליה הימייניה לא מטרחינן ליה וכן בירושלמי אי עלה למטתו לא ירד היינו אונס קצת ולא כפי' ה"ג שפירש' דאף למ"ד רשות אי שויה עליה חובה הויא כחובה והא ליתא דמי לא עסקינן בהכי שכבר התפלל בשאר לילות ואם היינו מפרשים שויה עליה חובה באותה לילה יתכן ההיא דטעה ולא התפלל ר"ח בלילה ובברכות הארכתי והבאתי ההיא דאמרו (יומא דף פז: ושם) דתפלת נעילה פוטרת של ערבית:

    בר הי הי להלל יש מפרשים שגר היה והיינו בן אברהם ושרה שנתוסף ה"א בשמן וכן בג בג דכולה הגמרא עולה ה':

    כברזא סומקא רצועה ודומה לו מעיקרא משכא והשתא אברזא (ב"ק דף סו:) ובב"ר יש יאי עניותא לברתיה דיעקב כערקתא סומקתא לסוסיא חיורא:

    כאן באחותו פנויה משמע לישנא דפסיקא ליה דיש ממזר מחייבי כריתות מדנקט אחותו טפי מכל שאר עריות והיינו כשמעון התימני (בקדושין בפרק האומר) (דף סח): [עי' קדושין עד:]

    Tosafot on Chagigah 9b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    כיון דנטמא בשעה שהוא ראוי להביא בה קרבן חייב על כל אחת ואחת אלא ש"מ דלא כר' (אליעזר) ומקשה רב פפא אפירוקא דר' ירמיה הניחא לר' נתן דסבר פסח שני תשלומי דראשון הוא איכא לשנויי כדשנינן. אלא לר' דסבר פסח שני רגל בפני עצמו הוא. מאי אית לך למימר דברי ר' ור' נתן מפורשין בפסחים פרק מי שהיה טמא או בדרך רחוקה בתחלתו. (ופריק שאני טומאה דאית לה תשלומין בפסח שני). ונדחה דברי ר' ירמיה ומשני לילי שמיני [שאני דהוי] כאלו נטמא יום שמיני שלו ואמרינן עליה כי כבר נטמא בעת שנתחייב בה קרבן לפיכך משלימין בעת טהרתן. ומקשינן עליה דרב פפא ומי סבר ר' יוחנן לילה אין מחוסר זמן.

    והא"ר יוחנן בכריתות סוף פרק ראשון זב אם ראה ראייה אחת בלילה ושתים ביום שמיני שלו מביא קרבן אחר.

    שתים בלילה ואחת ביום שמיני שלו אינו מביא קרבן אחר ואי ס"ד דר' יוחנן אמר לילה אינו מחוסר זמן אפילו שתים בלילה לילי שמיני ואחת ביום יביא דהא אמרת לר' יוחנן לילי שמיני כיום שמיני הוא ופריק רב פפא כי אמר ר' יוחנן שתים בלילה ואחת ביום אינו מביא לדברי האומר לילה מחוסר זמן ואמרינן הא פשוטה היא מאי אתא ר' יוחנן לאשמעינן. ופריק איצטריך למימר לן ראה ראייה אחת בלילה ושתים ביום מביא. מהו דתימא כיון דלילה מחוסר זמן הוא לא תצטרף הראשונה שראה בלילה בהדיה שתים שראה ביום כאתקפתא דרב שישא בריה דרב אידי התם כיון דלאו בזמן חיובא הוא לא תצטרף. אתא ר' יוחנן לאשמעינן כרב יוסף דאמר תדע דאע"ג דלאו בזמן חיובא חזייה לראשונה מצטרפא דהא ראייה ראשונה של זב שכבת זרע בעלמא הוא וכדחזי אחרנייתא מצטרפא בהדייהו.

    והא דרב שישא ודרב יוסף מיפרשא בכריתות סוף פרק ראשון ואיפכא התם:

    עבר הרגל ולא חגג אינו חייב באחריותו על זה נאמר מעוות לא יוכל לתקן וגו' זה שנמנו חביריו לדבר מצוה ולא נמנה עמהם.

    תניא נמי הכי מעוות לא יוכל לתקן זה שביטל ק"ש של שחרית או של ערבית. וחסרון לא יוכל להמנות זה שנמנו חביריו לדבר מצוה ולא נמנה הוא עמהם.

    א"ל בר הי הי להלל כתיב ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלהים לאשר לא עבדו היינו צדיק היינו עובד אלהים. א"ל הין. (א"ל) תרווייהו צדיקי נינהו. מיהו צדיק השונה פרקו ק' פעמים ועובד אלהים להשונה פרקו ק"א פעמים. ומשום פעם אחת יתירה היינו נקרא צדיק עובד אלהים.

    א"ל הין ואתה למד דבר זה משכירות בהמות י' פרסי משכיר בזוזא. ואם הן י"א פרסי בתרתי זוזי.

    3 more comments on this page.

    Rabbeinu Chananel on Chagigah 9b · Sefaria

    Meiri

    ועקר הדברים כדעת גדולי המחברים ולדחק בפי' חסור זמן לענין טמא ולחגיגה כי קאמר ר' יוחנן משום דלילה אין מחוסר זמן כלו' מאחר שמצינו במקום שכלו ימי טומאה שאין לילה מחוסר זמן אף בתחלת טומאה נאמ' בה שאין דחיית טומאה נקראת דחייה הואיל והחיוב רבוץ עליו אלא שהטומאה פוטרתו שהטומאה ליטהר עומדת מה שאין כן בפטור הבא מצד החגרות והדומים לו ולשיטה זו יראה לנו שלא נחלקו חזקיה ור' יוחנן בנזיר כלל ונמצא שבענין טמא פוסקים כדעת חזקיה לענין חגיגה שהלילה מחוסר זמן וכן בענין זב אנו אומרין לילה מחוסר זמן והוא שהזב שראה שלש ופסק מונה ז' ורוחץ במים חיים ומביא קרבנו בשמיני ואם ראה תוך ז' סתר ואינו מביא ביום טהרתו אלא קרבן אחד ראה ג' אחר הבאת קרבנותיו אין ספק שמונה ומביא קרבן אחר ראה בשמיני קודם הבאת קרבנותיו אף זה מביא שתי קרבנות שכבר כלו ימי זיבה ראשונה ולא עוד אלא שאף אם ראה אחת בלילה ושתים ביום מביא קרבן אחר הואיל ועקר הזיבה ביום והרי נכנס בשמיני בלא זיבה דחדא ראיה לאו זיבה הוא ושמא תאמר והיאך ראיית הלילה מצטרפת עם השתים של מחר לקרבן אחד עם האחרות שהרי אינה בזמן הראוי לקרבן אעפ"כ מצטרפת היא עמהם לחייב בקרבן שני שהרי ראייה ראשונה של זב אינה אלא קרי ונמצא שאינה ממין האחרות ואעפ"כ כשרואה אחריה שתים מצטרפות שהאחרונות נמשכות אחריה והיא אחריהן ואף כאן מצטרפות [לקרבן] שני וזהו טעמו של רב יוסף ואין חוששין למה שהקשה עליו רב שישא התם וכו' הכא לאו בזמן חיובא כלו' דלילה לאו זמן חיובא דהאי קרבן הוא והילכך לא יצטרפו לחייב בקרבן שני אלא מצטרפות וכדבריו של רב יוסף הא אם ראה שתים בלילה ואחת ביום וכ"ש אם ראה שלשתן בלילה אינו מביא אלא קרבן אחד שהרי בתחלת שמיני לא יצא מידי זיבה הראשונה שהרי בכנס בו בזיבה וכן לא כלתה זיבה ראשונה שהרי לילה מחוסר זמן הטומאה כאלו לא נשלם אחר שלא נראה לקרבן:

    במס' כריתות התבאר שהיולדת אין הלילה מחוסר זמן בענין קרבן שלה ואם הפילה לאור שמונים ואחד מביאה אחר טהרתה שני קרבנות ואפשר שזה שיצתה מכלל האחרות הוא ממה שאמרו במסכת כריתות או לבת לרבות המפלת לאור שמנים ואחד:

    Meiri on Chagigah 9b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה ומי אר"י אין לילה כו' מביא קרבן על טומאה שניה זו לבד מן הקרבן שיביא על הראשונה ויביא ב' קרבנות כו' ולא ראה השניה כו' וכי הדר חזי אינך מצטרפא בהדייהו ה"נ אע"פ כו' עכ"ל כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Chagigah 9b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    זֶה שֶׁנִּמְנוּ חֲבֵרָיו לִדְבַר מִצְוָה, וְלֹא נִמְנָה עִמָּהֶם פירוש רצו שיצטרף עמהם למנין להתפלל וקדם והתפלל ביחיד דאז פרח מיניה מצות תפלה בציבור. או יובן כגון שנמנה עמהם בצירוף זימון והוא קדם ובירך ברכת המזון דאף על גב דגם עתה חביריו יעשו זימון בצירופו עם כל זה הם קיימו מצות זימון והוא לא קיים וכנזכר בשולחן ערוך סימן קצ"ד.

    אָמַר לוֹ בַּר הֵי הֵי לְהִלֵּל פירשו בתוספות 'גר היה ונקרא בר הי הי' רוצה לומר בן אברהם ושרה שנוסף ה"ה בשמם עיין שם. ונראה לי לכך שאל מן הלל [65] ששמו גימטריא שם אדנ־י [65] שהוא בסוד השכינה וכתב מורנו הרב רבי חיים ויטאל ז"ל דהגר הוא תחת כנפי השכינה הנקראת צדק ונקראת אלקים ולכן שאל על פסוק זה של עֹבֵד אֱלֹקִים (מלאכי ג, יח) אשר שייך לו דחלוקה של צדיק ורשע קאי על ישראל צדיק ועל יהודי רשע וחלוקה ד'עֹבֵד אֱלֹקִים' קאי על הגר ו'לֹא עֲבָדוֹ' קאי על גוי גמור.

    אֲבָל אֵינוֹ דּוֹמֶה שׁוֹנֶה פִּרְקוֹ מֵאָה פְּעָמִים, לְשׁוֹנֶה מֵאָה וְאַחַת הנה רבינו האר"י ז"ל (בעץ חיים שער הזווגים פרק וא"ו) פירש שר של שכחה נקרא מס ולכן אמרו רבותינו ז"ל אֵינוֹ דּוֹמֶה שׁוֹנֶה פִּרְקוֹ מֵאָה פְּעָמִים, לְשׁוֹנֶה מֵאָה וְאַחַת עיין שם. אמנם הרמ"ז [הרב משה זכות] ז"ל כתב מיכאל [101] הוא שר התורה מספרו ק"א כמנין י־ה אלקים [101] וזה סוד אינו דומה שונה פרקו מאה דשר שכחה נקרא פוטה [100] מספר מאה ומיכאל מאה ואחד עד כאן לשונו ויתכן שיש לשר שכחה כמה שמות. ולפי דברי הרמ"ז ז"ל להכי קרי לשונה מאה ואחד כמנין מיכאל בשם עֹבֵד אֱלֹקִים כי י־ה אלקים מספר מאה ואחד שיתמתק שם אלקים בשם י־ה ושניהם מספר מיכאל כמו שכתב הרמ“ז [הרב משה זכות] ז"ל. והנה שני שמות אלו מס ופוטה מספרם מסמס שסופו להסתמס ולהתבטל שגובר כח הזכירה שהוא מאה ואחד הרמוז בשם משה רבינו ע"ה דמלוי משה כזה מ־ ם ש י ־ ן ה־ א [101] עולה מאה ואחד ושמו כפול שאמר לו הקדוש ברוך הוא 'מֹשֶׁה מֹשֶׁה' (שמות ג, ד) כדי לבטל ממנו שתי שמות של מס ושל פוטה ולכן כפל שמו בתחילת נבואתו בסנה ולכן זכה לקבל כל התורה כולה גם מה שיתחדש בדורות הבאים. בשם המקובלים ראיתי דכתבו שר שכחה שמו פורה ויונק משם אלקים שמספרו פ"ו הרמוזים בשמו ואות ר' מספר רבוע שם אלקים ואות ה' רמז לחמשה אותיות שם אלקים עד כאן דבריהם. ובזה פירשתי בס"ד רמז הכתוב פּוּרָה דָּרַכְתִּי לְבַדִּי (ישעיה סג, ג) דלעתיד יבטל הקדוש ברוך הוא לשר השכחה הנקרא פורה לגמרי כי הבטיחנו על ידי ירמיה הנביא ע"ה נָתַתִּי אֶת תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם וְעַל לִבָּם אֶכְתֲּבֶנָּה (ירמיה לא, לב) מה הכתוב לא ישתכח כן התורה לא תשתכח עוד מהם. ולזה אמר השם יתברך פּוּרָה זה שר השכחה דָּרַכְתִּי לְבַדִּי בלתי סיוע מעשה התחתונים אלא במדת טובי וחסדי אתקן הדבר הזה! והנה דבר הנדרך יהיה עיסה אחת וחלק אחד, על כן כל אותיות פורה [291] יהיו עיסה אחת שהוא מספר רצ"א ובהפוך אתוון ארץ [291] לכן התורה נקראת ארץ כמו שאמרו רבותינו ז"ל במדרש ורמז בזה שלסוף ידרוך את פורה ולא ישלוט עוד לשכח התורה מן ישראל!

    צֵא וּלְמַד מִשּׁוּק שֶׁל חַמָּרִים נראה לי בס"ד לרמוז דרך צחות והלצה יִשָּׂשכָר חֲמֹר גָּרֶם (בראשית מט, יד) כי יששכר היה חכם שנתקיימה ונתייסדה בלבו התורה יותר משאר שבטים והטעם 'חמור גרם' רוצה לומר שכירות החמור בשוק של חמרים גרם לו להבין הפרש שיש בין שונה מאה לשונה מאה ואחד ולכן השתדל ונזהר להיות שונה מאה ואחד והצליח בלימודו.

    לֹא מָצָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל מִדָּה טוֹבָה אֶלָּא עֲנִיּוּת הקשה הרב עיון יעקב ז"ל ממה שאמר בבתרא (בבא בתרא קטז.) קשה עניות בתוך ביתו של אדם יותר מחמשים מכות עיין שם. ונראה לי בס"ד קשה בשביל עולם הזה אבל בשביל עולם הבא היא טובה שבה נעשה לו כפרת עונות יותר מכל יסורין! ועוד היא מדה טובה מצד קיום העולם אשר קיים על גמילות חסדים ואם לא יש עניות עם מי יעשו גמילות חסדים?! אי נמי איירי בעניות שאין מצוי לו לזון עצמו ובני ביתו ורוב הימים רעבים גם צמאים וכאן איירי ביש לו פרנסה בצמצום ומצויה לו ורק בהרווחה לא יש לו שגם זה נחשב בכלל עניות.

    Ben Yehoyada on Chagigah 9b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Chagigah, daf 9, Amud Bet, about 420 words in 17 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 17 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 114 words

      Opens “שני תשלומין דראשון הוא. אלא למ"ד שני…”

    2. Segment 215 words

      Opens “אלא אמר רב פפא: קסבר רבי יוחנן…”

      Named: רב פפא, רבי יוחנן.

    3. Segment 39 words

      Opens “והאמר רבי יוחנן: ראה אחת בלילה ושתים…”

      Named: רבי יוחנן.

    4. Segment 421 words

      Opens “שתים בלילה ואחת ביום אינו מביא. ואי…”

      Named: רבי יוחנן.

    5. Segment 517 words

      Opens “כי קא"ר יוחנן, לדברי האומר לילה מחוסר…”

    6. Segment 612 words

      Opens “סלקא דעתך אמינא כאתקפתא דרב שישא בריה…”

      Named: רב שישא, רב אידי, רב יוסף.

    7. Segment 718 words

      Opens “עבר הרגל ולא חג אינו חייב באחריותו,…”

    8. Segment 820 words

      Opens “א"ל בר הי הי להלל: האי ״להימנות״,…”

    9. Segment 939 words

      Opens “תניא נמי הכי: מעוות לא יוכל לתקון״…”

    10. Segment 1050 words

      Opens “א"ל בר הי הי להלל, מאי דכתיב:…”

    11. Segment 1123 words

      Opens “א"ל ומשום חד זימנא קרי ליה ״לא…”

    12. Segment 1249 words

      Opens “א"ל אליהו לבר הי הי, וא"ל לר'…”

      Named: רב יוסף, שמואל.

    13. Segment 1325 words

      Opens “ר' שמעון בן מנסיא אומר: אי זה…”

    14. Segment 1431 words

      Opens “והא תניא, רבי שמעון בן מנסיא אומר:…”

      Named: רבי שמעון.

    15. Segment 1522 words

      Opens “רבי שמעון בן יוחי אומר: אין אומר…”

      Named: רבי שמעון.

    16. Segment 1637 words

      Opens “רבי יהודה בן לקיש אמר: כל תלמיד…”

      Named: רבי יהודה.

    17. Segment 1718 words

      Opens “לא קשיא: כאן באחותו פנויה, כאן באשת…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Chagigah 9b · Segment 2 — “אלא אמר רב פפא: קסבר רבי יוחנן לילה אינו…

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Chagigah 9b · Segment 12 — “…אמר שמואל ואיתימא רב יוסף, היינו דאמרי אינשי: יאה…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Chagigah 9b · Segment 12 — “…אלא עניות. אמר שמואל ואיתימא רב יוסף, היינו דאמרי…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Chagigah 9b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026