Talmud Builders

    Chagigah 8b

    Back to index

    English translation — Chagigah 8b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1This teaches that eating those animals from which the Festival peace- offering may come, i.e., sheep and cattle, is a fulfillment of the mitzva of rejoicing. This excludes these, i.e., bird-offerings and meal-offerings, from which the Festival peace- offering may not come.

    2Rav Ashi said: There is no need to derive this halakha from “And you shall rejoice in your feast” by explaining that the word feast is referring to the Festival peace-offering. Rather, this halakha is derived simply from the phrase “And you shall rejoice.” This excludes those bird-offerings and meal-offerings that do not have an element of rejoicing, as the joy of eating is provided only by animal meat.

    3The Gemara asks: And what does Rav Ashi do with the phrase: “In your feast”? The Gemara answers: That phrase comes to teach in accordance with the statement of Rav Daniel bar Ketina. As Rav Daniel bar Ketina said that Rav said: From where is it derived that one may not marry a woman on the intermediate days of the Festival? As it is stated: “And you shall rejoice in your feast,” indicating that one should rejoice only in your feast and not with your wife.

    4MISHNA: One who has many eaters, i.e., members of his household, and a small amount of property, may bring many peace- offerings and few burnt- offerings, so he can feed the members of his household with the peace-offerings. If one has much property and few eaters, he should bring many burnt- offerings and few peace- offerings.

    5If both these and those, his property and the members of his household, are few, with regard to this individual it is stated in the mishna (2a) that the Sages established the smallest amount of one silver ma’a for the burnt-offering of appearance in the Temple and two silver coins for the Festival peace-offerings. If both his eaters and his property are many, with regard to this individual it is stated: “Every man shall give as he is able, according to the blessing of the Lord your God, which He has given you” (Deuteronomy 16:17).

    6GEMARA: With regard to the mishna’s statement that one who has many eaters and a small amount of property may bring many peace-offerings, the Gemara asks: From where can he bring many peace- offerings? He does not have much property. Rav Ḥisda said: He combines his property with the second-tithe money and brings a large bull. In this way he will have a lot of meat from the peace-offering. Rav Sheshet said to him: The Sages said that one may combine an animal with another animal.

    7Since Rav Sheshet’s objection is unclear, the Gemara asks: What is he saying to Rav Ḥisda? If we say that he was saying to him as follows: They said that one may only combine an animal with another animal, but one may not combine money with other money to purchase one large bull, then let him simply say: One may not combine money with other money. Rather, this is what he said to him: The Sages said that one may even combine an animal with another animal. Why did you, Rav Ḥisda, limit him to the purchase of one large animal? Why not also suggest that this individual may bring other animals from second-tithe money?

    8The Gemara asks: In accordance with whose opinion did Rav Sheshet say this? It is not in accordance with the opinion of Ḥizkiya, who said that one may combine only one animal with another animal, and not in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan, who said that one may combine only money with other money.

    9And if you would say: It is the amora’im who disagree, whereas the baraitot that were cited in support of their opinions do not disagree and therefore Rav Sheshet may present his own opinion on the matter, this cannot be the case, as the baraita teaches: The first eating must come from non-sacred property. In other words, the first animal one eats must come entirely from non-sacred property, and combining is permitted only for the second animal. This indicates that although one may combine an additional animal with that first one, one may not combine money with other money to purchase even one animal.

    10The Gemara explains. What is the meaning of: The first eating? This means that when one combines non-sacred money with second-tithe money, the monetary value of the required measure of the first eating from the offering must come from non-sacred funds. However, the remaining value of that animal may come from second-tithe funds. Therefore, according to the opinion of Rav Sheshet, one may combine an animal with another animal, i.e., by purchasing two separate animals, one from non-sacred funds and one from second-tithe money. Another option is to purchase one animal with combined funds, provided that the first eating is from non-sacred funds.

    11§ Ulla said that Reish Lakish said: If one separated ten animals for the purpose of his Festival peace- offering, and he sacrificed five of them on the first day of the Festival, he may return and sacrifice the remaining five on the second day of the Festival, or on any of the other days. There is no concern for the prohibition of: “You shall not add” (Deuteronomy 13:1), as though he were celebrating the first day twice, because the remaining offerings merely complete the first day’s offerings. Rabbi Yoḥanan said: Since he stopped after the first five offerings on the day on which he first brought the Festival peace-offerings, he may no longer sacrifice the remaining animals on the other days, as that would be considered celebrating an extra day.

    12Rabbi Abba said: And these amora’im do not disagree, as they are referring to different circumstances. Here, Rabbi Yoḥanan is speaking of a case where one did not specify when he intended to sacrifice these offerings, and therefore it is assumed that he meant to sacrifice them all on the first day. There, Reish Lakish is referring to a case where one explicitly said at the outset that he intended to bring them on all the days of the Festival (Rabbeinu Ḥananel).

    13The Gemara asks: With regard to this case where he did not specify, what are the circumstances? If we say that there was no time left in the day to sacrifice, i.e., he brought all his animals on the first day and realized that there was not enough time to sacrifice all of them, one can assume that the reason that he did not bring them is that there was no time left in the day. If so, his offering on another day is certainly considered merely the completion of the obligations of the first day. In this case his bringing of the additional offerings is not prohibited.

    14But rather, you must say that this is referring to a case where he does not have enough eaters in his household, and as one may not have leftovers, he did not sacrifice the remaining offerings. Here too, the fact that he did not sacrifice them is because he does not have enough eaters. Again, this cannot be the case in which it is prohibited to sacrifice the extra offerings.

    15The Gemara answers: No, it is necessary to teach this ruling only in a case where there is time left in the day and he has eaters in his household. From the fact that he did not sacrifice them on the first day of the Festival, one can conclude from it that he left them intentionally. Therefore, he is no longer permitted to sacrifice them on the other days of the Festival.

    16The Gemara comments: So too, it is reasonable that Rabbi Yoḥanan agrees that if one specifies his intentions he may sacrifice the offerings on the remaining days, as when Ravin came from Eretz Yisrael to Babylonia he said that Rabbi Yoḥanan said: If one separated ten animals for his Festival peace- offering, and he sacrificed five on the first day of the Festival, he may return and sacrifice the other five on the second day of the Festival. These two statements of Rabbi Yoḥanan, cited by Ulla and Ravin respectively, apparently contradict each other.

    17Rather, isn’t it correct to conclude from this contradiction that this statement here is dealing with a case where one did not specify, whereas there it is referring to a situation where one stated his intentions explicitly? The Gemara concludes: Indeed, conclude from here that it is so.

    18It was also stated that Rav Shemen bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    יצאו אלו שאין חגיגה באה מהםדחגיגה חלב כתיב בה לא ילין חלב חגי וגו' (שמות כ״ג:י״ח):

    מתני' אוכלין מרוביןבני בית רבים מביא שלמים רבים שלמי חגיגה רבים לפי האוכלים ועולת ראייה מועטת:

    עולות מרובותדכתיב איש כמתנת ידו:

    גמ' טופלמעות חולין ומעשר יחד:

    אילימא הכי קאמר ליה הרי אמרו בהמה לבהמה מעות למעות לאכחזקיה:

    אלא אף טופלין קאמר ליהדשמעינן לרב חסדא דקאמר בטופל ומביא פר גדול דוקא מעות למעות אבל בהמה לבהמה לא ואמר ליה איהו הרי אמרו אף טופלין בהמה לבהמה כמאן וכו':

    לימא ליה הרי אמרו אין טופלין מעות למעותכיון דלמיסר טפילת מעות אתא ושמעינן לחזקיה בהדיא דאין טופלין היכי שביק מילתא בהדיא ומותיב מדיוקא:

    וכי תימא אמוראי הוא דפליגיחזקיה ורבי יוחנן הוא דפליגי בבהמה ובמעות:

    אבל מתנייתאדאייתינן לעיל תניא כוותיה דמר ודמר:

    לא פליגיבמעות אלא בבהמה דהך דקתני אם רצה לערב הוא דקאמר מעות דוקא אבל אידך מתניתא ס"ל בין מעות בין בהמה ורב ששת כברייתא בתרייתא סבירא ליה:

    והא קתני אכילה ראשונה מן החוליןוקא סלקא דעתך דסעודה הבאה ראשונה על השולחן בעי כולה מחולין:

    דמי אכילה ראשונהכלומר אכילה ראשונה סתמא קתני דאית ליה בין בהמה עצמה בין מעות שיעור אכילה ראשונה:

    חוזר ומקריב חמש ביום טוב שניולא אמרינן עובר הוא בבל תוסיף ורחמנא אמר וחגותם אותו חד יומא ותו לא דהנך נמי דחד יומא הוא ושני תשלומין דראשון:

    בסתםאם הפרישן סתם אינו חוזר ומקריבן כדמפרש ואזיל:

    כאן במפרשדאמר בהדיא ליום ראשון אני מפריש את כולן חוזר ומקריבן שאינו אלא תשלומי ראשון:

    האי סתםדאמרת אסור להקריבן היכי דמי:

    משום דלא הוה ליה שהות הואומסתמא ליום ראשון הפרישן:

    שיורי שיירשהיה בדעתו לחוג שני ימים:

    ה"נ מסתבראדמודה ר' יוחנן בדמפרש:

    איתמר נמידהיכא דמוכח מילתא דלא היה בדעתו לחוג שני ימים מודה ר"י:

    חגיגה ח עמוד ב

    1מי שחגיגה באה מהם, יצאו אלו שאין חגיגה באה מהם.

    2רב אשי אמר: מושמחת נפקא. יצאו אלו שאין בהן שמחה.

    3ורב אשי, האי ״בחגך״ מאי עביד ליה? ההוא, לכדרב דניאל בר קטינא. דאמר רב דניאל בר קטינא אמר רב: מניין שאין נושאין נשים במועד שנאמר: ״(דברים טז״, יד) ״ושמחת בחגך״, ולא באשתך.

    Mishna

    4מי שיש לו אוכלים מרובים ונכסים מועטים מביא שלמים מרובים ועולות מועטות. נכסים מרובים ואוכלין מועטין מביא עולות מרובות ושלמים מועטין.

    5זה וזה מועט על זה נאמר: מעה כסף, שתי כסף. זה וזה מרובים על זה נאמר: (דברים טז, יז) ״איש כמתנת ידו כברכת ה' אלהיך אשר נתן לך״.

    Gemara

    6שלמים מרובים. מהיכא מייתי? הא לית ליה! אמר רב חסדא: טופל ומביא פר גדול. א"ל רב ששת: הרי אמרו טופלין בהמה לבהמה!

    7מאי קאמר ליה? אילימא הכי קאמר ליה: הרי אמרו טופלין בהמה לבהמה אבל לא מעות למעות, ולימא ליה: אין טופלין מעות למעות! אלא הכי אמר ליה: הרי אמרו אף טופלין בהמה לבהמה.

    8כמאן? דלא כחזקיה ודלא כרבי יוחנן!

    9וכי תימא: אמוראי הוא דפליגי, מתנייתא לא פליגי. והא קתני: אכילה ראשונה מן החולין.

    10מאי אכילה ראשונה שיעור דמי אכילה ראשונה מן החולין.

    11אמר עולא אמר ריש לקיש: הפריש עשר בהמות לחגיגתו, הקריב חמש ביום טוב ראשון חוזר ומקריב חמש ביום טוב שני. רבי יוחנן אמר: כיון שפסק, שוב אינו מקריב.

    12אמר ר' אבא, ולא פליגי: כאן בסתם, כאן במפרש.

    13האי סתם היכי דמי? אילימא דליכא שהות ביום לקרב, האי דלא אקרבינהו דליכא שהות ביום.

    14ואלא דלית ליה אוכלין, האי דלא אקרבינהו דלית ליה אוכלין.

    15לא צריכא, דאיכא שהות ביום ואית ליה אוכלין, (מבדקמא) לא אקרבינהו, שמע מינה שיורי שיירינהו.

    16והכי נמי מסתברא, דכי אתא רבין אמר ר' יוחנן: הפריש עשר בהמות לחגיגתו, הקריב חמש ביום טוב ראשון חוזר ומקריב חמש ביום טוב שני. קשיין אהדדי.

    17אלא לאו שמע מינה: כאן בסתם, כאן במפרש. ש"מ׃

    18איתמר נמי, אמר רב שמן בר אבא אמר רבי יוחנן:

    Tosafot

    מי שחגיגה באה מהםפרש"י דכתיב לא ילין חלב חגי ומיהו לקמן (חגיגה דף י:) לא מפקינן ליה לפי המסקנא אלא מגזירה שוה דמדבר מדבר ושמא מכל מקום משמעות המקרא משמע חגיגה ולקמן מפקינן ליה ממדבר מדבר שמא אלשון דויחוגו קא סמיך דמשמע חגיגה דאי ממדבר הוה אמינא עולה ושלמים באה מהם וליכא למימר אם כן לא יהו באים שלמי שמחה ממעשר רק על ידי טפילה כמו חגיגה דהא בסיפרי ילפינן ליה מגזירה שוה דכתיב בו שם במעשר וגם בהתודה (מנחות פב.) מדכר גזרה שוה שם שם לשלמים הקשה ה"ר אלחנן לילף שמחה מהר עיבל דכתיב (דברים כ״ז:ז׳) וזבחת שלמים ומינה ממעטינן עופות ומנחות וכן דריש רבי יהודה בן בתירא בפסחים (דף קט.) ועוד אמאי לא מוקמינן קרא בבשר חולין דמיקרי שפיר שמחה ותירץ דודאי ילפינן מהר עיבל מה שמחה דלהלן שלמים אף כאן שלמים ובירושלמי איכא אבל לא בעופות ומנחות דכתיב זבח בהר עיבל:

    בחגךולא באשתך. ות"ק דמפיק לה מדרשה ושמחת בחגך מי שחגיגה וכו' י"ל דתרוייהו שמעינן מינה דליכתוב בחג ומיהו מצינו למימר דפליג עליה ולא משמע ליה והא דאין נושאים נשים במועד מוקי טעמא כאידך דהתם:

    מי שיש לו אוכלין מרוביןבירושלמי אמרינן עני וידו רחבה קורא אני עליו איש כמתנת ידו עשיר וידו מעוטה על זה נאמר כברכת ה' אלהיך עני וידו מעוטה על זה נאמר מעה כסף שתי כסף אין פחות ממעה כסף ואין פחות משתי כסף:

    חוזר ומקריב (הוא) ביו"ט שניפרש"י ואינו עובר משום בל תוסיף דרחמנא אמר וחגותם אותו חג חד יומא והוא חוגג שני ימים דהוה ליה תשלומין דראשון אבל בסתם אסור כדמפרש ואזיל ולא שייך לאקשויי כיון דלא הוי חזי בראשון איך הוה חזי בשני הואיל ושמעינן ליה לר' יוחנן בסמוך תשלומין דראשון דהוה חזי בראשון קרינן ביה הואיל ואיכא שם הרבה כהנים שיקריבו אותן בבת אחת ומיהו ר"ח פירש בענין אחר וזהו לשונו אמר ריש לקיש הפריש עשרה בהמות לחגיגתו הקריב חמשה ביו"ט ראשון מקריב חמשה ביו"ט אחרון ואע"ג דאין מקריבין נדרים ונדבות ביו"ט הואיל והללו תחילת הפרשתן לחגיגה היתה מותר להקריבן ביום טוב ורבי יוחנן אמר כיון שפסק שוב אינו חוזר ומקריב ומביא א"ר אבא ולא פליגי כאן בסתם כאן במפרש הא דר' יוחנן כגון שהפרישן סתם והקריב ויש לו שהות ביום לשחוט השאר וגם יש לו אוכלים ולא שחטן שיורי שיירינהו ונעשו כנדרים ונדבות שלא מחמת יום טוב שאין קריבין ודריש לקיש כגון שפירש שאלו הנשארים יקריבם ביום טוב אחרון כגון זה מותר הכי נמי מסתברא דכי אתא רבין אמר רבי יוחנן הפריש עשרה בהמות לחגיגתו הקריב חמשה וכו' חוזר ומקריב וכו' קשיא אהדדי כו' אלא לאו כו' איתמר נמי אמר רב שמן בר אבא אמר רבי יוחנן לא שנו דכיון שפסק [שוב אינו מקריב] אלא שלא גמר היום דאמרינן שיורי שיירינהו ונעשו נדרים ונדבות אבל גמר היום חוזר ומקריב כך פירש רבינו חננאל וראייה לדבריו משמע בירושלמי דמכילתין היו לפניו עשרה בהמות הקריב חמשה ביום טוב ראשון והמותר מהו שידחה יום טוב האחרון רבי קריספא אומר איתפלגון ר' יוחנן וריש לקיש חד אומר דוחה וחד אומר אינו דוחה ולא ידעינן מאן אמר [דא ומאן אמר דא] אמר רבי זירא נפרש מליהון דרבנן מן מליהון דרבי יוחנן דו אמר טופל מעות למעות דו אמר דוחה ריש לקיש דו אמר אדם טופל בהמה לבהמה ואין אדם טופל מעות למעות דו אמר אינו דוחה אמר רב שמן בר אבא בשם ר' יוחנן לעולם הוא מוסיף והולך ודוחה יום טוב עד שיאמר אין עוד בדעתו להוסיף משמע דלענין דחיית יום טוב מיירי:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    מי שחגיגה באה מהן יצאו אלו שאין חגיגה באה מהן רב אשי אמר מושמחת מי שיש בהן שמחה יצאו עופות ומנחות שאין בהם שמחה.

    והאי בחגך מיבעי ליה לכדרב דאמר ושמחת בחגך ולא באשתך:

    [מתני'] מי שיש לו אוכלין מרובין ונכסים מועטין מביא שלמים מרובין ועולות מועטין כו' פי' מי שיש לו בני אדם מרובין וכולן רוצים לאכול בשר במועד ואין לו בהמות אלא מעט אמר רב חסדא טופל ומביא פר גדול.

    א"ל רב ששת הרי אמרו טופלין בהמה לבהמה ואתינן למידק מאי אמר רב ששת וכי תימא הכי קאמר ליה לרב חסדא אמאי אמרת טופלין מעות למעות חגיגה וקונה פר גדול מכלל שאין טופל בהמה לבהמה הרי אמרו אף טופלין בהמה לבהמה ומקשינן כמאן אמר רב ששת ההיא סברא לא כחזקיה ולא כרבי יוחנן דהא אין אחד מהן אומר טופלין בהמה לבהמה ומעות למעות וכי תימא דחזקיה ור' יוחנן הוא דפליגי אבל מתניתא לא פליגי והוא דאמר כהני מתנייתא והקתני אכילה ראשונה מן החולין כלומר הבהמה הראשונה שיאכל בתחלה תהיה מן החולין. לאו מכלל שטופלין בהמה לבהמה ואין טופלין מעות וקונה בהמה אחת.

    מאי אכילה ראשונה דקתני בעינן ממעות חגיגה כדי שיעור אכילה ראשונה ממעות חולין א"ר שמעון בן לקיש הפריש עשר בהמות לחגיגתו הקריב חמש ליו"ט ראשון חוזר ומקריב חמש ליו"ט האחרון של חג ואע"ג שאין מקריבין נדרים ונדבות במועד הואיל והללו תחלת הפרשתן לחגיגה היתה באה מותר להקריבם ביו"ט ור' יוחנן אמר כיון שפסק שוב אינו מקריב א"ר אבא ולא פליגי כאן בסתם כאן במפרש הא דר' יוחנן כגון שהפרישן בסתם והקריב מהן חמש. ואיכא שהות ביום לשחוט השאר וגם יש לו בני אדם שצריכין לאכלם וכיון שלא שחטם שיירי שיירינהו ונעשו כנדרים ונדבות שלא מחמת יו"ט שאינן קריבין ביו"ט.

    וריש לקיש כגון שפירש ואמר שאלו הנשארים אקריבם ביו"ט האחרון כגון זה מותר הכי נמי מסתברא דכי אתא רבין א"ר יוחנן הפריש עשר בהמות לחגיגתו הקריב חמש ביום טוב ראשון חוזר ומקריב חמש ביו"ט האחרון.

    Babylonian Talmud · folio map

    Chagigah 8b

    Chagigah 8b. The full printed text of this folio side — 18 numbered segments, about 308 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    יצאו אלו שאין חגיגה באה מהם דחגיגה חלב כתיב בה לא ילין חלב חגי וגו' (שמות כ״ג:י״ח):

    מתני' אוכלין מרובין בני בית רבים מביא שלמים רבים שלמי חגיגה רבים לפי האוכלים ועולת ראייה מועטת:

    עולות מרובות דכתיב איש כמתנת ידו:

    גמ' טופל מעות חולין ומעשר יחד:

    אילימא הכי קאמר ליה הרי אמרו בהמה לבהמה מעות למעות לא כחזקיה:

    אלא אף טופלין קאמר ליה דשמעינן לרב חסדא דקאמר בטופל ומביא פר גדול דוקא מעות למעות אבל בהמה לבהמה לא ואמר ליה איהו הרי אמרו אף טופלין בהמה לבהמה כמאן וכו':

    לימא ליה הרי אמרו אין טופלין מעות למעות כיון דלמיסר טפילת מעות אתא ושמעינן לחזקיה בהדיא דאין טופלין היכי שביק מילתא בהדיא ומותיב מדיוקא:

    וכי תימא אמוראי הוא דפליגי חזקיה ורבי יוחנן הוא דפליגי בבהמה ובמעות:

    12 more comments on this page.

    Rashi on Chagigah 8b · Sefaria

    Tosafot

    מי שחגיגה באה מהם פרש"י דכתיב לא ילין חלב חגי ומיהו לקמן (חגיגה דף י:) לא מפקינן ליה לפי המסקנא אלא מגזירה שוה דמדבר מדבר ושמא מכל מקום משמעות המקרא משמע חגיגה ולקמן מפקינן ליה ממדבר מדבר שמא אלשון דויחוגו קא סמיך דמשמע חגיגה דאי ממדבר הוה אמינא עולה ושלמים באה מהם וליכא למימר אם כן לא יהו באים שלמי שמחה ממעשר רק על ידי טפילה כמו חגיגה דהא בסיפרי ילפינן ליה מגזירה שוה דכתיב בו שם במעשר וגם בהתודה (מנחות פב.) מדכר גזרה שוה שם שם לשלמים הקשה ה"ר אלחנן לילף שמחה מהר עיבל דכתיב (דברים כ״ז:ז׳) וזבחת שלמים ומינה ממעטינן עופות ומנחות וכן דריש רבי יהודה בן בתירא בפסחים (דף קט.) ועוד אמאי לא מוקמינן קרא בבשר חולין דמיקרי שפיר שמחה ותירץ דודאי ילפינן מהר עיבל מה שמחה דלהלן שלמים אף כאן שלמים ובירושלמי איכא אבל לא בעופות ומנחות דכתיב זבח בהר עיבל:

    בחגך ולא באשתך. ות"ק דמפיק לה מדרשה ושמחת בחגך מי שחגיגה וכו' י"ל דתרוייהו שמעינן מינה דליכתוב בחג ומיהו מצינו למימר דפליג עליה ולא משמע ליה והא דאין נושאים נשים במועד מוקי טעמא כאידך דהתם:

    מי שיש לו אוכלין מרובין בירושלמי אמרינן עני וידו רחבה קורא אני עליו איש כמתנת ידו עשיר וידו מעוטה על זה נאמר כברכת ה' אלהיך עני וידו מעוטה על זה נאמר מעה כסף שתי כסף אין פחות ממעה כסף ואין פחות משתי כסף:

    חוזר ומקריב (הוא) ביו"ט שני פרש"י ואינו עובר משום בל תוסיף דרחמנא אמר וחגותם אותו חג חד יומא והוא חוגג שני ימים דהוה ליה תשלומין דראשון אבל בסתם אסור כדמפרש ואזיל ולא שייך לאקשויי כיון דלא הוי חזי בראשון איך הוה חזי בשני הואיל ושמעינן ליה לר' יוחנן בסמוך תשלומין דראשון דהוה חזי בראשון קרינן ביה הואיל ואיכא שם הרבה כהנים שיקריבו אותן בבת אחת ומיהו ר"ח פירש בענין אחר וזהו לשונו אמר ריש לקיש הפריש עשרה בהמות לחגיגתו הקריב חמשה ביו"ט ראשון מקריב חמשה ביו"ט אחרון ואע"ג דאין מקריבין נדרים ונדבות ביו"ט הואיל והללו תחילת הפרשתן לחגיגה היתה מותר להקריבן ביום טוב ורבי יוחנן אמר כיון שפסק שוב אינו חוזר ומקריב ומביא א"ר אבא ולא פליגי כאן בסתם כאן במפרש הא דר' יוחנן כגון שהפרישן סתם והקריב ויש לו שהות ביום לשחוט השאר וגם יש לו אוכלים ולא שחטן שיורי שיירינהו ונעשו כנדרים ונדבות שלא מחמת יום טוב שאין קריבין ודריש לקיש כגון שפירש שאלו הנשארים יקריבם ביום טוב אחרון כגון זה מותר הכי נמי מסתברא דכי אתא רבין אמר רבי יוחנן הפריש עשרה בהמות לחגיגתו הקריב חמשה וכו' חוזר ומקריב וכו' קשיא אהדדי כו' אלא לאו כו' איתמר נמי אמר רב שמן בר אבא אמר רבי יוחנן לא שנו דכיון שפסק [שוב אינו מקריב] אלא שלא גמר היום דאמרינן שיורי שיירינהו ונעשו נדרים ונדבות אבל גמר היום חוזר ומקריב כך פירש רבינו חננאל וראייה לדבריו משמע בירושלמי דמכילתין היו לפניו עשרה בהמות הקריב חמשה ביום טוב ראשון והמותר מהו שידחה יום טוב האחרון רבי קריספא אומר איתפלגון ר' יוחנן וריש לקיש חד אומר דוחה וחד אומר אינו דוחה ולא ידעינן מאן אמר [דא ומאן אמר דא] אמר רבי זירא נפרש מליהון דרבנן מן מליהון דרבי יוחנן דו אמר טופל מעות למעות דו אמר דוחה ריש לקיש דו אמר אדם טופל בהמה לבהמה ואין אדם טופל מעות למעות דו אמר אינו דוחה אמר רב שמן בר אבא בשם ר' יוחנן לעולם הוא מוסיף והולך ודוחה יום טוב עד שיאמר אין עוד בדעתו להוסיף משמע דלענין דחיית יום טוב מיירי:

    Tosafot on Chagigah 8b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    מי שחגיגה באה מהן יצאו אלו שאין חגיגה באה מהן רב אשי אמר מושמחת מי שיש בהן שמחה יצאו עופות ומנחות שאין בהם שמחה.

    והאי בחגך מיבעי ליה לכדרב דאמר ושמחת בחגך ולא באשתך:

    [מתני'] מי שיש לו אוכלין מרובין ונכסים מועטין מביא שלמים מרובין ועולות מועטין כו' פי' מי שיש לו בני אדם מרובין וכולן רוצים לאכול בשר במועד ואין לו בהמות אלא מעט אמר רב חסדא טופל ומביא פר גדול.

    א"ל רב ששת הרי אמרו טופלין בהמה לבהמה ואתינן למידק מאי אמר רב ששת וכי תימא הכי קאמר ליה לרב חסדא אמאי אמרת טופלין מעות למעות חגיגה וקונה פר גדול מכלל שאין טופל בהמה לבהמה הרי אמרו אף טופלין בהמה לבהמה ומקשינן כמאן אמר רב ששת ההיא סברא לא כחזקיה ולא כרבי יוחנן דהא אין אחד מהן אומר טופלין בהמה לבהמה ומעות למעות וכי תימא דחזקיה ור' יוחנן הוא דפליגי אבל מתניתא לא פליגי והוא דאמר כהני מתנייתא והקתני אכילה ראשונה מן החולין כלומר הבהמה הראשונה שיאכל בתחלה תהיה מן החולין. לאו מכלל שטופלין בהמה לבהמה ואין טופלין מעות וקונה בהמה אחת.

    מאי אכילה ראשונה דקתני בעינן ממעות חגיגה כדי שיעור אכילה ראשונה ממעות חולין א"ר שמעון בן לקיש הפריש עשר בהמות לחגיגתו הקריב חמש ליו"ט ראשון חוזר ומקריב חמש ליו"ט האחרון של חג ואע"ג שאין מקריבין נדרים ונדבות במועד הואיל והללו תחלת הפרשתן לחגיגה היתה באה מותר להקריבם ביו"ט ור' יוחנן אמר כיון שפסק שוב אינו מקריב א"ר אבא ולא פליגי כאן בסתם כאן במפרש הא דר' יוחנן כגון שהפרישן בסתם והקריב מהן חמש. ואיכא שהות ביום לשחוט השאר וגם יש לו בני אדם שצריכין לאכלם וכיון שלא שחטם שיירי שיירינהו ונעשו כנדרים ונדבות שלא מחמת יו"ט שאינן קריבין ביו"ט.

    וריש לקיש כגון שפירש ואמר שאלו הנשארים אקריבם ביו"ט האחרון כגון זה מותר הכי נמי מסתברא דכי אתא רבין א"ר יוחנן הפריש עשר בהמות לחגיגתו הקריב חמש ביום טוב ראשון חוזר ומקריב חמש ביו"ט האחרון.

    Rabbeinu Chananel on Chagigah 8b · Sefaria

    Meiri

    המשנה הרביעית מי שיש לו אוכלי' מרובי' ונכסי מועטי' מביא שלמי' מרובי' ועולות מועטות אוכלי' מועטי' ונכסי' מרובים מביא עולות מרובות ושלמים מועטי' זה וזה מועט על זה אמרו מעה כסף ושתי כסף זה וזה מרובה על זה נאמ' איש כמתנת ידו אמר הר"ם פי' כל זה מבואר וכבר קדמו לך עקריו:

    אמר המאירי מי שיש לו אוכלין מרובין וכו' כונת המשנה בענין החלק השלישי לבאר שלא כל הקרבנות שוין בכל בני אדם אלא מי שיש לו אוכלים מרובים כלו' שביתו מרובה באכלוסי' ונכסיו מועטין מביא שלמי חגיגה מרובים ושאלו בגמרא הא לית ליה ופירשוה בטופל כלו' שאם אין לו מעות כל כך יביא לו מעות של חולין בכדי קניית שה קטן ויערב עמו דמי מעשרותיו או אף טפילת בהמה לבהמה לדעת קצת כמו שביארנו למעלה ומ"מ בטפילת מעות למעות מיהא דוקא שיהיו דמי חולין שבה מספיקין לאכילה ראשונה כמו שביארנו למעלה נכסים מרובין ואוכלין מועטין מביא עולות מרובות ושלמים מועטים הואיל ואוכלים מועטים שמא יבאו לבית הפסול זה וזה מועט יביא הכל על הפחות שאפשר לו והוא שיעור שתי כסף ומעה כסף זה וזה מרובה על זה נאמר כברכת יי' אלהיך וכו':

    זהו ביאור המשנה ומה שבא עליה בגמרא כך הוא:

    מי שהפריש עשר בהמות לחגיגתו והקריב חמש ביום ראשון ופסק מלהקריב אם פירש בשעת הפרשתו שליום ראשון הוא מפרישם חוזר ומקריב הנשארות במועד בתורת חובה שהרי תשלומין של יום ראשון הוא ואם הפרישם בסתם אם פסק הקרבתו מפני שגמר היום או מפני שאין לו עכשו אכלוסין לאכל חייב לחזור ולהקריב שלא נתיאש מהקרבתן אלא שפסק מפני סוף היום או שלא היו לו אוכלין ואין זה נקרא פוסק ודאי סתמו כמפרש שליום ראשון הפריש הא אם לא גמר היום וכן שהיו לו אוכלין ופסק מלהקריב אינו חייב לחזור ולהקריבם שהרי תשלומי הראשון אין כאן שלא פרשו בהם לראשון יעקר חגיגה בשאר הימים אינה שנחייבהו להביאם הא אם רצה להקריבן מקבלים ממנו כל החג אפי' כמה פעמים כמו שביארנו בעולה ראיה ויש שחולקין שלא לדון בזו חגיגה כראיה ומפרשים שבסתם אינו מביאם כלל משום בל תוסיף ובמפרש מביאם מכיון שפי' ליום א' כלם נעשים לו כיום אחד ולשני פירושין אלו יום טוב שני דקאמר אף מחול המועד הוא אומר כן וי"מ שמועה זו על יום טוב אחרון כלומר שבמפרש הרי הם חגיגה גמורה וחגיגה קרבה כל היום טוב אבל בסתם אין דינם כחגיגה והרי הן כנדרים ונדבות ואין קרבות בי"ט וכן עיקר וכן נראה בתלמוד המערב אלא שחדשו בה דברים והוא שאמרו שם היו לפניו עשר בהמות להקריב הקריב ה' בי"ט ראשון מהו שידחה המותר לי"ט אחרון ר' יוחנן וריש לקיש חד אמר דוחה וחד אמר אינו דוחה ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא מלהון דרבנין מתפרשי' מן מלהון דו אמר טופל מעות למעות ולא בהמה לבהמה אמר דוחה דו אמר בהמה לבהמה ולא מעות למעות אמר אינו דוחה למדנו שבבהמות של טפלה הדברים אמורים שאם טפל מעות למעות דוחה בחגיגה עצמה שהרי יש בכל בהמה מהן צד חולין שהוא עקר חגיגה הא אם טפל בהמה לבהמה אינו דוחה שהרי יש שם בהמה שאין בה עקר חגיגה כלל וביו"ט ראשון הוא שמקריבים אותם מפני שחל עליהם שם חגיגה אבל מאחר ששיירם ולא פי' בהם לראשון דעתו היה לראשון לנדרים ונדבות ואין קריבות ביו"ט והדברים נראין:

    Meiri on Chagigah 8b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא מאי אכילה ראשונה שיעור דמי כו' דליכא שהות ביום ואלא דלית ליה אוכלין כו' כצ"ל:

    תוס' בד"ה מי שחגיגה באה כו' וגם בהתודה מדכר ג"ש דשלמים עכ"ל ר"ל דבפרק התודה הוזכרה נמי הך ג"ש דשם שם ממעשר לגבי שלמים דבאין מן המעשר:

    בא"ד הקשה הר"א לילף שמחה מהר עיבל כו' ועוד אמאי לא כו' ותירץ דודאי ילפינן כו' עכ"ל קושיא ב' ודאי מתרצא אבל ראשונה לא מתרצא דהא לא ממעטין עופות ומנחות מדכתיב זבח בהר עיבל אלא מושמחת בחגך ועיין בתוס' פרק ע"פ:

    בד"ה חוזר ומקריב כו' וחגותם אותו חג והוא חוגג כו' אתמר נמי אמר רבי שמן כו' עכ"ל וכצ"ל והד"א:

    Chidushei Halachot on Chagigah 8b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Chagigah, daf 8, Amud Bet, about 308 words in 18 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 18 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 110 words

      Opens “מי שחגיגה באה מהם, יצאו אלו שאין…”

    2. Segment 210 words

      Opens “רב אשי אמר: מושמחת״ נפקא. יצאו אלו…”

      Named: רב אשי.

    3. Segment 332 words

      Opens “ורב אשי, האי ״בחגך״ מאי עביד ליה?…”

      Named: רב אשי, רב דניאל בר קטינא.

    4. Segment 422 words

      Opens “מתני׳ מי שיש לו אוכלים מרובים ונכסים…”

    5. Segment 528 words

      Opens “זה וזה מועט על זה נאמר: מעה…”

    6. Segment 623 words

      Opens “גמ׳ שלמים מרובים. מהיכא מייתי? הא לית…”

      Named: רב חסדא, רב ששת.

    7. Segment 732 words

      Opens “מאי קאמר ליה? אילימא הכי קאמר ליה:…”

    8. Segment 86 words

      Opens “כמאן? דלא כחזקיה ודלא כרבי יוחנן!…”

      Named: רבי יוחנן.

    9. Segment 914 words

      Opens “וכי תימא: אמוראי הוא דפליגי, מתנייתא לא…”

    10. Segment 109 words

      Opens “מאי אכילה ראשונה שיעור דמי אכילה ראשונה…”

    11. Segment 1128 words

      Opens “אמר עולא אמר ריש לקיש: הפריש עשר…”

      Named: רבי יוחנן, עולא.

    12. Segment 129 words

      Opens “אמר ר' אבא, ולא פליגי: כאן בסתם,…”

      Named: אבא.

    13. Segment 1315 words

      Opens “האי סתם היכי דמי? אילימא דליכא שהות…”

    14. Segment 1410 words

      Opens “ואלא דלית ליה אוכלין, האי דלא אקרבינהו…”

    15. Segment 1515 words

      Opens “לא צריכא, דאיכא שהות ביום ואית ליה…”

    16. Segment 1626 words

      Opens “והכי נמי מסתברא, דכי אתא רבין אמר…”

    17. Segment 179 words

      Opens “אלא לאו שמע מינה: כאן בסתם, כאן…”

    18. Segment 1810 words

      Opens “איתמר נמי, אמר רב שמן בר אבא…”

      Named: רב שמן בר אבא, רבי יוחנן, אבא.

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Chagigah 8b · Segment 16 — “…אתא רבין אמר ר' יוחנן: הפריש עשר בהמות לחגיגתו,…

    • Rabbi Abba · Amoraim · Second Generation of Amoraim

      Rabbi Abba, a second-generation Amoraic sage and a student of Rav Huna and Rabbi Judah bar Ezekiel, was known for his humility…

      Source: Chagigah 8b · Segment 12 — “אמר ר' אבא, ולא פליגי: כאן בסתם, כאן במפרש.

    • Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im

      Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…

      Source: Chagigah 8b · Segment 11 — “אמר עולא אמר ריש לקיש: הפריש עשר בהמות לחגיגתו,…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Chagigah 8b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026