Talmud Builders

    Chagigah 22b

    Back to index

    English translation — Chagigah 22b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1we declared them pure for the am ha’aretz himself, not for ḥaverim , since ḥaverim in any event do not consider anything touched by an am ha’aretz to be pure. A ḥaver would therefore never relate to the food of an am ha’aretz as pure, and he would not use the earthenware vessels of an am ha’aretz for preparation of pure food, since an earthenware vessel cannot be purified through immersion. However, he might borrow a metal vessel, for instance, and purify it through immersion before using it for pure food.

    2But how can we purify a vessel of metal and other materials, whose purity would be relevant both for you and for him? A ḥaver may one day borrow a metal vessel from the am ha’aretz , and not realize that it was once inside an earthenware vessel in the same room as a corpse and as a result requires extensive purification from corpse contamination through the ashes of the red heifer, rather than mere immersion. Therefore, the am ha’aretz is informed that his vessels of metal and other materials have contracted impurity from the corpse, and must undergo the extensive purification process, and after this is done these vessels will now be fit for use of the ḥaver after mere immersion.

    3It is taught in a baraita with regard to this debate between Beit Shammai and Beit Hillel: Rabbi Yehoshua said: I am ashamed of your words, Beit Shammai, for they are illogical. Is it possible that there should be a corpse on the first floor, with an earthenware vessel blocking the opening to the second story, and a woman is standing upstairs kneading dough in a metal bowl, and the woman and the bowl are impure for seven days owing to the impurity of the corpse, while the dough inside the trough is pure? For that would be the result according to Beit Shammai, who distinguishes between food and earthenware vessels on the one hand and metal vessels on the other. Similarly: Is it possible that there is a metal pitcher [ login ] full of liquid in the second story, and the pitcher should be impure with impurity of seven days, while the liquids remain pure?

    4After Rabbi Yehoshua posed this question, one student from among the students of Beit Shammai approached him and said to him: I will tell you Beit Shammai’s reasoning. He said to him: Speak. He said to him: Does an impure vessel serve as a barrier to corpse contamination or does it not serve as a barrier? Rabbi Yehoshua said to him: It does not serve as a barrier. The student asked further: And is a vessel of an am ha’aretz pure or impure? He said to him: Impure. The student responded: And if you tell him that his vessel is impure, will he pay attention to you at all? Clearly he will not. What is more, if you say to him that it is impure, he will say to you: On the contrary, my vessel is pure and yours is impure.

    5And that is Beit Shammai’s reasoning: Food, drink, and earthenware vessels inside a sealed earthenware vessel remain pure, as, since they belong to an am ha’aretz , a ḥaver will not eat the food or borrow the earthenware vessel. Vessels of metal or similar materials may one day be borrowed by a ḥaver , however, and therefore Beit Shammai declared these to be impure.

    6Once he heard the logic behind Beit Shammai’s opinion, Rabbi Yehoshua immediately went and prostrated himself on the graves of Beit Shammai, i.e., the students and proponents of Shammai, and said: I humble myself before you, bones of Beit Shammai. If such clarity and wisdom is found in your rulings that you stated and left unexplained, all the more so must this be the case in your rulings when they were stated and explained. People said of Rabbi Yehoshua: Throughout his days his teeth darkened because of all his fasts that he undertook to atone for having spoken inappropriately of Beit Shammai.

    7The Gemara returns to its main point. In any event, this mishna teaches that the status of the vessels of an am ha’aretz is relevant both for you and for him. Apparently, then, we ḥaverim may borrow vessels from amei ha’aretz . The question therefore arises: Why are the Sages not concerned that amei ha’aretz may immerse vessels inside of other vessels in an inappropriate way, so that they will remain unpurified when borrowed by a ḥaver ? The Gemara answers: For when we ḥaverim borrow vessels from them we immerse them before using them. It is therefore inconsequential to us if their vessels were not immersed properly beforehand.

    8The Gemara asks: If so, let Beit Hillel respond to Beit Shammai. They can respond as follows: When we borrow vessels from them we immerse them, and that is why we rule that vessels of metal or similar materials are pure. The Gemara explains: That dispute is referring to the impurity of a corpse. And that which becomes impure by proximity to a corpse requires sprinkling of the red heifer’s ashes on the third and seventh days of its purification, and people do not generally lend vessels for seven days. The solution the ḥaver implements of immersing vessels that he borrows from an am ha’aretz is effective only for other impurities, but not for the impurity imparted by a corpse.

    9The Gemara poses a question with regard to the halakha that a ḥaver must immerse vessels that he borrows from an am ha’aretz : But is it so that amei ha’aretz are not trusted with regard to immersion? Isn’t it taught in a baraita : Amei ha’aretz are trusted with regard to the purification process of immersion of that which has become impure by contact with a corpse? In addition to being sprinkled with purification water on the third and seventh days, a person or article that has been in contact with a corpse must also undergo immersion on the seventh day. An am ha’aretz is believed when he says that he has performed this immersion.

    10The Gemara presents two answers for this question. Abaye said one answer: This is not difficult. This baraita , which teaches that an am ha’aretz is trusted, is referring to the immersion of his body, whereas this teaching of the Gemara that amei ha’aretz are not trusted concerning immersion deals with his vessels. Rava said a different answer: Both this and that, both the baraita and the Gemara’s teaching, refer to the vessels of an am ha’aretz , and it is nevertheless not difficult. This baraita , which teaches that an am ha’aretz is trusted, is referring to an am ha’aretz who said: I never immersed one vessel inside another, which is a statement that we accept. And this teaching of the Gemara that amei ha’aretz are not trusted deals with one who said: I have immersed vessels inside of other vessels, but I did not immerse with a vessel whose mouth does not have the width of the tube of a wineskin. It is with regard to such details that an am ha’aretz cannot be trusted.

    11And so it was taught in a baraita to this effect: An am ha’aretz is trusted to say that produce has not been made susceptible to impurity, i.e., that it has never come into contact with water, but he is not trusted to say that the produce has been made susceptible to impurity but has not actually become impure. This baraita shows that amei ha’aretz are trusted concerning basic facts, but not concerning matters that require detailed knowledge and scrupulous care.

    12The Gemara poses a question with regard to Abaye’s opinion: And is an am ha’aretz really trusted concerning his body, when he claims to have immersed? Isn’t it taught in a baraita : Concerning a ḥaver who comes before those in charge of sprinkling water of purification to be sprinkled with that water, and claims that the requisite three days have passed since his contamination by a corpse, they may sprinkle upon him immediately. But concerning an am ha’aretz who comes before them and claims that three days have passed, they may not sprinkle upon him until he performs and counts in our presence the third day and the seventh day? This shows that an am ha’aretz is not trusted concerning the purity of his own body.

    13Rather, Abaye said, modifying his previous explanation: Because of the stringency that you applied to the am ha’aretz in his beginning, i.e., at the beginning of the purification process, by not allowing him to purify himself without first ensuring that he has not been in contact with a corpse for three days, you may be lenient with him in his end, in that he is trusted regarding having immersed at the end of the seven days, removing the impurity contracted through contact with a corpse.

    14§ The mishna teaches: The halakhot of the back of a vessel and its inside apply to vessels used for teruma , but not for sacrificial food. The Gemara asks: What is the meaning of: The back and its inside?

    15The Gemara explains. As we learned in a mishna ( Keilim 25:6): A vessel whose back part, as opposed to its inside, was defiled by contact with impure liquid. Its back is impure, while its other parts, such as its inside, its rim, its ear-shaped handles, and its straight handles are pure. By Torah law, foods and liquids cannot impart ritual impurity to a vessel at all, but by rabbinic law liquids can. In order to clarify that it is only a rabbinic decree, they instituted that the impurity thereby imparted, if the liquid touched the outside of the vessel, should affect only the part touched by the liquid, but not its inside or the other parts of its outside. However, if its inside was defiled, even by impurity only according to rabbinic law, it is all impure. This halakha applies only to teruma , but regarding offerings, the defilement of any part of the vessel renders it all impure.

    16§ The mishna teaches: And its place for gripping. The Gemara asks: What is the meaning of: Place for gripping [ beit hatzevita ]? Rav Yehuda said that Shmuel said: It is the place where he grips the vessel in order to pass [ tzovet ] it, a kind of indentation used for grasping the vessel. And similarly it states: “And he pinched [ vayitzbat ] some parched corn for her” (Ruth 2:14), which means that he gave her a little of the corn. Therefore, the term is referring to a place on the vessel used to grasp it. Rabbi Asi said that Rabbi Yoḥanan said: It is the place that fastidious people use for dipping. A small receptacle for spices and the like would be attached to the sides of vessels for dipping one’s food.

    17Rav Beivai taught the following baraita before Rav Naḥman: No vessels have this difference between the back and inside, whether they are vessels used for consecrated foods of the Temple or those used for consecrated foods of outlying areas, i.e., outside the Temple. In these cases, if one of the parts of the vessel was defiled with impure liquids the entire vessel becomes impure. Rav Naḥman said to him: What are these consecrated foods of outlying areas mentioned in the baraita ? This term is usually applied to teruma , but if so the baraita contradicts the mishna. For didn’t we learn in the mishna: The halakhot of the back of a vessel and its inside and its place for gripping apply to vessels used for teruma ?

    18Rav Naḥman continued: Perhaps when you said the consecrated foods of outlying areas you were not referring to teruma , but rather you are speaking of non-sacred food prepared according to the standards of purity of sacrificial food, and you called them consecrated foods of outlying areas because this level of purity can be observed outside the Temple as well.

    19In the course of this discussion Rav Naḥman said to Rav Beivai: You have now reminded me of something that Rabba bar Avuh said concerning this issue: They taught eleven stringencies of sacrificial food here in the mishna. The first six apply both to sacrificial food and to non-sacred food prepared according to the standards of purity of sacrificial food, whereas the last five apply only to sacrificial food s but not to non-sacred food prepared according to the standards of purity of sacrificial food. Rabba bar Avuh’s statement therefore corroborates the interpretation of the baraita as dealing with non-sacred food prepared according to the standards of purity of sacrificial foods.

    20§ The mishna teaches: One who carries an object trodden by a zav may carry teruma at the same time, if he is careful that neither he nor the impure object come into contact with the teruma , but this may not be done with sacrificial food. The Gemara asks: Concerning sacrificial food, what is the reason that he may not carry it? As long as contact with the food is prevented, why should he not carry sacrificial food as well? The Gemara answers: This enactment was made due to an incident that occurred. As Rav Yehuda said that Shmuel said: There was once an incident involving someone who was transferring a barrel of sacrificial wine from one place to another,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    לעצמו טהרנוהוא יאכלם שהרי החברים בדלין מהן וממגען ובלאו הכי מאכלו טמא:

    טהרת לך ולושמא תשאלנו ותשמש בו:

    אשה לשה בעריבהבעלייה זו:

    כלום משגיח עליךלפיכך טהרו לו ב"ש אוכלין ומשקין וכלי חרס שאין להן טהרה אלא שבירתן ואם באת לאוסרן עליו לא ישמע לך אבל בכלי שטף ישמע לך ויטבילנו:

    מטבילין להושמא הטבילם כלי בתוך כלי:

    ואטבילה לא מהימנידאמר השואל ממנו צריך להטביל:

    בגופומהימן:

    והתניאבניחותא:

    לא הוכשרולא נראו לטומאה:

    חבר שבא להזותואמר ראוי לקבל הזאה ראשונה שכבר עברו ג' ימים לטומאתו שהיום יום ג':

    מתוך חומר שהחמרת עליו בתחילהכשבא לפניך להזאותיו ולא האמנתו הקלת עליו בסופו להאמינו על הטבילה לפי שהוא נזהר בטבילתו שלא יצטרך לו עוד:

    כלי שנטמאו אחוריוכלי עץ או של מתכת קאמר שמטמאין מגבן:

    במשקיןדטומאה דרבנן היא דמדאורייתא אין אוכל ומשקה מטמא כלי שאין כלי מקבל טומאה אלא מאב הטומאה וגזרו חכמים שיהו משקין מטמאין כלי לפי שיש משקה שהוא אב הטומאה ומטמא כלי מן התורה כגון רוקו של זב ומימי רגליו הלכך הואיל וטומאה זו מדברי סופרים אחוריו טמאין ושאר תשמישין שבו טהורים דעבדו רבנן היכר להודיע שטומאה זו מדבריהם ולא ישרפו עליה תרומה וקדשים כך היא מפורשת במסכת נדה פ"ק:

    אוגנושפתו הכפולה לצד חוץ וראוי לתשמיש:

    אזנוכגון אוזן החבית:

    וידיוכלי שיש לו בית יד כגון מחבת:

    נטמא תוכואפי' בטומאה דרבנן כולו טמא:

    שצובטושאוחז בו ומושיטו לאחרים:

    ויצבט לה קליתרגום ואושיט לה:

    נקיי הדעתאסתניסים:

    צובעיןמטבילין אוכלין בחרדל או בחומץ שחוקקין בשולי הקערה בית קיבול לעצמו וגובה לו סביב ונותנין שם חומץ וחרדל:

    אין להן אחוריםאין חילוק להם של אחורים ותוך אלא משנטמא אחד מהן הכל טמא בין לקדשי המקדש בין לקדשי הגבול:

    תרומההנאכלת בכל גבול א"י:

    דלמאהאי קדשי גבול חולין שנעשו על טהרת קודש קאמרת וע"י משנתך זו הוזכרתי דבר ששמעתי מרבה בר אבוה רביה דרב נחמן:

    חגיגה 22 עמוד ב

    1לעצמו טהרנו.

    2אבל נטהר את הכלי, שטהרתו לך ולו?

    Baraita

    3תניא, א"ר יהושע: בושני מדבריכם, ב"ש אפשר אשה לשה בעריבה אשה ועריבה טמאין שבעה, ובצק טהור? לוגין מלא משקין [לוגין] טמא טומאת שבעה, ומשקין טהורין?!

    4נטפל לו תלמיד אחד מתלמידי ב"ש אמר לו: אומר לך טעמן של ב"ש אמר לו: אמור. אמר לו: כלי טמא חוצץ או אינו חוצץ? א"ל אינו חוצץ. כלי של עם הארץ טמא או טהור? אמר לו: טמא. ואם אתה אומר לו ״טמא״, כלום משגיח עליך? ולא עוד, אלא שאם אתה אומר לו ״טמא״, אומר לך: ״שלי טהור ושלך טמא״.

    5וזהו טעמן של ב"ש׃

    6מיד הלך ר' יהושע ונשתטח על קברי ב"ש אמר: נעניתי לכם עצמות ב"ש ומה סתומות שלכם כך, מפורשות על אחת כמה וכמה. אמרו: כל ימיו הושחרו שיניו מפני תעניותיו.

    7קתני מיהת ״לך ולו״, אלמא שאלינן מינייהו! כי שיילינן מינייהו מטבלינן להו.

    8אי הכי, ניהדרו להו ב"ה לב"ש כי שאלינן מינייהו מטבלינן להו! טמא מת בעי הזאה ג' וז' ומנא לז' יומי לא מושלי אינשי.

    9ואטבילה לא מהימני? והתניא: נאמנין עמי הארץ על טהרת טבילת טמא מת!

    10אמר אביי, ל"ק הא בגופו, הא בכליו. רבא אמר: אידי ואידי בכליו, ולא קשיא: הא דאמר ״מעולם לא הטבלתי כלי בתוך כלי״, והא דאמר ״הטבלתי, אבל לא הטבלתי בכלי שאין בפיו כשפופרת הנוד״.

    11והתניא: נאמן עם הארץ לומר פירות לא הוכשרו, אבל אינו נאמן לומר פירות הוכשרו אבל לא נטמאו.

    12ואגופו מי מהימן? והתניא: חבר שבא להזות מזין עליו מיד, עם הארץ שבא להזות אין מזין עליו עד שיעשה בפנינו שלישי ושביעי!

    13אלא אמר אביי: מתוך חומר שהחמרת עליו בתחילתו, הקלת עליו בסופו.

    14אחורים ותוך. מאי אחורים ותוך?

    15כדתנן: כלי שנטמא אחוריו במשקין אחוריו טמאין, תוכו, אוגנו, אזנו, וידיו טהורין. נטמא תוכו כולו טמא.

    16ובית הצביטה וכו'. מאי בית הצביטה? א"ר יהודה אמר שמואל: מקום שצובטו, וכן הוא אומר: (רות ב, יד) ״ויצבט לה קלי״. רבי אסי א"ר יוחנן: מקום שנקיי הדעת צובעין.

    17תני רב ביבי קמיה דר"נ כל הכלים אין להם אחורים ותוך, אחד קדשי המקדש ואחד קדשי הגבול. א"ל קדשי הגבול מאי נינהו תרומה, והתנן: אחורים ותוך ובית הצביטה לתרומה!

    18דלמא לחולין שנעשו על טהרת הקודש קאמרת.

    19אדכרתן מילתא דאמר רבה בר אבוה: אחת עשרה מעלות שנו כאן; שש ראשונות בין לקודש, בין לחולין שנעשו על טהרת הקודש, אחרונות לקודש, אבל לא לחולין שנעשו על טהרת הקודש.

    20הנושא את המדרס נושא את התרומה, אבל לא את הקודש. קודש, מאי טעמא לא? משום מעשה שהיה. דאמר רב יהודה אמר שמואל: מעשה באחד שהיה מעביר חבית של יין קודש ממקום למקום,׃

    Tosafot

    כלום משגיח בךפרש"י אבל כלי שטף ישמע שפיר ויטבול ותימה היא למה ישמע בזה טפי מבאוכלים ומשקין ואי משום דלית להו טהרה במקוה משקין מאי איכא למימר הרי יכול להשיקן ועוד כי מסקינן דמטבלינן להו ואי לצורכן למה יטבול להו טפי מכלי חרס אלא נראה לפרש כלום משגיח בך לפיכך לא ישאול לעולם אבל לא על כלי שטף שישאלם מהם ולעולם טמאין לחברים:

    טמא מת הזאה ג' ושביעיבהני דלעיל דקאמר כי שיילינן מטבילין ודנפלה מעפורת ממנו ובבנות כותים (נדה דף לג: ושם) שטבל ודרס אבגדי חבר דלא טמאו אלא משום עם הארץ ולא חיישינן אטומאת מת כיון דלא שכיחי לא גזרינן ליה:

    ואטבילה לא מהימני והתניא נאמן עם הארץ לומר כו'פרש"י כיון דאמר השואל ממנו צריך להטביל אלמא לא מהימן אטבילה וקשיא להר"ר אלחנן מאי פריך ליה ממתני' דנאמן אטומאת מת הא ע"כ לא קאמר השואל צריך להטביל רק טומאת ערב אבל טומאת ז' לא קאמר דכלי לז' לא מושלי אינשי כדמסיק ותירץ מורי דקאי אהא דקאמר נהדרו ב"ה לב"ש דמטבילין לכלים ומסיק דלא דמי דכיון דמטמא בית שמאי מטעם שאין כלי חרס מציל מטומאת אהל א"כ בעי הזאה ג' וז' ואם נשתמש בכליהם נאמן שהם נאמנים להציל על הכל שלא נטמאו במת ואמטו להכי פריך אטבילת טמא מת לטהרת כליו בטבילה ממגע טמא מת דקאמרת שבשאר טומאות מטבילין לפי שהוא טומאת ערב אבל הכא בעי הזאה לכך לא אהדרי תו ב"ה לב"ש דלא מהני מידי טבילה לדברי ב"ש דחיישינן בכלים שלא הציל עם הארץ אותו מטומאת אהל ולהכי פריך למימרא דלא מהימן לומר שהצילם מאהל והא תניא נאמן כו':

    מתוך חומר שהחמרת עליו בתחלתו הקלת עליו בסופופירש רש"י תחילתו הזאתו סופו טבילה ולא יצטרך עוד לחזור ולטבול וצ"ע דנילף מק"ו מה כלים שאין נאמן על טבילתן נאמן על הזאתן גופו שנאמן על טבילתו אינו דין שנאמן על הזאתו ואמר מורי דעד כאן לא מהימן בהזאת כלים אלא כשבא לפנינו ואמר שלא נטמאו במת דלא שכיח אבל אם בא להזות אינו נאמן אפי' בלא גופו ותניא נמי הכי בתוספתא ע"ה שבא להזות מזין עליו ועל כליו אחר ג' ימים י"מ תחילתו בא להזות סופו אומר הזיתי אך היה להם למיגרס טהרת מת ואילו בתוספתא תניא טבילת מת:

    כלי שנטמא אחוריו במשקיןדמדאוריית' אין אוכל ומשקה מטמא כלי ורבנן הוא דגזור משום משקה זב וזבה כדאיתא בנדה (דף ז:) ועבוד ביה רבנן היכירא לגביה כי היכי דלא לישרוף עליה תרומה וקדשים כדאמרינן פרק אלו מומין (בכורות דף לח. ושם):

    מקום שנקיי הדעת צובעיןפרש"י חוקקין בשולי הקערה בית קיבול והגובה סביב ונותנין בתוך הקיבול חומץ וחרדל והקשה הר"ר אלחנן א"כ לתרומה תטמא כולה כיון דאיטמי החקק מי גרע מתוך תוכו וצריך לדחוק ולומר דהכי פי' המתני' אחורים ותוך הצביטה אם נטמא אחוריו לא נטמא תוכו ובית הצביטה נטמא תוכו ובית הצביטה נטמא אחוריו א"כ לפירוש זה רב יהודה אמר שמואל ורב אסי חלוקין הן בפירוש המשנה וצ"ע:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    והלא טהרתן אוכלין ומשקין שבתוכו לימדו דמטבלינן להו ופריק התם לא יכלי למימר דמטבילין להו משום דבטומאת מת פליגי דלאו טבילתו מטהרתו אלא צריך נמי הזאה שלישי ושביעי וכלים לשבעה יומי לא מושלי. זה שהיה רבי יהושע אומר בוש אני מדבריכם ב"ש שהיו אומרים אין כלי ע"ה טהור אלא לגבי אוכלין ומשקין וכלי חרס בלבד אבל כלי ע"ה הנוגע בו טמא מכלל שהכלי עצמו טמא.

    נמצא אשה שלשה בכלי ע"ה האשה והכלי טמאין והבצק טהורנמצאו דברים הללו בלא טעם וכשפירש לו אותו תלמיד ב"ש טעם ב"ש ואמר לו כי טעמן של ב"ש מפני שכל כלי ע"ה בחזקת טומאה הן ואע"פ שהן צמיד פתיל וכלי שטף בתוכן כלי מתכת וכיוצא בהן שנמצא זה הכלי כיון שהוא צמיד פתיל חוצץ בפני הטומאה אינו מציל דכיון דבחזקת טומאה הוא קיי"ל אין כלי טמא חוצץ וכי תאמר אי הכי אפילו אוכלים ומשקין נמי ליהוו טמאין.

    אמר לך ב"ש אוכלין ומשקין דלעצמן הוא מפני שהוא צריך לאכול אתם אם תאמר לו אינם טהורין אינו מקבל ממך שאני (אני) וכליי טהורין מכם הלכך אוכלין ומשקין דלעצמו הן שאין חבר מתארח אצל ע"ה ואינו אוכל ממטעמיו ואם אוכל אתם והם טמאין דינו מסור לשמים אבל בכלים שאנו שואלים מהם חיישינן ומחזקינן להו בחזקת טומאה דע"ה לא מהימן בטהרות.

    חזר ר' יהושע ואמר נעניתי לכם עצמות ב"ש כו'ומקשינן וכי ע"ה אם יאמר כי אני הטבלתי הכלים הללו אינו נאמן דאמרת כי שאלינן מינייהו מטבלינן להו.

    והתנן נאמנים ע"ה על טהרת טבילות טמא מת ופריק אביי כי תניא ההיא דנאמן בגופו וכי אמרינן דאינו נאמן בכליו.

    רבא אמר הא והא בכליו והא דתניא נאמן בדאמר לא הטבלתי כלי בתוך כלי מעולם וכי האי שאלינן מינייהו לתרומה. אבל אם אמר הין כלי בתוך כלי הטבלתים והוה בפי הכלי רוחב כב' אצבעות שוחקות כי האי גוונא לא מקבלינן מיניה אפילו בתרומה.

    וכדתניא נאמן ע"ה לומר פירות הללו לא הוכשרו כלל כלומר לא ניתנו עליהן מים מעולם אבל אין נאמנים לומר הוכשרו אבל לא נטמאו הכא נמי נאמן לומר לא הטבלתי כלי בתוך כלי מעולם [אבל] לומר הטבלתי כלי בתוך כלי שפיו רחב כשפופרת הנוד אינו נאמן. ואקשינן ואגופיה מי מהימן.

    והתניא חבר שבא להזות ואמר היום יום שלישי הוא לטומאתי מזין עליו מיד. ע"ה שבא להזות אין מזין עליו עד שיעשה שלישי ושביעי בפנינו.

    ופריק אביי מתוך חומר שהחמרת עליו בתחלתו שאין מזין עליו עד שיעשה שלישי ושביעי בפנינו הקלת עליו בסופו כשיאמר טהרתי להיותו נאמן. ועלתה שמועה זו כרבא שאמר אין מטבילין כלי בתוך כלי לקדש מעלה היא לקדש גזירה משום כלי שאין בפיו כשפופרת הנוד. והן אחת עשרה מעלות: מעלה שניה אחורים ותוך [ובית] הצביעה לתרומה אבל לא לקדש. פי' אם נפלו משקין טמאין באחורי הכלים או בבית הצביעה שלהן והוא מקום שתופסו באצבעו תוכו של כלי טהור. ואם יש בתוכו תרומה לא נטמאת ואם יש בתוכו קדש נטמא וזהו שאמרו כלי שנטמאו אחוריו במשקין אחוריו טמאין.

    תוכו אוגנו אזנו ידיו טהורין לתרומה אבל לא לקדש נטמא תוכו נטמא כולו. בית הצביעה פירש ר' יוחנן מקום שנקיי הדעת שותין בו והוא אצל אין הכלי שאין דרך בני אדם ליגע בו כי דרך בני אדם להטות הכלי ולשתות מכנגד אזנו מפני שאוחזין אותו באזניו ונקיי הדעת משנין ואין שותין ממקום שכל אדם שותה בו אלא שותין מאצל אזנו כמו שאמרנו ודין אחוריים ותוך מפורש בכלים פרק כ"ה כל הכלים יש להם אחוריים ותוך כגון הכרים והכסתות והשקין והמרצופין כו'. פי' כי הכרים והכסתות משתמשים בהן באחוריהם בשינה שישינים עליהן ומשתמשין עוד בתוכן כדרך אמתחת שמכניסין בתוכן כלים אחרים או תבן וכיוצא בו וישינין עליהן. ותנן נמי כל הכלים יש להן אחוריים ותוך ובית הצביעה ר' טרפון אומר לעריבה גדולה של עץ. ר' עקיבא אומר לכוסות. ר' מאיר אומר לידים טמאות וטהורות. א"ר יוסי לא אמרו אלא לידים הטהורות בלבד. כיצד היו ידיו טהורות ואחורי הכוס טמאין ואחזו בבית צביעתו אינו חושש שמא נטמאו ידיו באחורי הכוס היה שותה בכוס שאחוריו טמאין אינו חושש שמא נטמא משקה שבפיו מאחורי הכוס חזר ונטמא את הכוס. קומקומוס שהוא מרתיח אינו חושש שמא יצאו משקין מתוכו ונגעו באחוריו וחזרו לתוכו: כלי הקודש אין להם אחוריים ותוך ואין להם בית הצביעה כו' ואסיקנא אמר רבה בר אבוה אחת עשרה מעלות שנו כאן שש ראשונות בין לקדש בין לחולין שנעשו על טהרת הקדש אחרונות לקדש אבל לא לחולין שנעשו על טהרת הקדש: מעלה שלישית הנושא את המדרס נושא את התרומה אבל לא את הקדש. ואמרינן מכדי לא נגע קדש אמאי לא.

    Babylonian Talmud · folio map

    Chagigah 22b

    Chagigah 22b. The full printed text of this folio side — 20 numbered segments, about 404 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    לעצמו טהרנו הוא יאכלם שהרי החברים בדלין מהן וממגען ובלאו הכי מאכלו טמא:

    טהרת לך ולו שמא תשאלנו ותשמש בו:

    אשה לשה בעריבה בעלייה זו:

    כלום משגיח עליך לפיכך טהרו לו ב"ש אוכלין ומשקין וכלי חרס שאין להן טהרה אלא שבירתן ואם באת לאוסרן עליו לא ישמע לך אבל בכלי שטף ישמע לך ויטבילנו:

    מטבילין להו שמא הטבילם כלי בתוך כלי:

    ואטבילה לא מהימני דאמר השואל ממנו צריך להטביל:

    בגופו מהימן:

    והתניא בניחותא:

    16 more comments on this page.

    Rashi on Chagigah 22b · Sefaria

    Tosafot

    כלום משגיח בך פרש"י אבל כלי שטף ישמע שפיר ויטבול ותימה היא למה ישמע בזה טפי מבאוכלים ומשקין ואי משום דלית להו טהרה במקוה משקין מאי איכא למימר הרי יכול להשיקן ועוד כי מסקינן דמטבלינן להו ואי לצורכן למה יטבול להו טפי מכלי חרס אלא נראה לפרש כלום משגיח בך לפיכך לא ישאול לעולם אבל לא על כלי שטף שישאלם מהם ולעולם טמאין לחברים:

    טמא מת הזאה ג' ושביעי בהני דלעיל דקאמר כי שיילינן מטבילין ודנפלה מעפורת ממנו ובבנות כותים (נדה דף לג: ושם) שטבל ודרס אבגדי חבר דלא טמאו אלא משום עם הארץ ולא חיישינן אטומאת מת כיון דלא שכיחי לא גזרינן ליה:

    ואטבילה לא מהימני והתניא נאמן עם הארץ לומר כו' פרש"י כיון דאמר השואל ממנו צריך להטביל אלמא לא מהימן אטבילה וקשיא להר"ר אלחנן מאי פריך ליה ממתני' דנאמן אטומאת מת הא ע"כ לא קאמר השואל צריך להטביל רק טומאת ערב אבל טומאת ז' לא קאמר דכלי לז' לא מושלי אינשי כדמסיק ותירץ מורי דקאי אהא דקאמר נהדרו ב"ה לב"ש דמטבילין לכלים ומסיק דלא דמי דכיון דמטמא בית שמאי מטעם שאין כלי חרס מציל מטומאת אהל א"כ בעי הזאה ג' וז' ואם נשתמש בכליהם נאמן שהם נאמנים להציל על הכל שלא נטמאו במת ואמטו להכי פריך אטבילת טמא מת לטהרת כליו בטבילה ממגע טמא מת דקאמרת שבשאר טומאות מטבילין לפי שהוא טומאת ערב אבל הכא בעי הזאה לכך לא אהדרי תו ב"ה לב"ש דלא מהני מידי טבילה לדברי ב"ש דחיישינן בכלים שלא הציל עם הארץ אותו מטומאת אהל ולהכי פריך למימרא דלא מהימן לומר שהצילם מאהל והא תניא נאמן כו':

    מתוך חומר שהחמרת עליו בתחלתו הקלת עליו בסופו פירש רש"י תחילתו הזאתו סופו טבילה ולא יצטרך עוד לחזור ולטבול וצ"ע דנילף מק"ו מה כלים שאין נאמן על טבילתן נאמן על הזאתן גופו שנאמן על טבילתו אינו דין שנאמן על הזאתו ואמר מורי דעד כאן לא מהימן בהזאת כלים אלא כשבא לפנינו ואמר שלא נטמאו במת דלא שכיח אבל אם בא להזות אינו נאמן אפי' בלא גופו ותניא נמי הכי בתוספתא ע"ה שבא להזות מזין עליו ועל כליו אחר ג' ימים י"מ תחילתו בא להזות סופו אומר הזיתי אך היה להם למיגרס טהרת מת ואילו בתוספתא תניא טבילת מת:

    כלי שנטמא אחוריו במשקין דמדאוריית' אין אוכל ומשקה מטמא כלי ורבנן הוא דגזור משום משקה זב וזבה כדאיתא בנדה (דף ז:) ועבוד ביה רבנן היכירא לגביה כי היכי דלא לישרוף עליה תרומה וקדשים כדאמרינן פרק אלו מומין (בכורות דף לח. ושם):

    מקום שנקיי הדעת צובעין פרש"י חוקקין בשולי הקערה בית קיבול והגובה סביב ונותנין בתוך הקיבול חומץ וחרדל והקשה הר"ר אלחנן א"כ לתרומה תטמא כולה כיון דאיטמי החקק מי גרע מתוך תוכו וצריך לדחוק ולומר דהכי פי' המתני' אחורים ותוך הצביטה אם נטמא אחוריו לא נטמא תוכו ובית הצביטה נטמא תוכו ובית הצביטה נטמא אחוריו א"כ לפירוש זה רב יהודה אמר שמואל ורב אסי חלוקין הן בפירוש המשנה וצ"ע:

    Tosafot on Chagigah 22b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    והלא טהרתן אוכלין ומשקין שבתוכו לימדו דמטבלינן להו ופריק התם לא יכלי למימר דמטבילין להו משום דבטומאת מת פליגי דלאו טבילתו מטהרתו אלא צריך נמי הזאה שלישי ושביעי וכלים לשבעה יומי לא מושלי. זה שהיה רבי יהושע אומר בוש אני מדבריכם ב"ש שהיו אומרים אין כלי ע"ה טהור אלא לגבי אוכלין ומשקין וכלי חרס בלבד אבל כלי ע"ה הנוגע בו טמא מכלל שהכלי עצמו טמא.

    נמצא אשה שלשה בכלי ע"ה האשה והכלי טמאין והבצק טהור נמצאו דברים הללו בלא טעם וכשפירש לו אותו תלמיד ב"ש טעם ב"ש ואמר לו כי טעמן של ב"ש מפני שכל כלי ע"ה בחזקת טומאה הן ואע"פ שהן צמיד פתיל וכלי שטף בתוכן כלי מתכת וכיוצא בהן שנמצא זה הכלי כיון שהוא צמיד פתיל חוצץ בפני הטומאה אינו מציל דכיון דבחזקת טומאה הוא קיי"ל אין כלי טמא חוצץ וכי תאמר אי הכי אפילו אוכלים ומשקין נמי ליהוו טמאין.

    אמר לך ב"ש אוכלין ומשקין דלעצמן הוא מפני שהוא צריך לאכול אתם אם תאמר לו אינם טהורין אינו מקבל ממך שאני (אני) וכליי טהורין מכם הלכך אוכלין ומשקין דלעצמו הן שאין חבר מתארח אצל ע"ה ואינו אוכל ממטעמיו ואם אוכל אתם והם טמאין דינו מסור לשמים אבל בכלים שאנו שואלים מהם חיישינן ומחזקינן להו בחזקת טומאה דע"ה לא מהימן בטהרות.

    חזר ר' יהושע ואמר נעניתי לכם עצמות ב"ש כו' ומקשינן וכי ע"ה אם יאמר כי אני הטבלתי הכלים הללו אינו נאמן דאמרת כי שאלינן מינייהו מטבלינן להו.

    והתנן נאמנים ע"ה על טהרת טבילות טמא מת ופריק אביי כי תניא ההיא דנאמן בגופו וכי אמרינן דאינו נאמן בכליו.

    רבא אמר הא והא בכליו והא דתניא נאמן בדאמר לא הטבלתי כלי בתוך כלי מעולם וכי האי שאלינן מינייהו לתרומה. אבל אם אמר הין כלי בתוך כלי הטבלתים והוה בפי הכלי רוחב כב' אצבעות שוחקות כי האי גוונא לא מקבלינן מיניה אפילו בתרומה.

    וכדתניא נאמן ע"ה לומר פירות הללו לא הוכשרו כלל כלומר לא ניתנו עליהן מים מעולם אבל אין נאמנים לומר הוכשרו אבל לא נטמאו הכא נמי נאמן לומר לא הטבלתי כלי בתוך כלי מעולם [אבל] לומר הטבלתי כלי בתוך כלי שפיו רחב כשפופרת הנוד אינו נאמן. ואקשינן ואגופיה מי מהימן.

    והתניא חבר שבא להזות ואמר היום יום שלישי הוא לטומאתי מזין עליו מיד. ע"ה שבא להזות אין מזין עליו עד שיעשה שלישי ושביעי בפנינו.

    2 more comments on this page.

    Rabbeinu Chananel on Chagigah 22b · Sefaria

    Meiri

    מתוך מה שביארנו בהצלת כלי זה על אוכלי' ומשקי' ושאינו מציל על דבר אחר למדנו שאם היה בעליה לגין של מתכת מלא משקין הלגין טמא טומאת ז' ומשקין שבתוכו טהורים וכן אשה לשה בעריבה של עץ אשה ועריבה טמאי' טומאת ז' ובצק טהור שאם תאמר שיחזור הכלי ויטמא העסה אם כן הרי הוא כאלו לא הציל ומ"מ בסדר טהרות התבאר שלא נשמר מחזרת טומאה על ידי כלי או האשה אלא כשעמד על עמדו אבל אם פרשה האשה מללוש ואח"כ חזרה ולשה טימאה את הבצק ואף אם פנה את הבצק או המשקין מכלי שהם בתוכם ופנן לכלי שטף אחר שבעליה נטמאו על ידי הכלי השני:

    אע"פ שעם הארץ טמא בעיני חברים ונזהרין על מגען בטומאת יום והערב השמש אם נטמא במת נאמן אצלנו לומר טבלתי ואפי' בכליו שנגעו במת נאמן לומר הטבלתי ולא הטבלתי כלי בתוך כלי ומטבילין אותו מטומאת עם הארץ לבד ובהערב השמש אבל לא מטומאת מת להטעינו הזיה אבל אם אמר הטבלתי כלי בתוך כלי אבל לא הטבלתי בכלי שאין בפיו כשפופרת הנאד אינו נאמן שאינו מדקדק כל כך מ"מ אם נטמא עם הארץ במת ובא להזות בשלישי שלו אין מאמיני' בו שהוא שלישי שמא נחפז הוא לצאת מטומאתו ואין מאמיני' בו עד שיספור לפנינו מתחלת ז' ומזין עליו שלישי ושביעי לחשבון המנוי בפנינו ומ"מ אם אמר טהור אני והזיתי וטבלתי נאמן שמתוך חמר שהחמרת עליו בתחלתו ר"ל כשהוא בא לפניך בתחלת טומאתו שלא להאמינו בהזאה הקלת עליו בסופו שכל שאמר כבר עשיתי הכל נאמן ויש חולקין בזה ובסדר טהרות התבאר שאם לקח כלי סתם מעם הארץ ולא אמר לנו שטהור הוא מטומאת מת חוששין עליו מן הסתם ומזין עליו שלישי ושביעי:

    מן התורה אין אכל ומשקה מטמא כלי וחכמים גזרו בכך במשקה מחשש משקה זב וזבה ר"ל רקו ומי רגליו ואם נטמא כלי מאחוריו במשקין שהיא טומאת סופרים אחוריו טמאים אבל אזנו או אגנו או ידיו טהורים וכן תוכו כמו שהתבאר במשנה במעלה שניה:

    Meiri on Chagigah 22b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה כלום משגיח בך פרש"י כו' ועוד כי מסקינן דמטבלינן להו ואי לצורכן למה כו' עכ"ל נראה שהם ב' קושיות חדא כי מסיק בדשיילינן מנייהו כלי שטף דמטבלינן להו ואם ישמעו לנו להטביל הא ודאי כבר טבלו ע"ה ומה לנו להטביל ועוד אי לצרכן קאמרי ב"ש לטמאו דמשגיח עליך ע"ה ויטבלו למה יטבילו כיון דלא ישמע בכלי חרס וישתמש בו בטומאה גם לא יחיש להטביל כלי שטף וק"ל:

    תוס' בד"ה ואטבילה לא מהימני כו' דחיישינן בכלים שלא הציל ע"ה אותו מטומאת אהל ולהכי כו' עכ"ל צ"ע לפי זה מאי קמשני רבא אידי ואידי בכליו כו' ויש ליישב הסוגיא בדוחק ודו"ק:

    בד"ה מתוך חומר כו' וצ"ע דנילף מק"ו מה כלים כו' ואומר מורי כו' עכ"ל לא ידענא דקארי להו מאי קארי להו דכי היכא דפשיטא להו בכלים דאין נאמן על טבילתן ונאמן על הזאתן היינו מהא דכי שיילינן מטבילין ולא חייש לטומאת מת הא דומיא דהכי אגופו נמי נאמן כההיא דבנות כותים שטבל ודרס אבגדי חבר דלא חייש לטומאת מת דלא שכיח כמ"ש לעיל ולא קאמר הכא דאין נאמן על הזאתו אלא בא להזות וצ"ע:

    בד"ה מקום שנקיי כו' א"כ לפי' זה כו' חלוקין הן בפי' המשנה כו' עכ"ל ולאפוקי לפירוש הערוך דצובעין:

    Chidushei Halachot on Chagigah 22b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Chagigah, daf 22, Amud Bet, about 404 words in 20 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 20 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 12 words

      Opens “לעצמו טהרנו.…”

    2. Segment 27 words

      Opens “אבל נטהר את הכלי, שטהרתו לך ולו?…”

    3. Segment 325 words

      Opens “תניא, א"ר יהושע: בושני מדבריכם, ב"ש אפשר…”

    4. Segment 459 words

      Opens “נטפל לו תלמיד אחד מתלמידי ב"ש אמר…”

    5. Segment 54 words

      Opens “וזהו טעמן של ב"ש…”

    6. Segment 629 words

      Opens “מיד הלך ר' יהושע ונשתטח על קברי…”

    7. Segment 712 words

      Opens “קתני מיהת ״לך ולו״, אלמא שאלינן מינייהו!…”

    8. Segment 823 words

      Opens “אי הכי, ניהדרו להו ב"ה לב"ש כי…”

    9. Segment 912 words

      Opens “ואטבילה לא מהימני? והתניא: נאמנין עמי הארץ…”

    10. Segment 1033 words

      Opens “אמר אביי, ל"ק הא בגופו, הא בכליו.…”

      Named: אביי, רבא.

    11. Segment 1117 words

      Opens “והתניא: נאמן עם הארץ לומר פירות לא…”

    12. Segment 1222 words

      Opens “ואגופו מי מהימן? והתניא: חבר שבא להזות…”

    13. Segment 1311 words

      Opens “אלא אמר אביי: מתוך חומר שהחמרת עליו…”

      Named: אביי.

    14. Segment 145 words

      Opens “אחורים ותוך. מאי אחורים ותוך?…”

    15. Segment 1516 words

      Opens “כדתנן: כלי שנטמא אחוריו במשקין אחוריו טמאין,…”

    16. Segment 1629 words

      Opens “ובית הצביטה וכו'. מאי בית הצביטה? א"ר…”

      Named: רבי אסי, שמואל.

    17. Segment 1729 words

      Opens “תני רב ביבי קמיה דר"נ כל הכלים…”

      Named: רב ביבי.

    18. Segment 187 words

      Opens “דלמא לחולין שנעשו על טהרת הקודש קאמרת.…”

    19. Segment 1930 words

      Opens “אדכרתן מילתא דאמר רבה בר אבוה: אחת…”

      Named: רבה.

    20. Segment 2032 words

      Opens “הנושא את המדרס נושא את התרומה, אבל…”

      Named: רב יהודה, שמואל.

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Chagigah 22b · Segment 16 — “ובית הצביטה וכו'.

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Chagigah 22b · Segment 16 — “…א"ר יהודה אמר שמואל: מקום שצובטו, וכן הוא אומר:…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Chagigah 22b · Segment 10 — “אמר אביי, ל"ק הא בגופו, הא בכליו. רבא אמר:…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Chagigah 22b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026