Talmud Builders

    Chagigah 16a

    Back to index

    English translation — Chagigah 16a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The Gemara asks: What verse did Rabbi Akiva expound that prevented him from making the same mistake as Aḥer ? Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: It was the following: “And He came [ ve’ata ] from the holy myriads” (Deuteronomy 33:2), which he explained in this manner: He, God, is unique [ ot ] among His myriads of angels. Therefore, he knew that he had merely seen an angel.

    2And Rabbi Abbahu said: Rabbi Akiva expounded the verse: “Preeminent above a myriad” (Song of Songs 5:10) to indicate that He is exemplary among His myriad.

    3And Reish Lakish said: He expounded the verse: “The Lord of hosts is His name” (Isaiah 48:2); He is the Master in His host.

    4And Rav Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: He expounded the verses: “But the Lord was not in the wind. And after the wind, an earthquake; the Lord was not in the earthquake. And after the earthquake, fire; but the Lord was not in the fire. And after the fire, a still, small voice,” and it states in that verse: “And behold, the Lord passed by” (I Kings 19:11–12). Rabbi Akiva used this verse in order to recognize the place of His presence and refrain from trespassing there.

    5§ The Gemara returns to discussing the heavenly beings. The Sages taught: Six statements were said with regard to demons: In three ways they are like ministering angels, and in three ways they are like humans. The baraita specifies: In three ways they are like ministering angels: They have wings like ministering angels; and they fly from one end of the world to the other like ministering angels; and they know what will be in the future like ministering angels.

    6The Gemara is puzzled by this last statement: Should it enter your mind that they know this? Not even the angels are privy to the future. Rather, they hear from behind the curtain when God reveals something of the future, like ministering angels.

    7And in three ways they are similar to humans: They eat and drink like humans; they multiply like humans; and they die like humans.

    8Six statements were said with regard to humans: In three ways, they are like ministering angels, and in three ways they are like animals. The baraita explains: In three ways they are like ministering angels: They have intelligence like ministering angels; and they walk upright like ministering angels; and they speak in the holy tongue like ministering angels. In three ways humans are like animals: They eat and drink like animals; and they multiply like animals; and they emit excrement like animals.

    9§ The mishna taught: Whoever looks at four things, it would have been better for him had he never entered the world: Anyone who reflects upon that which is above the firmament; that which is below the earth; what was before the creation of the world; and what will be after the end of the world. The Gemara asks: Granted, it is prohibited to reflect on what is above, what is below, and what is after. This is fine, since one is examining things that are not part of the world but lie beyond it. But before the creation of the world, what has happened has happened. Why is it prohibited to reflect upon this?

    10The Gemara explains: Rabbi Yoḥanan and Rabbi Elazar both say: This can be demonstrated through a parable with regard to a flesh-and-blood king who said to his servants: Build for me large palaces on a garbage dump. They went and built them for him. Clearly, in that case, the king does not desire that they mention the garbage dump. Here too, God does not want people to concern themselves with the chaos that preceded the world.

    11It is taught in the mishna: Whoever has no concern for the honor of his Maker deserves to have never come to the world. The Gemara asks: What is lack of concern for the honor of one’s Maker? Rabbi Abba said: This is one who looks at a rainbow. Rav Yosef said: This is one who commits a transgression in private. They proceed to clarify their opinions: Looking at a rainbow constitutes an act of disrespect toward the Divine Presence, as it is written: “As the appearance of the bow that is in the cloud in the day of rain so was the appearance of the brightness round about. This was the appearance of the likeness of the glory of the Lord” (Ezekiel 1:28), and it is a dishonor to God to stare at His likeness.

    12Rav Yosef said: This is one who commits a transgression in private, in accordance with Rabbi Yitzḥak, as Rabbi Yitzḥak said: Whoever commits a transgression in private, it is as though he pushed away the feet of the Divine Presence, as it is stated: “Thus said the Lord: The heavens are My seat, and the earth My footstool” (Isaiah 66:1). If one believes that no one can see what he is doing in private, it is as though he said that God is absent from that place. He is therefore compared to one who attempts to remove God from His footstool.

    13The Gemara raises a difficulty: And is that so? But didn’t Rabbi Ela the Elder say: If a person sees that his inclination is overcoming him, he should go to a place where he is unknown, and wear black, and wrap himself in black, in the manner of mourners, because he should be ashamed of his weakness, and do there what his heart desires, but let him not desecrate the Name of Heaven in public. This shows that sinning in private is sometimes preferable to the public performance of a transgression. The Gemara answers: This is not difficult. This case, where one who commits a transgression in public has no concern for the honor of his Maker, occurs when one is capable of overcoming his inclination and fails to do so. That case, where it is preferable to sin in private, occurs when one is incapable of overcoming his inclination. He is therefore advised to, at the very least, refrain from desecrating God’s name in public.

    14Rabbi Yehuda, son of Rabbi Naḥmani, the disseminator of Reish Lakish, interpreted a verse homiletically: Whoever looks at the following three things, his eyes will grow dim: One who looks at a rainbow, at a Nasi , and at the priests. He explains: At a rainbow, as it is written: “As the appearance of the bow that is in the cloud on the day of rain, so was the appearance of the brightness round about, this was the appearance of the likeness of the glory of the Lord” (Ezekiel 1:28). At a Nasi , as it is written: “And you shall put of your splendor upon him” (Numbers 27:20), which indicates that the splendor of the Divine Presence rested upon Moses, who was the Nasi of Israel. The third item, looking at priests, is referring to one who looks at the priests when the Temple is standing, as they would stand on their platform and bless Israel with the ineffable name, at which point the Divine Presence would rest above the joints of their fingers.

    15Apropos this Sage, the Gemara cites another statement of his: Rabbi Yehuda, son of Rabbi Naḥmani, the disseminator of Reish Lakish, interpreted a verse homiletically: What is the meaning of that which is written: “Trust not in a companion, do not put your confidence in an intimate friend” (Micah 7:5)? If the evil inclination says to you: Sin, and the Holy One, Blessed be He, will forgive, do not trust it, since it is stated: “Trust not in a companion [ rei’a ].” And rei’a is referring to none other than the evil [ ra ] inclination, as it is stated: “For the inclination of the heart of man is evil [ ra ]” (Genesis 8:21).

    16And “intimate friend” is referring to none other than the Holy One, Blessed be He, as it is stated: “You are the intimate friend of my youth” (Jeremiah 3:4). Lest you say: Since I am acting in private, who will testify against me? The stones of the house and the beams of the house of each person testify against him, as it is stated: “For the stone shall cry out of the wall, and the beam out of the timber shall answer it” (Habakkuk 2:11).

    17And the Sages say: A person’s soul shall itself testify against him, as it is stated: “Guard the doors of your mouth from she who lies in your bosom” (Micah 7:5). What thing lies in a person’s bosom? You must say it is his soul. Rabbi Zerika said: The two ministering angels who accompany him, i.e., each individual, they testify against him, as it is stated: “For He will command His angels over you, to guard you in all your ways” (Psalms 91:11). And the Sages say: A person’s limbs testify against him, as it is stated: “Therefore you are My witnesses, says the Lord, and I am God” (Isaiah 43:12), which indicates that each individual becomes his own witness and testifies against himself on the Day of Judgment.

    18MISHNA: Yosei ben Yo’ezer says not to place one’s hands on offerings before slaughtering them on a Festival because this is considered performing labor with an animal on a Festival. His colleague, Yosef ben Yoḥanan, says to place them; Yehoshua ben Peraḥya says not to place them; Nitai HaArbeli says to place them; Yehuda ben Tabbai says not to place them; Shimon ben Shataḥ says to place them; Shemaya says to place them; Avtalyon says not to place them. Hillel and Menaḥem did not disagree with regard to this issue. Menaḥem departed from his post, and Shammai entered in his stead. Shammai says not to place them; Hillel says to place them.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    What verse did he expoundFrom where did he know the place of the Divine Presence, such that he was careful not to glance there? Or also (another explanation): That he did not err like Acher erred.

    ExemplarySomething recognizable that stands up as an example to show it, saying, "Do like this to me." And this can only be [with] something recognizable. So too is His place recognizable.

    License: CC0

    חגיגה 16 עמוד א

    1מאי דרש? אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: (דברים לג, ב) (ואתא) מרבבות קדש אות הוא ברבבה שלו׃

    2ורבי אבהו אמר: (שיר השירים ה י) דגול מרבבה דוגמא הוא ברבבה שלו׃

    3וריש לקיש, אמר: (ישעיהו מח, ב) ה' צבאות שמו אדון הוא בצבא שלו׃

    4ורבי חייא בר אבא א"ר יוחנן (מלכים א יט, יא) לא ברוח ה' ואחר הרוח רעש לא ברעש ה' ואחר הרעש אש לא באש ה' ואחר האש קול דממה דקה והנה ה' עובר׃

    Baraita

    5ת"ר ששה דברים נאמרו בשדים שלשה כמלאכי השרת ושלשה כבני אדם שלשה כמלאכי השרת יש להם כנפים כמלאכי השרת וטסין מסוף העולם ועד סופו כמלאכי השרת ויודעין מה שעתיד להיות כמלאכי השרת׃

    6יודעין ס"ד אלא שומעין מאחורי הפרגוד כמלאכי השרת׃

    7ושלשה כבני אדם אוכלין ושותין כבני אדם פרין ורבין כבני אדם ומתים כבני אדם׃

    8ששה דברים נאמרו בבני אדם שלשה כמלאכי השרת שלשה כבהמה שלשה כמלאכי השרת יש להם דעת כמלאכי השרת ומהלכין בקומה זקופה כמלאכי השרת ומספרים בלשון הקדש כמלאכי השרת שלשה כבהמה אוכלין ושותין כבהמה ופרין ורבין כבהמה ומוציאין רעי כבהמה:

    9כל המסתכל בד' דברים רתוי לו שלא בא לעולם כו': בשלמא מה למעלה מה למטה מה לאחור לחיי אלא לפנים מה דהוה הוה׃

    10ר' יוחנן ור"א דאמרי תרוייהו משל למלך ב"ו שאמר לעבדיו בנו לי פלטירין גדולין על האשפה הלכו ובנו לו אין רצונו של מלך להזכיר שם אשפה:

    11כל שלא חס על כבוד קונו רתוי לו שלא בא לעולם: מאי היא ר' אבא אמר זה המסתכל בקשת רב יוסף אמר זה העובר עבירה בסתר מסתכל בקשת דכתיב ״(יחזקאל א״, כח) כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם כן מראה הנגה סביב הוא מראה דמות כבוד ה'׃

    12רב יוסף אמר זה העובר עבירה בסתר כדר' יצחק דאמר רבי יצחק כל העובר עבירה בסתר כאילו דוחק רגלי שכינה שנא' (ישעיהו סו, א) כה אמר ה' השמים כסאי והארץ הדום רגלי׃

    13איני והאמר ר' אלעא הזקן אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו ילך למקום שאין מכירין אותו וילבש שחורין ויתעטף שחורין ויעשה מה שלבו חפץ ואל יחלל שם שמים בפרהסיא לא קשיא הא דמצי כייף ליה ליצריה הא דלא מצי כייף ליצריה׃

    14דרש ר' יהודה ברבי נחמני מתורגמניה דריש לקיש כל המסתכל בג' דברים עיניו כהות בקשת ובנשיא ובכהנים בקשת דכתיב ״כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם הוא מראה דמות כבוד ה' בנשיא דכתיב (במדבר כז״, כ) ונתת מהודך עליו המסתכל בכהנים בזמן שבהמ"ק קיים שהיו עומדין על דוכנן ומברכין את ישראל בשם המפורש׃

    15דרש ר' יהודה ברבי נחמני מתורגמניה דריש לקיש מאי דכתיב ״(מיכה ז״, ה) אל תאמינו ברע אל תבטחו באלוף אם יאמר לך יצר הרע חטוא והקב"ה מוחל אל תאמן (שנא') אל תאמן ברע ואין רע אלא יצר הרע שנאמר ״(בראשית ח״, כא) כי יצר לב האדם רע׃

    16ואין אלוף אלא הקב"ה שנאמר ״(ירמיהו ג״, ד) אלוף נעורי אתה שמא תאמר מי מעיד בי אבני ביתו וקורות ביתו של אדם הם מעידין בו שנאמר ״(חבקוק ב״, יא) כי אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יעננה׃

    17וחכ"א נשמתו של אדם מעידה בו שנאמר ״(מיכה ז״, ה) משכבת חיקך שמור פתחי פיך אי זו היא דבר ששוכבת בחיקו של אדם הוי אומר זו נשמה ר' זריקא אמר שני מלאכי השרת המלוין אותו הן מעידין בו שנאמר ״(תהלים צא״, יא) כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך (וחכ"א) אבריו של אדם מעידין בו שנאמר ״(ישעיהו מג״, יב) ואתם עדי נאם ה' ואני אל:

    Mishna

    18(יוסי) בן יועזר אומר שלא לסמוך. יוסף בן יוחנן אומר לסמוך יהושע בן פרחיה אומר שלא לסמוך ניתאי הארבלי אומר לסמוך יהודה בן טבאי אומר שלא לסמוך שמעון בן שטח אומר לסמוך שמעיה אומר לסמוך אבטליון אומר שלא לסמוך הלל ומנחם לא נחלקו יצא מנחם נכנס שמאי שמאי אומר שלא לסמוך הלל אומר לסמוך׃

    Tosafot

    כבני אדםהוה מצי למיחשב ישנים ומוציאין ריעי כבני אדם כדלקמן גבי דדמי לבהמה ואיכא למימר דהוי בכלל הני ואף לקמן לא הוה חשיב ליה אלא משום דבעי אשכחי' שלשה דומין לבהמה. הר"ר אלחנן:

    ויעשה מה שלבו חפץלגמרי משמע דמוטב לו לאדם שיעשה חפצו בסתר ולא בפרהסיא ולא כפר"ח דשילהי פ"ק דקדושין (דף מ. ושם) דפירש דח"ו שהיה מתיר לעשות עבירה אלא קאמר ילבש שחורים וילך למקום אחר דלבישת שחורים ואכסנאות משברין לבו ולא יבא לידי עבירה ויוכל לעשות מעכשיו מה שלבו חפץ דודאי אין יצרו מתגבר עליו וסוגיא דשמעתא אינו משמע כדבריו הכא ובריש פרק בתרא דמועד קטן (דף יז. ושם):

    בכהנים בזמן שבית המקדש קייםמכאן קשה על פרש"י דפ"ג דמגילה (דף כד:) על ההיא דתנן ידיו בוהקניות לא ישא כפיו ופי' משום שהעם מסתכלין בו ואמרינן בחגיגה המסתכל בכהנים בשעה שנושאין כפיהן עיניו כהות והא ליתא דמסקינן דוקא בזמן שבית המקדש קיים ואילו התם בגבולים מדמקשי מיניה בגמרא מההיא דהוה בשיבבותיה דרב הונא והוה פריס ידיה ומשני דלמא דש בעירו הוה ונראה לפרש דאף בגבולין מיתסר משום היסח הדעת והכי איתא בירושלמי דהתם א"ר יוסי הדא אמרה שאסור להסתכל בכהנים בשעה שהם מברכין את העם א"ר חגי כלום אמר אלא משום היסח אנא מסתכל ולא מסחנא דעתאי:

    יוסי בן יועזר כו'בירושלמי אמר בראשונה לא היה מחלוקת אלא על הסמיכה בלבד ועמדו שמאי והלל ועשו ד' משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צורכן רבו מחלוקות בישראל ונחלקו לב' כיתות ויש לתמוה הרי נחלקו כבר בימי שאול על מלוה ופרוטה (סנהדרין יט.) ושמא כיון דשאול ובית דינו הוו סברי דעתו אמלוה ולא היה אדם חולק עליו רק לפי סברת דוד לא מתקרי מחלוקת ומה שאמר בירושלמי ועמדו שמאי והלל ועשו ד' לא מצינו בפ"ק דשבת (דף יד:) רק שלשה דברים שנחלקו בהן:

    שנים מזוגות האחרונים שאמרו לסמוך נשיאים הווואל תתמה על הא דחשיב שמאי מקמי הלל והלל נשיא לכ"ע איכא למימר בהיות כי ג' מזוגות הראשונים אשר אמרו שלא לסמוך היו נשיאים ושמאי סבר כוותייהו נקט ליה בראשונה ואגב דנקט ליה הכא בראשונה חשיב ליה בכל מקום שמאי מקמי הלל והכא ליכא למיטעי לפי שנכנס במקום מנחם דחשיב אחר הלל וא"כ אב ב"ד היה וכן שמאי נמי הכי:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    אף ר' עקיבא ביקשו המלאכים לדחפו אמר הקב"ה הניחו לזקן זה ראוי הוא להסתכל בכבודי מאי דרוש אמר ר' יוחנן ואתא מרבבות קודש אות הוא ברבבה שלו [ה' צבאות שמו] אדון הוא בצבא שלו אמר רבי יוחנן לא ברוח ה' ואחר הרוח רעש לא ברעש ה' ואחר הרעש אש לא באש ה' ואחר האש קול דממה דקה [והנה ד' עובר]: ת"ר ו' דברים נאמרו בשידין שלשה כמלאכים יש להן כנפים ושטין מסוף העולם ועד סופו ושומעין מה שעתיד להיות וג' כבני אדם פרין ורבין ואוכלין ושותין ומתין כבני אדם: ו' דברים יש בבני אדם יש בהן דעת ומהלכין בקומה זקופה ומספרין לשון קודש כמלאכים אוכלין ושותין ומוציאין רעי ופרים ורבים כבהמה. שאלו את בן זומא בתולה שעיברה מהו. מי חיישינן לדשמואל דאמר יכול אני לבעול כמה בתולות בלא דם. או דלמא הא דשמואל לא שכיחא [כו'] וחיישינן שמא באמבטי עיברה כו, פירוש אשה הרה שנבדקה ונמצאת בתולה מי אמרינן מביאה נתעברה כשמואל והריני קורא בה אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה וחייבת [קרבן] לידה או דלמא אימור באמבטי של מרחץ נתעברה כגון שירד איש באותה האמבטי ופלט ש"ז וירדה אשה וקירבה באותה טיפה של ש"ז ונכנסה בתוך רחמה ונתעברה וזה מעשה נסים הוא ואינה טמאה לידה שאין אני קורא בה אשה כי תזריע. ומקשינן וכי הריון באמבטי כי האי גוונא מי משכחת לה והאמר שמואל כל שכבת זרע שאינו יורה כחץ אינה מזרעת ופרקינן כי אמר שמואל דבעינן יריית כחץ בעת שפולטה האיש וזו הש"ז האיש שפלטה באמבטי יורה כחץ הוה ולא איפשיטא ושמעינן שנמצאת אשה הרה ובעת לידה לא היתה יכולה לילד שאמרו כי היא בתולה וקרעו לה הנשים בדינר של זהב אותם המסוככין המלואין דם בתולין וילדה:

    מתני' כל המסתכל בד' דברים ראוי לו כאילו לא בא לעולםפי' טוב ממנו הנפל שלא בא לעולם כי אין לאדם להתעסק אלא [במה] שנצטוה להכיר קונו בעשיית חוקיו ומשפטיו כי עשיית משפט וצדקה הם ידיעתו של הקב"ה כדכתיב בעשיית צדקה ומשפט הלא הוא הדעת אותי נאום ה' ולעשות מצותיו ותורותיו אבל להסתכל לידע מה למעלה ומה למטה מה לפנים ומה לאחור לא. כי לא נתנה רשות לאדם להתעסק אלא בדבר שהוא מן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ ולמקצה השמים ועד קצה השמים ולא בדברים אחרים. בשלמא מה למעלה ומה למטה ומה לאחור יש להימנע דלמא אתי להטיח מילין כלפי למעלה. אלא לפנים מאי איכפת לן [מה] דהוה הוה.

    ומשני ר' יוחנן ור' אלעזר משל למלך ב"ו כו'.

    כל שלא חס על כבוד קונו ראוי לו כאלו לא בא לעולם מאי היא רבה אמר זה המסתכל בקשת ואומר כגון זה דמות ה' שנא' כמראה הקשת אשר יהיה בענן וגו' רב יוסף אמר זה העובר עבירה ומסתתר מבני אדם ואינו חושש לכבודו של מקום שנסתרות לפניו כגלויות וכדרבי יצחק [דאמר] העובר עבירה בסתר כו' שנמצא גונב דעת הבריות ואינו חושש לכבודו של מקום ומקשינן איני כי העובר עבירה בסתר יותר הוא רע מן העובר בגלוי.

    והתניא [ר'] אילעאי הזקן אומר אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו כו' ח"ו שאילעאי הזקן התיר לעבור עבירה כלל אלא כך א' אם ראה אדם שיצרו מתגבר עליו באכילה ובשתיה ובמיני זמר ומתיירא שמא ישתכר ויבא לידי עבירה התיר לו לילך למקום אחר וילבש שחורים כל זה כדי לשבור את יצרו שהאכסניא לבו שבור כדאמרינן כלבא בלא מאתיה שב שנין לא נבח. וכיון שעושה כן לבו נשבר ונמצא נמנע מאליו. אבל לעבור עבירה או אפילו שתיית יין במיני זמר המרגילין לשמחה אסור וכ"ש מה שהוא למעלה מזה והוא דלא מצי כייף ליה ליצריה וההוא צורבא מרבנן [במו"ק יז] דהוו סנו שמעניה היה שותה במיני זמר ופירש שם דעבד כר' אילעאי. דאי ס"ד עבירה הוה רב יהודה בעי אי משמתינן ליה אי לא אלא לא התיר אלעאי אלא כי האי וכיוצא בו דליכא עבירה ואע"פ לצורבא מרבנן חילול שמים הוא כמפורש בפסחים פרק [אלו עוברין דף מט.] כל המסתכל בג' דברים עיניו כהות.

    Babylonian Talmud · folio map

    Chagigah 16a

    Chagigah 16a. The full printed text of this folio side — 18 numbered segments, about 598 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    What verse did he expound From where did he know the place of the Divine Presence, such that he was careful not to glance there? Or also (another explanation): That he did not err like Acher erred.

    Exemplary Something recognizable that stands up as an example to show it, saying, "Do like this to me." And this can only be [with] something recognizable. So too is His place recognizable.

    Rashi on Chagigah 16a · Sefaria · CC0

    Tosafot

    כבני אדם הוה מצי למיחשב ישנים ומוציאין ריעי כבני אדם כדלקמן גבי דדמי לבהמה ואיכא למימר דהוי בכלל הני ואף לקמן לא הוה חשיב ליה אלא משום דבעי אשכחי' שלשה דומין לבהמה. הר"ר אלחנן:

    ויעשה מה שלבו חפץ לגמרי משמע דמוטב לו לאדם שיעשה חפצו בסתר ולא בפרהסיא ולא כפר"ח דשילהי פ"ק דקדושין (דף מ. ושם) דפירש דח"ו שהיה מתיר לעשות עבירה אלא קאמר ילבש שחורים וילך למקום אחר דלבישת שחורים ואכסנאות משברין לבו ולא יבא לידי עבירה ויוכל לעשות מעכשיו מה שלבו חפץ דודאי אין יצרו מתגבר עליו וסוגיא דשמעתא אינו משמע כדבריו הכא ובריש פרק בתרא דמועד קטן (דף יז. ושם):

    בכהנים בזמן שבית המקדש קיים מכאן קשה על פרש"י דפ"ג דמגילה (דף כד:) על ההיא דתנן ידיו בוהקניות לא ישא כפיו ופי' משום שהעם מסתכלין בו ואמרינן בחגיגה המסתכל בכהנים בשעה שנושאין כפיהן עיניו כהות והא ליתא דמסקינן דוקא בזמן שבית המקדש קיים ואילו התם בגבולים מדמקשי מיניה בגמרא מההיא דהוה בשיבבותיה דרב הונא והוה פריס ידיה ומשני דלמא דש בעירו הוה ונראה לפרש דאף בגבולין מיתסר משום היסח הדעת והכי איתא בירושלמי דהתם א"ר יוסי הדא אמרה שאסור להסתכל בכהנים בשעה שהם מברכין את העם א"ר חגי כלום אמר אלא משום היסח אנא מסתכל ולא מסחנא דעתאי:

    יוסי בן יועזר כו' בירושלמי אמר בראשונה לא היה מחלוקת אלא על הסמיכה בלבד ועמדו שמאי והלל ועשו ד' משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צורכן רבו מחלוקות בישראל ונחלקו לב' כיתות ויש לתמוה הרי נחלקו כבר בימי שאול על מלוה ופרוטה (סנהדרין יט.) ושמא כיון דשאול ובית דינו הוו סברי דעתו אמלוה ולא היה אדם חולק עליו רק לפי סברת דוד לא מתקרי מחלוקת ומה שאמר בירושלמי ועמדו שמאי והלל ועשו ד' לא מצינו בפ"ק דשבת (דף יד:) רק שלשה דברים שנחלקו בהן:

    שנים מזוגות האחרונים שאמרו לסמוך נשיאים הוו ואל תתמה על הא דחשיב שמאי מקמי הלל והלל נשיא לכ"ע איכא למימר בהיות כי ג' מזוגות הראשונים אשר אמרו שלא לסמוך היו נשיאים ושמאי סבר כוותייהו נקט ליה בראשונה ואגב דנקט ליה הכא בראשונה חשיב ליה בכל מקום שמאי מקמי הלל והכא ליכא למיטעי לפי שנכנס במקום מנחם דחשיב אחר הלל וא"כ אב ב"ד היה וכן שמאי נמי הכי:

    Tosafot on Chagigah 16a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    אף ר' עקיבא ביקשו המלאכים לדחפו אמר הקב"ה הניחו לזקן זה ראוי הוא להסתכל בכבודי מאי דרוש אמר ר' יוחנן ואתא מרבבות קודש אות הוא ברבבה שלו [ה' צבאות שמו] אדון הוא בצבא שלו אמר רבי יוחנן לא ברוח ה' ואחר הרוח רעש לא ברעש ה' ואחר הרעש אש לא באש ה' ואחר האש קול דממה דקה [והנה ד' עובר]: ת"ר ו' דברים נאמרו בשידין שלשה כמלאכים יש להן כנפים ושטין מסוף העולם ועד סופו ושומעין מה שעתיד להיות וג' כבני אדם פרין ורבין ואוכלין ושותין ומתין כבני אדם: ו' דברים יש בבני אדם יש בהן דעת ומהלכין בקומה זקופה ומספרין לשון קודש כמלאכים אוכלין ושותין ומוציאין רעי ופרים ורבים כבהמה. שאלו את בן זומא בתולה שעיברה מהו. מי חיישינן לדשמואל דאמר יכול אני לבעול כמה בתולות בלא דם. או דלמא הא דשמואל לא שכיחא [כו'] וחיישינן שמא באמבטי עיברה כו, פירוש אשה הרה שנבדקה ונמצאת בתולה מי אמרינן מביאה נתעברה כשמואל והריני קורא בה אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה וחייבת [קרבן] לידה או דלמא אימור באמבטי של מרחץ נתעברה כגון שירד איש באותה האמבטי ופלט ש"ז וירדה אשה וקירבה באותה טיפה של ש"ז ונכנסה בתוך רחמה ונתעברה וזה מעשה נסים הוא ואינה טמאה לידה שאין אני קורא בה אשה כי תזריע. ומקשינן וכי הריון באמבטי כי האי גוונא מי משכחת לה והאמר שמואל כל שכבת זרע שאינו יורה כחץ אינה מזרעת ופרקינן כי אמר שמואל דבעינן יריית כחץ בעת שפולטה האיש וזו הש"ז האיש שפלטה באמבטי יורה כחץ הוה ולא איפשיטא ושמעינן שנמצאת אשה הרה ובעת לידה לא היתה יכולה לילד שאמרו כי היא בתולה וקרעו לה הנשים בדינר של זהב אותם המסוככין המלואין דם בתולין וילדה:

    מתני' כל המסתכל בד' דברים ראוי לו כאילו לא בא לעולם פי' טוב ממנו הנפל שלא בא לעולם כי אין לאדם להתעסק אלא [במה] שנצטוה להכיר קונו בעשיית חוקיו ומשפטיו כי עשיית משפט וצדקה הם ידיעתו של הקב"ה כדכתיב בעשיית צדקה ומשפט הלא הוא הדעת אותי נאום ה' ולעשות מצותיו ותורותיו אבל להסתכל לידע מה למעלה ומה למטה מה לפנים ומה לאחור לא. כי לא נתנה רשות לאדם להתעסק אלא בדבר שהוא מן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ ולמקצה השמים ועד קצה השמים ולא בדברים אחרים. בשלמא מה למעלה ומה למטה ומה לאחור יש להימנע דלמא אתי להטיח מילין כלפי למעלה. אלא לפנים מאי איכפת לן [מה] דהוה הוה.

    ומשני ר' יוחנן ור' אלעזר משל למלך ב"ו כו'.

    כל שלא חס על כבוד קונו ראוי לו כאלו לא בא לעולם מאי היא רבה אמר זה המסתכל בקשת ואומר כגון זה דמות ה' שנא' כמראה הקשת אשר יהיה בענן וגו' רב יוסף אמר זה העובר עבירה ומסתתר מבני אדם ואינו חושש לכבודו של מקום שנסתרות לפניו כגלויות וכדרבי יצחק [דאמר] העובר עבירה בסתר כו' שנמצא גונב דעת הבריות ואינו חושש לכבודו של מקום ומקשינן איני כי העובר עבירה בסתר יותר הוא רע מן העובר בגלוי.

    והתניא [ר'] אילעאי הזקן אומר אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו כו' ח"ו שאילעאי הזקן התיר לעבור עבירה כלל אלא כך א' אם ראה אדם שיצרו מתגבר עליו באכילה ובשתיה ובמיני זמר ומתיירא שמא ישתכר ויבא לידי עבירה התיר לו לילך למקום אחר וילבש שחורים כל זה כדי לשבור את יצרו שהאכסניא לבו שבור כדאמרינן כלבא בלא מאתיה שב שנין לא נבח. וכיון שעושה כן לבו נשבר ונמצא נמנע מאליו. אבל לעבור עבירה או אפילו שתיית יין במיני זמר המרגילין לשמחה אסור וכ"ש מה שהוא למעלה מזה והוא דלא מצי כייף ליה ליצריה וההוא צורבא מרבנן [במו"ק יז] דהוו סנו שמעניה היה שותה במיני זמר ופירש שם דעבד כר' אילעאי. דאי ס"ד עבירה הוה רב יהודה בעי אי משמתינן ליה אי לא אלא לא התיר אלעאי אלא כי האי וכיוצא בו דליכא עבירה ואע"פ לצורבא מרבנן חילול שמים הוא כמפורש בפסחים פרק [אלו עוברין דף מט.] כל המסתכל בג' דברים עיניו כהות.

    Rabbeinu Chananel on Chagigah 16a · Sefaria

    Meiri

    המשנה השניה יוסי בן יועזר אומ' שלא לסמוך יוסי בן יוחנן אומ' לסמוך יהושע בן פרחיה אומ' שלא לסמוך נתאי הארבלי אומ' לסמוך יהודה בן טבאי אומ' שלא לסמוך שמעון בן שטח אומ' לסמוך שמעיה אומ' לסמוך אבטליון אומ' שלא לסמוך הלל ומנחם לא נחלקו יצא מנחם ונכנס שמאי הלל אומ' לסמוך שמאי אומ' שלא לסמוך הראשונ' היו נשיאים והשניי' אבות בית דין אמר הר"מ פי' אמרו כי אמרם יצא מנחם ר"ל יצא מבית המדרש לעבודת המלך ולא שמענו לו דעת בסמיכה בי"ט ופסק ההלכה מביאין עולת ראיה ושלמי חגיגה בי"ט וסומכין עליהם:

    אמר המאירי יוסף בן יועזר וכו' כונת המשנה בענין החלק השני לבאר אם סומכין בקרבן הבא בי"ט אם לאו ואמ' שנחלקו על זה חכמי הדור בזמן בית שני והזכיר במשנה זו ה' זוגות של תלמידי חכמים ולא היו כלם בדור אחד אלא זוג זוג היו דור אחר דור כמו שיתבאר במשנת חסידים והוא שאנטיגנוס איש סוכו קבל משמעון הצדיק ולא מצאנו לישיבתו בן זוג ומתוך כך לא נפלו מחלוקות בישיבתו בימיו אבל לאחריו היו נשיא הממונה בדור וראש ישיבה ר"ל אב בית דין בני זוגות לכל עניני הנהגת הישיבות וההוראות שבהם ותחלת הנהגה זו היו יוסף בן יועזר ויוסף בן יוחנן ואחריהם יהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי שקבלו מהם ואחריהם יהודה בן טבאי ושמעון בן שטח וג' זוגות אלו אותם שהוזכרו ראשונה והם יוסף בן יועזר ויהושע בן פרחיה ויהודה בן טבאי היו נשיאים ושניים שלהם ר"ל בני זוג שלהם והם יוסף בן יוחנן ונתאי הארבלי ושמעון בן שטח היו אבות בית דין ונמצא שבזוגות אלו הנשיאים אמרו שלא לסמוך ואבות בית דין לסמוך ואחריהם באו שמעיה ואבטליון והיו ג"כ שמעיה נשיא ואבטליון אב בית דין ואחריהם הלל ושמאי ונתמנו תחלה הלל ומנחם והיה מנחם שהוא אב בית דין מסכים עם הלל שנתמנה נשיא ולא נחלקו ויצא מנחם ופירשו בגמרא שיצא לעבודת המלך והוקבע שמאי במקומו וחזר המחלקת ונמצא שבשני זוגות אלו הוחלפה השטה שהנשיאים אמרו לסמוך ואבות ב"ד שלא לסמוך ומתוך שרצה להזכיר תחלה בכלם הנשיאים לא חשש להזכיר כל אותם שאמרו שלא לסמוך תחלה על הסדר ומזמן הלל ושמאי ואילך לא הזכירו מחלקת בכך מפני שהוקבעו דברי ב"ה ולא עוד אלא שאחר דורו של הלל הגיע דורו של רבן יוחנן בן זכאי וכבר היה החרבן בימיו וענין מחלקתם הוא שהראשונים היו אומרים שכל הקרבנות הקרבים בי"ט כגון שלמי חגיגה לדברי הכל או עולות ראיות לדברי ב"ה כמו שיתבאר במשנה הסמוכה לזו אין סומכין עליהם שהסמיכה אסורה משום שבות שהרי בשעה שסומך משתמש בבעלי חיים שהרי לסמיכה בכל כוחו הוא צריך והיא כעין רכיבה ואע"פ שהסמיכה עשה אין עשה דוחה שבות הבא מגזרת לאו והוא חתוך זמורה ועוד שהרי סמיכה מדברים שהיה אפשר לעשותן מערב י"ט והוא אינו סובר תיכף לסמיכה שחיטה [והאחרונים היו אומרים דתיכף לסמיכה שחיטה] ועוד שמאחר שהותרה הקרבתן הותרה סמיכתן וכן הלכה:

    זהו ביאור המשנה ופסק שלה ומה שנכנס תחתיה בגמרא כך הוא:

    Meiri on Chagigah 16a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה שנים מזוגות כו' שלא לסמוך היו נשיאים ושמאי סבר כוותייהו כו' עכ"ל ולא בעי מה"ט להקדים אבטליון מקמי שמעיה דאיכא למטעי לומר דהיה נשיא משא"כ בשמאי שנכנס במקום מנחם:

    Chidushei Halachot on Chagigah 16a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    (דברים לג, ב) "וְאָתָה מֵרִבֲבֹת קֹדֶשׁ", אוֹת הוּא בִּרְבָבָה שֶׁלוֹ נראה לי בס"ד נקטי בזה ארבעה קראי כנגד ד' עולמות אבי"ע [אצילות, בריאה, יצירה, עשיה] כי בכל עולם מן אבי"ע יש אבי"ע. והנה מה שאמר עלה בשלום וירד בשלום פירש רבינו ז"ל הכונה הוריד את יסוד דחכמה הנקרא שלום עם עטרא דחסד שבו ואחר כך העלה היסוד התחתון דבינה הנקרא שלום שהעלהו למעלה עיין שם. ובזה מובן הדרשה כאן אות הוא היסוד דחכמה הנקרא אוֹת בִּרְבָבָה שֶׁלוֹ הוא יסוד דבינה. וכן נמי אומרו דֻּגְמָא הוּא פירוש היסוד שכולו פנים וכן אומרו אָדוֹן אָדוֹן פירוש היסוד שנקרא אדון. וכן דרשת דְּמָמָה קאי על היסוד שהוא אות צ' שמספרו דממה [89] עם הכולל ואות צ' הוא יסוד בכל מקום כנודע.

    וּמְסַפְּרִים בִּלְשׁוֹן קֹדֶשׁ כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת יש להקשות סדרן בגוף האדם הדעת במוח והסיפור בפה שהוא תחתיו והקומה בהתחלת הגוף שהוא תחת הצואר ואמאי לא נקיט להו בסדר זה? ונראה לי בס"ד הנך תרתי מצויים באדם תמיד אך סיפור לשון הקודש אינו בתמידות אלא לפרקים. אי נמי מגיע לאדם בעולם הזה חשיבות מהנך תרתי טפי מסיפור לשון הקודש לכך הקדים אותם.

    אֶלָּא מַה לְפָנִים, מַה דַּהֲוָה הֲוָה?! רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי אֶלְעָזָר, דְּאַמְרֵי תַּרְוַיְהוּ: לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ שֶׁאָמַר לַעֲבָדָיו: לְכוּ וּבְנוּ לִי פַּלְטֵרִין גְּדוֹלִים עַל אַשְׁפָּה וכו'.. נראה לי בס"ד הכונה דידוע שבמקום שבעה תחתונות דאצילות של עתה שהם זו"ן [זעיר ונוקבא] הנקראים בשם 'עולם הזה' היו מקודם שבעה תחתונות הנקראים 'שבעה מלכים' שנשברו שהיו בחינת דינים וגבורות ובהם מעורבים השמרים והקליפות וכנזכר בדברי רבינו האר"י ז"ל אך לא ביאר בפירוש באיזה אופן היו מעורבים השמרים והקליפות במקום העליון והקדוש ההוא דהא ודאי דבר זה עמוק הוא ואסור לחשוב ולצייר ולדבר בו. ונראה לי גם על זה היתה אזהרת רבותינו ז"ל לבלתי נשאל ' מַה לְפָנִים' רוצה לומר מה היה לפנים קודם התיקון במקום השבעה תחתונות של עתה ואיך היו עומדים השבעה מלכים בתערובת השמרים והקליפות במקום העליון הקדוש ההוא. ועל זה מקשי הש"ס 'מַה דַּהֲוָה הֲוָה!' ומה בכך אם נשאל לדעת הדבר הזה על בוריו? והשיב: רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי אֶלְעָזָר דְּאַמְרֵי תַּרְוַיְהוּ לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ שֶׁאָמַר לַעֲבָדָיו: לְכוּ וּבְנוּ לִי פַּלְטֵרִין גְּדוֹלִים עַל אַשְׁפָּה הָלְכוּ וּבָנוּ לוֹ וְאֵין רְצוֹנוֹ שֶׁל מֶלֶךְ שֶׁיַּזְכִּירוּ לוֹ שֵׁם אַשְׁפָּה. וכן הנמשל הנה הקדושה שהיתה בשבעה מלכים בעת שנאצלו היתה קדושה גדולה שהיתה שבעה תחתונות דעשר ספירות דאצילות אך גזרה חכמתו יתברך שיהיה מעורב באורות קדושה העליונים העצומים האלה שמרים וקליה ובכונה היו באופן זה בעבור טעם הידוע ועל זה נאמר במשל שאמר המלך בנו לי פלטרין גדולים על אשפה ענין אשפה קאי על השמרים והקליה ולכן אין רצונו של מלך שיזכירו אחר הבנין שם אשפה וכן בנמשל אין זה מן הכבוד שנזכיר עתה אחר התיקון איך היו מעורבים השמרים והקליפות באורות העצומים של שבעה תחתונות כשהיו עומדין במקום עליון ההוא. ודע כי דברי הירושלמי בפרק ב' דמסכתא זו בתשובה שהשיב רבי יודן הנשיא לרבי שמואל בר נחמן שאמר לו רבי אלעזר רבך לא היה דורש כן אלא למלך שבנה פלטין במקום ביבין במקום אשפות במקום סריות וכו' גם כן יבואו דברים הנזכר לנכון על פי הביאור שביארנו כאן. ומה שסיים שם כך מי שהוא אומר בתחלה היה העולם מים במים הוא פוגם הכונה שאומר על קודם התיקון שהיו מעורבים שמרים וקליה בשבעה תחתונות ולתערובת זו קרי לה מים במים על דרך מה שאמרו בזוהר הקדוש פרשת שמות וז"ל: אינון דהיכלא דזכותא איקרון מים מתוקים מים צלולין אינון דהיכלא דחובה איקרון מים מרירן מי המרים המאררים וכו' עיין שם ולכן קורא לתערובת הנזכר מים במים. והשאלה של מה לאחור הכונה היא לפי ביאורנו הנזכר הוא כך כי נודע משך שנות עולם הזה הם שבעה אלפים שהם ששה ואחד המה כנגד שבעה תחתונות המתוקנות שנאצלו ונתקנו אחר התיקון ושאלת מה לאחור קאי על אחר תשלום השבעה אלפים שנה שהם תשלום שבעה תחתונות המתוקנות מה יהיה עוד אחרי זה דאסור לחקור ולדרוש על זה. ועיין בשער מאמרי רשב"י בביאור אדרא רבה דף ל"ז מה שאמר רבינו ז"ל שם בטעות שטעו בה קצת המקובלים ז"ל עיין שם.

    כָּל הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר, כְּאִלּוּ דּוֹחֵק רַגְלֵי הַשְּׁכִינָה נראה לי בס"ד הָאָרֶץ הַלֵּזוּ (יחזקאל לו, לה) מכונית בשם רגלי השכינה בדרך משל ודמיון משום דכתיב (ישעיהו סו, א) וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי וידוע העולם קיים על שלשה דברים שהם האמת והדין והשלום כמו שאמרו בסוף פרק א' דאבות וידוע כי אותיות אֱמֶת הם ראש ותוך וסוף אותיות אלפא ביתא אם תכניס מנצפ"ך בפנים ולכן סֵּתֶר שהוא ס וף ת וך ר אש הוא רומז על האמת כאמור וזהו שאמר 'כָּל הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר' רוצה לומר במידת האמת שפוגם בו 'כְּאִלּוּ דּוֹחֵק רַגְלֵי הַשְּׁכִינָה' הוא עולם הזה כי האמת הוא אחד משלשה דברים המקיימים את עולם הזה. ועוד נראה לי בס"ד כי הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר הרי זה גונב דעת הבריות שמראה עצמו לפניהם שהוא צדיק והוא איש רשע וכיון שגונב דעת הבריות גורם שגם הקליפה תעיז לגנוב משפע הקדושה יותר מדאי מדה כנגד מדה וידוע שאין הקליפות יכולין ליקח כלום אלא רק מן הגבורות שבקדושה הנקראים אלקים קדושים וידוע ששם אלקים שבקדושה שהוא סוד הגבורות בכללו פ"ו כמנין כוס [86] ובפרטיו מספר ת"ל [430] דכל אות ממנו כולל מספר שם אלקים שלם וכל זה נרמז באותיות שאחר אותיות שְּׁכִינָה שהם אותיות ת־ל ואותיות כו־ס וזהו שאמר 'כָּל הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר' שגונב דעת הבריות ובזה גורם שהקליפה תגנוב ותינק מן הגבורות שבקדושה 'כְּאִלּוּ דּוֹחֵק רַגְלֵי הַשְּׁכִינָה' רוצה לומר הגבורות הרמוזים בסוף אותיות שכינה שהם ת־ל וכו־ס כאמור שגורם שינקו הקליפות מהם. ועוד נראה לי בס"ד 'כְּאִלּוּ דּוֹחֵק רַגְלֵי הַשְּׁכִינָה' על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל במאמר כל הכועס כאלו שכינה אינה חשובה כנגדו (נדרים כב:), דאותיות שְּׁכִינָה מתחלקים לשני חלוקות שהם ש־ך ינ־ה והכועס מגביר הדינים וממשיך ש־ך ניצוצין של הדינים ומסלק ינ־ה שהוא מספר שם אדנ־י ולזה אמר אין שכינה רמז לשם אדנ־י [65] הנרמז באותיות ינ"ה דשכינה חשוב כנגדו עד כאן דבריו בשער מאמרי רבותינו ז"ל עיין שם. ובזה יובן הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר שאז הוא כופר בהשגחתו יתברך הרי זה מגביר הדינים מדה כנגד מדה שממשיך ש־ך ניצוצין של הדינים ומסלק שם אדנ־י שרמוז באותיות ינ־ה שבסוף שכינה וזהו רַגְלֵי הַשְּׁכִינָה כי ינ־ה הם סוף שם שכינה.

    כָּל הַמִּסְתַּכֵּל בִּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים עֵינָיו כֵּהוֹת נראה לי הכונה ראוי לו שיהיו עיניו כהות. אי נמי קאי על עיני הנפש שלו על דרך שכתבו המפרשים במאמר רבותינו ז"ל (שבת קט:) יד מסמא יד מחרשת, אם נוגעת קודם נטילה דאין הכונה על עין ואוזן הגוף אלא על הנפש וכמו שכתב בחסד לאברהם סימן ד'. ומה שאמר כאן על איסור הסתכלות בקשת משום דכתיב (יחזקאל א, כח) כְּמַרְאֵה הַקֶּשֶׁת וכו' אין הכונה שהנביא מדמה מראה כבוד השכינה למראה הקשת לענין זהרירותו אלא הדמיון הוא לענין תכונת טבע המראה הנמצא בקשת לעיני האדם והוא דידוע דמראות הקשת מתהוים כאשר יעופו חלקי מים דקים באויר והעב על פניהם מלמעלה והשמש זרחה על המים ההם שבתוך הענן אז מזה נעשה המראה הנקרא קשת כי המים נעשים כמראה הלטושה ולכן כאשר יושם כלי מלא מים לפני השמש אז יתראה בדופן הכלי כמראה הקשת וכנזכר כל זה בספר הברית ברחבה יעוין שם. נמצא מראות גוונים אלו אשר בקשת אינם מראות ממשות אלא כך נראה לעיני האדם מראה כוזב ועל זאת התכונה של מראה הקשת שאינה ממשית מדמה את מראה כבוד השכינה אשר יתראה לעיני הנביא שאין זה מראה ממשי אלא כך יצוייר לעינים לפי שעה. ומה שאסור להסתכל בקשת היינו מפני שנעשה בו דמיון למראה כבוד השכינה לענין זה שביארנו על כן צריך לנהוג בו כבוד שלא להסתכל בו.

    אֵין 'אַלּוּף' אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר "אַלּוּף נְעוּרַי אָתָּה". נראה לי בס"ד שם אלקים [86] מספרו פ"ו והוא פועל הדין אך בתחלת שם אלקים יש אֵ־ל [17] שהוא חסד והיצר הרע אומר לאדם תעשה עבירה ואל תפחד מן פועל הדין כי שם אלקים שפועל הדין תחלתו אֵ־ל שהוא חסד ובודאי ימחול וירחם עליך במדת חסד. ולזה אמר שהיצר הרע מבטיח לאדם באלוף דהיינו אַלּוּף אותיות 'אֵ־ל פ"ו' כלומר שם אֵ־ל שבשם אלקים שמספרו א"ל והיינו אֵ־ל של פ"ו ולהיות ששם אלקים הוא בסוד הקטנות לכך נאמר (ירמיהו ג, ד) 'אַלּוּף נְעוּרַי אָתָּה' אלוף היינו אֵ־ל פ"ו.

    נִשְׁמָתוֹ שֶׁל אָדָם מְעִידָה בּוֹ קשא והלא הנשמה היא הנידונת בדין ואיך תעיד על עצמה? ומה שיאמר בעל דרך עצמו אין זה נקרא עדות אלא הודאה! ונראה לי בנפש יש נר"ן [נפש רוח נשמה] ובחטא אין הפגם מגיע לחלק הנשמה שבנפש כל כך שיש מיני עונות שאין נוגעים בחלק הנשמה והיא תעיד עליהם דוקא. ומה שאמר אֵבָרָיו שֶׁל אָדָם מְעִידִין בּוֹ נראה לי בס"ד על ניצוצי נשמות שמתעברים בו דאלו אין נוגע בהם חטא שיעשה האדם כנודע וקראם איבריו על דרך מה שאמר הכתוב (ישעיה מ, לא) וְקוֹיֵ הֳ' יַחֲלִיפוּ כֹחַ יַעֲלוּ אֵבֶר כַּנְּשָׁרִים. אי נמי הכונה שרטוטין הנרשמים באברים של האדם הם מעידין בו כי כל מעשיו חקוקים על איברים שבגופו ונמצא האבר שלו מעיד בו.

    Ben Yehoyada on Chagigah 16a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Chagigah, daf 16, Amud Aleph, about 598 words in 18 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 18 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 120 words

      Opens “מאי דרש? אמר רבה בר בר חנה…”

      Named: רבי יוחנן, רבה.

    2. Segment 213 words

      Opens “ורבי אבהו אמר: (שיר השירים ה י)…”

      Named: רבי אבהו.

    3. Segment 313 words

      Opens “וריש לקיש, אמר: (ישעיהו מח, ב) ה'…”

    4. Segment 433 words

      Opens “ורבי חייא בר אבא א"ר יוחנן (מלכים…”

      Named: רבי חייא בר אבא, אבא.

    5. Segment 532 words

      Opens “ת"ר ששה דברים נאמרו בשדים שלשה כמלאכי…”

    6. Segment 68 words

      Opens “יודעין ס"ד אלא שומעין מאחורי הפרגוד כמלאכי…”

    7. Segment 714 words

      Opens “ושלשה כבני אדם אוכלין ושותין כבני אדם…”

    8. Segment 839 words

      Opens “ששה דברים נאמרו בבני אדם שלשה כמלאכי…”

    9. Segment 923 words

      Opens “כל המסתכל בד' דברים רתוי לו שלא…”

    10. Segment 1026 words

      Opens “ר' יוחנן ור"א דאמרי תרוייהו משל למלך…”

    11. Segment 1148 words

      Opens “כל שלא חס על כבוד קונו רתוי…”

      Named: רב יוסף, אבא.

    12. Segment 1232 words

      Opens “רב יוסף אמר זה העובר עבירה בסתר…”

      Named: רב יוסף, רבי יצחק.

    13. Segment 1341 words

      Opens “איני והאמר ר' אלעא הזקן אם רואה…”

    14. Segment 1453 words

      Opens “דרש ר' יהודה ברבי נחמני מתורגמניה דריש…”

      Named: רבי נחמני.

    15. Segment 1547 words

      Opens “דרש ר' יהודה ברבי נחמני מתורגמניה דריש…”

      Named: רבי נחמני.

    16. Segment 1636 words

      Opens “ואין אלוף אלא הקב"ה שנאמר (ירמיהו ג,…”

    17. Segment 1765 words

      Opens “וחכ"א נשמתו של אדם מעידה בו שנאמר…”

    18. Segment 1855 words

      Opens “מתני׳ (יוסי) בן יועזר אומר שלא לסמוך.…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Chagigah 16a · Segment 4 — “ורבי חייא בר אבא א"ר יוחנן (מלכים א יט,…

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Chagigah 16a · Segment 11 — “…זה המסתכל בקשת רב יוסף אמר זה העובר עבירה…

    • Rabbi Abba · Amoraim · Second Generation of Amoraim

      Rabbi Abba, a second-generation Amoraic sage and a student of Rav Huna and Rabbi Judah bar Ezekiel, was known for his humility…

      Source: Chagigah 16a · Segment 11 — “…לעולם: מאי היא ר' אבא אמר זה המסתכל בקשת…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Chagigah 16a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026