Talmud Builders

    Chagigah 10b

    Back to index

    English translation — Chagigah 10b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The Gemara answers: The Torah prohibited only planned, creative labor on Shabbat. An act of labor that is not intended, or whose result is unintended, or whose consequence is destructive, is not included in this category. Therefore, one who performs labor in this manner is exempt. And limitation of the prohibition against creative labor is not written anywhere in the Torah with regard to the laws of Shabbat. Admittedly, this principle is written in connection with the Tabernacle, and there is an established exegetical link between the building of the Tabernacle and Shabbat. Nevertheless, as this fundamental principle concerning the halakhot of Shabbat does not appear explicitly, it is compared to mountains suspended by a hair.

    2§ The mishna taught that the halakhot of Festival peace -offerings are like mountains suspended by a hair. The Gemara asks: But they are written in the Torah. The Gemara answers: No, it is necessary to say this in accordance with that which Rav Pappa said to Abaye: From where is it derived that this verse: “And you shall celebrate it as a Festival [ veḥagotem ] to the Lord” (Leviticus 23:41), is referring to an animal offering? Perhaps the Merciful One is simply saying: Celebrate a Festival.

    3Abaye responded: However, if that is so, consider that it is written: “Let My people go, that they may hold a feast [ veyaḥogu ] to Me in the wilderness” (Exodus 5:1). So too, the meaning of this verse is that they will merely celebrate a Festival, and not bring an offering. And if you would say that is indeed so, that this means that they should celebrate a Festival, but isn’t it written: “And Moses said: You must also give into our hand sacrifices and burnt- offerings, that we may sacrifice to the Lord our God” (Exodus 10:25)? This shows that the command is referring to offerings.

    4The Gemara raises a difficulty. But perhaps this is what the Merciful One said: Slaughter animals so that you can eat, drink, and celebrate a Festival before Me, but no offerings are necessary. The Gemara answers: This cannot enter your mind, as it is written: “The fat of My Festival feast [ ḥagi ] shall not remain all night until the morning” (Exodus 23:18). And if it enters your mind to say that it is referring to a regular Festival feast and not an offering, does a Festival feast have forbidden fats?

    5The Gemara asks: But perhaps this is what the Merciful One states in the Torah: The fats of gift offerings that are brought during a Festival may not remain all night. If so, the phrase “My Festival feast” is not referring to a type of offering at all, but to a particular time.

    6The Gemara answers: However, if that is so, this verse indicates that it is only those fats that are brought during a Festival that may not remain overnight. It may be inferred from here that fats which are brought throughout the year may remain all night. But it is written about burnt-offerings: “On its firewood upon the altar all night into the morning” (Leviticus 6:2). This shows that burnt-offerings must burn upon the altar all night.

    7The Gemara further asks: Perhaps if this halakha was derived from that verse, I would say that verse serves as the source of a positive mitzva. Therefore, the Merciful One writes this verse: “Shall not remain all night,” as a prohibition as well.

    8The Gemara responds. With regard to the prohibition against leaving over an offering on a Festival, another verse was written: “Neither shall any of the flesh, which you sacrifice the first day at evening, remain all night until the morning” (Deuteronomy 16:4). The Gemara asks: But perhaps the verse: “Shall not remain all night” comes to teach that one who does so violates two prohibitions and a positive mitzva.

    9Rather, the Gemara rejects this explanation in favor of the claim that the source for a Festival peace-offering comes from a verbal analogy between the term “wilderness” stated here and the term: “wilderness” stated elsewhere. It is written here: “They shall make an offering to Me in the wilderness” (Exodus 5:1), and it is written there: “Did you bring to Me sacrifices and offerings forty years in the wilderness, house of Israel?” (Amos 5:25). Just as there it is referring to actual animal offerings, so too here, it is referring to animal offerings, not merely the celebration of a Festival.

    10The Gemara asks: And in light of this verbal analogy, in what way is this halakha like mountains suspended by a hair? The Gemara answers: The textual evidence is not that strong, as generally one does not derive Torah matters from texts of the tradition, i.e., Prophets and Writings. Since the prophets were not permitted to introduce new halakhot , as the Torah is the only authoritative source in that regard, this verbal analogy does not carry the same weight as a halakha derived from the Torah itself.

    11§ The mishna taught that the details of the halakhot of misuse of consecrated property are like mountains suspended by a hair. The Gemara asks: But they are written in the Torah (Leviticus 5:14–16). Rami bar Ḥama said: This statement is necessary only for that which we learned in a mishna ( Me’ila 20a): With regard to an agent who performs his agency, e.g., when a homeowner sends someone to buy an object with consecrated money and the agent does as he was instructed, the homeowner has misused consecrated property and must bring an offering for the actions of the agent performed on his behalf. However, if the agent did not perform his agency, but in some way acted on his own account, the agent has misused consecrated property, and he is the one obligated to bring the offering.

    12The Gemara explains: And when he performed his agency, why is the owner considered to have misused consecrated property? And is it possible that this one sins and that one is rendered liable? Since this halakha is counterintuitive, it is not apparent from the verses. This is what the mishna was referring to when it said that these halakhot are like mountains suspended by a hair.

    13Rava said: And what is the logical difficulty with this halakha ? Perhaps the transgression of misuse of consecrated property is different, as it is derived through a verbal analogy from the parallel term “sin” (Leviticus 5:6) and “sin” (Numbers 18:9), from the case of teruma : Just as there, with regard to teruma , the legal status of a person’s agent is like that of himself, and therefore the agent may separate teruma on behalf of the owner of the produce, so too here, with regard to misuse of consecrated property, the legal status of a person’s agent is like that of himself, which means that when the agent properly performs his agency the owner is liable.

    14Rather, Rava said: The mishna’s statement with regard to mountains is necessary only for that which is taught in a baraita : If, after he sent an agent to use a consecrated object, the homeowner remembered that it was a consecrated item and the agent did not remember, the agent has misused consecrated property despite the fact that he was merely performing his agency. This is because one is liable for the misuse of consecrated property only if he acted unwittingly. In this instance, what did the poor agent do? He simply performed his agency on behalf of the owner, and yet because the owner remembered about the consecrated object, the agent is liable. This is what the mishna is referring to when it says that these halakhot are like mountains suspended by a hair.

    15Rav Ashi said: And what is the logical difficulty with this halakha ? Perhaps this is just as it is with regard to one who spends consecrated money for non-sacred purposes. Although this individual did not know that the money was consecrated, he is nevertheless obligated to bring an offering. Here too, once the owner canceled the agency upon realizing the money was consecrated, the agent unwittingly misused consecrated property, and therefore he is liable.

    16Rather, Rav Ashi said: The mishna is necessary only for that which we learned in a mishna ( Me’ila 19b): If one picked up a consecrated stone or beam, he has not misused consecrated property merely by this action. However, if he gave it to another, he has misused consecrated property and the other person has not misused consecrated property. The Gemara analyzes this case: Since he picked it up, what difference is there to me if he keeps it, and what difference is there to me if he gives it to another? What is the basis for the distinction between the two cases? Rather, this is the case the mishna is referring to when it says that these halakhot are like mountains suspended by a hair.

    17The Gemara raises a difficulty. What is the logical difficulty with this halakha ? Perhaps it should be explained in accordance with the opinion of Shmuel, as Shmuel said: Here, this mishna is not referring to an ordinary person who picked up a consecrated stone for himself.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מלאכת מחשבתשהמחשבה חשבה בדעתו ונתכוון לה וזה לא נתכוון לה לבנין זה לפיכך פטור וזהו רמז מועט דאילו מלאכת מחשבת בשבת לא כתיבא אלא במשכן הוא דכתיב ולפי שסמך בפרשת ויקהל פרשת שבת לפרשת משכן אנו למדין מלאכת מחשבת לשבת:

    מיכתב כתיבןכדאמרינן לעיל מוחגותם אותו:

    חוגו חגאלהרבות שמחה:

    דלמא הכי קאמר רחמנא אכלו ושתו וחוגו חגא קמאיוהאי זבחים דקרא לאו שלמים נינהו אלא וזבחת בשר לאכול:

    חלב הבא בזמן החגאם באת להקריב קרבנות נדריך ברגל לא ילינו חוץ למזבח בעלות השחר:

    הא כל השנה ילינובתמיה:

    עד הבקר כתיבהיא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבקר מכאן אנו למדין שמעלה כל הלילה אברים ופדרים של קרבנות שנשחטו היום אבל לא מעלות השחר ולמעלה דנפסלו בלינה:

    ומאי כהררין התלוייןגזרה שוה ראייה גדולה היא:

    דברי תורה מקבלה לא ילפינןהלכך רמז בעלמא:

    השליח שעשה שליחותובעל הבית שהיו בידו מעות הקדש ונתחלפו במעותיו ונתנן בשוגג לשליח ואמר לו קח לי מהם חלוק או טלית אם עשה שליחותו בעל הבית מעל וזהו כהררין שיש לתמוה ולומר וכי שליח זה חטא שהוציא מעות הקדש ובעל הבית מתחייב קרן וחומש ולהביא אשם מעילות והרי ידוע לנו בכל הש"ס שאין שליח לדבר עבירה שיהא שולח מתחייב על ידי שלוחו:

    מעילה ילפינן חטא חטא מתרומהלכמה דברים נאמר בתורת כהנים נאמר במעילה וחטאה בשגגה מקדשי ה' (ויקרא ה׳:ט״ו) ונאמר בתרומה ולא תשאו עליו חטא (במדבר י״ח:ל״ב) מה התם שלוחו כמותו דכתיב כן תרימו גם אתם (שם) ואמר מר גם אתם לרבות שלוחכם:

    נזכר בעל הבית כו'ברייתא היא בפ' בתרא דמעילה והכי גרסינן לכדתניא נזכר בעל הבית שהן של הקדש עד שלא יגיע שליח אצל חנוני ולא נזכר שליח והוציאן השליח חייב:

    שליח עניא מאי עבדנהי דבעל הבית פטור דכיון דנזכר אנן סהדי דתו לא ניחא ליה בשליחותיה דהאיך ומהשתא לאו שלוחו הוא ומיהא שליח מאי עביד:

    מידי דהוהאשאר כל מוציאין מעות הקדש לחולין בשוגג שימעלו אף זה בשוגג הוציאן דכיון שביטל המשלח שליחותו הוה ליה איהו מוציא:

    הוא מעלדכיון שנתנם לו הוציאן מיד הקדש לחולין:

    וחברו לא מעלבכל שיעשה הוא בה דהא דידיה היא ועליה דהאיך לשלומי להקדש כדכתיב ואשר חטא מן הקדש ישלם (ויקרא ה׳:ט״ז):

    חגיגה י עמוד ב

    1מלאכת מחשבת אסרה תורה, ומלאכת מחשבת לא כתיבא.

    2חגיגות. מיכתב כתיבן! לא צריכא, לכדאמר ליה רב פפא לאביי: ממאי דהאי ״וחגותם אותו חג לה'״ זביחה? דלמא ״חוגו חגא״ קאמר רחמנא!

    3אלא מעתה, דכתיב ״(שמות ה״, א) ״ויחוגו לי במדבר״, הכי נמי דחוגו חגא הוא? וכי תימא הכי נמי, והכתיב: ״(שמות י״, כה) ״ויאמר משה גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות״.

    4דלמא הכי קאמר רחמנא: ״אכלו ושתו וחוגו חגא קמאי״? לא סלקא דעתך, דכתיב: ״(שמות כג״, יח) ״ולא ילין חלב חגי עד בקר״, ואי סלקא דעתך דחוגא הוא, תרבא לחגא אית ליה?!

    5ודלמא הכי קאמר רחמנא: חלב הבא בזמן חג ״לא ילין״!

    6אלא מעתה: הבא בזמן חג הוא דלא ילין, הא דכל השנה כולה ילין?! (ויקרא ו, ב) ״כל הלילה עד הבקר״, כתיב!

    7דלמא אי מההוא, הוה אמינא: ההוא לעשה כתב רחמנא, האי ללאו!

    8ללאו כתב קרא אחרינא: (דברים טז, ד) ״ולא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב ביום הראשון לבקר״. ודלמא לעבור עליו בשני לאוין ועשה!

    9אלא: אתיא ״מדבר״ ״מדבר״. כתיב הכא: ״ויחוגו לי במדבר״, וכתיב התם: (עמוס ה, כה) ״הזבחים ומנחה הגשתם לי במדבר״, מה להלן זבחים אף כאן זבחים.

    10ומאי ״כהררין התלויין בשערה״ דברי תורה מדברי קבלה לא ילפינן.

    11מעילות. מיכתב כתיבן! אמר רמי בר חמא: לא נצרכא אלא לכדתנן: השליח שעשה שליחותו בעל הבית מעל, לא עשה שליחותו שליח מעל.

    12וכי עשה שליחותו, אמאי מעל? וכי זה חוטא וזה מתחייב? היינו כהררין התלויין בשערה.

    13אמר רבא: ומאי קושיא? דלמא שאני מעילה דילפא ״חטא״ ״חטא״ מתרומה, מה התם שלוחו של אדם כמותו אף כאן שלוחו של אדם כמותו?

    14אלא אמר רבא: לא נצרכא אלא לכדתניא: נזכר בעל הבית ולא נזכר שליח שליח מעל. שליח עניא מאי קא עביד? היינו כהררין התלויין בשערה.

    15אמר רב אשי: מאי קושיא? דלמא מידי דהוה אמוציא מעות הקדש לחולין!

    16אלא אמר רב אשי: לא נצרכא אלא לכדתנן: נטל אבן או קורה של הקדש הרי זה לא מעל, נתנה לחבירו הוא מעל וחבירו לא מעל. מכדי מישקל שקלה, מה לי הוא ומה לי חבירו? היינו כהררין התלויין בשערה.

    17ומאי קושיא? דלמא כדשמואל, דאמר שמואל: הכא׃

    Tosafot

    מלאכת מחשבת אסרה תורהפרש"י שאינה צריכה לגופה במין מלאכה זאת שברצונו לא היה בנין זה בעולם ולא יתכן דאם כן בכל מלאכות נמי כגון סותר ע"מ לבנות במקומו למה מיחייב דהא לא ניחא ליה שהיה הבנין בעולם וכן בקורע ע"מ לתפור ג"כ לא ניחא ליה בקרע זה מעולם וקורע הבא באבלו או מחמת טרדא וקורע בחמתו למרמי אימתיה לכן נראה להר"י לפרש שאינו צריך לעיקר שורש האיסור כגון הכא שאינו צריך לגומא שהיא המלאכה וכן מוציא מת במטה והרבה דחשיב פ' המצניע (שבת דף צג:) ולא דמו למלאכת המשכן שהיו צריכים לעיקר המלאכה מכבה משום צורך הפחמין וצידת תחשים וחלזון וכן כולם כיוצא בהן:

    חוגו חגאי"מ לשון מחולות כמו יחוגו וינועו כשכור (תהלים קז):

    בזמן חג הוא דלא ילין (והתניא) וכו'כי מוקמינן קרא בחגיגה לא שייך לאקשויי בחגיגה הוא דלא ילין הא כל שאר קרבנות ילין הא כתיב כל הלילה עד הבקר ומוקמינן לה לכל העולין על המזבח דהא איכא למימר דלא הוה מוקמינן קרא רק לעולה שהביא כולה כליל כמו עולה אבל שאר קרבנות כגון שלמים וחגיגות שאינם כליל לא:

    ולא ילין מן הבשרואף על גב דמוקמינן לקרא בפרק אלו דברים (פסחים דף עא. ושם) בחגיגה שנאכלת לשני ימים ולילה אחד ועוד דבשר כתיב דמשמע אכילת אדם מ"מ מפקינן מיניה תרתי מדכתיב ביום הראשון לבקר ולא כתיב ביום השלישי:

    לעבור עליו בשני לאויןואע"ג דאמרינן בעלמא כל היכא דאיכא למידרש דרשינן ולא מוקמינן בלאוי יתירי הכא שאני שאין להעמידו בקרבן חדש שלא מצינו כיוצא בו בתורה ודומה לו כמו שמצינו בריש יבמות (דף ד.) דמוקמינן לא יגלה בשומרת יבם של אביו בלאו יתירא ולא מוקמינן ליה באנוסת אביו:

    ויחוגו לי במדברולא ילין חלב חגי אתא ללמד על ג"ש דמיירי בחגיגה ולא בשאר קרבנות:

    מעילות מכתב כתיבי וכו' מקרא מועט והלכות מרובותמתוך פרש"י משמע שהוא פירוש התלויין בשערה שיש בו הלכות מרובות תלויין ברמז מקרא מועט כהר התלוי בשיער הראש וקשה למורי מאי פריך בגמרא מעילות מכתב כתיבי ודאי כתיבי אבל יש בהן הלכות הרבה והיינו מקרא מועט והלכות מרובות ומיהו לפי מה שפירש רש"י תלויות ברמז משמע דסבירא ליה דבהדיא לא כתיבי אך גבי שבת פירש מיכתב כתיבי פי' טובא אזהרות כתיבי בשבת מאי מקרא מועט דקאמר מתני' והכי לא אפשר לי לפרש גבי מעילות וגם משמע דבהדיא קאמר דכתיבי ונראה להר"ר אלחנן לפרש דמילתא באפי נפשיה היא מקרא מועט וקאי לאהלות ויש בהן מקרא מועט אבל ההלכות מרובות ובכמה ספרים יש ריוח בין מקרא מועט אדלעיל א"כ משמע דמילתא באפי נפשיה הוא אך בתוספתא (פ"א) תנא מקרא מועט והלכות מרובות כהררין התלויין בשערה ואין להם על מה שיסמכו מכאן היה אומר רבי יהושע צבחר בצבחר ר"ל מקרא מועט ותולה ברמז מועט דמשמע כדפירש רש"י ופירש כדפרש"י על הא דקאמר מקרא מועט שברמז נתנו:

    נתנה לחברו מעלולא דמי לההיא דנתנה לחנוני דלא מעל דהתם מיירי במזיד ואין מתחלל וחנוני דלא מעל עד שיוציא התם משום דלא עבד מעשה:

    משקל שקלה מה לי הוא מה לי חברויש תימה דודאי שינה הרבה כיון שנתנה לחברו יש לו למעול משום טובת הנאה של שאלה כדאמרינן פרק השואל (ב"מ דף צט.) המשאיל קורדום של הקדש מעל לפי טובת הנאה של חברו וחברו מותר לבקע בו לכתחלה אבל כי לא נתנה אכתי לא נהנה ממנה כלום וי"ל דהכא מיירי שמתכוין להוציא מרשות הקדש ובמנחות (דף קא.) פירשתי:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    דאמר ר' אבא החופר גומא ואין כוונתו לגומא אלא ליטול העפר לכסות לו צואה. וכיוצא בה פטור עליה שנמצא מקלקל לגבי הגומא. דתנן כל המקלקלין פטורין. והן כמו הרים תלויין כחוט השערה. שאין כח בשערה להחזיק ההר אלא נראה כתלוי ועומד באויר. כן הלכות הללו דאי מדאורייתא כל מלאכה אסורה ובבאה ההלכה פירשא מלאכת מחשבת כלומר אינו חייב במלאכה עד שיתכוין לעשות אותה מלאכה: ירושלמי כתיב ועליהן ככל הדברים מקרא ומשנה ותלמוד הכל נאמרו לו למשה מסיני. אין מורין לא מן ההלכות ולא מן התוספתות ולא מן האגדות אלא מן התלמוד. ר' חנניא בשם שמואל אמר אין למידין מן ההוראה ולא מן המעשה בההוא דאיכא מאן דפליג אבל בהאי דלא פליג עביד: חגיגות מנא לן דהקרבת זבח היא. דלמא הקפה דרך סיבוב הוא כדכתיב יחוגו וינועו כשכור. ודחינן טובא ודברים פשוטין הן. ואסיקנא אלא בג"ש גמיר לה אתיא מדבר מדבר כתיב הכא ויחוגו לי במדבר.

    וכתיב הזבחים ומנחה הגשתם לי במדבראי הכי אמאי תנינן כהררים תלויין בשערה הן. ופרקינן דדברי תורה מדברי קבלה לא ילפינן. מעילות נמי אוקימנא בהא נזכר בעל הבית ולא נזכר השליח.

    השליח מעלשליח מי הוות ליה ידיעא דאינון מעות של הקדש דלמעול.

    בשלמא מוציא מעות הקדש לחולין אמרינן הות ליה למידק וכיון דלא דק מעל. אבל שליח מי איכא למימר הכי.

    Babylonian Talmud · folio map

    Chagigah 10b

    Chagigah 10b. The full printed text of this folio side — 17 numbered segments, about 331 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    מלאכת מחשבת שהמחשבה חשבה בדעתו ונתכוון לה וזה לא נתכוון לה לבנין זה לפיכך פטור וזהו רמז מועט דאילו מלאכת מחשבת בשבת לא כתיבא אלא במשכן הוא דכתיב ולפי שסמך בפרשת ויקהל פרשת שבת לפרשת משכן אנו למדין מלאכת מחשבת לשבת:

    מיכתב כתיבן כדאמרינן לעיל מוחגותם אותו:

    חוגו חגא להרבות שמחה:

    דלמא הכי קאמר רחמנא אכלו ושתו וחוגו חגא קמאי והאי זבחים דקרא לאו שלמים נינהו אלא וזבחת בשר לאכול:

    חלב הבא בזמן החג אם באת להקריב קרבנות נדריך ברגל לא ילינו חוץ למזבח בעלות השחר:

    הא כל השנה ילינו בתמיה:

    עד הבקר כתיב היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבקר מכאן אנו למדין שמעלה כל הלילה אברים ופדרים של קרבנות שנשחטו היום אבל לא מעלות השחר ולמעלה דנפסלו בלינה:

    ומאי כהררין התלויין גזרה שוה ראייה גדולה היא:

    8 more comments on this page.

    Rashi on Chagigah 10b · Sefaria

    Tosafot

    מלאכת מחשבת אסרה תורה פרש"י שאינה צריכה לגופה במין מלאכה זאת שברצונו לא היה בנין זה בעולם ולא יתכן דאם כן בכל מלאכות נמי כגון סותר ע"מ לבנות במקומו למה מיחייב דהא לא ניחא ליה שהיה הבנין בעולם וכן בקורע ע"מ לתפור ג"כ לא ניחא ליה בקרע זה מעולם וקורע הבא באבלו או מחמת טרדא וקורע בחמתו למרמי אימתיה לכן נראה להר"י לפרש שאינו צריך לעיקר שורש האיסור כגון הכא שאינו צריך לגומא שהיא המלאכה וכן מוציא מת במטה והרבה דחשיב פ' המצניע (שבת דף צג:) ולא דמו למלאכת המשכן שהיו צריכים לעיקר המלאכה מכבה משום צורך הפחמין וצידת תחשים וחלזון וכן כולם כיוצא בהן:

    חוגו חגא י"מ לשון מחולות כמו יחוגו וינועו כשכור (תהלים קז):

    בזמן חג הוא דלא ילין (והתניא) וכו' כי מוקמינן קרא בחגיגה לא שייך לאקשויי בחגיגה הוא דלא ילין הא כל שאר קרבנות ילין הא כתיב כל הלילה עד הבקר ומוקמינן לה לכל העולין על המזבח דהא איכא למימר דלא הוה מוקמינן קרא רק לעולה שהביא כולה כליל כמו עולה אבל שאר קרבנות כגון שלמים וחגיגות שאינם כליל לא:

    ולא ילין מן הבשר ואף על גב דמוקמינן לקרא בפרק אלו דברים (פסחים דף עא. ושם) בחגיגה שנאכלת לשני ימים ולילה אחד ועוד דבשר כתיב דמשמע אכילת אדם מ"מ מפקינן מיניה תרתי מדכתיב ביום הראשון לבקר ולא כתיב ביום השלישי:

    לעבור עליו בשני לאוין ואע"ג דאמרינן בעלמא כל היכא דאיכא למידרש דרשינן ולא מוקמינן בלאוי יתירי הכא שאני שאין להעמידו בקרבן חדש שלא מצינו כיוצא בו בתורה ודומה לו כמו שמצינו בריש יבמות (דף ד.) דמוקמינן לא יגלה בשומרת יבם של אביו בלאו יתירא ולא מוקמינן ליה באנוסת אביו:

    ויחוגו לי במדבר ולא ילין חלב חגי אתא ללמד על ג"ש דמיירי בחגיגה ולא בשאר קרבנות:

    מעילות מכתב כתיבי וכו' מקרא מועט והלכות מרובות מתוך פרש"י משמע שהוא פירוש התלויין בשערה שיש בו הלכות מרובות תלויין ברמז מקרא מועט כהר התלוי בשיער הראש וקשה למורי מאי פריך בגמרא מעילות מכתב כתיבי ודאי כתיבי אבל יש בהן הלכות הרבה והיינו מקרא מועט והלכות מרובות ומיהו לפי מה שפירש רש"י תלויות ברמז משמע דסבירא ליה דבהדיא לא כתיבי אך גבי שבת פירש מיכתב כתיבי פי' טובא אזהרות כתיבי בשבת מאי מקרא מועט דקאמר מתני' והכי לא אפשר לי לפרש גבי מעילות וגם משמע דבהדיא קאמר דכתיבי ונראה להר"ר אלחנן לפרש דמילתא באפי נפשיה היא מקרא מועט וקאי לאהלות ויש בהן מקרא מועט אבל ההלכות מרובות ובכמה ספרים יש ריוח בין מקרא מועט אדלעיל א"כ משמע דמילתא באפי נפשיה הוא אך בתוספתא (פ"א) תנא מקרא מועט והלכות מרובות כהררין התלויין בשערה ואין להם על מה שיסמכו מכאן היה אומר רבי יהושע צבחר בצבחר ר"ל מקרא מועט ותולה ברמז מועט דמשמע כדפירש רש"י ופירש כדפרש"י על הא דקאמר מקרא מועט שברמז נתנו:

    נתנה לחברו מעל ולא דמי לההיא דנתנה לחנוני דלא מעל דהתם מיירי במזיד ואין מתחלל וחנוני דלא מעל עד שיוציא התם משום דלא עבד מעשה:

    1 more comments on this page.

    Tosafot on Chagigah 10b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    דאמר ר' אבא החופר גומא ואין כוונתו לגומא אלא ליטול העפר לכסות לו צואה. וכיוצא בה פטור עליה שנמצא מקלקל לגבי הגומא. דתנן כל המקלקלין פטורין. והן כמו הרים תלויין כחוט השערה. שאין כח בשערה להחזיק ההר אלא נראה כתלוי ועומד באויר. כן הלכות הללו דאי מדאורייתא כל מלאכה אסורה ובבאה ההלכה פירשא מלאכת מחשבת כלומר אינו חייב במלאכה עד שיתכוין לעשות אותה מלאכה: ירושלמי כתיב ועליהן ככל הדברים מקרא ומשנה ותלמוד הכל נאמרו לו למשה מסיני. אין מורין לא מן ההלכות ולא מן התוספתות ולא מן האגדות אלא מן התלמוד. ר' חנניא בשם שמואל אמר אין למידין מן ההוראה ולא מן המעשה בההוא דאיכא מאן דפליג אבל בהאי דלא פליג עביד: חגיגות מנא לן דהקרבת זבח היא. דלמא הקפה דרך סיבוב הוא כדכתיב יחוגו וינועו כשכור. ודחינן טובא ודברים פשוטין הן. ואסיקנא אלא בג"ש גמיר לה אתיא מדבר מדבר כתיב הכא ויחוגו לי במדבר.

    וכתיב הזבחים ומנחה הגשתם לי במדבר אי הכי אמאי תנינן כהררים תלויין בשערה הן. ופרקינן דדברי תורה מדברי קבלה לא ילפינן. מעילות נמי אוקימנא בהא נזכר בעל הבית ולא נזכר השליח.

    השליח מעל שליח מי הוות ליה ידיעא דאינון מעות של הקדש דלמעול.

    בשלמא מוציא מעות הקדש לחולין אמרינן הות ליה למידק וכיון דלא דק מעל. אבל שליח מי איכא למימר הכי.

    Rabbeinu Chananel on Chagigah 10b · Sefaria

    Meiri

    בעל הבית שמסר מעות של הקדש לשליח לקנות לו טלית ועשה שליח שליחותו בעל הבית מעל אע"פ שאין שליח לדבר עבירה ואם העביר על דעתו וקנה לו חלוק השליח מעל נטל אבן או קורה של הקדש על מנת לעכבה לעצמו לא מעל עדין בנטילתו שהרי היא עדין בעין ולא הוציאה ולא שנה בה דבר ולא קבעה בבנין נתנה לחברו הרי הוציאה מרשות לרשות ומעל זה הנותן אבל לא הלוקח שהרי היא חולין בידו יש מי שפוסק שלא נאמר בנטלה על מנת לעכבה שלא מעל אלא בגזבר של הקדש שאע"פ שנטלה הכל עדין ברשות הקדש שהרי היא ברשות מפתח של הקדש ואע"פ שלבו עליה אין כאן מעילה הא אדם אחר יש בו מעילה וכן יראה מן הסוגיא ואף אנו הכרענוה כן ברביעי של נדרים בנה גזבר זה בקורה זו והניחה בגגו הרי הוצרך לשפותה וקנאה באותו שנוי ומעל אע"פ שלא דר שם נשתמש בה בלא שפוי כגון שסתם בה ארובה אין כאן שנוי ולא יצאה לחולין עד שישתמש בה והוא שידור תחתיה: ונשלם הפרק תהלה לאל:

    Meiri on Chagigah 10b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא ה"א ההוא לעשה כתב רחמנא האי ללאו כו' ר"ל דכל השנה אינו אלא עשה ובזמן החג נמי ללאו הא דקאמר לעבור עליו בב' לאוין היינו נמי בזמן החג דהא חג כתיב:

    תוס' בד"ה ולא ילין כו' ואע"ג דמוקמינן כו' בחגיגה שנאכלת כו' ועוד דבשר כתיב כו' עכ"ל ר"ל דלא מוקמינן התם בפסול לינת קרבן חוץ למזבח שהוא ליום ולילה אחד כדקאמר הכא אלא מוקמינן ליה התם בלינת בשר הנאכל מן החגיגה ולב' ימים ולילה א' ואהא תירצו דתרתי ש"מ דהך דרשה דהתם ודאי משמע דבשר כתיב דמשמע הנאכל והך דהכא נמי נפקא מדכתיב ביום הראשון לבוקר דהיינו לינת לילה אחד לקרבן חוץ למזבח וליכא לאקשויי למאי דקאמרינן ודלמא לעבור עליו בב' לאוין וליכא חגיגה כלל היאך מוקמינן ליה לקרא התם בחגיגה מדכתיב בשר די"ל דודאי למאי דבעינן למימר דליכא חגיגה כלל הוה מוקמינן דרשה דפסחים בבשר הנאכל אנדרים ונדבות של שלמים הבאים בחג ולמסקנא דהכא דאיכא חגיגה ניחא לן טפי לאוקמי בחגיגה גופה כדאמר התם וק"ל:

    בד"ה ויחוגו לי במדבר לא ילין חלב חגי אתא ללמד על ג"ש כו' עכ"ל אין זה מדוקדק לכאורה דלגבי קרבן מדבר ויחוגו גופיה אתא ללמד על ג"ש דמיירי בחגיגה ולא בשאר קרבנות וכ"כ התוס' גופייהו לעיל דאלשון ויחוגו קסמיך דאי ממדבר הוה אמינא עולה כו' ואפשר משום דלענין קרבן רגל קיימינן הכא נקטו קרא דחלב חגי דמיירי בקרבן חגיגה ברגל ומה"ט נקט ליה רש"י:

    בד"ה משקל שקלה כו' וי"ל דהכא מיירי שמתכוון להוציא מרשות הקדש [עכ"ל פי' והוה] כאילו היה לו טובת הנאה מזה ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Chagigah 10b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Chagigah, daf 10, Amud Bet, about 331 words in 17 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 17 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 18 words

      Opens “מלאכת מחשבת אסרה תורה, ומלאכת מחשבת לא…”

    2. Segment 222 words

      Opens “חגיגות. מיכתב כתיבן! לא צריכא, לכדאמר ליה…”

      Named: רב פפא, אביי.

    3. Segment 330 words

      Opens “אלא מעתה, דכתיב (שמות ה, א) ״ויחוגו…”

    4. Segment 431 words

      Opens “דלמא הכי קאמר רחמנא: ״אכלו ושתו וחוגו…”

      Named: רבא.

    5. Segment 510 words

      Opens “ודלמא הכי קאמר רחמנא: חלב הבא בזמן…”

    6. Segment 621 words

      Opens “אלא מעתה: הבא בזמן חג הוא דלא…”

    7. Segment 711 words

      Opens “דלמא אי מההוא, הוה אמינא: ההוא לעשה…”

    8. Segment 823 words

      Opens “ללאו כתב קרא אחרינא: (דברים טז, ד)…”

      Named: רב ביום.

    9. Segment 925 words

      Opens “אלא: אתיא ״מדבר״ ״מדבר״. כתיב הכא: ״ויחוגו…”

    10. Segment 1010 words

      Opens “ומאי ״כהררין התלויין בשערה״ דברי תורה מדברי…”

    11. Segment 1122 words

      Opens “מעילות. מיכתב כתיבן! אמר רמי בר חמא:…”

    12. Segment 1214 words

      Opens “וכי עשה שליחותו, אמאי מעל? וכי זה…”

    13. Segment 1323 words

      Opens “אמר רבא: ומאי קושיא? דלמא שאני מעילה…”

      Named: רבא.

    14. Segment 1424 words

      Opens “אלא אמר רבא: לא נצרכא אלא לכדתניא:…”

      Named: רבא.

    15. Segment 1512 words

      Opens “אמר רב אשי: מאי קושיא? דלמא מידי…”

      Named: רב אשי.

    16. Segment 1638 words

      Opens “אלא אמר רב אשי: לא נצרכא אלא…”

      Named: רב אשי.

    17. Segment 177 words

      Opens “ומאי קושיא? דלמא כדשמואל, דאמר שמואל: הכא…”

      Named: שמואל.

    Sages named on this page

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Chagigah 10b · Segment 17 — “…דלמא כדשמואל, דאמר שמואל: הכא

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Chagigah 10b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026