Talmud Builders

    Chagigah 18a

    Back to index

    English translation — Chagigah 18a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1I would not know how many days of redress there are. The Gemara therefore teaches us, from the statement that Rabbi Elazar said that Rabbi Oshaya said, that there are seven days of redress.

    2And Reish Lakish said, providing a different proof: From the very name of the day: “And the Festival of harvest” (Exodus 23:16), we can learn the following: On which Festival do you celebrate and harvest? You must say it is Shavuot . When exactly does this apply? If we say that it is on the Festival day itself, is harvesting permitted on a Festival? Rather, is it not referring to the day of redress?

    3Rabbi Yoḥanan said to Reish Lakish: However, if that is so, you should likewise say with regard to “the Festival of gathering” (Exodus 23:16): On which Festival is there gathering? You must say it is the festival of Sukkot . When exactly? If we say it is on the Festival day itself, is labor permitted on a Festival? Rather, it is referring to the intermediate Festival days. But on the intermediate Festival days, too, is it permitted? One may perform only work that, if neglected, would result in irretrievable loss. Rather, you must explain that “the Festival of gathering” is referring to the season of the year, i.e., the Festival that occurs during the time of gathering. Here too: “The Festival of harvest” means a Festival that occurs during the time of harvest.

    4§ The Gemara comments: Since Reish Lakish does not dispute the accuracy of Rabbi Yoḥanan’s statement, it may be inferred from their statements that both of them hold that the performance of labor during the intermediate Festival days is prohibited by the Torah.

    5The Gemara proceeds to ask: From where are these matters derived; what is the biblical source for this prohibition? As the Sages taught: “You shall observe the festival of Passover seven days” (Exodus 23:15). This teaches that the performance of labor is prohibited during the intermediate Festival days, as “observe” denotes a negative commandment; this is the statement of Rabbi Yoshiyya. Rabbi Yonatan says: This proof is not necessary, as it does not accord with the straightforward meaning of the verse. Rather, it is learned from an a fortiori inference, as follows: If the performance of labor on the first and seventh days of Passover, which are not preceded and followed by sanctity as the days before the first day and after the seventh day are weekdays, is nevertheless prohibited, is it not right that on the days of the intermediate Festival days, which are preceded and followed by sanctity, i.e., the first and last days of the Festival, the performance of labor should be prohibited?

    6The Gemara questions this conclusion: The six days of Creation, i.e., the days of the week, shall prove this, since they are preceded and followed by the sanctity of Shabbat, and yet the performance of labor on them is permitted. The Gemara rejects this difficulty: What of the fact that the six days of Creation are regular weekdays on which there is no additional offering; can you say the same with regard to the intermediate Festival days, on which there is an additional offering, bestowing these days with a measure of sanctity? The Gemara counters this: The New Moon shall prove this, since it has an additional offering, and the performance of labor is nevertheless permitted on it. The Gemara refutes this argument: What of the fact that the New Moon is not called “a holy convocation”; can you say the same with regard to the intermediate Festival days, which are called “a holy convocation”? Since they are called “a holy convocation” it is logical that the performance of labor should be prohibited on them.

    7It is taught in another baraita concerning the same topic: With regard to the first day of Passover and Sukkot , the verse states: “You shall do no kind of laborious work” (Leviticus 23:35), followed by “seven days, you shall bring an offering made by fire to the Lord,” which teaches that the performance of labor is prohibited during the intermediate Festival days; this is the statement of Rabbi Yosei the Galilean. Rabbi Akiva says: This is not necessary, since it is stated earlier in that chapter: “These are the appointed Festivals of the Lord, holy convocations, which you shall proclaim in their appointed season” (Leviticus 23:4). With regard to what is the verse speaking? If it is referring to the first day of the Festival, it has already explicitly stated “a solemn rest” (Leviticus 23:39) with regard to that day; if it is referring to the seventh, it has already stated “a solemn rest” (Leviticus 23:39) with regard to that day as well. Therefore, the verse can be speaking only of the intermediate Festival days, teaching you that the performance of labor is prohibited on them.

    8It is taught in another baraita : The verse states: “Six days you shall eat unleavened bread, and on the seventh day there shall be a solemn assembly for the Lord your God; on it, you shall do no work” (Deuteronomy 16:8). If so, just as the seventh day of the Festival is precluded from the performance of labor, so are the six intermediate Festival days precluded, since the word “and” in the phrase “and on the seventh day” connects it to the previous days. If so, perhaps: Just as the seventh day is precluded from the performance of all labor, so too the six intermediate days are precluded from the performance of all labor, even those whose performance prevents irretrievable loss.

    9The verse therefore states: “And on the seventh day there shall be a solemn assembly,” literally, pause. This indicates that the seventh day alone is precluded from the performance of all labor, but the other six days are not precluded from the performance of all labor but only from certain forms of work. Since the Bible does not specify which types of work are prohibited, the verse has therefore entrusted the matter to the Sages exclusively, to tell you on which day work is prohibited and on which day it is permitted, and similarly which labor is prohibited and which labor is permitted.

    10§ The mishna taught: All were permitted to eulogize and fast on the days of slaughter, in order not to uphold the opinion of the Sadducees, who would say: Shavuot must always occur after Shabbat. The Gemara raises a difficulty: But wasn’t it stated: An incident occurred when Alexa died in Lod, and all of Israel gathered to eulogize him, but Rabbi Tarfon would not allow them do so because it was the Festival day of Shavuot ?

    11The Gemara analyzes this passage: Can it enter your mind to say that it was a Festival day? If it had been a Festival day, would they have come? Certainly they would not have assembled to eulogize someone on the Festival itself. Rather, say that they were prohibited to eulogize because it was the Festival day of slaughter. The Gemara answers: This is not difficult, since here, the incident in Lod, is referring to a Festival that occurs after Shabbat, whose day of slaughter does not fall on a Sunday. The day of slaughter retains a measure of the sanctity of Shavuot through the offering of Festival offerings and should therefore be treated as a Festival. There, however, the mishna is referring to a Festival that occurs on Shabbat. Since in that case the day of slaughter occurs on a Sunday, it cannot be observed as a Festival, in order to counter the view of the Sadducees. After discussing many issues unrelated to the main topic of the tractate, the Gemara now begins to discuss the topic of ritual purity and will do so for the remainder of the tractate. These halakhot are relevant to the pilgrim Festivals, as all are obligated to purify themselves in order to enter the Temple and sacrifice offerings.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    לא ידענאכמה ימים יהיו לתשלומין קמ"ל דרבי אלעזר מה חג המצות שבעה אף כאן שבעה:

    וחג הקציר בכורי מעשיךבחג שבועות כתיב:

    ה"נ חג הבא בזמן קצירהקאמר ולאו חוגג וקוצר בו אתא לאשמועינן:

    מכלל דתרוייהו כו'מדקאמר רבי יוחנן אסיפה בחולו של מועד מי שרי ולא מהדר ליה ריש לקיש אין מכלל דתרוייהו סבירא להו אסור:

    את חג המצות תשמור שבעת ימים וגו'לימד על חולו של מועד שאסור בעשיית מלאכה. דרוש ביה את חג המצות תשמור וכל תשמור אזהרת לא תעשה הוא שומריהו מן המלאכה:

    ששת ימי בראשיתימי כל שבוע ושבוע בין שתי שבתות הן יושבין הרי קדושה לפניהן ולאחריהן:

    ראש חדש יוכיח כו'אף אתה אל תתמה על חולו של מועד כו':

    מקראי קדשמשמע קדשיהו בעשיית מלאכה:

    כל מלאכת עבודה לא תעשו וכו'וסמיך ליה שבעת ימים תקריבו אשה:

    לימד על חולו של מועד וכו'והכי דריש ביה לא תעשו שבעת ימים ובחג הסוכות כתיב ועליה קיימא הך מתניתא בתורת כהנים:

    עצור ממלאכהכדכתיב בהאי קרא גופיה: לא תעשה מלאכה:

    הא הרי לא מסרן הכתוב אלא לחכמיםכלומר מאחר שאמר לך הכתוב שהן עצורין ממלאכה ולא בכולן ולא פירש אי זו המותרת ואי זו אסורה דע וראה שלא מסרן אלא לחכמים היודעים להבין על איזהו להטיל ההיתר ועל אי זו להטיל האיסור והם יאמרו אי זהו י"ט על פי קידוש הראייה ואסור בכל מלאכה ואי זהו חולו של מועד שאינו אסור בכל מלאכה ועל חולו של מועד יגידו לך אי זו מלאכה אסורה דבר שאינו אבד ואיזו מלאכה מותרת דבר האבד:

    ולא הניחן ר' טרפוןומתני' תני שמותרים בהספד:

    בי"ט שחל להיות בשבתשיום טבוח אחר שבת מותר בהספד מפני האומרים עצרת אחר שבת והאי דאלכסא בלוד יו"ט שחל להיות בחול הוא דאין יום טבוח שלו בא' בשבת:

    חגיגה 18 עמוד א

    1לא ידענא כמה, קא משמע לן דרבי אלעזר א"ר אושעיא.

    2וריש לקיש אמר: (שמות כג, טז) ״וחג הקציר״, איזהו חג שאתה חוגג וקוצר בו הוי אומר זה עצרת. אימת? אילימא ביו"ט קצירה ביו"ט מי שרי? אלא לאו לתשלומין.

    3א"ר יוחנן: אלא מעתה, ״חג האסיף״: אי זהו חג שיש בו אסיפה הוי אומר זה חג הסוכות, אימת? אילימא ביו"ט מלאכה ביו"ט מי שרי? אלא בחולו של מועד. חולו של מועד מי שרי? אלא חג הבא בזמן אסיפה, הכא נמי חג הבא בזמן קצירה.

    4מכלל דתרוייהו סבירא להו דחולו של מועד אסור בעשיית מלאכה.

    5מנהני מילי? דתנו רבנן: (שמות כג, טו) ״את חג המצות תשמור שבעת ימים״ לימד על חולו של מועד שאסור בעשיית מלאכה, דברי רבי יאשיה. רבי יונתן אומר: אינו צריך, קל וחומר: ומה ראשון ושביעי שאין קדושה לפניהן ולאחריהן אסור בעשיית מלאכה, חולו של מועד שיש קדושה לפניהן ולאחריהן אינו דין שיהא אסור בעשיית מלאכה.

    6ששת ימי בראשית יוכיחו, שיש קדושה לפניהן ולאחריהן, ומותרין בעשיית מלאכה! מה לששת ימי בראשית שאין בהן קרבן מוסף, תאמר בחולו של מועד שיש בו קרבן מוסף. ראש חדש יוכיח, שיש בו קרבן מוסף, ומותר בעשיית מלאכה! מה לראש חדש שאין קרוי ״מקרא קדש״, תאמר בחולו של מועד שקרוי ״מקרא קדש״, הואיל וקרוי ״מקרא קדש״ דין הוא שאסור בעשיית מלאכה.

    Baraita

    7תניא אידך: (ויקרא כג, ז) ״כל מלאכת עבודה לא תעשו״ לימד על חולו של מועד שאסור בעשיית מלאכה, דברי ר' יוסי הגלילי. רבי עקיבא אומר: אינו צריך, הרי הוא אומר: (ויקרא כג, ד) ״אלה מועדי ה' וגו'״. במה הכתוב מדבר? אם בראשון הרי כבר נאמר ״שבתון״, אם בשביעי הרי כבר נאמר ״שבתון״. הא אין הכתוב מדבר אלא בחולו של מועד, ללמדך שאסור בעשיית מלאכה.

    Baraita

    8תניא אידך: (דברים טז, ח) ״ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת לה'״, מה שביעי עצור אף ששת ימים עצורין. אי: מה שביעי עצור בכל מלאכה אף ששת ימים עצורין בכל מלאכה.

    9ת"ל ״וביום השביעי עצרת״, השביעי עצור בכל מלאכה, ואין ששה ימים עצורין בכל מלאכה. הא לא מסרן הכתוב אלא לחכמים, לומר לך איזה יום אסור ואיזה יום מותר, איזו מלאכה אסורה ואיזו מלאכה מותרת.

    10ומותרין בהספד ותענית, שלא לקיים את דברי האומרין עצרת אחר השבת. (והאיתמר): מעשה ומת אלכסא בלוד, ונכנסו כל ישראל לסופדו, ולא הניחם רבי טרפון, מפני שיום טוב של עצרת היה.

    11יו"ט ס"ד אי ביום טוב, מי קאתו? אלא אימא: מפני שיום טבוח היה! לא קשיא: כאן ביו"ט שחל להיות אחר השבת, כאן ביום טוב שחל להיות בשבת.

    Tosafot

    אלא חג הבא בזמן אסיפההקשה הר"ר אלחנן דאמר פ"ק דר"ה (ובגמרא דסנהדרין) (דף יג.) א"ל רבי זירא לרבי אסי ודלמא לא עייל כלל וקאמר רחמנא תשמט ותיזיל עד חג הסוכות לא ס"ד דכתיב חג האסיף מאי האסיף אילימא חג הבא בזמן אסיפה הכתיב באספך את מעשיך אלא מאי אסיף קציר אלמא לא אמרי' חג הסוכות הבא בזמן אסיפה ותירץ מורי כיון דמבאספך שמעינן חג הבא בזמן אסיפה ואמר חג האסיף משמע ליקצר אבל אי לאו האי קרא [באספך וגו'] הוה דרשינן חג [האסיף] הבא בזמן אסיפה א"כ גם חג הקציר נימא הכי הואיל וליכא שום משמעות דמפיק ליה:

    חולו של מועד אסור בעשיית מלאכהלכאורה משמע דמלאכה דמיתסרא ביה מדאורייתא דמפיק ליה מפסוק וכן בפרק ב' דמו"ק (דף יא: ושם) לא מיבעיא אבל דמדרבנן אלא אפילו חוש"מ דאורייתא וכן פי' התם בקונטרס וקשה לר"ת דא"כ דבר האבד וכמה מלאכות דשרינן התם היכי משתרו וכי היכן מצינו איסור דאורייתא מקצתו אסור ומקצתו מותר ועוד דתנן בפ"ג דמגילה (דף כא.) כל מקום שאין יו"ט ויש מוסף קורין ד' כגון חוש"מ ור"ח אלמא לא מיתסר מלאכה מדקאמר דאין יו"ט ועוד דכייל ליה בהדי ר"ח דרבנן כדאמרינן בירושלמי דתענית ובמקום שנהגו הלין נשיא דרגילין דלא למיעבד עבידתא בריש ירחא מנהגא הוא ועוד מצינו בירושלמי בפרק שני דמו"ק כלום אסרו מלאכה אלא כדי שיהו אוכלין ושותין ויהיו יגעים בתורה והם פוחזין ואוכלין ושותין משמע לישנא דמדרבנן הוא וכן בפ"ב דמו"ק (דף יב:) גבי ובלבד שלא יכוין מלאכתו במועד ובעי בגמרא כיון ומת מהו שיקנסו בנו אחריו את"ל צרם אוזן הבכור ומת קנסו בנו אחריו התם איסורא דאורייתא משמע דמלאכה במועד הוי דרבנן ומיהו יש לדחות דאמכוין מלאכתו במועד קאי דהשתא מיהא ליכא איסורא דאורייתא כיון דדבר האבד הוא מ"מ משמע לפי האמת דלא מיתסר רק מדרבנן וכי קאמר התם בריש פירקא לא מיבעיא אבל דרבנן אלא אפילו חוש"מ דאורייתא כעין דאורייתא קאמר לפי שיש לו סמך [מקרא דאורייתא אבל ימי האבל ליכא אסמכתא אלא] מדברי קבלה דכתיב והפכתי חגיכם לאבל (עמוס ח׳:י׳) ודקאמר הכא אלא בחוש"מ מי שרי א"כ משמע דאסור מן התורה וי"ל לאו משום דלא משתרי מדאורייתא אלא כיון דאקרא סמכינן ליה למיתסר לא מסברא ליה לאוקמי קרא דשרי בהדיא בהכי וכן פירש הריב"ם בשם רבינו יב"א דמלאכה דמועד מדרבנן ולא כפירוש רבינו שמואל שפירש בערבי פסחים (פסחים דף קיח.) גבי כל המבזה את המועדות כגון עושה מלאכה בחוש"מ והא ליתא דמדרבנן הוי וכדפי' והא דאמרינן גבי כותים ותיפוק ליה משום לפני עור לא תתן מכשול במלאכה דחוש"מ משום דסמך פשטא דקרא הוי והוי ליה צדוקין מודין בה:

    מה ראשון ושביעי כו'הוה מצי למפרך מה להני שכן דבר האבד מיתסר אלא שאין זה ק"ו גמור רק גלוי מילתא בעלמא לפי מה שפיר' דמלאכה לא מיתסר רק דרבנן:

    ראש חדש יוכיחדשרי בעשיית מלאכה שכן אינו קרוי יו"ט בפ"ג דמגילה (דף כב: ושם) וגם אינו נאסר רק משום מנהג כדפרי' וכי קאמר בר"ה (דף כג.) משום בטול מלאכה לעם בב' ימים דר"ח של ראש השנה מיירי אי נמי משום נשים דנוהגות שלא לעשות מלאכה כדאיתא בפירקי דרבי אליעזר וכן פרש"י במגילה (דף כב:):

    מה לראש חודש שכן אינו קרוי מקרא קדשהוה מצי למימר מה לחול המועד דאיכא תרתי מוסף וקדושה לפניו ולאחריו:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    ת"ר את חג המצות תשמור לימד על חולו של מועד שאסו' בעשיית מלאכה דברי ר' יאשיה כלומר אמרה תורה ושמרתם את המצות עוד את חג המצות תשמור למה לי אלא ללמדך שכל שבעת ימים צריכין שמירה. ר' (יוחנן) [יונתן] אמר ק"ו ומה ראשון ושביעי כו'.

    תניא אידך כל מלאכת עבודה לא תעשו לימד על חולו של מועד שאסור בעשיית מלאכה דברי ר' יוסי הגלילי. ר"ע אומר [לא] אצטריך הרי הוא אומר אלה מועדי ה' מקראי קודש במה הכתוב מדבר אי ביו"ט ראשון הרי הוא אומר ביום ראשון שבתון אי בשמיני הרי הוא אומר ביום השמיני שבתון הא אין הכתוב מדבר מועדי ה' אלא בחולו של מועד שאסור בעשיית מלאכה. ולא מסרך הכתוב אלא לחכמים לומר איזו מלאכה אסורה [ואיזו מותרת] עצרת שחלה להיות ע"ש. בית שמאי אומרים יום טבוח לאחר השבת. וב"ה אומרים אין לה יום טבוח ומודים שאם חלה להיות בשבת כו': ירושלמי עצרת שחלה להיות ע"ש ב"ש אומרים יום טבוח לאחר השבת וב"ה אומרים אין לה יום טבוח אלא יומה היא טביחה. ואין כ"ג מתלבש בכליו ומותרין בהספד ובתענית שלא לקיים דברי האומרים עצרת אחר השבת. ומודין שאם חלה בשבת שיום טבוח לאחר השבת. (ומודים שאם חלה בשבת) ומותרין בו ביום בהספד ובתעני'. אבל אם חלה להיות באמצע שבת אסורין בהספד ובתענית:

    Babylonian Talmud · folio map

    Chagigah 18a

    Chagigah 18a. The full printed text of this folio side — 11 numbered segments, about 393 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    לא ידענא כמה ימים יהיו לתשלומין קמ"ל דרבי אלעזר מה חג המצות שבעה אף כאן שבעה:

    וחג הקציר בכורי מעשיך בחג שבועות כתיב:

    ה"נ חג הבא בזמן קצירה קאמר ולאו חוגג וקוצר בו אתא לאשמועינן:

    מכלל דתרוייהו כו' מדקאמר רבי יוחנן אסיפה בחולו של מועד מי שרי ולא מהדר ליה ריש לקיש אין מכלל דתרוייהו סבירא להו אסור:

    את חג המצות תשמור שבעת ימים וגו' לימד על חולו של מועד שאסור בעשיית מלאכה. דרוש ביה את חג המצות תשמור וכל תשמור אזהרת לא תעשה הוא שומריהו מן המלאכה:

    ששת ימי בראשית ימי כל שבוע ושבוע בין שתי שבתות הן יושבין הרי קדושה לפניהן ולאחריהן:

    ראש חדש יוכיח כו' אף אתה אל תתמה על חולו של מועד כו':

    מקראי קדש משמע קדשיהו בעשיית מלאכה:

    6 more comments on this page.

    Rashi on Chagigah 18a · Sefaria

    Tosafot

    אלא חג הבא בזמן אסיפה הקשה הר"ר אלחנן דאמר פ"ק דר"ה (ובגמרא דסנהדרין) (דף יג.) א"ל רבי זירא לרבי אסי ודלמא לא עייל כלל וקאמר רחמנא תשמט ותיזיל עד חג הסוכות לא ס"ד דכתיב חג האסיף מאי האסיף אילימא חג הבא בזמן אסיפה הכתיב באספך את מעשיך אלא מאי אסיף קציר אלמא לא אמרי' חג הסוכות הבא בזמן אסיפה ותירץ מורי כיון דמבאספך שמעינן חג הבא בזמן אסיפה ואמר חג האסיף משמע ליקצר אבל אי לאו האי קרא [באספך וגו'] הוה דרשינן חג [האסיף] הבא בזמן אסיפה א"כ גם חג הקציר נימא הכי הואיל וליכא שום משמעות דמפיק ליה:

    חולו של מועד אסור בעשיית מלאכה לכאורה משמע דמלאכה דמיתסרא ביה מדאורייתא דמפיק ליה מפסוק וכן בפרק ב' דמו"ק (דף יא: ושם) לא מיבעיא אבל דמדרבנן אלא אפילו חוש"מ דאורייתא וכן פי' התם בקונטרס וקשה לר"ת דא"כ דבר האבד וכמה מלאכות דשרינן התם היכי משתרו וכי היכן מצינו איסור דאורייתא מקצתו אסור ומקצתו מותר ועוד דתנן בפ"ג דמגילה (דף כא.) כל מקום שאין יו"ט ויש מוסף קורין ד' כגון חוש"מ ור"ח אלמא לא מיתסר מלאכה מדקאמר דאין יו"ט ועוד דכייל ליה בהדי ר"ח דרבנן כדאמרינן בירושלמי דתענית ובמקום שנהגו הלין נשיא דרגילין דלא למיעבד עבידתא בריש ירחא מנהגא הוא ועוד מצינו בירושלמי בפרק שני דמו"ק כלום אסרו מלאכה אלא כדי שיהו אוכלין ושותין ויהיו יגעים בתורה והם פוחזין ואוכלין ושותין משמע לישנא דמדרבנן הוא וכן בפ"ב דמו"ק (דף יב:) גבי ובלבד שלא יכוין מלאכתו במועד ובעי בגמרא כיון ומת מהו שיקנסו בנו אחריו את"ל צרם אוזן הבכור ומת קנסו בנו אחריו התם איסורא דאורייתא משמע דמלאכה במועד הוי דרבנן ומיהו יש לדחות דאמכוין מלאכתו במועד קאי דהשתא מיהא ליכא איסורא דאורייתא כיון דדבר האבד הוא מ"מ משמע לפי האמת דלא מיתסר רק מדרבנן וכי קאמר התם בריש פירקא לא מיבעיא אבל דרבנן אלא אפילו חוש"מ דאורייתא כעין דאורייתא קאמר לפי שיש לו סמך [מקרא דאורייתא אבל ימי האבל ליכא אסמכתא אלא] מדברי קבלה דכתיב והפכתי חגיכם לאבל (עמוס ח׳:י׳) ודקאמר הכא אלא בחוש"מ מי שרי א"כ משמע דאסור מן התורה וי"ל לאו משום דלא משתרי מדאורייתא אלא כיון דאקרא סמכינן ליה למיתסר לא מסברא ליה לאוקמי קרא דשרי בהדיא בהכי וכן פירש הריב"ם בשם רבינו יב"א דמלאכה דמועד מדרבנן ולא כפירוש רבינו שמואל שפירש בערבי פסחים (פסחים דף קיח.) גבי כל המבזה את המועדות כגון עושה מלאכה בחוש"מ והא ליתא דמדרבנן הוי וכדפי' והא דאמרינן גבי כותים ותיפוק ליה משום לפני עור לא תתן מכשול במלאכה דחוש"מ משום דסמך פשטא דקרא הוי והוי ליה צדוקין מודין בה:

    מה ראשון ושביעי כו' הוה מצי למפרך מה להני שכן דבר האבד מיתסר אלא שאין זה ק"ו גמור רק גלוי מילתא בעלמא לפי מה שפיר' דמלאכה לא מיתסר רק דרבנן:

    ראש חדש יוכיח דשרי בעשיית מלאכה שכן אינו קרוי יו"ט בפ"ג דמגילה (דף כב: ושם) וגם אינו נאסר רק משום מנהג כדפרי' וכי קאמר בר"ה (דף כג.) משום בטול מלאכה לעם בב' ימים דר"ח של ראש השנה מיירי אי נמי משום נשים דנוהגות שלא לעשות מלאכה כדאיתא בפירקי דרבי אליעזר וכן פרש"י במגילה (דף כב:):

    מה לראש חודש שכן אינו קרוי מקרא קדש הוה מצי למימר מה לחול המועד דאיכא תרתי מוסף וקדושה לפניו ולאחריו:

    Tosafot on Chagigah 18a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    ת"ר את חג המצות תשמור לימד על חולו של מועד שאסו' בעשיית מלאכה דברי ר' יאשיה כלומר אמרה תורה ושמרתם את המצות עוד את חג המצות תשמור למה לי אלא ללמדך שכל שבעת ימים צריכין שמירה. ר' (יוחנן) [יונתן] אמר ק"ו ומה ראשון ושביעי כו'.

    תניא אידך כל מלאכת עבודה לא תעשו לימד על חולו של מועד שאסור בעשיית מלאכה דברי ר' יוסי הגלילי. ר"ע אומר [לא] אצטריך הרי הוא אומר אלה מועדי ה' מקראי קודש במה הכתוב מדבר אי ביו"ט ראשון הרי הוא אומר ביום ראשון שבתון אי בשמיני הרי הוא אומר ביום השמיני שבתון הא אין הכתוב מדבר מועדי ה' אלא בחולו של מועד שאסור בעשיית מלאכה. ולא מסרך הכתוב אלא לחכמים לומר איזו מלאכה אסורה [ואיזו מותרת] עצרת שחלה להיות ע"ש. בית שמאי אומרים יום טבוח לאחר השבת. וב"ה אומרים אין לה יום טבוח ומודים שאם חלה להיות בשבת כו': ירושלמי עצרת שחלה להיות ע"ש ב"ש אומרים יום טבוח לאחר השבת וב"ה אומרים אין לה יום טבוח אלא יומה היא טביחה. ואין כ"ג מתלבש בכליו ומותרין בהספד ובתענית שלא לקיים דברי האומרים עצרת אחר השבת. ומודין שאם חלה בשבת שיום טבוח לאחר השבת. (ומודים שאם חלה בשבת) ומותרין בו ביום בהספד ובתעני'. אבל אם חלה להיות באמצע שבת אסורין בהספד ובתענית:

    Rabbeinu Chananel on Chagigah 18a · Sefaria

    Meiri

    חלו של מועד מתוך שלא נאמר בו שבתון היה הדין נותן שלא ליאסר במלאכה כלל אלא מתוך שהוא קרוי מקרא קדש אסרוהו חכמים בקצת מלאכות מעתה לא מסרן הכתוב אלא לחכמים וכלל הדברים שכל מלאכת האבד מותרת על צד שאין בה טורח יתר ושאר מלאכות אסורות אא"כ לצורך המועד ובמקומו יתבאר בע"ה אבל ר"ח שלא נאמר בו מקרא קדש אע"פ שיש בו קרבן מוסף מותר בעשית מלאכה:

    Meiri on Chagigah 18a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה וחוש"מ אסור בעשיית כו' וקשה לר"ת כו' אלא כדי שיהיו אוכלין ושותין שיהיו יגעין בתורה והם פוחזים כו' כעין דאורייתא קאמר משום דאסמכוה אקראי דאורייתא אבל ימי האבל ליכא אסמכתא אלא מדברי קבלה כו' לא מסתבר ליה כו' עכ"ל מדברי הרא"ש בפ"ק דמו"ק:

    Chidushei Halachot on Chagigah 18a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    תוס' ד"ה מה לר"ח וכו' הו"מ למימר עי' תשובת מהר"י בן לב ח"ג סימן י"ג:

    Gilyon HaShas on Chagigah 18a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Chagigah, daf 18, Amud Aleph, about 393 words in 11 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 11 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 110 words

      Opens “לא ידענא כמה, קא משמע לן דרבי…”

      Named: רבי אלעזר.

    2. Segment 228 words

      Opens “וריש לקיש אמר: (שמות כג, טז) ״וחג…”

    3. Segment 344 words

      Opens “א"ר יוחנן: אלא מעתה, ״חג האסיף״: אי…”

    4. Segment 410 words

      Opens “מכלל דתרוייהו סבירא להו דחולו של מועד…”

    5. Segment 554 words

      Opens “מנהני מילי? דתנו רבנן: (שמות כג, טו)…”

      Named: רבי יאשיה, רבי יונתן.

    6. Segment 660 words

      Opens “ששת ימי בראשית יוכיחו, שיש קדושה לפניהן…”

      Named: רבן מוסף.

    7. Segment 764 words

      Opens “תניא אידך: (ויקרא כג, ז) ״כל מלאכת…”

      Named: רבי עקיבא.

    8. Segment 832 words

      Opens “תניא אידך: (דברים טז, ח) ״ששת ימים…”

    9. Segment 934 words

      Opens “ת"ל ״וביום השביעי עצרת״, השביעי עצור בכל…”

    10. Segment 1030 words

      Opens “ומותרין בהספד ותענית, שלא לקיים את דברי…”

      Named: רבי טרפון.

    11. Segment 1127 words

      Opens “יו"ט ס"ד אי ביום טוב, מי קאתו?…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Akiva ben Yosef · Tannaim · Tannaim — Ten Martyrs

      Rabbi Akiva, one of the Ten Martyrs, exemplified unwavering devotion to God even under torture, reciting the Shema as he was flayed,…

      Source: Chagigah 18a · Segment 7 — “…ר' יוסי הגלילי. רבי עקיבא אומר: אינו צריך, הרי…

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Chagigah 18a · Segment 3 — “א"ר יוחנן: אלא מעתה, ״חג האסיף״: אי זהו חג…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Chagigah 18a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026