Talmud Builders

    Chagigah 11b

    Back to index

    English translation — Chagigah 11b

    Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1with regard to his daughter born from the woman he raped, which is not written explicitly in the Torah. It is forbidden for this man to have sexual relations with this daughter, despite the fact that she is not the daughter of his wife, as he did not marry her mother.

    2As Rava said: Rabbi Yitzḥak bar Avdimi said to me that this halakha is derived by means of a verbal analogy between the term they [ hena ], an unusual form of this word, written in one context, and the same term, they, written elsewhere. As it is written: “The nakedness of a woman and her daughter…you shall not take…they [ hena ] are near kinswomen; it is lewdness” (Leviticus 18:17). And it is written: “The nakedness of your son’s daughter, or of your daughter’s daughter, even their nakedness you shall not uncover; for they [ hena ] are your own nakedness” (Leviticus 18:10). This indicates that every daughter, even from the rape of a woman who is not one’s wife, is forbidden, just like one’s daughter from his wife.

    3Furthermore, the punishment for this transgression is derived from a verbal analogy between: “It is lewdness [ zima ]” (Leviticus 18:17), which is written with regard to a woman and her daughter, and the same term “lewdness” that appears elsewhere, as it is stated: “And if a man take with his wife also her mother, it is lewdness [ zima ]: They shall be burnt with fire, both he and they” (Leviticus 20:14).

    4§ The mishna taught: These [ hen hen ] are the essential parts of the Torah. The Gemara asks: These, the topics mentioned in the mishna, which are not written explicitly but for which there is ample basis in the Torah, yes, they are the essential parts of Torah, whereas those other categories listed in the mishna that are written explicitly, no, they are not essential? Rather, one must say that both these and those [ hen vehen ] are the essential parts of the Torah. Every part of the Torah is essential, whether or not it is written explicitly.

    5We shall return to you, [chapter of] "All of obligated..."

    6MISHNA: One may not expound the topic of forbidden sexual relations before three or more individuals; nor may one expound the act of Creation and the secrets of the beginning of the world before two or more individuals; nor may one expound by oneself the Design of the Divine Chariot, a mystical teaching with regard to the ways God conducts the world, unless he is wise and understands most matters on his own.

    7The mishna continues in the same vein: Whoever looks at four matters, it would have been better for him had he never entered the world: Anyone who reflects upon what is above the firmament and what is below the earth, what was before Creation, and what will be after the end of the world. And anyone who has no concern for the honor of his Maker, who inquires into and deals with matters not permitted to him, deserves to have never come to the world.

    8GEMARA: The Gemara poses a question: You said in the first clause of the mishna: Nor may one expound the Design of the Divine Chariot by oneself, which indicates that the topic may not be learned at all, and yet you subsequently said: Unless he is wise and understands most things on his own, which indicates that an individual is permitted to study the Design of the Divine Chariot.

    9The Gemara explains: This is what the mishna is saying: One may not expound the topic of forbidden sexual relations before three students, nor the act of Creation before two, nor may one teach the Divine Chariot to one, unless that student was wise and understands on his own.

    10§ The Gemara continues to clarify the mishna, which reads: One may not expound the topic of forbidden sexual relations before three individuals. What is the reason for this? If we say it is because it is written: “None of you [ ish , ish ] shall approach any near of kin to uncover their nakedness” (Leviticus 18:6). Ish , ish , literally means: Man, man. It is understood as an allusion to the number of students permitted to study the topic. This is as it is explained immediately: “Man, man” equals two; “any near of kin to him” is one; and the Merciful One states: “You shall not approach to uncover their nakedness,” which indicates that one may not expound the halakhot of forbidden sexual relations in the presence of three individuals.

    11They ask: If that is so, then what of this verse: “Any man [ ish , ish ] who curses his God” (Leviticus 24:15), or “Any man [ ish , ish ] who gives of his seed to the Molekh ” (Leviticus 20:2), which is a form of idol worship? In both cases the double expression implies the number two. So too there, will you say that it is prohibited to teach these halakhot before two individuals?

    12The Gemara answers: Rather, those instances of the double expression: Man, man, are required for him, the tanna , in order to include gentiles, who are commanded with regard to blessing, a euphemism for cursing, God, and with regard to idol worship just as Jews are commanded.

    13But if so, this mention of “man, man” in the case of forbidden relations is also required for him to include gentiles, who are commanded with regard to forbidden sexual relations, as Jews are.

    14Rather, the Gemara rejects the previous explanation, and suggests that the prohibition against teaching three is derived from the following verse stated with regard to forbidden sexual relations: “And you shall observe My charge” (Leviticus 18:30), which is explained as follows: “And you shall observe [ ushmartem ],” in the plural, indicates at least two; “My charge” is one; and the Merciful One states at the conclusion of this verse: “That you do not perform any of these abominable customs” (Leviticus 18:30), indicating that this topic may not be taught to three.

    15The Gemara asks: However, if that is so, then what of that which is written: “And you shall observe the Shabbat” (Exodus 31:14), and “And you shall observe the festival of matzot ” (Exodus 12:17), and “And you shall observe the charge of the sacred things” (Numbers 18:5); so too, will you say that none of these subjects may be taught to three?

    16Rather, Rav Ashi said: These scriptural allusions are all unacceptable. What is the meaning of: One may not expound the topic of forbidden sexual relations before three? It means: One may not expound the concealed laws of forbidden sexual relations before three. The prohibition against teaching before three applies to halakhot of forbidden sexual relations that are not explicitly stated in the Torah but are derived by expounding the verses or through analogy.

    17What is the reason? It is due not to a biblical allusion, but rather it is based on logical reasoning: When two students sit before their teacher, one of them is typically involved in a discussion of halakha with his teacher, while the other lends his ear to listen to the teaching. However, if there are three students, one of them is involved in a discussion with his teacher while the other two are engaged in a discussion with one another, and they do not know what their teacher is saying, and may come to render permitted a forbidden relation by following their own reasoning rather than the explanation provided by their teacher.

    18The Gemara raises a difficulty: If so, the entire Torah should likewise be taught only to two individuals, to prevent similar errors.

    19The Gemara answers: The halakha of forbidden sexual relations is different, for the Master said: Robbery and forbidden sexual relations are sins that one’s soul covets and lusts after. Therefore, we are concerned that one who has not properly studied these matters with his teacher will rule leniently for himself.

    20The Gemara asks: If so, robbery should also not be taught to more than two, for this very reason. The Gemara responds: There is a difference between the lust for forbidden sexual relations and the lust for robbery. In the case of those with whom relations are forbidden, his evil inclination is strong whether or not the objects of desire are before him. With regard to robbery, however, if the object presents a direct temptation before him his inclination is strong, but when it is not before him his inclination is not strong, and we are therefore less concerned.

    21§ It is taught in the mishna: “Nor the act of Creation before two.” The Gemara poses a question: From where are these matters derived? The Gemara explains: As the Sages taught that the verse states: “For ask now of the days past, which were before you” (Deuteronomy 4:32); since this verse is stated in the singular, it teaches that an individual may ask questions with regard to Creation, i.e., “the days past,” but two may not ask, which indicates that one may teach such matters to only one student.

    22One might have thought that a person may ask questions with regard to matters preceding the creation of the world. Therefore, the continuation of the verse states: “Since the day that God created man upon the earth,” but not earlier.

    23One might have thought that a person may not ask questions with regard to matters that occurred during the six days of Creation before the creation of man. Therefore, the verse states: “For ask now of the days past, which were before you,” indicating that one may inquire about the days preceding the creation of man.

    24One might have thought that a person may ask questions with regard to what is above, what is below, what was before, and what is after the world. Therefore, the same verse states: “From one end of the heavens to the other” (Deuteronomy 4:32), which is explained as follows: With regard to that which is from one end of the heavens to the other, within the boundaries of the world, you may ask, but you may not ask what is above, what is below, what was before, or what is after.

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    לבתו מאנוסתו דלא כתיבאדאילו בתו מאשתו כתיבא ערות אשה ובתה וגו' (ויקרא י״ח:ט׳-י׳) משמע בין שהבת ממנו בין מאיש אחר וכתיב קרא אחרינא ערות בת בנך או בת בתך וגו' ומוקמינן לה ביבמות (דף צז.) בבתו מאנוסתו מדלא אסר הכתוב בת בתה של אשה זו אלא בבת הבת שנולדה הימנו ובהאי קרא דאנוסה בת בתו ובת בנו כתיב בתו לא כתיב וא"ת ק"ו הוא אין מזהירין מן הדין ואין עונשין מדין ק"ו דיני ממונות ומצות עשה והלכות עבודה ופסולי קדשים אתה למד בק"ו אבל לא אזהרות ועונשין ומקראי נפקא לן במס' מכות (דף ה:) ומהיכן נפקא לן לבתו מאנוסתו:

    אמר רבא אמר לי ר' יצחק בר אבדימי אתיא הנה הנהלאיסורא אתיא זימה זימה לשריפה כתיב בנישואין שארה הנה זימה היא וכתיב באונסין כי ערותך הנה מה האמור בנשואין עשה הכתוב בתה כבת בתה וכבת בנה אף באונסין עשה הכתוב בתו כבת בתו וכבת בנו אתיא זימה זימה לשריפה מאחר שלמדת אנוסה מנשואה ובנשואה כתיב זימה היא כמה דכתיב באנוסה דמי וחזור ולמוד בה שריפה מאיש אשר יקח את אשה ואת אמה זימה היא באש ישרפו אותו ואתהן (ויקרא כ׳:י״ד):

    הני אין הנך לאהני דמיפרשי הוו גופי תורה הנך דלא מיפרשי כולי האי לאו גופי תורה בתמיה:

    הן והןאלו ואלו:

    מתני' אין דורשיןבשלשה. שנים והוא:

    בשניםאחד והוא:

    ביחידאין שם אלא הוא לבדו ובגמ' מפרש לה:

    ארבעה דבריםהני דמפרש ואזיל:

    מה למעלהמרקיע שעל ראשי החיות:

    ומה למטהמהן:

    ומה לפניםחוץ למחיצת הרקיע למזרח:

    ומה לאחורלמערב:

    תוספותאינו יכול להיות מה שפירש המורה מה לפנים חוץ למחיצת הרקיע ומה לאחור למערב מדפריך בגמ' בשלמא מה למעלה ומה למטה ומה לאחור לחיי אלא לפנים מה דהוה הוה אלמא מה לפנים קודם לעולם הוא ועוד בתוספתא מה לפנים ומה לאחור מה היה ומה עתיד להיות ע"כ תוס':

    כל שלא חס על כבוד קונובגמ' מפרש מאי היא:

    רתוי הוא לוטוב ויפה היה לו אם לא בא לעולם ואומר אני שהוא לשון רחמנות כלומר מרוחם הוא אם לא בא לעולם ודוגמתו בתורת כהנים אל אלעזר ואל איתמר בניו הנותרים (ויקרא י׳:י״ב) ראויין היו לישרף אלא שריתה הכתוב לאהרן:

    גמ' אמרת ולא במרכבה ביחידוכיון דיחידי הוא ואינו שומע מפי הרב על כרחך מדעתו הוא מבין וקאסרת ליה והדר אמרת אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו:

    לשלשהלבד מן הדורש:

    לא במעשה בראשית לשניםוכ"ש לשלשה:

    ולא במרכבה ליחידלתלמיד יחיד:

    אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתושלא יצטרך לשאול לרב כשיסתפק לו דלאו אורח ארעא לפרושא בהדיא:

    ואמר רחמנא לא תקרבו לגלות ערוהלא תקרבו שלשתכם זה אצל זה לגלות טעמי פרשת עריות:

    בסתרי עריותשאינן מפורשות כגון בתו מאנוסתו ואם חמיו ואם חמותו דנפקי במס' סנהדרין (דף עה.) מדרשא:

    שקיל וטרינושא ונותן בהלכה עם רבו:

    מצלי אודניהמטה אזנו ושומע דבריהן והן שומעין את דברי הרב אבל כשהן שלשה שקלי וטרו הנך תרי זה עם זה ולא שמעו מאי דאמר רבן ואתו למישרי איסורא בעריות על ידי שלא שמעו מפי הרב כשדרש בו איסור:

    דאמר מר גזל ועריות כו'במתניתין בתרייתא דמסכת מכות (דף כג:):

    בפניוכשהוא רואה לפניו שיכול לגזול:

    מנא הני מילידאין שנים שואלין במעשה בראשית:

    יכול ישאל אדםמה היה קודם שנברא העולם:

    יכול לא ידרוש ולא ישאל בששת ימי בראשיתדהא למן בריית אדם הוא דיהיב רשותא והוא בערב שבת נברא:

    תלמוד לומר לימים ראשוניםמיום ראשון:

    חגיגה 11 עמוד ב

    1לבתו מאנוסתו, דלא כתיבא.

    2דאמר רבא, אמר לי ר' יצחק בר אבדימי: אתיא ״הנה״ ״הנה״.

    3אתיא ״זימה״ ״זימה״.

    4הן הן גופי תורה. הני אין, הנך לא? אלא אימא: הן והן גופי תורה.

    5הדרן עלך הכל חייבין׃

    Mishna

    6אין דורשין בעריות בשלשה, ולא במעשה בראשית בשנים, ולא במרכבה ביחיד, אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו.

    7כל המסתכל בארבעה דברים, ראוי לו כאילו לא בא לעולם: מה למעלה, מה למטה, מה לפנים, ומה לאחור. וכל שלא חס על כבוד קונו, ראוי לו שלא בא לעולם.

    Gemara

    8אמרת ברישא: ולא במרכבה ביחיד, והדר אמרת: אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו!

    9הכי קאמר: אין דורשין בעריות לשלשה, ולא במעשה בראשית לשנים, ולא במרכבה ליחיד, אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו.

    10אין דורשין בעריות בשלשה. מ"ט אילימא משום דכתיב: ״(ויקרא יח״, ו) ״איש איש אל כל שאר בשרו״. ״איש איש״ תרי, ״שאר בשרו״ חד, ואמר רחמנא: ״לא תקרבו לגלות ערוה״.

    11אלא מעתה, דכתיב: ״(ויקרא כד״, טו) ״איש איש כי יקלל אלהיו״, (ויקרא כ, ט) ״איש איש אשר יתן מזרעו למולך״, הכי נמי?

    12אלא הנהו מיבעי ליה לרבות את הנכרים שמוזהרין על ברכת השם ועל ע"ז כישראל.

    13האי נמי מיבעי ליה לרבות את הנכרים שמוזהרין על העריות כישראל.

    14אלא, מדכתיב: ״(ויקרא יח״, ל) ״ושמרתם את משמרתי״, ״ושמרתם״ תרי, ״משמרתי״ חד, ואמר רחמנא: ״לבלתי עשות מחקות התועבות״.

    15אלא מעתה דכתיב: ״(שמות לא יד) ושמרתם את השבת (שמות יב״, יז) ושמרתם את המצות (במדבר יח, ה) ושמרתם את משמרת הקדש הכי נמי׃

    16אלא אמר רב אשי מאי אין דורשין בעריות בשלשה אין דורשין בסתרי עריות (בשלשה)׃

    17מ"ט סברא הוא בי תרי כי יתבי קמי רבייהו חד שקיל וטרי בהדי רביה ואידך מצלי אודניה לגמרא תלתא חד שקיל וטרי בהדי רביה והנך תרי שקלו וטרו בהדי הדדי ולא ידעי מאי קאמר רבייהו ואתו למישרי איסורא בעריות׃

    18אי הכי כל התורה נמי׃

    19עריות שאני דאמר מר גזל ועריות נפשו מחמדתן ומתאוה להם׃

    20אי הכי גזל נמי עריות בין בפניו בין שלא בפניו נפיש יצריה גזל בפניו נפיש יצריה שלא בפניו לא נפיש יצריה:

    21ולא במעשה בראשית, בשנים: מנא הני מילי דתנו רבנן (דברים ד, לב) כי שאל נא לימים ראשונים יחיד שואל, ואין שנים שואלין׃

    22יכול ישאל אדם קודם שנברא העולם ת"ל (דברים ד, לב) למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ׃

    23יכול לא ישאל אדם מששת ימי בראשית ת"ל לימים ראשונים אשר היו לפניך׃

    24יכול ישאל אדם מה למעלה ומה למטה, מה לפנים ומה לאחור. ת"ל (דברים ד, לב) ולמקצה השמים ועד קצה השמים מלמקצה השמים ועד קצה השמים אתה שואל ואין אתה שואל מה למעלה מה למטה מה לפנים מה לאחור׃

    Tosafot

    לבתו מאנוסתוההיא דערות בת בנך מוקמינן לה בריש נושאין על האנוסה (יבמות צז.) דמשמע הא בת בנה דידה גלי באנוסתו ואידך דאשה ובתה לא תגלה בנישואין דכתיב בה שאר:

    דאמר רבא אמר לי רב יצחק בר אבדימיתרי הוו פי' בפ"ק דיבמות (דף ג. ושם) ובפרק כל הבשר (חולין דף קי. ושם):

    מתני' אין דורשיןבמעשה בראשית. פי' ר"ת הוא שם מ"ב אותיות היוצא מבראשית ומפסוק של אחריו:

    יכול ישאל מה למעלה מה למטהמשמע הכא דלפנים ולאחור הוי מה שיש אחורי הכיפה מזרח ומערב והוא הדין צפון ודרום ואילו לקמן (חגיגה דף טז.) בפירוש משמע מה שהיה קודם שנברא העולם ומה שיהיה לאחר כך דקאמר בשלמא מה למעלה מה למטה ומה לאחור שפיר אלא לפנים אמאי מה דהוה הוה רבי יוחנן ורבי אלעזר אמרי משל למלך שבנה פלטרין על גבי אשפה כו' והכי תניא בתוספתא (פ"ב) מה שהיה ומה שעתיד להיות וי"ל דאיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    ורבנן אסקוה מדרשא זמה זמהוכולהון יש להן אסמכתו' מן התורה בין היתר נדרים בין הלכות שבת בין חגיגות ומעילות כולן הן גופי תורה:

    הדרן עלך הכל חייבין.

    פ"ב אין דורשין בעריות בשלשה כו'ש"מ כי הרב וב' תלמידים אין דורשין בעריות. מנא לן אי נימא מדכתיב איש איש אל כל שאר בשרו ודרשינן איש איש הרי תרי שאר בשרו חד הרי ג' ואמרה רחמנא לא תקרבו לגלות ערוה.

    אלא מעתה איש איש כי יקלל אלהיו הכי נמי דלא דרשינן ביה בתרי ודחינן תוב תנינן ולא במרכבה ביחיד דמשמע דאפילו הרב לבדו אסור וקתני סיפא אלא אם היה חכם מבין מדעתו ופירשה רב אשי הכי אין דורשין בעריות בשלשה ומאי ניהו סתרי עריות כגון העראה ונשיקה ואזהרה ועונש לדבר הנשכב וכן כמה שנים יהיה ויתחייב השוכב עמו וכיוצא בהן האחד נושא ונותן בהדי רביה והשנים נושאין ונותנין זה עם זה. ואין מקשיבין לדברי הרב. וכיון שהנפש מתאוה להן אין מדקדקין היטב ובאין להתיר האיסור. לפיכך לא התירו לדרוש בסתרי עריות כגון אלו אלא לשנים בלבד. שאפילו אחד מהן נושא ונותן עם הרב השני מטה אוזן ומקשיב ונמצא העיקר שמור בלב שניהן. אבל הא דתנן ולא במעשה בראשית בשנים ממדרש זה הפסוק נשנית:

    דת"ר כי שאל נא לימים ראשונים מדלא אמר שאלו אלא שאל בלשון יחיד. ש"מ שהיחיד שואל ולא יתר מיכן שאין שואלין יכול ישאל אדם מה היה קודם שנברא העולם. ת"ל לימים ראשונים מששת ימי בראשית ולמטה.

    יכול לא ישאל מה היה באלו ששת ימי בראשיתת"ל למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ. מיום שנברא אדם יש רשות לישאל אבל מקודם לכן אסור לישאל בהן.

    יכול ישאל אדם מה למעלה מן הרקיע ומה למטה מן הארץ ומה לפנים ומה לאחור ת"ל ולמקצה השמים ועד קצה השמים.

    Babylonian Talmud · folio map

    Chagigah 11b

    Chagigah 11b. The full printed text of this folio side — 24 numbered segments, about 417 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    לבתו מאנוסתו דלא כתיבא דאילו בתו מאשתו כתיבא ערות אשה ובתה וגו' (ויקרא י״ח:ט׳-י׳) משמע בין שהבת ממנו בין מאיש אחר וכתיב קרא אחרינא ערות בת בנך או בת בתך וגו' ומוקמינן לה ביבמות (דף צז.) בבתו מאנוסתו מדלא אסר הכתוב בת בתה של אשה זו אלא בבת הבת שנולדה הימנו ובהאי קרא דאנוסה בת בתו ובת בנו כתיב בתו לא כתיב וא"ת ק"ו הוא אין מזהירין מן הדין ואין עונשין מדין ק"ו דיני ממונות ומצות עשה והלכות עבודה ופסולי קדשים אתה למד בק"ו אבל לא אזהרות ועונשין ומקראי נפקא לן במס' מכות (דף ה:) ומהיכן נפקא לן לבתו מאנוסתו:

    אמר רבא אמר לי ר' יצחק בר אבדימי אתיא הנה הנה לאיסורא אתיא זימה זימה לשריפה כתיב בנישואין שארה הנה זימה היא וכתיב באונסין כי ערותך הנה מה האמור בנשואין עשה הכתוב בתה כבת בתה וכבת בנה אף באונסין עשה הכתוב בתו כבת בתו וכבת בנו אתיא זימה זימה לשריפה מאחר שלמדת אנוסה מנשואה ובנשואה כתיב זימה היא כמה דכתיב באנוסה דמי וחזור ולמוד בה שריפה מאיש אשר יקח את אשה ואת אמה זימה היא באש ישרפו אותו ואתהן (ויקרא כ׳:י״ד):

    הני אין הנך לא הני דמיפרשי הוו גופי תורה הנך דלא מיפרשי כולי האי לאו גופי תורה בתמיה:

    הן והן אלו ואלו:

    מתני' אין דורשין בשלשה. שנים והוא:

    בשנים אחד והוא:

    ביחיד אין שם אלא הוא לבדו ובגמ' מפרש לה:

    ארבעה דברים הני דמפרש ואזיל:

    22 more comments on this page.

    Rashi on Chagigah 11b · Sefaria

    Tosafot

    לבתו מאנוסתו ההיא דערות בת בנך מוקמינן לה בריש נושאין על האנוסה (יבמות צז.) דמשמע הא בת בנה דידה גלי באנוסתו ואידך דאשה ובתה לא תגלה בנישואין דכתיב בה שאר:

    דאמר רבא אמר לי רב יצחק בר אבדימי תרי הוו פי' בפ"ק דיבמות (דף ג. ושם) ובפרק כל הבשר (חולין דף קי. ושם):

    מתני' אין דורשין במעשה בראשית. פי' ר"ת הוא שם מ"ב אותיות היוצא מבראשית ומפסוק של אחריו:

    יכול ישאל מה למעלה מה למטה משמע הכא דלפנים ולאחור הוי מה שיש אחורי הכיפה מזרח ומערב והוא הדין צפון ודרום ואילו לקמן (חגיגה דף טז.) בפירוש משמע מה שהיה קודם שנברא העולם ומה שיהיה לאחר כך דקאמר בשלמא מה למעלה מה למטה ומה לאחור שפיר אלא לפנים אמאי מה דהוה הוה רבי יוחנן ורבי אלעזר אמרי משל למלך שבנה פלטרין על גבי אשפה כו' והכי תניא בתוספתא (פ"ב) מה שהיה ומה שעתיד להיות וי"ל דאיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי:

    Tosafot on Chagigah 11b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    ורבנן אסקוה מדרשא זמה זמה וכולהון יש להן אסמכתו' מן התורה בין היתר נדרים בין הלכות שבת בין חגיגות ומעילות כולן הן גופי תורה:

    הדרן עלך הכל חייבין.

    פ"ב אין דורשין בעריות בשלשה כו' ש"מ כי הרב וב' תלמידים אין דורשין בעריות. מנא לן אי נימא מדכתיב איש איש אל כל שאר בשרו ודרשינן איש איש הרי תרי שאר בשרו חד הרי ג' ואמרה רחמנא לא תקרבו לגלות ערוה.

    אלא מעתה איש איש כי יקלל אלהיו הכי נמי דלא דרשינן ביה בתרי ודחינן תוב תנינן ולא במרכבה ביחיד דמשמע דאפילו הרב לבדו אסור וקתני סיפא אלא אם היה חכם מבין מדעתו ופירשה רב אשי הכי אין דורשין בעריות בשלשה ומאי ניהו סתרי עריות כגון העראה ונשיקה ואזהרה ועונש לדבר הנשכב וכן כמה שנים יהיה ויתחייב השוכב עמו וכיוצא בהן האחד נושא ונותן בהדי רביה והשנים נושאין ונותנין זה עם זה. ואין מקשיבין לדברי הרב. וכיון שהנפש מתאוה להן אין מדקדקין היטב ובאין להתיר האיסור. לפיכך לא התירו לדרוש בסתרי עריות כגון אלו אלא לשנים בלבד. שאפילו אחד מהן נושא ונותן עם הרב השני מטה אוזן ומקשיב ונמצא העיקר שמור בלב שניהן. אבל הא דתנן ולא במעשה בראשית בשנים ממדרש זה הפסוק נשנית:

    דת"ר כי שאל נא לימים ראשונים מדלא אמר שאלו אלא שאל בלשון יחיד. ש"מ שהיחיד שואל ולא יתר מיכן שאין שואלין יכול ישאל אדם מה היה קודם שנברא העולם. ת"ל לימים ראשונים מששת ימי בראשית ולמטה.

    יכול לא ישאל מה היה באלו ששת ימי בראשית ת"ל למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ. מיום שנברא אדם יש רשות לישאל אבל מקודם לכן אסור לישאל בהן.

    יכול ישאל אדם מה למעלה מן הרקיע ומה למטה מן הארץ ומה לפנים ומה לאחור ת"ל ולמקצה השמים ועד קצה השמים.

    Rabbeinu Chananel on Chagigah 11b · Sefaria

    Meiri

    אין דורשין בעריות וכו' עקר כונת הפרק להשלים מה שכבר התחיל בביאורו מענין קרבנות החגיגה ולהתחיל בענין החלק השני בביאור טהרה הצריכה לעוסקי טהרות הן לחולין הן למעשר הן לתרומה הן לקדש ובמשנה הראשונה ממנה נתגלגל לבאר הדברים שאין דורשים אותם בפרסום ונתגלגל בכך על יד מה שנתגלגלו עניני עריות במשנה אחרונה של פרק ראשון ועל זה הצד יסוב ענין הפרק על ג' ענינים הראשון בענין הדברים שראוי להסתירם והשני בענין קרבנות החגיגה איזה מהם דוחה י"ט ולא שבת ואיזו אינו דוחה אף י"ט ואם סומכים עליהם אם לאו והשלישי במה שידוע שחייב אדם לטהר עצמו ברגל איזו טהרה אדם צריך לתרומה או לקדש ולכל עניני טהרות:

    והמשנה הראשונה ממנו אמנם תכוין לבאר עניני החלק הראשון ואמר על זה אין דורשין בעריות בשלשה ולא במעשה בראשית בשנים ולא במרכבה ביחיד אא"כ היה חכם מבין מדעתו כל המסתכל בארבעה דברי' ראוי לו שלא בא לעולם מה למעלה ומה למטה מה לפנים מה לאחור וכל שלא חס על כבוד קונו ראוי לו שלא בא לעולם אמר הר"מ פי' אומ' שאסור לדרוש בסתרי עריות אלא אם כן הם השומעים פחות משלשה והטעם כדי שלא יתעסק האחד להקשות על הרב והשנים להקשות זה על זה ויטרדו מחשבתם ולא יבינו המשפט הישר בסתרי עריות ומרוב תאוות רוב בני אדם בזה הענין יורו היתר לעצמן כשיפול ביניהם ספק במה שישמעו מן הרב והולכים להקל אמרו ולא במעשה בראשית בשנים כל שכן אם הם יותר ואמרו כי שאל נא לימים ראשונים יחיד שואל ואין שנים שואלים והטעם כבר זכרנוהו בפתיחת דברינו בזה החבור והוא כי ההמון אינם יכולים להבין אותם הענינים ואין מתלמדין אלא מאחד אחד בקבלה כי מעט מזעיר הם מה שישכילו מהם ההמון כשישמעם הטפש תשתבש אמונתו ויחשוב שהן סותרין האמת והם האמת והנכון ומעשה מרכבה אין דורשין בו כלל ואפי' ליחידאי אלא אם היה כמו שאמרו חכם ומבין מדעתו והוא שיתעורר מעצמו ויבין הסודות מעצמו ולא יהיה צריך לפי' אלא שרומזין לו רמזים והוא סובר בהם סברתו ושקול דעתו וזהו ענין אמרם שונין לו ראשי פרקים לפי שיש שם ענינים יתציירו בנפשות השלמים מבני אדם ואם פי' אדם אותם בלשונו ודמם ברעיונים יתקשו ויצאו מן הכונה ושמע ממני אני מה שנתבאר לי לפי מחשבתי ממה שראיתי מדברי החכמים והוא שהן מכנין במעשה בראשית החכמה הטבעית וההעמקה בהתחלות המציאות ורוצים במעשה מרכבה החכמה האלהית שהוא הדבור בכל המציאות ובמציאות הבורא בידיעתו ובתאריו וחיוב כל הנמצאים ממנו והמלאכים והנפש והשכל הדבק באדם ומה שיהיה אחר המיתה ולפי שגדלו אלו החכמות השתים הטבעית והאלהית וראוי להם להיותם גדולות ומנעו מללמדם כשאר החכמות הלמודיות ונודע כי כל אדם בטבעו משתוקק לכל החכמות כלן בין יהיה טפש או חכם והאדם על כל פנים מחשב באלו השתי חכמות מתחלת מחשבתו וישליט מחשבתו עליהם בלי התחלות ובלי מדרגות בחכמות מנע מזה ללמדם והזהיר עליו ואמ' להפחיד אותו המשליט דעתו בהתחלות מבלי הקדמות כמו שביארנו כל המסתכל בד' דברים וכו' ואמ' להכניע המשליט שכלו ומחשבתו בדברים האלהיים ברעיונו המופשט בלי התחלה בחכמות כל שלא חס על כבוד קונו ראוי הוא כאלו לא בא לעולם פי' כי העדרו מן האנושות והיותו כשאר ב"ח טוב למציאות ממציאותו אדם מפני שמבקש לדעת הדבר חוץ מדרכו ועל מה שאינו בטבעו כי לא ידמה מה למטה אלא אויל בצורת הנמצאים וכשירצה האדם הערום מהחכמה לחשוב עד שידע מה שעל השלים ומתחת לארץ בדמיונו הנפסד שהוא מדמה אותם כמו בית ועליה וכמו כן מה שהיה קודם שנבראו השמים ומה שיהיה אחר שיפסדו השמים הוציא אותו זאת המחשבה אל השגעון ותמהון לבב ועיין זאת המלה המפוארה וזה העזר האלהי באמרם כל שלא חס על כבוד קונו ר"ל מי שלא יחוס ויחמול על שכלו כי השכל הוא כבוד השם וכשאינו יודע שיעור זה הדבר שניתן לו נשתלח עם תאותו ונמשל כבהמות וכן אמרו מי שלא חס על כבוד קונו זה העובר עברה בסתר ואמרו במקום אחר אין המנאפים מנאפים עד שתכנס בהם רוח שטות וזה אמת כי בעת התאוה אי זו תאוה שיהיה אין השכל שלם ומה שהביא זה הענין בזה המקום הוא מה שאמר במה שקדם הן הן גופי תורה וכן מנעו בתלמוד ללמדם בפרהסיא והזהירו על זה מאד ויעצו שילמדם האדם בינו לבין עצמו ולא יגלם לזולתו וסמכו זה למאמר שלמה שאמר בזה הענין בדרך משל דבש וחלב תחת לשונך:

    אמר המאירי אין דורשין פי' בגמ' לשלשה שיהיו ד' עם הדורש ופי' הדבר בעריות שאין איסור שלהם מפורש בתורה ואם ידרוש אותן לשלשה שיהא האחד נושא ונותן עם הרב והשנים הנשארים יהיו נושאים ונותנים בין שניהם ולא יכונו לבם בדברי הרב ויטעו בהוראה להתיר ערוה אבל דורש לשנים שיהיה אחד נושא ונותן עם הרב והאחר יטה אזנו לשמוע ולא במעשה בראשית אף לשנים מפני שהדבר ראוי להסתיר ואין מגלין אותו אלא ליחיד ולא במרכבה אף ליחיד ר"ל שאין מגלין אותו מכל וכל אפי' ליחיד אלא שאם הוא מבין מדעתו במעשה מרכבה אחר שילמד מעשה בראשית מסייעים אותו ומגלין ראשי פרקים וענין מעשה בראשית הוא ידיעת חכמת הטבע ונכלל בה [ידיעת] שני עולמות ר"ל עולם היסודות ועולם הגלגלים ומעשה מרכבה האמור במשנה זו הוא ידיעת מה שאחר הטבע והוא עולם המלאכים ר"ל ידיעת אמתת מציאותם וידיעת מציאותו ית' ואחדותו לא שתהיה הכונה בהשגת הדברים על אמתתם שגם הם עצמם לא ישיגו על בוריה אמתת מה שלמעלה מהם בעליונות מעלה אבל ישיגו מאמתתו ית' דעה גדולה והשגה עצומה כל אחת כפי מעלתה כל המסתכל בד' דברים ראוי לו שלא בא לעולם נראה לומר שכונת המניעה הוא על שני דברים הראשונים ר"ל מה למעלה מה לפנים ונמשכו האחרות להמשך הדבור ורמז במניעת מה למעלה מה שהתחלנו לבאר והוא בקשת ידיעת מה למעלה מן הצורה המושגת בטבע האנושי אשר היא העלה להוציא דעת האדם מן הכח אל הפועל ולהפרידה בהשגתה עד שתתאחד עם מושכלה והחקירה למעלה ממנו אולת ואמנם בענין מה לפנים רמז דבר אחר מוכרח באמונה והוא שעם הגיע האדם לידיעת הדברים שאפשר לדעתם מצד המופת והחקירה יצטרך להאמין דברים אחרים מצד האמונה שלא יכניסם תחת גדר המופת והעיון כענין חדוש העולם שאם ירצה לחייב חדושו מצד העיון והחקירה והוא ענין אמרו מה לפנים ישים עיונו סבת אמונתו ויבטל המסובב בהעדר הסבה ולכן טוב לו שישאירהו על משענת הקבלה והנבואה והוא אצלי אמרו ע"ה ארח חיים פן תפלס נעו מעגלותיה לא תדע כמו שביארנו בפתיחת החבור וכל שלא חס על כבוד קונו פי' בגמ' זה המסתכל בקשת ר"ל הנכנס במחקר הרמוז במקרא שנזכר בו ענין הקשת האמור עליו הוא מראה דמות כבוד יי' ופי' בו עוד זה העובר עברה בסתר ואמרו עליו שהוא כאלו דוחק רגלי שכינה כלו' מחשב בעיונו לבלתי היות עיניו משוטטות שם ונותן מקום להפסק ההשגחה בו:

    זהו ביאור המשנה ובגמ' נאמרו הרבה ענינים בהגדות דרך סתר בעניני מעשה בראשית ומעשה מרכבה שאין מגדר החבור לבארם בו ונאמרו בה קצת דברים דרך הערה ואלו הם:

    כבר ידעת שבני נח מוזהרין על ז' מצות והם ע"ז וגלוי עריות ושפיכות דמים וברכת השם וגזל ואבר מן החי ודינין ויתבאר ענין כלם במס' סנהדרין גזל ועריות נפשו של אדם מחמדתן ומתוך כך צריך להזהר בהן על כל שאר דברים:

    Meiri on Chagigah 11b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה תוספות אינו יכול להיות מה שפירש המורה כו' לפנים מאי דהוה הוה אלמא מאי לפנים כו' עכ"ל ולפי זה הא דקתני בברייתא יכול ישאל אדם קודם שנברא כו' יכול ישאל אדם מה לפנים כו' היינו קודם שנברא עולם היינו מה לפנים ולמסקנא ניחא למן היום אשר כו' ל"ל לכדר"א כו' ובתוס' בע"י תירץ בע"א וכ"ה בקצת דפוסים בגמרות שלנו:

    Chidushei Halachot on Chagigah 11b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    וְלֹא בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית בִּשְׁנַיִם כתב הרב פתח עינים ז"ל שכתב הרב הקדוש מורנו הרב רבי חיים ויטאל ז"ל שמעתי ממורי הרב זלה"ה [זכרונו לחיי העולם הבא] דמעשה בראשית הם דרושי עולם התוהו שזה היה בבראשית קודם התיקון ומעשה מרכבה הם דרושי התיקון והתלבשות הפרצופים זה בזה וזה נקרא חידוש העולם והשינויים שיש מזמן לזמן בענייני סדר התלבשות עד כאן לשונו הרב ז"ל עיין שם. והנה דברים אלו שכתב מורנו הרב רבי חיים ויטאל ז"ל בשם רבינו האר"י ז"ל הם מכוונים אל הדברים שכתב רבינו ז"ל בשער מאמרי רשב"י בריש ביאור אדרא רבא במאמר אמר רבי שמעון לחברייא: עד מתי נתיב אקיימא דחד סמכא וכו' עיין שם דהרואה יראה הדברים עולים בקנה אחד. אמנם לפי דברי רבינו ז"ל דמפרש מעשה בראשית הוא בדברים דקודם התיקון צריך להבין מה הפרש יש בין זה לזה לענין הלימוד דבזה הותר בשנים ובהך ביחיד דוקא? ונראה לי טעמא משום דהדרוש שדורש הרב לתלמידו במה שהיה קודם התיקון אין דרך הדרושים ההם לדבר בם בעומק הרבה ולא בהרחבת דברים כי אם דרך כלל בקיצור מפני שאין המקראות וסוד המצות והתפילות בנויים עליהם אך בדרושים המדברים בסודות שאחר התיקון מוכרח לדבר בעומק ולהרחיב הדברים ומוכרח שירבה לעשות דמיונות וציורים ומשלים להסביר הענין לשכך את האוזן מפני כי עתה כל המקראות ומעשה המצות ונוסח התפילות בנויים עליהם ומוכרח שהתלמיד ירבה לשאול בהם כמה שאלות ויצטרך הרב להרבות לו תשובות בדרך משל ודמיון וציור. ולכך אמרו וְלֹא בְּמֶרְכָּבָה בְּיָחִיד אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה חָכָם מֵבִין מִדַּעְתּוֹ כדי שלא ירבה בשאלות ויצטרך הרב להשיב לו תשובות בדרך משל ודמיון. והנה בפסוק שְׁאַל נָא לְיָמִים רִאשֹׁנִים (דברים ד, לב) פירשו בזוהר הקדוש דאין מקום שאלה ודרישה וחקירה אלא בשבעה ימי בראשית בלבד שהם שבעה תחתונות אבל בשלש ספירות ראשונות אין מקום חקירה כלל עיין שם. (ועיין ריש שער הקדמות מה שכתב רבינו ז"ל תירוץ קושיא גדולה שנתקשו בה חכמים גדולים עיין שם, והובאו דבריו אלו גם בספר עץ חיים שער עיגולים ועיין דברי שלום מה שביאר בזה בדף ל"א ועיין מקדש מלך דף א') ואין אנחנו רשאין וכדאין להאריך בדברים אלו ולפלפל בהם וזאת אגיד מה שכתב בן סירא (חגיגה יג.) 'במה שהורשית התבונן אין לך עסק בנסתרות' ענין עסק זה הוא משא ומתן בשאלה ותשובה בין התלמיד ובין רבו ואמר לו התבונן אתה מעצמך אם יש לך כח להבין. ודע דראיתי לרבינו מורנו הרב רבי חיים ויטאל ז"ל בשער קדושה שכתב וזה לשונו: והנה זה ענין מראות יחזקאל הנקרא מעשה מרכבה להיות המדרגות מורכבות זו על זו וכו' עיין שם ואין זה סותר למה שאמר בפתח עינים בשמו במשמעות מעשה מרכבה כנזכר לעיל דבאמת הכל עולה בקנה אחד שגם במרכבה של מראות יחזקאל הנביא ע"ה ישנם לסודות המרכבה של אחר התיקון שמרכבה של יחזקאל הנביא ע"ה היה בנויה על סודות אלו שאחר התיקון ושייכי בהו.

    וְלֹא בְּמֶרְכָּבָה בְּיָחִיד, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה חָכָם מֵבִין מִדַּעְתּוֹ קשא הוה ליה למימר 'אֶלָּא אִם כֵּן הוּא חָכָם'? ונראה לי הכונה לומר אלא אם כן ידוע לרב שזה התלמיד חכם דהיינו מלימוד הפשט שהיה לומד עמו נודע לו שהוא חכם ואז יוכל ללמדו הסוד הזה כי אם לא נודע לו מלימוד הפשט שהוא חכם באמת איך ילמדו בפעם הראשונה הסוד דמהיכא ידע שהוא חכם? ולזה אמר 'אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה חָכָם' רוצה לומר היה מכבר בלימוד הפשט.

    (דברים ד, לב) "כִּי שְׁאַל נָא לְיָמִים רִאשֹׁנִים", יָחִיד שׁוֹאֵל וְלֹא שְׁנַיִם שׁוֹאֲלִין. הקשה הרב עיון יעקב ז"ל ודלמא אפילו שנים שואלין והא דכתב לשון יחיד למידק קודם שנברא העולם אפילו יחיד אין לו רשות לשאול? וצריך עיון עיין שם. ונראה לי בס"ד דאפילו אם היה כותב לשון רבים לא היינו טועין למידק דעל הקודם דוקא שנים לא ישאלו אבל יחיד ישאל, יען כי מצד הסברה אין לנו לחלק ביניהם דמהיכא תיתי לחלק בין יחיד לשנים והיינו יודעים דבא הכתוב למנוע השאלה מן הקודם מכל וכל ומה שאנחנו באים לחלק עתה בין יחיד לרבים הוא ממה שמצינו דנקיט קרא שְׁאַל נָא (דברים ד, לב) לשון יחיד נמצא יש חילוק בין אחד לשנים. ועוד נראה לי בס"ד דהברייתא סמיך על תרתי דיוקי בתרין זמני דנקיט בהאי קרא לשון יחיד חדא הא ד'שְׁאַל נָא' ועוד בסיפיה דקרא שנאמר 'אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֶיךָ' לשון יחיד שלא אצטריך למימר אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֶיךָ ודי לומר לְיָמִים רִאשֹׁנִים לְמִן הַיּוֹם וכו' ועל כן אם נאמר נקיט שְׁאַל נָא לשון יחיד לדייק מזה דעל הקודם גם יחיד לא ישאל למה נחית קרא להזכיר עוד הפעם לשון יחיד אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֶיךָ אלא ודאי דנחית ללמדינו דגם בזה יחיד שואל ולא שנים.

    Ben Yehoyada on Chagigah 11b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Chagigah, daf 11, Amud Bet, about 417 words in 24 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 24 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 14 words

      Opens “לבתו מאנוסתו, דלא כתיבא.…”

    2. Segment 211 words

      Opens “דאמר רבא, אמר לי ר' יצחק בר…”

      Named: רבא.

    3. Segment 33 words

      Opens “אתיא ״זימה״ ״זימה״.…”

    4. Segment 414 words

      Opens “הן הן גופי תורה. הני אין, הנך…”

    5. Segment 54 words

      Opens “הדרן עלך הכל חייבין…”

    6. Segment 619 words

      Opens “מתני׳ אין דורשין בעריות בשלשה, ולא במעשה…”

    7. Segment 729 words

      Opens “כל המסתכל בארבעה דברים, ראוי לו כאילו…”

    8. Segment 815 words

      Opens “גמ׳ אמרת ברישא: ולא במרכבה ביחיד, והדר…”

    9. Segment 920 words

      Opens “הכי קאמר: אין דורשין בעריות לשלשה, ולא…”

    10. Segment 1029 words

      Opens “אין דורשין בעריות בשלשה. מ"ט אילימא משום…”

    11. Segment 1122 words

      Opens “אלא מעתה, דכתיב: (ויקרא כד, טו) ״איש…”

    12. Segment 1214 words

      Opens “אלא הנהו מיבעי ליה לרבות את הנכרים…”

    13. Segment 1311 words

      Opens “האי נמי מיבעי ליה לרבות את הנכרים…”

    14. Segment 1418 words

      Opens “אלא, מדכתיב: (ויקרא יח, ל) ״ושמרתם את…”

    15. Segment 1524 words

      Opens “אלא מעתה דכתיב: (שמות לא יד) ושמרתם…”

    16. Segment 1614 words

      Opens “אלא אמר רב אשי מאי אין דורשין…”

      Named: רב אשי.

    17. Segment 1739 words

      Opens “מ"ט סברא הוא בי תרי ״כי יתבי…”

    18. Segment 185 words

      Opens “אי הכי כל התורה נמי…”

    19. Segment 1910 words

      Opens “עריות שאני דאמר מר גזל ועריות נפשו…”

    20. Segment 2021 words

      Opens “אי הכי גזל נמי עריות בין בפניו…”

    21. Segment 2122 words

      Opens “ולא במעשה בראשית, בשנים: מנא הני מילי…”

    22. Segment 2218 words

      Opens “יכול ישאל אדם קודם שנברא העולם ת"ל…”

    23. Segment 2313 words

      Opens “יכול לא ישאל אדם מששת ימי בראשית…”

    24. Segment 2438 words

      Opens “יכול ישאל אדם מה למעלה ומה למטה,…”

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Chagigah 11b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026