Talmud Builders

    Chagigah 26b

    Back to index

    English translation — Chagigah 26b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1that you not touch the table of the shewbread. If you defile it by touching it, it would need to be removed for immersion, and this would lead to the temporary suspension of the mitzva of the shewbread, which had to be on the table at all times.

    2The mishna continues: All the vessels that were in the Temple had second and third substitute vessels, so that if the first ones became impure they could bring the second ones in their place. All the vessels that were in the Temple required immersion after the Festival, apart from the golden altar and the bronze altar, because they are considered like the ground and therefore, like land itself, not susceptible to impurity. This is the statement of Rabbi Eliezer. And the Rabbis say: It is because they are coated.

    3GEMARA: A tanna taught in a baraita that they would say to the am ha’aretz priests: Be careful lest you touch the table, as explained above, or the candelabrum, as the Gemara will explain. The Gemara asks: And regarding the tanna of our mishna, what is the reason he did not teach that they were instructed not to touch the candelabrum as well? The Gemara answers: With regard to the table it is written: “Shewbread before Me always” (Exodus 25:30), indicating that the table holding the shewbread must always be in its place, whereas with regard to the candelabrum it is not written “always,” and therefore it can be removed for immersing.

    4The Gemara asks: And regarding the other tanna , in the baraita , why does he include the candelabrum? The Gemara answers: Since it is written: “And you shall set the table without the veil and the candelabrum opposite the table” (Exodus 26:35), indicating that the candelabrum must always be placed opposite the table; it is as though it is written “always” with regard to the candelabrum as well. And the other tanna , in the mishna, who does not object to removing the candelabrum for immersion, would reply: That verse comes only to establish a place for the candelabrum, to describe where it must be positioned, but it does not mean to say that it must be opposite the table at all times.

    5The Gemara poses a question concerning the requirement to keep amei ha’aretz away from the table: And let us derive it, i.e., let it be established, that it is not necessary to take care against contact with the table, as it is incapable of contracting ritual impurity. This is because it is a wooden vessel designated to rest in a fixed place, and the halakha is that any large, wooden vessel designated to rest in a fixed place cannot become impure. What is the reason for this halakha ? Since wooden vessels and sacks are juxtaposed in the verse describing their impurity (Leviticus 11:32), we require a wooden vessel to be similar to a sack in order to be capable of contracting impurity, in the following manner: Just as a sack is carried when it is both full and empty, so too any wooden vessel that is carried full and empty can contract impurity, as opposed to vessels, such as the table, that are designated to rest in a fixed place. The table should therefore not be susceptible to impurity at all.

    6The Gemara answers: The table too is in fact carried full and empty, in accordance with the words of Reish Lakish. For Reish Lakish said: What is the meaning of that which is written: “And you shall set them in two rows, six in a row, upon the pure table” (Leviticus 24:6)? The words “pure table” teach by inference that it is capable of becoming impure, and therefore the Torah warns us to make sure it is pure when the twelve loaves of bread are placed there.

    7And why indeed is the table susceptible to ritual impurity, being that it is a wooden vessel designated to rest in a fixed place and should therefore not be susceptible to impurity? Rather, this verse teaches that they would lift the table with the shewbread on it to display the shewbread to the pilgrims standing in the Temple courtyard, as it was prohibited for Israelites to enter the Sanctuary, where the table stood, and they would say to them: Behold your affection before God, Who performs a perpetual miracle with the bread, for when it is removed from the table on Shabbat it is just as fresh as when it was arranged on the previous Shabbat. As Rabbi Yehoshua ben Levi said: A great miracle was performed with the shewbread: As its condition during its arrangement, so was its condition during its removal, as it is stated: “To place hot bread on the day when it was taken away” (I Samuel 21:7), indicating that it was as hot on the day of its removal as it was on the day when it was placed.

    8The Gemara asks another question: Let us derive this fact, i.e., that the table can contract ritual impurity, not because it is portable but due to its golden coating. For didn’t we learn in a mishna ( Kelim 22:1): Concerning a table and a dulpaki that some of its surface became broken off, or that one coated with marble, i.e., stone not being susceptible to impurity: If he left on them a place on the surface that remained unbroken or uncoated, big enough for placing cups, it remains susceptible to impurity as a wooden vessel. Rabbi Yehuda says: It must have an unbroken and uncoated place big enough for placing pieces of meat and bread as well in order to maintain susceptibility to impurity as a wooden vessel. It is clear from this mishna that if a table is completely coated with stone it is not susceptible to impurity, showing that the status of a vessel follows its external coating, not its main material. The Temple table, which was coated with gold, should have the status of a metal vessel.

    9The Gemara proposes a possible answer: And if you would say that acacia wood, from which the Temple table was made, is different, as it is an important, valuable kind of wood and is therefore not nullified by a coating, this works out well according to Reish Lakish, who said: They taught that a wooden vessel is nullified by its coating only with regard to vessels made of cheap akhselag wood which comes from overseas, but vessels made of expensive masmi wood are not nullified by a coating. According to this opinion it is fine, for we can say that the acacia wood of the table is also not nullified by its golden coating. But according to Rabbi Yoḥanan, who said: Even expensive masmi vessels are also nullified by a coating, what is there to say?

    10The Gemara proposes another possible answer: And if you would say that the mishna is not applicable because here in the mishna the wood is nullified by its coating because it is speaking of a fixed coating, whereas there in the case of the Temple table the golden coating is not fixed onto the wood, this is impossible. For didn’t Reish Lakish inquire of Rabbi Yoḥanan: Does this law that vessels follow their coating deal only with a fixed coating or even with a coating that is not fixed? And he asked him further: Does it deal only with a coating that covers the table’s rim as well as the table itself, or even with one that does not cover its rim?

    11And Rabbi Yoḥanan said to him in response: It is not different if it is a fixed coating and it is not different if it is a coating that is not fixed; and it is not different if the coating covers the table’s rim and it is not different if it does not cover its rim. Therefore, since the coating always determines the status of the vessel, the Temple table, with its gold coating, should be susceptible to impurity. Rather, we must say a different explanation as to why the coating does not make the table susceptible to impurity: The table is different

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    טעונין טבילהמפני טומאת הרגל:

    חוץ ממזבח הזהב ומזבח הנחשת מפני שהן כקרקעשהכתוב קראו מזבח אדמה ושלחן הא אמרן דלא נגעו בו:

    מפני שהן מצופיןבגמרא מפרש:

    גמ' מנורה לא כתיב בה תמידכלומר תמידין האמורין במנורה לא תמיד יומם ולילה קאמר אלא תמיד מלילה ללילה כתמיד האמור בעולת תמיד ובחביתי כ"ג אבל ביום לא היה דולק דמערב עד בוקר כתיב (שמות כח) תן לה מדת השמן שיש בה כדי לידלק מערב עד בוקר לפיכך כל היום אתה יכול לסלקה ולהטבילה אבל תמיד האמור בשלחן תמיד יום ולילה הוא דמשבת לשבת הוא ערוך עליו:

    נוכח השלחןכל זמן שהשלחן שם תהא מנורה נוכחו:

    ותיפוק לידאי נמי נגעו בשלחן לא מיטמאו ליה דהא כלי עץ העשוי לנחת במקום אחד הוא:

    דומיא דשק בעינןלענין טומאה הוקשו כלי עץ לשק דכתיב כל אשר יפול עליו מהם במותם יטמא מכל כלי עץ או בגד או עור או שק (ויקרא י״א:ל״ב):

    מה שק מיטלטל מלא וריקםיצא העשוי לנחת דאינו מיטלטל מלא וריקן יצא כלי עץ המחזיק מ' סאה בלח שהן כוריים ביבש אע"פ שמיטלטל ריקן אינו מיטלטל מלא שאם יטלטלנו מלא ישבר:

    השלחן הטהורשאמרתי שיהא טהור מכלל שהוא ראוי לטומאה והלא כלי עץ העשוי לנחת הוא:

    סילוקו כסידורושסילוקו לשבת הבאה חם כיום סידורו:

    חם ביום הלקחושיהא חם ביום הלקחו מעל השלחן:

    ותיפוק לידמקבל טומאה ואפילו הוא עשוי לנחת:

    משום ציפויושהוא מתכת דכלי מתכת לא איתקש לשק:

    דהתנןדבתר ציפוי אזלינן:

    הדולפקיכסא המתקפל ומכוסה עור:

    שחיפהו בשיישדשוב הוי ככלי אבנים שאין מקבלין טומאה:

    ושייר בהןמן הפחיתה או מן החיפוי כדי הנחת כוסות:

    טמאשעדיין ראוי למלאכתו ראשונה:

    רבי יהודה אומרצריך אף הנחת חתיכות לחם ובשר ואי לא לאו שלחן הוא אלמא ציפויו מבטלו אפילו להקל וכל שכן להחמיר:

    לא שנוהך דקתני ציפויו מבטלו אלא בעצי אכסלגים שאינו חשוב כ"כ:

    ציפוי שאינו עומדשאינו מחוזק במסמרים יפה ותאמר דההוא דמקדש לאו עומד הוא:

    לבזבזיןשפה לשלחן סביב:

    חגיגה 26 עמוד ב

    1שלא תגעו בשלחן.

    2כל הכלים שהיו במקדש יש להם שניים ושלישים, שאם נטמאו הראשונים יביאו שניים תחתיהן. כל הכלים שהיו במקדש טעונין טבילה, חוץ ממזבח הזהב ומזבח הנחשת מפני שהן כקרקע, דברי ר"א וחכ"א מפני שהן מצופין.

    Gemara

    3תנא: הזהרו שמא תגעו בשולחן ובמנורה. ותנא דידן, מ"ט לא תני מנורה? שלחן כתיב ביה ״תמיד״, מנורה לא כתיב בה ״תמיד״.

    4ואידך: כיון דכתיב: ״(שמות כו״, לה) ואת המנורה נכח השלחן כמאן דכתיב ״בה תמיד דמי ואידך ההוא לקבוע לה מקום הוא דאתא״׃

    5ותיפוק לי דכלי עץ העשוי לנחת הוא וכל כלי עץ העשוי לנחת לא מטמא מאי טעמא דומיא דשק בעינן מה שק מיטלטל מלא וריקם אף כל מיטלטל מלא וריקם׃

    6האי נמי מיטלטל מלא וריקם הוא כדר"ל דאמר ר"ל מאי דכתיב ״(ויקרא כד״, ו) על השלחן הטהור מכלל שהוא טמא׃

    7ואמאי כלי עץ העשוי לנחת הוא ואינו מקבל טומאה אלא: מלמד שמגביהין אותו ומראין בו לעולי רגלים לחם הפנים ואומרים להם ראו חיבתכם לפני המקום סילוקו כסידורו דא"ר יהושע בן לוי נס גדול נעשה בלחם הפנים כסידורו כך סילוקו שנאמר ״(שמואל א כא״, ז) לשום לחם חום ביום הלקחו׃

    8ותיפוק לי משום ציפוי דהתנן השלחן והדולפקי שנפחתו או שחיפן בשייש ושייר בהם מקום הנחת כוסות טמא ר' יהודה אומר מקום הנחת החתיכות׃

    9וכי תימא שאני עצי שטים דחשיבי ולא בטלי הניחא לר"ל דאמר לא שנו אלא בכלי אכסלגים הבאין ממדינת הים אבל בכלי מסמים לא בטלי שפיר אלא לרבי יוחנן דאמר אפילו בכלי מסמים נמי בטלי מאי איכא למימר׃

    10וכי תימא כאן בציפוי עומד כאן בציפוי שאינו עומד הא בעא מיניה ר"ל מרבי יוחנן בציפוי עומד או בציפוי שאינו עומד בחופה את לבזבזיו או בשאינו חופה את לבזבזיו׃

    11וא"ל לא שנא בציפוי עומד ולא שנא בציפוי שאינו עומד לא שנא בחופה את לבזבזיו ולא שנא בשאינו חופה את לבזבזיו אלא שאני שלחן׃

    Tosafot

    שלא תגעו בשלחןבכהנים עמי הארץ ההולכין להיכל להשתחות קאמר דאילו ישראל לא היו ראוין לילך אף בין אולם למזבח וכן פירש רש"י:

    מנורה לא כתיב בה תמידפי' רש"י דתמיד דכתיב בה לא דמי לתמיד דשלחן דהאי תמיד מלילה ללילה הוי כמו עולת תמיד האמור בתמיד ובחביתי כ"ג אבל ביום לא היה דולק דמערב ועד בקר כתיב תן לה מדתה מערב עד בקר הלכך כל היום יכול לסלקה אבל תמיד האמור בשלחן כל היום וכל הלילה דהלחם נסדר עליו משבת לשבת והקשה הר"ר אלחנן דהא במסכת תמיד (דף ל:) משמע דנר מערבי דולק כל היום שממנה היה מדליק ובה היה מסיים ומסתמא מתמיד נפקא ועוד קשה להר"ר אלחנן עלה דההיא דהא כתיב מערב עד בקר ושיערו חכמים מדתה לחצי לוג וי"ל דמ"מ לא היה בה טפי מבשאר נרות ומ"מ ממילא מחמת הנס דולק כל היום ובשעה שלא היה הנס היו דולקין אותה בבקר כדי להדליק ממנה האחרות:

    כלי עץ העשוי לנחתהקשה הר"ר אלחנן כל שנים שהיו ישראל במדבר היו מטלטלים אותה ואם כן אין עשוי לנחת ואם כן אמאי צריך ראייה מקרא השלחן הטהור מכלל דאיכא טמא ותירץ דלא איצטריך קרא רק לנוב וגבעון ושילה ובית עולמים שלא היתה מטולטלת ושמעינן מקרא שהיו מגביהין אותה ולא נראה כיון שהיתה מטולטלת כבר אף משבאו לבית עולמים נמי לא נפקא מידי קבלת טומאה ראשונה אלא י"ל דלא מהני טלטולה כיון דלא היתה מטולטלת לבדה כי אם בהדי שאר כלים:

    סילוקו כסידורולענין שהיה רך ומה שאמר הפסוק חום ביום הלקחו לאו דוקא אלא דחם לא היה דאיכא מ"ד במנחות (דף צה:) שהיא נאפת מערב שבת ואי אפשר. שישמור החום עד השבת אם לא שנאמר לדבריו נשאר בתנור לשמור חומו עד השבת בבקר:

    בכלי אכסלגיםיתכן לפרש שהיא שם עיר וחשובים כלים הבאים משם וקשה דהכא משמע של עץ היו והתם בזבחים פרק דם חטאת (זבחים דף צד.) משמע שהיו של עור כדפי' רש"י גבי העור טעון כבוס במקו' קדוש: [וע' תוס' מנחות צז. ד"ה כלי]:

    כאן בצפוי עומדושל מקדש לא היה עומד דשלש שולחנות היו במקדש כמין שלשה ארונות שעשה בצלאל והצפוי נוח להסירו וי"מ בצפוי עומד צפוי דשייש כגון שלחן ודולבקי דשייש עב וחזק וגם בלא עץ נמי עומד מאליו לכך לא חשיב העץ אבל שלחן של משה הזהב היה דק וקלוש ובלא עץ לא מצי קאי לפיכך העץ עיקר והצפוי בטל לגביה:

    שאני שלחן דרחמנא קרייה עץיש להקשות מזבח נמי איקרי עץ דכתיב המזבח עץ שלש אמות ותנן ליה במתני' דפליגי ביה משום דלא בטיל הצפוי אגב העץ אלא העץ בטל ועוד אמר בסמוך ואיבעית אימא רבנן לר"א קאמרי מאי דעתך משום דמצופין מיבטל בטל צפוי לגבייהו אלמא טעמא משום דהצפוי בטל לגבי העץ ואילו גבי שלחן ודולבקי היכא דלא שייר כלום בטל העץ אגב הצפוי ומיהו הך קרא דמזבח של עץ מתרגם יהונתן פתורא דסמוך למזבח דדהבא אבל מזבח לא מיקרי של עץ וגם שלחן לא מצינו דאיקרי עץ כי אם השלחן דסמוך למזבח מדאפקי' בלשון מזבח אבל שמא שלחן ודולבקי עץ לא איקרי לפיכך לא בטיל הצפוי לגבייהו אי לא שייר כלום והר"ר אלחנן תי' דלא קשה מידי כדתנן במתני' כל הכלים שהיו במקדש טעונים טבילה חוץ ממזבח הזהב והנחשת מזבח הנחשת דכתיב מזבח אבנים תעשה לי מזבח הזהב דכתיב המנורה והמזבחות ואיתקוש להדדי לפיכך נבטל צפוי גבי מזבח הנחשת הלכך לא מקבלי טומאה אך צריך עיון האי קרא דמזבח שלש אמות במאי מיתוקם אי מזבח הזהב אמתים ותו לא:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    מתני' משעבר הרגל היו מעבירין על טהרת העזרה מטבילין הכלים ששמשו בהן במקדש. ואומר להן הזהרו שמא תגעו בשלחן מכלל שאם יגעו בשלחן מטמא ומקשינן וכי שולחן בר קיבולי טומאה הוא והא כלי עץ העשוי לנחת הוא וכל כלי עץ העשוי לנחת לא מקבל טומאה דבעינן כלי עץ דומיא דשק דמיטלטל מלא וריקם אף כלי עץ מיטלטל מלא וריקם ופרקינן שלחן זה שבמקדש נמי מיטלטל ואפי' מלא דהא מגביהין היו הכהנים אותו בעודנו הלחם סדור עליו ומראין אותו לעולי רגלים. ומקשינן ולולי שמיטלטל מלא וריקם שלחן של מקדש לא הוה מטמא.

    תיפוק לי משום ציפוי דכיון דהוא מצופה זהב הוה ליה ככלי מתכות ומקבל טומאה דהא נפק ליה מתורת כלי עץ דתנן בכלים פרק כ"ב השלחן והדולפקי שנפחתו או שחיפן בשייש כו'. ואסיקנא טעמא דשייר מקום הנחת כוסות שלא חיפהו בשייש אבל לא שייר בו מקום שאינו מחופה טהור שבא החיפוי בשייש שאינו מקבל טומאה כדקי"ל כלי גללין כלי אבנים כלי אדמה אין מקבלין טומאה וביטל העץ ויבא צפוי הזהב ויבטל העץ ויקבל טומאה ככלי מתכות דהא אפי' פשוטין מקבלין.

    וכי תימא שאני עצי שטים דכיון דחשיבי לא בטלי בציפוייןהניחא לר"ל דאמר לא שנו שלחן שחיפהו בטיל עצו אלא בכלי אכסלגוס דזילי. אבל בכלי [מסמים] פי' עצי (אבנים) [מסמים] דיקירי לא בטיל אלא לר' יוחנן דאמר כל כלי עץ בטל בציפויין ל"ש כלי אכסלגס ול"ש כלי מסמים ל"ש ציפוי עומד ל"ש ציפוי שאינו עומד ל"ש חופה את לבזבזין ול"ש אינו חופה הכל בטל בצפויו. האי שלחן כיון דמצופה הוא אע"ג דאינו מיטלטל מלא וריקם הרי הוא ככלי מתכות ומקבל טומאה.

    Babylonian Talmud · folio map

    Chagigah 26b

    Chagigah 26b. The full printed text of this folio side — 11 numbered segments, about 292 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    טעונין טבילה מפני טומאת הרגל:

    חוץ ממזבח הזהב ומזבח הנחשת מפני שהן כקרקע שהכתוב קראו מזבח אדמה ושלחן הא אמרן דלא נגעו בו:

    מפני שהן מצופין בגמרא מפרש:

    גמ' מנורה לא כתיב בה תמיד כלומר תמידין האמורין במנורה לא תמיד יומם ולילה קאמר אלא תמיד מלילה ללילה כתמיד האמור בעולת תמיד ובחביתי כ"ג אבל ביום לא היה דולק דמערב עד בוקר כתיב (שמות כח) תן לה מדת השמן שיש בה כדי לידלק מערב עד בוקר לפיכך כל היום אתה יכול לסלקה ולהטבילה אבל תמיד האמור בשלחן תמיד יום ולילה הוא דמשבת לשבת הוא ערוך עליו:

    נוכח השלחן כל זמן שהשלחן שם תהא מנורה נוכחו:

    ותיפוק לי דאי נמי נגעו בשלחן לא מיטמאו ליה דהא כלי עץ העשוי לנחת במקום אחד הוא:

    דומיא דשק בעינן לענין טומאה הוקשו כלי עץ לשק דכתיב כל אשר יפול עליו מהם במותם יטמא מכל כלי עץ או בגד או עור או שק (ויקרא י״א:ל״ב):

    מה שק מיטלטל מלא וריקם יצא העשוי לנחת דאינו מיטלטל מלא וריקן יצא כלי עץ המחזיק מ' סאה בלח שהן כוריים ביבש אע"פ שמיטלטל ריקן אינו מיטלטל מלא שאם יטלטלנו מלא ישבר:

    14 more comments on this page.

    Rashi on Chagigah 26b · Sefaria

    Tosafot

    שלא תגעו בשלחן בכהנים עמי הארץ ההולכין להיכל להשתחות קאמר דאילו ישראל לא היו ראוין לילך אף בין אולם למזבח וכן פירש רש"י:

    מנורה לא כתיב בה תמיד פי' רש"י דתמיד דכתיב בה לא דמי לתמיד דשלחן דהאי תמיד מלילה ללילה הוי כמו עולת תמיד האמור בתמיד ובחביתי כ"ג אבל ביום לא היה דולק דמערב ועד בקר כתיב תן לה מדתה מערב עד בקר הלכך כל היום יכול לסלקה אבל תמיד האמור בשלחן כל היום וכל הלילה דהלחם נסדר עליו משבת לשבת והקשה הר"ר אלחנן דהא במסכת תמיד (דף ל:) משמע דנר מערבי דולק כל היום שממנה היה מדליק ובה היה מסיים ומסתמא מתמיד נפקא ועוד קשה להר"ר אלחנן עלה דההיא דהא כתיב מערב עד בקר ושיערו חכמים מדתה לחצי לוג וי"ל דמ"מ לא היה בה טפי מבשאר נרות ומ"מ ממילא מחמת הנס דולק כל היום ובשעה שלא היה הנס היו דולקין אותה בבקר כדי להדליק ממנה האחרות:

    כלי עץ העשוי לנחת הקשה הר"ר אלחנן כל שנים שהיו ישראל במדבר היו מטלטלים אותה ואם כן אין עשוי לנחת ואם כן אמאי צריך ראייה מקרא השלחן הטהור מכלל דאיכא טמא ותירץ דלא איצטריך קרא רק לנוב וגבעון ושילה ובית עולמים שלא היתה מטולטלת ושמעינן מקרא שהיו מגביהין אותה ולא נראה כיון שהיתה מטולטלת כבר אף משבאו לבית עולמים נמי לא נפקא מידי קבלת טומאה ראשונה אלא י"ל דלא מהני טלטולה כיון דלא היתה מטולטלת לבדה כי אם בהדי שאר כלים:

    סילוקו כסידורו לענין שהיה רך ומה שאמר הפסוק חום ביום הלקחו לאו דוקא אלא דחם לא היה דאיכא מ"ד במנחות (דף צה:) שהיא נאפת מערב שבת ואי אפשר. שישמור החום עד השבת אם לא שנאמר לדבריו נשאר בתנור לשמור חומו עד השבת בבקר:

    בכלי אכסלגים יתכן לפרש שהיא שם עיר וחשובים כלים הבאים משם וקשה דהכא משמע של עץ היו והתם בזבחים פרק דם חטאת (זבחים דף צד.) משמע שהיו של עור כדפי' רש"י גבי העור טעון כבוס במקו' קדוש: [וע' תוס' מנחות צז. ד"ה כלי]:

    כאן בצפוי עומד ושל מקדש לא היה עומד דשלש שולחנות היו במקדש כמין שלשה ארונות שעשה בצלאל והצפוי נוח להסירו וי"מ בצפוי עומד צפוי דשייש כגון שלחן ודולבקי דשייש עב וחזק וגם בלא עץ נמי עומד מאליו לכך לא חשיב העץ אבל שלחן של משה הזהב היה דק וקלוש ובלא עץ לא מצי קאי לפיכך העץ עיקר והצפוי בטל לגביה:

    שאני שלחן דרחמנא קרייה עץ יש להקשות מזבח נמי איקרי עץ דכתיב המזבח עץ שלש אמות ותנן ליה במתני' דפליגי ביה משום דלא בטיל הצפוי אגב העץ אלא העץ בטל ועוד אמר בסמוך ואיבעית אימא רבנן לר"א קאמרי מאי דעתך משום דמצופין מיבטל בטל צפוי לגבייהו אלמא טעמא משום דהצפוי בטל לגבי העץ ואילו גבי שלחן ודולבקי היכא דלא שייר כלום בטל העץ אגב הצפוי ומיהו הך קרא דמזבח של עץ מתרגם יהונתן פתורא דסמוך למזבח דדהבא אבל מזבח לא מיקרי של עץ וגם שלחן לא מצינו דאיקרי עץ כי אם השלחן דסמוך למזבח מדאפקי' בלשון מזבח אבל שמא שלחן ודולבקי עץ לא איקרי לפיכך לא בטיל הצפוי לגבייהו אי לא שייר כלום והר"ר אלחנן תי' דלא קשה מידי כדתנן במתני' כל הכלים שהיו במקדש טעונים טבילה חוץ ממזבח הזהב והנחשת מזבח הנחשת דכתיב מזבח אבנים תעשה לי מזבח הזהב דכתיב המנורה והמזבחות ואיתקוש להדדי לפיכך נבטל צפוי גבי מזבח הנחשת הלכך לא מקבלי טומאה אך צריך עיון האי קרא דמזבח שלש אמות במאי מיתוקם אי מזבח הזהב אמתים ותו לא:

    Tosafot on Chagigah 26b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    מתני' משעבר הרגל היו מעבירין על טהרת העזרה מטבילין הכלים ששמשו בהן במקדש. ואומר להן הזהרו שמא תגעו בשלחן מכלל שאם יגעו בשלחן מטמא ומקשינן וכי שולחן בר קיבולי טומאה הוא והא כלי עץ העשוי לנחת הוא וכל כלי עץ העשוי לנחת לא מקבל טומאה דבעינן כלי עץ דומיא דשק דמיטלטל מלא וריקם אף כלי עץ מיטלטל מלא וריקם ופרקינן שלחן זה שבמקדש נמי מיטלטל ואפי' מלא דהא מגביהין היו הכהנים אותו בעודנו הלחם סדור עליו ומראין אותו לעולי רגלים. ומקשינן ולולי שמיטלטל מלא וריקם שלחן של מקדש לא הוה מטמא.

    תיפוק לי משום ציפוי דכיון דהוא מצופה זהב הוה ליה ככלי מתכות ומקבל טומאה דהא נפק ליה מתורת כלי עץ דתנן בכלים פרק כ"ב השלחן והדולפקי שנפחתו או שחיפן בשייש כו'. ואסיקנא טעמא דשייר מקום הנחת כוסות שלא חיפהו בשייש אבל לא שייר בו מקום שאינו מחופה טהור שבא החיפוי בשייש שאינו מקבל טומאה כדקי"ל כלי גללין כלי אבנים כלי אדמה אין מקבלין טומאה וביטל העץ ויבא צפוי הזהב ויבטל העץ ויקבל טומאה ככלי מתכות דהא אפי' פשוטין מקבלין.

    וכי תימא שאני עצי שטים דכיון דחשיבי לא בטלי בציפויין הניחא לר"ל דאמר לא שנו שלחן שחיפהו בטיל עצו אלא בכלי אכסלגוס דזילי. אבל בכלי [מסמים] פי' עצי (אבנים) [מסמים] דיקירי לא בטיל אלא לר' יוחנן דאמר כל כלי עץ בטל בציפויין ל"ש כלי אכסלגס ול"ש כלי מסמים ל"ש ציפוי עומד ל"ש ציפוי שאינו עומד ל"ש חופה את לבזבזין ול"ש אינו חופה הכל בטל בצפויו. האי שלחן כיון דמצופה הוא אע"ג דאינו מיטלטל מלא וריקם הרי הוא ככלי מתכות ומקבל טומאה.

    Rabbeinu Chananel on Chagigah 26b · Sefaria

    Meiri

    המנורה לא היה דינה בענין זה כדין השולחן ופרשו הטעם בגמרא מפני שלא נאמר בה תמיד ואע"פ שכתו' להעלות נר תמיד זו בהדלקה כתיבא והדלקה אי אפשר לה בלא הפסק וא"כ תמיד האמור בו הוא מלילה ללילה כתמיד האמור בתמיד של שחר ושל בין הערבים ובחביתי כהן גדול אבל למקומה לא נאמר בה תמיד ואע"ג דכתיב המנורה נכח השלחן וכשאתה מסלקה אינה נכח השלחן לא נאמר אלא להודיע קביעות מקומה לא שנהא צריכין בה להתמדה:

    כלי עץ העשוי לנחת ר"ל להיותו קבוע במקום אחד ואינו מיטלטל אינו מקבל טומאה ואף המיטלטל ריקן אם אינו מיטלטל מלא כגון כלי המחזיק מ' סאה בלח שהם כורים ביבש אינו מקבל טומאה לכלי המיטלטל מלא וריקן אנו צריכין וממה שהוקשו בכלי מדין כלים לשק ושלחן המקדש אע"פ שרוב השנה היה קבוע מ"מ מיטלטל היה ברגלים שהיו מגביהין אותו ומראין אותו לעולי רגלים ואומרים להם ראו חבתכם לפני המקום שסלוקו כסדורו הוא שאמרו נס גדול נעשה בלחם הפנים שנ' לשום לחם חום ביום הלקחו:

    כלי עץ העשוי לנחת והיה מצופה במתכת הכלי נמשך אחר הצפוי והואיל וכלי של מתכת אף על פי שאין מיטלטל מקבל טומאה אף זה נמשך אחר צפויו ונדון ככלי של מתכת ומקבל טומאה אע"פ שאינו מיטלטל אפי' לא היה צפויו קבוע אלא שאפשר להנידו ואע"פ שלא נתחפו לבזביזיו של כלי הואיל וכל גוף הכלי מחופה ואפי' היה העץ חשוב שלא היה לנו לומר בו שיהא בטל אצל הצפוי כיוצא בזה אמרו להקל שכלי המקבל טומאה שחפהו בדבר שאינו מקבל טומאה כגון בשיש ודומיהם הכלי נמשך אחר הצפוי ואינו מקבל טומאה אא"כ נשתייר באותו כלי מגולה בכדי הנחת כוסות או חתיכות שבכך הוא ראוי למלאכתו הראשונה והוא שאמרו השלחן ר"ל של היסב והדולבקי והוא כסא המתקפל והיה מנהגם לחפותו בעור ונפחתו ר"ל שנשברו או שחיפן בשיש אבל נשתייר כשכסהו בכדי הנחת כוסות או חתיכות טמא ומ"מ שלחן המקדש צריכים אנן לבא בטומאתו מטעם מיטלטל שאם מפני שהוא מצופה זהב והולך אחר צפויו הרי הכתוב קראו עץ למעט שלא לדונו אחר צפויו כדכתיב המזבח עץ שלש אמות וכו' וידבר אלי זה השלחן אשר לפני יי':

    Meiri on Chagigah 26b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה מנורה לא כתיב בה תמיד כו' והקשה הר"א כו' וי"ל דמ"מ כו' מחמת הנס דולק כל היום כו' עכ"ל דבהא מיתרצן כל הקושיות דתמיד דנרות אכולה נרות קאי ולא על הנר המערבי דלא יסמוך הכתוב המצוה על הנס ועיין ע"ז באורך ברא"ם פ' תצוה:

    שם בד"ה שאני שלחן דרחמנא כו' ומיהו הך קרא דמזבח של עץ מתרגם כו' עכ"ל בתוספות דפ' שתי הלחם דבריהם מבוארים יותר דקצרו כאן בדבריהם מלתרץ קושיא השניה וז"ל שם י"ל דהא דכתיב מזבח עץ לאו אמזבח קאי אלא כדמתרגם יונתן פתורא דלקבל מדבחא ואידך לישנא סבר דאפילו לא קאי אשלחן מ"מ מדאפקי' לשלחן בלשון מזבח ש"מ דמזבח נמי בטל צפויו כצפוי השלחן עכ"ל גם מ"ש הכא עוד והרר"א תירץ דלא קשה מידי כדתנן כו' מבואר שם דבא לתרץ גם כן קושיא השניה וז"ל א"נ היינו טעמא דבטל צפויו גבייהו כדמפרש התם כו' מזבח הנחשת דכתיב מזבח אדמה כו' עכ"ל שם והם בעצמם דברי הרר"א דהכא אבל דבריהם בין דהכא בין דהתם אינם מובנים לן בזה דהא לרבנן קשיא להו דהציפוי בטל לאידך לישנא מטעם עץ טעמא דר"א מטעם קרקע דבהא פליגי רבנן עליה דר"א לאידך לישנא וא"כ מאי מייתי מדמפרש לה הכא טעמא דמתניתין מדכתיב מזבח אדמה כו' דהא אליבא דר"א קאמרינן הכי בשמעתין אבל לרבנן בלאו האי טעמא בטל הצפוי והדרן קושיין לדוכתין דהכא בטל הצפוי ובההיא דשלחן ודולבקי לא בטל הצפוי ונראה ליישב בדוחק דלתירוצם קיימא נמי הך סברא מדאפקיה לשלחן בלשון מזבח ש"מ דבמזבח נמי בטל הצפוי כמ"ש בתוספות דמנחות אלא שהוסיפו בתירוצם בתרא משום דקשיא להו דהאי קרא לא כתיב אלא במזבח הזהב כתרגום יונתן ובמזבח הנחושת אכתי מנלן דלא מצינו ביה דמקרי עץ דלהוי הצפוי בטל לגביה ואהא קאמרי דלא ק"מ כדתנן במתניתין כו' ומפרש טעמא בגמרא דבמזבח נחושת כתיב אדמה דכקרקע דמי לר"א ולמזבח הזהב מקיש ליה ה"נ נימא לרבנן בהיפך דמקשינן מזבח נחושת למזבח הזהב דמקרי עץ כת"י ודו"ק:

    בא"ד אך צ"ע האי קרא כו' אי מזבח הזהב אמתים ותו לא עכ"ל פי' דאי במזבח הזהב מתוקם קרא (כתיב) אמתים קומתו כתיב בתורה ותו לא ובהאי קרא כתיב ג' אמות כשיעור קומת מזבח נחושת בתורה אבל קשה אי בעי לכוון המזבח דיחזקאל כשיעור הכתוב בתורה אמאי לא תקשי להו מאורך באיזה מזבח שיהיה דהכא כתיב וארכו שתים אמות ובתורה כתיב בזהב אמה ארכו ובנחושת ה' אמות וצ"ע:

    Chidushei Halachot on Chagigah 26b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    נֵס גָּדוֹל נַעֲשָׂה בְּלֶחֶם הַפָּנִים, כְּסִדּוּרוֹ כָּךְ סִלּוּקוֹ נראה לי בס"ד טעם לנס זה ללמדנו על התורה שרמוזה בלחם הפנים שיהיה התלהבות וחמימות חשק האדם בה בסוף שעת לימוד שנתייגע כהתחלת שעת לימודו שעדיין לא יגע ובמסכת יומא כתבתי בזה בס"ד.

    Ben Yehoyada on Chagigah 26b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Chagigah, daf 26, Amud Bet, about 292 words in 11 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 11 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 13 words

      Opens “שלא תגעו בשלחן.…”

    2. Segment 234 words

      Opens “כל הכלים שהיו במקדש יש להם שניים…”

    3. Segment 322 words

      Opens “גמ׳ תנא: הזהרו שמא תגעו בשולחן ובמנורה.…”

    4. Segment 422 words

      Opens “ואידך: כיון דכתיב: (שמות כו, לה) ואת…”

    5. Segment 529 words

      Opens “ותיפוק לי דכלי עץ העשוי לנחת הוא…”

    6. Segment 620 words

      Opens “האי נמי מיטלטל מלא וריקם הוא כדר"ל…”

    7. Segment 749 words

      Opens “ואמאי כלי עץ העשוי לנחת הוא ואינו…”

      Named: שמואל.

    8. Segment 823 words

      Opens “ותיפוק לי משום ציפוי דהתנן השלחן והדולפקי…”

    9. Segment 937 words

      Opens “וכי תימא שאני עצי שטים דחשיבי ולא…”

      Named: רבי יוחנן.

    10. Segment 1029 words

      Opens “וכי תימא כאן בציפוי עומד כאן בציפוי…”

      Named: רבי יוחנן.

    11. Segment 1124 words

      Opens “וא"ל לא שנא בציפוי עומד ולא שנא…”

    Sages named on this page

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Chagigah 26b · Segment 7 — “…כך סילוקו שנאמר (שמואל א כא, ז) לשום לחם…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Chagigah 26b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026