Talmud Builders

    Chagigah 12a

    Back to index

    English translation — Chagigah 12a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The Gemara poses a question: Now that it is derived from the phrase “from one end of the heavens to the other,” why do I need the phrase “since the day that God created man upon the earth”?

    2The Gemara answers that this phrase teaches us something else, according to Rabbi Elazar. As Rabbi Elazar said: The height of Adam the first man reached from the ground to the skies, as it is stated: “Since the day that God created man upon the earth, and from one end of the heavens” (Deuteronomy 4:32). When he sinned, the Holy One, Blessed be He, placed His hand upon him and diminished him, as it is stated: “You fashioned me behind and before, and laid Your hand upon me” (Psalms 139:5).

    3Rav Yehuda said that Rav said: The size of Adam the first man was from one end of the world to the other, as it is stated: “Since the day that God created man upon the earth, and from one end of the heavens to the other,” which indicates that he spanned the entire length of the world. Once he sinned, the Holy One, Blessed be He, placed His hand upon him and diminished him, as it states: “And laid Your hand upon me.”

    4The Gemara asks: If so, the two parts of the verse contradict each other, since one indicates that his height reached the heavens while the other says it reached the end of the earth. The Gemara answers: Both this and that are one, the same, measure.

    5§ The Gemara continues to discuss Creation: Rav Yehuda said that Rav said: Ten things were created on the first day of Creation, and they are as follows: Heaven and earth; tohu and vohu , i.e., unformed and void; light and darkness; wind and water; the length of day and the length of night.

    6All of these are derived from the Torah: Heaven and earth, as it is written: “In the beginning God created the heaven and the earth” (Genesis 1:1). Tohu and vohu , as it is written: “And the earth was unformed and void [ tohu vavohu ]” (Genesis 1:2). Light and darkness; darkness, as it is written: “And darkness was upon the face of the deep” (Genesis 1:2); light, as it is written: “And God said: Let there be light” (Genesis 1:3). Wind and water, as it is written: “And the wind of God hovered over the face of the waters” (Genesis 1:2). The length of day and the length of night, as it is written: “And there was evening, and there was morning, one day” (Genesis 1:5).

    7It was taught in the Tosefta : Tohu is a green line that encompasses the entire world, and from which darkness emerges, as it is stated: “He made darkness His hiding place round about Him” (Psalms 18:12), indicating that a line of darkness surrounds the world. Vohu ; these are damp stones submerged in the depths, from which water emerges, as it is stated: “And He shall stretch over it the line of tohu and stones of vohu ” (Isaiah 34:11), which demonstrates that tohu is a line and that vohu is referring to stones.

    8The Gemara poses a question: And was light created on the first day? But isn’t it written: “And God set them in the firmament of the heaven” (Genesis 1:17), and it is also written: “And there was evening, and there was morning, a fourth day” (Genesis 1:19), indicating that light was created on the fourth day.

    9The Gemara answers: This should be understood in accordance with Rabbi Elazar, as Rabbi Elazar said: The light that the Holy One, Blessed be He, created on the first day was not that of the sun but a different kind of light, through which man could observe from one end of the world to the other. But when the Holy One, Blessed be He, looked upon the generation of the Flood and the generation of the Dispersion and saw that their ways were corrupt and that they might misuse this light for evil, He arose and concealed it from them, as it is stated: “And from the wicked their light is withheld” (Job 38:15).

    10And for whom did He conceal it? For the righteous people in the future, as it is stated: “And God saw the light, that it was good” (Genesis 1:4), and “good” is referring to none other than the righteous, as it is stated: “Say of the righteous that it shall be good for them, for they shall eat the fruit of their actions” (Isaiah 3:10).

    11When the light saw that it had been concealed for the righteous, it rejoiced, as it is stated: “The light for the righteous shall rejoice” (Proverbs 13:9).

    12The Gemara comments: This is like a dispute between tanna’im : The light that the Holy One, Blessed be He, created on the first day was so profound that man could observe through it from one end of the world to the other; this is the statement of Rabbi Ya’akov. And the Rabbis say: This light is the very same as the lights created on the first day, but they were not suspended in their designated places in the firmament until the fourth day.

    13§ Rav Zutra bar Tuvya said that Rav said: The world was created through ten attributes: Through wisdom, through understanding, through knowledge, through strength, through rebuke, through might, through righteousness, through justice, through kindness, and through mercy.

    14Scriptural proof is provided for this statement as follows: It was created through wisdom and through understanding, as it is written: “The Lord founded earth with wisdom, and established the heavens with understanding” (Proverbs 3:19); through knowledge, as it is written: “With His knowledge the depths were broken up” (Proverbs 3:20); through strength and through might, as it is written: “Who by Your strength sets fast the mountains, who is girded about with might” (Psalms 65:7); through rebuke, as it is written: “The pillars of heaven tremble and are astonished at His rebuke” (Job 26:11); through righteousness and justice, as it is written: “Righteousness and justice are the foundation of Your throne” (Psalms 89:15); through kindness and mercy, as it is written: “Remember Your mercies, O Lord, and Your kindnesses, for they are from times of old” (Psalms 25:6).

    15And Rav Yehuda said that Rav said, with regard to the same matter: When the Holy One, Blessed be He, created the world, it continued to expand like two balls of a warp, whose cord lengthens as they unravel, until the Holy One, Blessed be He, rebuked it and made it stand still, as it is stated: “The pillars of heaven tremble and are astonished at His rebuke” (Job 26:11). And this is the same as that which Reish Lakish said: What is the meaning of that which is written: “I am the Almighty God [ El Shaddai ]” (Genesis 17:1)? It means: I am He Who said to the world “enough [dai],” instructing it to stop expanding. Similarly, Reish Lakish said: When the Holy One, Blessed be He, created the sea, it continued to expand until the Holy One, Blessed be He, rebuked it and made it dry, as it is stated: “He rebukes the sea and makes it dry, and desiccates all the rivers” (Nahum 1:4).

    16§ Beit Shammai and Beit Hillel dispute the order of Creation, as the Sages taught: Beit Shammai say: The heavens were created first and afterward the earth was created, as it is stated: “In the beginning God created the heaven and the earth” (Genesis 1:1), which indicates that heaven came first. And Beit Hillel say: The earth was created first, and heaven after it, as it is stated: “On the day that the Lord God made earth and heaven” (Genesis 2:4).

    17Beit Hillel said to Beit Shammai: According to your words, does a person build a second floor and build the first floor of the house afterward? As it is stated: “It is He Who builds His upper chambers in the heaven, and has founded His vault upon the earth” (Amos 9:6), indicating that the upper floor, heaven, was built above the earth. Beit Shammai said to Beit Hillel: According to your words, does a person make a stool for his feet, and make a seat afterward? As it is stated: “So said the Lord: The heavens are My seat, and the earth My footstool” (Isaiah 66:1). But the Rabbis say: Both this and that were created as one, for it is stated: “Indeed, My hand has laid the foundation of the earth, and My right hand has spread out the heavens; when I call to them, they stand up together” (Isaiah 48:13), implying that they were created as one.

    18The Gemara asks: And the others, Beit Shammai and Beit Hillel, what, in their opinion, is the meaning of “together”? The Gemara responds: It means that they do not separate from each other. In other words, the term “together” is referring not to the moment of their creation but to the manner of their positioning. The Gemara comments: In any case, the verses contradict each other, as heaven is sometimes mentioned first, while on other occasions earth is listed beforehand. Reish Lakish said: When they were created, He first created the heavens and afterward created the earth, but when He spread them out and fixed them in their places, He spread out the earth and afterward He spread out the heavens.

    19Incidental to the above, the Gemara asks: What is the meaning and source of the word “heaven” [ shamayim ]? Rabbi Yosei bar Ḥanina said: It is an acronym, shesham mayim , meaning: That water is there. It was taught in a baraita : Shamayim means esh umayim , fire and water, which teaches that the Holy One, Blessed be He, brought them both and combined them together, and made the firmament from them.

    20§ The Gemara relates: Rabbi Yishmael asked Rabbi Akiva a question when they were walking along the way. He said to him: You who served Naḥum of Gam Zu for twenty-two years, who would expound and learn that every appearance of the word et in the Torah is meant to teach something, what would he expound from the phrase: “The heaven and the earth” [ et hashamayim ve’et ha’aretz ] (Genesis 1:1)? He said to him: These words should be expounded as follows: Had it stated: In the beginning God created hashamayim veha’aretz , i.e., the heaven and the earth, without the word et , I would have said: Shamayim is the name of the Holy One, Blessed be He, and the same goes for aretz , and the verse would sound as if it meant that God, whose name is Shamayim and Aretz , created the world. Since it states “ et hashamayim ve’et ha’aretz ,” it is clear that these are created objects and that shamayim means the actual heaven and aretz is the actual earth. It is for this reason that the word et is necessary.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    The measure of day and the measure of light24 hours are between them.

    License: CC0

    חגיגה 12 עמוד א

    1השתא דנפקא ליה מלמקצה השמים ועד קצה השמים״, ״למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ למה לי?

    2כדר' אלעזר. דאמר רבי אלעזר: אדם הראשון מן הארץ עד לרקיע, שנאמר: ״למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ״. וכיון שסרח הניח הקב"ה ידיו עליו ומיעטו, שנאמר: ״(תהלים קלט״, ה) אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפך׃

    3אמר רב: יהודה אמר רב אדם הראשון מסוף העולם ועד סופו היה שנאמר: ״למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ״, ולמקצה השמים ועד קצה השמים כיון שסרח הניח הקב"ה ידו עליו ומיעטו שנאמר ״ותשת עלי כפך״׃

    4אי הכי קשו קראי אהדדי אידי ואידי חד שיעורא הוא׃

    5ואמר רב יהודה אמר רב עשרה דברים נבראו ביום ראשון ואלו הן ״שמים״ וארץ תהו ובהו אור וחשך רוח ומים מדת יום ומדת לילה׃

    6שמים וארץ דכתיב ״(בראשית א״, א) בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ תהו ובהו דכתיב ״(בראשית א״, ב) והארץ היתה תהו ובהו אור וחשך חשך דכתיב ״(בראשית א״, ב) וחשך על פני תהום אור דכתיב ״(בראשית א״, ג) ויאמר אלהים יהי אור רוח ומים דכתיב ״(בראשית א״, ב) ורוח אלהים מרחפת על פני המים מדת יום ומדת לילה דכתיב ״(בראשית א״, ה) ויהי ערב ויהי בקר יום אחד׃

    7תנא תהו קו ירוק שמקיף את כל העולם כולו שממנו יצא חשך שנאמר ״(תהלים יח״, יב) ישת חשך סתרו סביבותיו בהו אלו אבנים המפולמות המשוקעות בתהום שמהן יוצאין מים שנאמר ״(ישעיהו לד״, יא) ונטה עליה קו תהו ואבני בהו׃

    8ואור ביום ראשון איברי והכתיב ״ויתן אותם אלהים ברקיע השמים וכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום רביעי״׃

    9כדר' אלעזר דא"ר אלעזר אור שברא הקב"ה ביום ראשון אדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו כיון שנסתכל הקב"ה בדור המבול ובדור הפלגה וראה שמעשיהם מקולקלים עמד וגנזו מהן שנאמר ״(איוב לח״, טו) וימנע מרשעים אורם׃

    10ולמי גנזו לצדיקים לעתיד לבא שנאמר ״וירא אלהים את האור כי טוב ואין טוב אלא צדיק שנאמר (ישעיהו ג״, י) אמרו צדיק כי טוב׃

    11כיון שראה אור שגנזו לצדיקים שמח שנאמר ״(משלי יג״, ט) אור צדיקים ישמח׃

    12כתנאי אור שברא הקב"ה ביום ראשון אדם צופה ומביט בו מסוף העולם ועד סופו דברי רבי יעקב וחכ"א הן הן מאורות שנבראו ביום ראשון ולא נתלו עד יום רביעי׃

    13אמר רב זוטרא בר טוביא אמר רב בעשרה דברים נברא העולם בחכמה ובתבונה ובדעת ובכח ובגערה ובגבורה בצדק ובמשפט בחסד וברחמים׃

    14בחכמה ובתבונה דכתיב ״(משלי ג״, יט) ה' בחכמה יסד ״ארץ״ כונן שמים בתבונה בדעת דכתיב ״(משלי ג״, כ) בדעתו תהומות נבקעו בכח וגבורה דכתיב ״(תהלים סה״, ז) מכין הרים בכחו נאזר בגבורה בגערה דכתיב ״(איוב כו״, יא) עמודי שמים ירופפו ויתמהו מגערתו בצדק ומשפט דכתיב ״(תהלים פט״, טו) צדק ומשפט מכון כסאך בחסד ורחמים דכתיב ״(תהלים כה״, ו) זכר רחמיך ה' וחסדיך כי מעולם המה׃

    15ואמר רב יהודה אמר רב בשעה שברא הקב"ה את העולם היה מרחיב והולך כשתי פקעיות של שתי עד שגער בו הקב"ה והעמידו שנאמר ״עמודי שמים ירופפו ויתמהו מגערתו והיינו דאמר ר״ל מאי דכתיב ״(בראשית לה״, יא) אני אל שדי אני הוא שאמרתי לעולם די אמר ר"ל בשעה שברא הקב"ה את הים היה מרחיב והולך עד שגער בו הקב"ה ויבשו שנאמר ״(נחום א״, ד) גוער בים ויבשהו וכל הנהרות החריב׃

    Baraita

    16ת"ר ב"ש אומרים שמים נבראו תחלה ואח"כ נבראת הארץ שנאמר ״בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ וב״ה אומרים ארץ נבראת תחלה ואח"כ שמים שנאמר ״(בראשית ב״, ד) ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים׃

    17אמר להם ב"ה לב"ש לדבריכם אדם בונה עלייה ואח"כ בונה בית שנאמר ״(עמוס ט״, ו) הבונה בשמים מעלותיו ואגודתו על ארץ יסדה אמר להם ב"ש לב"ה לדבריכם אדם עושה שרפרף ואח"כ עושה כסא שנאמר ״(ישעיהו סו״, א) כה אמר ה' השמים כסאי והארץ הדום רגלי וחכ"א זה וזה כאחת נבראו שנאמר ״(ישעיהו מח״, יג) אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים קורא אני אליהם יעמדו יחדו׃

    18ואידך מאי יחדו דלא משתלפי מהדדי קשו קראי אהדדי אמר ר"ל כשנבראו ברא שמים ואח"כ ברא הארץ וכשנטה נטה הארץ ואחר כך נטה שמים׃

    19מאי שמים א"ר יוסי בר חנינא ששם מים במתניתא תנא אש ומים מלמד שהביאן הקב"ה וטרפן זה בזה ועשה מהן רקיע׃

    20שאל רבי ישמעאל את ר"ע כשהיו מהלכין בדרך א"ל אתה ששימשת את נחום איש גם זו כ"ב שנה שהיה דורש כל אתין שבתורה את השמים ואת הארץ מה היה דורש בהן א"ל אילו נאמר שמים וארץ הייתי אומר שמים שמו של הקב"ה עכשיו שנאמר ״את השמים ואת הארץ שמים שמים ממש״. ארץ ארץ ממש׃

    Tosafot

    מסוף העולם ועד סופומהלך ת"ק שנה (לקמן חגיגה יג.) שנאמר שדי שאמר די שלא להרחיב יותר שנאמר אני אל שדי פרה ורבה אני שאמרתי די לעולם ותימה מנא לך הא שיש ת"ק שנה ולא יותר ולא פחות וי"ל דנפקא לן מן שדי בשדי יש ג' אותיות שי"ן דל"ת יו"ד קח י"נ ל"ת ו"ד הנעלם מן שדי ויעלה ת"ק כך שמעתי מר' מנחם ברבי עזריאל וצ"ע למ"ד פרק מי שהיה טמא (פסחים צד. ושם) כל העולם כולו תחת כוכב אחד עומד היכי קיימי כל הני כוכבים הנראין ברקיע וי"מ שעל ים אוקיינוס הן עומדין כדאמרינן בפרקי דר"א כל השיעורים לא נאמרו רק על שאר ימים אבל ים אוקיינוס בוראו יודע מדתו אך במדרש אחר מצינו ששליש ימים שאמר הוי בים אוקיינוס וכן יסד ה"ר בנימין ביוצר שלו זה הים שליש עולמו במאה וששים ושש ועוד סיימו וצריך למימר שאותו מדרש פליג אההיא דפסחים ומיהו יש להעמיד ההיא דהתם במזלות של גלגל אבל שאר כוכבים קטנים הם ולי נראה דיש ליישב כל אותן מדרשים שהם תלוין בכיפת הרקיע והוא גדול הרבה מן הארץ אם היה נמתח עליה זו כזו לפי גבול הארץ בא וראה אהל מתוח על הארץ כמין כיפה גבוה באמצע שתופס כפלי כפלים אם היה נמתח בקו הארץ אך היה קשה מדכתיב גבי סיסרא (שופטים ה׳:כ׳) מן שמים נלחמו הכוכבים ממסלותם ומוכח מינה בנימוקי רש"י וכן איתא במדרש שאורך הכוכב מהלך ת"ק שנה כמן השמים ועד הארץ שהיה ראש אחד תחוב ברקיע והשני היה בארץ והיכי היה יצא באויר העולם כיון דכולו תחת כוכב אחד הוא עומד וצ"ל שהם חולקין יחד אם לא נחלוק בין מזלות הגלגל לשאר מזלות:

    אידי ואידי חד שיעורא הואופליג אמאן דדריש בתמיד (דף לב.) דמזרח ומערב רחוק טפי דאי לא תימא הכי אדם היכי הוה קם כיון דכתיב מקצה השמים ועד קצה השמים וי"ל שסובר שהיה בגן עדן עד שנתמעט:

    ישת חשך סתרומדכתיב סביבותיו סוכתו קדריש:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    שיעור מן קצה השמים ועד קצה שמים כשיעור מן הארץ עד לשמים ותרווייהו חדא שיעורא הוא.

    אמר רב יהודה (ג) [י] דברים נבראו ביום ראשוןתוהו ובוהו.

    שמים וארץאור וחשך רוח ימים. מדת יום ומדת לילה כו'.

    תנא תוהו זה קו ירוק שמקיף כל העולם שממנו חושך יוצאבהו אלו אבנים מפולמות המשוקעות בתהום שמהם מים יוצא שנאמר ונטה עליה קו תוהו ואבני בוהו. וזה האור שנברא ביום ראשון היה בו זיהור שצופין בו ומביטין באורו מסוף העולם ועד סופו.

    וכיון שנסתכל ברשעים גנזו לצדיקים לעתיד לבא שנא' וימנע מרשעים אורם וכיון שנגנז שמח שנאמר אור צדיקים ישמח. ויש תנא חולק על זה ואומר זה האור נתלה ביום רביעי שנאמר יהי מאורות ברקיע השמים. ופי' יהי אותו האור שנברא ביום ראשון למאורות והן ב' המאורות.

    אמר רב בעשרה דברים נברא העולםבחכמה בתבונה.

    בדעתבכח. בגבורה. בגערה. בצדק. במשפט. בחסד. ברחמים. וכולהו מקראי. בחכמה ובתבונה שנאמר ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה. בדעת כו'. זה שאמר [ר"י אמר רב דבשעה שברא הקב"ה את] העולם. עת שנברא היה מרחיב והולך כשתי פקעיות של שתי כו' עד שגער בו הקב"ה והעמידו שנאמר עמודי שמים ירופפו ויתמהו מגערתו. ר"ל אמר אני אל שדי אני שאמרתי לעולם דיי. כיוצא בו בים גוער בים ויבשהו אלו כולן מדרשות הן ואין מדקדקין עליהן להשוותן למה שהדעת מתקבלת מהן וכן חלוקת ב"ש וב"ה אלו אומרים שמים נבראו תחלה.

    ואלו אומרים ארץ נבראת תחלהוכל אחד מביא ראיה לדבריו.

    וחכמים אומרים שניהם נבראו כאחד אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים קורא אני עליהם יעמדו יחדו.

    קשו קראי אהדדיופריק ר"ל כשבראן ברא שמים ואח"כ הארץ כב"ש [וקשיא דהא דכתיב נוטה שמים על תוהו ותולה ארץ על בלימה הרי תחלה נטה שמים ואח"כ ארץ] כשנטה אותן נטה ארץ ואח"כ שמים כב"ה. וזהו שאמרו חכמים שניהן כאחת עמדו.

    (טרף) [מאי שמים שטרף] הקב"ה אש ומים ועשה מהן רקיע לפיכך נקראו שמים. אבל דברי נחום איש גם זו פירוש הוא שפירש.

    אמר אלו נאמר בראשית ברא אלהים שמים ואינן שמים דבר ידוע הייתי אומר שמים שם הן וכיון שנאמר את השמים נתברר לנו כי על השמים הידועים לנו הכתוב מדבר. וכיון שכתב את בשמים כתב נמי את בארץ. כי האת שכתב בארץ אינו צריך לגופו.

    Babylonian Talmud · folio map

    Chagigah 12a

    Chagigah 12a. The full printed text of this folio side — 20 numbered segments, about 707 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    The measure of day and the measure of light 24 hours are between them.

    Rashi on Chagigah 12a · Sefaria · CC0

    Tosafot

    מסוף העולם ועד סופו מהלך ת"ק שנה (לקמן חגיגה יג.) שנאמר שדי שאמר די שלא להרחיב יותר שנאמר אני אל שדי פרה ורבה אני שאמרתי די לעולם ותימה מנא לך הא שיש ת"ק שנה ולא יותר ולא פחות וי"ל דנפקא לן מן שדי בשדי יש ג' אותיות שי"ן דל"ת יו"ד קח י"נ ל"ת ו"ד הנעלם מן שדי ויעלה ת"ק כך שמעתי מר' מנחם ברבי עזריאל וצ"ע למ"ד פרק מי שהיה טמא (פסחים צד. ושם) כל העולם כולו תחת כוכב אחד עומד היכי קיימי כל הני כוכבים הנראין ברקיע וי"מ שעל ים אוקיינוס הן עומדין כדאמרינן בפרקי דר"א כל השיעורים לא נאמרו רק על שאר ימים אבל ים אוקיינוס בוראו יודע מדתו אך במדרש אחר מצינו ששליש ימים שאמר הוי בים אוקיינוס וכן יסד ה"ר בנימין ביוצר שלו זה הים שליש עולמו במאה וששים ושש ועוד סיימו וצריך למימר שאותו מדרש פליג אההיא דפסחים ומיהו יש להעמיד ההיא דהתם במזלות של גלגל אבל שאר כוכבים קטנים הם ולי נראה דיש ליישב כל אותן מדרשים שהם תלוין בכיפת הרקיע והוא גדול הרבה מן הארץ אם היה נמתח עליה זו כזו לפי גבול הארץ בא וראה אהל מתוח על הארץ כמין כיפה גבוה באמצע שתופס כפלי כפלים אם היה נמתח בקו הארץ אך היה קשה מדכתיב גבי סיסרא (שופטים ה׳:כ׳) מן שמים נלחמו הכוכבים ממסלותם ומוכח מינה בנימוקי רש"י וכן איתא במדרש שאורך הכוכב מהלך ת"ק שנה כמן השמים ועד הארץ שהיה ראש אחד תחוב ברקיע והשני היה בארץ והיכי היה יצא באויר העולם כיון דכולו תחת כוכב אחד הוא עומד וצ"ל שהם חולקין יחד אם לא נחלוק בין מזלות הגלגל לשאר מזלות:

    אידי ואידי חד שיעורא הוא ופליג אמאן דדריש בתמיד (דף לב.) דמזרח ומערב רחוק טפי דאי לא תימא הכי אדם היכי הוה קם כיון דכתיב מקצה השמים ועד קצה השמים וי"ל שסובר שהיה בגן עדן עד שנתמעט:

    ישת חשך סתרו מדכתיב סביבותיו סוכתו קדריש:

    Tosafot on Chagigah 12a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    שיעור מן קצה השמים ועד קצה שמים כשיעור מן הארץ עד לשמים ותרווייהו חדא שיעורא הוא.

    אמר רב יהודה (ג) [י] דברים נבראו ביום ראשון תוהו ובוהו.

    שמים וארץ אור וחשך רוח ימים. מדת יום ומדת לילה כו'.

    תנא תוהו זה קו ירוק שמקיף כל העולם שממנו חושך יוצא בהו אלו אבנים מפולמות המשוקעות בתהום שמהם מים יוצא שנאמר ונטה עליה קו תוהו ואבני בוהו. וזה האור שנברא ביום ראשון היה בו זיהור שצופין בו ומביטין באורו מסוף העולם ועד סופו.

    וכיון שנסתכל ברשעים גנזו לצדיקים לעתיד לבא שנא' וימנע מרשעים אורם וכיון שנגנז שמח שנאמר אור צדיקים ישמח. ויש תנא חולק על זה ואומר זה האור נתלה ביום רביעי שנאמר יהי מאורות ברקיע השמים. ופי' יהי אותו האור שנברא ביום ראשון למאורות והן ב' המאורות.

    אמר רב בעשרה דברים נברא העולם בחכמה בתבונה.

    בדעת בכח. בגבורה. בגערה. בצדק. במשפט. בחסד. ברחמים. וכולהו מקראי. בחכמה ובתבונה שנאמר ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה. בדעת כו'. זה שאמר [ר"י אמר רב דבשעה שברא הקב"ה את] העולם. עת שנברא היה מרחיב והולך כשתי פקעיות של שתי כו' עד שגער בו הקב"ה והעמידו שנאמר עמודי שמים ירופפו ויתמהו מגערתו. ר"ל אמר אני אל שדי אני שאמרתי לעולם דיי. כיוצא בו בים גוער בים ויבשהו אלו כולן מדרשות הן ואין מדקדקין עליהן להשוותן למה שהדעת מתקבלת מהן וכן חלוקת ב"ש וב"ה אלו אומרים שמים נבראו תחלה.

    ואלו אומרים ארץ נבראת תחלה וכל אחד מביא ראיה לדבריו.

    4 more comments on this page.

    Rabbeinu Chananel on Chagigah 12a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תוס' בד"ה אידי ואידי חד שיעורא הוא ופליג אמאן דדריש בתמיד כו' דאלת"ה אדם היכי הוה קם כו' וי"ל כו' עכ"ל הא ודאי א"צ ראייה דמאן דסבר דמזרח ומערב רחוק טפי דלית ליה דחד שיעורא הוא אבל כוונתם דמלתא דרב דסבר מסוף עולם ועד סופו הוה פליג אמאן דסבר מזרח ומערב רחוק טפי דאלת"ה היכי הוה קם כו' ושוב תירצו דאיכא למימר שפיר דמלתיה דרב אתיא כוותיה אלא שבג"ע היה עד שנתמעט ולפ"ז מלתיה דרב ודר"א פליגי אהדדי ותלמודא דקאמר בשמעתין א"ה קשו קראי אהדדי בא להשוותם דלא פליגי למאן דאית ליה התם דחד שיעורא הוא ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Chagigah 12a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    אָדָם הָרִאשׁוֹן, מִן הָאָרֶץ וְעַד לָרָקִיעַ הָיָה נראה לי בס"ד רמזו רבותינו ז"ל לפי דרכם על אוצר הנשמות הנקרא גוף דעליו אמרו רבותינו ז"ל (נידה יג:) 'אין בן דוד בא עד שיכלו כל נשמות שבגוף' שהיה אדם הראשון כולל בו כל אותם הנשמות שבאוצר הנקרא גוף ולכך אמרו מִן הָאָרֶץ וְעַד לָרָקִיעַ הָיָה כי מספר שיש בין מספר ארץ [291] למספר רקיע [380] עולה מספר גוף [89]. ועוד נראה לי בס"ד על פי מה שכתבנו בסה"ק 'אדרת אליהו' בפרשת קרח על פסוק וַיָּצֵץ צִיץ (במדבר יז, כג) דאדם הראשון קודם שחטא היה כלול בו נשמות מאלף ספירות כמו שאמר רבינו האר"י ז"ל עיין שם. וידוע מה שאמרו בגמרא לקמן (דף יג.) אמר רבי יוחנן בן זכאי מן הארץ עד לרקיע מהלך חמש מאות שנה ועביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה, נמצא מן הארץ עד שטח העליון של רקיע יש אלף שנה ועל זה רמזו רבותינו ז"ל בנועם לשונם 'אָדָם הָרִאשׁוֹן מִן הָאָרֶץ וְעַד לָרָקִיעַ הָיָה' כלומר היה כולל נשמות מאלף ספירות כנגד אלף שנים שיש מן הארץ עד שטח העליון של רקיע והיינו עד ועד בכלל. ואחר שחטא וְהֶעֱמִידוּ עַל מֵאָה אַמָּה, פירוש נשארו בו רק עשרה מן אותם האלף ספירות וכמו שאמרו שם בשם רבינו זלה"ה וכאן קרי לאותם העשרה בשם מאה מפני דידוע שכל דבר שבקדושה כלול מעשר ואם כן אותם העשרה נחשבין כמספר מאה לכך דברו ברמז דק ואמרו 'וְהֶעֱמִידוּ עַל מֵאָה' ברוך שבחר בהם ובמשנתם. ודע כי בשער הפסוקים פרשת בראשית בדרוש ג' כתב רבינו ז"ל בענין אדם הראשון בעצמו ובמעלתו איך היה קודם החטא ואיך נגרע אחר החטא וכתב שבדרוש זה יתבאר מה שאמרו רבותינו ז"ל אדם הראשון נברא מסוף העולם ועד סופו ואחר כך נתמעט על מאה אמה כנזכר במסכת חגיגה פרק ב' וגם יתבאר מה שאמרו חז"ל במדרש רבא (בראשית רבה יז, ח) דאדם הראשון חלתו של עולם היה, ועל כן החלה נתנה לנשים. גם יתבאר מה שאמרו חז"ל בפרק קמא דעבודה זרה (עבודה זרה ט.) תנא דבי אליהו שיתא אלפי שני הוי עלמא וכו' עיין שם שהרחיב רבינו ז"ל הדברים בדרוש זה שם. ואתה למד מדבריו דאין דברים אלו כפשוטן דקאי על שיעור קומת גופו אלא איירי על סוד הנשמות שהיו כלולות בו וגם הביאור שביארתי במאמר זה יבא נכון כדברי המאמר כי גם ביאור זה הוא בנוי על פי הקדמה של רבינו האר"י ז"ל כאשר כתבתי ואלו ואלו דברי אלקים חיים! והמשכיל יבין שהכל עולה בקנה אחד ופוק חזי מה שאמר רבינו זלה"ה עוד בשער מאמרי רשב"י פרשת קדושים דרוש גדול בענין אדם הראשון איך היה קודם החטא וענין שיעור קומתו ואיך היה עומד, והמשכיל יבין מדעתו. וראיתי בספר אם לבינה שכל הנשמות הם מאימא דבריאה ששם הוא שם ס"ג והנה שם ס"ג ושורשו עולה מספר גוף וכו' יעוין שם וגם בזו ההקדמה יבא נכון הרמז שרמזתי לעיל במספר גוף [89] שיש בין מספר ארץ [291] למספר רקיע [380] והבן.

    אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב אָדָם הָרִאשׁוֹן מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ הָיָה. נראה לי בס"ד סּוֹף עוֹלָם הוא מ"ם אשר במילואה היא שתים אחת פתוחה ואחת סתומה והפתוחה בראש והיא מספר ארבעים והסתומה בסוף והיא מספר שש מאות והפרש שיש במספר בין הפתוחה שבראש לבין הסתומה שבסוף הוא תק"ס כמספר 'מי מנוחות' [560] והוא השפע של שלשה ספירות ראשונות הנקרא מי מנוחות כידוע שעליו התפלל דוד המלך ע"ה עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי (תהלים כג, ב). וזהו שאמר 'אָדָם הָרִאשׁוֹן מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ הָיָה' כלומר מסוף אותיות עולם שהוא אות מ"ם ועד סופו של האות הזה שהיה נשפע מן שלשה ספירות שהוא שפע הנקרא מי מנוחות שרמוז בהפרש שיש בין מ' פתוחה למ"ם סתומה שהם בסוף שם עולם. וְכֵיוָן שֶׁסָּרַח הִנִּיחַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָדוֹ עָלָיו וּמִעֲטוֹ, כלומר לא נשפע מן ג' ספירות ראשונות אלא מן ספירות חסד וגבורה ואילך שהם מכונים בשם ידים כמו שנאמר בפתיחת אליהו זכור לטוב 'חסד דרועא ימינא גבורה דרועא שמאלא' ובזה מיעטו שנמעט השפע שלו כיון דנמשך מן חסד וגבורה ואילך ולא מן שלשה הראשונות שהם כח"ב [כתר, חוכמה, בינה]. והנה בפשט המאמר הזה יש להקשות למה נקיט לשתי הקצוות בשם סוף? ונראה לי בס"ד דאתי כמאן דאמר דסבירא ליה העולם מן האמצע נברא והיה מתפשט והולך עד שאמר לו הקדוש ברוך הוא די ועמד ולפי זה שתי הקצוות שלו הם סוף ששם עמד ונסתיים בעת בריאתו.

    אִידִי וְאִידִי מִדָּה אַחַת הִיא קשא והלא בכלל שטח הארץ הוא ים אקיינוס שהוא שיעור גדול ואיך היה אדם הראשון שוכב בארץ? ונראה לי דקודם החטא היה יושב בגן עדן שהוא ששים פעמים יותר מעולם הזה ואף על פי שגן עדן התחתון הוא בארץ הזאת ממש הנה גן עדן ידוע דאינו תופס מקום מעולם הזה דבנס הוא עומד על דרך שאמרו רבותינו ז"ל (בבא בתרא צט.) ארון וכרובים בנס היו עומדין, וכאשר כתבתי במקום אחר.

    קַו יָרֹק שֶׁמַּקִּיף אֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ נראה לי קו זה נמשך מן המלכות בסוד אסתר ירקרקת היתה (מגילה יג.) ולכך ממנו נמשך חשך לעולם כי היא מדת לילה.

    אֵלּוּ אֲבָנִים מְפֻלָּמוֹת פירש רש"י לשון לחלוח ובפירוש המילות של הזוהר פירש בריאות וחזקות ועוד פירש מנוקבות וזה הפירוש של מנוקבות יבא נכון יותר שמהם יוצא המים. ונראה לי בס"ד דבראם מבירורים של שבירת הכלים ולכן קראם מפולמות שהיא מלה מורכבת 'מפול מות' דאלו הכלים נפלו בקליפה הנקראת מות ונבררו משם ולכן עתה אחר בירורים יוצא מהם מים שהם חיים לעולם.

    עָמַד וְגָנְזוּ לַצַּדִּיקִים הא דבראו וגנזו אחר כך ולא איחר בריאתו עד לעתיד דהא הוא ידע זה מעיקרא, נראה לי בס"ד כדי שידעו הצדיקים שהם טורחים כדי ליקח מה שמוכן להם מכבר ולא כדי שיכין להם אחר כך. אי נמי שצריך להשלים כל הבריאה מעיקרא שכך גזרה חכמתו יתברך דאין כל חדש תחת השמש. ועוד הטעם ללמד לבני אדם שאם יש ביד אדם אור תורה ורואה שיש בני אדם אינם מהוגנים יגנוז הדברים בלבו ולא יגלם כמו שנאמר (תהלים קיט, יא) בְּלִבִּי צָפַנְתִּי אִמְרָתֶךָ לְמַעַן לֹא אֶחֱטָא לָךְ. ובזה יובן בס"ד מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ (תהלים לא, כ) שגנזת את האור בשבילם ואם תאמר למה בראו וגנזו, יבראנו אחר כך כשיגיע זמנו לזה? אמר פָּעַלְתָּ לַחֹסִים בָּךְ נֶגֶד בְּנֵי אָדָם שיראו זאת ויעשו כן כאמור. ומה שאמר כֵיוָן שֶׁרָאָה אוֹר שֶׁגְּנָזוֹ לַצַּדִּיקִים מִיָּד שָׂמַח, נראה לי בס"ד הצדיקים נקראו מלאכים כמו שנאמר (מלאכי ב, ז) כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ כִּי מַלְאַךְ הֳ' צְבָקוֹת הוּא, וכן הוא אומר וַיִּשְׁלַח מַלְאָךְ וַיֹּצִאֵנוּ מִמִּצְרָיִם (במדבר כ, טז). והנה מספר אור [207] ומספר מלאכים [141] שהם הצדיקים עולה מספר שמ"ח [348].

    הָיָה מַרְחִיב וְהוֹלֵךְ כִּשְׁתֵּי פַּקְעִיּוֹת שֶׁל שְׁתִי נראה לי בס"ד הטעם שדמהו לפקעיות של שתי כי עולם הזה הוא סוד נקבה ולכן נברא באות ה"א שהיא סוד נוקבא והשתי הוא דוגמה לנקבה והערב לזכר וכמו שאמרו בגמרא דעבודה זרה (עבודה זרה יז:) גבי רבי אלעזר בן פרטא דאתרחיש ליה ניסא דאתיא זיבורא זכר ויתיב על פקעית של ערב וזיבורא נקבה ויתיב על פקעית של שתי עיין שם. ואמר שתי פקעיות כנגד שמים וארץ ולכן אמר וַיָּשֶׁת עֲלֵיהֶם תֵּבֵל (שמואל א' ב, ח) 'ישת' אותיות 'שתי' והיה מרחיב והולך כדי להתקרב יותר למדור השכינה.

    בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים שָׁמַיִם נִבְרְאוּ תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ אֶרֶץ. קשא מאי נפקותא איכא מפלוגתא זו דבית שמאי ובית הלל? ונראה לי דלבית שמאי מלאכים עדיפי מצדיקים ולבית הלל צדיקים עדיפי כי קלוסו של הקדוש ברוך הוא יוצא יותר מבעלי החומר דלכך סבירא ליה ארץ נבראת תחלה. ועוד נראה לי דנפקא מינה לבית שמאי צריך שיעסוק האדם בתורה שהיא תיקון הנפש ואחר כך ישא אשה שהוא תיקון הגופניי ולסברת בית הלל צריך להפך ישא אשה ואחר כך ילמוד תורה.

    5 more comments on this page.

    Ben Yehoyada on Chagigah 12a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Chagigah, daf 12, Amud Aleph, about 707 words in 20 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 20 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 118 words

      Opens “השתא דנפקא ליה מלמקצה השמים ועד קצה…”

    2. Segment 237 words

      Opens “כדר' אלעזר. דאמר רבי אלעזר: אדם הראשון…”

      Named: רבי אלעזר.

    3. Segment 337 words

      Opens “אמר רב: יהודה אמר רב אדם הראשון…”

      Named: רב אדם.

    4. Segment 410 words

      Opens “אי הכי קשו קראי אהדדי אידי ואידי…”

    5. Segment 524 words

      Opens “ואמר רב יהודה אמר רב עשרה דברים…”

      Named: רב יהודה, רב עשרה.

    6. Segment 669 words

      Opens “שמים וארץ דכתיב (בראשית א, א) בראשית…”

      Named: רב ויהי.

    7. Segment 739 words

      Opens “תנא תהו קו ירוק שמקיף את כל…”

    8. Segment 817 words

      Opens “ואור ביום ראשון איברי והכתיב ויתן אותם…”

      Named: רב ויהי.

    9. Segment 936 words

      Opens “כדר' אלעזר דא"ר אלעזר אור שברא הקב"ה…”

    10. Segment 1024 words

      Opens “ולמי גנזו לצדיקים לעתיד לבא שנאמר וירא…”

    11. Segment 1113 words

      Opens “כיון שראה אור שגנזו לצדיקים שמח שנאמר…”

    12. Segment 1229 words

      Opens “כתנאי אור שברא הקב"ה ביום ראשון אדם…”

      Named: רבי יעקב.

    13. Segment 1321 words

      Opens “אמר רב זוטרא בר טוביא אמר רב…”

      Named: רב זוטרא בר טוביא, רב בעשרה.

    14. Segment 1465 words

      Opens “בחכמה ובתבונה דכתיב (משלי ג, יט) ה'…”

    15. Segment 1569 words

      Opens “ואמר רב יהודה אמר רב בשעה שברא…”

      Named: רב יהודה, רב בשעה.

    16. Segment 1634 words

      Opens “ת"ר ב"ש אומרים שמים נבראו תחלה ואח"כ…”

    17. Segment 1766 words

      Opens “אמר להם ב"ה לב"ש לדבריכם אדם בונה…”

    18. Segment 1824 words

      Opens “ואידך מאי יחדו דלא משתלפי מהדדי קשו…”

    19. Segment 1921 words

      Opens “מאי שמים א"ר יוסי בר חנינא ששם…”

    20. Segment 2054 words

      Opens “שאל רבי ישמעאל את ר"ע כשהיו מהלכין…”

      Named: רבי ישמעאל.

    Sages named on this page

    • Rabbi Ishmael · Second Generation of Tanna'im

      Rabbi Ishmael was a leading sage of the second generation of Tanna'im, a colleague and disputant of Rabbi Akiva, and the teacher…

      Source: Chagigah 12a · Segment 20 — “שאל רבי ישמעאל את ר"ע כשהיו מהלכין בדרך א"ל…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Chagigah 12a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026