Talmud Builders

    Chagigah 8a

    Back to index

    English translation — Chagigah 8a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Apparently, he holds that the Festival peace- offering of the fourteenth does not apply by Torah law, and therefore one may bring it even from second-tithe funds.

    2§ The Master said in the baraita that Beit Hillel say: Festival peace-offerings may be brought even from the second tithe. The Gemara asks: Why? It is an obligatory matter, and any obligatory matter may come only from non-sacred property. Ulla said: This is referring to a case where one combines, i.e., the offering is purchased with a combination of second-tithe funds and non-sacred money. The Gemara adds that amora’im dispute the details of this halakha .

    3Ḥizkiya said: One may combine one animal with another animal. If one has a large household for which one animal will not suffice, he brings one animal for the Festival offering from non-sacred money and he may combine funds of second tithe to purchase a second animal. Since he has fulfilled his obligation of the Festival offering by bringing one animal from non-sacred money, he may bring the others from second tithe or animal tithes. But one may not combine money with other money, i.e., one may not combine second-tithe funds with non-sacred money toward the purchase of one animal for the Festival offering. And Rabbi Yoḥanan said: One may combine money with other money, but one may not combine one animal with another animal.

    4The Gemara comments: It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Ḥizkiya, and it is taught in another baraita in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan. The Gemara elaborates: It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan: “ After the measure of the gift offering of your hand” (Deuteronomy 16:10). This teaches that a person brings his obligatory offering from non-sacred property. And from where is it derived that if one wishes to mix he may mix? The verse states: “As the Lord your God blesses you” (Deuteronomy 16:10), i.e., one may use any money with which God has blessed him, even second tithe. The term: Mix, means combining money from different sources.

    5It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Ḥizkiya: “After the measure” (Deuteronomy 16:10). This teaches that a person brings his obligatory offering from non-sacred property. Beit Shammai and Beit Hillel disagree with regard to this issue, as Beit Shammai say: On the first day one may bring only from non-sacred property. From this point forward one may buy the animal from the second- tithe money. And Beit Hillel say: The first eating must be from non-sacred property. From this point forward one may bring from the second- tithe money. The phrase: The first eating, means the first animal that one eats, which is in accordance with Ḥizkiya’s opinion.

    6The baraita concludes: All this applies on the first day of the Festival. But with regard to all the other days of Passover, on which one is obligated to bring peace-offerings of rejoicing, a person fulfills his obligation even with animal tithes, and certainly with funds of second tithe. The Gemara asks: What is the reason that one does not fulfill his obligation with animal tithes on the Festival?

    7Rav Ashi said: There is a concern that if one requires additional animals, perhaps he may come to separate tithes on the Festival itself, and one may not separate tithes on the Festival due to the red dye [ sikrata ]. Every tenth animal is marked with red dye, and as it is prohibited to dye on a Festival due to the labor of writing, one may not separate tithes on a Festival.

    8The Gemara asks: From where may it be inferred that this: “After the measure [ missat ],” mentioned in the verse, is a term for non-sacred property? The Gemara answers: As it is written: “And the king Ahasuerus laid a tribute [ mas ] upon the land” (Esther 10:1), which is clearly referring to a tribute of non-sacred property.

    9§ The mishna stated that Israelites fulfill their obligation to eat peace-offerings of rejoicing with their vow offerings and gift offerings. The Sages taught that the verse: “And you shall rejoice in your feast” (Deuteronomy 16:14) comes to include all types of rejoicing as constituting a fulfillment of the mitzva of rejoicing. From here the Sages stated: Israelites fulfill their obligation to eat peace-offerings of rejoicing with their vow offerings and gift offerings and likewise with animal tithes.

    10And the priests fulfill their obligation of rejoicing with the meat of sin- offerings and guilt- offerings, and with firstborn offerings, and with the breast and thigh of peace-offerings. One might have thought that they can fulfill their obligation even by eating bird- offerings and meal- offerings. Therefore, the verse states: “And you shall rejoice in your feast.”

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    אמר מר בית הלל אומרים מן המעשרוהלא דבר שבחובה הוא:

    בטופלמחבר מעשר עם החולין ומביא ופליגי אמוראי כיצד טופלין:

    חזקיה אמר בהמה לבהמהאם יש לו אוכלין הרבה ואין להן סיפוק בבהמה אחת יביא אחת לחגיגה מן החולין והשאר מן המעשר ואע"פ שכולן הבאות ביום ראשון שם חגיגה עליהן כבר יצא ידי חובה בראשונה מן החולין:

    ואין טופלין מעות למעותלקנות בהמה גדולה ורבי יוחנן אמר איפכא למר אתחזי ליה שפיר טפי יציאת ידי חובתו מן החולין כשמביא בהמה שלמה מן החולין ולמר אתחזי ליה שפיר טפי כשחולין מעורבין עם כל אכילותיו ולקמן יליף לה מקראי דמותר להיות טופל:

    מסתבשבועות כתיב ועשית חג שבועות לה' אלהיך מסת נדבת ידך ולקמן מפרש מסת לשון חולין:

    מערבאין לשון זה נופל אלא במעות שקנה בהן בהמה דשתי בהמות זו ניכרת לעצמה וזו ניכרת לעצמה:

    אשר יברכךמכל אשר יברכך:

    יום ראשוןשהוא לשם חגיגה יהו מן החולין ולית להו לב"ש טפילה בדבר שבחובה:

    מכאן ואילךשאינו אלא שמחה דאילו בחגיגה כתיב וחגותם אותו יום אחד ותו לא אף מן המעשר:

    אכילה ראשונההשתא סלקא דעתך בהמה לעצמה ויביאנה על שלחן ראשון:

    מכאן ואילךאפילו בו ביום:

    ושאר כל ימות הפסחשאינן אלא לשמחה אדם יוצא במעשר בהמה אם יש לו וכל שכן שקונה שלמים במעות מעשר שני:

    ביו"ט מאי טעמא לאנפיק במעשר בהמה בשאר אכילות חוץ מן הראשונה כי היכי דשרו במעשר שני:

    משום סקרתאשצובעו דתנן בבכורות (דף נח:) היוצא בעשירי סוקרו בסיקרא ואומר הרי זה מעשר והוא צבע אדום שצובעין בו תריסין:

    ושמחתכל השמחות במשמע דלא בעי מיניה אלא שמחה ואמר מר אין שמחה אלא בבשר והאי בשר הוא:

    חגיגה ח עמוד א

    1אלמא קסבר חגיגת ארבעה עשר לאו דאורייתא.

    2אמר מר, בית הלל אומרים: מן המעשר. אמאי? דבר שבחובה הוא, וכל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין? אמר עולא: בטופל.

    3חזקיה אמר, טופלין בהמה לבהמה, ואין טופלין מעות למעות. ורבי יוחנן אמר: טופלין מעות למעות, ואין טופלין בהמה לבהמה.

    Baraita

    4תניא כוותיה דחזקיה, תניא כוותיה דרבי יוחנן. תניא כוותיה דרבי יוחנן: (דברים טז, י) ״מסת״ מלמד שאדם מביא חובתו מן החולין. ומנין שאם רצה לערב מערב ת"ל (דברים טז, י) ״כאשר יברכך ה' אלהיך״.

    Baraita

    5תניא כוותיה דחזקיה: ״מסת״ מלמד שאדם מביא חובתו מן החולין, בית שמאי אומרים: יום ראשון מן החולין, מכאן ואילך מן המעשר. ובית הלל אומרים: אכילה ראשונה מן החולין, מכאן ואילך מן המעשר.

    6ושאר כל ימות הפסח, אדם יוצא ידי חובתו במעשר בהמה. ביום טוב מ"ט לא?

    7אמר רב אשי: דלמא אתי לעשורי ביו"ט ואי אפשר לעשר ביום טוב משום סקרתא.

    8מאי משמע דהאי מסת לישנא דחולין הוא? דכתיב: ״(אסתר י״, א) ״וישם המלך אחשורוש מס על הארץ״.

    9ישראל יוצאין ידי חובתן בנדרים ונדבות. ת"ר (דברים טז, יד) ״ושמחת בחגך״ לרבות כל מיני שמחות לשמחה. מכאן אמרו חכמים: ישראל יוצאין ידי חובתן בנדרים ונדבות ובמעשר בהמה,׃

    10והכהנים בחטאת ואשם ובבכור, ובחזה ושוק. יכול אף בעופות ובמנחות ת"ל ״ושמחת בחגך״,׃

    Tosafot

    אלמא קסבר חגיגת ארבעה עשר לאו דאורייתאואין להקשות דתניא בפ' אלו דברים בפסחים (דף ע. ושם) לא ילין מן הבשר לימד על חגיגת י"ד שנאכלת לשני ימים ולילה אחד כו' אלמא סבירא ליה דהוי דאורייתא ועוד אשכחן תנא התם דאינה נאכלת אלא ליום ולילה אחד משמע דאית ליה דאורייתא אבל פליג אאידך תנא [דאמר שני ימים ולילה] ויש לומר דסבר כתנא דמתני' פרק אלו דברים (פסחים דף סט:) דתנן אימתי מביאין עמו חגיגה בזמן שבא בחול בטהרה ובמועט בזמן שבא בשבת במרובה או בטומאה אין מביאין א"כ משמע דלאו חובה דפעמים לא אתיא כדקאמר רב אשי התם בגמרא:

    אמאי דבר שבחובה הואאומר הר"ר אלחנן הוא הדין דהוה מצי להקשות עולה היא ואינה נאכלת ואין נותנין דמי מעשר רק בדבר הנאכל והכי מצינו בסיפרי פרשת עשר תעשר בכל אשר תאוה נפשך יכול בעבדים כו' יכול ליקח בהמה למשתה בנו וכו' הרי אתה דן כו' אי מה להלן עולה ושלמים אף כאן תלמוד לומר ואכלת ושמחת שמחה שיש בה אכילה יצאו עולות שאינן נאכלות ויש להקשות דאמר בפ"ק דחולין (דף כא. ושם) בשמעתתא דכמשפט איצטריך כמשפט בעולת העוף לומר שאינה באה אלא מן החולין תיפוק ליה דעולה היא ומיהו הא לא קושיא הוא דהתם נמי פריך ביום מביום צוותו נפקא ומשני כדי נסבא והוא הדין דמצי למיפרך עולה היא ולישני הכי אבל הר"ר אלחנן מפרש דכתיב והקריבו דהוי חלוק שמע מינה דמוציא מכלל שאר עולות ולייתי ממעשר אע"ג דאינה נאכלת ומיהו תימה ההיא דמגילה (דף ח.) דאמר אין בין נדרים ונדבות כו' שהקשה הר"ר יעקב מאורליינ"ש ליתני נמי שהנדרים אינם באים אלא מן החולין דהוה ליה חובה ונדבות אף ממעשר והיה מתרץ הר"ר אלחנן דמיירי בעולה דבלאו הכי אינה באה מן החולין שאינה נאכלת כדפרישית:

    טופלין בהמה לבהמהבהמה ראשונה מן החולין ואינך למעשר אבל מעות למעות להצטרף מעות חולין ומעות מעשר לקנות בהמה דמשמע ליה דהוי דבר שבחובה ממעשר לא וכל אחד ואחד לפי סברתו מיהו יש ליתן טעם במילתא דתרוייהו דחזקיה אמר אין טופלין מעות סברתו ניכר כיון שאפשר לו ליטפל בשתי בהמות הכי עדיף דסבירא ליה לחזקיה התם חולק לחובתו לשתי בהמות הלכך במעות לא איטפל ור' יוחנן אומר טופלין למעות כיון דרבייה קרא טפילה דשרי על כרחו הכי הוא דבשתי בהמות לא הוי דסבירא ליה לר' יוחנן אין אדם חולק חובתו לשתי בהמות וכן מצינו בירושלמי אמר רבי אילא בשם רבי אמי איתפלגון חזקיה ורבי יוחנן חזקיה אמר אדם חולק חובתו לשתי בהמות וכו':

    מלמד שאדם מביא חובתו מן החוליןובשילהי פרק התודה (מנחות דף פב.) מפקינן ליה מקרא אחרינא וגם בפרק דם החטאת (זבחים דף צח.) וי"ל דהכא איצטריך דסלקא דעתך אמינא כיון דכתיב אשר יברכך לטפלה דמעשר אימא כולי נמי לייתי מן המעשר:

    ת"ל אשר יברכךמיהו בירושלמי מפקינן ליה דכתיב מסת וכתיב לא תוכל שאתו (דברים י״ד:כ״ד) מה להלן מן המעשר כו' ר' אליעזר אמר נאמר כאן שמחה ונאמר להלן שמחה מה להלן מעשר אף כאן מעשר רבי עולא בר ישמעאל נאמר כאן מסת ונאמר להלן ותרב משאת מה להלן אחת עיקר והשאר טפל אף כאן:

    ה"ג ושאר כל ימות הפסח אדם יוצא ידי חובתו במעשר בהמהאבל יש ספרים שכתוב בהן גירסא אחרת ואין לישבה:

    משום סקרתאהקשה הר"ר אלחנן תיפוק ליה דאין מקדישין ביו"ט וכדקאמר בפרק בתרא דביצה (דף לו:) וי"ל דשאני הכא דקדושה ועומדת כיון דחייב מן התורה לקדשו כדאמרינן בפרק בתרא דבכורות (דף נח.) הלכך לא שייך ביה שום איסור והר"י תירץ דצביעה דנקט לפי שהוא איסור דאורייתא הלכך גזרו בה אבל מקדיש דלא הוי רק דרבנן לא גזור וכן משמע התם (ביצה דף לו:) גבי אין רוכבין על גבי בהמה ומוקי לה משום תחומין לימא קסבר תחומין דאורייתא אלא גזרה שמא יחתוך זמורה משמע דמשום איסור דרבנן לא גזרו ורבי אלחנן היה רוצה לתרץ דלהקדיש לא קאמר דהא אמרינן בפרק שואל (שבת דף קמח:) מקדיש אדם חגיגתו ביו"ט ופסחו בשבת א"כ הכא נמי כיון דנפיק בה ידי שלמי שמחה מצי להקדיש אך אין הר"י מודה לו כיון דלא אתי עיקר משום שלמי שמחה דאם לא כן בדין דנדרים ונדבות נמי ליקדשן כיון דנפיק משום שמחה ומכל הני שינויי לא יתכן בבכורות פרק בתרא (דף נח.) אמאי נקט סקרתא ולא נקט מקדישין דהתם לא שייך גזרה אלא שינוי ראשון דקדושים ועומדין יתכן התם והכא ולא דמי להגבהת תרומות ומעשרות דאסור משום מתקן דהכא לא מתקן הוא דבלאו הכי שרי למיכל קודם שיעשר בהמותיו:

    וישם המלך אחשורוש מסאבל יהיו לך למס ועבדוך (דברים כ׳:י״א) וכן ויהי למס עובד (בראשית מ״ט:ט״ו) לא מייתי דהני לאו מעות משתמעינן אלא לשון עבדות בעלמא:

    ושמחת בחגך לרבות מיני שמחות לשמחהגבי חג הסוכות כתיב ודרשינן ליה מדהדר כתביה הכא כיון דכתבי' גבי עצרת ופסח ילפינן מיניה בהיקש וכן מצא רבי אלחנן בסיפרי דמעצרת הוא דרשינן לה דכתיב וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים לימד כל שנוהג בעצרת נוהג בפסח וחג או אינו כל שנוהג בפסח וחג נוהג בעצרת תלמוד לומר אלה אלה נוהגין בעצרת כו':

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    אבל חגיגת ארבעה עשר אינה מן התורה.

    ובה"א מן המעשר ומקשינן אמאי והא חגיגת ט"ו וודאי היא מן התורה וכל דבר שבא מן החובה אינו בא אלא מן החולין. ופריק עולא בטופל מעשר שני לחולין. ובאו חזקי' ור' יוחנן לפרש דבריו חזקיה אמר טופלין בהמה לבהמה פי' טופלין בהמה של חגיגה עם בהמות אחרות של מעות מעשר שני או של נדרים ונדבות ומפורש בתלמוד ארץ ישראל שזה שטופל הוא ממעשר שני אבל ביו"ט לא פי' חיישינן משום סקרתא מפני שבשעה שמונה ומעשר סוקר העשירי בסיקרא ואין סוקרין ביו"ט.

    ואין טופלין מעות למעות פי' אין מוסיפין על מעות של חגיגה מעות של נדרים שעליו או מעות מעשר שני ומביא בהמה שמינה או פר גדול. ור' יוחנן אמר טופלין מעות למעות ואין טופלין בהמה לבהמה.

    תניא כוותיה דר' יוחנן מסת מלמד שאדם מביא חובתו מן החולין ומנא לן שאם רצה לערב מערב ת"ל כאשר יברכך ה' אלהיך אפילו שוורים כלומר מוסיף מעות על מעות החגיגה.

    תניא כוותיה דחזקיה מסת מלמד שאדם מביא מן החולין בש"א יום ראשון מן החולין מיכן ואילך מן המעשר ובה"א אכילה ראשונה מן החולין מיכן ואילך מן המעשר. פי' אכילה ראשונה בהמה ראשונה שאתה אוכל בחג לא תהא אלא מן החולין ושאר כל ימות הפסח אדם יוצא י"ח במעשר בהמה.

    אבל ביו"ט לא דלמא אתי לעשורי ואי אפשר לעשר ביו"ט משום סיקרא שסוקר על הבהמה שנמצא כצובע ביו"ט. ומסת מנא לן דלישנא דחולין הוא ואמרינן מסת מלשון מס כדכתיב וישם המלך אחשורש מס על הארץ:

    מתני' ישראל יוצאין י"ח בנדרים ונדבות כו'ת"ר ושמחת בחגך לרבות כל מיני שמחות לשמחה מיכן אמרו ישראל יוצאין י"ח בנדרים ונדבות ובמעשר בהמה.

    והכהנים בחטאת ואשם ובבכור ובחזה ובשוק יכול אף במנחות ובעופות תלמוד לומר ושמחת בחגך.

    Babylonian Talmud · folio map

    Chagigah 8a

    Chagigah 8a. The full printed text of this folio side — 10 numbered segments, about 200 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    אמר מר בית הלל אומרים מן המעשר והלא דבר שבחובה הוא:

    בטופל מחבר מעשר עם החולין ומביא ופליגי אמוראי כיצד טופלין:

    חזקיה אמר בהמה לבהמה אם יש לו אוכלין הרבה ואין להן סיפוק בבהמה אחת יביא אחת לחגיגה מן החולין והשאר מן המעשר ואע"פ שכולן הבאות ביום ראשון שם חגיגה עליהן כבר יצא ידי חובה בראשונה מן החולין:

    ואין טופלין מעות למעות לקנות בהמה גדולה ורבי יוחנן אמר איפכא למר אתחזי ליה שפיר טפי יציאת ידי חובתו מן החולין כשמביא בהמה שלמה מן החולין ולמר אתחזי ליה שפיר טפי כשחולין מעורבין עם כל אכילותיו ולקמן יליף לה מקראי דמותר להיות טופל:

    מסת בשבועות כתיב ועשית חג שבועות לה' אלהיך מסת נדבת ידך ולקמן מפרש מסת לשון חולין:

    מערב אין לשון זה נופל אלא במעות שקנה בהן בהמה דשתי בהמות זו ניכרת לעצמה וזו ניכרת לעצמה:

    אשר יברכך מכל אשר יברכך:

    יום ראשון שהוא לשם חגיגה יהו מן החולין ולית להו לב"ש טפילה בדבר שבחובה:

    7 more comments on this page.

    Rashi on Chagigah 8a · Sefaria

    Tosafot

    אלמא קסבר חגיגת ארבעה עשר לאו דאורייתא ואין להקשות דתניא בפ' אלו דברים בפסחים (דף ע. ושם) לא ילין מן הבשר לימד על חגיגת י"ד שנאכלת לשני ימים ולילה אחד כו' אלמא סבירא ליה דהוי דאורייתא ועוד אשכחן תנא התם דאינה נאכלת אלא ליום ולילה אחד משמע דאית ליה דאורייתא אבל פליג אאידך תנא [דאמר שני ימים ולילה] ויש לומר דסבר כתנא דמתני' פרק אלו דברים (פסחים דף סט:) דתנן אימתי מביאין עמו חגיגה בזמן שבא בחול בטהרה ובמועט בזמן שבא בשבת במרובה או בטומאה אין מביאין א"כ משמע דלאו חובה דפעמים לא אתיא כדקאמר רב אשי התם בגמרא:

    אמאי דבר שבחובה הוא אומר הר"ר אלחנן הוא הדין דהוה מצי להקשות עולה היא ואינה נאכלת ואין נותנין דמי מעשר רק בדבר הנאכל והכי מצינו בסיפרי פרשת עשר תעשר בכל אשר תאוה נפשך יכול בעבדים כו' יכול ליקח בהמה למשתה בנו וכו' הרי אתה דן כו' אי מה להלן עולה ושלמים אף כאן תלמוד לומר ואכלת ושמחת שמחה שיש בה אכילה יצאו עולות שאינן נאכלות ויש להקשות דאמר בפ"ק דחולין (דף כא. ושם) בשמעתתא דכמשפט איצטריך כמשפט בעולת העוף לומר שאינה באה אלא מן החולין תיפוק ליה דעולה היא ומיהו הא לא קושיא הוא דהתם נמי פריך ביום מביום צוותו נפקא ומשני כדי נסבא והוא הדין דמצי למיפרך עולה היא ולישני הכי אבל הר"ר אלחנן מפרש דכתיב והקריבו דהוי חלוק שמע מינה דמוציא מכלל שאר עולות ולייתי ממעשר אע"ג דאינה נאכלת ומיהו תימה ההיא דמגילה (דף ח.) דאמר אין בין נדרים ונדבות כו' שהקשה הר"ר יעקב מאורליינ"ש ליתני נמי שהנדרים אינם באים אלא מן החולין דהוה ליה חובה ונדבות אף ממעשר והיה מתרץ הר"ר אלחנן דמיירי בעולה דבלאו הכי אינה באה מן החולין שאינה נאכלת כדפרישית:

    טופלין בהמה לבהמה בהמה ראשונה מן החולין ואינך למעשר אבל מעות למעות להצטרף מעות חולין ומעות מעשר לקנות בהמה דמשמע ליה דהוי דבר שבחובה ממעשר לא וכל אחד ואחד לפי סברתו מיהו יש ליתן טעם במילתא דתרוייהו דחזקיה אמר אין טופלין מעות סברתו ניכר כיון שאפשר לו ליטפל בשתי בהמות הכי עדיף דסבירא ליה לחזקיה התם חולק לחובתו לשתי בהמות הלכך במעות לא איטפל ור' יוחנן אומר טופלין למעות כיון דרבייה קרא טפילה דשרי על כרחו הכי הוא דבשתי בהמות לא הוי דסבירא ליה לר' יוחנן אין אדם חולק חובתו לשתי בהמות וכן מצינו בירושלמי אמר רבי אילא בשם רבי אמי איתפלגון חזקיה ורבי יוחנן חזקיה אמר אדם חולק חובתו לשתי בהמות וכו':

    מלמד שאדם מביא חובתו מן החולין ובשילהי פרק התודה (מנחות דף פב.) מפקינן ליה מקרא אחרינא וגם בפרק דם החטאת (זבחים דף צח.) וי"ל דהכא איצטריך דסלקא דעתך אמינא כיון דכתיב אשר יברכך לטפלה דמעשר אימא כולי נמי לייתי מן המעשר:

    ת"ל אשר יברכך מיהו בירושלמי מפקינן ליה דכתיב מסת וכתיב לא תוכל שאתו (דברים י״ד:כ״ד) מה להלן מן המעשר כו' ר' אליעזר אמר נאמר כאן שמחה ונאמר להלן שמחה מה להלן מעשר אף כאן מעשר רבי עולא בר ישמעאל נאמר כאן מסת ונאמר להלן ותרב משאת מה להלן אחת עיקר והשאר טפל אף כאן:

    ה"ג ושאר כל ימות הפסח אדם יוצא ידי חובתו במעשר בהמה אבל יש ספרים שכתוב בהן גירסא אחרת ואין לישבה:

    משום סקרתא הקשה הר"ר אלחנן תיפוק ליה דאין מקדישין ביו"ט וכדקאמר בפרק בתרא דביצה (דף לו:) וי"ל דשאני הכא דקדושה ועומדת כיון דחייב מן התורה לקדשו כדאמרינן בפרק בתרא דבכורות (דף נח.) הלכך לא שייך ביה שום איסור והר"י תירץ דצביעה דנקט לפי שהוא איסור דאורייתא הלכך גזרו בה אבל מקדיש דלא הוי רק דרבנן לא גזור וכן משמע התם (ביצה דף לו:) גבי אין רוכבין על גבי בהמה ומוקי לה משום תחומין לימא קסבר תחומין דאורייתא אלא גזרה שמא יחתוך זמורה משמע דמשום איסור דרבנן לא גזרו ורבי אלחנן היה רוצה לתרץ דלהקדיש לא קאמר דהא אמרינן בפרק שואל (שבת דף קמח:) מקדיש אדם חגיגתו ביו"ט ופסחו בשבת א"כ הכא נמי כיון דנפיק בה ידי שלמי שמחה מצי להקדיש אך אין הר"י מודה לו כיון דלא אתי עיקר משום שלמי שמחה דאם לא כן בדין דנדרים ונדבות נמי ליקדשן כיון דנפיק משום שמחה ומכל הני שינויי לא יתכן בבכורות פרק בתרא (דף נח.) אמאי נקט סקרתא ולא נקט מקדישין דהתם לא שייך גזרה אלא שינוי ראשון דקדושים ועומדין יתכן התם והכא ולא דמי להגבהת תרומות ומעשרות דאסור משום מתקן דהכא לא מתקן הוא דבלאו הכי שרי למיכל קודם שיעשר בהמותיו:

    וישם המלך אחשורוש מס אבל יהיו לך למס ועבדוך (דברים כ׳:י״א) וכן ויהי למס עובד (בראשית מ״ט:ט״ו) לא מייתי דהני לאו מעות משתמעינן אלא לשון עבדות בעלמא:

    1 more comments on this page.

    Tosafot on Chagigah 8a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    אבל חגיגת ארבעה עשר אינה מן התורה.

    ובה"א מן המעשר ומקשינן אמאי והא חגיגת ט"ו וודאי היא מן התורה וכל דבר שבא מן החובה אינו בא אלא מן החולין. ופריק עולא בטופל מעשר שני לחולין. ובאו חזקי' ור' יוחנן לפרש דבריו חזקיה אמר טופלין בהמה לבהמה פי' טופלין בהמה של חגיגה עם בהמות אחרות של מעות מעשר שני או של נדרים ונדבות ומפורש בתלמוד ארץ ישראל שזה שטופל הוא ממעשר שני אבל ביו"ט לא פי' חיישינן משום סקרתא מפני שבשעה שמונה ומעשר סוקר העשירי בסיקרא ואין סוקרין ביו"ט.

    ואין טופלין מעות למעות פי' אין מוסיפין על מעות של חגיגה מעות של נדרים שעליו או מעות מעשר שני ומביא בהמה שמינה או פר גדול. ור' יוחנן אמר טופלין מעות למעות ואין טופלין בהמה לבהמה.

    תניא כוותיה דר' יוחנן מסת מלמד שאדם מביא חובתו מן החולין ומנא לן שאם רצה לערב מערב ת"ל כאשר יברכך ה' אלהיך אפילו שוורים כלומר מוסיף מעות על מעות החגיגה.

    תניא כוותיה דחזקיה מסת מלמד שאדם מביא מן החולין בש"א יום ראשון מן החולין מיכן ואילך מן המעשר ובה"א אכילה ראשונה מן החולין מיכן ואילך מן המעשר. פי' אכילה ראשונה בהמה ראשונה שאתה אוכל בחג לא תהא אלא מן החולין ושאר כל ימות הפסח אדם יוצא י"ח במעשר בהמה.

    אבל ביו"ט לא דלמא אתי לעשורי ואי אפשר לעשר ביו"ט משום סיקרא שסוקר על הבהמה שנמצא כצובע ביו"ט. ומסת מנא לן דלישנא דחולין הוא ואמרינן מסת מלשון מס כדכתיב וישם המלך אחשורש מס על הארץ:

    מתני' ישראל יוצאין י"ח בנדרים ונדבות כו' ת"ר ושמחת בחגך לרבות כל מיני שמחות לשמחה מיכן אמרו ישראל יוצאין י"ח בנדרים ונדבות ובמעשר בהמה.

    והכהנים בחטאת ואשם ובבכור ובחזה ובשוק יכול אף במנחות ובעופות תלמוד לומר ושמחת בחגך.

    Rabbeinu Chananel on Chagigah 8a · Sefaria

    Meiri

    שלמי שמחה שאמרנו שבאה מן המעשר אינו מביאה בי"ט ראשון שמא יבא לעשר בי"ט וכבר אמרו אסור לעשר את הבהמות בי"ט שמא בהעברתו הבהמות תחת השבט יגע בעשירי בשבט ונמצא צובעו בסיקרא שבו ויש שואלים בה מפני מה לא נגעו בה משום מתקן כדין תרומות ומעשרות ותירצו בה שאין מעשר בהמה טובל אלא מדברי סופרים שהרי אם שחט מותר לאכל:

    אין נושאין נשים בחולו של מועד שנ' ושמחת בחגך בחגך ולא באשתך והוא שאמרו אין מערבין שמחה בשמחה כמו שיתבאר במקומו:

    Meiri on Chagigah 8a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תד"ה אמאי דבר שבחובה הוא אומר הר"א ה"ה דה"מ להקשות כו' ומשני כדי נסבא וה"ה דמצי למיפרך עולה היא ולישני כו' עכ"ל כצ"ל כל זה הדיבור לא שייך כאן דבחגיגה קיימינן דנאכלת והוא שייך לעיל בשמעתין דקפריך נמי הכי אלא עולות במועד כו' אמאי דבר שבחובה כו':

    בד"ה משום סקרתא הקשה הר"א כו' נדרים ונדבות נמי ליקדשן כיון דנפיק משום כו' עכ"ל כצ"ל:

    בד"ה ושמחת בחגך לרבות כו' מדהדר [כתבי'] הכא כו' עכ"ל כצ"ל ור"ל דגבי עצרת כתיב ושמחת ומיניה גמר שמחה לפסח ולחג ומדהדר לכתוב שוב שנית ושמחת גבי חג דרשינן כל מיני שמחות:

    Chidushei Halachot on Chagigah 8a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Chagigah, daf 8, Amud Aleph, about 200 words in 10 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 10 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 17 words

      Opens “אלמא קסבר חגיגת ארבעה עשר לאו דאורייתא.…”

    2. Segment 222 words

      Opens “אמר מר, בית הלל אומרים: מן המעשר.…”

      Named: עולא.

    3. Segment 319 words

      Opens “חזקיה אמר, טופלין בהמה לבהמה, ואין טופלין…”

      Named: רבי יוחנן.

    4. Segment 434 words

      Opens “תניא כוותיה דחזקיה, תניא כוותיה דרבי יוחנן.…”

      Named: רבי יוחנן, רב מערב.

    5. Segment 532 words

      Opens “תניא כוותיה דחזקיה: ״מסת״ מלמד שאדם מביא…”

    6. Segment 614 words

      Opens “ושאר כל ימות הפסח, אדם יוצא ידי…”

    7. Segment 714 words

      Opens “אמר רב אשי: דלמא אתי לעשורי ביו"ט…”

      Named: רב אשי.

    8. Segment 817 words

      Opens “מאי משמע דהאי מסת לישנא דחולין הוא?…”

    9. Segment 928 words

      Opens “ישראל יוצאין ידי חובתן בנדרים ונדבות. ת"ר…”

    10. Segment 1013 words

      Opens “והכהנים בחטאת ואשם ובבכור, ובחזה ושוק. יכול…”

    Sages named on this page

    • Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im

      Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…

      Source: Chagigah 8a · Segment 2 — “…מן החולין? אמר עולא: בטופל.

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Chagigah 8a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026