Talmud Builders

    Chagigah 9a

    Back to index

    English translation — Chagigah 9a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1They taught that one may sacrifice the Festival peace-offering on the first Festival day but not on all seven days, as recorded in the baraita on this amud below, only in a case where he did not finish. However, if he finished, he may go back and sacrifice.

    2The Gemara asks: What is the meaning of the term: Finish, in this context? If we say it means that he finished sacrificing all of his offerings, what is he going back to sacrifice? Rather, it means that if the day did not end and he still has offerings left over, he may not return to sacrifice those on other Festival days. However, if the day ended and he had not finished sacrificing his offerings, he may go back and sacrifice them. This shows that Rabbi Yoḥanan concedes that in these circumstances it is permitted to sacrifice Festival peace-offerings during the remaining days of the Festival.

    3MISHNA: With regard to one who did not celebrate by bringing the Festival peace-offering on the first day of the festival of Sukkot , he may celebrate and bring it during the entire remaining days of the pilgrimage Festival, and even on the final day of the Festival, i.e., on the Eighth Day of Assembly.

    4If the pilgrimage Festival passed and one did not celebrate by bringing the Festival peace-offering, he is not obligated to pay restitution for it. Even if he consecrated an animal for this purpose and it was lost, once the Festival is over he has no obligation to replace it, as he has missed the opportunity for performing this mitzva. And about this it is stated: “That which is crooked cannot be made straight; and that which is wanting cannot be numbered” (Ecclesiastes 1:15).

    5Rabbi Shimon ben Menasya says: Who is the crooked that cannot be made straight? This verse is referring to one who engaged in intercourse with a woman forbidden to him and fathered a mamzer with her. This individual is unable to rectify his sin, because the status of the illegitimate child is permanent. And if you say that it is referring to one who steals or robs, although he is crooked he can return what he stole and in this manner his sin will be rectified.

    6Rabbi Shimon ben Yoḥai says: One calls crooked only someone who was initially straight and subsequently became crooked. And who is this? This is a Torah scholar who leaves his Torah study. Here is an example of something straight that became crooked.

    7GEMARA: The mishna taught that if one did not bring his Festival peace-offering on the first day of the festival of Sukkot , he may bring it even on the Eighth Day of Assembly, despite the fact that it is a separate Festival. The Gemara asks: From where are these matters derived? Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Yishmael that this halakha is derived by means of a verbal analogy. It is stated: “Assembly” (Deuteronomy 16:8), with regard to the seventh day of Passover, and it is stated: “Assembly” (Leviticus 23:36), with regard to the eighth day of the festival of Sukkot . Just as there, with regard to Passover, the day of assembly, i.e., the seventh day of Passover, is available for redress, as it is certainly part of the Festival, so too here, in the case of Sukkot , the Eighth Day of Assembly is available for redress.

    8The Gemara adds that the term assembly in each of these contexts is free for this verbal analogy, i.e., it is superfluous in both contexts. As, if it is not free the verbal analogy can be refuted, because each context in which the term appears contains features that do not apply to the other one. What can one say about the seventh day of Passover? That it is not distinct from the days preceding it with regard to the Festival offerings and the prohibition against eating leavened bread. Can you say the same with regard to the eighth day of the festival of Sukkot , which is distinct from the days preceding it, i.e., that the Eighth Day of Assembly does not involve the same mitzvot as the festival of Sukkot ?

    9However, this is not so [ la’ei ], as the term assembly is certainly free. Now, what is the meaning of: “assembly [ atzeret ]”? It means that one is stopped [ atzur ], i.e., prohibited, from performing labor. But isn’t it already written: “You shall not perform labor” (Deuteronomy 16:8)? Why then do I need this term atzeret that the Merciful One writes? Rather, learn from here that it is free for the verbal analogy.

    10The Gemara comments: And a tanna cites proof from here, as it is taught in a baraita with regard to a verse that deals with the festival of Sukkot : “And you shall keep it a feast to the Lord seven days” (Leviticus 23:41). One might have thought that one may continue to celebrate by bringing the Festival peace-offering all seven days of the Festival. Therefore, the verse states: “It,” which teaches: It, i.e., the first day of the Festival, you shall celebrate with these offerings, and you may not celebrate all seven days. If so, why is “seven” stated? For redress, i.e., if one failed to bring an offering on the first day he may do so all seven days.

    11And from where is it derived that if one did not celebrate by bringing the Festival peace-offering on the first day of the festival of Sukkot that he may continue to celebrate throughout the pilgrimage Festival and even on the last festival day of Sukkot , which is the Eighth Day of Assembly? The verse states: “You shall keep it in the seventh month” (Leviticus 23:41), which indicates that one may bring the Festival offerings even after the seven days of the Festival. If the verse said only: “In the seventh month,” one might have thought that one may continue to celebrate by bringing the offering at any time during the rest of the entire month. Therefore, the verse states: “It,” indicating that you celebrate it, i.e., any of the Festival days, and you may not celebrate outside of these days.

    12§ The Gemara asks: What is the meaning of the concept of redress mentioned in the baraita ? The Gemara answers that Rabbi Yoḥanan said: The other days are redress for the first day. If one did not bring the Festival offering on the first day, he may still do so on the remaining days of the Festival. And Rabbi Oshaya said: The days are redress for one another. Each day can be considered the main day of obligation, i.e., if one did not bring the offering on the first available day he may do so on the remaining days.

    13The Gemara asks: What is the practical difference between these two explanations? Rabbi Zeira said: The practical difference between them is in a case of one who was lame on the first day of the Festival and was healed on the second day. Rabbi Yoḥanan said that the other days are redress for the first day; since he was not fit, i.e., was not qualified to sacrifice his offerings on the first day, he is not fit to do so even on the second, as the second day is redress for the first. The second day is not for those who were completely exempt on the first, but for those who were obligated to sacrifice but neglected to do so. And Rabbi Oshaya said that the days are redress for one another. Consequently, even though he was not fit to bring the offering on the first day, he is fit to do so on the second. Since a separate obligation applies on each day, even if one was unfit to bring the offering on the first day he must do so when he becomes fit.

    14The Gemara asks: And did Rabbi Yoḥanan actually say this? Rabbi Yoḥanan was involved in a dispute with regard to a nazirite. A nazirite who becomes ritually impure as a result of contact with a corpse must undergo a seven-day process of ritual purification, after which he must bring a set of offerings and restart counting the days of his nazirite period. Usually, a nazirite may bring one set of offerings even for many occurrences of ritual impurity. However, if he came into contact with a corpse for a second time on the eighth day after he first became ritually impure he must bring two sets of offerings, as the second impurity occurred at a time when he could have begun counting the days of his nazirite vow again. The amora’im dispute the details of this halakha .

    15The Gemara continues. Didn’t Ḥizkiya say that if a nazirite became ritually impure on the eighth day itself, he brings a second set of offerings? However, if he became ritually impure on the previous night he does not bring an additional set of offerings, because he could not have brought the offering at night. Although seven complete days have passed, as he did not yet have the opportunity to bring the offering, it is as though his seven days were not yet complete. Consequently, he may still bring one set of offerings for the two instances of ritual impurity.

    16And Rabbi Yoḥanan said: Even if the nazirite became ritually impure on the night on which the eighth day begins, he also brings a second set of offerings. Rabbi Yoḥanan maintains that this nazirite is effectively ready to begin counting the days of his vow again, as only the technicality that one may not bring offerings at night prevents him from doing so. This shows that according to the opinion of Rabbi Yoḥanan, even when one is incapable of sacrificing his offerings, his obligation remains intact. So too, in the case of a lame person, his obligation to bring the Festival offering applies in theory even on the first day, which means that he should be able to bring the offerings at a later date during the Festival.

    17Rabbi Yirmeya said: The case of one who cannot bring an offering due to ritual impurity is different. He is not completely disqualified, as there is redress for ritual purity. This can be demonstrated from the halakha of the second Pesaḥ . Just as one who is ritually impure and may not sacrifice the Paschal offering has the opportunity to redress the situation by means of the second Pesaḥ , so too, anyone who cannot bring an offering due to impurity may redress this at a later date.

    18Rav Pappa strongly objects to this reasoning: This works out well according to the one who said that the second Pesaḥ

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    לא שנוהא דתניא לקמן אותו אתה חוגג ולא יותר אלא שלא גמר היום:

    אבל גמר היוםולא היה לו שהות להקריב כל חגיגות שהפריש:

    מתני' מי שלא חגשלא הביא חגיגתו ביום הראשון של חג:

    ויו"ט האחרון של חגחוגג שמיני עצרת ואע"ג דרגל בפני עצמו הוא הוי תשלומין לראשון:

    מעוותמקולקל:

    והוליד ממזרשהביא פסולין בישראל ויהא זכרון לפיכך אין עונותיו נמחקין בתשובה:

    יכול להחזירדמי גניבתו וגזלתו לבעלים:

    ויתקןויהא מתוקן מן החטא:

    גמ' מנהני מילידי"ט האחרון של חג הסוכות תשלומין לקרבנות החג ליחידים:

    עצרת בשביעי של פסחבפרשת כל הבכור ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת (דברים ט״ז:ח׳):

    מופנהוצריכה גזירה שוה זו שתהא מופנה דתו לא פרכינן עליה מידי דכל גזירה שוה מופנה למידין ואין משיבין:

    מה לשביעי של פסחתשלומין לראשון שהרי אינו חלוק משלפניו שמיני עצרת חלוק משלפניו לענין פז"ר קש"ב:

    לאייבאמת:

    הא כתיב לא תעשה מלאכהבההוא קרא גופיה וביום השביעי עצרת לה' אלהיך לא תעשה מלאכה:

    ותנא מייתי לה מהכאמשום דר' יוחנן דגמר לה כדאמרינן לעיל אמורא הוא נקט הכא האי לישנא:

    כל שבעהכל יום ויום:

    בחדש השביעיכל ימי החג האמור בחדש השביעי:

    יכול יהא חוגג והולך החדשאיזה יום שירצה לתשלומי החג אם לא הקריב בחג:

    ת"ל אותובסיפיה דקרא תרי אותו כתיב ביה:

    מאי תשלומיןכיצד הן תשלומין:

    כולן תשלומין לראשוןשהרי יום אחד עשה הכתוב עיקר בכולן דכתיב אותו ושלאחריו עשה תשלומין לו:

    כולן תשלומין זה לזהאין לך יום בהם שאין חובתו תלויה בו בעצמו למי שלא נראה בימים שלפניו יום ראשון שהוא נראה להביא עיקר לדידיה וימיו שלאחריו תשלומין לו:

    חיגראינו ראוי ליראות כדאמרינן במתני':

    נטמא ביוםבכריתות (דף ט.) תנן נזיר מביא קרבן אחד על טומאות הרבה ואמר חזקיה נטמא ביום ח' שהוא ראוי להביא קרבנות ולהתחיל מנין נזירותיו וימים שמנה קודם טומאה בטלין כמו שנא' וביום השמיני יביא שתי תורים או שני בני וגו' והזיר לה' כל ימי נזרו וגו' והימים הראשונים יפלו כי טמא נזרו (במדבר ו׳:י״ב):

    מביאקרבן על הטומאה השנית שכבר נתחייב בקרבן הטומאה והתחילה שניה והרי זו טומאה אחרת אבל נטמא בליל שמיני אינו מביא אלא קרבן אחד דכיון דלא יצא מטומאה הראשונה לשעה שהיא ראויה להביא עליה קרבן לא נתחייב בקרבן הראשון ואין לו תשלומין:

    ורבי יוחנן אמרהואיל וטבל לטומאתו ראשונה והעריב שמשו נתחייב בקרבן ואף על פי שאין לילה ראוי לקרבן אלמא אף על גב דלא ראוי לקרבן יש לו תשלומין:

    שאני טומאהקרבן הנדחה מפני הטומאה ולפיכך יש לו תשלומין ואף על גב דלא נראה להביא:

    הואיל ויש לה תשלומיןכגון אלו בפסח שני שהרי מי שלא נראה בראשון יש לו תשלומין אבל הנדחה מפני דבר אחר לא מצינו לו תשלומין אלא אם כן נראה להביא:

    הניחא למאן דאמר כו'פלוגתא היא במסכת פסחים בפרק מי שהיה טמא (פסחים דף צג.):

    חגיגה ט עמוד א

    1לא שנו אלא שלא גמר, אבל גמר חוזר ומקריב.

    2מאי ״גמר״? אילימא גמר קרבנותיו מאי מקריב? אלא שלא גמר היום, אבל גמר היום חוזר ומקריב.

    Mishna

    3מי שלא חג ביו"ט הראשון של חג חוגג את כל הרגל ויו"ט האחרון של חג.

    4עבר הרגל ולא חג אינו חייב באחריותו, על זה נאמר (קהלת א, טו) ״מעוות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להמנות״.

    5ר' שמעון בן מנסייא אומר: איזהו מעוות שאינו יכול להתקן? זה הבא על הערוה והוליד ממנה ממזר. א"ת בגונב וגוזל יכול הוא להחזירו ויתקן׃

    6ר"ש בן יוחי אומר אין קורין מעוות אלא למי שהיה מתוקן בתחילה ונתעוות ואיזה זה תלמיד חכם הפורש מן התורה:

    Gemara

    7מנהני מילי אמר רבי יוחנן משום רבי ישמעאל נאמר עצרת בשביעי של פסח ונאמר עצרת בשמיני של חג מה להלן לתשלומין אף כאן לתשלומין׃

    8מופנה דאי לאו מופנה איכא למיפרך מה לשביעי של פסח שכן אינו חלוק משלפניו תאמר בשמיני של חג שחלוק משלפניו׃

    9לאיי אפנויי מופנה מכדי מאי עצרת עצור בעשיית מלאכה הכתיב ״(דברים טז״, ח) לא תעשה מלאכה עצרת דכתב רחמנא למה לי אלא שמע מינה לאפנויי׃

    10ותנא מייתי לה מהכא דתניא (ויקרא כג, מא) וחגותם אותו חג לה' שבעת ימים יכול יהא חוגג והולך כל שבעה ת"ל אותו אותו אתה חוגג ואי אתה חוגג כל שבעה אם כן למה נאמר שבעה לתשלומין׃

    11ומנין שאם לא חג יו"ט הראשון של חג שחוגג והולך את כל הרגל ויום טוב האחרון ת"ל (ויקרא כג, מא) בחדש השביעי תחגו אותו אי בחדש השביעי יכול יהא חוגג והולך החדש כולו ת"ל אותו אותו אתה חוגג ואי אתה חוגג חוצה לו׃

    12ומאי תשלומין ר' יוחנן אמר תשלומין לראשון ור' אושעיא אמר תשלומין זה לזה׃

    13מאי בינייהו א"ר זירא חיגר ביום ראשון ונתפשט ביום שני איכא בינייהו רבי יוחנן אמר תשלומין לראשון כיון דלא חזי בראשון לא חזי בשני ור' אושעיא אמר תשלומין זה לזה אע"ג דלא חזי בראשון חזי בשני׃

    14ומי א"ר יוחנן הכי׃

    15והאמר חזקיה נטמא ביום מביא בלילה אינו מביא׃

    16ורבי יוחנן אמר אף בלילה נמי מביא׃

    17א"ר ירמיה שאני טומאה דיש לה תשלומין בפסח שני׃

    18מתקיף לה רב פפא הניחא למאן דאמר פסח׃

    Tosafot

    זה הבא על הערוהדטפי בושתו ניכר שהממזר נראה לעולם אבל שאר עבירות רוצח וגזלן אין עדיו לפניו:

    נאמר עצרת בפסחובירושלמי יליף לה ר' יוחנן בשם ר' ישמעאל נאמר חמשה עשר בפסח ונאמר חמשה עשר בחג מה להלן [יו"ט אחרון תשלומין לראשון אף כאן י"ט אחרון תשלומין לראשון] ותו ליכא למיפרך כדפריך בהש"ס שלנו דהא גזרה שוה גמורה כדילפינן מינה בסוכה בפ' הישן (סוכה דף כז.) ועוד יהודה בר ספרא בשם רבי אושעיא דריש התם וחגותם אותו חג לה' שבעת ימים וכי שבעה הם והלא שמנה הם אלא יצא שבת [מהם] הרי ז' ר' יוסי בעי וכי מכאן למדנו שאין חגיגה דוחה שבת והלא ממקום אחר התיב רבי יוחנן אחוי דרב ספרא והתניא אף בפסח כן מעתה צא מהן שבת הרי [ששה] הגע עצמך שחל י"ט ראשון ואחרון בשבת [צא מהם שני ימים] הרי כאן ששה אתא יהודה בר ספרא בשם ר' אושעיא וחגותם אותו חג לה' שבעת ימים צא מהן שבת שכבר למדנו שאין חגיגה דוחה שבת ומה ת"ל תחגוהו לרבות יו"ט האחרון לתשלומין לראשון וכל אותן דרשות אינן בכאן אך בפרק אלו דברים (פסחים דף ע:) מייתי לההיא דיהודה ספרא ופריך עלה ההיא דחל יו"ט הראשון והאחרון בשבת הרי כאן ששה ולא מייתי תחגוהו:

    תשלומין זה לזהוההיא דלקמן (חגיגה דף יז.) דילפינן תשלומין לחג השבועות מחג המצות כל ז' לא מסתבר למימר תשלומין זה לזה כיון דחול גמור הוא:

    כיון דלא חזי בראשון תו לא חזי בשניוצ"ע אם היה פשוט בראשון וחגר בשני מי אמרינן כיון דחיובא עליה רמיא בראשון תו לא פקע מיניה אע"ג דהשתא לא חזי או דלמא כיון דתשלומין זה לזה לר' אושעיא לאו מיחייב ומיהו כיון דהשתא לאו בר חיובא הוא לא מצי מייתי ליה הואיל ואינו בביאה לא הוי בהבאה:

    נטמא ביום מביאגבי נזיר שנטמא קאי דע"כ לא פליגי רבי ור' יוסי בר יהודה (נזיר דף יח.) בנטמא בשמיני שכן יצא לשעה הראויה להביא קרבן אבל בליל שמיני דלא חזי לקרבן לא ורבי יוסי בר יהודה דנקט נטמא בשביעי לאו משום הבאת קרבן הוא אלא דחשיב ליה כמה טומאות בשביעי:

    שאני טומאה הואיל ויש לה תשלומין בפסח שניהיה קשה למורי א"כ סבירא ליה לר' יוחנן נטמא ביום ראשון וחזי בשני מייתי חגיגה אם כן לימא לעיל ריש מכילתין לאתויי טמא בראשון ונטהר בשני ויש לומר דאין הכי נמי אלא משום דלרב פפא דבסמוך לא מצי למימר הכי נקט מילתא דשוי לתרוייהו:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    קשיין אהדדי אלא לאו ש"מ כאן בסתם כאן במפרש ש"מ אתמר נמי משמיה דר' יוחנן לא שנו כיון שפסק שוב אינו מקריב אלא שלא גמר היום דאמרינן מדלא אקריב שיורי שיירינהו לזמן אחר ונעשו כדין נדרים ונדבות.

    אבל גמר היום חוזר ומקריב:

    מתני' מי שלא חגג ביו"ט הראשון חוגג והולך את כל הרגל כולו ויו"ט האחרון וגמרינן להו לתשלומין מדכתיב בחג וחגותם אותו חג לה' שבעת ימים בשנה חקת עולם וכתיב בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכו' אשתכח דאתקוש להו כולהו להדדי. התינח הני יום שמיני של חג מנא ליה.

    א"ר יוחנן גמרינן ליה בג"ש נאמרה עצרת בשביעי של פסחונאמרה עצרת בשמיני של חג. מה שביעי של פסח יש לו תשלומין אף עצרת דחג יש לו תשלומין ואמרינן האי עצרת צריך להיות מופנה ומפורש במס' נדה פרק המפלת שצריך להיות מופנה כדי שתדין ממנו זה הדין שכל ג"ש שהיא מופנה בשני צדדין למידין ואין משיבין. ואע"פ שיש לה פרכא אין משיבין. ואם אינה זו העצרת כתובה בה מופנה.

    איכא למפרך מה לשביעי של פסח שכן אין חלוק מלפניו פי' כולן שבעת ימי הפסח קרבן אחד לכולן. קרבן של יום ראשון הוא קרבן לכל הימים. אבל שמונת ימי החג. יום הראשון י"ג פרים. ויום השני י"ב פרים הולכין ומתמעטין וביום השמיני פר אחד הנה חלוקים הן זה מזה.

    ואמרינן לאיי אפנויי מופנה כו'.

    ותנא מייתי ליה מהכא וחגותם אותו חג לה' שבעת ימים וגו' יכול יהא חוגג והולך כל שבעה ת"ל אותו. אותו כלומר יום ראשון אתה חוגג ואי אתה חוגג כל ז'. א"כ למה נאמר שבעה תשלומין זה לזה.

    פירוש ר' יוחנן סבר מי שנתחייב לחגיגה ביום הראשון ולא חג משלם כל שאר ימות החג ואם לא נתחייב בראשון כגון שהיה חולה וכיוצא בו שאינו מתחייב בחגיגה אע"ג דאתפח בשני פטור הוא. ור' אושעיא סבר כיון דאתפח בשני חייב לשלם בשאר הימים וכן כל ימות החג תשלומין הן זה לזה.

    א"ר זירא חיגר ביום ראשון ונתפשט בשני איכא בינייהור' יוחנן סבר פטור כיון דלא חזי בראשון לא חזי בשני. ור' אושעיא סבר ולא יתכן זה שחלקו לו חזקי' ור' יוחנן כשנטמא בלילה להעמידה בזב ונכוחים הן למבין.

    ומקשינן מי א"ר יוחנן הכי והאמר חזקיה נטמא ביום מביאפי' נזיר שנטמא טומאת מת ועוד נטמא ביום שמיני לטומאתו הראשונה טומאת מת אחרת מביא ב' קרבנות נטמא בלילה אינו מביא.

    ר' יוחנן אמר אף בלילה נמי מביא והאי נזיר בליל שמיני שלו לא חזי לאתויי קרבן וקא"ר יוחנן חייב להביא קרבן אחר בתשלום ח' ימים לטהרתו. ואע"פ שלא נתחייב בעת טומאתו. ופירק ר' ירמיה שאני טומאה הואיל ואית לה תשלומין בפסח שני פירוש הלא מי שנטמא לילי י"ד בניסן או מקודם לכן לא נתחייב עדיין להקריב בפסח בעת טומאתו ואעפ"כ נתחייב באותו פסח להשלימה בי"ד באייר בפסח שני כך זה הנזיר וזה שאמרנו דמיירי בנזיר מפורש בכריתות פ' ארבעה מחוסרי כפרה בגמרא ונזיר שנטמא טומאות הרבה. ואוקימנא התם לר' יוסי ב"ר יהודה. ודלא כר' דתניא וקדש את ראשו ביום ההוא ביום הבאת קרבנותיו דברי רבי ר' יוסי בר"י אומר ביום תגלחתו. דאי ר' לא משתכחת לה נזיר שנטמא טומאות הרבה להיפטר בקרבן אחד ופריש הכי התם כיון דא' ר' נזירות דטהרה עד שמיני לא חיילא עליה אי דנטמא בשביעי וחזר ונטמא בשביעי אחר כולה טומאה אריכתא היא ולית הכא טומאות הרבה. ואי דנטמא בשמיני שלו וחזר ונטמא בשמיני אחר וחזר ונטמא בשמיני אחר.

    Babylonian Talmud · folio map

    Chagigah 9a

    Chagigah 9a. The full printed text of this folio side — 18 numbered segments, about 340 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    לא שנו הא דתניא לקמן אותו אתה חוגג ולא יותר אלא שלא גמר היום:

    אבל גמר היום ולא היה לו שהות להקריב כל חגיגות שהפריש:

    מתני' מי שלא חג שלא הביא חגיגתו ביום הראשון של חג:

    ויו"ט האחרון של חג חוגג שמיני עצרת ואע"ג דרגל בפני עצמו הוא הוי תשלומין לראשון:

    מעוות מקולקל:

    והוליד ממזר שהביא פסולין בישראל ויהא זכרון לפיכך אין עונותיו נמחקין בתשובה:

    יכול להחזיר דמי גניבתו וגזלתו לבעלים:

    ויתקן ויהא מתוקן מן החטא:

    21 more comments on this page.

    Rashi on Chagigah 9a · Sefaria

    Tosafot

    זה הבא על הערוה דטפי בושתו ניכר שהממזר נראה לעולם אבל שאר עבירות רוצח וגזלן אין עדיו לפניו:

    נאמר עצרת בפסח ובירושלמי יליף לה ר' יוחנן בשם ר' ישמעאל נאמר חמשה עשר בפסח ונאמר חמשה עשר בחג מה להלן [יו"ט אחרון תשלומין לראשון אף כאן י"ט אחרון תשלומין לראשון] ותו ליכא למיפרך כדפריך בהש"ס שלנו דהא גזרה שוה גמורה כדילפינן מינה בסוכה בפ' הישן (סוכה דף כז.) ועוד יהודה בר ספרא בשם רבי אושעיא דריש התם וחגותם אותו חג לה' שבעת ימים וכי שבעה הם והלא שמנה הם אלא יצא שבת [מהם] הרי ז' ר' יוסי בעי וכי מכאן למדנו שאין חגיגה דוחה שבת והלא ממקום אחר התיב רבי יוחנן אחוי דרב ספרא והתניא אף בפסח כן מעתה צא מהן שבת הרי [ששה] הגע עצמך שחל י"ט ראשון ואחרון בשבת [צא מהם שני ימים] הרי כאן ששה אתא יהודה בר ספרא בשם ר' אושעיא וחגותם אותו חג לה' שבעת ימים צא מהן שבת שכבר למדנו שאין חגיגה דוחה שבת ומה ת"ל תחגוהו לרבות יו"ט האחרון לתשלומין לראשון וכל אותן דרשות אינן בכאן אך בפרק אלו דברים (פסחים דף ע:) מייתי לההיא דיהודה ספרא ופריך עלה ההיא דחל יו"ט הראשון והאחרון בשבת הרי כאן ששה ולא מייתי תחגוהו:

    תשלומין זה לזה וההיא דלקמן (חגיגה דף יז.) דילפינן תשלומין לחג השבועות מחג המצות כל ז' לא מסתבר למימר תשלומין זה לזה כיון דחול גמור הוא:

    כיון דלא חזי בראשון תו לא חזי בשני וצ"ע אם היה פשוט בראשון וחגר בשני מי אמרינן כיון דחיובא עליה רמיא בראשון תו לא פקע מיניה אע"ג דהשתא לא חזי או דלמא כיון דתשלומין זה לזה לר' אושעיא לאו מיחייב ומיהו כיון דהשתא לאו בר חיובא הוא לא מצי מייתי ליה הואיל ואינו בביאה לא הוי בהבאה:

    נטמא ביום מביא גבי נזיר שנטמא קאי דע"כ לא פליגי רבי ור' יוסי בר יהודה (נזיר דף יח.) בנטמא בשמיני שכן יצא לשעה הראויה להביא קרבן אבל בליל שמיני דלא חזי לקרבן לא ורבי יוסי בר יהודה דנקט נטמא בשביעי לאו משום הבאת קרבן הוא אלא דחשיב ליה כמה טומאות בשביעי:

    שאני טומאה הואיל ויש לה תשלומין בפסח שני היה קשה למורי א"כ סבירא ליה לר' יוחנן נטמא ביום ראשון וחזי בשני מייתי חגיגה אם כן לימא לעיל ריש מכילתין לאתויי טמא בראשון ונטהר בשני ויש לומר דאין הכי נמי אלא משום דלרב פפא דבסמוך לא מצי למימר הכי נקט מילתא דשוי לתרוייהו:

    Tosafot on Chagigah 9a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    קשיין אהדדי אלא לאו ש"מ כאן בסתם כאן במפרש ש"מ אתמר נמי משמיה דר' יוחנן לא שנו כיון שפסק שוב אינו מקריב אלא שלא גמר היום דאמרינן מדלא אקריב שיורי שיירינהו לזמן אחר ונעשו כדין נדרים ונדבות.

    אבל גמר היום חוזר ומקריב:

    מתני' מי שלא חגג ביו"ט הראשון חוגג והולך את כל הרגל כולו ויו"ט האחרון וגמרינן להו לתשלומין מדכתיב בחג וחגותם אותו חג לה' שבעת ימים בשנה חקת עולם וכתיב בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכו' אשתכח דאתקוש להו כולהו להדדי. התינח הני יום שמיני של חג מנא ליה.

    א"ר יוחנן גמרינן ליה בג"ש נאמרה עצרת בשביעי של פסח ונאמרה עצרת בשמיני של חג. מה שביעי של פסח יש לו תשלומין אף עצרת דחג יש לו תשלומין ואמרינן האי עצרת צריך להיות מופנה ומפורש במס' נדה פרק המפלת שצריך להיות מופנה כדי שתדין ממנו זה הדין שכל ג"ש שהיא מופנה בשני צדדין למידין ואין משיבין. ואע"פ שיש לה פרכא אין משיבין. ואם אינה זו העצרת כתובה בה מופנה.

    איכא למפרך מה לשביעי של פסח שכן אין חלוק מלפניו פי' כולן שבעת ימי הפסח קרבן אחד לכולן. קרבן של יום ראשון הוא קרבן לכל הימים. אבל שמונת ימי החג. יום הראשון י"ג פרים. ויום השני י"ב פרים הולכין ומתמעטין וביום השמיני פר אחד הנה חלוקים הן זה מזה.

    ואמרינן לאיי אפנויי מופנה כו'.

    ותנא מייתי ליה מהכא וחגותם אותו חג לה' שבעת ימים וגו' יכול יהא חוגג והולך כל שבעה ת"ל אותו. אותו כלומר יום ראשון אתה חוגג ואי אתה חוגג כל ז'. א"כ למה נאמר שבעה תשלומין זה לזה.

    פירוש ר' יוחנן סבר מי שנתחייב לחגיגה ביום הראשון ולא חג משלם כל שאר ימות החג ואם לא נתחייב בראשון כגון שהיה חולה וכיוצא בו שאינו מתחייב בחגיגה אע"ג דאתפח בשני פטור הוא. ור' אושעיא סבר כיון דאתפח בשני חייב לשלם בשאר הימים וכן כל ימות החג תשלומין הן זה לזה.

    3 more comments on this page.

    Rabbeinu Chananel on Chagigah 9a · Sefaria

    Meiri

    המשנה החמשית מי שלא חג בי"ט הראשון של חג חוגג את כל הרגל וי"ט האחרון עבר הרגל ולא חג אינו חייב באחריותו ועל זה נאמ' מעוות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להמנות רשב"מ אומר איזהו מעוות שאינו יכול להתקן זה שבא על הערוה והוליד ממזר אם תאמ' בגונב ובגוזל יכול הוא שיחזור ויתקן רשב"י אומר אין קורי' מעוות אלא למי שהיה מתוקן בתחלה ונתעוות ואי זה זה תלמיד חכם שפורש מן התורה אמר הר"ם פי' רוצה באמרו חג ולא חג הקרבת העולה והשלמים שהוא חייב בהן כמו שביארנו ודע כי חג השבועות אע"פ שהוא אחד יש לו תשלומין כל ז' לאמרו בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות ובאה הקבלה מה חג המצות יש לו תשלומיו כל ז' אף חג השבועות יש לו תשלומין כל שבעה:

    אמר המאירי מי שלא חג בי"ט הראשון וכו' כונת המשנה שאם לא קרבן בראשון מקריבן כל (יום) [ימי] החג ואמר על זה מי שלא חג ר"ל קרבן עולה ראיה וקרבן שלמי חגיגת ט"ו ביום טוב ראשון של חג חוגג והולך כל ימות הרגל שלא נאמר עליו עבר יומו בטל קרבנו אלא יש לו תשלומין כל ז' ואפי' י"ט האחרון של חג ר"ל שמיני עצרת שהוא י"ט בפני עצמו לענין פז"ר קש"ב לענין זה מיהא י"ט אחד הוא ואף בשמיני משלם חגיגתו של ראשון וכ"ש שקרבנות הפסח יש להם תשלומין כל שבעה של פסח ולא עוד אלא שאף עצרת שאין בו אלא יום אחד יש לו תשלומין כל ז' כמו שיתבאר עבר הרגל פי' אף שמיני עצרת ולא חג אין לו עוד תשלומין ועל זה נאמר מעוות לא יוכל לתקון וכו' ר' שמעון אומר וכו' פרוש לא בא לחלוק על תנא קמא אלא שבא להוסיף בביאור הפסוק ואמ' שכל העובר עברה שאי אפשר לו להשיבה הוא מעוות בלא תקון כגון הבא על הערוה והוליד ממנה בן ובגמ' פי' בקצת עריות אע"פ שלא הוליד ממנה כגון הבא על אשת ישראל ברצון או על אשת כהן אפי' באונס שהרי אסרה על בעלה ואין לה עוד תקון אע"פ שעל ידי שאר חלקי התשובה יש לו חלק לעולם הבא אחר שאין בידו להשיבה אבל גונב וגוזל הרי אפשר לו להחזיר ולתקן עותתו רשב"י אומר אין קורין מעוות אלא למי שהיה מתוקן מתחלתו והוא כעין תלמיד חכם שפירש והוא שאמרו בגמ' אין אומרין בקרו גמל בקרו חזיר שהרי מעקרו אין ראוי לקרבן אלא בקרו טלה אם נפל בו מום אם לאו:

    זהו ביאור המשנה וכלה על הדרך שביארנוה הלכה היא ודינין שבאו עליה בגמרא אלו הן:

    כל גזירה שוה שאינה מופנית משום צד אין למדין הימנה כלל ואם היא מופנית מצד אחד למדין הימנה אלא שאם מצאנו עליה קושיא משיבים עליה ואם היא מופנית משני צדדין למדין ואין משיבין:

    עקר החיוב בראיה בחגיגה בראשון הוא ולא בשאר הימים וכשהוא חוגג בשאר הימים אינו חוגג אלא מתורת תשלומי' של ראשון מעתה היה חגר או טמא ביום ראשון ונתפשט או טהר בשני אינו חוגג שהרי אין תשלומי' לראשון אחר שלא היה בו עקר החיוב ומ"מ אם היה בו חיוב אפי' רגע אחד ואירעה בו סבה הפוטרתו ובשאר הימים נעדרה אותה סבה חייב שהרי מ"מ היה לו חיוב בראשון באיזה רגע שבו וזהו שאמרו נטמא ביום מביא בלילה אינו מביא ועקר פירושו נטמא בלילי י"ט ראשון אינו משלם הואיל ולא היה ביום ראשון עליו חיוב אבל נטמא ביום הואיל וכבר חל עליו חיוב קרבן בלא טומאה מביא וכן בחגר אתה מפרשה שהיה חגר קודם היום אע"פ שי"מ שמועה זו ר"ל נטמא ביום וכו' לענין נזיר ולענין מה שאמרו עליו בכריתות פרק ד' מחוסרי כפרה ט' א' שלפעמים אינו מביא על טומאות הרבה אלא קרבן אחד ופעמים מביא קרבן על כל טומאה וטומאה ופי' בה שאם נטמא בלילה שמחרתו שמיני לטומאתו הואיל ולא נתחייב עדיין בקרבן טומאה אין זו טומאה אחרת ואינו מביא קרבן אחר אבל אם נטמא ביום ח' הואיל וכבר נראה לקרבן אע"פ שלא הביאו הרי זה טומאה אחרת ומונה ז' ומביא בשמיני שני קרבנות אינו כן שבנזיר כל שלא הביא קרבנותיו חדא טומאה היא כמו שיתבאר אלא שזו שנאמרה כאן עקר הדברים לפרשה לענין חגיגה וכן נראה שפירשוה גדולי המחברים ואע"פ שר' יוחנן אמ' בה אף בלילה מביא הלכה כחזקיה שהיה רבו ונמצא טמא וחגר בדין אחד:

    היה חייב בראשון ולא חג ובשני אירעה לו סבה הפוטרתו אין אומרי' הואיל ובראשון היה חייב יהא מביא עכשו מתורת תשלומי' שהרי אף אם בראשון היה כך לא היה מביא:

    נזיר שאירעה לו טומאה בתוך נזירותו מונה ז' ומגלח בשביעי ומביא קרבנותיו בשמיני ומונה לו נזירותו מתחלה והימים הראשונים יפלו כי טמא נזרו אירעה לו טומאה בתוך ז' קודם שהעריב שמשו מהם הרי זה סותר ומונה ז' אחרים ואינו מביא אלא קרבן אחד על שתי הטמאות וכן הדין אף בהעריב שמשו ואף בשמיני או אפי' נתאחר כמה ימים אחר טהרתו כל שנטמא קודם הבאת קרבנותיו אבל אם נטמא אחר שהביא קרבנותיו מונה ז' אחרים ומביא קרבו שני על טומאה זו אפי' לא הביא אלא מקצת קרבנותיו כגון שהביא חטאתו ולא הביא את אשמו ואת עולתו נחשבה [טומאה] זו כטומאה אחרת ומביא אחר טהרתו קרבן אחר וכן היא שנויה במס' נזיר לדעת ר' שמעון בפרק מי שאמר הריני נזיר י"ח ב' וכן כתבוה גדולי המחברים וזו היא שהביאתנו לדון בהם שלא פי' זה של נטמא ביום לענין נזיר אלא לענין חגיגה שהרי בנזיר אפי' נטמא ביום ח' אינו מביא כמו שכתבנו וכן שלענין חגיגה כתבו שאם היה טמא בליל י"ט ראשון אע"פ שטבל בשני פטור אבל נטמא ביום הואיל ובכניסתו היה חייב שהרי היה טהור מביא קרבן ראיה וחגיגה אחר שיטהר כל זמן שהוא בזמן הראוי לתשלומי' ר"ל כל החג אלא שלענין פירוש יש בסוגיא זו קצת בלבולין לכל הפירושין שאם אתה מפרש זו של נטמא ביום לענין נזיר ולשיטת גדולי הרבנים היאך תירץ בה שאני טומאה הואיל ויש לה תשלומי' בפסח שני דילמא אחגיגה קאי אלא שהם דוחקים לפרש שאני טומאה דלאו דחייה גמורה היא הואיל ומצינו במקום אחר טומאה שיש לה תשלומי' והיא לענין פסח שני שאם היה טמא בראשון מביאו בשני אע"פ שאין מביא עמו חגיגה ומאמר שמצינו טומאה שיש לה תשלומי' אף זו של נזיר ראוי לומר שיהא לה תשלומי' הא בשאר דחיות לא כגון חגר בראשון שהרי אף לפי' שני שמפרשי' זו של נטמא ביום לענין חגיגה אתה צריך לפרש הואיל ויש לה תשלומי' לענין פסח דהא חגיגה בשני ליכא וכן כשאתה מפרש זו של נטמא ביום לענין חגיגה ולשיטת גדולי המחברים קשה לפרש כשהקשה לו הניחא למאן דאמ' פסח שני תשלומי' דראשון הוא אלא למאן דאמר רגל בפני עצמו הוא ושהלכה כן כמו שיתבאר בפסח שני פרק טמא היאך תירצו אלא קסבר ר' יוחנן לילה אין מחוסר זמן כלו' ומשום הכי קאמר שאף נטמא בלילה מביא והרי אין לשון חסור זמן נופל אלא בטומאה שכלתה לא על תחלת טומאה וא"כ כשתפרשה בענין נזיר אתה מפרש טעמא דר' יוחנן בנזיר משום דמכיון שנראה בליל ח' בלא טומאה חיוב קרבן עליו הואיל וזמן טומאה עבר שאין לילה מחוסר זמן שעבר לומר שעדיין לא נשלם זמן הטומאה ולא חל עליו חיוב קרבן אלא ודאי נשלם זמן הטומאה והגיע זמן הטהרה אלא שלא יצא לפועל עד למחר וכבר חל עליו חיוב קרבן [ומאחר שחל עליו חיוב קרבן] כי הדר ומטמא טומאה אחריתי היא אבל בחגיגה הרי לא נשלם זמן חגרותו ולא הגיע זמן חיוב אבל כשאתה מפרשה לענין חגיגה היאך לשון חסור זמן נופל במה שלא בא לכלל חיוב כלל עד שמתוך כך פסקו רבים בנזיר שמאחר שהגיע לשעה הראויה לקרבן הרי הוא כאילו הקריבו ומונה ומטהר וטעון שתי קרבנות מפני שהם מפרשים זו של נטמא ביום לענין נזיר על הדרך שכתבנו ופוסקין כחזקיה שאם נטמא ביום מיהא מביא אבל בלילה אינו מביא שהלילה מחוסר זמן כלו' מחוסר זמן הז' שלא עבר תחומן מצד כניסת השמיני עד שיראה לקרבן ולא עוד אלא שיש פוסקין שאפי' נטמא בלילה ר"ל לילה שמחרתו שמיני הואיל ומ"מ עבר גבול הז' מביא שתי קרבנות שהלילה אינו מחוסר זמן הז' והרי זה חיוב הקרבן עליו הואיל והעריב שמשו ואין הלילה פוטרו אלא שדוחתו עד למחר מפני שהם מפרשים זו של נטמא ביום וכו' בנזיר גם כן ופוסקי' כר' יוחנן:

    Meiri on Chagigah 9a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה זה הבא על הערוה כו' רוצח וגזלן כו' עכ"ל גזל בכדי נקטו דהא בלאו האי טעמא קאמרינן במתני' דמעוות יוכל לתקון הוא ואולי בגוזל הרבים קאמרי דאין לו תקנה שלימה כדאיתא פרק הגוזל:

    בד"ה כיון דלא חזי בראשון כו' ומיהו כיון דהשתא לאו בר חיובא כו' עכ"ל ר"ל דמה"ט כיון דהשתא לאו בר חיובא לא מצי מייתי כו' אפי' לר"י דאית ליה תשלומין דראשון ומש"ה לא מצי למימר דאיכא בינייהו בכה"ג:

    בד"ה נטמא ביום מביא גבי נזיר שנטמא קאי דע"כ לא פליגי רבי ור' יוסי ב"י כו' עכ"ל כצ"ל ור"ל דר"י ב"י דאית ליה בכריתות דנזירות דטהרה מיום ז' הוא לא פליג בהך מלתא לגבי הבאת קרבן אחר דאינו אלא מיום ח' ומתני' דמביא קרבן אחד על טומאות הרבה אתיא כר' יוסי ב"י ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Chagigah 9a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Chagigah, daf 9, Amud Aleph, about 340 words in 18 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 18 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 19 words

      Opens “לא שנו אלא שלא גמר, אבל גמר…”

    2. Segment 216 words

      Opens “מאי ״גמר״? אילימא גמר קרבנותיו מאי מקריב?…”

    3. Segment 316 words

      Opens “מתני׳ מי שלא חג ביו"ט הראשון של…”

    4. Segment 421 words

      Opens “עבר הרגל ולא חג אינו חייב באחריותו,…”

    5. Segment 524 words

      Opens “ר' שמעון בן מנסייא אומר: איזהו מעוות…”

    6. Segment 620 words

      Opens “ר"ש בן יוחי אומר אין קורין מעוות…”

    7. Segment 725 words

      Opens “גמ׳ מנהני מילי אמר רבי יוחנן משום…”

      Named: רבי יוחנן, רבי ישמעאל.

    8. Segment 820 words

      Opens “מופנה דאי לאו מופנה איכא למיפרך מה…”

    9. Segment 925 words

      Opens “לאיי אפנויי מופנה מכדי מאי עצרת עצור…”

    10. Segment 1036 words

      Opens “ותנא מייתי לה מהכא דתניא (ויקרא כג,…”

    11. Segment 1143 words

      Opens “ומנין שאם לא חג יו"ט הראשון של…”

    12. Segment 1213 words

      Opens “ומאי תשלומין ר' יוחנן אמר תשלומין לראשון…”

    13. Segment 1336 words

      Opens “מאי בינייהו א"ר זירא חיגר ביום ראשון…”

      Named: רבי יוחנן.

    14. Segment 144 words

      Opens “ומי א"ר יוחנן הכי…”

    15. Segment 158 words

      Opens “והאמר חזקיה נטמא ביום מביא בלילה אינו…”

    16. Segment 167 words

      Opens “ורבי יוחנן אמר אף בלילה נמי מביא…”

      Named: רבי יוחנן.

    17. Segment 179 words

      Opens “א"ר ירמיה שאני טומאה דיש לה תשלומין…”

    18. Segment 188 words

      Opens “מתקיף לה רב פפא הניחא למאן דאמר…”

      Named: רב פפא.

    Sages named on this page

    • Rabbi Ishmael · Second Generation of Tanna'im

      Rabbi Ishmael was a leading sage of the second generation of Tanna'im, a colleague and disputant of Rabbi Akiva, and the teacher…

      Source: Chagigah 9a · Segment 7 — “…רבי יוחנן משום רבי ישמעאל נאמר עצרת בשביעי של…

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Chagigah 9a · Segment 12 — “ומאי תשלומין ר' יוחנן אמר תשלומין לראשון ור' אושעיא…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Chagigah 9a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026