Talmud Builders

    Arakhin 32b

    Back to index

    English translation — Arakhin 32b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Abaye said: This is what the baraita is saying: Until Gamla in the Galilee, i.e., all towns in the Galilee from Gamla southward were surrounded by a wall from the era of Joshua, son of Nun; and likewise, all towns until Gedod in Transjordan, which is the easternmost city, were surrounded by a wall; and Ḥadid and Ono and Jerusalem in Judea were surrounded by a wall from the era of Joshua, son of Nun.

    2Rava said a different explanation: The baraita is elucidating the mishna, which mentions these cities. The baraita is teaching that the Gamla referred to in the mishna is the one in the Galilee, to the exclusion of any Gamla found in other lands, i.e., Judea and Transjordan. Likewise, Gedod is the one in Transjordan, to the exclusion of Gedod in other lands, Judea and the Galilee. In the same vein, Ḥadid, Ono, and Jerusalem are specifically the cities in Judea known by those names. With regard to those other cities mentioned in the mishna, e.g., Yodfat, since there are no cities in other lands with similar names, it was not necessary for the tanna of the baraita to state them.

    3The Gemara asks: And is ownership of a house in Jerusalem transferred in perpetuity to the buyer after one year, in the manner of houses of walled cities? But isn’t it taught in a baraita : Ten matters were stated with regard to Jerusalem, one of which is that ownership of a house situated in Jerusalem is not transferred in perpetuity one year after its sale?

    4Rabbi Yoḥanan said: The tanna means that ownership of a house may be transferred in perpetuity in any city that is like Jerusalem, i.e., which is surrounded by a wall from the era of Joshua, son of Nun, but the halakha with regard to such a city is not like Jerusalem itself, since while with regard to Jerusalem, ownership of a house inside it is not transferred in perpetuity, here, with regard to cities similar to Jerusalem, a house in them may be transferred in perpetuity to the buyer. Rav Ashi said a different answer: Didn’t Rav Yosef say in resolution of another difficulty: There were two places called Kadesh? Here, too, one can say that there were two places called Jerusalem in Judea, and the mishna is referring to the one where ownership of houses transfers in perpetuity.

    5§ With regard to the cities listed in the mishna, it is taught in a baraita that Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, says: Why did the Sages count specifically these cities as those walled since the days of Joshua, son of Nun? They counted them because when the exiles ascended to Eretz Yisrael from Babylonia, they discovered these cities and sanctified them; but the sanctity of the first walled cities was nullified when the sanctity of the land was nullified and the Jewish people were exiled. The Gemara notes: Apparently, Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, holds that the initial consecration of Eretz Yisrael in the days of Joshua consecrated it for its time, until the exile, but did not consecrate Eretz Yisrael forever.

    6The Gemara asks: But raise a contradiction from another baraita : Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, said: And were these cities enumerated in the mishna the only walled cities from the days of Joshua? But isn’t it already stated: “There was not a city that we took not from them; sixty cities, all the region of Argob…all these cities were fortified with high walls, gates, and bars” (Deuteronomy 3:4–5)? Rather, why did the Sages specifically count these cities? They counted them because when the exiles ascended from Babylonia they discovered these and sanctified them. The Gemara interjects: Can the baraita really mean that they sanctified them? But we say later in the same baraita that it is not necessary to sanctify them. Rather, the baraita means that they found these cities and counted them in the mishna.

    7The baraita continues: And not only these; rather, with regard to any city for which you receive a tradition from your ancestors that it is surrounded by a wall from the days of Joshua, son of Nun, all these mitzvot of walled cities are observed in it, due to the fact that the initial consecration of Eretz Yisrael consecrated it for its time and consecrated it forever. Evidently, Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, holds that the initial consecration of Eretz Yisrael is eternal.

    8The Gemara responds: If you wish, say that this is a dispute between two tanna’im , and they disagree with regard to the opinion of Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei. And if you wish, say instead that one of the baraitot , specifically the second one, was actually said by Rabbi Elazar bar Yosei. As it is taught in a baraita that Rabbi Elazar bar Yosei says: Since the verse states: “Which has [ lo ] a wall,” with lo written with an alef , according to which the verse may also be taken to mean: Which does not have a wall, this indicates that even if a city does not have a wall now, but it had a wall before, in the era of Joshua, son of Nun, it retains its status as a walled city.

    9§ The Gemara asks: What is the reasoning of the one who says that the initial consecration of Eretz Yisrael consecrated it for its time, but did not consecrate it forever? As it is taught in a baraita : It is written with regard to the return from Babylonia: “And all the congregation of those that were coming back out of the captivity made sukkot , and dwelt in sukkot , for since the days of Joshua, son of Nun, unto that day the children of Israel had not done so. And there was very great joy” (Nehemiah 8:17). Now, is it possible that King David came and the Jews in his time and all subsequent generations did not make sukkot , until Ezra came?

    10Rather, when the verse states: “For since the days of Joshua,” it means to compare their arrival in Eretz Yisrael in the days of Ezra to their arrival in the days of Joshua: Just as with regard to their arrival in the days of Joshua, they counted Sabbatical Years and Jubilee Years and they sanctified walled cities, so too, with regard to their arrival in the days of Ezra, they counted Sabbatical Years and Jubilee Years and they sanctified walled cities.

    11And so it says with regard to the return of the Jews from exile: “And the Lord your God will bring you into the land that your fathers possessed, and you shall possess it” (Deuteronomy 30:5). The verse compares your possession to the possession of your fathers: Just as the possession of your fathers came with the renewal of all these matters, i.e., the Sabbatical Year and the Jubilee Year, and terumot and tithes, so too your possession comes with the renewal of all these matters, as the initial consecration was nullified.

    12The Gemara asks: And the tanna who maintains the other opinion, that the initial consecration of Eretz Yisrael is eternal, how does he interpret the verse in Nehemiah? The Gemara answers that when the verse states: “For since the days of Joshua,” this is not referring to actual sukkot ; rather, the verse means that Ezra prayed for mercy with regard to the evil inclination of idol worship and nullified it, and the merit of his prayer protected them like a sukka .

    13The Gemara adds: And this is the reason that the verse criticizes Joshua for not praying for the removal of this inclination himself. How is this criticism indicated in the verse? As in every other place in the Bible, his name is written as: Yehoshua, and here it is written: Yeshua. The Gemara explains why the verse singles out Joshua for criticism: Granted, Moses, the first leader of the Jewish people, did not pray for mercy that this inclination should be removed, as at the time there was no merit of Eretz Yisrael; but Joshua, who had the merit of Eretz Yisrael, why didn’t he pray for mercy that this inclination should be nullified?

    14The Gemara asks: But according to the opinion that the initial consecration was not nullified, isn’t it written: “Which your fathers possessed and you shall possess it”? This verse apparently indicates that it was necessary to sanctify Eretz Yisrael a second time. The Gemara answers: According to this opinion, this is what the verse is saying: Since your fathers possessed the land, you too possess it, and there is no need to sanctify it again.

    15The baraita cited earlier teaches that the Jews began counting the Jubilee Year upon their return from exile. The Gemara asks: But did they count Sabbatical Years and Jubilee Years in the days of Ezra? Now, if from the time that the tribe of Reuben and the tribe of Gad and half the tribe of Manasseh were exiled (see I Chronicles 5:26) the counting of Jubilee Years was nullified, despite the fact that a majority of Jews lived in Eretz Yisrael, then in the time of Ezra, about which it is written: “The whole congregation together was 42,360” (Ezra 2:64), would they have counted Jubilee Years?

    16As it is taught in a baraita : From the time that the tribe of Reuben and the tribe of Gad and half the tribe of Manasseh were exiled, the counting of Jubilee Years was nullified, as it is stated: “And you shall proclaim liberty throughout the land to all its inhabitants; it shall be a Jubilee for you” (Leviticus 25:10), indicating that the halakhot of the Jubilee Year apply only when all its inhabitants are in Eretz Yisrael, and not when some of them have been exiled.

    17The baraita continues: One might have thought that if all the Jews were living in Eretz Yisrael, but they are intermingled, e.g., the tribe of Benjamin is living in the portion of the tribe of Judah, and the tribe of Judah in the portion of the tribe of Benjamin, that the Jubilee Year should be in effect. Therefore, the verse states: “To all its inhabitants,” which teaches that the Jubilee Year applies only when its inhabitants are living according to their proper arrangment, and not when they are intermingled. How, then, could those who returned from exile have counted the Jubilee Years?

    18Rav Naḥman bar Yitzḥak said: They counted Jubilee Years in order to sanctify Sabbatical Years. That is, at the end of every seven cycles of the Sabbatical Year they would count the fiftieth year as a Jubilee Year, so that the next Sabbatical cycle would begin in its proper time, in the fifty-first year. Nevertheless, the halakhot of the Jubilee Year were not in effect.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    עד גמלאכל עיירות שבגליל עד גמלא היו מוקפות חומה מימות יהושע:

    רבא אמרהאי תנא אתא לפרושי מתני' והכי קאמר גמלא דקתני מתני' דהוות מוקפת חומה מימות יהושע היינו גמלא דגליל:

    לאפוקידאי איכא גמלא בעבר הירדן וביהודה לא הויא מוקפת חומה מימות יהושע וכן גדוד וכן חדיד וירושלים ביהודה לאפוקי עיירות שבגליל ועבר הירדן שנקראו חדיד ואונו וירושלים אינן מוקפות מימות יהושע:

    אינך דליכא כותייהואינך דקא חשיב במתני' כגון קצרה ויודפת דליכא בדוכתא אחריתי דמסקי כשמתייהו לא איצטריך למיתני ברייתא בהי ארעא קיימי:

    עשרה דבריםמפרש בב"ק בפרק מרובה (בבא קמא דף פב:) וזה אחד מהם:

    אין הבית חלוטמשום דכתיב (ויקרא כה) לקונה אותו לדורותיו וקסבר לא נתחלקה ירושלים לשבטים ומאן קא מקני ליה:

    לאו מי אמר רב יוסף וכו'במס' מכות בפ' אלו הן הגולין (מכות דף י.):

    את אלוהמנויות במשנתינו:

    וקידשוםמפרש במסכת שבועות (דף טז.) דמקדשי לה בשתי תודות ובשיר ובית דין מהלכין ושתי תודות אחריהן וכו':

    בטלושאין קדושת הארץ נוהגת בהן ואין בהן דין ערי חומה:

    משבטלה קדושת הארץבחורבן ראשון:

    קדושה ראשונהשקידשה יהושע:

    הא אמרתלקמן בסוף דהא מילתא דלא צריכי לקדושי דקתני סיפא ולא אלו בלבד אלא כל שתעלה בידך כו' שקידשה לשעתה ולעתיד לבא:

    חדא מינייהוהך דקתני קידשה לעתיד לבא ר' אלעזר בר יוסי אמרה כי היכי דקאמר אע"פ שאין לו עכשיו ואע"ג דחרוב לא בטלה קדושתיה:

    אלא מקיש ביאתם בימי עזרא כו'דהא כי לא עשו לאו אסוכות מהדר אלא הכי קאמר כי לא עשו מה שעשו עכשיו מימות יהושע ומאי ניהו קדושת הארץ:

    מנו שמיטיןשהתחילו למנות שמיטין ונתחייבו במעשר:

    והביאך ה' אלהיך וגו'בשובם מן הגלות משתעי קרא דכתיב לעיל מיניה (דברים ל) ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך:

    ואידךלעולם כי לא עשו אסוכות קאי ולאו סוכות ממש אלא דבעא עזרא רחמי איצרא דעבודה זרה ואימסר בידיה כדאמר בסנהדרין (דף סד.):

    ואגין זכותאדעזרא עלייהו:

    כי סוכהכי לא עשו דבר זה בימות יהושע כן והיינו דקפיד קרא לאדכורי יהושע טפי מהאחרים וקא מדכר ליה בלשון גנאי:

    דבכל דוכתא כתיב יהושע והכא ישועמשום דאיהו הוה ליה למיבעי רחמי עלה דמילתא דבשלמא משה לא בעא רחמי כו':

    ירשתה אתהבאותה קדושה ואין צריך לחזור ולקדש:

    משגלו שבט ראובןבימי סנחריב:

    מנו יובלות לקדש שמיטיןודאי יובל לא היה נוהג שיהו עבדים נפטרים משום יובל ולא שדות של מכר חוזרות אבל שמיטין היו נוהגים לשמט כספים ולשמט מזרע וקציר דהא צריכין למנות שנת יובל כדי שיבואו השמיטין במקומן שלסוף ז' שמיטות היו מניחין שנת נ' שלא היו מונין אותה לשמיטה הבאה מפני שהיא ראויה להיות שנת יובל ושנה של אחריה מתחיל המנין דאם לא היו מונין יובלות היו מונין אותה שנה לחשבון השמיטין והוו השמיטין שלא במקומן:

    ערכין 32 עמוד ב

    1אמר אביי: הכי קאמר עד גמלא בגליל, עד גדוד בעבר הירדן, וחדיד ואונו וירושלים ביהודה.

    2רבא אמר: גמלא בגליל, לאפוקי גמלא דשאר ארצות; גדוד בעבר הירדן, לאפוקי גדוד דשאר ארצות; אינך דלא איכא דכותייהו לא איצטריך ליה.

    3וירושלים מי מיחלט בה? והתניא: עשרה דברים נאמרו בירושלים, אין הבית חלוט בה!

    4אמר רבי יוחנן: כירושלים דמוקפת חומה מימות יהושע בן נון, ולא כירושלים, דאילו ירושלים אין הבית חלוט בה, ואילו הכא הבית חלוט בהן רב אשי אמר: לאו אמר רב יוסף תרי קדש הוו? ה"נ תרי ירושלים הוו.

    Baraita

    5תניא, ר' ישמעאל בר' יוסי למה מנו חכמים את. אלו שכשעלו בני הגולה מצאו אלו וקידשום אבל ראשונות בטלו משבטלה קדושת הארץ קסבר קדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבא׃

    6ורמינהי א"ר ישמעאל בר' יוסי וכי אלו בלבד היו והלא כבר נאמר (דברים ג, ד) ששים עיר כל חבל ארגוב כל אלה ערים בצורות אלא למה מנו חכמים את אלו שכשעלו בני הגולה מצאו אלו וקידשום קידשום הא אמרינן דלא צריך לקדושינהו אלא מנאום׃

    7ולא אלו בלבד אלא כל שתעלה לך מסורת בידך מאבותיך שמוקפת חומה מימות יהושע בן נון כל מצות הללו נוהגות בה מפני שקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבא׃

    8איבעית אימא תרי תנאי ואליבא דר' ישמעאל ואיבעית אימא חד מינייהו ר' אלעזר בר יוסי אמרה דתניא ר"א בר יוסי אומר אשר לוא חומה אע"פ שאין לו עכשיו והיה לו קודם לכן׃

    9מאי טעמא דמ"ד קדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבא דכתיב ״(נחמיה ח יז) ויעשו בני הגולה השבים מן השבי סוכות וישבו בסוכות כי לא עשו מימי יהושע בן נון כן בני ישראל וגו' ותהי שמחה גדולה מאד אפשר בא דוד ולא עשו סוכות עד שבא עזרא״׃

    10אלא מקיש ביאתם בימי עזרא לביאתם בימי יהושע מה ביאתם בימי יהושע מנו שמיטין. ויובלות וקדשו ערי חומה אף ביאתן בימי עזרא מנו שמיטין ויובלות וקדשו ערי חומה׃

    11ואומר (דברים ל, ה) והביאך ה' אלהיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירשתה מקיש ירושתך לירושת אבותיך מה ירושת אבותיך בחידוש כל דברים הללו אף ירושתך בחידוש כל דברים הללו׃

    12ואידך דבעי רחמי על יצר דעבודה זרה ובטליה ואגין זכותא עלייהו כי סוכה׃

    13והיינו דקא קפיד קרא עילויה דיהושע דבכל דוכתא כתיב ״יהושע והכא כתיב (נחמיה ח״, יז) ישוע בשלמא משה לא בעא רחמי דלא הוה זכותא דארץ ישראל אלא יהושע דהוה ליה זכותא דארץ ישראל אמאי לא ליבעי רחמי׃

    14והא כתיב ״אשר ירשו אבותיך וירשתה הכי קאמר כיון דירשו אבותיך ירשת את״׃

    15ומי מנו שמיטין ויובלות השתא משגלו שבט ראובן ושבט גד וחצי שבט מנשה בטלו יובלות עזרא דכתיב ״ביה (עזרא ב״, סד) כל הקהל כאחד ארבע רבוא אלפים ושש מאות וששים הוה מני׃

    16דתניא משגלו שבט ראובן ושבט גד וחצי שבט המנשה בטלו יובלות שנאמר ״(ויקרא כה״, י) וקראתם דרור בארץ לכל יושביה בזמן שכל יושביה עליה ולא בזמן שגלו מקצתן׃

    17יכול היו עליה והן מעורבין שבט בנימין ביהודה ושבט יהודה בבנימין יהא יובל נוהג תלמוד לומר לכל יושביה בזמן שיושביה כתיקונן ולא בזמן שהן מעורבין׃

    18א"ר נחמן בר יצחק מנו יובלות לקדש שמיטין׃

    Tosafot

    הכא נמי תרתי ירושלים הווותימה דלרבא נמי אנו צריכין לומר כן דתרי ירושלים הוו וי"ל דלרבא אין אנו צריכין לומר ביהודה תרי ירושלים הוו אלא בשאר ארצות אבל לרב אשי צ"ל ביהודה תרי ירושלים הוו:

    וקדשו ערי חומהפי' לענין מכירת בית בבתי ערי חומה ולענין שילוח מצורעים חוץ לעיר דדוקא בבתי ערי חומה צריך לשלוח המצורעים חוץ לחומה אבל שאר (ארצות) [עיירות] לא ואבנים מנוגעות צריך לשלוח חוץ לעיר ואפי' לא היו מוקפות מימות יהושע והכי תניא בתורת כהנים אתהן חוץ לעיר ואין אדם חוץ לכל העיר אלא חוץ לעיירות המוקפות חומה בלבד וא"ת מנלן הא לא כתיב בית חומה גבי אדם מצורע ואומר הרב רבינו יצחק דגמרינן חוץ למחנה מושבו דכתיב ביה במצורע (ויקרא י״ג:מ״ו) ממושב דכתיב בית מושב עיר חומה (שם כה) ופירש רש"י כאן דמקדש ליה (לארעא) בשתי תודות ובשיר ובית דין מהלכין ושתי תודות אחריהן כדאיתא בשבועות (דף טז. ושם) ובמס' שבועות פירש"י דאשכחן שהיו מקדשין חומות ירושלים בשתי תודות ובשיר כשבאו להוסיף על העיר ועל (העיירות) [העזרות] אבל שאר (ארצות) [עיירות] לא ידעתי היאך היו מקדשין אותן:

    מנו יובלות לקדש שמיטיןמכאן תימה לברייתא דתני בירושלמי דמסכת גיטין ורש"י כתב בפ' השולח (גיטין דף לו.) דתניא בירושלמי וזה דבר השמיטה שמוט בשתי שמיטות הכתוב מדבר אחד שמיטת יובל ואחד שמיטת שביעית בזמן שאתה משמט [יובל] אתה משמט [שביעית] בזמן שאי אתה משמט יובל אי אתה משמט שביעית וכאן אומר דלא מנו יובלות אלא לקדש שמיטין ופירש רש"י פ' השולח (שם) דההיא דערכין דמדרבנן היא ואין משמע כן בת"כ (ואומר אני דתנאי היא (עכ"ל רש"י) (דהא דירושלמי רבי היא) ועוד אור"ת דהך ברייתא דמייתי) ריש פרק השולח (שם) וזה דבר השמיטה שמוט בשתי שמיטות הכתוב מדבר אחת שמיטת קרקע ואחת שמיטת כספים והא דירושלמי רבי היא אבל רבנן פליגי עליה דרבי ואמרי מנין דיש שמיטה אף על פי שאין יובל ת"ל (ויקרא כ״ה:ח׳) והיו לך שבע שבתות השנים ומנין שיעשה יובל אע"פ שאין שביעית ת"ל (שם) והיו לך תשע וארבעים שנה [וסוגיא] דהכא אתיא כרבנן מיהו יש ליישב ההיא דתורת כהנים אפי' כר' והא דתני שביעית אע"פ שאין יובל יש לפרשה אע"פ שלא נהגו יובל והניחו בחטאם וכדתני בפ"ק דראש השנה (דף ט: ושם) יובל היא אע"פ שלא שמטו ואע"פ שלא תקעו יכול אע"פ שלא שלחו ת"ל היא דברי ר' יהודה רבי יוסי אומר יובל אע"פ שלא שמטו ואע"פ שלא שלחו יכול אף על פי שלא תקעו ת"ל היא:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Ben Yehoyada

    אֶפְשָׁר בָּא דָוִד וְלֹא עָשָׂה סֻכּוֹת, בָּא שְׁלֹמֹה וְלֹא עָשָׂה סֻכּוֹת עַד שֶׁבָּא עֶזְרָא? (נחמיה ח, יז). הא דנקיט דוד ושלמה דוקא ולא נקיט דורות שקדמו להם שמואל הנביא ע"ה ושאול המלך ע"ה, נראה לי בס"ד דברור הוא מה שאמר 'כִּי לֹא עָשׂוּ מִימֵי יֵשׁוּעַ סֻכּוֹת' היינו שלא עשו אותו בשמחה כדינו כי דין הסוכות הוא לעשותו בשמחה גדולה דלכן נקרא 'חג השמחות' והם לא היה להם שמחה שלמה בכל ימיהם מפני שכיני בישי הם האומות שהיו סביבותם דאפילו בזמן שלא היו נלחמים זה בזה איכא פחד מלחמה בליבותם וכל יום יחשבו עתה יבואו להלחם ולכן אין שמחתם שלימה, אך בימי דוד המלך ע"ה שנתן לו הקדוש ברוך הוא הצלחה גדולה במלחמה וכל מה שהיה נלחם היה גובר מפני שהוא מלך הראשון שמלך משבט יהודה שברכתו היתה 'יָדְךָ בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ' (בראשית מט, ח) היה לישראל שמחה שלימה כי הוסר הפחד הזה מליבותם כי היה ברור להם שאם נלחמים הם גוברים כי בטוחים בברכה של אבינו הזקן שבירך את יהודה 'יָדְךָ בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ' ולכן יש לומר שבימיו של דוד המלך ע"ה עשו סוכות בשמחה כראוי ואפילו אם תאמר שלא היתה השמחה שלימה מאחר שהיו באים ונלחמים ורק בטוחים הם על הברכה הנה בודאי בימי שלמה המלך ע"ה היתה השמחה שלימה כי ראו שהשם יתברך הניח לו מסביב אין שטן ואין פגע רע וכמפורש בכתובים (מלכים א' ה, יח) וכל המלכים משתחוים לו ומביאים לו מנחה, אם כן בודאי עשו סוכות כראוי בשמחה שלימה ואיך תולה עשיית סוכות בשמחה בביאת עזרא? אלא הכונה תלה זה בזה כדי להקיש ביאתם בימי עזרא וכו' למנין יובלות. והא דנקיט 'סֻכּוֹת' מפני כי הוא חג הקבוע בתשרי והשמטין והיובלות מונין מן תשרי. וגם עוד שהוא ראשון למעשרות ובו מתוודים ודוי מעשר.

    וְהַיְנוּ דְּקָא קַפִּיד קְרָא עִילוּיֵהּ דִּיהוֹשֻׁעַ, דִּבְכָל דּוּכְתִּי כְּתִיב'יְהוֹשֻׁעַ', הָכָא כְּתִיב: 'יֵשׁוּעַ' (נחמיה ח, יז). פירש מהרש"א ז"ל לכך נפחת לו היו"ד שהוסיף לו משה רבינו ע"ה בבקשו רחמים עליו יה יושיעך מעצת המרגלים בזכותא דארץ ישראל (סוטה לד:) וכתב הגאון חיד"א ז"ל בפתח עינים על דברי מהרש"א ז"ל הנזכר קשא דיו"ד שהוסיף לו משה רבינו ע"ה כדקאי קאי ומה שנפחת לו עתה היא אות ה'א כמבואר בכתוב ובש"ס והרב ז"ל אגב שטפיה כתבה עד כאן לשונו. ולי אנא עבדא נראה ליישב דברי מהרש"א ז"ל רצונו לומר אף על גב דהיו"ד לא נחסר עם כל זה נפחת כבודה של יו"ד מחמת חסרון אות ה"א כי בהיות בשמו אות ה"א אז יש בשמו צירוף שם י־ה אשר בו ברכו משה רבינו ע"ה ואמר לו 'י־ה יושיעך מעצת המרגלים' אבל אם תחסר אות ה"א משמו נמצאת אות יו"ד היא אות פשוט כשאר אותיות ואינה אות של י־ה הקדוש. ודבר זה שאני אומר רמזו רבינו מהרש"א בלשון קצרה שכתב לכך נפחת לו היו"ד שהוסיף לו משה רבינו ע"ה בבקשו עליו י־ה יושיעך חדא דקדק לומר 'נפחת' ולא אמר נחסר כי באמת לא נחסר אות יו"ד משמו וכדקאי קאי ורק נפחת כבודו ועוד סיים לומר 'בבקשו עליו רחמים י־ה יושיעך' והוה סגי לומר שהוסיף לו משה רבינו ע"ה שזה מפורש בכתוב וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ (במדבר יג, טז) ומה לו להזכיר הדרשה שדרשו רבותינו ז"ל שאמר לו 'י‏‎־ה יושיעך' דאין צורך בזה כאן? אך בא לפרש דבריו למה נפחת כבודה של יו"ד מפני שבהוספתה ברכו 'י‏‎־ה יושיעך' נמצא נתכוון משה רבינו ע"ה בתוספת זו של אות יוד כדי להשלים בשמו שם י־ה הקדוש אשר מוצאו מצא חיים. ומה שאמר ' וְאַגִין זְכוּתָא עֲלַיְהוּ כִּי סֻכָּה ' היינו כיון דבטלו יצר הרע של עבודה זרה נעשה יחוד שם הוי־ה ושם אדנ־י [26+65=91] הרמוז באותיות סוכה [91] 'כ"ו ה"ס' והאירו לישראל לחיים.

    Babylonian Talmud · folio map

    Arakhin 32b

    Arakhin 32b. The full printed text of this folio side — 18 numbered segments, about 485 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    עד גמלא כל עיירות שבגליל עד גמלא היו מוקפות חומה מימות יהושע:

    רבא אמר האי תנא אתא לפרושי מתני' והכי קאמר גמלא דקתני מתני' דהוות מוקפת חומה מימות יהושע היינו גמלא דגליל:

    לאפוקי דאי איכא גמלא בעבר הירדן וביהודה לא הויא מוקפת חומה מימות יהושע וכן גדוד וכן חדיד וירושלים ביהודה לאפוקי עיירות שבגליל ועבר הירדן שנקראו חדיד ואונו וירושלים אינן מוקפות מימות יהושע:

    אינך דליכא כותייהו אינך דקא חשיב במתני' כגון קצרה ויודפת דליכא בדוכתא אחריתי דמסקי כשמתייהו לא איצטריך למיתני ברייתא בהי ארעא קיימי:

    עשרה דברים מפרש בב"ק בפרק מרובה (בבא קמא דף פב:) וזה אחד מהם:

    אין הבית חלוט משום דכתיב (ויקרא כה) לקונה אותו לדורותיו וקסבר לא נתחלקה ירושלים לשבטים ומאן קא מקני ליה:

    לאו מי אמר רב יוסף וכו' במס' מכות בפ' אלו הן הגולין (מכות דף י.):

    את אלו המנויות במשנתינו:

    16 more comments on this page.

    Rashi on Arakhin 32b · Sefaria

    Tosafot

    הכא נמי תרתי ירושלים הוו ותימה דלרבא נמי אנו צריכין לומר כן דתרי ירושלים הוו וי"ל דלרבא אין אנו צריכין לומר ביהודה תרי ירושלים הוו אלא בשאר ארצות אבל לרב אשי צ"ל ביהודה תרי ירושלים הוו:

    וקדשו ערי חומה פי' לענין מכירת בית בבתי ערי חומה ולענין שילוח מצורעים חוץ לעיר דדוקא בבתי ערי חומה צריך לשלוח המצורעים חוץ לחומה אבל שאר (ארצות) [עיירות] לא ואבנים מנוגעות צריך לשלוח חוץ לעיר ואפי' לא היו מוקפות מימות יהושע והכי תניא בתורת כהנים אתהן חוץ לעיר ואין אדם חוץ לכל העיר אלא חוץ לעיירות המוקפות חומה בלבד וא"ת מנלן הא לא כתיב בית חומה גבי אדם מצורע ואומר הרב רבינו יצחק דגמרינן חוץ למחנה מושבו דכתיב ביה במצורע (ויקרא י״ג:מ״ו) ממושב דכתיב בית מושב עיר חומה (שם כה) ופירש רש"י כאן דמקדש ליה (לארעא) בשתי תודות ובשיר ובית דין מהלכין ושתי תודות אחריהן כדאיתא בשבועות (דף טז. ושם) ובמס' שבועות פירש"י דאשכחן שהיו מקדשין חומות ירושלים בשתי תודות ובשיר כשבאו להוסיף על העיר ועל (העיירות) [העזרות] אבל שאר (ארצות) [עיירות] לא ידעתי היאך היו מקדשין אותן:

    מנו יובלות לקדש שמיטין מכאן תימה לברייתא דתני בירושלמי דמסכת גיטין ורש"י כתב בפ' השולח (גיטין דף לו.) דתניא בירושלמי וזה דבר השמיטה שמוט בשתי שמיטות הכתוב מדבר אחד שמיטת יובל ואחד שמיטת שביעית בזמן שאתה משמט [יובל] אתה משמט [שביעית] בזמן שאי אתה משמט יובל אי אתה משמט שביעית וכאן אומר דלא מנו יובלות אלא לקדש שמיטין ופירש רש"י פ' השולח (שם) דההיא דערכין דמדרבנן היא ואין משמע כן בת"כ (ואומר אני דתנאי היא (עכ"ל רש"י) (דהא דירושלמי רבי היא) ועוד אור"ת דהך ברייתא דמייתי) ריש פרק השולח (שם) וזה דבר השמיטה שמוט בשתי שמיטות הכתוב מדבר אחת שמיטת קרקע ואחת שמיטת כספים והא דירושלמי רבי היא אבל רבנן פליגי עליה דרבי ואמרי מנין דיש שמיטה אף על פי שאין יובל ת"ל (ויקרא כ״ה:ח׳) והיו לך שבע שבתות השנים ומנין שיעשה יובל אע"פ שאין שביעית ת"ל (שם) והיו לך תשע וארבעים שנה [וסוגיא] דהכא אתיא כרבנן מיהו יש ליישב ההיא דתורת כהנים אפי' כר' והא דתני שביעית אע"פ שאין יובל יש לפרשה אע"פ שלא נהגו יובל והניחו בחטאם וכדתני בפ"ק דראש השנה (דף ט: ושם) יובל היא אע"פ שלא שמטו ואע"פ שלא תקעו יכול אע"פ שלא שלחו ת"ל היא דברי ר' יהודה רבי יוסי אומר יובל אע"פ שלא שמטו ואע"פ שלא שלחו יכול אף על פי שלא תקעו ת"ל היא:

    Tosafot on Arakhin 32b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    אֶפְשָׁר בָּא דָוִד וְלֹא עָשָׂה סֻכּוֹת, בָּא שְׁלֹמֹה וְלֹא עָשָׂה סֻכּוֹת עַד שֶׁבָּא עֶזְרָא? (נחמיה ח, יז). הא דנקיט דוד ושלמה דוקא ולא נקיט דורות שקדמו להם שמואל הנביא ע"ה ושאול המלך ע"ה, נראה לי בס"ד דברור הוא מה שאמר 'כִּי לֹא עָשׂוּ מִימֵי יֵשׁוּעַ סֻכּוֹת' היינו שלא עשו אותו בשמחה כדינו כי דין הסוכות הוא לעשותו בשמחה גדולה דלכן נקרא 'חג השמחות' והם לא היה להם שמחה שלמה בכל ימיהם מפני שכיני בישי הם האומות שהיו סביבותם דאפילו בזמן שלא היו נלחמים זה בזה איכא פחד מלחמה בליבותם וכל יום יחשבו עתה יבואו להלחם ולכן אין שמחתם שלימה, אך בימי דוד המלך ע"ה שנתן לו הקדוש ברוך הוא הצלחה גדולה במלחמה וכל מה שהיה נלחם היה גובר מפני שהוא מלך הראשון שמלך משבט יהודה שברכתו היתה 'יָדְךָ בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ' (בראשית מט, ח) היה לישראל שמחה שלימה כי הוסר הפחד הזה מליבותם כי היה ברור להם שאם נלחמים הם גוברים כי בטוחים בברכה של אבינו הזקן שבירך את יהודה 'יָדְךָ בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ' ולכן יש לומר שבימיו של דוד המלך ע"ה עשו סוכות בשמחה כראוי ואפילו אם תאמר שלא היתה השמחה שלימה מאחר שהיו באים ונלחמים ורק בטוחים הם על הברכה הנה בודאי בימי שלמה המלך ע"ה היתה השמחה שלימה כי ראו שהשם יתברך הניח לו מסביב אין שטן ואין פגע רע וכמפורש בכתובים (מלכים א' ה, יח) וכל המלכים משתחוים לו ומביאים לו מנחה, אם כן בודאי עשו סוכות כראוי בשמחה שלימה ואיך תולה עשיית סוכות בשמחה בביאת עזרא? אלא הכונה תלה זה בזה כדי להקיש ביאתם בימי עזרא וכו' למנין יובלות. והא דנקיט 'סֻכּוֹת' מפני כי הוא חג הקבוע בתשרי והשמטין והיובלות מונין מן תשרי. וגם עוד שהוא ראשון למעשרות ובו מתוודים ודוי מעשר.

    וְהַיְנוּ דְּקָא קַפִּיד קְרָא עִילוּיֵהּ דִּיהוֹשֻׁעַ, דִּבְכָל דּוּכְתִּי כְּתִיב 'יְהוֹשֻׁעַ', הָכָא כְּתִיב: 'יֵשׁוּעַ' (נחמיה ח, יז). פירש מהרש"א ז"ל לכך נפחת לו היו"ד שהוסיף לו משה רבינו ע"ה בבקשו רחמים עליו יה יושיעך מעצת המרגלים בזכותא דארץ ישראל (סוטה לד:) וכתב הגאון חיד"א ז"ל בפתח עינים על דברי מהרש"א ז"ל הנזכר קשא דיו"ד שהוסיף לו משה רבינו ע"ה כדקאי קאי ומה שנפחת לו עתה היא אות ה'א כמבואר בכתוב ובש"ס והרב ז"ל אגב שטפיה כתבה עד כאן לשונו. ולי אנא עבדא נראה ליישב דברי מהרש"א ז"ל רצונו לומר אף על גב דהיו"ד לא נחסר עם כל זה נפחת כבודה של יו"ד מחמת חסרון אות ה"א כי בהיות בשמו אות ה"א אז יש בשמו צירוף שם י־ה אשר בו ברכו משה רבינו ע"ה ואמר לו 'י־ה יושיעך מעצת המרגלים' אבל אם תחסר אות ה"א משמו נמצאת אות יו"ד היא אות פשוט כשאר אותיות ואינה אות של י־ה הקדוש. ודבר זה שאני אומר רמזו רבינו מהרש"א בלשון קצרה שכתב לכך נפחת לו היו"ד שהוסיף לו משה רבינו ע"ה בבקשו עליו י־ה יושיעך חדא דקדק לומר 'נפחת' ולא אמר נחסר כי באמת לא נחסר אות יו"ד משמו וכדקאי קאי ורק נפחת כבודו ועוד סיים לומר 'בבקשו עליו רחמים י־ה יושיעך' והוה סגי לומר שהוסיף לו משה רבינו ע"ה שזה מפורש בכתוב וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ (במדבר יג, טז) ומה לו להזכיר הדרשה שדרשו רבותינו ז"ל שאמר לו 'י‏‎־ה יושיעך' דאין צורך בזה כאן? אך בא לפרש דבריו למה נפחת כבודה של יו"ד מפני שבהוספתה ברכו 'י‏‎־ה יושיעך' נמצא נתכוון משה רבינו ע"ה בתוספת זו של אות יוד כדי להשלים בשמו שם י־ה הקדוש אשר מוצאו מצא חיים. ומה שאמר ' וְאַגִין זְכוּתָא עֲלַיְהוּ כִּי סֻכָּה ' היינו כיון דבטלו יצר הרע של עבודה זרה נעשה יחוד שם הוי־ה ושם אדנ־י [26+65=91] הרמוז באותיות סוכה [91] 'כ"ו ה"ס' והאירו לישראל לחיים.

    Ben Yehoyada on Arakhin 32b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Arakhin, daf 32, Amud Bet, about 485 words in 18 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 18 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 115 words

      Opens “אמר אביי: הכי קאמר עד גמלא בגליל,…”

      Named: אביי.

    2. Segment 222 words

      Opens “רבא אמר: גמלא בגליל, לאפוקי גמלא דשאר…”

      Named: רבא.

    3. Segment 313 words

      Opens “וירושלים מי מיחלט בה? והתניא: עשרה דברים…”

    4. Segment 437 words

      Opens “אמר רבי יוחנן: כירושלים דמוקפת חומה מימות…”

      Named: רבי יוחנן, רב אשי, רב יוסף.

    5. Segment 531 words

      Opens “תניא, ר' ישמעאל בר' יוסי למה מנו…”

    6. Segment 644 words

      Opens “ורמינהי א"ר ישמעאל בר' יוסי וכי אלו…”

    7. Segment 729 words

      Opens “ולא אלו בלבד אלא כל שתעלה לך…”

    8. Segment 832 words

      Opens “איבעית אימא תרי תנאי ואליבא דר' ישמעאל…”

    9. Segment 948 words

      Opens “מאי טעמא דמ"ד קדושה ראשונה קידשה לשעתה…”

    10. Segment 1028 words

      Opens “אלא מקיש ביאתם בימי עזרא לביאתם בימי…”

    11. Segment 1130 words

      Opens “ואומר (דברים ל, ה) והביאך ה' אלהיך…”

    12. Segment 1213 words

      Opens “ואידך דבעי רחמי על יצר דעבודה זרה…”

    13. Segment 1337 words

      Opens “והיינו דקא קפיד קרא עילויה דיהושע דבכל…”

    14. Segment 1413 words

      Opens “והא כתיב אשר ירשו אבותיך וירשתה הכי…”

    15. Segment 1532 words

      Opens “ומי מנו שמיטין ויובלות השתא משגלו שבט…”

    16. Segment 1628 words

      Opens “דתניא משגלו שבט ראובן ושבט גד וחצי…”

    17. Segment 1725 words

      Opens “יכול היו עליה והן מעורבין שבט בנימין…”

    18. Segment 188 words

      Opens “א"ר נחמן בר יצחק מנו יובלות לקדש…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Nahman bar Yitzhak · Amoraim · Fifth Generation of Amoraim

      Rabbi Nahman bar Yitzhak, a leading Amora of the fifth generation, served as Rosh Yeshiva in Pumbedita after Rava.

      Source: Arakhin 32b · Segment 18 — “א"ר נחמן בר יצחק מנו יובלות לקדש שמיטין

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Arakhin 32b · Segment 4 — “…אמר: לאו אמר רב יוסף תרי קדש הוו? ה"נ…

    • Rabbi Nahman · Third Generation Amoraim

      Rabbi Nahman bar Yaakov, a prominent student of Shmuel and head of the academy in Nehardea, was a leading sage whose rulings…

      Source: Arakhin 32b · Segment 18 — “א"ר נחמן בר יצחק מנו יובלות לקדש שמיטין

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Arakhin 32b · Segment 1 — “אמר אביי: הכי קאמר עד גמלא בגליל, עד גדוד…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Arakhin 32b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026