Talmud Builders

    Arakhin 22b

    Back to index

    English translation — Arakhin 22b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The Gemara attempts to determine the correct reason why the court does not attend to the property of minor orphans: We learned in the mishna that one proclaims the appraisal of the property of minor orphans that is being sold for thirty days, and one proclaims the appraisal of consecrated property for sixty days, and one proclaims it in the morning and in the evening. The Gemara asks: What are we dealing with here? If we say that the mishna is dealing with a gentile creditor who is unwilling to wait until the orphans reach majority, will he comply with the court’s directive that the appraisal of the property be proclaimed for thirty days before it is sold? Rather, it is obvious that the mishna is dealing with a Jewish creditor.

    2The Gemara concludes its proof: Granted, according to the opinion of Rav Huna, son of Rav Yehoshua, who says that the court does not attend to the property of minor orphans due to a concern that their father might have left bundles of coins with the creditor, he can establish the mishna as referring to a case where the one obligated to pay, i.e., the father, admits before his death that he has not paid. In such a case, the court does not wait to collect payment until the orphans reach majority. But according to the opinion of Rav Pappa, that the court does not attend to the property of minor orphans because they are not obligated in the mitzva to repay a loan, the mishna poses a difficulty.

    3The Gemara explains that Rav Pappa could say to you: If you wish, say that the mishna is referring to a case where the court sells the property of the orphans in order to collect payment for a marriage contract, which the court does for the sake of favor, i.e., in order that the wife will own property and be desirable for marriage. And if you wish, say instead that the mishna is dealing with a gentile creditor who accepted upon himself to adjudicate in accordance with Jewish law. He therefore agrees to delay collection for thirty days.

    4The Gemara objects: If he accepted Jewish law upon himself, then let him wait for the orphans until they reach majority before demanding payment of the loan. The Gemara explains: The mishna is referring to a case where he accepted Jewish law upon himself for this matter, to delay collection for thirty days, but he did not accept it upon himself for that matter, to wait until they reach majority.

    5The Gemara suggests: Come and hear a proof from a baraita : When one proclaims the appraisal of the property of orphans, he announces that the property is being sold in order to give the proceeds to a wife as payment of her marriage contract, or in order to give a creditor payment of his debt. The Gemara asks: What are we dealing with in the baraita ? If we say that the baraita is referring to a gentile creditor who is unwilling to wait until the orphans reach majority, will he comply with the court’s directive that the appraisal of the property is proclaimed for thirty days before it is sold? Rather, it is obvious that the mishna is referring to a Jewish creditor.

    6The Gemara continues: Granted, according to the opinion of Rav Huna, son of Rav Yehoshua, he can establish the mishna as referring to a case where the one obligated to pay admits before his death that he has not paid. But according to the opinion of Rav Pappa, granted, the court collects payment of a marriage contract for the sake of favor; but the fact that they sell the property in order to pay a creditor poses a difficulty.

    7The Gemara responds: Actually, the baraita is dealing with a gentile creditor, and is it referring to a case where he accepted upon himself to adjudicate in accordance with Jewish law. He therefore agrees to delay collection for thirty days. The Gemara objects: If he accepted Jewish law upon himself, then let him wait for the orphans until they reach majority before demanding payment of the loan. The Gemara again explains: The baraita is dealing with a case where he accepted Jewish law upon himself for this matter, to delay collection for thirty days, but he did not accept it upon himself for that matter, to wait until they reach majority.

    8Rava says: The court does not collect payment from the property of minor orphans due to the concern that there might be a receipt, i.e., perhaps their father repaid the loan and received a receipt attesting to his payment and the orphans are unaware of its existence. Rav Huna, son of Rav Yehoshua, said to Rava: But are we concerned for the existence of a receipt? Didn’t we learn in a mishna ( Ketubot 87a): A woman who collects the payment of her marriage contract from the property of her husband when not in his presence, e.g., if her husband is overseas, may collect only by means of an oath that she has not yet received payment.

    9And Rabbi Aḥa Sar HaBira says: An incident came before Rabbi Yitzḥak Nappaḥa in Antioch, and he issued a ruling and said: They taught this halakha , that she may collect the payment of her marriage contract in her husband’s absence, only with regard to the wife’s marriage contract, for the sake of favor. But a creditor does not have the right to collect the debt that is owed to him in the debtor’s absence. And Rabba says that Rav Naḥman says: Even a creditor may collect a payment by means of an oath in the debtor’s absence.

    10Rav Huna explains the difficulty: And if you are concerned for the existence of a receipt, then in that case there as well, where the obligated party is overseas, let us be concerned that he has in fact paid the debt and received a receipt. Rava said to him: In that case there, one is not concerned about the existence of a receipt, in accordance with the reason that we say: It is in order that there should not be a situation where every person will take the money of another and go and reside in a country overseas, to prevent the creditor from collecting the money from his property.

    11§ Rava says: The halakha is that the court does not attend to the property of minor orphans in order to pay the debts owed by their father. But if their father said before his death: Give so-and-so the payment of my debt, the court attends to their property. Specifically, if the father said: Give this field to so-and-so, or: Give this one hundred dinars to so-and-so, then the court attends to their property to collect payment, and the court does not install a steward [ apotropos ] to negotiate with the creditor on their behalf. If he said: Give a field to so-and-so, i.e., an unspecified field, or: Give one hundred dinars to so-and-so, i.e., unspecified dinars, then the court attends to the property of the orphans and they install a steward to act on their behalf, to ensure that the best fields remain in their possession.

    12By contrast, the Sages of Neharde’a say: In all of these cases where the father told his children before his death to give an item, the court attends to the property of the orphans and they install a steward to act on their behalf, except for a situation where a field is found in their possession with regard to which witnesses have testified that it is not their father’s, but is in fact stolen. In such a case, the stolen field is seized and returned to its owner without recourse to a steward, as we do not presume that witnesses are liars.

    13Rav Ashi says: Therefore, we do not attend to the property of minor orphans in order to repay a standard loan, as Rava says: The halakha is that the court does not attend to their property. And if we attend to their property, e.g., in a case where the father told his children to repay the debt, we install a steward to act on behalf of the orphans, as the Sages of Neharde’a say: In all of the cases, the court attends to the property of minor orphans and installs a steward, except for a situation where a field is found in their possession that is not the father’s, as we do not presume that witnesses are liars.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    אילימא בבעל חוב עובד כוכביםדלא בעי למינטר עד דגדלי מי צאית להמתין ימי הכרזה:

    ת"שדתניא לעיל גבי הכרזה על מנת ליתן לאשה כו':

    מי צאיתלימי הכרזה:

    רבא אמרהא דאין נזקקין לנכסי יתומין:

    משום שוברדשמא שובר היה לאביהם על השטר הזה שפרעו ויתומים אין יודעין היכן הוא:

    הנפרעת שלא בפניוכגון ששלח לה בעל גט ממדינת הים:

    לא שנודבית דין יורדין לנכסי אדם שלא בפניו אלא כתובת אשה משום חינא אבל בעל חוב ימתין עד שיחזור:

    ואם אמראביהן תנו נזקקין:

    שדה זו ומנה זואם אמר תנו שדה זו לפלוני בחובו או מנה זו נזקקין ליתן לו ואין צריך להעמיד אפוטרופוס ליתומים על כך:

    שדה סתם ומנה סתם נזקקין ומעמידין אפוטרופוסליתומין לברור להן חלק יפה ולהגבות את זה מן הזיבורית:

    אבל נמצאת ביד היתומים שדה אחת שלא היתה של אביהן אלא גזולה נזקקין להוציא גזילה מידם ואין צריך אפוטרופוס:

    בכולהואפי' שדה זו ומנה זו נזקקין ומעמידין אפוטרופוס בר מנמצאת שאינה שלו דאין צריך אפוטרופוס אלא מיד מוציאין אותה מידם דאחזוקי סהדי המעידים על הגזילה בשקרי לא מחזקינן:

    ערכין 22 עמוד ב

    1תנן: שום היתומים שלשים יום, ושום ההקדש ששים יום, ומכריזין בבקר ובערב. במאי עסקינן? אילימא בבעל חוב עובד כוכבים מי צאית? אלא פשיטא בבעל חוב ישראל.

    2בשלמא לרב הונא בריה דרב יהושע, מוקי לה בשחייב מודה, אלא לרב פפא קשיא!

    3אמר לך רב פפא: אי בעית אימא כתובה משום חינא, ואי בעית אימא בבעל חוב עובד כוכבים שקיבל עליו לדון בדיני ישראל.

    4אי קיבל עליו, לינטר להו עד דגדלי! שקיבל עליו לזו, ולא קיבל עליו לזו.

    5ת"ש על מנת ליתן לאשה כתובתה, ולבעל חוב חובו. במאי עסקינן? אילימא בב"ח עובד כוכבים מי ציית? אלא פשיטא בבעל חוב ישראל.

    6בשלמא לרב הונא בריה דרב יהושע, מוקי לה בשחייב מודה. אלא לרב פפא, בשלמא כתובה משום חינא, אלא בעל חוב קשיא!

    7לעולם בבעל חוב עובד כוכבים וכגון שקיבל עליו לדון בדיני ישראל. אי קיבל עליו, לינטר להו עד דגדלי! שקיבל עליו לזו, ולא קיבל עליו לזו.

    8רבא אמר: משום שובר. א"ל רב הונא בריה דרב יהושע לרבא: ומי חיישינן לשובר? והתנן: הנפרעת שלא בפניו לא תפרע אלא בשבועה.

    9ואמר ר' אחא שר הבירה: מעשה בא לפני ר' יצחק נפחא לאנטוכיא, ואמר: לא שנו אלא כתובת אשה משום חינא, אבל בעל חוב לא, ורבה אמר רב נחמן: אפילו בעל חוב נמי,׃

    10ואי חיישת לשובר התם נמי ניחוש! א"ל התם, כדאמרינן טעמא, שלא יהא כל אחד נוטל מעותיו של חבירו והולך ויושב לו במדינת הים.

    11אמר רבא, הלכתא: אין נזקקין לנכסי יתומין, ואם אמר: ״תנו״ נזקקין. ״שדה זו״ ומנה זו״ נזקקין ואין מעמידין אפוטרופוס, ״שדה״ סתם ומנה״ סתם נזקקין ומעמידין אפוטרופוס.

    12אמרי נהרדעי: בכולהו נזקקין ומעמידין אפוטרופוס, לבד מנמצאת שדה שאינה שלו, דאחזוקי סהדי בשקרי לא מחזקינן.

    13אמר רב אשי: הלכך אזדקוקי לא מזדקקינן, דהא אמר רבא: הלכתא אין נזקקין, ואי מזדקקינן מוקמינן אפוטרופוס, דאמרי נהרדעי: בכולהו נזקקין ומעמידין אפוטרופוס, לבד מנמצאת שדה שאינה שלו, דאחזוקי סהדי בשקרי לא מחזקינן.

    Tosafot

    רבא אמר משום שוברואיכא בינייהו בין רב הונא בריה דרב יהושע דאמר משום צררי ובין רבא דאמר משום שובר היכא שמסר שטרותיו לאדם אחד בפני עדים ואמר דאין לו שום שטרות כי אם אותם שמסר לו דהשתא לשובר ליכא למיחש שהרי מסר כל שטרותיו לזה ואם איתא דהוה ליה שובר הוה מסר ליה אבל לצררי מ"מ איכא למיחש:

    אמר ליה רב הונא בריה דרב יהושע לרבא ומי חיישינן לשובר והא תנן הנפרעת שלא בפניו כו' - ואי חיישינן לשובר הכא נמי ליחוש וא"ת רב הונא בריה דרב יהושע תקשי ליה נמי לנפשיה ליחוש לצררי וי"ל דהוה פשוט לרב הונא בריה דרב יהושע דמשום צררי אין למנוע לפרוע שלא בפניו משום שלא יהא כל אחד ואחד נוטל מעותיו של חבירו ויושב לו במדינת הים אבל משום חששא דשובר לא הוה מסיק אדעתא לומר כן ומשום הכי הקשה לו ליחוש לשובר ותירץ לו התם כדאמרי' שלא יהא כל אחד ואחד כו':

    ואם אמר תנו נזקקיןלכאורה פירוש תנו החוב והיינו כרב הונא בריה דרב יהושע דהיכא דחייב מודה נזקקין וצ"ע אמאי שבק לישנא דחייב מודה ושמא לכך נקט האי לישנא תנו דשייך בחוב ובמתנה דאם צוה אביהם ליתומים ליתן מתנה דנותנין אם צוה בתורת המחלק נכסיו מתנה בכולה או במקצתה ועשה קנין והכי נמי משמע קצת דבמתנה קמיירי מדקאמר שדה זו ומנה זו נזקקין לו:

    ואם אמר תנו נזקקיןותימה פשיטא שאם אמר תנו נזקקין כיון שנתנה במתנה ואומר ר"י נזקקין (איצטריכא ליה) והא דנקט לישנא דתנו משום דמסיים ביה שדה זו ומנה זו דשייך ביה תנו ועוד איכא הודאה דלא סגי דלא אמר בהו תנו או אתם עדי כגון שהודה מעצמו (והא דאמרי') בפרק גט פשוט (ב"ב קעד:) שכיב מרע שאמר תנו מנה לפלוני אמר תנו נותנין לא אמר תנו אין נותנין אדם עשוי שלא להשביע את בניו אבל תבעוהו והודה אפילו בלא אתם עדי ולא אמר תנו נותנין דאין אדם משטה בשעת מיתה כדמוכח בשילהי פרק גט פשוט (בבא בתרא קעה:):

    ואין מעמידין אפוטרופוסכיון דאמר שדה זו ומנה זו אין צריך להעמיד אפוטרופוס לידע אם פרע אם לאו ויש לו שובר ומעמידין האפוטרופוס לידע אם פרע אם לאו ויש לו שובר ויעמידו האפוטרופוס לבקש השובר בין חפצי המת או למצוא שום עדות התפסת צררי וא"ת כיון דאמר תנו אפי' אינו חייב כלום יתנו לו כיון דמצוה מחמת מיתה הוא ויהא מתנה בעלמא ויש לומר שהוא סבור להתחייב בשביל חובו ולא לשום מתנה הלכך אין לתת אותה אלא למי שמתחייב לו וכן משמע פרק גט פשוט (ב"ב קעד:) על ההיא שהבאתי לעיל אמר תנו קיימיה לשטריה אלמא דמשום שיודע לו כשאמר תנו כאילו נתקיים השטר אבל אם לא היה חייב לא היה נותן בתורת מתנה:

    אמרי נהרדעי בכולהו נזקקין ומעמידין אפוטרופוספירוש בכולהו שדה זו ומנה זו:

    אמר רב אשי הלכך אזדקוקי כו' דאמר רבא הלכתא אין נזקקיןפירוש בעלמא היכא דאיכא למיחש לצררי כמו מילתא דרב אסי אין נזקקין לנכסי יתומים ואי אזדקיקנא פירוש היכא דנזקקין כגון שדה זו ומנה זו דאמר רבא נזקקין ואין מעמידין אפוטרופוס בהא לא סבירא לן כרבא אלא מוקמינן אפוטרופוס דאמרי נהרדעי בכולהו נזקקין ומעמידין אפוטרופוס לבר מנמצאת שדה שאינה שלו דאחזוקי שיקרא לא מיזדקיקנא ואין צריך להעמיד אפוטרופוס וא"ת דבפרק הגוזל בתרא (ב"ק קיב. ושם) בר חמוה דרבי ירמיה טרק גלי באפיה דר' ירמיה אתא לקמיה דרבי אבא א"ל שלו תובע א"ל והא מייתינא סהדי דאחזקי בחיי אבוה [א"ל] וכי מקבלין עדות שלא בפני בעל דין ומ"ש משמעתין דהיכא דנמצאת שאינה שלו מזקיקין ומקבלין עדות אע"פ שהיתומים קטנים וי"ל דהתם מתחלה היתה של אביו דיתום כי נמי איכא סהדי דאחזיק אין לנו לקבל עדות זה ואין אחזוקי סהדי בשיקרא דשמא שום תנאי היה לאביו עמו להחזיק [אע"פ] שהוא שלו אבל בשמעתין דנמצאת שדה שאינה שלו שהעדים מעידים שגזלה הלכך לא מחזקינן סהדי בשקרי שמא לא גזלה אלא ודאי גזלה וליכא למימר שמא חזר ולקחה כיון דבגזילה בא לידו לא אמרינן שמא חזר ולקחה כי הדבר ברור שהאב גזלה ואינו של אביו ושפיר נקבל העדות דגזלה האב שלא בפני בעל דין כיון שהדבר ברור לנו שאין השדה של אביו וכן בהך דהגוזל בתרא (שם:) דקאמר רבי יהושע תנוק שתקף בעבדי אביו וירד לתוך שדה חברו ואמר שלי הוא אין אומרים לו המתן עד שיגדיל אלא מוציאין אותו מתחת ידו ומסיק הש"ס דהתם דמפקינן מיניה דלא קיימא אחזקה דאבוה משמע דאיכא מילי דמקבלין עדות שלא בפני בעל דין ולכך נראה דהיכא דחייב מודה ממלוה על פה דנזקקין ויעידו עדים ששמעו הודאת האב בפני ב"ד ויגבו משל היתומים החוב על פי העדות ולא אמר אין מקבלין עדות אלא בפני בעל דין כיון שהדבר ברור בלא שום גמגום שהודה האב דמי לנמצאת שאינה שלו ומיהו מדררא דממונא הבאה מחמת יתומים כי נמי ידעינן בברור שלא התפיסו צררי כל החוב הבא מחמת היתומים אין נזקקין כדאיתא פרק שור שנגח ארבעה וחמשה (ב"ק לט. ושם) דשור שהזיק פטור מטעם דאין נזקקין ופירש ר"י דלא שייך צררי ומכל מקום אין נזקקין דאין מקבלין עדות שלא בפני בעל דין:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    Babylonian Talmud · folio map

    Arakhin 22b

    Arakhin 22b. The full printed text of this folio side — 13 numbered segments, about 296 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    אילימא בבעל חוב עובד כוכבים דלא בעי למינטר עד דגדלי מי צאית להמתין ימי הכרזה:

    ת"ש דתניא לעיל גבי הכרזה על מנת ליתן לאשה כו':

    מי צאית לימי הכרזה:

    רבא אמר הא דאין נזקקין לנכסי יתומין:

    משום שובר דשמא שובר היה לאביהם על השטר הזה שפרעו ויתומים אין יודעין היכן הוא:

    הנפרעת שלא בפניו כגון ששלח לה בעל גט ממדינת הים:

    לא שנו דבית דין יורדין לנכסי אדם שלא בפניו אלא כתובת אשה משום חינא אבל בעל חוב ימתין עד שיחזור:

    ואם אמר אביהן תנו נזקקין:

    4 more comments on this page.

    Rashi on Arakhin 22b · Sefaria

    Tosafot

    רבא אמר משום שובר ואיכא בינייהו בין רב הונא בריה דרב יהושע דאמר משום צררי ובין רבא דאמר משום שובר היכא שמסר שטרותיו לאדם אחד בפני עדים ואמר דאין לו שום שטרות כי אם אותם שמסר לו דהשתא לשובר ליכא למיחש שהרי מסר כל שטרותיו לזה ואם איתא דהוה ליה שובר הוה מסר ליה אבל לצררי מ"מ איכא למיחש:

    אמר ליה רב הונא בריה דרב יהושע לרבא ומי חיישינן לשובר והא תנן הנפרעת שלא בפניו כו' - ואי חיישינן לשובר הכא נמי ליחוש וא"ת רב הונא בריה דרב יהושע תקשי ליה נמי לנפשיה ליחוש לצררי וי"ל דהוה פשוט לרב הונא בריה דרב יהושע דמשום צררי אין למנוע לפרוע שלא בפניו משום שלא יהא כל אחד ואחד נוטל מעותיו של חבירו ויושב לו במדינת הים אבל משום חששא דשובר לא הוה מסיק אדעתא לומר כן ומשום הכי הקשה לו ליחוש לשובר ותירץ לו התם כדאמרי' שלא יהא כל אחד ואחד כו':

    ואם אמר תנו נזקקין לכאורה פירוש תנו החוב והיינו כרב הונא בריה דרב יהושע דהיכא דחייב מודה נזקקין וצ"ע אמאי שבק לישנא דחייב מודה ושמא לכך נקט האי לישנא תנו דשייך בחוב ובמתנה דאם צוה אביהם ליתומים ליתן מתנה דנותנין אם צוה בתורת המחלק נכסיו מתנה בכולה או במקצתה ועשה קנין והכי נמי משמע קצת דבמתנה קמיירי מדקאמר שדה זו ומנה זו נזקקין לו:

    ואם אמר תנו נזקקין ותימה פשיטא שאם אמר תנו נזקקין כיון שנתנה במתנה ואומר ר"י נזקקין (איצטריכא ליה) והא דנקט לישנא דתנו משום דמסיים ביה שדה זו ומנה זו דשייך ביה תנו ועוד איכא הודאה דלא סגי דלא אמר בהו תנו או אתם עדי כגון שהודה מעצמו (והא דאמרי') בפרק גט פשוט (ב"ב קעד:) שכיב מרע שאמר תנו מנה לפלוני אמר תנו נותנין לא אמר תנו אין נותנין אדם עשוי שלא להשביע את בניו אבל תבעוהו והודה אפילו בלא אתם עדי ולא אמר תנו נותנין דאין אדם משטה בשעת מיתה כדמוכח בשילהי פרק גט פשוט (בבא בתרא קעה:):

    ואין מעמידין אפוטרופוס כיון דאמר שדה זו ומנה זו אין צריך להעמיד אפוטרופוס לידע אם פרע אם לאו ויש לו שובר ומעמידין האפוטרופוס לידע אם פרע אם לאו ויש לו שובר ויעמידו האפוטרופוס לבקש השובר בין חפצי המת או למצוא שום עדות התפסת צררי וא"ת כיון דאמר תנו אפי' אינו חייב כלום יתנו לו כיון דמצוה מחמת מיתה הוא ויהא מתנה בעלמא ויש לומר שהוא סבור להתחייב בשביל חובו ולא לשום מתנה הלכך אין לתת אותה אלא למי שמתחייב לו וכן משמע פרק גט פשוט (ב"ב קעד:) על ההיא שהבאתי לעיל אמר תנו קיימיה לשטריה אלמא דמשום שיודע לו כשאמר תנו כאילו נתקיים השטר אבל אם לא היה חייב לא היה נותן בתורת מתנה:

    אמרי נהרדעי בכולהו נזקקין ומעמידין אפוטרופוס פירוש בכולהו שדה זו ומנה זו:

    אמר רב אשי הלכך אזדקוקי כו' דאמר רבא הלכתא אין נזקקין פירוש בעלמא היכא דאיכא למיחש לצררי כמו מילתא דרב אסי אין נזקקין לנכסי יתומים ואי אזדקיקנא פירוש היכא דנזקקין כגון שדה זו ומנה זו דאמר רבא נזקקין ואין מעמידין אפוטרופוס בהא לא סבירא לן כרבא אלא מוקמינן אפוטרופוס דאמרי נהרדעי בכולהו נזקקין ומעמידין אפוטרופוס לבר מנמצאת שדה שאינה שלו דאחזוקי שיקרא לא מיזדקיקנא ואין צריך להעמיד אפוטרופוס וא"ת דבפרק הגוזל בתרא (ב"ק קיב. ושם) בר חמוה דרבי ירמיה טרק גלי באפיה דר' ירמיה אתא לקמיה דרבי אבא א"ל שלו תובע א"ל והא מייתינא סהדי דאחזקי בחיי אבוה [א"ל] וכי מקבלין עדות שלא בפני בעל דין ומ"ש משמעתין דהיכא דנמצאת שאינה שלו מזקיקין ומקבלין עדות אע"פ שהיתומים קטנים וי"ל דהתם מתחלה היתה של אביו דיתום כי נמי איכא סהדי דאחזיק אין לנו לקבל עדות זה ואין אחזוקי סהדי בשיקרא דשמא שום תנאי היה לאביו עמו להחזיק [אע"פ] שהוא שלו אבל בשמעתין דנמצאת שדה שאינה שלו שהעדים מעידים שגזלה הלכך לא מחזקינן סהדי בשקרי שמא לא גזלה אלא ודאי גזלה וליכא למימר שמא חזר ולקחה כיון דבגזילה בא לידו לא אמרינן שמא חזר ולקחה כי הדבר ברור שהאב גזלה ואינו של אביו ושפיר נקבל העדות דגזלה האב שלא בפני בעל דין כיון שהדבר ברור לנו שאין השדה של אביו וכן בהך דהגוזל בתרא (שם:) דקאמר רבי יהושע תנוק שתקף בעבדי אביו וירד לתוך שדה חברו ואמר שלי הוא אין אומרים לו המתן עד שיגדיל אלא מוציאין אותו מתחת ידו ומסיק הש"ס דהתם דמפקינן מיניה דלא קיימא אחזקה דאבוה משמע דאיכא מילי דמקבלין עדות שלא בפני בעל דין ולכך נראה דהיכא דחייב מודה ממלוה על פה דנזקקין ויעידו עדים ששמעו הודאת האב בפני ב"ד ויגבו משל היתומים החוב על פי העדות ולא אמר אין מקבלין עדות אלא בפני בעל דין כיון שהדבר ברור בלא שום גמגום שהודה האב דמי לנמצאת שאינה שלו ומיהו מדררא דממונא הבאה מחמת יתומים כי נמי ידעינן בברור שלא התפיסו צררי כל החוב הבא מחמת היתומים אין נזקקין כדאיתא פרק שור שנגח ארבעה וחמשה (ב"ק לט. ושם) דשור שהזיק פטור מטעם דאין נזקקין ופירש ר"י דלא שייך צררי ומכל מקום אין נזקקין דאין מקבלין עדות שלא בפני בעל דין:

    Tosafot on Arakhin 22b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Arakhin, daf 22, Amud Bet, about 296 words in 13 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 13 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 126 words

      Opens “תנן: שום היתומים שלשים יום, ושום ההקדש…”

    2. Segment 214 words

      Opens “בשלמא לרב הונא בריה דרב יהושע, מוקי…”

      Named: רב הונא, רב יהושע, רב פפא.

    3. Segment 322 words

      Opens “אמר לך רב פפא: אי בעית אימא…”

      Named: רב פפא.

    4. Segment 414 words

      Opens “אי קיבל עליו, לינטר להו עד דגדלי!…”

    5. Segment 522 words

      Opens “ת"ש על מנת ליתן לאשה כתובתה, ולבעל…”

    6. Segment 621 words

      Opens “בשלמא לרב הונא בריה דרב יהושע, מוקי…”

      Named: רב הונא, רב יהושע, רב פפא.

    7. Segment 725 words

      Opens “לעולם בבעל חוב עובד כוכבים וכגון שקיבל…”

    8. Segment 822 words

      Opens “רבא אמר: משום שובר. א"ל רב הונא…”

      Named: רב הונא, רב יהושע, רבא.

    9. Segment 932 words

      Opens “ואמר ר' אחא שר הבירה: מעשה בא…”

      Named: רב נחמן, רבה.

    10. Segment 1023 words

      Opens “ואי חיישת לשובר התם נמי ניחוש! א"ל…”

    11. Segment 1126 words

      Opens “אמר רבא, הלכתא: אין נזקקין לנכסי יתומין,…”

      Named: רבא.

    12. Segment 1216 words

      Opens “אמרי נהרדעי: בכולהו נזקקין ומעמידין אפוטרופוס, לבד…”

    13. Segment 1333 words

      Opens “אמר רב אשי: הלכך אזדקוקי לא מזדקקינן,…”

      Named: רב אשי, רבא.

    Sages named on this page

    • Rav Huna bar Rav Yehoshua · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Huna bar Rav Yehoshua was a fourth-generation Amora, a close student of Abaye and Rava, known for his erudition, medical understanding,…

      Source: Arakhin 22b · Segment 8 — “…משום שובר. א"ל רב הונא בריה דרב יהושע לרבא:…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Arakhin 22b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026