Talmud Builders

    Arakhin 24a

    Back to index

    English translation — Arakhin 24a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1“But if he be too poor for your valuation” (Leviticus 27:8). The word “he” [ hu ] is interpreted as a variation of havaya , existence or sustenance. In this manner the verse can be read as an instruction to the treasurer: Sustain him from that which he is obligated to pay for your valuation.

    2The mishna teaches that food and garments are left for him, but not for his wife or his children. The Gemara asks: What is the reason? The verse states: “If he be too poor for your valuation,” which indicates that he must be sustained from your valuation, but his wife and his children are not sustained from your valuation.

    3The mishna teaches: Rabbi Eliezer says that if he was a farmer, the treasurer gives him his pair of oxen; if he was a donkey driver, the treasurer gives him his donkey. The Gemara asks: And the Rabbis, why do they rule that these animals are repossessed? The Gemara responds: According to the Rabbis, these animals are not tools of his craft; rather, they are his property.

    4The mishna teaches that if one had many tools of one type that he was allowed to keep and few tools of one other type, e.g., three adzes and one saw, the treasurer does not sell tools of the type of which there are many in order to purchase for him tools of the type of which he has few. The Gemara asks: Isn’t it obvious? Just as it was sufficient for him until now to work with one saw, now too a single saw should be sufficient for him.

    5The Gemara explains that the ruling is necessary lest you say that until now, when he was capable of lending one of his many adzes, if he required an additional saw someone would lend one to him, whereas now that his property has been repossessed there is no one who will lend such a tool to him, when he has nothing to offer in exchange. Consequently, the treasurer should not leave him with only one saw, but he should sell some of his adzes in order to purchase an additional saw. Therefore, the mishna teaches us that there is no concern that he might not be able to borrow a tool.

    6§ The mishna teaches: With regard to one who consecrates all his property, the treasurer takes his phylacteries. The Gemara relates that there was a certain man who sold his property. He came before Rav Yeimar, who said to the members of the court: Remove his phylacteries from his head and his arm and give them to the buyer, as they are included in his property. The Gemara asks: What is this incident teaching us? It is an explicit ruling of the mishna: With regard to one who consecrates all his property, the treasurer takes his phylacteries.

    7The Gemara explains: It is necessary, lest you say that it is only there, when one consecrates his property, that the halakha is that his phylacteries are taken, as he thinks to himself: I am performing a mitzva, and therefore he intended for his phylacteries to be included. But with regard to a sale, a person would not sell an item used for a mitzva that he performs with his body without explicitly stating so. The Gemara therefore teaches us by means of the above incident that phylacteries are included in the property of such a sale.

    8MISHNA: Both in the case of one who consecrates his property and the case of one who valuates himself, when the Temple treasurer repossesses his property he has the right to repossess neither the garment of his wife nor the garment of his children, nor the dyed garments that he dyed for their sake, even if they have yet to wear them, nor the new sandals that he purchased for their sake.

    9Although the merchants said: Slaves are sold in their garments for profit, as if a fine garment worth thirty dinars would be purchased for him, his sale price appreciates by one hundred dinars; and likewise with regard to a cow, if one waits to sell it until the market [ la’itlis ] day, when demand is high, its sale price appreciates; and likewise with regard to a pearl, if one brings it to sell it in the city, where demand is high, its sale price appreciates; nevertheless, one does not make such a calculation in this case. Rather, the Temple treasury has the right to collect the item based only on its current location and its price at the present time.

    10GEMARA: With regard to the statement of the mishna that the Temple treasury has the right to collect the item based only on its current location and its present time, the Sages taught in a baraita : The verse states, with regard to the redemption of a consecrated item: “And he shall give your valuation as of that day” (Leviticus 27:23). The phrase “as of that day” indicates that he should not delay the sale of a pearl for the light ones, i.e., for poor people, in order that they should take it to the city to sell it. Rather, it is appraised according to its present location. The verse continues: “As a holy thing unto the Lord,” which teaches that unspecified vows of consecration, e.g., when one states: My property is consecrated, are given for Temple maintenance, rather than to the priests.

    11MISHNA: One may neither consecrate an ancestral field, i.e., a field that he inherited, less than two years before the Jubilee Year, nor may one redeem such a field less than one year after the Jubilee Year. When redeeming an ancestral field that has been consecrated, the sum paid to redeem the field is calculated based on the number of years remaining until the Jubilee Year. When performing this calculation, one does not count months of a partial year in order to lower the price to be paid to the Temple treasury; rather, he pays for the entire year. But the Temple treasury may count months in order to raise the price of redemption, as will be explained.

    12GEMARA: The mishna teaches that one may not consecrate an ancestral field less than two years before the Jubilee Year. And with regard to this, the Gemara raises a contradiction from the following baraita : One may consecrate an ancestral field both before the Jubilee Year and after the Jubilee Year. But during the Jubilee Year itself, one may not consecrate it, and if he nevertheless did consecrate it, it is not consecrated. Although consecration of an ancestral field is ineffective during the Jubilee Year, it is clear that such a field may be consecrated at any time prior to the start of the year.

    13In response, Rav and Shmuel both say: The mishna means that one may not consecrate an ancestral field for it to be redeemed with a deduction, i.e., such that the redemption price will be reduced to reflect the number of years remaining until the Jubilee Year, less than two years before the Jubilee Year. If such a field is consecrated less than two years before the Jubilee, it is redeemed according to its full valuation, as though it had been consecrated and redeemed immediately after the Jubilee. And since one may not consecrate an ancestral field for it to be redeemed with a deduction less than two years before the Jubilee, the mishna teaches that a person should be concerned about his property, and should therefore not consecrate an ancestral field less than two years before the Jubilee.

    14§ It was stated: With regard to one who consecrates his field during the Jubilee Year itself, Rav says: It is consecrated, and if he wishes to redeem it he gives the full valuation of fifty sela , i.e., fifty silver biblical shekels, per unit of area required for sowing one kor of seed [ beit kor ], and Shmuel says: It is not consecrated at all, and therefore it is not redeemed for any sum.

    15Rav Yosef objects to this: Granted, with regard to the sale of an ancestral field during the Jubilee Year, it is logical that Shmuel disagrees with Rav and maintains that such a sale is invalid, as one can say the following a fortiori inference: And if a field that was already sold before the Jubilee Year leaves the possession of the buyer and returns to the original owner now in the Jubilee Year, then with regard to a field that has not been sold, is it not logical to conclude that it cannot be sold during the Jubilee Year?

    16But here, with regard to the consecration of a field during the Jubilee Year, can one say such an a fortiori inference? But didn’t we learn in a mishna (25b): If one consecrated his ancestral field and the Jubilee Year arrived and it was not redeemed by the owner, the priests enter into the field and give its redemption payment to the Temple treasury; this is the statement of Rabbi Yehuda? Since a field that was consecrated before the Jubilee Year does not return to its original owner without redemption, one cannot infer that if one consecrates his field during the Jubilee Year itself, it returns to him without redemption.

    17The Gemara answers: Shmuel holds in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, who says that the priests enter into the field, but they do not give its redemption value to the Temple treasury. According to this opinion, a field consecrated before the Jubilee Year leaves the possession of the Temple treasury without redemption during the Jubilee Year, and therefore by a fortiori inference, if it was consecrated during the Jubilee Year, it does not require redemption.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    גמ' הואדרשינן החייהו דהכי משמע הוא יהיה קיים מערכך:

    עד האידנא דהוה ליהמעצד יתירה לאשולי הוו מושלי ליה מגירות:

    סליקו ליה תפיליןחלצו לו תפילין מראשו עד שיפדם בדמים:

    מצוה קא עבידנאדיהיבנא לבדק הבית הילכך אכל נכסיה הוה דעתיה:

    מתני' אין לו לא בכסות אשתושאינו שלו:

    לשמןלשם אשתו ובניו:

    סנדלים חדשיםרבותא קמ"ל [דאע"ג] דעדיין לא נעלום הרי הן בחזקתן משעת לקיחה:

    אע"פ שאמרו עבדים נמכרים [בכסותן] לשבחדכסות יפה שלהן משבחת ומעלה דמיהן כגון גבי נכסי יתומים שאם תילקח לעבד כסות בשלשים דינר הוא משביח מנה על דמים שהוא שוה עכשיו:

    לאיטליסיום השוק:

    לכרךשדרך סוחרים לבא שם:

    אין לו להקדש אלא מקומובמרגלית:

    ושעתובעבד ופרה שהמעריך עצמו ומך הוא ונידון בהשג יד ולפי מה שיש לו נותן להקדש והיה לו עבד הנישום עכשיו עשרים זוז אין אומרים רואין כאילו לוקחין לו כסות בשלשים זוז והוא משביח מנה ונמכר במאה ועשרים זוז ונמצאו דמי העבד תשעים זוז וכן יתן זה להקדש אלא לפי שעתו שמין אותו וכן פרה וכן מרגלית בכפר אין שמין אותה אלא לפי מקומה:

    גמ' שלא ישהה מרגלית לקליםלאדם קל ועני שהעריך עצמו ויש לו מרגלית לא ישהנה לו גיזבר לומר העלה אותה לכרך ולפי אותן הדמים תן אלא לפי מה ששוה כאן שמין וזה משהה אותה וימכרנה כמה שירצה ולפי דמים ששמאוה יתן שהרי בזמן שהעריכו כהן לא היה לו יותר:

    מתני' אין מקדישיןשדה אחוזה לפני היובל פחות משתי שנים דכתיב במקדיש שדה אחוזה על פי שנים הנותרות ואין שנים פחות משתים:

    ולא גואלין אחר היובל פחות משנהמפרש לה בגמרא רב לטעמיה ושמואל לטעמיה:

    ואין מחשבין כו'מפרש בגמרא:

    אבל הקדש מחשב חדשיםכלומר ואם ריוח של הקדש הוא שנחשוב אותה יציאת חצי שנה שיצאה כי הא דמפרש לקמן דאקדשה בפלגא דארבעים ותמני דאי חשבת לההיא יציאה הוה ליה פחות משתי שנים לפני היובל ולא מיפרקא בגירוע אלא בחמשין ואי לא חשבת אותן חדשים שיצאו ה"ל שתי שנים לפני היובל ואיכא פסידא דהקדש דלא שקיל אלא שני סלעים ושני פונדיונין הכא ודאי מחשבין אותה ביציאה גמורה:

    גמ' ורמינהו מקדישין בין לפני היובלדמשמע אפילו פחות מב' שנים:

    רב ושמואל דאמרי תרוייהו אין מקדישין לגאול בגירוע פחות מב' שניםהמקדיש שדה אחוזה בשנה ראשונה של יובל ובא לגואלה נותן בבית כור נ' סלעים כדכתיב זרע חומר שעורים ואם הקדישה עשר שנים או עשרים לאחר היובל מחשבין השנים הנותרות עד היובל הבא ונותן סלע ופונדיון לכל שנה כדכתיב (ויקרא כ״ז:י״ח) ואם אחר היובל יקדיש שדהו וחשב לו וגו' ונגרע מערכך והיינו גירוע שאינו נותן חמשים סלעים והמקדיש שתי שנים לפני היובל פודה אותה בשני סלעים ושני פונדיונין כדכתיב על פי השנים הנותרות. וכן עולה החשבון של גאולת שדה אחוזה לכל שנה סלע ופונדיון שהרי אם הקדישה בשנה ראשונה שלאחר היובל היה פודה בחמשים שקל כדכתיב אם משנת היובל יקדיש שדהו וגו' משנת ולא שנת יובל בכלל אלמא בשנה שלאחר היובל קאי קרא וקאמר יתן חמשים צא לתשעה ומ' שנים הבאים עד יובל הבא תשע וארבעים סלעים נמצא סלע יותר על סלע לכל שנה חלקיהו לפונדיונין דבסלע יש מ"ח פונדיונין הרי לכל שנה סלע ופונדיון פחות פונדיון הילכך המקדיש שדהו לאחר היובל שתים או שלש שנים נותן לכל שנה עד היובל סלע ופונדיון. ואף על פי שכשתחשוב סלע ופונדיון למ"ט שנים תמצא חמשים סלע ופונדיון כגון מ"ט סלעים ומ"ט פונדיונין והסלע אינו אלא מ"ח פונדיונין הא פרכינן ליה בבכורות בפרק יש בכור לנחלה (דף נ.) פונדיון זה מה טיבו קולבון לפרוטרוט. וקאמרי רב ושמואל דהמקדיש פחות משתי שנים לפני היובל אין כאן דין גירוע ואם בא לגאלה נותן נ' סלעים דגבי גירוע כתיב (ויקרא כ״ז:י״ח) על פי השנים הנותרות ונגרע ומיעוט שנים שתים ועצה טובה קמשמע לן מתני' שיהא אדם חס על נכסיו ולא יפדה פחות משתי שנים שלא יפסיד מ"ח סלעים:

    בשלמא לעניןמוכר שדהו בשנת היובל עצמה פליג שמואל עליה דרב לקמן בפרק המוכר (ערכין דף כט:) משום דאיכא למימר ק"ו:

    מי איכא למימר ק"והרי אותן הקדושות כבר אין יוצאין מיד הקדש ביובל בלא פדיון דהא תנן (לקמן ערכין דף כה:) הגיע יובל ולא נגאלה כהנים נכנסין לתוכה ונותנין דמיה להקדש בדק הבית:

    כר"ש ס"להילכך איכא למימר ק"ו קדושה כבר יוצאה עכשיו אינה קדושה אינו דין שלא תקדש:

    ערכין 24 עמוד א

    1(ויקרא כז, ח) ״ואם מך הוא מערכך״ החייהו מערכך.

    2אבל לא לאשתו ובניו וכו'. מ"ט ״הוא מערכך״, ולא אשתו ובניו מערכך.

    3רבי אליעזר אומר: אם היה איכר, נותן לו צמדו. [וכו']: ורבנן? הנהו לאו כלי אומנות נינהו, אלא נכסים נינהו.

    4היה לו מין אחד. [וכו']: פשיטא! כי היכי דסגי ליה עד השתא, השתא נמי סגי ליה.

    5מהו דתימא: עד האידנא דהוה ליה לאושולי הוה מושלי ליה, השתא דליכא דמשיל ליה לא, קמ"ל:

    6המקדיש את נכסיו מעלין לו תפילין. ההוא גברא דזבנינהו לנכסיה, אתא לקמיה דרב יימר, אמר להו: סליקו ליה תפילין. מאי קמ"ל מתני׳ היא, המקדיש נכסיו מעלין לו תפיליו׃

    7מהו דתימא התם הוא דסבר מצוה קא עבידנא אבל לענין זבוני מצוה דגופיה לא זבין איניש קמ"ל:

    Mishna

    8אחד המקדיש נכסיו ואחד המעריך עצמו אין לו בכסות אשתו ולא בכסות בניו ולא בצבע שצבע לשמן ולא בסנדלים חדשים שלקחן לשמן׃

    9אע"פ שאמרו עבדים נמכרין בכסותן לשבח שאם תלקח לו כסות בשלשים דינר משובח מנה וכן פרה אם ממתינין אותה לאיטליס משובחת היא וכן מרגלית אם מעלין אותה לכרך משובחת היא אין להקדש אלא מקומו ושעתו:

    Gemara

    10ת"ר (ויקרא כז, כג) ונתן את הערכך ביום ההוא שלא ישהה מרגלית לקלים קודש לה' סתם ההקדישות לבדק הבית:

    11הדרן עלך שום היתומים׃

    Mishna

    12אין מקדישין לפני היובל פחות משתי שנים ולא גואלין אחר היובל פחות משנה אחת אין מחשבין חדשים להקדש אבל הקדש מחשב חדשים:

    Gemara

    13ורמינהו מקדישין בין לפני היובל בין לאחר היובל ובשנת היובל עצמה לא יקדיש ואם הקדיש אינה קדושה׃

    14רב ושמואל דאמרי תרוייהו אין מקדישין ליגאל בגירוע פחות משתי שנים וכיון דאין מקדישין ליגאל בגירוע פחות משתי שנים יהא אדם חס על נכסיו ואל יקדיש פחות משתי שנים׃

    15איתמר המקדיש שדהו בשנת היובל עצמה רב אמר קדושה ונותן חמשים ושמואל אמר אינה קדושה כל עיקר׃

    16מתקיף לה רב יוסף בשלמא לענין מכירה דפליג שמואל עליה דרב איכא למימר קל וחומר ומה מכורה כבר יוצאה עכשיו שאינה מכורה אינו דין שלא תימכר׃

    17אלא הכא מי איכא למימר ק"ו והא תנן הגיע יובל ולא נגאלה כהנים נכנסין לתוכה ונותנין דמיה דברי רבי יהודה׃

    18שמואל כר"ש סבירא ליה דאמר נכנסין ולא נותנין.

    Tosafot

    אין להקדש אלא מקומו ושעתווא"ת אם כן למה צריך להמתין שום ההקדש ששים יום והרי בכל הני דהכא אין ממתינין אע"ג דהוי רווחא דהקדש ואין לומר דהכא מיירי בשהקדיש כל נכסיו ומשום הכי לא שייך הכרזה זה אינו דהא תניא בתוספתא דפרקין דאפילו לא הקדיש אלא מרגלית לבדה כך הדין דאין ממתינין וי"ל דהכא מיירי במטלטלין ואיתא (בהנושא) [בפ' אלמנה ניזונת] (כתובות דף ק:) דאין מכריזין על אלו שמא יגנבו אבל רישא דמתני' דמצריך הכרזה ששים יום מיירי בקרקעות:

    אין מקדישין כו':

    רב ושמואל דאמרי תרוייהו אין מקדישין ליגאללפדות פחות משתי סלעים וב' פונדיון (יפים) שהרי אם גאלו הוא או אחר באחד משני היובל בין בכ' בין בל' או באחד מכל שני היובל הוא נגאל לפי השנים הנותרות עד יובל סלע ופונדיון לכל שנה ושנה מ"ט סלעים למ"ט שנים פש לך סלע דהוא מ"ח פונדיון וזהו פונדיון שמביא לקלבון כדאיתא בבכורות (דף נ.) אבל אם הוא גואל בפחות משתי שנים לפני היובל אינו מגרע כלום אלא גואל כור זרע בחמשים סלעים שלימים כדכתיב (ויקרא כ״ז:י״ח) וחשב לו את הכסף על פי שנים הנותרות עד שנת היובל ונגרע מערכך ומיעוט שנים שתים אבל משתי שנים אין לו גירוע לפיכך בא התנא לאשמועינן שיהא אדם חס על נכסיו ואל יקדיש פחות משתי שנים לפני היובל שלא יצטרך לגאול בלא גירוע אלא נותן חמשים סלעים שלימים וא"ת ניתני נמי אין מקדישין שנה ראשונה של יובל כדי שיהא חס על נכסיו דאז נמי גואל בלא גירוע ויש לומר דזה לא הוצרך לומר דיודע המקדיש שאם גואל יגאל בלא גירוע וקביל עילויה שהרי היא עולה חמשים סלעים למ"ט שנים חשבון סלע ופונדיון לשנה אבל כאן השמיענו לפי שאין עד היובל כ"א שנה לפיכך (לא הזהיר) השמיענו התנא שיהא חס על נכסיו ואל יקדיש שאם יגאל פחות משתי שנים דאז הוא לפני היובל אין לו גירוע ועוד יש לומר דלפיכך לא תנא נמי אין מקדישין שנה ראשונה של יובל לפי שיכול להמתין עד ג' שנים לפני היובל ואז לא יהא צריך ליתן כי אם שלש סלעים ושלש פונדיונין לפיכך לא הזהיר התנא אלא בפחות משתי שנים דאז הוא צריך ליתן חמשים סלעים שלימים ואם המתין עד היובל לא יחזור עוד לידו וא"ת מאי קמ"ל הא (קתני) מתניתין דמקדישין בין לפני היובל בין לאחר היובל וי"ל דהכי פי' דאע"ג דאין השנה מתחיל אלא בראש השנה מ"מ יובל אינו מתחיל עד יום כפורים בין לאחר יובל זה אחר ראש השנה של סוף שנת היובל לא נאמר ששנת יובל (מערכך) עד יום הכפורים:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Ben Yehoyada

    מַאי קָמַשְׁמַע לָן? מַתְנִיתִין הִיאהקשה הרב 'פתח עינים' וכי גברא דאתי לדינא לא ידין הדיין את הדין לומר פלוני חייב פלוני זכאי משום דהוא משנה? עיין שם. ונראה לי בס"ד דתלמודא לא קאמר 'אָתוּ לְקַמֵּיהּ דְּרַב יֵימַר' דמשמע תובע ונתבע אתו לקמיה לדינא אלא אמר 'אָתָא' והכונה דזה המוכר בא לפני רב יימר וסיפר לו מעשה שעשה שמכר נכסיו ואולי היה אותו האיש קרובו או אהובו והוא לא בא לשאול מן רב יימר כלום בדבר זה אלא סיפר לו מעשה שהיה אך רב יימר נתכוון להודיע לאותו האיש וגם לשומעין הלכה זו בדבר זה דתפילין נמי הם בכלל נכסיו וכוונתו גם כן לומר לו כמה מכוער הדבר הזה אשר עשית למכור כל נכסיך דהא לפום דינא אפילו התפילין צריך אתה לחלוץ עד שתפדהו בדמים. ועל זה מקשי תלמודא מאי קא משמע לן בדין זה והלא משנה ערוכה היא דמסתמא ידע לה המוכר כי לא היה עם הארץ ומה בא ללמדו דבר חדש? ומשני מהו דתימא התם הוא דסבר וכו' כלומר אף על גב דמסתמא יודע זה דבר השנוי במשנה אך כיון דיש סברה לומר מתניתין שאני לכך בא לחדש לו דאין חילוק בזה.

    Babylonian Talmud · folio map

    Arakhin 24a

    Arakhin 24a. The full printed text of this folio side — 18 numbered segments, about 340 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    גמ' הוא דרשינן החייהו דהכי משמע הוא יהיה קיים מערכך:

    עד האידנא דהוה ליה מעצד יתירה לאשולי הוו מושלי ליה מגירות:

    סליקו ליה תפילין חלצו לו תפילין מראשו עד שיפדם בדמים:

    מצוה קא עבידנא דיהיבנא לבדק הבית הילכך אכל נכסיה הוה דעתיה:

    מתני' אין לו לא בכסות אשתו שאינו שלו:

    לשמן לשם אשתו ובניו:

    סנדלים חדשים רבותא קמ"ל [דאע"ג] דעדיין לא נעלום הרי הן בחזקתן משעת לקיחה:

    אע"פ שאמרו עבדים נמכרים [בכסותן] לשבח דכסות יפה שלהן משבחת ומעלה דמיהן כגון גבי נכסי יתומים שאם תילקח לעבד כסות בשלשים דינר הוא משביח מנה על דמים שהוא שוה עכשיו:

    14 more comments on this page.

    Rashi on Arakhin 24a · Sefaria

    Tosafot

    אין להקדש אלא מקומו ושעתו וא"ת אם כן למה צריך להמתין שום ההקדש ששים יום והרי בכל הני דהכא אין ממתינין אע"ג דהוי רווחא דהקדש ואין לומר דהכא מיירי בשהקדיש כל נכסיו ומשום הכי לא שייך הכרזה זה אינו דהא תניא בתוספתא דפרקין דאפילו לא הקדיש אלא מרגלית לבדה כך הדין דאין ממתינין וי"ל דהכא מיירי במטלטלין ואיתא (בהנושא) [בפ' אלמנה ניזונת] (כתובות דף ק:) דאין מכריזין על אלו שמא יגנבו אבל רישא דמתני' דמצריך הכרזה ששים יום מיירי בקרקעות:

    אין מקדישין כו':

    רב ושמואל דאמרי תרוייהו אין מקדישין ליגאל לפדות פחות משתי סלעים וב' פונדיון (יפים) שהרי אם גאלו הוא או אחר באחד משני היובל בין בכ' בין בל' או באחד מכל שני היובל הוא נגאל לפי השנים הנותרות עד יובל סלע ופונדיון לכל שנה ושנה מ"ט סלעים למ"ט שנים פש לך סלע דהוא מ"ח פונדיון וזהו פונדיון שמביא לקלבון כדאיתא בבכורות (דף נ.) אבל אם הוא גואל בפחות משתי שנים לפני היובל אינו מגרע כלום אלא גואל כור זרע בחמשים סלעים שלימים כדכתיב (ויקרא כ״ז:י״ח) וחשב לו את הכסף על פי שנים הנותרות עד שנת היובל ונגרע מערכך ומיעוט שנים שתים אבל משתי שנים אין לו גירוע לפיכך בא התנא לאשמועינן שיהא אדם חס על נכסיו ואל יקדיש פחות משתי שנים לפני היובל שלא יצטרך לגאול בלא גירוע אלא נותן חמשים סלעים שלימים וא"ת ניתני נמי אין מקדישין שנה ראשונה של יובל כדי שיהא חס על נכסיו דאז נמי גואל בלא גירוע ויש לומר דזה לא הוצרך לומר דיודע המקדיש שאם גואל יגאל בלא גירוע וקביל עילויה שהרי היא עולה חמשים סלעים למ"ט שנים חשבון סלע ופונדיון לשנה אבל כאן השמיענו לפי שאין עד היובל כ"א שנה לפיכך (לא הזהיר) השמיענו התנא שיהא חס על נכסיו ואל יקדיש שאם יגאל פחות משתי שנים דאז הוא לפני היובל אין לו גירוע ועוד יש לומר דלפיכך לא תנא נמי אין מקדישין שנה ראשונה של יובל לפי שיכול להמתין עד ג' שנים לפני היובל ואז לא יהא צריך ליתן כי אם שלש סלעים ושלש פונדיונין לפיכך לא הזהיר התנא אלא בפחות משתי שנים דאז הוא צריך ליתן חמשים סלעים שלימים ואם המתין עד היובל לא יחזור עוד לידו וא"ת מאי קמ"ל הא (קתני) מתניתין דמקדישין בין לפני היובל בין לאחר היובל וי"ל דהכי פי' דאע"ג דאין השנה מתחיל אלא בראש השנה מ"מ יובל אינו מתחיל עד יום כפורים בין לאחר יובל זה אחר ראש השנה של סוף שנת היובל לא נאמר ששנת יובל (מערכך) עד יום הכפורים:

    Tosafot on Arakhin 24a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    מַאי קָמַשְׁמַע לָן? מַתְנִיתִין הִיא הקשה הרב 'פתח עינים' וכי גברא דאתי לדינא לא ידין הדיין את הדין לומר פלוני חייב פלוני זכאי משום דהוא משנה? עיין שם. ונראה לי בס"ד דתלמודא לא קאמר 'אָתוּ לְקַמֵּיהּ דְּרַב יֵימַר' דמשמע תובע ונתבע אתו לקמיה לדינא אלא אמר 'אָתָא' והכונה דזה המוכר בא לפני רב יימר וסיפר לו מעשה שעשה שמכר נכסיו ואולי היה אותו האיש קרובו או אהובו והוא לא בא לשאול מן רב יימר כלום בדבר זה אלא סיפר לו מעשה שהיה אך רב יימר נתכוון להודיע לאותו האיש וגם לשומעין הלכה זו בדבר זה דתפילין נמי הם בכלל נכסיו וכוונתו גם כן לומר לו כמה מכוער הדבר הזה אשר עשית למכור כל נכסיך דהא לפום דינא אפילו התפילין צריך אתה לחלוץ עד שתפדהו בדמים. ועל זה מקשי תלמודא מאי קא משמע לן בדין זה והלא משנה ערוכה היא דמסתמא ידע לה המוכר כי לא היה עם הארץ ומה בא ללמדו דבר חדש? ומשני מהו דתימא התם הוא דסבר וכו' כלומר אף על גב דמסתמא יודע זה דבר השנוי במשנה אך כיון דיש סברה לומר מתניתין שאני לכך בא לחדש לו דאין חילוק בזה.

    Ben Yehoyada on Arakhin 24a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Arakhin, daf 24, Amud Aleph, about 340 words in 18 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 18 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 19 words

      Opens “(ויקרא כז, ח) ״ואם מך הוא מערכך״…”

    2. Segment 212 words

      Opens “אבל לא לאשתו ובניו וכו'. מ"ט ״הוא…”

    3. Segment 319 words

      Opens “רבי אליעזר אומר: אם היה איכר, נותן…”

      Named: רבי אליעזר.

    4. Segment 416 words

      Opens “היה לו מין אחד. [וכו']: פשיטא! כי…”

    5. Segment 516 words

      Opens “מהו דתימא: עד האידנא דהוה ליה לאושולי…”

    6. Segment 628 words

      Opens “המקדיש את נכסיו מעלין לו תפילין. ההוא…”

      Named: רב יימר.

    7. Segment 717 words

      Opens “מהו דתימא התם הוא דסבר מצוה קא…”

    8. Segment 823 words

      Opens “מתני׳ אחד המקדיש נכסיו ואחד המעריך עצמו…”

    9. Segment 935 words

      Opens “אע"פ שאמרו עבדים נמכרין בכסותן לשבח שאם…”

    10. Segment 1020 words

      Opens “גמ׳ ת"ר (ויקרא כז, כג) ונתן את…”

    11. Segment 114 words

      Opens “הדרן עלך שום היתומים…”

    12. Segment 1223 words

      Opens “מתני׳ אין מקדישין לפני היובל פחות משתי…”

    13. Segment 1318 words

      Opens “גמ׳ ורמינהו מקדישין בין לפני היובל בין…”

    14. Segment 1429 words

      Opens “רב ושמואל דאמרי תרוייהו אין מקדישין ליגאל…”

      Named: רב ושמואל, שמואל.

    15. Segment 1517 words

      Opens “איתמר המקדיש שדהו בשנת היובל עצמה רב…”

      Named: רב אמר, שמואל.

    16. Segment 1626 words

      Opens “מתקיף לה רב יוסף בשלמא לענין מכירה…”

      Named: רב יוסף, רב איכא, שמואל.

    17. Segment 1720 words

      Opens “אלא הכא מי איכא למימר ק"ו והא…”

      Named: רבי יהודה.

    18. Segment 188 words

      Opens “שמואל כר"ש סבירא ליה דאמר נכנסין ולא…”

      Named: שמואל.

    Sages named on this page

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Arakhin 24a · Segment 16 — “מתקיף לה רב יוסף בשלמא לענין מכירה דפליג שמואל…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Arakhin 24a · Segment 16 — “…לענין מכירה דפליג שמואל עליה דרב איכא למימר קל…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Arakhin 24a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026