Talmud Builders

    Arakhin 10b

    Back to index

    English translation — Arakhin 10b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1every day, but only on the first day? The Gemara answers: The days of the festival of Sukkot are distinct from one another with regard to their additional offerings, as the number of bulls offered changes each day of Sukkot (see Numbers 29:12–38). Since each day is unique, the full hallel is recited on each day. By contrast, the days of Passover are not distinct from one another with regard to their additional offerings (see Numbers 28:24), and therefore the full hallel is recited only on the first day, which is the first day on which the additional offerings for a Festival are sacrificed.

    2The Gemara objects: On Shabbat, which is also distinct from the other days of the week with regard to its additional offerings, let us say hallel . The Gemara explains: Shabbat is not called an appointed day in the Torah, and hallel is recited only on days that are referred to in the Torah as appointed days (see Leviticus 23:4), which are days of rejoicing.

    3The Gemara objects: On the New Moon, which is called an appointed day, let us say hallel . The Gemara explains: The New Moon is not sanctified with regard to the prohibition against the performance of labor, and hallel is recited only on a day that is sanctified, as it is written: “You shall have a song as in the night when a festival is sanctified” (Isaiah 30:29), which indicates that a night that is sanctified as a Festival, which includes a prohibition of labor, requires song, but one that is not sanctified as a Festival does not require song.

    4The Gemara objects: On Rosh HaShana and Yom Kippur, which are called an appointed day and also are sanctified with regard to the prohibition against the performance of labor, let us say hallel . The Gemara explains: Hallel is not recited on those days due to the statement of Rabbi Abbahu.

    5As Rabbi Abbahu said that the ministering angels said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, for what reason do the Jewish people not recite songs of praise, i.e., hallel , before You on Rosh HaShana and on Yom Kippur? He said to them: Is it possible that while the King is sitting on the throne of judgment and the books of life and the books of death are open before Him, the Jewish people would be reciting joyous songs of praise before Me? Rosh HaShana and Yom Kippur are somber days of judgment whose mood is incompatible with the recitation of hallel .

    6The Gemara objects: But what about Hanukkah, which has neither this or that, i.e., there is no special offering on it, nor is labor prohibited, and yet one says hallel . The Gemara explains: Hallel is recited on Hanukkah not because of its status as a Festival, but because of the miracle that occurred on those days. The Gemara objects: If so, on Purim, when there is also this factor, i.e., a miracle occurred on that day, let us say hallel . Rabbi Yitzḥak said: Hallel is not recited on Purim because one does not recite a song of praise for a miracle that occurred outside of Eretz Yisrael.

    7Rav Naḥman bar Yitzḥak objects to this explanation: But there is the exodus from Egypt, which was a miracle that took place outside of Eretz Yisrael, and yet we say hallel on Passover night in commemoration of it? The Gemara responds that this is as it is taught in a baraita : Until the Jewish people entered Eretz Yisrael, all lands were deemed fit for songs of praise to be recited for miracles performed within their borders, as all lands were treated equally. But once the Jewish people entered Eretz Yisrael, that land became endowed with greater sanctity, and all the other lands were no longer deemed fit for songs of praise to be recited for miracles performed within them.

    8Rav Naḥman says an alternative answer as to why hallel is not recited on Purim: The reading of the Megilla, i.e., the Scroll of Esther, is equivalent to reciting hallel . Rava says a third reason: Granted, hallel is said there, when recalling the exodus from Egypt, as after that salvation one can recite the phrase in hallel : “Give praise, O servants of the Lord” (Psalms 113:1), since after the Israelites’ servitude to Pharaoh ended with their salvation, they were truly servants of the Lord and not servants of Pharaoh. But can it be said here, after the salvation commemorated on Purim: “Give praise, O servants of the Lord,” which would indicate that after the salvation the Jewish people were only servants of the Lord and not servants of Ahasuerus? Not so, as even after the miracle of Purim, we are still the servants of Ahasuerus, since the Jews remained in exile under Persian rule.

    9The Gemara objects: And according to the opinion of Rav Naḥman, who says that the reading of the Megilla itself is an act of reciting hallel , there is a difficulty: Isn’t it taught in a baraita : Once the Jewish people entered Eretz Yisrael, that land became endowed with greater sanctity, and all the other lands were no longer deemed fit for songs of praise to be recited for miracles performed within them. How, then, may one recite a form of hallel by reading the Megilla? The Gemara answers: He maintains that once the people were exiled from Eretz Yisrael, the other lands returned to their initial suitability, and were once again deemed fit for reciting hallel , in commemoration of miracles performed within them.

    10§ The mishna teaches: And one would not play a copper flute [ abuv ]; rather, one would play a flute [ abuv ] of reed, because its sound is pleasant. The Gemara asks: The mishna opens by referring to flutes and calls them ḥalil and then concludes by referring to playing an abuv . Rav Pappa said: A ḥalil is the same as an abuv . Its original name was abuv ; and why does the mishna call it a ḥalil ? The reason is that its sound is sweet [ ḥali ].

    11The Sages taught in a baraita : There was a flute in the Temple; it was smooth and it was thin, i.e., its sides were thin; it was made from reed, and it was in existence from the days of Moses. The king issued a command and they plated the flute with gold, but then its sound was not as pleasant as it was previously. They therefore removed its plating and its sound was then as pleasant as it was before. Similarly, there was a cymbal in the Temple; it was made from copper and its sound was pleasant. It became damaged and the Sages sent for and brought artisans from Alexandria in Egypt and they repaired it, but its sound was not as pleasant as before. They removed the materials with which the cymbal had been repaired and its sound was then as pleasant as it had been before the repair.

    12There was a mortar in the Temple; it was made of copper and it was from the days of Moses, and it was used to compound the spices for the incense. It became damaged and they brought artisans from Alexandria in Egypt and they repaired it, but it did not compound the spices as well as it had before. They removed the materials with which the mortar had been repaired and it then compounded the spices as it had before it was repaired.

    13The baraita concludes: These two copper vessels, the cymbal and the mortar, were remnants from the First Temple and they were damaged and they could not be repaired in an effective manner. And it was with regard to the copper vessels constructed for the First Temple that David said: “All these vessels, which Hiram made for King Solomon, in the House of the Lord, were of burnished brass” (I Kings 7:45), and, in a parallel verse, “bright brass” (II Chronicles 4:16). And with regard to these two items it states in the verse describing the vessels that Ezra brought to Jerusalem: “And vessels of fine golden brass, two, precious as gold” (Ezra 8:27).

    14Rav and Shmuel disagree as to the meaning of the phrase: Two, precious as gold. One said: Each and every one of these brass vessels was as valuable as two vessels made from gold. And the other one said: The two of them together were as valuable as one vessel made from gold. Similarly, Rav Yosef teaches the following explanation found in a baraita : The two of them together were as valuable as one vessel made from gold.

    15The Gemara cites another explanation of the verse in Ezra. It is taught in a baraita that Rabbi Natan says: The cymbals and mortars were pairs, i.e., there were two cymbals and two mortars, as it is stated in the aforementioned verse “two”; do not read it as two [ shenayim ], but as pairs [ sheniyyim ].

    16§ Rabban Shimon ben Gamliel teaches in a baraita : The Siloam pool used to spurt forth water through an opening with a diameter like that of an issar coin. The king issued a command and they widened the opening so that its waters would increase, but the waters actually decreased. And they subsequently decreased the size of the opening again and it once again spurted forth water as it had before. All this serves to uphold that which is stated in the verse: “Let not the wise man glory in his wisdom, neither let the mighty man glory in his might” (Jeremiah 9:22), i.e., man should not think that he can accomplish anything he wishes.

    17And likewise Rabban Shimon ben Gamliel would say, with regard to the musical instruments in the Temple: There was no hirdolim in the Temple. The Gemara asks: What is a hirdolim ? Abaye said: It is a hydraulic organ. It was not used in the Temple because its sound is pleasant but it disrupts the melody.

    18Rava bar Sheila said that Rav Mattana said that Shmuel said: There was an instrument called magreifa in the Temple.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ימי החג חלוקין בקרבנותיהםדפרי החג מתמעטין והולכין:

    ראש חדש איקרי מועדדכתיב (איכה א׳:ט״ו) קרא עלי מועד ובפ"ד דמסכת תענית (דף כט.) תמוז דההוא שתא מלויי מליוה דכתיב קרא עלי מועד:

    השירהלל:

    מקודשבעשיית מלאכה:

    קרייתהקריאת המגילה:

    דחלי קליהמתוק קולו לשמוע:

    חלקקלוף:

    דקטינב"ש. גילדו דקה:

    צלצלשני כלים מכין זה ע"ג זה וקולם דק וקורין להן צנב"ש:

    מפטמת את הבשמיםשבה היו כותשין סממני הקטרת והיה קולה צלול ומפטמת הבשמים יפה ונותנת בהן ריח כדאמרי' בכריתות (דף ו:) השוחק אומר היטב הדק הדק היטב שהקול יפה לבשמים:

    שני כליםצלצל ומכתשת נחושת:

    ממורטדק שיכולין לקפלו:

    ממורקקלל לויישנ"ט:

    שנייםשני צלצלים ושני מכתשות:

    בכאיסרפי המעיין שהוא נובע שם רחב כאיסר:

    אל יתהלל חכםשחכמתו אינה אלא מקלקלת לפי שכלי מקדש ראשון ע"פ הגבורה נעשו דכתיב (ד"ה א כח) הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל כל מלאכת התבנית:

    הרדווליס טבלא גורגדנאזוג ועינבל שקורים אישקליט"א:

    ומערבב את הנעימהכשהיה קול זה מסיים:

    מגריפהשבה גורפין את דשן המזבח. וודי"ל והוא כעין כף:

    ערכין י עמוד ב

    1כל יומא? דחג חלוקין בקרבנותיהן, דפסח אין חלוקין בקרבנותיהן.

    2שבת דחלוקה בקרבנותיה, לימא! לא איקרי ״מועד״.

    3ראש חודש דאיקרי ״מועד״, לימא! לא איקדיש בעשיית מלאכה, דכתיב: ״(ישעיהו ל״, כט) ״השיר יהיה לכם כליל התקדש חג״ לילה המקודש לחג טעון שירה, ושאין מקודש לחג אין טעון שירה.

    4ראש השנה ויום הכיפורים, דאיקרו ״מועד״, ואיקדוש בעשיית מלאכה, לימא! משום דר' אבהו.

    5דאמר רבי אבהו, אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע מפני מה אין ישראל אומרים שירה לפניך בר"ה וביום הכפורים? אמר להן: אפשר, מלך יושב על כסא הדין, וספרי חיים וספרי מתים פתוחין לפניו, וישראל אומרים שירה לפני?

    6והא חנוכה דלא הכי ולא הכי, וקאמר! משום ניסא. פורים דאיכא ניסא, לימא! אמר רבי יצחק: לפי שאין אומרים שירה על נס שבחוצה לארץ.

    7מתקיף לה רב נחמן בר יצחק: והרי יציאת מצרים, דנס שבחוצה לארץ הוא, ואמרינן הלל! כדתניא: עד שלא נכנסו ישראל לארץ הוכשרו כל הארצות לומר שירה, משנכנסו לארץ לא הוכשרו כל ארצות לומר שירה.

    8רב נחמן אמר: קרייתה זו היא הלילא. רבא אמר: בשלמא התם ״הללו עבדי ה'״ ולא עבדי פרעה, הכא ״הללו עבדי ה'״ ולא עבדי אחשורוש? אכתי עבדי אחשורוש אנן!

    9ולר"נ דאמר: קרייתה זו היא הלילא, התניא: משנכנסו לארץ לא הוכשרו כל ארצות לומר שירה, כיון שגלו חזרו להיתירן הראשון.

    10לא היה מכה באבוב של נחושת וכו'. פתח בחליל ומסיים באבוב. א"ר פפא: היינו חליל היינו אבוב, ואמאי קרי ליה ״חליל״? דחלי קליה.

    Baraita

    11ת"ר אבוב היה במקדש, חלק היה, דק היה, של קנה היה, ומימות משה היה. צוה המלך וציפוהו זהב, ולא היה קולו ערב, נטלו את צפויו והיה קולו ערב כמות שהיה. צלצול היה במקדש, של נחושת היה, והיה קולו ערב, ונפגם, ושלחו חכמים והביאו אומנין מאלכסנדריא של מצרים ותקנוהו, ולא היה קולו ערב, נטלו את תיקונו והיה קולו ערב כמות שהיה.

    12מכתשת היתה במקדש, של נחושת היתה, ומימות משה היתה, והיתה מפטמת את הבשמים, נתפגמה והביאו אומנין מאלכסנדריא של מצרים ותיקנוה, ולא היתה מפטמת כמו שהיתה, נטלו את תיקונה והיתה מפטמת כמו שהיתה.

    13אלו שני כלים נשתיירו ממקדש ראשון, ונתפגמו ולא היה להם ארוכה, ועליהם אמר דוד: (מלכים א ז, מה) נחושת ממורט {דברי הימים ב ד׳:יט } נחושת (ממורק) ועליהם הוא אומר: (עזרא ח, כז) וכלי נחשת מוצהב שנים חמודות (מזהב)׃

    14רב ושמואל חד אמר כל אחד ואחד שקול כשנים של זהב וח"א שניהם שקולין כאחד של זהב תני רב יוסף שניהם שקולין כאחד של זהב׃

    Baraita

    15תניא ר' נתן אומר שניים היו שנאמר ״שנים אל תיקרי שנים אלא שניים״׃

    16תני רשב"ג שילוח היה מקלח מים בכאיסר צוה המלך והרחיבוהו כדי שיתרבו מימיו ונתמעטו וחזרו ומיעטוהו והיה מקלח מים לקיים מה שנאמר ״(ירמיהו ט״, כב) אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל גבור בגבורתו׃

    17וכן היה רבן שמעון בן גמליאל אומר הרדולים לא היה במקדש, מאי הרדולים אמר אביי טבלא גורגדנא מפני שקולו ערב ומערבב את הנעימה:

    18אמר רבא בר שילא אמר רב מתנה אמר שמואל מגריפה היתה במקדש׃

    Tosafot

    אמרו מלאכי השרת מפני מה אין ישראל אומרים שירה לפניך בר"ה וביום הכיפורים - אבל לא קאמר מפני מה אין אנו אומרים שירה משמע שמלאכי השרת אומרים שירה ולכך אומר ר"י דבר"ה וביום הכיפורים אין לדלג והחיות ישוררו וכרובים יפארו:

    ועליהם אמר דוד נחושת ממורטפ"ה על נחושת שמוציא בהם מיהו קשה דהאי קרא בעלמא במלכים דכתיב נחשת ממורט ובדברי הימים (ב ד) כתיב נחשת מרוק ומאי קאמר ועליהם אמר דוד ונראה לר"י דה"ג ועליהם אמר קרא נחשת ממורט נחושת (ממורק):

    הרדווליס בסמ"ך גריס רש"י ונראה לר' הרדוולים במ"ם וכן יש בבראשית רבה ערדולין בעיר ומדינה נהפכה פירוש ערדוולין כמו הרדוולין והם מיני כלי זמר מ"ם מתחלפת בנו"ן הרדוולים זהו תרגום של עוגב:

    מגריפה היתה במקדשפי' בקונטרס שגורפין בה הדשן וקשה דהא היתה כלי זמר אלא נראה לפרש דשני מיני מגריפות היו אחת לדשן ואחת של שיר:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Gilyon HaShas

    גמ' מכחשתע' שבועות דף יא ע"א תוס' ד"ה מכל מקום קשיא:

    Babylonian Talmud · folio map

    Arakhin 10b

    Arakhin 10b. The full printed text of this folio side — 18 numbered segments, about 462 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ימי החג חלוקין בקרבנותיהם דפרי החג מתמעטין והולכין:

    ראש חדש איקרי מועד דכתיב (איכה א׳:ט״ו) קרא עלי מועד ובפ"ד דמסכת תענית (דף כט.) תמוז דההוא שתא מלויי מליוה דכתיב קרא עלי מועד:

    השיר הלל:

    מקודש בעשיית מלאכה:

    קרייתה קריאת המגילה:

    דחלי קליה מתוק קולו לשמוע:

    חלק קלוף:

    דק טינב"ש. גילדו דקה:

    11 more comments on this page.

    Rashi on Arakhin 10b · Sefaria

    Tosafot

    אמרו מלאכי השרת מפני מה אין ישראל אומרים שירה לפניך בר"ה וביום הכיפורים - אבל לא קאמר מפני מה אין אנו אומרים שירה משמע שמלאכי השרת אומרים שירה ולכך אומר ר"י דבר"ה וביום הכיפורים אין לדלג והחיות ישוררו וכרובים יפארו:

    ועליהם אמר דוד נחושת ממורט פ"ה על נחושת שמוציא בהם מיהו קשה דהאי קרא בעלמא במלכים דכתיב נחשת ממורט ובדברי הימים (ב ד) כתיב נחשת מרוק ומאי קאמר ועליהם אמר דוד ונראה לר"י דה"ג ועליהם אמר קרא נחשת ממורט נחושת (ממורק):

    הרדווליס בסמ"ך גריס רש"י ונראה לר' הרדוולים במ"ם וכן יש בבראשית רבה ערדולין בעיר ומדינה נהפכה פירוש ערדוולין כמו הרדוולין והם מיני כלי זמר מ"ם מתחלפת בנו"ן הרדוולים זהו תרגום של עוגב:

    מגריפה היתה במקדש פי' בקונטרס שגורפין בה הדשן וקשה דהא היתה כלי זמר אלא נראה לפרש דשני מיני מגריפות היו אחת לדשן ואחת של שיר:

    Tosafot on Arakhin 10b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' מכחשת ע' שבועות דף יא ע"א תוס' ד"ה מכל מקום קשיא:

    Gilyon HaShas on Arakhin 10b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    סִפְרֵי חַיִּים וְסִפְרֵי מֵתִים פְּתוּחִים לְפָנָיו פירוש גם נשמות המתים נדונין מי יחזור בגלגול ובאיזה גלגול יחזור ומי ראוי להעלותו מדרגה למעלה ממדרגתו.

    וְהָא חֲנֻכָּה, דְּלָא הָכִי וְלָא הָכִי, וְקָאַמְרִינָן נראה קושיא זו רופפת ביד המקשן דידע שיש לתרץ חכמים עשו חיזוק לדבריהם לדמותה לימים טובים דאורייתא ולהכי הקשה לו תחלה קושיא דראש השנה ויום הכיפורים דאלימא ליה ואחר שתרץ לו זו לא נמנע מלהקשות גם זו אף על פי שהיא רופפת לראות מה ישיב התרצן והשיב לו משום ניסא. והרב בתי כהונה (חלק א' בבית ועד דף יג) הקשה מאי קשיא ליה והלא הלכה רווחת בישראל שנביאים תקנוה שיהיו אומרים אותה על כל פרק ועל כל צרה שלא תבא (פסחים קיז.) ואדקשיא ליה על הא דרבי שמעון תיקשי ליה אהך דנביאים מהך קרא דכל צרה דלא אקדיש ולא אקרי מועד? עד כאן לשונו עיין שם. ונראה לי בס"ד דעל הא דנביאים ליכא קושיא דיש לומר הם לא תקנו לומר ההלל על כל צרה אלא רק בשעתה דהיינו בשעת הנס ולא לדורות עולם לאומרם בקבע בכל שנה ושנה על צרה דלא אקדיש ולא אקרי 'מוֹעֵד'. ועוד נראה לי בס"ד הכי קא מקשי 'וְהָא חֲנֻכָּה דְּלָא הָכִי וְלָא הָכִי וְקָאַמְרִינָן' ואם כן יהיה בזה זלזול לראש השנה ויום הכיפורים דאקדיש בעשיית מלאכה ואקרי 'מוֹעֵד' ולא קאמרינן דנמצאת חנוכה שהיא מדרבנן עדיפה מנייהו, ולהכי ראוי שלא יאמרו משום כבוד ראש השנה ויום הכיפורים כהאי גונא אמרו הטעם שאין גומרים הלל בחול המועד של פסח מפני שביום טוב שביעי של פסח אי אפשר לומר הלל גמור מטעמא דאיתא במדרש ואם יאמרו בחול המועד הוי זלזול ליום טוב דנראה חול המועד עדיף מיניה וכמפורש טעם זה בלבוש (באורח חיים בהג"ו) עיין שם וכן נמי שפיר מקשי מכח האי טעמא ומשני אין כאן זלזול דחנוכה שאני דאתעביד ניסא ועל הנס אומרים ההלל.

    אַבּוּב הָיָה בַּמִּקְדָּשׁ, חָלָק הָיָה, דַּק הָיָה, שֶׁל קָנֶה הָיָה, וּמִימוֹת מֹשֶׁה הָיָה. יש להקשות למה הוצרך לומר ארבע פעמים 'הָיָה' וסגי לומר כן אבוב של קנה חלק ודק היה במקדש מימות משה צוה המלך וכו' ובזה לא היה נצרך לומר עוד ארבע פעמים 'הָיָה'? ונראה לי בס"ד דידוע מה שאמר רבינו האר"י ז"ל בשער בסוד הפסוק אֱלֹקִים אַל דֳּמִי לָךְ וכו' (תהלים פג, ב) כי רחל עומדת בעולם הבריאה בחצות לילה ובפרט באשמורת עד אור הבוקר דוגמה לרחל אמנו שיושבת ומזמרת בחצות לילה עד אור הבוקר וזה הטעם שדוד המלך ע"ה היה מזמר במזמורי תהלים בחצות לילה, ולפי זה האבוב שהוא כלי זמר חשוב ומשובח הוא רומז לרחל. וידוע מה שאמר רבינו האר"י ז"ל בסוד וּמִדַּת יָמַי מַה הִיא אֵדְעָה מֶה חָדֵל אָנִי (תהלים לט, ה) שיש ארבע שמות אהי־ה ולאה לוקחת מהם אורות ארבעה אלפי"ן ורחל לוקחת אורות ארבע פעמים 'היה' הנשארים שעולים מספר שמונים [20×4=80] וזו הכונה של בשכמל"ו [בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד] שצריך לכוין בתיבת 'וָעֶד' [80] שהיא מספר ד' פעמים היה וכנזכר בספר הקדוש עץ חיים עיין שם. ולכן באבוב שרומז לרחל נקיט ביה בכונה ד' פעמים הי־ה לרמוז שהוא רומז לרחל שלוקחת אורות ד' פעמים 'היה' מארבע שמות אהי־ה.

    צִוָּה הַמֶּלֶךְ וְצִפּוּהוּ זָהָב וְקוֹלוֹ לֹא הָיָה עָרֵב לרמוז בזה על האדם שמוכיח או מורה הלכות לאחרים אם ידבר עמהם בנחת יהיו דבריו ערבים להם ואז יהיו נשמעים וכמו שנאמר דִּבְרֵי חֲכָמִים בְּנַחַת נִשְׁמָעִים (קהלת ט, יז) וכן אמרו בגמרא על שלשה דברים שצריך אדם לומר בתוך ביתו מערב שבת עם חשיכה עשרתם ערבתם וכו' (משנה שבת ב, ז) דצריך לממרניהו בניחותא כי היכי דלקבלו מיניה (שבת לד.) ולכן האביב שהוא מוציא קול היה של קנה חלק ודק והיה קולו ערב ואחר שצפוהו זהב שהוא קשה שבמיני מתכות ולא היה קולו ערב כן האדם המוכיח והמורה לבני אדם שמוציא קולו מן הקנה שלו אם יהיה דבורו בנחת רך כקנה וחלק ודק לדבר בניחותא יהיו דבריו ערבין לשומעין וממילא יהיו מתקבלים אצלם ואם ידבר בקושי אין דבריו נשמעין ומתקבלין. ומן ' צִלְצָל וּמַכְתֶּשֶׁת ' ילמוד האדם להכיר ולהבין ערך מצות שעושים הראשונים כמה וכמה יגדל ערכם על מעשים טובים של האחרונים ועל זה אמרו (שבת קיב:) אם ראשונים כמלאכים אנו כבני אדם ואם ראשונים כבני אדם אנו כחמורים.

    אֵלּוּ שְׁנֵי כֵּלִים נִשְׁתַּיְּרוּ מִמִּקְדָּשׁ רִאשׁוֹן וְנִפְגְּמוּ, וְלֹא הָיָה לָהֶם אֲרוּכָה (מלכים א ז, מה). נראה לי בס"ד הטעם דשני כלים אלו נפגמו בבית שני דידוע מה שאמר רבינו האר"י ז"ל בסוד ארבע כיתות (סוטה מב.) דכת מספרי לשון הרע פוגעים בתפארת שהוא סוד היצירה שמסלקין הארתו מן המלכות שהוא סוד דעשיה וידוע דבית שני היה בו עון לשון הרע ובעבור זה נחרב וידוע דהקטורת היא תיקון העשיה שכוללים בה גם תיקון היצירה לכן בתפילת העשיה בכל יום אומרים גם כן זמירות שהם תיקון היצירה לכן צִלְצָל שבו עושין זמר שהוא תיקון היצירה וּמַכְתֶּשֶׁת שבה עושין הקטורת שהוא תיקון העשיה נפגמו בבית שני ולא היה להם אֲרוּכָה אותיות ' אור כ " ה '. ובזה יובן הטעם שהיו שני כלים אלו מן נחשת, דעליהם אמר דוד נְחֹשֶׁת מְמֹרָט (מלכים א' ז, מה) כי ידוע מה שאמר רבינו האר"י ז"ל (בשער הגלגולים דף כט:) דשת היה נפש דהבל ונח היה רוח דהבל עיין שם וידוע כי נפש עשיה ורוח יצירה ונח ושת הם צירוף ' נְחֹשֶׁת ' שהוא ' נֹחַ שֵׁת ' שהוא סוד יצירה עשיה ולכן שני כלים אלו שהם סוד יצירה עשיה כלולים זה בזה היו מן נחשת שהוא צירוף 'נח שת' שהם יצירה ועשיה.

    "וּכְלֵי נְחֹשֶׁת מֻצְהָב טוֹבָה שְׁנַיִם חֲמוּדֹת כַּזָּהָב" (עזרא ח, כז) רַב וּשְׁמוּאֵל, חַד אָמַר: שְׁנֵיהֶם שְׁקוּלִים כְּאֶחָד שֶׁל זָהָב, וְחַד אָמַר: כָּל אֶחָד וְאֶחָד שָׁקוּל כִּשְׁנַיִם שֶׁל זָהָב. יש להקשות מאי נפקא מינה מהאי פלוגתא מה דהוה הוה? ואף על גב דיש לומר נחית למסבר קראי נראה לי בס"ד דיש נפקותא לענין דינא אם אחד עשה צוואה וכתב בה תתנו לפלוני מן הסודרים של משי שיש לי שנים זהב והוא היה לו סודרים שהיו כל אחד שוה זהב אחד ויש לו עוד סודרים שכל סודר שוה שני זהובים, והנה למאן דאמר תיבת שנים קאי על הכלים דמפרש כאלו אמר 'ושני כלי נחושת' גם הכא הכי קאמר תתנו לו שני כלים שכל אחד שוה זהב ולמאן דאמר השני דסבירא ליה דקאי השנים על הזהב הכי קאמר תתנו לו סודר ששוה שני זהב ואף על פי שהחשבון של הערך שוה עם כל זה לפעמים שני סודרים ששוים כל אחד זהב נמכרים זבינא חריפא יותר מסודר אחד ששוה שני זהובים. אי נמי כגון שיש לו סודרים אשר ערכם כל שני סודרים בזהב אחד ויש לו סודרים חשובין יותר אשר ערכם כל אחד שני זהובים ולמאן דאמר הראשון דקאי על הכלים הכי קאמר תתנו לו מן הסודרים שיש לי שכוים כל כנים זהב אחד ולמאן דאמר השני הכי קאמר שיתנו לו סודר אחד מן הסודרים שערכם כל אחד בשנים זהב ואם כן נפקא מינה טובא לענין דינא. ועוד נראה לי בס"ד נפקותא לענין דינא דראיתי להרב חק נתן ז"ל שפירש טעם לפלוגתייהו בהא פליגי מאן דאמר 'כָּל אֶחָד וְאֶחָד שָׁקוּל כִּשְׁנַיִם' היינו משום דדייק במה שאמר וּכְלֵי נְחֹשֶׁת ' מֻצְהָב ' (עזרא ח, כז) לשון יחיד ולא כתיב 'מוצהבות' לשון רבים משמע דכל אחד מהם שקול כשנים והא דכתיב 'שְׁנַיִם' קאי אזהב, ומאן דאמר 'שְׁנֵיהֶם שְׁקוּלִים בְּאֶחָד כְּאֶחָד שֶׁל זָהָב' דייק מלשון ' חֲמוּדֹת ' לשון רבים עד כאן לשונו. נמצא חד תפש לשון תיבה ראשנה עיקר למידק מן 'מֻצְהָב' וחד תפיס לשון אחרון למידק מן 'חֲמוּדֹת' לשון רבים דנקיט באחרונה ולפי זה נפקא מינה לענין דינא דאם נמצא לשון שטר סתים ואיכא למידק מיניה תרי דיוקי דסתרי אהדדי הנה למאן דאמר זה אזלינן בתר תיבה הראשונה למידק מיניה ולמאן דאמר זה אזלינן בתר תיבה אחרונה עיקר.

    הַשִׁילוֹחַ הָיָה מְקַלֵּחַ מַיִם בִּכְאִסָּר, וְצִוָּה הַמֶּלֶךְ וְהִרְחִיבוּהוּ נראה לי בס"ד כל זה היה בהשגחה מן השמים כדי ללמדם מוסר מאן דאיהו זעיר איהו רב ומאן דאיהו רב איהו זעיר (זוהר חלק ג' קסח.) והיתה פתיחתו תחלה שיעור איסר שהוא ממון ללמד שיקח מזה מוסר על הממון כדי שיהיה לו מדת הסתפקות ויהיה שמח בחלקו.

    מַגְרֵפָה הָיְתָה בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ יש להקשות למה הוצרך לפרש ולומר 'נִמְצֵאת כֻּלָּהּ מוֹצִיאָה מֵאָה מִינֵי זֶמֶר' הלא חשבון זה אפילו תינוק יודע לאומרו? ונראה לי בס"ד דבא לספר הנס שנעשה בה אף על גב דתרי קלי לא משתמעי (ראש השנה כז.) וכאן היו ' מֵאָה מִינֵי זֶמֶר ' וכלהו משתמעי להשומע שהוא מרגיש בשמע של מאה קולות אף על פי שיוצאין בבת אחת. מיהו יש להקשות דאמר רב נחמן בר יצחק ' מַתְנִיתִין גּוּזְמָא ' משמע דברי שמואל אינם גוזמא, וקשא מי הכריח לתנא לדבר בלשון גוזמא ולא נקיט כדנקיט שמואל? ונראה לי בס"ד דמלבד מגריפה זו הגשמית יש עוד מגריפה רוחנית וזו הגשמית היא משל לרוחנית והענין הוא דידוע שכל הקרבנות שמקריבים בבית המקדש הם לצורך ברור ניצוצי קדושה מן הדומם צומח חי מדבר וכמו שאמר רבינו האר"י ז"ל, אך ודאי אין הבירור נעשה על ידי הקרבן עצמו שהוא בהמה אלא נעשה על ידי אור קדושה עליון השוכן וחונה בבית המקדש והוא שורה ומרחף על הקרבן ועל ידי כך נעשה הבירור של ניצוצי קדושה. ולכן אם הקריב האדם קרבנות כהלכתן חוץ למקדש עביד איסורא כי חוץ למשכן ולמקדש אין אור קדושה שורה ומרחף על הקרבן וכיון שהוא מושלל מן האור אין בקרבן חשיבות כלל כי מצד עצמו הוא בהמה בזויה ורק מתעלה על ידי האור המרחף עליו והוא מתלבש בו ובלתי האור הוא כמו בהמה מתה שאין בה נשמה נמצא האור העליון השורה על הקרבן הוא עושה מלאכת הבירור של ניצוצי קדושה ולזה האור השוכן בבית המקדש שעל ידו ובכוחו נעשה הבירור קורא בשם מגריפה שבו נגרפים ניצוצי הקדושה ועולים. והנה נודע שכל אור קדושה הנעתק ונמשך ממקום העליון למקום תחתון כלול מעשר ספירות וכל אחת מעשר הרי מאה ולכן במגריפה של בית המקדש עשו ציור ודמיון לאור של מעלה שכלול מעשר ועשר מעשר שבו גורפין ניצוצי קדושה שגם זו המגרפה הגשמית יש בה עשרה נקבים וכל נקב יש בו עשרה מיני זמר דנמצא יש בה מאה מיני זמר שהוא ענין שירה וזמרה והאור של מעלה שהוא כלול מעשר ספירות ועשר מעשר הרי מאה ספירות שמהם יהיה בירור ניצוצי קדושה גם בזה יש מאה זמר כי הזמר הזה של האור עניינו בירור והוא לשון כריתה כמו זְמִיר עָרִיצִים (ישעיה כה, ה) דכל בירור יהיה על ידי זימור ונמצא גם באור הזה יש ' מֵאָה מִינֵי זֶמֶר ' רצונו לומר מאה זימור ולכן אחר שהגיד שמואל תכונת מגריפה הגשמית שיש בבית המקדש סיים ' נִמְצֵאת כֻּלָּהּ מוֹצִיאָה מֵאָה מִינֵי זֶמֶר ' כלומר נמצאת זו המגריפה היא כנגד מגריפה הרוחנית שמוציאה מאה מיני זימור כלומר מאה בירור ואמר בלשון קצר להעלים הסוד. אמנם תנא דברייתא אמר דברים של משל במגריפה הגשמית שכל דבריו הם משל על המגרפה הרוחנית שהוא האור העליון השוכן וחונה בבית המקדש שבכוחו נעשה הבירור קאמר ' הִיא אַמָּה וְגָבוֹהַּ אַמָּה ' פירוש זה משל על האור הנמשך מעולם הבריאה ששם הוא מדרגת המאות ואמה אותיות מאה וזהו שאמר הִיא 'אַמָּה' בהפוך 'מֵאָה' שנמשך פנימיות שלה מן הבריאה שהוא סוד מאה 'וְגָבוֹהַּ אַמָּה' המקיף שלה גם כן מן בריאה שהוא סוד מאה 'וְקַתָּא יוֹצֵא מִמֶּנָּה' משל על אחיזת אור יצירה ועשיה 'וַעֲשָׂרָה נְקָבִים הָיוּ בָּהּ' כל אחת מוציא מאה מיני זמר נמצא מוציאה אלף מיני זמר זה התנא עשה פרטות יותר שמגיע עד אלף.

    Ben Yehoyada on Arakhin 10b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Arakhin, daf 10, Amud Bet, about 462 words in 18 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 18 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 19 words

      Opens “כל יומא? דחג חלוקין בקרבנותיהן, דפסח אין…”

    2. Segment 27 words

      Opens “שבת דחלוקה בקרבנותיה, לימא! לא איקרי ״מועד״.…”

    3. Segment 330 words

      Opens “ראש חודש דאיקרי ״מועד״, לימא! לא איקדיש…”

    4. Segment 413 words

      Opens “ראש השנה ויום הכיפורים, דאיקרו ״מועד״, ואיקדוש…”

    5. Segment 537 words

      Opens “דאמר רבי אבהו, אמרו מלאכי השרת לפני…”

      Named: רבי אבהו.

    6. Segment 624 words

      Opens “והא חנוכה דלא הכי ולא הכי, וקאמר!…”

      Named: רבי יצחק.

    7. Segment 734 words

      Opens “מתקיף לה רב נחמן בר יצחק: והרי…”

      Named: רב נחמן בר יצחק.

    8. Segment 828 words

      Opens “רב נחמן אמר: קרייתה זו היא הלילא.…”

      Named: רב נחמן, רבא.

    9. Segment 920 words

      Opens “ולר"נ דאמר: קרייתה זו היא הלילא, התניא:…”

    10. Segment 1023 words

      Opens “לא היה מכה באבוב של נחושת וכו'.…”

    11. Segment 1160 words

      Opens “ת"ר אבוב היה במקדש, חלק היה, דק…”

      Named: רב כמות.

    12. Segment 1232 words

      Opens “מכתשת היתה במקדש, של נחושת היתה, ומימות…”

    13. Segment 1339 words

      Opens “אלו שני כלים נשתיירו ממקדש ראשון, ונתפגמו…”

    14. Segment 1425 words

      Opens “רב ושמואל חד אמר כל אחד ואחד…”

      Named: רב ושמואל, רב יוסף, שמואל.

    15. Segment 1513 words

      Opens “תניא ר' נתן אומר שניים היו שנאמר…”

    16. Segment 1633 words

      Opens “תני רשב"ג שילוח היה מקלח מים בכאיסר…”

    17. Segment 1723 words

      Opens “וכן היה רבן שמעון בן גמליאל אומר…”

      Named: רב ומערבב, רבן שמעון, אביי.

    18. Segment 1812 words

      Opens “אמר רבא בר שילא אמר רב מתנה…”

      Named: רב מתנה, רבא, שמואל.

    Sages named on this page

    • Rabban Shimon ben Gamliel [III] · Third Generation of Tannaim

      Rabban Shimon ben Gamliel III was a prominent Tanna, son of Rabban Gamliel of Yavneh and father of Rabbi Yehudah HaNasi.

      Source: Arakhin 10b · Segment 17 — “וכן היה רבן שמעון בן גמליאל אומר הרדולים לא…

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Arakhin 10b · Segment 14 — “…של זהב תני רב יוסף שניהם שקולין כאחד של…

    • Rabbi Papa · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rabbi Papa was a wealthy Amora, a student of Rava, who became the head of a Yeshiva.

      Source: Arakhin 10b · Segment 10 — “לא היה מכה באבוב של נחושת וכו'.

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Arakhin 10b · Segment 18 — “…רב מתנה אמר שמואל מגריפה היתה במקדש

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Arakhin 10b · Segment 17 — “…מאי הרדולים אמר אביי טבלא גורגדנא מפני שקולו ערב…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Arakhin 10b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026