Talmud Builders

    Arakhin 24b

    Back to index

    English translation — Arakhin 24b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1And Rav holds: Even in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, no a fortiori inference may be drawn, as ultimately, does the field return to the owner during the Jubilee Year? It does not, but rather it leaves the possession of the Temple treasury and is given to the priests. Therefore, there is no basis for an a fortiori inference, as a field consecrated before the Jubilee Year does not return to the owner during the Jubilee Year, and the priests receive their portion from the table of the Most High.

    2The Gemara asks: What is the reason for the opinion of Rav that consecration of a field during the Jubilee Year is effective and that the field must be redeemed for the full price of fifty sela per beit kor ? As the verse states: “If he sanctifies his field from the Jubilee Year, according to your valuation it shall stand” (Leviticus 27:17). The verse indicates that a field is redeemed according to the valuation mentioned in the preceding verse, i.e., fifty sela per beit kor , and the Jubilee Year itself is included in this halakha , as the verse describes a period that begins “from the Jubilee Year,” which can be understood as including the Jubilee Year itself.

    3The Gemara asks: And how does Shmuel refute this claim? The Gemara explains that Shmuel would respond: Is it written in the verse: If he sanctifies his field during the Jubilee Year? No, instead: “From the Jubilee Year,” is written, indicating that the verse is referring to consecration beginning from the year that is after the Jubilee Year.

    4The Gemara asks: Granted, according to Rav, this is the meaning of that which is written in the verse: “If he sanctifies his field from the Jubilee Year, according to your valuation it shall stand. But if he sanctifies his field after the Jubilee, then the priest shall reckon for him the money according to the years that remain until the Jubilee Year, and a deduction shall be made from your valuation” (Leviticus 27:17–18). According to Rav’s interpretation, the second verse is referring to the year immediately following the Jubilee Year. But according to Shmuel, who maintains that the first verse is dealing with the year following the Jubilee Year, to what is the verse referring when it speaks of the year “after the Jubilee”? The Gemara responds: It is referring to the year after the year after the Jubilee Year.

    5The Gemara raises an objection to the opinion of Rav from the aforementioned baraita : One may consecrate an ancestral field both before the Jubilee Year and after the Jubilee Year. But during the Jubilee Year itself, one may not consecrate it, and if he nevertheless did consecrate it, that field is not consecrated. The Gemara explains: Rav could say to you: The baraita means that it is not consecrated in order to be redeemed with a deduction. But nevertheless it is consecrated, and one gives the full price of fifty sela per beit kor for its redemption.

    6The Gemara objects: One can conclude by inference from this response that according to Rav, when the baraita states that a field may be consecrated before the Jubilee Year, it means that it is consecrated to be redeemed with a deduction. But wasn’t it stated that Rav and Shmuel both say that one may not consecrate an ancestral field to be redeemed with a deduction less than two years before the Jubilee Year, but rather it is redeemed according to the total valuation of the field? If so, Rav could not have responded as suggested above.

    7Rather, Rav could say to you: In accordance with whose opinion is this baraita ? It is in accordance with the opinion of the Rabbis, who maintain that whenever the verse employs an expression such as: From the first day, the first day itself is not included. Accordingly, when the verse states: “If he sanctifies his field from the Jubilee Year,” the Jubilee Year is not included. But I stated my ruling that a field may be consecrated during the Jubilee Year in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, who says: The verse states: “Whoever eats leavened bread from the first day until the seventh day, that soul shall be cut off from Israel” (Exodus 12:15). It states: “From the first day,” and the first day is included, and it continues: “Until the seventh day,” and the seventh day is also included. Here too, the verse states: “If he sanctifies his field from the Jubilee Year,” and the Jubilee Year is included.

    8The mishna (25a) teaches that when one redeems an ancestral field, he gives a sela and a pundeyon , which is equivalent to one forty-eighth of a sela , per beit kor for each year remaining until the Jubilee Year. This amount is close to one forty-ninth of the total valuation of fifty sela , and there are no tannaitic disputes with regard to this mishna. The Gemara therefore asks: If Rav holds in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, that one may consecrate an ancestral field during the Jubilee Year, what is the purpose of the additional pundeyon that one gives for each remaining year until the Jubilee? If the Jubilee Year itself is included in the calculation, the total price of fifty sela should be divided evenly, i.e., one sela should be paid for each remaining year of the fifty years.

    9And if you would say that Rabbi Yehuda HaNasi does not require the addition of a pundeyon for each remaining year, that is difficult: But didn’t we learn in a baraita : If one consecrated the field two or three years before the Jubilee Year, Rabbi Yehuda HaNasi says: I say that he gives a sela and a pundeyon per year? The Gemara answers: Rabbi Yehuda HaNasi holds in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who says that the fiftieth year is counted both for this cycle and for that one, i.e., he maintains that the Jubilee Year is also considered the first year of the next cycle. Accordingly, there are actually only forty-nine years in a Jubilee cycle, and the total valuation of a field is therefore divided into forty-nine parts, which comes out to a sela and a pundeyon for each year.

    10The Gemara objects: According to Shmuel, who maintains that Rabbi Yehuda HaNasi concedes that an ancestral field may not be consecrated during the Jubilee Year, let him say that Rabbi Yehuda HaNasi holds in accordance with the opinion of the Rabbis, who disagree with Rabbi Yehuda and hold that the fiftieth year is not counted as the first year of the following cycle. Because if he holds in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, then he should require one to pay a sela and two pundeyon , i.e., one forty-eighth of the total valuation of a field, per year, as there are only forty-eight years during which one may consecrate a field. The Gemara explains: This is indeed the case. Perforce, according to Shmuel, Rabbi Yehuda HaNasi holds in accordance with the opinion of the Rabbis.

    11The Gemara suggests: Come and hear a proof for the opinion of Shmuel from the mishna: Nor may one redeem an ancestral field that was consecrated less than one year after the Jubilee Year. Granted, according to Shmuel, who says that one may not consecrate an ancestral field during the Jubilee Year itself, and therefore if a field was consecrated during the Jubilee Year it requires no redemption at all, the mishna is teaching that one may not redeem a field less than one year after the Jubilee, i.e., until the year after the Jubilee, as it cannot be consecrated until then. But according to Rav, who maintains that a field may be consecrated and redeemed during the Jubilee Year itself, what does the mishna mean when it states that one may not redeem a field less than one year after the Jubilee?

    12The Gemara responds: Do you maintain that the mishna is referring to the actual year after the Jubilee Year? This is not the case; rather, to what is the phrase: After the Jubilee Year, actually referring?

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ורבאמר לך לרבי שמעון לאו יציאה היא דסוף סוף לבעלים מי הדרא:

    בשלמא לרב היינו דכתיב אם משנת היובלחמשים סלעים אם לאחר היובל גירוע:

    אלא לשמואל מאי אחר היובלהא קרא קמא דבעי חמשים נמי לאחר היובל קאי:

    אחר אחרכגון שתים ושלש שנים אחר היובל איכא גירוע אבל אקדשה בשתא דבתר יובל ליכא גירוע:

    אינה קדושה ליגאל בגירועשהרי יש כאן יובל שלם:

    מכללדהא דקתני בההיא מקדישין לפני היובל ליגאל בגירוע קאמר והא רב ושמואל כו':

    אמר לך רבודאי הא דקתני מקדישין ודאי ליתן חמשים קאמר ובשנת היובל אינה קדושה כל עיקר ולא תיקשי לדידי דהא מני רבנן היא דפליגי עליה דרבי בפרק השג יד (לעיל ערכין דף יח:) דאמרי ראשון ולא ראשון בכלל:

    ואנא דאמרי כרביולשמואל אפילו לרבי אינה קדושה דכי אמר רבי מיום הראשון וראשון בכלל התם הוא דכתיב ועד דשייך ביה לשון מיום אבל הכא דלא כתיב ועד ה"ל למיכתב בשנת (הכא) מודה רבי דלא הוי בכלל:

    אי רבידריש הכא משנת ושנת בכלל אלמא בשנת היובל קאי קרא וקאמר יתן נ' סלעים פונדיון מאי עבידתיה כי מקדיש עשר או כ' שנה לפני היובל אמאי [יהיב סלע ופונדיון] ליתיב סלע לשנה דכיון דכי מקדיש ופריק ליה בשתא דיובל גופיה לא יהיב אלא חמשין אשתכח דלא מטא לכל שנה ושנה של יובל אלא סלע שהרי מכאן ועד יובל הבא נ' שנה הואי ושנה זו בכלל הילכך כי פריק לה שתים או שלש לפני היובל סלע הוא דבעי למיתב בכל שנה ותו לא:

    עולה לכאן ולכאןשנת היובל היא מיובל שעבר ומונין אותה שנה אחת ליובל הבא הילכך עם שנה זו אינן עד שנת יובל הבא אלא מ"ט ושנת היובל הבא אינה נמנית עמהן שהרי יובל משמט בתחילתו ומכי עייל שנת יובל אי פריק לה אחר נפקא לכהנים כדכתיב והיה השדה בצאתו ביובל אשתכח [דאחר] הפודה שדה אחוזה בשנת יובל עצמה כשהוקדשה אינה בידו אלא מ"ט שנים וקא יהיב חמשים סלעים דמטי סלע ופונדיון לכל שנה:

    לשמואלדאמר דהכא מודה רבי דמשנת ולא שנת בכלל ואשתא דבתר יובל קאי קרא וקאמר דיהיב חמשין:

    לימא רבידאמר נותן סלע ופונדיון לשנה:

    כרבנן סבירא ליהדפליגי עליה דר' יהודה דאין שנת יובל שעבר ממנין יובל הבא ולבד ההוא שתא יש כאן מ"ט שנים דאי כרבי יהודה סבירא ליה דאמר אין ביובל אלא מ"ח לבד משנת יובל שעברה וקרא בשתא דבתר יובל קאי אישתכח דיהיב חמשים סלע למ"ח שנים דמטי סלע ושני פונדיון:

    בשלמא לשמואל פחות משנהקאמר דקמ"ל מתני' דבשנת יובל עצמה אם הקדישה אין צריך ליגאל דלא קדשה:

    ערכין 24 עמוד ב

    1ורב סבר: סוף סוף לבעלים מי קהדרא? לכהנים הוא דנפקא, וכהנים משולחן גבוה קא זכו!

    2מאי טעמא דרב? דאמר קרא ״(ויקרא כז״, יז) ״ואם משנת היובל״, ושנת היובל בכלל.

    3ושמואל, מי כתיב ״ואם בשנת היובל״? ״משנת היובל״ כתיב ״משנת שאחר היובל״׃

    4בשלמא לרב היינו דכתיב ״אם משנת היובל (ויקרא כז״, יח) ואם ״אחר היובל אלא לשמואל מאי ״אחר היובל אחר אחר׃

    5מיתיבי מקדישין בין לפני היובל בין לאחר היובל ובשנת היובל עצמה לא יקדיש ואם הקדיש אינה קדושה אמר לך רב אינה קדושה בגירוע אבל קדוש ונותנין חמשים׃

    6מכלל דלפני היובל קדושה ליגאל בגירוע והא רב ושמואל דאמרי תרוייהו אין מקדישין ליגאל בגירוע פחות משתי שנים׃

    7אמר לך רב הא מני רבנן היא ואנא דאמרי כרבי דאמר ראשון וראשון בכלל שביעי ושביעי בכלל הכא נמי בשנת ושנת היובל בכלל׃

    8אי כרבי פונדיון מאי עבידתיה׃

    9וכי תימא לית ליה והתנן הקדיש שתים ושלש שנים לפני היובל רבי אומר אומר אני נותן סלע ופונדיון רבי כרבי יהודה סבירא ליה דאמר שנת חמשים עולה לכאן ולכאן׃

    10לשמואל לימא רבי כרבנן סבירא ליה דאי כרבי יהודה סלע ושתי פונדיונות מיבעי ליה ע"כ לשמואל רבי כרבנן סבירא ליה׃

    11תא שמע ולא גואלין אחר היובל פחות משנה בשלמא לשמואל לא גואלין לאחר יובל? פחות משנה אלא לרב מאי אחר יובל שנה׃

    12מי סברת אחר יובל ממש מאי אחר יובל׃

    Tosafot

    סוף סוף לבעלים מי קא הדראוא"ת למה ליה לתרוצי הכי לימא דלית ליה ק"ו דשמואל וי"ל משום דלקמן (ערכין דף כט:) גבי פלוגתא דרב ושמואל דמוכר שדהו בשנת היובל עצמה קאמר מאי טעמא דשמואל ק"ו ומה מכורה כבר כו' ופריך התם ולרב לא אמר ק"ו כה"ג והתניא יכול ימכור בתו כשהיא נערה אמרת קל וחומר כו' ומשני התם לא הדרא ומזבנא הכא הדרא ומזבנא אלמא אית להו אי לאו פירושו הוי צריך רב נמי למילף ק"ו כדילפינן ליה במוכר בתו נערה לפיכך הוצרך הכא לרב לסתור הק"ו וה"פ סוף סוף לבעלים מי קא הדר וכיון דלא הדר תו לבעלים תו לא מקדישין כדין שדה אחוזה:

    מאי טעמא דרב אמר קרא ואם משנת היובל כו'וא"ת אמאי הוצרך לפרש טעמא דרב כיון דסתר ק"ו דשמואל דהא שמואל עיקר טעמיה מכח ק"ו הוא וי"ל דע"כ הוצרך לרב לומר דקרא דאם משנת היובל רוצה לומר דשנת היובל בכלל כרבי בריש פ' השג יד (לעיל ערכין דף יח: ושם) דאמר ראשון וראשון בכלל דאי אמרת משנת היובל שנה שאחר היובל כמו שמואל א"כ שנת היובל עצמה מאחר שלא דבר בה הכתוב היה לנו לומר שאם הקדש בא שיגאול בשויה ולא כסדר שאר השנים שגואלין לפי חשבון בית זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף כך פי' בתוספ' אבל קצת קשה לקמן על זה ומ"ו הרמ"ר פירש דכיון שלא דבר הכתוב בשנת עצמה של יובל היה לנו לומר אינה קדושה כמו שאומר שמואל ולפיכך הוצרך לפרש דרב כרבי סבירא ליה דמשנת היובל ושנת היובל בכלל קאמר ואם תאמר כיון דרב סבירא ליה דקרא דמשנת היובל ושנת היובל בכלל קאמר אם כן למה הוצרך לסתור הקל וחומר דהא קרא בהדיא כתיב דשנת היובל עצמה בכלל וי"ל דאם הק"ו טוב אפי' רבי לא היה אומר דמשנת היובל ושנת היובל בכלל קאמר אלא הייתי אומר אפי' לרבי מכח הק"ו דמשנת היובל שנת שאחר היובל קאמר כמו שמואל ומש"ה ניחא נמי דמצינו למימר דאפי' שמואל לרבי נמי קאמר דאינה קדושה דכח הק"ו מוציא דלא אמר הכא משנת היובל ושנת היובל עצמו ומש"ה הוצרך רב יוסף לפרש טעמא דשמואל מכח הק"ו דא"א דקאי פלוגתא דרב ושמואל כפלוגתא דתנאי זה לא יתכן אלא ודאי אליבא דרבי פליגי כדפי' טעמייהו אבל לרבנן אפי' רב מודה דמקדיש בשנת היובל עצמה אינה קדושה והכי איתא לקמן בשמעתין:

    אמר לך רב הא מני רבנן היאואנא דאמרי כרבי לפירוש התו' דמפרשים לעיל דכיון דלא דבר הכתוב בשנת היובל עצמו היה לנו לומר דאם הקדיש בה הרי היא קדושה ליגאל בשויה א"כ היאך קאמרי רבנן בשנת היובל עצמה לא מקדיש ואם הקדיש אינה קדושה היה לנו לומר דאם הקדיש בה הרי היא קדושה ליגאל בשויה אבל לפי' מורי הרמ"ר ניחא:

    אי כרבי פונדיון מאי עבידתיהוא"ת למה לו למיפרך משום דסבירא ליה כרבי הוה ליה למיפרך בהדיא לרב מהא דתנן (לקמן ערכין דף כה.) הקדישה שתי שנים או שלש שנים לפני היובל נותן סלע ופונדיון לשנה [ואי] דשנת היובל עצמה קדושה כסדר שאר שני היובל פונדיון מאי עבידתיה ויש לומר דמזה הוה מצי לשנויי ההיא [רבנן היא] כדמשני לעיל אבל מרבי פריך שפיר דרבי אומר כמו שמפרש הש"ס:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    Babylonian Talmud · folio map

    Arakhin 24b

    Arakhin 24b. The full printed text of this folio side — 12 numbered segments, about 213 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ורב אמר לך לרבי שמעון לאו יציאה היא דסוף סוף לבעלים מי הדרא:

    בשלמא לרב היינו דכתיב אם משנת היובל חמשים סלעים אם לאחר היובל גירוע:

    אלא לשמואל מאי אחר היובל הא קרא קמא דבעי חמשים נמי לאחר היובל קאי:

    אחר אחר כגון שתים ושלש שנים אחר היובל איכא גירוע אבל אקדשה בשתא דבתר יובל ליכא גירוע:

    אינה קדושה ליגאל בגירוע שהרי יש כאן יובל שלם:

    מכלל דהא דקתני בההיא מקדישין לפני היובל ליגאל בגירוע קאמר והא רב ושמואל כו':

    אמר לך רב ודאי הא דקתני מקדישין ודאי ליתן חמשים קאמר ובשנת היובל אינה קדושה כל עיקר ולא תיקשי לדידי דהא מני רבנן היא דפליגי עליה דרבי בפרק השג יד (לעיל ערכין דף יח:) דאמרי ראשון ולא ראשון בכלל:

    ואנא דאמרי כרבי ולשמואל אפילו לרבי אינה קדושה דכי אמר רבי מיום הראשון וראשון בכלל התם הוא דכתיב ועד דשייך ביה לשון מיום אבל הכא דלא כתיב ועד ה"ל למיכתב בשנת (הכא) מודה רבי דלא הוי בכלל:

    6 more comments on this page.

    Rashi on Arakhin 24b · Sefaria

    Tosafot

    סוף סוף לבעלים מי קא הדרא וא"ת למה ליה לתרוצי הכי לימא דלית ליה ק"ו דשמואל וי"ל משום דלקמן (ערכין דף כט:) גבי פלוגתא דרב ושמואל דמוכר שדהו בשנת היובל עצמה קאמר מאי טעמא דשמואל ק"ו ומה מכורה כבר כו' ופריך התם ולרב לא אמר ק"ו כה"ג והתניא יכול ימכור בתו כשהיא נערה אמרת קל וחומר כו' ומשני התם לא הדרא ומזבנא הכא הדרא ומזבנא אלמא אית להו אי לאו פירושו הוי צריך רב נמי למילף ק"ו כדילפינן ליה במוכר בתו נערה לפיכך הוצרך הכא לרב לסתור הק"ו וה"פ סוף סוף לבעלים מי קא הדר וכיון דלא הדר תו לבעלים תו לא מקדישין כדין שדה אחוזה:

    מאי טעמא דרב אמר קרא ואם משנת היובל כו' וא"ת אמאי הוצרך לפרש טעמא דרב כיון דסתר ק"ו דשמואל דהא שמואל עיקר טעמיה מכח ק"ו הוא וי"ל דע"כ הוצרך לרב לומר דקרא דאם משנת היובל רוצה לומר דשנת היובל בכלל כרבי בריש פ' השג יד (לעיל ערכין דף יח: ושם) דאמר ראשון וראשון בכלל דאי אמרת משנת היובל שנה שאחר היובל כמו שמואל א"כ שנת היובל עצמה מאחר שלא דבר בה הכתוב היה לנו לומר שאם הקדש בא שיגאול בשויה ולא כסדר שאר השנים שגואלין לפי חשבון בית זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף כך פי' בתוספ' אבל קצת קשה לקמן על זה ומ"ו הרמ"ר פירש דכיון שלא דבר הכתוב בשנת עצמה של יובל היה לנו לומר אינה קדושה כמו שאומר שמואל ולפיכך הוצרך לפרש דרב כרבי סבירא ליה דמשנת היובל ושנת היובל בכלל קאמר ואם תאמר כיון דרב סבירא ליה דקרא דמשנת היובל ושנת היובל בכלל קאמר אם כן למה הוצרך לסתור הקל וחומר דהא קרא בהדיא כתיב דשנת היובל עצמה בכלל וי"ל דאם הק"ו טוב אפי' רבי לא היה אומר דמשנת היובל ושנת היובל בכלל קאמר אלא הייתי אומר אפי' לרבי מכח הק"ו דמשנת היובל שנת שאחר היובל קאמר כמו שמואל ומש"ה ניחא נמי דמצינו למימר דאפי' שמואל לרבי נמי קאמר דאינה קדושה דכח הק"ו מוציא דלא אמר הכא משנת היובל ושנת היובל עצמו ומש"ה הוצרך רב יוסף לפרש טעמא דשמואל מכח הק"ו דא"א דקאי פלוגתא דרב ושמואל כפלוגתא דתנאי זה לא יתכן אלא ודאי אליבא דרבי פליגי כדפי' טעמייהו אבל לרבנן אפי' רב מודה דמקדיש בשנת היובל עצמה אינה קדושה והכי איתא לקמן בשמעתין:

    אמר לך רב הא מני רבנן היא ואנא דאמרי כרבי לפירוש התו' דמפרשים לעיל דכיון דלא דבר הכתוב בשנת היובל עצמו היה לנו לומר דאם הקדיש בה הרי היא קדושה ליגאל בשויה א"כ היאך קאמרי רבנן בשנת היובל עצמה לא מקדיש ואם הקדיש אינה קדושה היה לנו לומר דאם הקדיש בה הרי היא קדושה ליגאל בשויה אבל לפי' מורי הרמ"ר ניחא:

    אי כרבי פונדיון מאי עבידתיה וא"ת למה לו למיפרך משום דסבירא ליה כרבי הוה ליה למיפרך בהדיא לרב מהא דתנן (לקמן ערכין דף כה.) הקדישה שתי שנים או שלש שנים לפני היובל נותן סלע ופונדיון לשנה [ואי] דשנת היובל עצמה קדושה כסדר שאר שני היובל פונדיון מאי עבידתיה ויש לומר דמזה הוה מצי לשנויי ההיא [רבנן היא] כדמשני לעיל אבל מרבי פריך שפיר דרבי אומר כמו שמפרש הש"ס:

    Tosafot on Arakhin 24b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Arakhin, daf 24, Amud Bet, about 213 words in 12 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 12 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 115 words

      Opens “ורב סבר: סוף סוף לבעלים מי קהדרא?…”

      Named: רב סבר.

    2. Segment 214 words

      Opens “מאי טעמא דרב? דאמר קרא (ויקרא כז,…”

    3. Segment 312 words

      Opens “ושמואל, מי כתיב ״ואם בשנת היובל״? ״משנת…”

      Named: שמואל.

    4. Segment 420 words

      Opens “בשלמא לרב היינו דכתיב אם משנת היובל…”

      Named: רב היינו, שמואל.

    5. Segment 527 words

      Opens “מיתיבי מקדישין בין לפני היובל בין לאחר…”

      Named: רב אינה.

    6. Segment 618 words

      Opens “מכלל דלפני היובל קדושה ליגאל בגירוע והא…”

      Named: רב ושמואל, שמואל.

    7. Segment 723 words

      Opens “אמר לך רב הא מני רבנן היא…”

      Named: רב הא, רבי דאמר.

    8. Segment 85 words

      Opens “אי כרבי פונדיון מאי עבידתיה…”

      Named: רבי פונדיון.

    9. Segment 929 words

      Opens “וכי תימא לית ליה והתנן הקדיש שתים…”

      Named: רבי אומר, רבי כרבי.

    10. Segment 1020 words

      Opens “לשמואל לימא רבי כרבנן סבירא ליה דאי…”

      Named: רבי כרבנן, רבי יהודה, שמואל.

    11. Segment 1122 words

      Opens “תא שמע ולא גואלין אחר היובל פחות…”

      Named: רב מאי, שמואל.

    12. Segment 128 words

      Opens “מי סברת אחר יובל ממש מאי אחר…”

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Arakhin 24b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026