Talmud Builders

    Arakhin 15b

    Back to index

    English translation — Arakhin 15b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Do not go out, as indicated in the verse: “And Moses said: Eat that today; for today is a Sabbath for the Lord; today you will not find it in the field” (Exodus 16:25). But nevertheless there were people who went out to look for manna, as it is written: “And it came to pass on the seventh day that some of the people went out to gather, and they found none” (Exodus 16:27). The verse also states: “And Moses said to them: Let no man leave any of it until the morning” (Exodus 16:19), and there were people who left it until morning, as it states: “But they did not listen to Moses; and some of them left of it until the morning, and it bred worms, and rotted; and Moses was angry with them” (Exodus 16:20).

    2The Gemara continues its elucidation of the baraita : There were two trials relating to the quail, one was on the first occasion when the quail appeared, and the other on the second occasion the quail appeared. The Gemara clarifies: The trial of the first quail is described in the verse: “And the children of Israel said to them: Would that we had died by the hand of the Lord in the land of Egypt, when we sat by the meat pots, when we ate bread to the full; for you have brought us into this wilderness, to kill this whole assembly with hunger” (Exodus 16:3). Immediately afterward the quail arrived, as the verse states: “And it came to pass in the evening, that the quail came up, and covered the camp; and in the morning there was a layer of dew round about the camp” (Exodus 16:13).

    3The second trial of the quail is described in the verse: “And the mixed multitude that was among them desired; and the children of Israel also wept on their part, and said: Would that we were given meat to eat” (Numbers 11:4). Later the verse states: “And there went forth a wind from the Lord, and brought across quails from the sea and let them fall by the camp, about a day’s journey on this side and a day’s journey on the other side, round about the camp, and about two cubits above the face of the earth” (Numbers 11:31).

    4The Gemara concludes its detailing of the Jewish people’s ten trials of God: The trial of the golden calf is as it is described in the Torah (Exodus, chapter 32), and the trial in the wilderness of Paran is as it is described in the Torah (Numbers, chapter 13).

    5§ The Gemara returns to the topic of malicious speech. Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Yosei ben Zimra: What is the meaning of that which is written: “What shall be given to you, and what more shall be done for you, you deceitful tongue” (Psalms 120:3)? The Holy One, Blessed be He said to the tongue: All the other limbs of a person are upright, but you are lying horizontally. All the other limbs of a person are external, but you are internal. And moreover, I have surrounded you with two walls, one of bone, i.e., the teeth, and one of flesh, the lips. What shall be given to you and what more shall be done for you, to prevent you from speaking in a deceitful manner, tongue?

    6Furthermore, Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Yosei ben Zimra: Anyone who speaks malicious speech is considered as though he denied the fundamental belief in God. As it is stated: “Who have said: We will make our tongue mighty; our lips are with us: Who is lord over us” (Psalms 12:5).

    7And Rabbi Yosei ben Zimra says: Anyone who speaks malicious speech will be afflicted by leprous marks coming upon him, as it is stated: “Whoever defames his neighbor in secret, I will destroy him [ atzmit ]; whoever is haughty of eye and proud of heart, I will not suffer him” (Psalms 101:5). And it is written there: “And the land shall not be sold in perpetuity [ letzmitut ]; for the land is Mine; for you are strangers and settlers with Me” (Leviticus 25:23). And we translate this term letzmitut as laḥalutin , in perpetuity or confirmed.

    8Rabbi Yosei ben Zimra continues: And we learned in a mishna ( Megilla 8b): The difference between a quarantined leper, i.e., one examined by a priest who found his symptoms inconclusive, and who must therefore remain in isolation for a period of up to two weeks to see if conclusive symptoms develop, and a confirmed [ muḥlat ] leper, one whose symptoms were conclusive and the priest declared him a definite leper, is only with regard to letting the hair on one’s head grow wild and rending one’s garments. A confirmed leper is obligated to let the hair on his head grow wild and rend his garments; a quarantined leper is not. The similarity in the terms teaches that one who speaks malicious speech will be afflicted with leprous marks.

    9Reish Lakish says: What is the meaning of that which is written: “This shall be the law of the leper [ metzora ] in the day of his cleansing: He shall be brought to the priest” (Leviticus 14:2)? This means that this shall be the law of a defamer [ motzi shem ra ].

    10And Reish Lakish says: What is the meaning of that which is written: “If the serpent bites before it is charmed, then what advantage is there to the master of the tongue” (Ecclesiastes 10:11). What is the connection between the serpent and the master of the tongue? In the future, all the animals will gather and come to the serpent and will say to it: A lion tramples with its paws to kill its prey and eats; a wolf tears with its teeth to kill its prey and eats. But you, what benefit do you have when you bite, as you cannot eat every animal that you kill? The serpent will say to them: And what is the benefit to the master of the tongue that speaks malicious speech?

    11And Reish Lakish says: Anyone who speaks malicious speech increases his sins until the heavens, as it is stated: “They have set their mouth against the heavens, and their tongue walks through the earth” (Psalms 73:9). In other words, while his tongue walks on the earth, his sin reaches the heavens.

    12Rav Ḥisda says that Mar Ukva says: Anyone who speaks malicious speech, it is appropriate to stone him with stones. It is written here: “Whoever defames his neighbor in secret, I will destroy him [ atzmit ]” (Psalms 101:5), and it is written there: “They have destroyed [ tzamtu ] my life in the dungeon, and have cast stones upon me” (Lamentations 3:53).

    13And Rav Ḥisda says that Mar Ukva says: With regard to anyone who speaks malicious speech, the Holy One, Blessed be He says about him: He and I cannot dwell together in the world. As it is stated in the verse: “Whoever slanders his neighbor in secret, I will destroy him; whoever is haughty of eye and proud of heart, I will not suffer him” (Psalms 101:5). Do not read the phrase as: “I will not suffer him [ oto ],” but as: With him [ ito ] I cannot bear to dwell. God is saying that He cannot bear having this person in the world with Him. And there are those who teach this notion of God’s not being able to tolerate a certain type of person in reference to the arrogant, i.e., they apply it to the last part of the verse: Proud of heart.

    14Rav Ḥisda further says that Mar Ukva says: With regard to anyone who speaks malicious speech, the Holy One Blessed be He says about him to Gehenna: I will be on him from above, and you will be on him from below, and together we will judge him and punish him. As it is stated: “Sharp arrows of the mighty, with coals of broom” (Psalms 120:4), and the word “arrow” means nothing other than the tongue, as it is stated: “Their tongue is a sharpened arrow; it speaks deceit. One speaks peaceably to his neighbor with his mouth, but in his heart he lies in wait for him” (Jeremiah 9:7).

    15Mar Ukva continued: And the word “mighty” in Psalms 120:4 means nothing other than the Holy One, Blessed be He, as it is stated: “The Lord will go forth as a mighty man, He will stir up jealousy like a man of war; He will cry; He will shout aloud, He will prove Himself mighty against His enemies” (Isaiah 42:13). And as for the coals of the broom tree [ gaḥalei retamim ] that burn for a long time, this is an allusion to Gehenna.

    16Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina says: What is the remedy for those who speak malicious speech? If he is a Torah scholar, let him study Torah, as it is stated: “A soothing tongue is a tree of life, but its perverseness is a broken spirit” (Proverbs 15:4). And the word “tongue” means nothing other than malicious speech, as it is stated: “Their tongue is a sharpened arrow; it speaks deceit” (Jeremiah 9:7). And the word “tree” means nothing other than Torah, as it is stated: “It is a tree of life to them that lay hold of it” (Proverbs 3:18). And if he is an ignoramus, let him humble his mind, as it is stated: “Its perverseness is a broken spirit” (Proverbs 15:4). In other words, one who perverts his tongue with malicious speech should remedy his behavior by cultivating a broken and humble spirit.

    17Rabbi Aḥa, son of Rabbi Ḥanina says: If one has already spoken malicious speech, he has no remedy, as King David, inspired by Divine Spirit, has already cut him off with the punishment of karet , as it is stated: “May the Lord cut off [ yakhret ] all flattering lips, the tongue that speaks great things” (Psalms 12:4). Rather, what is his remedy beforehand, so that he does not come to speak malicious speech? If he is a Torah scholar, let him study Torah; and if he is an ignoramus let him humble his mind, as it is stated: “A soothing tongue is a tree of life, but its perverseness is a broken spirit” (Proverbs 15:4). One who is humble will not come to speak badly about another.

    18The school of Rabbi Yishmael taught: Anyone who speaks malicious speech increases his sins to the degree that they correspond to the three cardinal transgressions: Idol worship, and forbidden sexual relations, and bloodshed. This can be derived from a verbal analogy based on the word “great.” It is written here: “May the Lord cut off all flattering lips, the tongue that speaks great things” (Psalms 12:4). And it is written with regard to idol worship: “And Moses returned to the Lord, and said: Oh, this people have sinned a great sin, and have made for themselves a god of gold” (Exodus 32:31).

    19With regard to forbidden sexual relations it is written that when Potiphar’s wife attempted to seduce Joseph he responded: “How can I do this great wickedness, and sin against God” (Genesis 39:9). With regard to bloodshed it is written, after Cain murdered his brother: “And Cain said to the Lord: My punishment is greater than I can bear” (Genesis 4:13). The Torah describes each of these three cardinal sins with the word “great” in the singular, whereas malicious speech is described with the plural term “great things,” indicating that it is equivalent to all three of the other transgressions together.

    20The Gemara asks: Granted that with regard to malicious speech the verse uses the plural: “Great things,” but the plural indicates a minimum of two. If so, one can only say that malicious speech is equivalent to two of the cardinal transgressions. The Gemara responds: Which of them could be taken out as less than the other two? All three are equal. Therefore malicious speech must be equivalent to all three.

    21In the West, Eretz Yisrael, they say: Third speech, i.e., malicious speech about a third party, kills three people. It kills the one who speaks malicious speech, and the one who accepts the malicious speech when he hears it, and the one about whom the malicious speech is said.

    22Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, says: What is the meaning of that which is written: “Death and life are in the hand of the tongue” (Proverbs 18:21). Does the tongue have a hand? Rather the verse comes to tell you that just as a hand can kill, so too a tongue can kill. If you were to claim that just as the hand kills only from close by, so too the tongue kills only from close by, therefore the verse states: “Their tongue is a sharpened arrow” (Jeremiah 9:7). The tongue kills like an arrow that is fired from a bow, at a great distance.

    23If you say that just as an arrow can kill only within the distance it can be shot, which is up to about forty or fifty cubits, so too a tongue can kill only from up to forty or fifty cubits, therefore the verse teaches: “They have set their mouth against the heavens, and their tongue walks through the earth” (Psalms 73:9). This teaches that malicious speech can reach great distances, even the distance between heaven and earth.

    24The Gemara asks: But since it is written: “They have set their mouth against the heavens, and their tongue walks through the earth” (Psalms 73:9), which teaches that malicious speech reaches between heaven and earth, why do I need that which we derived from the verse: “Their tongue is a sharpened arrow” (Jeremiah 9:7), i.e. that a tongue can kill from the distance an arrow flies? The Gemara answers: This teaches us that a tongue kills in the same manner that an arrow kills.

    25The Gemara further asks: But since it is written: “Their tongue is a sharpened arrow” (Jeremiah 9:7), why do I need the verse: “Death and life are in the hand of the tongue” (Proverbs 18:21), which merely teaches that a tongue can kill? The Gemara answers: This verse is necessary for a statement of Rava, as Rava says: One who wants life can attain it by means of his tongue, which he can use for speaking appropriately and studying Torah. One who wants death can also attain it by means of his tongue, by using it for inappropriate and malicious speech.

    26The Gemara asks: What is considered malicious speech? In other words, how is malicious speech defined and what are the limits of the prohibition? Rava said: For example, if one says: There is always fire at so-and-so’s home, indicating that they are always cooking food there. Abaye said to Rava: What did this person do wrong by saying that there is always fire in that home? His statement is merely revealing the true facts, and is not malicious speech. Rather, it is considered malicious speech if he expressed this in a slanderous manner. For example, if he says: Where else can one find fire except at so-and-so’s home, because they are always cooking food there.

    27Rabba says: Any statement that is said in the presence of its master, i.e., if the subject of the statement was there, does not have any prohibition due to malicious speech. Abaye said to him: All the more so it is proscribed speech, as it is both impudence and malicious speech. Rabba said to Abaye: I hold in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, as Rabbi Yosei says: In all my days I never said something and then turned around to see if the person I was speaking about was standing behind me listening, as I would say it even to the person involved. He says,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    אל תצאובשבת ללקוט:

    בשליו ראשוןכשהתחיל המן לירד היה שליו יורד עמו כדכתיב (שמות טז) ויהי בערב ותעל השליו וגו' ובבקר היתה שכבת הטל וגו' ולאחר זמן מרובה התאוו יותר:

    במדבר פארןמעשה מרגלים:

    של עצםשינים:

    מה יתן לך ומה יוסיף לךעוד הקדוש ברוך הוא שמירה שלא תספר לשון הרע:

    האומרים ללשוננו נגביר כמי שאומר מי אדון לנו דכופרים בעיקר:

    למצורע מוחלטאלמא אצמית דמתרגם לשון חליטה היינו צרעת:

    אותו לא אוכלבהאי קרא לעיל כתיב מלשני בסתר רעהו:

    על גסי הרוחלהא דרב חסדא דבהאי קרא דאותו לא אוכל כתיב נמי גבה עינים:

    נדוננו גרסי':

    וסלף בהמי שסולף בה וחפץ לסלקה שלא תהא בו עוד ישבור רוחו:

    כרתולשון כרת:

    הי מינייהו מפקאהא בכולהו כתיב גדולות הלכך כולהו אתו:

    לישנא תליתאיזה לשון הרכיל שהיא שלישית בין אדם לחבירו לגלות לו סוד:

    לאומרולרכיל עצמו שמתוך מריבה שנופלת בין השנים הורגין זה את זה והורגין גואלי הדם את הרכיל שההרג בא על ידו:

    דבעי מיית בלישניהיעסוק בדברי שטות ונבלה:

    דבעי חיי בלישניהיעסוק בתורה:

    נורא בי פלניאדמשמע עשיר הוא וכל שעה מצוי אש בביתו לבשל תבשילין:

    גלויי מילתא בעלמא הואהואיל ואינו אומרה בלשון הרע אלא מגלה לאותן שמבקשין אור לכו לבית פלוני:

    דמיתאמרא באפי מרהשהמרגל אומרה בפני האומר עליו:

    וחזרתי לאחורילראות מי יעמוד אחורי שאף בפני הבעלים אני אומרה אלמא לאו לישנא בישא חשיבא. ל"א שאם באו הבעלים ואמרו למה אמרת כן לא חזרתי בי לאמר לא אמרתי אלא בפניהם הודיתי:

    ערכין 15 עמוד ב

    1{שמות טז } ״אל תצאו״ ויצאו, ״אל תותירו״ ויותירו.

    2שנים בשליו ראשון ובשליו שני. בשליו ראשון {שמות ט״ז:ג׳ } ״בשבתכם על סיר הבשר.

    3בשליו שני (במדבר יא, ד) והאספסוף אשר בקרבו׃

    4בעגל כדאיתיה במדבר פארן כדאיתיה׃

    5אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי: בן זימרא מאי דכתיב ״(תהלים קכ״, ג) מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמיה אמר לו הקב"ה ללשון כל אבריו של אדם זקופים ואתה מוטל כל אבריו של אדם מבחוץ ואתה מבפנים ולא עוד אלא שהקפתי לך שתי חומות אחת של עצם ואחת של בשר מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמיה׃

    6אמר ר' יוחנן משום ר' יוסי בן זימרא כל המספר לשון הרע כאילו כפר בעיקר שנאמר ״(תהלים יב״, ה) אשר אמרו ללשוננו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו׃

    7ואמר ר' יוסי בן זימרא כל המספר לשון הרע נגעים באים עליו שנאמר ״(תהלים קא״, ה) מלשני בסתר רעהו אותו אצמית וכתיב ״התם {ויקרא כה } לצמיתות ומתרגמינן לחלוטין״׃

    8ותנן אין בין מצורע מוסגר למצורע מוחלט אלא פריעה ופרימה׃

    9אמר ריש לקיש מאי דכתיב ״(ויקרא יד״, ב) זאת תהיה תורת המצורע זאת תהיה תורתו של מוציא שם רע׃

    10ואמר ריש לקיש מאי דכתיב ״(קהלת י״, יא) אם ישוך הנחש בלא לחש ואין יתרון לבעל הלשון לעתיד לבא מתקבצות כל החיות ובאות אצל נחש ואומרות ארי דורס ואוכל זאב טורף ואוכל אתה מה הנאה יש לך אומר להם וכי מה יתרון לבעל הלשון׃

    11ואמר ריש לקיש כל המספר לשון הרע מגדיל עונות עד לשמים שנאמר ״(תהלים עג״, ט) שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ׃

    12אמר רב חסדא אמר מר עוקבא כל המספר לשון הרע ראוי לסוקלו באבן כתיב ״הכא אותו אצמית וכתיב התם (איכה ג״, נג) צמתו בבור חיי וידו אבן בי׃

    13ואמר רב חסדא אמר מר עוקבא כל המספר לשון הרע אמר הקב"ה אין אני והוא יכולין לדור בעולם שנאמר ״(תהלים קא״, ה) מלשני בסתר רעהו אותו אצמית גבה עינים ורחב לבב אותו לא אוכל אל תיקרי אותו לא אוכל אלא אתו לא אוכל ואיכא דמתני לה על גסי הרוח׃

    14אמר רב חסדא אמר מר עוקבא כל המספר לשון הרע אומר הקב"ה [לשר של] גיהנם אני עליו מלמעלה ואתה עליו מלמטה נדוננו שנאמר ״(תהלים קכ״, ד) חצי גבור שנונים עם גחלי רתמים אין חץ אלא לשון שנאמר ״(ירמיהו ט״, ז) חץ שחוט לשונם מרמה דבר׃

    15ואין גבור אלא הקב"ה שנאמר ״(ישעיהו מב״, יג) ה' כגבור יצא גחלי רתמים היינו גיהנם׃

    16אמר רבי חמא בר' חנינא מה תקנתו של מספרי לשון הרע אם תלמיד חכם הוא יעסוק בתורה שנא' (משלי טו, ד) מרפא לשון עץ חיים ואין לשון אלא לשון הרע שנאמר ״חץ שחוט לשונם ואין עץ אלא תורה שנאמר (משלי ג״, יח) עץ חיים היא למחזיקים בה ואם עם הארץ הוא ישפיל דעתו שנאמר ״(משלי טו״, ד) וסלף בה שבר רוח׃

    17רבי אחא ברבי חנינא אומר סיפר אין לו תקנה שכבר כרתו דוד ברוח הקדש שנאמר ״(תהלים יב״, ד) יכרת ה' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות אלא מה תקנתו שלא יבא לידי לשון הרע אם תלמיד חכם הוא יעסוק בתורה ואם ע"ה הוא ישפיל דעתו שנאמר ״וסלף בה שבר רוח״׃

    18תנא דבי רבי ישמעאל כל המספר לשון הרע מגדיל עונות כנגד שלש עבירות עבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכות דמים כתיב ״הכא לשון מדברת גדולות וכתיב בעבודת כוכבים (שמות לב״, לא) אנא חטא העם הזה חטאה גדולה׃

    19בגילוי עריות כתיב ״(בראשית לט״, ט) ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת בשפיכות דמים כתיב ״(בראשית ד״, יג) גדול עוני מנשוא׃

    20גדולות אימא תרתי הי מינייהו מפקא׃

    21במערבא אמרי לשון תליתאי קטיל תליתאי הורג למספרו ולמקבלו ולאומרו׃

    22א"ר חמא ברבי חנינא מאי דכתיב ״(משלי יח״, כא) מות וחיים ביד לשון וכי יש יד ללשון לומר לך מה יד ממיתה אף לשון ממיתה אי מה יד אינה ממיתה אלא בסמוך לה אף לשון אינה ממיתה אלא בסמוך לה ת"ל חץ שחוט לשונם׃

    23אי מה חץ עד ארבעים וחמשים אמה אף לשון עד ארבעים וחמשים אמה תלמוד לומר שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ׃

    24וכי מאחר דכתיב ״שתו בשמים פיהם חץ שחוט לשונם למה לי הא קמשמע לן דקטיל כחץ״׃

    25וכי מאחר דכתיב ״חץ שחוט לשונם מות וחיים ביד לשון למה לי לכדרבא דאמר רבא בעי חיים בלישניה דבעי מיתה בלישניה״׃

    26היכי דמי לישנא בישא (רבא אמר) כגון דאמר איכא נורא בי פלניא אמר ליה אביי מאי קא עביד גלויי מילתא בעלמא הוא אלא דמפיק בלישנא בישא דאמר היכא משתכח נורא אלא בי פלניא [דאיכא בשרא וכוורי]׃

    27אמר רבה כל מילתא דמיתאמרא באפי מרה לית בה משום לישנא בישא אמר ליה כל שכן חוצפא ולישנא בישא אמר ליה אנא כרבי יוסי סבירא לי דאמר רבי יוסי מימי לא אמרתי דבר וחזרתי לאחורי אמר׃

    Tosafot

    התאוו תאוהפרש"י התאוו יותר משמע שלא פסק להם השליו רש"י והר"ר יוסף קרא. פירש שפסק להם השליו ראשון והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה לפי שלא היה להם שליו וירד להם שליו שני:

    ואמר ריש לקיש מאי דכתיב זאת תהיה תורת המצורע תורת מוציא שם רע - אמר גרסינן ולא גרסי' ואמר דהא ריש לקיש לא אמר כלל לעיל:

    לישנא תליתאיפרש"י לשון שלישי של רכיל מגלה סוד ואני מצאתי כתוב לישנא תליתאי שהקיפה הקב"ה אחת של עצם ואחת של בשר והוא שלישי בתוכם:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Ben Yehoyada

    מַאי דִּכְתִיב"מַה יִּתֵּן לְךָ וּמַה יּוֹסִיף לָךְ לָשׁוֹן רְמִיָּה"? (תהלים קכ, ג). נראה לי בס"ד כי הלשון נמשל לגפן שהוא אילן רך ועושה פירות שהם מאכל ומשקה כי הענבים הם מאכל וגם יוצא מהם יין שהוא משקה כן הלשון חיות האדם של אכילה ושתיה תלויים בו וגם נמשל לגפן מה גפן אינו מקבל נטיעה אחרת כן הלשון נברא לדבר אמת וטוב ואין ראוי לקבל נטיעה שהוא דבור רע וכזב. על כן המטמא לשונו לספר בו רע הנה הוא מהפך אותיות גֶּפֶן הראויה ללשון לאותיות נֶגֶף וידוע מה שאמר רבותינו ז"ל (ירושלמי סוטה ח, ג) בפסוק וּבְרָקִים רָב וַיְהֻמֵּם (תהלים יח, טו) אין מהומה אלא לשון מגפה דכתיב וְהָמָם מְהוּמָה גְדֹלָה (דברים ז, כג) נמצא המגפה נקראת מהומה ולזה אמר על בעל לשון הרע 'מַה יִּתֵּן לְךָ וּמַה יּוֹסִיף לָךְ לָשׁוֹן רְמִיָּה' (תהלים קכ, ג) מַה וּמַה הם צירוף מְהוּמָה זו מגפה כי הלשון שהיה נקרא בשם גֶּפֶן יתהפך לאותיות נֶגֶף שהוא מְהוּמָה.

    אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַלָּשׁוֹןכָּל אֵבָרָיו שֶׁל אָדָם זְקוּפִין, וְאַתָּה מוּטָל (תהלים קכ, ג). יש להקשות גם הידים אינם זקופין אלא מוטלין כלשון וכן נמי הוא אבר התשמיש? ויש לומר הידים בעת שעושין מלאכה הם מתקשים ונזקפים וכן אבר התשמיש מה שאין כן הלשון עושה מלאכתו בלתי קשוי ובלתי זקיפה.

    וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהִקַּפְתִּי לְךָ שְׁתֵּי חוֹמוֹת; אַחַת שֶׁל עֶצֶם וְאַחַת שֶׁל בָּשָׂר. הא דהוצרך לפרש אחת של עצם ואחת של בשר, כי גם מחמת זאת שהם אחת של עצם ואחת של בשר יש לאדם ללמוד תוכחת מוסר כי מה שהיו כך אַחַת שֶׁל עֶצֶם שיזכיר ויבין המספר לשון הרע שעל ידי כך הוא לוקח פרענות קשה של עונות חבירו בגיהנם ועצם קשה הוא רומז לפרענות ומה שהיתה אַחַת שֶׁל בָּשָׂר שיזכור ויבין המספר לשון הרע שהוא נותן על ידי כך כל שכר מצות שלו כי הבשר הוא כינוי לטוב עולם הבא דכתיב יָבוֹא כָל בָּשָׂר לְהִשְׁתַּחֲו‍ֹת לְפָנַי אָמַר הֳ' (ישעיה סו, כג).

    כָּל הַמְּסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע, כְּאִלּוּ כּוֹפֵר בָּעִיקָּר (תהלים קכ, ג)נראה לי בס"ד נקיט לשון 'עִיקָּר' רמז לפי דרכו ענין אחד דידוע שורש השינים שהם י"ו בלחי העליון וי"ו בלחי התחתון הוא רמוז באות אל"ף שציורו יו"ד מכאן ויו"ד מכאן ואות וא"ו באמצע ואם תחלק אות וא"ו שבנתים לחצאין כזה [הציור חסר] אז תהיה צורת א ' שני פעמים י"ו שהם י"ו שינים של לחי העליון וגם י"ו שינים של לחי התחתון וזה הרמז של שורש השינים הרמוז בציור אות א' שהוא י"ו למעלה י"ו למטה רמוז ממש בתוך אותיות עִיקָּר במילואם כזה עי"ן יו"ד קו"ף רי"ש שבתוך ע י "ן י ו "ד יש י"ו העליון של אות א' ובתוך ק ו "ף ר י "ש יש י"ו התחתון של אות א' ולכן האדם שעשה לו הקדוש ברוך הוא ללשון שלו בשינים שהם ט"ז וט"ז הרמוזים בציור אות א' כנזכר אם סיפר רע בלשונו נמצא כפר בזו החומה של השינים שהיא רמוזה בתוך אותיות עיקר.

    כָּל הַמְּסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע, נְגָעִים בָּאִים עָלָיו (תהלים קא, ה)נראה לי בס"ד המספר לשון הרע גורם שיהיו נושרים כוחות האהבה מן לבבות של בני האדם שלא יהיו אוהבים זה את זה ונמצא הפך אותיות לָשׁוֹן לאותיות נוֹשֵׁל שהוא לשון נשירה כמו יִשַּׁל זֵיתֶךָ (דברים כח, מ) וכן נמי תואר יקר שיש ללשון כדכתיב במשלי וּכְלִי יְקָר שִׂפְתֵי דָעַת (משלי כ, טו) מהפך אותיות יְקָר לאותיות קֶרִי כי המספר לשון הרע נטמא בקרי. ובזה פירש עטרת ראשי הרב מור אבי זלה"ה רמז הכתוב וַתִּשָּׂא בְרִיתִי עֲלֵי פִיךָ (תהלים נ, טז) כי נשאת קדושת הברית וסלקת מעליך בעבור פיך שדברת לשון הרע. ועל כן מאחר שמהפך אותיות לָשׁוֹן לאותיות נוֹשֵׁל ומהפך אותיות יְקָר לאותיות קֶרִי אז מדה כנגד מדה יתהפכו לו אותיות עֹנֶג המגיע לו מן הלשון לאותיות נֶגַע שאם היה לשונו טהור היה מקבל ממנו השפעה מן א־ל הוי־ה עם הנקודות שהם מספר עֹנֶג [123] גם עֹנֶג הוא נטרקון ' ע דן נ הר ג ן' בסוד הכתוב וְנָהָרּ יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן (בראשית ב, י) והבן.

    כָּל הַמְּסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע, רָאוּי לְסָקְלוֹ בָּאֶבֶן (תהלים קא, ה)יש להקשות למה סקילה ולא שריפה? גם למה פירש באבן, הוה ליה למימר לסקלו בסתם? ונראה לי בס"ד על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל דבעל לשון הרע גורם לסלק הארת התפארת מן המלכות ולזה אמר שַׁתּוּ בַשָּׁמַיִם פִּיהֶם וּלְשׁוֹנָם תִּהֲלַךְ בָּאָרֶץ (תהלים עג, ט) שמים תפארת ארץ מלכות עד כאן דבריו עיין שם. ובזה מובן הטעם שראוי לסקלו כי בחטאו עשה סילוק הארה לכן יסקל כי סִילוּק בהפוך אתוון יִסָּקֵל. ואמר בָּאֶבֶן רמז כי סילוק זה עשאו מן המלכות שנקראת בשם אֶבֶן [53] שהוא מלוי הוי־ה דההי"ן [יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה=52] עם הכולל גם רמז שהיה לו להיות דומם כאבן ולא דמם.

    אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְשַׂר שֶׁל גֵּיהִנֹּםאֲנִי עָלָיו מִלְּמַעְלָה וְאַתָּה עָלָיו מִלְּמַטָּה נְדוּנֶנּוּ (תהלים קכ, ד). נראה לי בס"ד הכונה שאתן שכר מצותיו לחבירו וזהו ' אֲנִי עָלָיו מִלְּמַעְלָה' בדברים הנפשיים 'וְאַתָּה עָלָיו מִלְּמַטָּה' להעניש בגהינם בעבור עונות שעשה חבירו. אי נמי קודם אותיות לשון יש מספר רס"ה שהוא מספר ' יָּם הַקַּדְמוֹנִי ' [265] (זכריה יד, ח) שהוא מן חמשה גבורות הראשונות כמו שאיתא בספר מאורי אור ז"ל ועל ידי גבורה הנזכר אשמרנו 'וְאַתָּה עָלָיו מִלְּמַטָּה' דאחר אותיות לשון יש מספר תק"ז כמנין ' מַקֵּל שְׁאוֹל ' [507] והיינו גיהנם נקרא שאול ופרענות שבו נקרא מַקֵּל חֹבְלִים (אולי ע״פ זכריה יא, ז).

    וְאִם עַם־הָאָרֶץ הוּא, יַשְׁפִּיל דַּעְתּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר"וְסֶלֶף בָּהּ שֶׁבֶר בְּרוּחַ" (משלי טו, ד). נראה לי בס"ד כל הענוים נקראים בְּנֵי אָדָם כי שלשה צדיקים ששבחם הקדוש ברוך הוא בענוה שהם א ברהם אבינו ע"ה ו מ שה רבינו ע"ה ו ד וד המלך ע"ה וכנזכר במדרש ואלו ראשי תיבות שלהם 'אָדָם' והלמדים ענוה מהם נקראים בְּנֵי אָדָם רצונו לומר תולדות של שלשה צדיקים שהם אדם, ואם תשבר מספר רוּחַ [214] לחצאין יהיה כל חצי מספר בְּנֵי אָדָם [107] שהענוים הם נקראים בני אדם הן מבחוץ הן מבפנים וזהו 'שֶׁבֶר בְּרוּחַ'.

    בְּמַעֲרָבָא אַמְרֵי"לָשׁוֹן תְּלִיתָאִי קְטִיל תְּלָתָא". נראה לי בס"ד קרי ליה תְּלִיתָאִי כי הם חמשה מוצאות הפה שהם חיך וגרון ולשון ושינים ושפתים ואם תחשוב מבפנים יהיה הלשון שלישי ואם תחשוב מבחוץ יהיה הלשון שלישי ולכן קורהו תְּלִיתָאִי ואמר 'קְטִיל תְּלָתָא' כך היה מעשה דהובאה במדרש כ"י.

    הָא קָמַשְׁמַע לָןדְּקַטִּיל כְּחֵץ (ירמיה ט, ז) (משלי יח, כא). פירוש יש הורגים למרחוק כמו קנה רובה אך נראה בהם מראה אש וגם משמיעים קול גדול אך חץ אין נראה בו מראה אש ואינו משמיע קול גדול, וכן הלשון דומה אליו שאומר דברים שאין ניכר ונרגש בהם רעה כלל וכמו עובדי דמייתי בירושלמי באותם שנלקחו לעבודת המלך והיה בהם אחד שנקרא בן הגבן וכן אחד שנקרא יוחנן שהמספר לשון הרע מספר בהצנע שאינו נרגש בו רעה כלל. וזה הטעם שמתייחס הרע ללשון ולא לשפתים כי אומרים ' לָשׁוֹן הָרַע ' והיינו כי הלשון צנוע והשפתים גלויים.

    דְּבָעִי חַיֵּי בְּלִישְׁנֵיהּ, דְּבָעֵי מַיֵּית בְּלִישְׁנֵיהּ (משלי יח, כא) נראה לי הכונה שיוכל הלשון להפך הדבר מרע לטוב ומטוב לרע כמו הך מעשה דחלב לביאה ואמר חלב כלבתא וחזר והפך הלשון לטוב ולכן נקרא לָשׁוֹן אותיות ' לו שן ' והיינו שן רצונו לומר שינוי שיכול לשנות הדברים כאשר יחפוץ.</

    Babylonian Talmud · folio map

    Arakhin 15b

    Arakhin 15b. The full printed text of this folio side — 27 numbered segments, about 741 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    אל תצאו בשבת ללקוט:

    בשליו ראשון כשהתחיל המן לירד היה שליו יורד עמו כדכתיב (שמות טז) ויהי בערב ותעל השליו וגו' ובבקר היתה שכבת הטל וגו' ולאחר זמן מרובה התאוו יותר:

    במדבר פארן מעשה מרגלים:

    של עצם שינים:

    מה יתן לך ומה יוסיף לך עוד הקדוש ברוך הוא שמירה שלא תספר לשון הרע:

    האומרים ללשוננו נגביר כמי שאומר מי אדון לנו דכופרים בעיקר:

    למצורע מוחלט אלמא אצמית דמתרגם לשון חליטה היינו צרעת:

    אותו לא אוכל בהאי קרא לעיל כתיב מלשני בסתר רעהו:

    13 more comments on this page.

    Rashi on Arakhin 15b · Sefaria

    Tosafot

    התאוו תאוה פרש"י התאוו יותר משמע שלא פסק להם השליו רש"י והר"ר יוסף קרא. פירש שפסק להם השליו ראשון והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה לפי שלא היה להם שליו וירד להם שליו שני:

    ואמר ריש לקיש מאי דכתיב זאת תהיה תורת המצורע תורת מוציא שם רע - אמר גרסינן ולא גרסי' ואמר דהא ריש לקיש לא אמר כלל לעיל:

    לישנא תליתאי פרש"י לשון שלישי של רכיל מגלה סוד ואני מצאתי כתוב לישנא תליתאי שהקיפה הקב"ה אחת של עצם ואחת של בשר והוא שלישי בתוכם:

    Tosafot on Arakhin 15b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    מַאי דִּכְתִיב "מַה יִּתֵּן לְךָ וּמַה יּוֹסִיף לָךְ לָשׁוֹן רְמִיָּה"? (תהלים קכ, ג). נראה לי בס"ד כי הלשון נמשל לגפן שהוא אילן רך ועושה פירות שהם מאכל ומשקה כי הענבים הם מאכל וגם יוצא מהם יין שהוא משקה כן הלשון חיות האדם של אכילה ושתיה תלויים בו וגם נמשל לגפן מה גפן אינו מקבל נטיעה אחרת כן הלשון נברא לדבר אמת וטוב ואין ראוי לקבל נטיעה שהוא דבור רע וכזב. על כן המטמא לשונו לספר בו רע הנה הוא מהפך אותיות גֶּפֶן הראויה ללשון לאותיות נֶגֶף וידוע מה שאמר רבותינו ז"ל (ירושלמי סוטה ח, ג) בפסוק וּבְרָקִים רָב וַיְהֻמֵּם (תהלים יח, טו) אין מהומה אלא לשון מגפה דכתיב וְהָמָם מְהוּמָה גְדֹלָה (דברים ז, כג) נמצא המגפה נקראת מהומה ולזה אמר על בעל לשון הרע 'מַה יִּתֵּן לְךָ וּמַה יּוֹסִיף לָךְ לָשׁוֹן רְמִיָּה' (תהלים קכ, ג) מַה וּמַה הם צירוף מְהוּמָה זו מגפה כי הלשון שהיה נקרא בשם גֶּפֶן יתהפך לאותיות נֶגֶף שהוא מְהוּמָה.

    אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַלָּשׁוֹן כָּל אֵבָרָיו שֶׁל אָדָם זְקוּפִין, וְאַתָּה מוּטָל (תהלים קכ, ג). יש להקשות גם הידים אינם זקופין אלא מוטלין כלשון וכן נמי הוא אבר התשמיש? ויש לומר הידים בעת שעושין מלאכה הם מתקשים ונזקפים וכן אבר התשמיש מה שאין כן הלשון עושה מלאכתו בלתי קשוי ובלתי זקיפה.

    וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהִקַּפְתִּי לְךָ שְׁתֵּי חוֹמוֹת; אַחַת שֶׁל עֶצֶם וְאַחַת שֶׁל בָּשָׂר. הא דהוצרך לפרש אחת של עצם ואחת של בשר, כי גם מחמת זאת שהם אחת של עצם ואחת של בשר יש לאדם ללמוד תוכחת מוסר כי מה שהיו כך אַחַת שֶׁל עֶצֶם שיזכיר ויבין המספר לשון הרע שעל ידי כך הוא לוקח פרענות קשה של עונות חבירו בגיהנם ועצם קשה הוא רומז לפרענות ומה שהיתה אַחַת שֶׁל בָּשָׂר שיזכור ויבין המספר לשון הרע שהוא נותן על ידי כך כל שכר מצות שלו כי הבשר הוא כינוי לטוב עולם הבא דכתיב יָבוֹא כָל בָּשָׂר לְהִשְׁתַּחֲו‍ֹת לְפָנַי אָמַר הֳ' (ישעיה סו, כג).

    כָּל הַמְּסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע, כְּאִלּוּ כּוֹפֵר בָּעִיקָּר (תהלים קכ, ג) נראה לי בס"ד נקיט לשון 'עִיקָּר' רמז לפי דרכו ענין אחד דידוע שורש השינים שהם י"ו בלחי העליון וי"ו בלחי התחתון הוא רמוז באות אל"ף שציורו יו"ד מכאן ויו"ד מכאן ואות וא"ו באמצע ואם תחלק אות וא"ו שבנתים לחצאין כזה [הציור חסר] אז תהיה צורת א ' שני פעמים י"ו שהם י"ו שינים של לחי העליון וגם י"ו שינים של לחי התחתון וזה הרמז של שורש השינים הרמוז בציור אות א' שהוא י"ו למעלה י"ו למטה רמוז ממש בתוך אותיות עִיקָּר במילואם כזה עי"ן יו"ד קו"ף רי"ש שבתוך ע י "ן י ו "ד יש י"ו העליון של אות א' ובתוך ק ו "ף ר י "ש יש י"ו התחתון של אות א' ולכן האדם שעשה לו הקדוש ברוך הוא ללשון שלו בשינים שהם ט"ז וט"ז הרמוזים בציור אות א' כנזכר אם סיפר רע בלשונו נמצא כפר בזו החומה של השינים שהיא רמוזה בתוך אותיות עיקר.

    כָּל הַמְּסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע, נְגָעִים בָּאִים עָלָיו (תהלים קא, ה) נראה לי בס"ד המספר לשון הרע גורם שיהיו נושרים כוחות האהבה מן לבבות של בני האדם שלא יהיו אוהבים זה את זה ונמצא הפך אותיות לָשׁוֹן לאותיות נוֹשֵׁל שהוא לשון נשירה כמו יִשַּׁל זֵיתֶךָ (דברים כח, מ) וכן נמי תואר יקר שיש ללשון כדכתיב במשלי וּכְלִי יְקָר שִׂפְתֵי דָעַת (משלי כ, טו) מהפך אותיות יְקָר לאותיות קֶרִי כי המספר לשון הרע נטמא בקרי. ובזה פירש עטרת ראשי הרב מור אבי זלה"ה רמז הכתוב וַתִּשָּׂא בְרִיתִי עֲלֵי פִיךָ (תהלים נ, טז) כי נשאת קדושת הברית וסלקת מעליך בעבור פיך שדברת לשון הרע. ועל כן מאחר שמהפך אותיות לָשׁוֹן לאותיות נוֹשֵׁל ומהפך אותיות יְקָר לאותיות קֶרִי אז מדה כנגד מדה יתהפכו לו אותיות עֹנֶג המגיע לו מן הלשון לאותיות נֶגַע שאם היה לשונו טהור היה מקבל ממנו השפעה מן א־ל הוי־ה עם הנקודות שהם מספר עֹנֶג [123] גם עֹנֶג הוא נטרקון ' ע דן נ הר ג ן' בסוד הכתוב וְנָהָרּ יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן (בראשית ב, י) והבן.

    כָּל הַמְּסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע, רָאוּי לְסָקְלוֹ בָּאֶבֶן (תהלים קא, ה) יש להקשות למה סקילה ולא שריפה? גם למה פירש באבן, הוה ליה למימר לסקלו בסתם? ונראה לי בס"ד על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל דבעל לשון הרע גורם לסלק הארת התפארת מן המלכות ולזה אמר שַׁתּוּ בַשָּׁמַיִם פִּיהֶם וּלְשׁוֹנָם תִּהֲלַךְ בָּאָרֶץ (תהלים עג, ט) שמים תפארת ארץ מלכות עד כאן דבריו עיין שם. ובזה מובן הטעם שראוי לסקלו כי בחטאו עשה סילוק הארה לכן יסקל כי סִילוּק בהפוך אתוון יִסָּקֵל. ואמר בָּאֶבֶן רמז כי סילוק זה עשאו מן המלכות שנקראת בשם אֶבֶן [53] שהוא מלוי הוי־ה דההי"ן [יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה=52] עם הכולל גם רמז שהיה לו להיות דומם כאבן ולא דמם.

    אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְשַׂר שֶׁל גֵּיהִנֹּם אֲנִי עָלָיו מִלְּמַעְלָה וְאַתָּה עָלָיו מִלְּמַטָּה נְדוּנֶנּוּ (תהלים קכ, ד). נראה לי בס"ד הכונה שאתן שכר מצותיו לחבירו וזהו ' אֲנִי עָלָיו מִלְּמַעְלָה' בדברים הנפשיים 'וְאַתָּה עָלָיו מִלְּמַטָּה' להעניש בגהינם בעבור עונות שעשה חבירו. אי נמי קודם אותיות לשון יש מספר רס"ה שהוא מספר ' יָּם הַקַּדְמוֹנִי ' [265] (זכריה יד, ח) שהוא מן חמשה גבורות הראשונות כמו שאיתא בספר מאורי אור ז"ל ועל ידי גבורה הנזכר אשמרנו 'וְאַתָּה עָלָיו מִלְּמַטָּה' דאחר אותיות לשון יש מספר תק"ז כמנין ' מַקֵּל שְׁאוֹל ' [507] והיינו גיהנם נקרא שאול ופרענות שבו נקרא מַקֵּל חֹבְלִים (אולי ע״פ זכריה יא, ז).

    וְאִם עַם־הָאָרֶץ הוּא, יַשְׁפִּיל דַּעְתּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר "וְסֶלֶף בָּהּ שֶׁבֶר בְּרוּחַ" (משלי טו, ד). נראה לי בס"ד כל הענוים נקראים בְּנֵי אָדָם כי שלשה צדיקים ששבחם הקדוש ברוך הוא בענוה שהם א ברהם אבינו ע"ה ו מ שה רבינו ע"ה ו ד וד המלך ע"ה וכנזכר במדרש ואלו ראשי תיבות שלהם 'אָדָם' והלמדים ענוה מהם נקראים בְּנֵי אָדָם רצונו לומר תולדות של שלשה צדיקים שהם אדם, ואם תשבר מספר רוּחַ [214] לחצאין יהיה כל חצי מספר בְּנֵי אָדָם [107] שהענוים הם נקראים בני אדם הן מבחוץ הן מבפנים וזהו 'שֶׁבֶר בְּרוּחַ'.

    3 more comments on this page.

    Ben Yehoyada on Arakhin 15b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Arakhin, daf 15, Amud Bet, about 741 words in 27 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 27 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 19 words

      Opens “{שמות טז } ״אל תצאו״ ויצאו, ״אל…”

    2. Segment 214 words

      Opens “שנים בשליו ראשון ובשליו שני. בשליו ראשון…”

    3. Segment 38 words

      Opens “בשליו שני (במדבר יא, ד) והאספסוף ״אשר…”

    4. Segment 45 words

      Opens “בעגל כדאיתיה במדבר פארן כדאיתיה…”

    5. Segment 560 words

      Opens “אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי: בן…”

      Named: רבי יוחנן, רבי יוסי.

    6. Segment 628 words

      Opens “אמר ר' יוחנן משום ר' יוסי בן…”

    7. Segment 729 words

      Opens “ואמר ר' יוסי בן זימרא כל המספר…”

    8. Segment 810 words

      Opens “ותנן אין בין מצורע מוסגר למצורע מוחלט…”

    9. Segment 919 words

      Opens “אמר ריש לקיש מאי דכתיב (ויקרא יד,…”

    10. Segment 1044 words

      Opens “ואמר ריש לקיש מאי דכתיב (קהלת י,…”

    11. Segment 1121 words

      Opens “ואמר ריש לקיש כל המספר לשון הרע…”

    12. Segment 1228 words

      Opens “אמר רב חסדא אמר מר עוקבא כל…”

      Named: רב חסדא.

    13. Segment 1349 words

      Opens “ואמר רב חסדא אמר מר עוקבא כל…”

      Named: רב חסדא.

    14. Segment 1445 words

      Opens “אמר רב חסדא אמר מר עוקבא כל…”

      Named: רב חסדא.

    15. Segment 1515 words

      Opens “ואין גבור אלא הקב"ה שנאמר (ישעיהו מב,…”

    16. Segment 1661 words

      Opens “אמר רבי חמא בר' חנינא מה תקנתו…”

      Named: רבי חמא.

    17. Segment 1750 words

      Opens “רבי אחא ברבי חנינא אומר סיפר אין…”

      Named: רבי אחא ברבי חנינא.

    18. Segment 1836 words

      Opens “תנא דבי רבי ישמעאל כל המספר לשון…”

      Named: רבי ישמעאל.

    19. Segment 1920 words

      Opens “בגילוי עריות כתיב (בראשית לט, ט) ואיך…”

    20. Segment 206 words

      Opens “גדולות אימא תרתי הי מינייהו מפקא…”

    21. Segment 2110 words

      Opens “במערבא אמרי לשון תליתאי קטיל תליתאי הורג…”

      Named: רבא.

    22. Segment 2244 words

      Opens “א"ר חמא ברבי חנינא מאי דכתיב (משלי…”

      Named: רבי חנינא.

    23. Segment 2321 words

      Opens “אי מה חץ עד ארבעים וחמשים אמה…”

    24. Segment 2416 words

      Opens “וכי מאחר דכתיב שתו בשמים פיהם חץ…”

    25. Segment 2521 words

      Opens “וכי מאחר דכתיב חץ שחוט לשונם מות…”

      Named: רבא.

    26. Segment 2636 words

      Opens “היכי דמי לישנא בישא (רבא אמר) כגון…”

      Named: רבא, אביי.

    27. Segment 2736 words

      Opens “אמר רבה כל מילתא דמיתאמרא באפי מרה…”

      Named: רבי יוסי, רבה.

    Sages named on this page

    • Rabbi Ishmael · Second Generation of Tanna'im

      Rabbi Ishmael was a leading sage of the second generation of Tanna'im, a colleague and disputant of Rabbi Akiva, and the teacher…

      Source: Arakhin 15b · Segment 18 — “תנא דבי רבי ישמעאל כל המספר לשון הרע מגדיל…

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Arakhin 15b · Segment 6 — “אמר ר' יוחנן משום ר' יוסי בן זימרא כל…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Arakhin 15b · Segment 26 — “…פלניא אמר ליה אביי מאי קא עביד גלויי מילתא…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Arakhin 15b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026