Talmud Builders

    Arakhin 8a

    Back to index

    English translation — Arakhin 8a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1By contrast, if he first gave four sela for payment of the first vow and then one sela for payment of the second vow, he has fulfilled his obligation with regard to the second vow, because all he had at that stage was one sela . But he has not fulfilled his obligation with regard to the first vow, because all five sela in his possession were liened for payment of the first vow, and therefore he did not fulfill his obligation by paying only four.

    2Rav Adda bar Ahava raises a dilemma: If one had in his possession five sela and he said: It is hereby incumbent upon me to donate my valuation twice, and consequently both obligations take effect simultaneously, what is the halakha ? One can claim that since he vowed both vows simultaneously, they take effect together, and therefore he gives two and a half sela for this vow and two and a half sela for that vow; or perhaps all of the five sela are fit for this vow and all of them are also fit for that vow, and therefore he must pay five sela for each vow? The Gemara concludes: The dilemma shall stand unresolved.

    3§ The mishna teaches at its conclusion that there is no payment of valuations less than a sela ; nor is there a payment greater than fifty sela . The Gemara asks: Why do I also need this statement, as this halakha was already stated at the beginning of the mishna?

    4The Gemara answers: This additional statement teaches us that there is no payment of valuations less than a sela , but, by inference, there is a payment of valuations more than a sela . Similarly, there is no payment of valuations for a sum greater than fifty sela , but there is a payment that is less than fifty sela . And this unattributed statement of the mishna is in accordance with the opinion of the Rabbis, who maintain that if one cannot pay the full amount of the valuation, he pays however much he can afford, even if it is more than a sela , rather than paying only one sela , as stated by Rabbi Meir.

    5MISHNA: If a woman experienced a discharge of blood and is unsure whether it was during her days of menstruation or during the eleven days that would render her a zava , the alleviation of her state of uncertainty does not occur in fewer than seven clean days, nor in more than seventeen clean days, depending on the number of days that she experiences the discharge.

    6GEMARA: The Sages elaborated on the principle of the mishna, as taught in a baraita : With regard to a woman who had a discharge of blood and is unsure whether it was during her days of menstruation or during the eleven days that would render her a zava , who said: I saw one impure day, i.e., I had a discharge of blood for one day, the alleviation of her state of uncertainty occurs after seventeen clean days, i.e., seventeen days without any discharge. If her discharge occurred on the first of her days of menstruation, she has another six days of menstruation followed by eleven days of ziva ; if she experiences a discharge after these seventeen clean days, she has certainly returned to her days of menstruation. If the initial discharge had been on any of the other days of the seven-day followed by eleven-day cycle, she would return to her days of menstruation after fewer days, but the definitive alleviation of her uncertainty does not occur until seventeen days.

    7If she said: I saw two impure days, i.e., I had a discharge of blood for two days, the alleviation of her state of uncertainty occurs after she experiences seventeen clean days. If the two days had been at the beginning of the days of her menstrual cycle, she would begin another menstrual cycle if she experienced her next discharge after sixteen clean days. Yet, there is a possibility that the first day of her discharge was on the last of the eleven days of ziva , and the second day was on the first of the days of her menstrual cycle. In that case, she would return to the beginning of her menstrual cycle only after the six remaining days of menstruation followed by eleven additional days, for a total of seventeen.

    8If she said: I saw three impure days, i.e., I had a discharge of blood for three days, the alleviation of her state of uncertainty occurs after she experiences seventeen clean days, as it is possible that the first two days of discharge were on the last two of the eleven days of ziva , and the third day of discharge was on the first of the days of her menstrual cycle.

    9If she said: I saw four impure days, i.e., I had a discharge of blood for four days, the alleviation of her state of uncertainty occurs after she experiences sixteen clean days. This is because the longest possible interval between these days of discharge and the beginning of her next menstrual cycle would occur if the first two days of discharge were at the end of her days of ziva and the other two were at the beginning of the days of her menstrual cycle. She would then require another five days of menstruation and the eleven days of ziva , for a total of sixteen.

    10If she said: I saw five impure days, i.e., I had a discharge of blood for five days, the alleviation of her state of uncertainty occurs after she experiences fifteen clean days, to account for the possibility that the first two days of discharge occurred on the last two of the eleven days of ziva and the other three were on her days of her menstrual cycle. If she said: I saw six impure days, i.e., I had a discharge of blood for six days, the alleviation of her state of uncertainty occurs after she experiences fourteen clean days, to account for the possibility that the first two days of discharge occurred at the end of her days of ziva and the other four occurred at the beginning of her days of menstruation.

    11If she said: I saw seven impure days, i.e., I had a discharge of blood for seven days, the alleviation of her state of uncertainty occurs after she experiences thirteen clean days, to account for the possibility that the first two days of discharge occurred on the last two of the eleven days of ziva and the other five occurred at the beginning of her menstrual cycle. In that case, she would have another two days to conclude her days of menstruation, followed by the eleven days of ziva , before she would start a new menstrual cycle.

    12If she said: I saw eight impure days, i.e., I had a discharge of blood for eight days, the alleviation of her state of uncertainty occurs after she experiences twelve clean days, to account for the possibility that the first two days of discharge occurred on the last two of the eleven days of ziva and the other six occurred at the beginning of her menstrual cycle.

    13If she said: I saw nine impure days, i.e., I had a discharge of blood for nine days, the alleviation of her state of uncertainty occurs after she experiences eleven clean days, to account for the possibility that the first two days of discharge occurred at the end of her days of ziva and the other seven occurred on the days of her menstrual cycle. In that case, she would have only the eleven days of ziva before beginning a new menstrual cycle.

    14If she said: I saw ten impure days, i.e., I had a discharge of blood for ten days, the alleviation of her state of uncertainty occurs after she experiences ten clean days, to account for the possibility that the first two days of discharge occurred on the last two of the eleven days of ziva and the other eight occurred on the seven days of her menstrual cycle and one additional day. If she said: I saw eleven impure days, i.e., I had a discharge of blood for eleven days, the alleviation of her state of uncertainty occurs after she experiences nine clean days, to account for the worst-case scenario that the first two days of discharge occurred on the last two of the eleven days of ziva and the other nine occurred on the seven days of her menstrual cycle, followed by two additional days.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    נתן ארבע לראשונהשהעריכו הכהן על הראשונה תחילה לא יצא ידי ראשונה דבעי למיתב כל מה דבידיה כרבנן ואם חזר והעשיר נותן את כל הערך דנתינה קמייתא לאו כלום היא:

    כולהו חזיא להאי כו'ועדיין אחד מן הערכין עליו:

    הא יותר על סלע איכאאף על גב דליכא חמשים סלע דאם היו בידו חמש סלעים נותן כולם דהיינו יותר על סלע ופחות מחמשים. וסתמא כרבנן דלר' מאיר ליכא השג יד שיהא יותר על סלע ופחות מחמשים במי שערכו חמשים [אלא או חמשים] או סלע:

    מתני' פתחתחילת נדות. שזה דין נדה דאורייתא ראתה היום מונה ששה והוא ראתה שנים מונה חמשה והן ואפילו ראתה כל שבעה ופסקה לערב טובלת ומשמשת ומיום שביעי ואילך הויין ימי זיבה אחד עשר יום שאם ראתה בהן יום אחד או שנים שומרת יום כנגד יום וטובלת ואם ראתה בהן ג' רצופין הויא זבה גמורה וטעונה ספירה ז' נקיים וקרבן ואם משכו ימי זובה חדש או שנה אינה חוזרת לתחילת נדות עד שתשב שבעה נקיים ישבה ז' נקיים וראתה הויא תחילת נדה ומונה ששה והוא חוזרת לעניינה ככל המפורש ואם לא ראתה באותן י"א יום ג' רצופין אינה זבה וכשתראה אחרי כן בין ראתה סמוך בין שהרחיקה ראייתה הויא תחילת נדה ואפילו תראה שלשה רצופין אינה מונה אלא ארבעה והן שאין ימי זוב אלא באותן י"א יום שבין סוף נדה זה לתחלת נדה הבאה וכן מפורש בהלכה אחרונה של מסכת נדה (דף עב.):

    אין פתח בטועה פחות משבעהטועה שראתה היום ואינה יודעת אם בימי נדתה עומדת אם באותן אחד עשר יום של זיבה אין חוזרת לפתח נדותה בפחות מז' נקיים:

    ולא יותר על י"זנקיים כדמפרש בגמ':

    גמ' תנו רבנן טועה שאמרה יום אחד טמא ראיתיהיום ואינה יודעת אם בימי תחילת נדות הוא וצריכה למנות ששה והוא אם באותן אחד עשר ימי הזוב הוא ואינה צריכה לשמור אלא יום כנגד יום:

    פתחה שבעה עשרשאם לא תראה עד לאחר י"ז לבד מיום זה אז חוזרת לפתח נדותה למנות ששה והוא דממה נפשך לאחר י"ז לבד מיום זה יצתה מספק של ימי הזוב דאם יום זה שראתה מתחילת ימי זיבה היה כיון שכלו י"א יום יצתה ימי הזוב והרחיקה ראייתה שלא ראתה עד לאחר י"ז ותחילת נדה היא ואפילו אם תאמר שיום זה תחילת נדה היא אעפ"כ יצתה ימי הזוב שהרי עברו ששה להשלמת ימי נדותה ואחד עשר שבין נדה לנדה הרי י"ז ולאחר י"ז כשראתה תחילת נדה היא אבל אם תראה ביום י"ז לא יצתה מן הספק אם יום נדה הוא או יום זיבה דיש לומר שמא יום זה שבאת לפנינו כשראתה ראשון לימי נדה היה ויום י"ז שראתה בו סוף אחד עשר יום שבין נדה לנדה הוא ואינה צריכה שימור או שמא יום ראשון שבאתה לפנינו מימי זיבה הוא וכשכלו י"א יום יצתה מימי הזוב ויום י"ז שראתה בו תחילת נדה הוא וצריכה למנות ששה והוא וכל שכן אם תראה קודם י"ז ובספיקא זו תעמוד לעולם עד שתשב י"ז נקיים וכל זמן שהיא בספיקה זו מקולקלת היא מאד שלעולם נחמיר עליה מספק שכשתראה יום אחד בתוך אלו ימי שבעה עשר נאמר תחילת נדה וצריכה ששה והוא וכשתראה שלשה רצופין נאמר ימי זוב הן וצריכה שבעה נקיים וקרבן מספק ואינו נאכל אבל לאחר י"ז אין להחמיר דודאי תחילת נדה ואם תראה שלשה רצופין תמנה ארבעה והן ולבסוף שבעה אם תראה תשמור יום כנגד יום ויום שלשה תהא זבה:

    שני ימים טמא ראיתי פתחה י"זלבד משני ימים הללו שאם לא תראה עד לאחר י"ז תחילת נדה היא ממה נפשך אם שני ימים הללו מימי הזוב הרי כלו להם ימי הזוב לתשעה ימים אחר השנים וכשהרחיקה וראתה לסוף י"ז תחילת נדה ואם תחילת נדה היא הרי כלו להם ימי נדות וזוב לסוף ששה עשר אחר השנים שימי נדות וזוב אינן אלא י"ח וזו שלא ראתה עד לאחר י"ז שהוא יום עשרים לתחילת ראיית הספק נדה היא אבל אם תראה ביום י"ז וכל שכן קודם לכן לא יצתה מן הספק דשמא אלו שני ימים תחילת נדה היו ולסוף ששה עשר אחר השנים כלו ימי נדות וזוב וזו שראתה ביום י"ז תחילת נדה היא או שמא אחד משני הימים סוף י"א של זיבה היה והשני תחילת נדה ולא כלו ימי נדות וזיבות עד לאחר י"ז וזו שראתה ביום י"ז סוף זיבה היא והרי היא בספק וכל שכן אם תראה קודם כגון אם תראה ביום י"ג וי"ד עומדת בספק דשמא ב' ימים הללו שבאתה לפנינו סוף ימי זוב היו וזו שלא ראתה שוב עד יום י"ג תחילת נדה היא או שמא שני הימים תחילת נדה היו ויום י"ג זה שמיני של ימי הזוב הוא ותשמור יום כנגד יום וכן בספק זה היא לעולם עד שתשב י"ז נקיים:

    שלשה ימים טמא ראיתי פתחה י"זכמו שפירשתי אבל קודם לכן כגון י"ז עצמו עומדת בספק וי"ל שמא שני ימים מהשלשה היו סוף זיבה והשלישי תחילת נדה ויום י"ז זה סוף זיבה הוא או שמא כולן השלשה תחילת נדה היו ולסוף ט"ו לבד מהשלשה כלו ימי נדות וזוב ויום י"ז זה תחילת נדה הוא אבל ליום י"ח יצתה מן הספק ממה נפשך:

    ארבעה ימים וכו' פתחה ששה עשרשאם לא תראה עד לאחר ששה עשר לבד מהנך יצתה מן הספק ממה נפשך אם תחלת נדה היו הרי כלו ימי נדות וזוב לסוף י"ד אחר ד' הללו ואם ימי זוב היו כל שכן שכלו קודם ששה עשר ועכשיו תחילת נדה היא וא"ת שנים מהן היו סוף זיבה והשנים תחלת נדה אעפ"כ לסוף ששה עשר כלו ימי נדות וזוב והא ליכא למימר שמא השלשה סוף זיבה היו והרביעי תחילת נדה ולא כלו עד סוף י"ז דאם השלשה היו סוף זיבה כשראתה בד' אינה תחילת נדה דכיון שראתה ג' רצופין בימי זיבה זבה היא ולא תצא לעולם מידי זיבה להיות תחילת נדה עד שתשב שבעה נקיים כדכתיב (ויקרא ט״ו:כ״ח) ואם טהרה מזובה וספרה וגו' ולאחר שישבה שבעה נקיים חזרה לתחילת נדותה אבל אם תראה קודם לכן אפילו ביום ששה עשר איכא לספוקה בסוף זיבה ותחילת נדה דשמא שנים מהארבעה היו סוף זיבה והשנים תחילת נדה ויום ששה עשר סוף זיבה או שמא הארבעה היו תחילת נדה או סוף זיבה וכבר יצתה מימי נדות וזוב:

    ה' ימים טמא ראיתי פתחה ט"וממה נפשך לאחר ט"ו תחילת נדה היא אם תראה אבל יום ט"ו עצמו אם תראה בו הויא ספק דשמא שנים מהחמשה היו סוף זיבה והשלשה ימי נדות ועדיין יום ט"ו זה סוף ימי הזוב הוא. וכן כולה ברייתא מספקינן לה שנים הראשונים בסוף זיבה והאחרונים מן הנדות אבל טפי מהכי ליכא לספוקי דאי אמרת ג' מהן סוף זיבה תו לא הוו אחריני ימי נדות כל זמן שלא ישבה ז' נקיים והשתא כי חזיא לאחר שישבה את ז' הימים הנקיים תחילת נדה היא:

    ערכין ח עמוד א

    1נתן ארבע לראשונה ואחת לשניה ידי שניה יצא, ידי ראשונה לא יצא, כולהו משעבדן לראשונה.

    2בעי רב אדא בר אהבה: היו בידו חמש סלעים ואמר ״שני ערכי עלי״ בבת אחת, מהו? כיון דבבת אחת נדר כי הדדי תפסן, יהיב תרתי ופלגא להאי ותרתי ופלגא להאי, או דלמא כולהו חזיא להאי וכולהו חזיא להאי? תיקו.

    3אין בערכין פחות מסלע ולא יתר כו'. הא תו למה לי?

    4הא קמשמע לן: פחות מסלע הוא דליכא, הא יתר על סלע איכא; יתר על חמשים הוא דליכא, הא פחות מחמשים איכא, וסתמא כרבנן.

    Mishna

    5אין ״פתח בטועה״ פחות משבעה, ולא יתר על י"ז:

    Gemara

    6ת"ר טועה שאמרה ״יום אחד טמא ראיתי״, פתחה שבעה עשר.

    7״שני ימים טמא ראיתי״ פתחה שבעה עשר.

    8״שלשה ימים טמא ראיתי״ פתחה שבעה עשר.

    9״ארבעה ימים טמא ראיתי״ פתחה ששה עשר.

    10״חמשה ימים טמא ראיתי״ פתחה חמשה עשר. ״ששה ימים טמא ראיתי״ פתחה ארבעה עשר.

    11״שבעה ימים טמא ראיתי״ פתחה שלשה עשר.

    12״שמונה ימים טמא ראיתי״ פתחה שנים עשר.

    13״תשעה ימים טמא ראיתי״ פתחה אחד עשר.

    14״עשרה ימים טמא ראיתי״ פתחה עשרה. ״אחד עשר״ פתחה תשעה.

    Tosafot

    כיון דבבת אחת נדר כי הדדי תפסןוהלכך כשבא כהן להעריכו יש לומר שיתן תרתי ופלגא להאי וכן לאידך או דלמא כולהו חזו ואין לו לכהן לומר רק שיפרע כל הה' סלעים לאחת דלאחת נשתעבדו ולא לשנים ואי יהיב תרי ופלגא להאי ותרי ופלגא להאי לא יצא ידי שתיהם שהרי הדין שיתנם לאחת לבד הלכך בעידנא דיהיב הה' לתרוייהו כולהו משועבדים לאחת והוי כמו נתן ד' לראשון וצ"ל דמיירי שמעריכו על שתיהן ביחד דאי בזה אחר זה לא גרע מנתן לשניה וחזר ונתן על ראשון דהא ודאי בעלי חובין שוים וגם מה שגבה לא גרע מאילו היה מאוחר:

    פתחה י"זפירוש י"ז טהורים ואם תראה בי"ח נדה ודאי אבל אם תראה בי"ז שמא ראיית זבה היא דביום שראתה היתה תחילת נדה ויום י"ז הוא יום אחרון של י"א יום של זיבה:

    שלשה ימים טמאיםשמא ב' ימים ראשונים מי"א יום ויום ג' ראשון לנדה הלכך צריכה י"ז ד' ימים פתחה ט"ז ממ"נ דאם נאמר דג' ימים קמאי מי"א וז' אם כן משעברו עליה שבעה ימי ספירתה באה לפתח נדותה דליכא למימר דיום אחרון של הד' ימים התחיל נדותה דזה אי אפשר דכיון שהיא זבה גדולה לעולם לא תהיה נדה עד אחר ספירת ז' ימים ימי טוהר דזיבה הלכך ליכא להבחין פתח נדותה כי אם לומר דשמא שנים קמאי מימי זיבה ולא התחיל נדותה עד יום שלישי ועברו עליה שני ימים מנדותה וכשימלאו לה חמשה ימים להשלים נדותה ועוד י"א דהיינו ט"ז ימים תמצא פתח נדותה:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    Babylonian Talmud · folio map

    Arakhin 8a

    Arakhin 8a. The full printed text of this folio side — 14 numbered segments, about 175 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    נתן ארבע לראשונה שהעריכו הכהן על הראשונה תחילה לא יצא ידי ראשונה דבעי למיתב כל מה דבידיה כרבנן ואם חזר והעשיר נותן את כל הערך דנתינה קמייתא לאו כלום היא:

    כולהו חזיא להאי כו' ועדיין אחד מן הערכין עליו:

    הא יותר על סלע איכא אף על גב דליכא חמשים סלע דאם היו בידו חמש סלעים נותן כולם דהיינו יותר על סלע ופחות מחמשים. וסתמא כרבנן דלר' מאיר ליכא השג יד שיהא יותר על סלע ופחות מחמשים במי שערכו חמשים [אלא או חמשים] או סלע:

    מתני' פתח תחילת נדות. שזה דין נדה דאורייתא ראתה היום מונה ששה והוא ראתה שנים מונה חמשה והן ואפילו ראתה כל שבעה ופסקה לערב טובלת ומשמשת ומיום שביעי ואילך הויין ימי זיבה אחד עשר יום שאם ראתה בהן יום אחד או שנים שומרת יום כנגד יום וטובלת ואם ראתה בהן ג' רצופין הויא זבה גמורה וטעונה ספירה ז' נקיים וקרבן ואם משכו ימי זובה חדש או שנה אינה חוזרת לתחילת נדות עד שתשב שבעה נקיים ישבה ז' נקיים וראתה הויא תחילת נדה ומונה ששה והוא חוזרת לעניינה ככל המפורש ואם לא ראתה באותן י"א יום ג' רצופין אינה זבה וכשתראה אחרי כן בין ראתה סמוך בין שהרחיקה ראייתה הויא תחילת נדה ואפילו תראה שלשה רצופין אינה מונה אלא ארבעה והן שאין ימי זוב אלא באותן י"א יום שבין סוף נדה זה לתחלת נדה הבאה וכן מפורש בהלכה אחרונה של מסכת נדה (דף עב.):

    אין פתח בטועה פחות משבעה טועה שראתה היום ואינה יודעת אם בימי נדתה עומדת אם באותן אחד עשר יום של זיבה אין חוזרת לפתח נדותה בפחות מז' נקיים:

    ולא יותר על י"ז נקיים כדמפרש בגמ':

    גמ' תנו רבנן טועה שאמרה יום אחד טמא ראיתי היום ואינה יודעת אם בימי תחילת נדות הוא וצריכה למנות ששה והוא אם באותן אחד עשר ימי הזוב הוא ואינה צריכה לשמור אלא יום כנגד יום:

    פתחה שבעה עשר שאם לא תראה עד לאחר י"ז לבד מיום זה אז חוזרת לפתח נדותה למנות ששה והוא דממה נפשך לאחר י"ז לבד מיום זה יצתה מספק של ימי הזוב דאם יום זה שראתה מתחילת ימי זיבה היה כיון שכלו י"א יום יצתה ימי הזוב והרחיקה ראייתה שלא ראתה עד לאחר י"ז ותחילת נדה היא ואפילו אם תאמר שיום זה תחילת נדה היא אעפ"כ יצתה ימי הזוב שהרי עברו ששה להשלמת ימי נדותה ואחד עשר שבין נדה לנדה הרי י"ז ולאחר י"ז כשראתה תחילת נדה היא אבל אם תראה ביום י"ז לא יצתה מן הספק אם יום נדה הוא או יום זיבה דיש לומר שמא יום זה שבאת לפנינו כשראתה ראשון לימי נדה היה ויום י"ז שראתה בו סוף אחד עשר יום שבין נדה לנדה הוא ואינה צריכה שימור או שמא יום ראשון שבאתה לפנינו מימי זיבה הוא וכשכלו י"א יום יצתה מימי הזוב ויום י"ז שראתה בו תחילת נדה הוא וצריכה למנות ששה והוא וכל שכן אם תראה קודם י"ז ובספיקא זו תעמוד לעולם עד שתשב י"ז נקיים וכל זמן שהיא בספיקה זו מקולקלת היא מאד שלעולם נחמיר עליה מספק שכשתראה יום אחד בתוך אלו ימי שבעה עשר נאמר תחילת נדה וצריכה ששה והוא וכשתראה שלשה רצופין נאמר ימי זוב הן וצריכה שבעה נקיים וקרבן מספק ואינו נאכל אבל לאחר י"ז אין להחמיר דודאי תחילת נדה ואם תראה שלשה רצופין תמנה ארבעה והן ולבסוף שבעה אם תראה תשמור יום כנגד יום ויום שלשה תהא זבה:

    4 more comments on this page.

    Rashi on Arakhin 8a · Sefaria

    Tosafot

    כיון דבבת אחת נדר כי הדדי תפסן והלכך כשבא כהן להעריכו יש לומר שיתן תרתי ופלגא להאי וכן לאידך או דלמא כולהו חזו ואין לו לכהן לומר רק שיפרע כל הה' סלעים לאחת דלאחת נשתעבדו ולא לשנים ואי יהיב תרי ופלגא להאי ותרי ופלגא להאי לא יצא ידי שתיהם שהרי הדין שיתנם לאחת לבד הלכך בעידנא דיהיב הה' לתרוייהו כולהו משועבדים לאחת והוי כמו נתן ד' לראשון וצ"ל דמיירי שמעריכו על שתיהן ביחד דאי בזה אחר זה לא גרע מנתן לשניה וחזר ונתן על ראשון דהא ודאי בעלי חובין שוים וגם מה שגבה לא גרע מאילו היה מאוחר:

    פתחה י"ז פירוש י"ז טהורים ואם תראה בי"ח נדה ודאי אבל אם תראה בי"ז שמא ראיית זבה היא דביום שראתה היתה תחילת נדה ויום י"ז הוא יום אחרון של י"א יום של זיבה:

    שלשה ימים טמאים שמא ב' ימים ראשונים מי"א יום ויום ג' ראשון לנדה הלכך צריכה י"ז ד' ימים פתחה ט"ז ממ"נ דאם נאמר דג' ימים קמאי מי"א וז' אם כן משעברו עליה שבעה ימי ספירתה באה לפתח נדותה דליכא למימר דיום אחרון של הד' ימים התחיל נדותה דזה אי אפשר דכיון שהיא זבה גדולה לעולם לא תהיה נדה עד אחר ספירת ז' ימים ימי טוהר דזיבה הלכך ליכא להבחין פתח נדותה כי אם לומר דשמא שנים קמאי מימי זיבה ולא התחיל נדותה עד יום שלישי ועברו עליה שני ימים מנדותה וכשימלאו לה חמשה ימים להשלים נדותה ועוד י"א דהיינו ט"ז ימים תמצא פתח נדותה:

    Tosafot on Arakhin 8a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Arakhin, daf 8, Amud Aleph, about 175 words in 14 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 14 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 115 words

      Opens “נתן ארבע לראשונה ואחת לשניה ידי שניה…”

    2. Segment 239 words

      Opens “בעי רב אדא בר אהבה: היו בידו…”

      Named: רב אדא בר אהבה.

    3. Segment 311 words

      Opens “אין בערכין פחות מסלע ולא יתר כו'.…”

    4. Segment 423 words

      Opens “הא קמשמע לן: פחות מסלע הוא דליכא,…”

    5. Segment 510 words

      Opens “מתני׳ אין ״פתח בטועה״ פחות משבעה, ולא…”

    6. Segment 611 words

      Opens “גמ׳ ת"ר טועה שאמרה ״יום אחד טמא…”

    7. Segment 77 words

      Opens “״שני ימים טמא ראיתי״ פתחה שבעה עשר.…”

    8. Segment 87 words

      Opens “״שלשה ימים טמא ראיתי״ פתחה שבעה עשר.…”

    9. Segment 97 words

      Opens “״ארבעה ימים טמא ראיתי״ פתחה ששה עשר.…”

    10. Segment 1014 words

      Opens “״חמשה ימים טמא ראיתי״ פתחה חמשה עשר.…”

    11. Segment 117 words

      Opens “״שבעה ימים טמא ראיתי״ פתחה שלשה עשר.…”

    12. Segment 127 words

      Opens “״שמונה ימים טמא ראיתי״ פתחה שנים עשר.…”

    13. Segment 137 words

      Opens “״תשעה ימים טמא ראיתי״ פתחה אחד עשר.…”

    14. Segment 1410 words

      Opens “״עשרה ימים טמא ראיתי״ פתחה עשרה. ״אחד…”

    Sages named on this page

    • Rav Adda bar Ahava [the First] · Amoraim · First generation of Amoraim

      Rav Adda bar Ahava, a first-generation Amora and a leading disciple of Rav, was renowned for his piety, miraculous experiences, and exceptional…

      Source: Arakhin 8a · Segment 2 — “בעי רב אדא בר אהבה: היו בידו חמש סלעים…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Arakhin 8a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026