Talmud Builders

    Arakhin 6a

    Back to index

    English translation — Arakhin 6a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1§ The Gemara notes that there is an apparent contradiction with regard to the issue of whether or not a gentile may donate for the purpose of Temple maintenance. It was taught in one baraita : In the case of a gentile who pledged a gift for Temple maintenance, one accepts it from him. And it is taught in another baraita : One does not accept it from him.

    2Rabbi Ila says that Rabbi Yoḥanan says: It is not difficult. This baraita , which teaches that the donation is not accepted, is stated with regard to the beginning of the building of the Temple. The donation is refused in order that the Jews not rely upon on the donations of gentiles. That baraita , which states that the donation is accepted, is stated with regard to the end of the building of the Temple, i.e., after it is already built.

    3As Rabbi Asi says that Rabbi Yoḥanan says with regard to donations of gentiles for Temple maintenance: With regard to the beginning of the building of the Temple, one may not accept even water and salt from them. With regard to the end of the building of the Temple, one may not accept a defined item, i.e., if it will be clear that this was donated by a gentile. But one may accept their gift of an item that is not defined. The Gemara asks: What is considered to be a defined item? Rav Yosef says: For example, the cubit- wide spiked plates placed on the roof of the Sanctuary, which were designed to eliminate the ravens.

    4Rav Yosef raises an objection to the ruling of the baraita as interpreted by Rabbi Yoḥanan, that with regard to the beginning of the building of the Temple nothing is accepted from gentiles. Nehemiah requested from the king of Persia: “And a letter to Asaph the keeper of the king’s park, that he may give me timber to make beams for the gates of the castle that pertains to the house” (Nehemiah 2:8). Here Nehemiah clearly asked for material from gentiles. Abaye said to Rav Yosef: Actions taken by the government are different, as the government does not retract its decisions. As Shmuel says: If the government says: I will uproot mountains, it will uproot mountains and not retract what it said.

    5§ Rav Yehuda says that Rav says: With regard to a gentile who separated teruma from his pile of grain, one examines him to determine his intent. If he separated it with the intent that it be like the teruma of Jews, it should be given to a priest. If not, it requires interment, as we are concerned that perhaps his heart was directed toward Heaven, i.e., his intent was to consecrate it to the Temple and he did not want it to be given to a priest. Since there is uncertainty with regard to his intent, nothing can be done with that produce.

    6The Gemara raises an objection from a baraita : In the case of a gentile who donated a cross beam and brought it to a synagogue, and the name of God is written on it, one examines him to determine his intent. If he says: I separated it with the intent that it be like the donations of Jews, the name should be cut off [ yagod ] and interred, and one uses the remainder for a synagogue. And if not, the entire beam requires interment, as we are concerned that perhaps his heart was directed toward Heaven, i.e., his intent was to consecrate it to the Temple, and therefore it may not be used.

    7The Gemara analyzes this baraita : The reason that the beam requires interment is that the name of God is written on it, from which it may be inferred that if God’s name is not written on it, it does not require interment. Why, then, did Rav Yehuda say that if a gentile separated teruma it requires interment?

    8The Gemara answers: Even though the name of God is not written on the beam, the same halakha is true, and the beam requires interment, due to the concern that he might have intended to consecrate it. And as for why the baraita specifically discusses the case where God’s name was written on the beam, this teaches us that if his intention was for it to be used in a synagogue, then even though God’s name is written on it, nevertheless the rest of the beam is not prohibited. Rather, the name should be cut off and interred, and one may use the remainder for a synagogue. The reason is that if God’s name is written on an item, only the place where it is written is sanctified, but that part of the item that is not in its place is not sanctified.

    9As we learned in a baraita : If one of the names of God was written on the handles of vessels or on legs of a bed, one must cut off the name and inter it, and the remainder is permitted.

    10§ Rav Naḥman says that Rabba bar Abbahu says: One who says: I am contributing this sela to charity, is permitted to change its purpose, i.e., to use the money himself and later replace it. The Gemara comments: It was initially understood from this that if one wants to change its purpose for his own benefit, yes, this is permitted, as he originally had this stipulation in mind. But it is not permitted to lend it to another. Yet it was stated that Rav Ami says that Rabbi Yoḥanan says: It is permitted to change its purpose whether for himself or for another.

    11Rabbi Zeira says: They taught this halakha , that one may change the purpose of the coin, only in a case where he said: It is incumbent upon me to donate a sela to charity. But if he said: This sela is for charity, then he is required to give the sela to charity as is, and he may not use it and replace it.

    12Rava objects to this: On the contrary, the opposite is more reasonable. In a case where one said: This sela is for charity, it makes sense to allow him to use it, so that he should bear financial responsibility for its loss from that point onward. But if he said: It is incumbent upon me to donate a sela to charity, he should not be allowed to use the sela , as in any event he must donate a sela . Rather, as there is a reason in either situation to permit its use, there is no difference between the cases, and in both cases he may use the sela .

    13The Gemara notes that it is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rava: A vow is charity, but consecrated property is not charity. The Gemara asks: What is the baraita saying? After all, neither a vow nor consecrated property is charity.

    14Rather, is it not correct that this is what the baraita is saying: Charity is like a vow to consecrate property, in that it is subject to the prohibition of: You shall not delay, which is derived from the verse: “When you shall vow a vow to the Lord your God, you shall not delay to pay it” (Deuteronomy 23:22). But nevertheless it is not like consecrated property, as in the case of consecrated property it is prohibited to use it, while in the case of charity it is permitted to use it. Since with regard to the option of using the money the baraita does not distinguish between a case where one says: It is incumbent upon me to donate a sela to charity, and a case where he says: This sela is for charity, it evidently supports the opinion of Rava.

    15Rav Kahana said: I said this halakha of Rav Naḥman’s, with regard to one who says: This sela is for charity, along with the accompanying discussion, before Rav Zevid from Neharde’a. He said to me: You teach this halakha in this manner, that Rav Naḥman merely stated that it is permitted to change the purpose of the sela , and the Sages clarified that it is permitted in all cases. But we teach this halakha in this manner, that it was all stated citing Rav Naḥman: Rav Naḥman says that Rabba bar Avuh says that Rav says: One who said: I am contributing this sela to charity, is permitted to change its purpose, whether for himself or for another, and whether he said: It is incumbent upon me, or whether he said: This sela is for charity.

    16§ The Sages taught a baraita which further deals with these matters. One who said: This sela is for charity, is permitted to change its purpose and replace it, as long as it has not yet come into the possession of the charity collectors. But once it has come into the possession of the charity collectors it is prohibited to change its purpose.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    בתחילהבתחילת הבנין אין מקבלין דשמא לרפיון ידים מתכוונין:

    לבסוףלחזק את בדק דאין לומר רפיון ידים מקבלין. ל"א בתחילה כשלא היתה אימתן של עובדי כוכבים עליהן אין מקבלין אבל לבסוף מקבלין משום אימה. וראשון עיקר וזה אינו טעם דהא כל ימי בית שני היתה אימת העובדי כוכבים עליהן ובתחילתו יותר מסופו. וא"ת האי בתחילה נמי אמקדש ראשון קאמר א"כ מאי מותיב ליה לקמן מואגרת אל אסף וגו' דהיינו במקדש שני:

    דבר המסוייםשנראה בעין אין מקבלין מהם דגנאי הוא ועוד שמתפארים בו:

    אמה כליא עורבלהכי נקט אמה דאמרי' בפרק בתרא דמנחות (דף קז.) הרי עלי ברזל לא יפחות מאמה על אמה לכליא עורב שהיו מביאין טבלאות של ברזל אמה על אמה ובהן מסמרות גבוהין אמה קבועין ומחפין בהן ראש הגג של היכל לגרש את העורבים שלא ישכנו שם. כליא לשון שמגרש את העורבין כמו כייל דידבי כייל פרוחי דאמר במסכת נדה (דף יז. ע"ש) שהיה מגרש זבובין ממטתו בשעת תשמיש משום צניעות דאסור לשמש מטתו בפני כל חי. ל"א כליא עורב מונע העורבים כמו (תהילים מ׳:י״ב) לא תכלא רחמיך:

    ואגרת אל אסף שומר הפרדס וגו'והיינו בתחילת בנין וקשקיל בדק הבית מכורש:

    דלא הדרא בההואיל ותחילתו לטובה נתכוין שוב אינו חוזר:

    מכריושל תבואת עצמו:

    אם אמר בדעת ישראל הפרשתיהשלמקום שתרומת ישראל הולכת תלך זו. ל"א שישראל אמר לי להפרישה וראשון שמעתי:

    טעונה גניזהואסורה בהנאה דחיישינן שמא בלבו לשמים לשם הקדש הילכך יגנז. ובזמן הזה עסקינן דהקדש אסור בהנאה כדתניא בכורות (דף נג.) אין מקדישים ואין מעריכין בזמן הזה ואם הקדיש בהמה תיעקר פירות כסות וכלים ירקבו:

    יגודיחתוך מקום השם ויגנוז החתיכה וישתמש במותר ויבננו בבית הכנסת:

    לשמיםלהקדש ובזמן הזה אין לו תקנה:

    טעמא דשם כתוב עליהדמוכחא מילתא דבלבו לשמים שהרי כתב עליה שמו של הקב"ה:

    שם שלא במקומו אינו קדושכלומר אינו קדוש אלא מקום השם ואותה חתיכה תיגנז והשאר יבנה בבית הכנסת כי אמר בדעת ישראל הפרשתיה. ל"א שם שלא במקומו כגון על גבי קורות וכלים לא קדיש דלא הוי מקומו אלא על הנייר ושיכתוב המקרא עם השם כנתינתו אבל שם לבדו הוי שלא במקומו ולא קדיש וראשון שמעתי והוא עיקר:

    לשנותהלצרכיו ולאחר זמן ישלם:

    אבל לאחרלהלוותה לחבירו לא דלעצמו איכא למימר על מנת כן היקצה לצדקה שאם יצטרך יטלנה וישלם אחרת אבל חבירו לא אסיק אדעתיה:

    לא שנודמותר לשנותה אלא דאמר סלע זו עלי לצדקה דכיון דאמר עלי וקיבלה באחריות לענין גניבה ואבידה כדידיה דמי:

    אבל אמר הרי זוולא אמר עלי בעינא בעי למיתב:

    כי היכי דליחייב באחריותהדכיון דמשתמש הוי כשולח יד בפקדון וקמה לה ברשותיה לענין תשלומין אבל אמר עלי דבלאו הכי מיחייב באחריות לא ישתמש:

    אלא ל"שומותר:

    לא נדר צדקהדסתם נדר דמי עלי לב"ה:

    בבל תאחרוהכי משמע נדר הוא הצדקה דקאי עליה בבל תאחר כנדר דקאמר בפרק קמא דר"ה (דף ו.) בפיך זו צדקה:

    לשמעתאדהאומר סלע זו לצדקה כו':

    אתון הכי מתניתו להדרב נחמן מותר לשנותה סתמא קאמר ורבי אמי פירשה בין לעצמו בין לאחר ורבא הדר פירשה בין עלי בין הרי זו אנן בהדיא מתנינן כו' ופירושה כדרב נחמן:

    ערכין ו עמוד א

    1תנא חדא: עובד כוכבים שהתנדב נדבה לבדק הבית מקבלים הימנו, ותניא אידך: אין מקבלין!

    2א"ר אילא א"ר יוחנן: לא קשיא, הא בתחילה, הא בסוף.

    3דאמר ר' אסי אמר רבי יוחנן: בתחילה, אפילו מים ומלח אין מקבלין מהם. בסוף, דבר המסויים אין מקבלין, דבר שאינו מסויים מקבלין. היכי דמי דבר המסויים? אמר רב יוסף: כגון אמה כליא עורב.

    4מתיב רב יוסף: (נחמיה ב, ח) ״ואיגרת אל אסף שומר הפרדס אשר למלך וגו'״. אמר ליה אביי: שאני מלכותא דלא הדרא ביה, דאמר שמואל: אי אמר מלכותא ״עקרנא טורי״, עקר טורי ולא הדר ביה.

    5אמר רב יהודה אמר רב: עובד כוכבים שהפריש תרומה מכריו, בודקין אותו, אי בדעת ישראל הפרישה תינתן לכהן, ואם לאו טעונה גניזה, חיישינן שמא בלבו לשמים.

    6מיתיבי: עובד כוכבים שהתנדב קורה, ושם כתוב עליה בודקין אותו, אם אמר: ״בדעת ישראל הפרשתיה״ יגוד וישתמש במותר, ואם לאו טעונה גניזה, חיישינן שמא בלבו לשמים.

    7טעמא דשם כתוב עליה, דבעיא גניזה; הא אין שם כתוב עליה לא בעיא גניזה!

    8הוא הדין דאע"ג דאין שם כתוב עליה נמי בעיא גניזה, והא קמ"ל דאע"ג דשם כתוב עליה, יגוד וישתמש במותר, דשם שלא במקומו לאו קדוש.

    9דתנן: היה כתוב על ידות הכלים ועל כרעי המטה הרי זה יגוד ויגנוז.

    10אמר רב נחמן אמר רבה בר אבהו: האומר ״סלע זו לצדקה״ מותר לשנותה. סבור מינה: לעצמו אין, לאחר לא. איתמר: אמר רב אמי אמר רבי יוחנן: בין לעצמו בין לאחר.

    11אמר רבי זעירא: לא שנו אלא דאמר ״עלי״, אבל אמר ״הרי זו״ בעינא בעי למיתבה.

    12מתקיף לה רבא: אדרבה, איפכא מיסתברא אמר ״זו״ משתמש בה, כי היכי דליחייב באחריותה, אבל אמר ״עלי״ לא! אלא, לא שנא.

    Baraita

    13תניא כוותיה דרבא: נדר צדקה, ואין הקדש צדקה. מאי קאמר? לא נדר ולא הקדש צדקה!

    14אלא לאו הכי קאמר: צדקה הרי היא {דברים כג } בבל תאחר, ואינה כהקדש, דאילו הקדש אסור לאשתמושי ביה ואילו צדקה שרי לאשתמושי ביה׃

    15אמר רב כהנא אמריתא לשמעתא קמיה דרב זביד מנהרדעא אמר אתון הכי מתניתו לה אנן הכי מתנינן לה אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב האומר סלע זו לצדקה מותר לשנותה. בין לעצמו בין לאחר בין אמר עלי בין אמר הרי זו:

    Baraita

    16ת"ר סלע זו לצדקה עד שלא באתה ליד גבאי מותר לשנותה משבאתה ליד גבאי אסור לשנותה׃

    Tosafot

    תני חדא עובד כוכבים שהתנדב לבדק הביתוהא דלא מוקי לה כתנאי דר' יהודה ור' מאיר וכגון דליכא רפיון ידים כגון מן המלך דאם כן לא הו"ל למימר מקבלין ואין מקבלין אלא קדושה ואינה קדושה מבעיא ליה:

    תני חדא עובד כוכבים שהתנדב לבדק הבית אין מקבלין ממנו כו'וא"ת ולישני הא ר' מאיר הא ר' יהודה וי"ל דא"כ קדושה ואינה קדושה מיבעיא ליה דאין מקבלין הימנו לבדק הבית [משמע דקדושה היא] ומשמע דתרוייהו סברי כר' יהודה:

    הא לכתחילה הא לבסוףרש"י פי' לכתחילה שייך רפיון ידים ולבסוף לא שייך רפיון ידים ועוד פירש רבינו לכתחילה בתחילת הבנין יש לחוש פן יחזרו בהם ויערערו לומר יש לנו חלק בבית המקדש לבסוף דבר מסויים אין מקבלין פן יהיו לשם ולתפארת דבר שאין מסויים מקבלין דלא שייך תו ערעור הואיל ונבנה ב"ה כבר וניחא בזה הא דקאמר בסמוך שאני מלכותא דלא הדרא וליכא למיחש לעירעור:

    כגון אמה כליא עורבפי' הערוך זה לשונו לפי שבמקדש ראשון היתה קדושתו בכל הקהל והיתה שכינה שרויה בו ולא היו עופות פורחין עליו אבל במקדש שני פחדו מטעמא דאין קדושתו כקדושת ראשון שמא יפרחו העופות על המקדש וישליכו שם דבר טמא עשו צורה להבריח העופות מגג ההיכל וקראו אותו כליא עורב כלומר זאת מונעת העורבים מלפרוח בגג ההיכל וזו צורה כדרך שעושין עכשיו שומרי זרעים עד כאן לשונו ויש מקשה דאמר במועד קטן (דף ט.) גבי שלמה איבעי ליה לשיורי באמת כליא עורב ומשני אמת כליא עורב צורך בנין היא אלמא הוה בבית ראשון וי"ל שהיה שלמה ירא שמא לא תהא עליו קדושה וכשראו שהיה קדוש הסירוהו:

    מיתיבי ואגרת אל אסף שומר הפרדסוהיינו בתחילת הבנין וקשקיל בדק הבית מכורש לשון קונטרס ולא נראה דהא כל הבנין משל כורש היה וכמה קראי איכא גם כתיב ומה חשחן אימריא וגו' ונ"ל דודאי מזה אינו מקפיד דהא היה בגזירה כך וביד ישעיה (ישעיהו מ״ה:י״ג) הוא יבנה עירי אבל אל אסף שומר הפרדס היה רחוק מכורש ולא היה שלו ממש אך היה גוזר שיתנו לצורך בדק הבית שהיה מוטל עליהם שהיה מולך בכיפה בהא איכא למיחש או לרפיון ידים או לערעור כדפרישית:

    אם אמר בדעת ישראל הפרשתיהמשמע דעובד כוכבים איתיה בתרומה דנפשיה וכן משמע פרק שני דגיטין (דף כג:) והא דקאמר בזבחים פרק בית שמאי (זבחים דף מה.) דליתיה בתרומה דנפשיה לא קשיא דתנאי נינהו בפרק שני דקדושין (דף מא:) דתנן תרומת עובד כוכבים מדמעת וחייבין עליה חומש ור' שמעון פוטר:

    יגוד וישתמש במותרמשמע ע"י שיחתוך הקורה ולא יהנה מאותה חתיכה שכנגד השם דבמקומו מיהא קידש השם ויש ליזהר כשכותבין ס"ת או תפילין וגררו מקום השם שאין לכתוב במקומו:

    ואילו צדקה שרי לאשתמושי ביהמשמע ליה דאיירי בין זו בין עלי וכן הפסק כרב נחמן האומר סלע זו לצדקה מותר לשנותה בין לעצמו בין לאחר בין אמר עלי בין אמר זו ולשנותה היינו ללותה:

    עד שלא באתה ליד גבאי מותר לשנותהרבינו ברוך פירש מותר לשנותה ממש למצוה אחרת ואם נדר אדם סלע לצדקה לעניים יכול לעשות ממנו מצוה אחרת כל כמה דלא אתאי ליד גבאי אבל לישנא לשנותה לא משמע כן כך מצאתי כתוב בתוספות הר"ר משה מאוירא מכתיבת אחיו ופירש לא משמע לשנותה למצוה אחרת דלעיל קאמר מותר לשנותה בין הוא בין אחר היינו ללוותה ותו מדאמר והא רבי ינאי יזיף משמע דללוותה קאמר הילכך נראה לומר דללוותה קאמר אבל לשנותה ודאי אסור כי נמי לא באתה ליד גבאי אבל ללוותה קאמר ומשבאת ליד גבאי אסור ללוותה והא דקאמר פ"ק דב"ב (דף ח:) רשאין בני העיר לעשות קופה תמחוי היינו ברשות בני העיר אבל גבאי עצמו אסור ואומר ר"י דהתם רשאין לשנותה שלא לדבר מצוה רק שיהא צרכי צבור ויש ליזהר מללוות מעות צדקה העיר משבאתה ליד גבאי ואפי' ברשות הקהל נמי כיון שאין זה צורכי צבור. כך מצאתי כתוב:

    משבאת ליד גבאי אסור לשנותהודוקא יחיד אבל בני העיר רשאין כדמשמע בבבא בתרא (דף ח:) ורשאין בני עיר לעשות תמחוי קופה וקופה תמחוי ולשנותה לכל מה שירצו ודוקא לדבר מצוה כדאמרינן בשילהי שמעתא (ע"ב) גבי ישראל שהתנדב מנורה או נר לבית הכנסת והא דאמר בהשוכר האומנין (ב"מ דף עח:) מגבת פורים לפורים ומגבת אותה העיר לאותה העיר דוקא ומחוץ לעיר אסור לשנותה (אבל לצורכי העיר מותרין) בגבאי מיירי ובהאי טעמא יש ליישב דאמרי' בריש שור שנגח (ב"ק דף לו:) (חנן בישא) [ההוא גברא] דתקע (לההוא גברא) [לחבריה דא"ל] הב ליה פלגא דזוזא אמר הואיל ופלגא דזוזא הוא לא בעינא ניתביה לעניים הדר אמר איזיל ואברי ביה נפשאי אמר [ליה] רב יוסף כבר זכו בה עניים ויש לתמוה היאך היה יכול לחזור בו אפי לא זכו בה עניים והאמרן בפ"ק דר"ה (דף ו.) בפיך זו צדקה אלא י"ל שהיה רוצה ללוותה ולשנותה ולפורעה לאחר זמן וקא"ל רב יוסף שבאת לידו והוא גבאי ואסור לשנותה א"נ י"ל שהיה סבור דאפי' צדקה ליתא הואיל ולא תפסי בה וקמ"ל רב יוסף דזכו בה עניים כמו מעמד שלשתם:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Ben Yehoyada

    "סֶלַע זוֹ לִצְדָקָה", עַד שֶׁלֹּא בָּאתָ לְיַד גַּבַּאי, מֻתָּר לְשַׁנּוֹתָהּמִשֶּׁבָּאתָ לְיַד גַּבַּאי, אָסוּר לְשַׁנּוֹתָהּ. נראה לי בס"ד הטעם על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל בשער הפסוקים בפסוק וְהָיָה מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה שָׁלוֹם (ישעיה לב, יז) דעל ידי הצדקה נשלם שם הוי־ה והיינו הפרוטה כנגד יו"ד שבשם וחמש אצבעות הנותן כנגד ה"א ראשונה וזרוע הגבאי וחמש אצבעותיו כנגד ו"ה שבשם עיין שם. וידוע דאמרו רבותינו ז"ל (עירובין יח:) דיו לעולם שישתמש בחצי השם דהיינו שם י־ה ולכן אנחנו מזכירים שם י־ה בפינו אבל השם כולו אין רשות להזכירו. ובזה מובן הטעם קודם שבאה ליד גבאי דאז אין כאן אלא חצי השם שהוא שם י־ה מותר לשנותה דהיינו שיקחנה המקדיש לצרכו או לצורך אחרים ללותה ויפרע במקומה כי מאחר דעודנה ביד המקדיש ולא קבלתם יד הגבאי אין כאן אלא חצי השם ויוכל האדם להשתמש בחצי השם אבל אם באה ליד גבאי דאז נשלם בה השם כולו אסור להשתמש בה ללותה ולפרוע במקומה כי עתה נעשה עליה קדושת השם כולו ונקרא עליה שם הוי־ה כולו.

    Babylonian Talmud · folio map

    Arakhin 6a

    Arakhin 6a. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 359 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    בתחילה בתחילת הבנין אין מקבלין דשמא לרפיון ידים מתכוונין:

    לבסוף לחזק את בדק דאין לומר רפיון ידים מקבלין. ל"א בתחילה כשלא היתה אימתן של עובדי כוכבים עליהן אין מקבלין אבל לבסוף מקבלין משום אימה. וראשון עיקר וזה אינו טעם דהא כל ימי בית שני היתה אימת העובדי כוכבים עליהן ובתחילתו יותר מסופו. וא"ת האי בתחילה נמי אמקדש ראשון קאמר א"כ מאי מותיב ליה לקמן מואגרת אל אסף וגו' דהיינו במקדש שני:

    דבר המסויים שנראה בעין אין מקבלין מהם דגנאי הוא ועוד שמתפארים בו:

    אמה כליא עורב להכי נקט אמה דאמרי' בפרק בתרא דמנחות (דף קז.) הרי עלי ברזל לא יפחות מאמה על אמה לכליא עורב שהיו מביאין טבלאות של ברזל אמה על אמה ובהן מסמרות גבוהין אמה קבועין ומחפין בהן ראש הגג של היכל לגרש את העורבים שלא ישכנו שם. כליא לשון שמגרש את העורבין כמו כייל דידבי כייל פרוחי דאמר במסכת נדה (דף יז. ע"ש) שהיה מגרש זבובין ממטתו בשעת תשמיש משום צניעות דאסור לשמש מטתו בפני כל חי. ל"א כליא עורב מונע העורבים כמו (תהילים מ׳:י״ב) לא תכלא רחמיך:

    ואגרת אל אסף שומר הפרדס וגו' והיינו בתחילת בנין וקשקיל בדק הבית מכורש:

    דלא הדרא בה הואיל ותחילתו לטובה נתכוין שוב אינו חוזר:

    מכריו של תבואת עצמו:

    אם אמר בדעת ישראל הפרשתיה שלמקום שתרומת ישראל הולכת תלך זו. ל"א שישראל אמר לי להפרישה וראשון שמעתי:

    15 more comments on this page.

    Rashi on Arakhin 6a · Sefaria

    Tosafot

    תני חדא עובד כוכבים שהתנדב לבדק הבית והא דלא מוקי לה כתנאי דר' יהודה ור' מאיר וכגון דליכא רפיון ידים כגון מן המלך דאם כן לא הו"ל למימר מקבלין ואין מקבלין אלא קדושה ואינה קדושה מבעיא ליה:

    תני חדא עובד כוכבים שהתנדב לבדק הבית אין מקבלין ממנו כו' וא"ת ולישני הא ר' מאיר הא ר' יהודה וי"ל דא"כ קדושה ואינה קדושה מיבעיא ליה דאין מקבלין הימנו לבדק הבית [משמע דקדושה היא] ומשמע דתרוייהו סברי כר' יהודה:

    הא לכתחילה הא לבסוף רש"י פי' לכתחילה שייך רפיון ידים ולבסוף לא שייך רפיון ידים ועוד פירש רבינו לכתחילה בתחילת הבנין יש לחוש פן יחזרו בהם ויערערו לומר יש לנו חלק בבית המקדש לבסוף דבר מסויים אין מקבלין פן יהיו לשם ולתפארת דבר שאין מסויים מקבלין דלא שייך תו ערעור הואיל ונבנה ב"ה כבר וניחא בזה הא דקאמר בסמוך שאני מלכותא דלא הדרא וליכא למיחש לעירעור:

    כגון אמה כליא עורב פי' הערוך זה לשונו לפי שבמקדש ראשון היתה קדושתו בכל הקהל והיתה שכינה שרויה בו ולא היו עופות פורחין עליו אבל במקדש שני פחדו מטעמא דאין קדושתו כקדושת ראשון שמא יפרחו העופות על המקדש וישליכו שם דבר טמא עשו צורה להבריח העופות מגג ההיכל וקראו אותו כליא עורב כלומר זאת מונעת העורבים מלפרוח בגג ההיכל וזו צורה כדרך שעושין עכשיו שומרי זרעים עד כאן לשונו ויש מקשה דאמר במועד קטן (דף ט.) גבי שלמה איבעי ליה לשיורי באמת כליא עורב ומשני אמת כליא עורב צורך בנין היא אלמא הוה בבית ראשון וי"ל שהיה שלמה ירא שמא לא תהא עליו קדושה וכשראו שהיה קדוש הסירוהו:

    מיתיבי ואגרת אל אסף שומר הפרדס והיינו בתחילת הבנין וקשקיל בדק הבית מכורש לשון קונטרס ולא נראה דהא כל הבנין משל כורש היה וכמה קראי איכא גם כתיב ומה חשחן אימריא וגו' ונ"ל דודאי מזה אינו מקפיד דהא היה בגזירה כך וביד ישעיה (ישעיהו מ״ה:י״ג) הוא יבנה עירי אבל אל אסף שומר הפרדס היה רחוק מכורש ולא היה שלו ממש אך היה גוזר שיתנו לצורך בדק הבית שהיה מוטל עליהם שהיה מולך בכיפה בהא איכא למיחש או לרפיון ידים או לערעור כדפרישית:

    אם אמר בדעת ישראל הפרשתיה משמע דעובד כוכבים איתיה בתרומה דנפשיה וכן משמע פרק שני דגיטין (דף כג:) והא דקאמר בזבחים פרק בית שמאי (זבחים דף מה.) דליתיה בתרומה דנפשיה לא קשיא דתנאי נינהו בפרק שני דקדושין (דף מא:) דתנן תרומת עובד כוכבים מדמעת וחייבין עליה חומש ור' שמעון פוטר:

    יגוד וישתמש במותר משמע ע"י שיחתוך הקורה ולא יהנה מאותה חתיכה שכנגד השם דבמקומו מיהא קידש השם ויש ליזהר כשכותבין ס"ת או תפילין וגררו מקום השם שאין לכתוב במקומו:

    ואילו צדקה שרי לאשתמושי ביה משמע ליה דאיירי בין זו בין עלי וכן הפסק כרב נחמן האומר סלע זו לצדקה מותר לשנותה בין לעצמו בין לאחר בין אמר עלי בין אמר זו ולשנותה היינו ללותה:

    2 more comments on this page.

    Tosafot on Arakhin 6a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    "סֶלַע זוֹ לִצְדָקָה", עַד שֶׁלֹּא בָּאתָ לְיַד גַּבַּאי, מֻתָּר לְשַׁנּוֹתָהּ מִשֶּׁבָּאתָ לְיַד גַּבַּאי, אָסוּר לְשַׁנּוֹתָהּ. נראה לי בס"ד הטעם על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל בשער הפסוקים בפסוק וְהָיָה מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה שָׁלוֹם (ישעיה לב, יז) דעל ידי הצדקה נשלם שם הוי־ה והיינו הפרוטה כנגד יו"ד שבשם וחמש אצבעות הנותן כנגד ה"א ראשונה וזרוע הגבאי וחמש אצבעותיו כנגד ו"ה שבשם עיין שם. וידוע דאמרו רבותינו ז"ל (עירובין יח:) דיו לעולם שישתמש בחצי השם דהיינו שם י־ה ולכן אנחנו מזכירים שם י־ה בפינו אבל השם כולו אין רשות להזכירו. ובזה מובן הטעם קודם שבאה ליד גבאי דאז אין כאן אלא חצי השם שהוא שם י־ה מותר לשנותה דהיינו שיקחנה המקדיש לצרכו או לצורך אחרים ללותה ויפרע במקומה כי מאחר דעודנה ביד המקדיש ולא קבלתם יד הגבאי אין כאן אלא חצי השם ויוכל האדם להשתמש בחצי השם אבל אם באה ליד גבאי דאז נשלם בה השם כולו אסור להשתמש בה ללותה ולפרוע במקומה כי עתה נעשה עליה קדושת השם כולו ונקרא עליה שם הוי־ה כולו.

    Ben Yehoyada on Arakhin 6a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Arakhin, daf 6, Amud Aleph, about 359 words in 16 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 16 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 114 words

      Opens “תנא חדא: עובד כוכבים שהתנדב נדבה לבדק…”

    2. Segment 210 words

      Opens “א"ר אילא א"ר יוחנן: לא קשיא, הא…”

    3. Segment 333 words

      Opens “דאמר ר' אסי אמר רבי יוחנן: בתחילה,…”

      Named: רבי יוחנן, רב יוסף.

    4. Segment 434 words

      Opens “מתיב רב יוסף: (נחמיה ב, ח) ״ואיגרת…”

      Named: רב יוסף, אביי, שמואל.

    5. Segment 526 words

      Opens “אמר רב יהודה אמר רב: עובד כוכבים…”

      Named: רב יהודה.

    6. Segment 626 words

      Opens “מיתיבי: עובד כוכבים שהתנדב קורה, ושם כתוב…”

    7. Segment 714 words

      Opens “טעמא דשם כתוב עליה, דבעיא גניזה; הא…”

    8. Segment 824 words

      Opens “הוא הדין דאע"ג דאין שם כתוב עליה…”

    9. Segment 913 words

      Opens “דתנן: היה כתוב על ידות הכלים ועל…”

    10. Segment 1030 words

      Opens “אמר רב נחמן אמר רבה בר אבהו:…”

      Named: רב נחמן, רב אמי, רבי יוחנן, רבה.

    11. Segment 1115 words

      Opens “אמר רבי זעירא: לא שנו אלא דאמר…”

      Named: רבי זעירא.

    12. Segment 1221 words

      Opens “מתקיף לה רבא: אדרבה, איפכא מיסתברא אמר…”

      Named: רבא, רבה.

    13. Segment 1315 words

      Opens “תניא כוותיה דרבא: נדר צדקה, ואין הקדש…”

      Named: רבא.

    14. Segment 1424 words

      Opens “אלא לאו הכי קאמר: צדקה הרי היא…”

    15. Segment 1544 words

      Opens “אמר רב כהנא אמריתא לשמעתא קמיה דרב…”

      Named: רב כהנא, רב זביד, רב נחמן, רב האומר, רבה.

    16. Segment 1616 words

      Opens “ת"ר סלע זו לצדקה עד שלא באתה…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Arakhin 6a · Segment 2 — “א"ר אילא א"ר יוחנן: לא קשיא, הא בתחילה, הא…

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Arakhin 6a · Segment 3 — “…דבר המסויים? אמר רב יוסף: כגון אמה כליא עורב.

    • Rav Kahana [the Second] · Amoraim · First Generation Amoraim

      Rav Kahana was a preeminent student of Rav and Shmuel.

      Source: Arakhin 6a · Segment 15 — “אמר רב כהנא אמריתא לשמעתא קמיה דרב זביד מנהרדעא…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Arakhin 6a · Segment 4 — “…הדרא ביה, דאמר שמואל: אי אמר מלכותא ״עקרנא טורי״,…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Arakhin 6a · Segment 4 — “…וגו'״. אמר ליה אביי: שאני מלכותא דלא הדרא ביה,…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Arakhin 6a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026