Talmud Builders

    Arakhin 10a

    Back to index

    English translation — Arakhin 10a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1and the month that was intercalated, added for the leap year, was thirty days, and last year we turned two months that are generally deficient into full months, which meant that it had eight full months instead of the usual six. Consequently, remove from consideration the three months that were made deficient this year corresponding to the three extra months that were made full last year, and the moon is restored to its place, i.e., it is properly aligned with the months. Rabbi Yehuda HaNasi said to him: Lamp of Israel! Indeed, so it was.

    2MISHNA: No fewer than twenty-one trumpet blasts are sounded daily in the Temple, as each day three blasts were sounded for the opening of the gates in the morning, nine for the daily morning offering, and nine for the daily afternoon offering, totaling twenty-one. And no more than forty-eight are ever sounded on a single day. This would occur on the Friday of Sukkot , when they would sound an additional twelve blasts during the ritual of drawing the water for the water libation; nine for the additional offerings; three to signal the population to cease their work before Shabbat; and three more to mark the beginning of Shabbat.

    3When accompanying their song with instruments, the Levites do not use fewer than two lyres and do not use more than six. When flutes are played, they do not use fewer than two flutes and do not use more than twelve. And there are twelve days during the year when the flute plays before the altar: At the time of the slaughter of the first Paschal offering, on the fourteenth of Nisan; and at the time of the slaughter of the second Paschal offering, on the fourteenth of Iyyar; and on the first festival day of Passover; and on the festival of Shavuot ; and on all eight days of the festival of Sukkot . And one would not play with a copper flute; rather, one would play with a flute of reed, because its sound is more pleasant. And one would conclude the music only with a single flute, because it concludes the music nicely.

    4The Temple musicians were slaves of priests; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yosei says: The musicians were not slaves, but Israelites from the family of the house of Pegarim and the family of the house of Tzippara from the city of Emaum, and their lineage was sufficiently pure that they would marry their daughters to members of the priesthood. Rabbi Ḥanina ben Antigonus says: They were Levites.

    5GEMARA: The mishna teaches that no fewer than twenty-one trumpet blasts are sounded daily in the Temple and no more than forty-eight. The Gemara notes: The mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, as it is taught in a baraita that Rabbi Yehuda says: One may not blow fewer than seven blasts, and one may not blow more than sixteen blasts.

    6The Gemara asks: With regard to what principle do the tanna of the mishna and Rabbi Yehuda disagree? The Gemara explains that Rabbi Yehuda holds: A series of blasts consisting of tekia , terua , tekia is counted as one unit. And the Rabbis hold: A tekia is counted as a discrete unit and a terua is also counted as a discrete unit, and the final tekia is again counted as a discrete unit. They agree with regard to the sequence and the number of the blasts; their disgreement is only with regard to how the blasts are tallied.

    7The Gemara asks: What is the reasoning of Rabbi Yehuda? As it is written in the verse: “And you shall sound [ utkatem ] a terua ” (Numbers 10:5), and it is written: “A terua they will sound [ yitke’u ]” (Numbers 10:6). Conclude from the fact that the Torah uses a verb from the root tekia when referring to a terua that a tekia , terua , and tekia together constitute one unit. And how do the Rabbis interpret these verses? They explain that these verses come to teach that each terua blast is accompanied by a plain blast, a tekia , preceding it and another plain blast following it.

    8The Gemara asks: And what is the reasoning of the Rabbis? As it is written: “And when congregating the people you shall sound a tekia and shall not sound a terua ” (Numbers 10:7). And if it enters your mind that a series of tekia , terua , and tekia are considered one unit, would the Merciful One say to perform only half a mitzva? Rather, each sound constitutes a separate mitzva. The Gemara asks: And how does Rabbi Yehuda explain this verse? The Gemara answers: That single tekia mentioned in the context of congregating the people was blown merely as a signal to the people to assemble, not for the purpose of fulfilling a mitzva, which, in Rabbi Yehuda’s opinion, always comes in units of three sounds.

    9The Gemara asks: In accordance with whose opinion is that which Rav Kahana said? As Rav Kahana said: There is to be no pause between a tekia and a terua at all, but rather they are sounded in one continuous series of blasts. In accordance with whose opinion is this statement? It is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. The Gemara asks: Isn’t that obvious? Why was it necessary to point this out?

    10The Gemara answers: It is not obvious that Rav Kahana’s statement is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. Lest you say that Rav Kahana comes to teach his halakha even in accordance with the opinion of the Rabbis, and that he is coming to exclude only the opinion of Rabbi Yoḥanan, who says: If one heard nine blasts in nine different hours on the day of Rosh HaShana, despite the considerable gap between them, he has fulfilled his obligation. One might have thought that Rav Kahana meant only that there should not be such long gaps between the sounds. Therefore, the Gemara teaches us that Rav Kahana’s ruling is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, as he does not allow any pause at all between the shofar blasts.

    11The Gemara asks: And how do you know that this was Rav Kahana’s intent? One can say it is indeed so, that Rav Kahana holds in accordance with the opinion of the Rabbis and he merely excludes the opinion of Rabbi Yoḥanan. The Gemara answers that if so, what is the meaning of the phrase “at all” when Rav Kahana said that there is no pause between a tekia and a terua at all? This phrase indicates that Rav Kahana does not allow even a slight pause between blasts, which is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda.

    12§ The mishna teaches that there are twelve days during the year when the flute plays before the altar, and it proceeds to list them. The Gemara asks: What is different about these days enumerated in the mishna that the flute is played before the altar specifically on those occasions? The Gemara answers: They are unique, since these are the days on which the individual completes the full hallel .

    13As Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Shimon ben Yehotzadak: There are eighteen days a year on which the individual completes the full hallel : The eight days of the festival of Sukkot , including the Eighth Day of Assembly; and the eight days of Hanukkah; and the first festival day of Passover; and the festival day of Assembly, i.e., Shavuot . And in the Diaspora, where a second day is added to each Festival due to uncertainty over the precise date, there are twenty-one days: The nine days of the festival of Sukkot ; and the eight days of Hanukkah; and the first two festival days of Passover; and the two festival days of Assembly, i.e., Shavuot .

    14The Gemara asks: What is different about the festival of Sukkot , that we say hallel every day, and what is different about Passover, that we do not say hallel

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ועיבור שנה שלשיםהרי לך א' מלא ואשתקד עשינו שניהן מליאים מרחשון ואייר והרי לך שלשה מלאין יותר על כסדרן הלכך כי חסרה השתא לבהדייהו שלשה קם ליה בדוכתיה:

    נר ישראלשאתה מאיר עיני חכמים:

    מתני' כ"א תקיעות ומ"ח תקיעות מפרש להו במס' סוכה בפ' החליל (סוכה דף נג:):

    משני נבליםלשני לוים:

    ולא מוסיפין על ששהלא אתפרש טעמא:

    משני חליליןחליל קלמייל"ש בלע"ז:

    ולא מוסיפין על י"באם היו רוצין היו עושין י"ב כנגד י"ב ימים שהחליל מכה לפני המזבח:

    מכהשהיו נקבים בחליל ומכה באצבעו על הנקב להנעים את הקול:

    בשחיטת פסח ראשוןבי"ד בניסן שהיו קורין ההלל בעזרה בשעת שחיטה כדאמרינן בתמיד נשחט (פסחים סד.):

    אבובהיינו חליל ובגמרא מפרש הכי:

    ולא היה מחלקמסיים אלא באבוב יחידי כשהיה מגיע לסיום הנעימה היה האחד מן החלילים מאריך לאחר שתיקת האחר שזהו חילוק יפה יותר משיסיימו שניהם כאחד. חילוק היינו סיום שמחלק בין נעימה לנעימה. ובשעת הקרבה היה שיר זה והיו הלוים משוררים בפה את ההלל באותן י"ב ימים והחלילים מחללים ובשאר ימים היו נבלים וצלצל וכינורות והשיר היה אותו שיר המפורש בר"ה (דף לא.) אחד בשבת לה' הארץ ומלואה וכל המזמור ובשני גדול ה' ומהולל וכן כולם:

    ועבדי כהנים היואותם המכים בחליל:

    בית הפגרים ובית צפריאשם המשפחה:

    מעמאוםשם המקום:

    ומשיאין לכהונהכהנים היו נושאין בנותיהן שישראלים מיוחסין היו:

    גמ' מתני'דקחשיב כ"א תקיעות ומ"ח תקיעות דלא כר' יהודה דמתני' קא חשיב לכל תקיעה ולכל תרועה באנפי נפשה ואין לך כל תרועה שאין תקיעה פשוטה לפניה ולאחריה ורבי יהודה לא קא חשיב תקיעה ותרועה ותקיעה אלא חדא הרי לך כ"א דתנא דידן ז' לר' יהודה ומ"ח דתנא דידן ט"ז לרבי יהודה:

    ותקעתם תרועהאלמא לתרועה קרי תקיעה ולתקיעה תרועה:

    לפשוטה לפניה ולאחריהדמהכא נפקא פשוטה לפניה דכתיב ותקעתם והדר תרועה ופשוטה לאחריה דכתיב (במדבר י׳:ו׳) תרועה והדר יתקעו ולעולם כל חדא מצוה באנפי נפשה:

    סימנא בעלמאלסימן שיקהלו ולאו לשום מצוה:

    ולא כלוםשלא ישהא ויפסיק בין פשוטה שלפניה לתרועה ובין התרועה לפשוטה שלאחריה אלא בבת אחת סמוכות זו לזו:

    כר' יהודהדאמר חדא מצוה נינהו ולא בעי אפסוקי:

    אפי' כרבנןוהאי אין בין לאו דיעשה סמוכות כל כך אלא שלא ישהה בינתיים יותר מדאי:

    ולאפוקי מדרבי יוחנןדאמר גבי ר"ה שמע תשע תקיעות שלש של מלכיות וג' של זכרונות וג' של שופרות בתשע שעות ששהה שעה בין כל אחת ואחת יצא:

    ולא כלוםמשמע כלל לא יפסיק:

    שמונה ימי חנוכה לא חשיב במתני' משום דליכא קרבן:

    ערכין י עמוד א

    1ועיבור שנה ל' אישתקד עשינו שניהם מלאין, דל תלתא לבהדי תלתא וקם ליה בדוכתיה. אמר ליה: נר ישראל! כן הוה.

    Mishna

    2אין פוחתין מעשרים ואחת תקיעות במקדש, ולא מוסיפין על ארבעים ושמנה.

    3אין פוחתין משני נבלים, ולא מוסיפין על ששה. אין פוחתין משני חלילין, ולא מוסיפין על שנים עשר, ובשנים עשר יום בשנה החליל מכה לפני המזבח: בשחיטת פסח ראשון, ובשחיטת פסח שני, ויום טוב הראשון של פסח, וביום טוב של עצרת, ובשמונת ימי החג. ולא היה מכה באבוב של נחשת, אלא באבוב של קנה, מפני שקולו ערב; ולא היה מחלק אלא באבוב יחידי, מפני שהוא מחליק יפה.

    4ועבדי כהנים היו, דברי ר"מ רבי יוסי אומר: משפחת בית פגרים ובית ציפרא מעמאום היו משיאין לכהונה; רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר: לוים היו.

    Gemara

    5מתניתין דלא כרבי יהודה, דתניא: ר' יהודה אומר: [הפוחת] לא יפחות משבע, [והמוסיף] לא יוסיף על שש עשרה.

    6במאי קמיפלגי? רבי יהודה סבר: תקיעה תרועה ותקיעה חדא היא, ורבנן סברי: תקיעה לחוד, ותרועה לחוד, ותקיעה לחוד.

    7מאי טעמא דר' יהודה? כתיב ״(במדבר י״, ה) ״ותקעתם תרועה״, וכתיב ״(במדבר י״, ו) ״תרועה יתקעו״ (לכם), ש"מ תקיעה תרועה ותקיעה חדא היא. ורבנן? ההוא לפשוטה לפניה ופשוטה לאחריה הוא דאתא.

    8ורבנן מ"ט דכתיב: ״(במדבר י״, ז) ״ובהקהיל את הקהל תתקעו ולא תריעו״, ואי ס"ד תקיעה תרועה ותקיעה חדא היא, אמר רחמנא עביד פלגא דמצוה? ורבי יהודה סימנא בעלמא הוא.

    9כמאן אזלא הא דאמר רב כהנא: אין בין תקיעה לתרועה ולא כלום? כמאן? כרבי יהודה. פשיטא!

    10מהו דתימא: אפילו כרבנן אתיא, ולאפוקי מדרבי יוחנן דאמר: שמע תשע תקיעות בתשע שעות ביום יצא. קמ"ל׃

    11ואימא הכי נמי! אם כן, מאי ״ולא כלום״?

    12שנים עשר יום בשנה מכה בחליל וכו'. מאי שנא הני? הואיל ויחיד גומר בהן את ההלל.

    13דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק: שמונה עשר ימים שהיחיד גומר בהן את ההלל: שמונה ימי החג, ושמונה ימי חנוכה, ויום טוב הראשון של פסח, ויום טוב (הראשון) של עצרת; ובגולה עשרים ואחד: תשעה ימי החג, ושמונה ימי חנוכה, ושני ימים טובים של פסח, ושני ימים טובים של עצרת.

    14מאי שנא בחג דאמרי' כל יומא, ומאי שנא בפסח דלא אמרינן׃

    Tosafot

    (שייך למתני') אין פוחתין מכ"א תקיעות במקדש בכל' יוםומפרש בסוכה (דף נג:) שלשה לפתיחת שערים ותשע לתמיד של שחר שהיו הלוים אומרים שירה בשעת נסכים והיה בו ג' פרקים לכל פרק תקעו והריעו ותקעו:

    (שייך למתני') ולא מוסיפין על ששהפירש"י לא איתפריש טעמא אין פוחתין מב' חלילים ולא מוסיפין על י"ב כנגד י"ב יום שחליל מכה:

    יש ספרים שגורסין בית הפגריס בסמ"ך ויש שגורסין בית הפגרים במ"ם וכן כתוב בתוספתא (פ"א) ופסוק (ירמיהו לא) העמק הפגרים:

    הפוחת לא יפחות מז'לרבי יהודה דאמר ליכא תקיעות כי אם שבעה משום דקר"ק חשיב תקיעה אחת והא דאמר בשבת פרק במה מדליקין (שבת דף לה:) שהיו תוקעין ערב שבת ששה תקיעות כדי לבטל העם מן המלאכה לא הוי אלא תרתי אליבא דרבי יהודה דקחשיב לקר"ק תקיעה אחת אלא ו' נקט אליבא דרבנן וחשבינן קר"ק בשלשה תקיעות:

    אין בין תקיעה לתרועה ולא כלוםומסיק דאתא כרבי יהודה דקאמר קר"ק חדא תקיעה וה"נ לרבנן דאסור להפסיק התקיעות ומכאן נראה לר' דאסור להפסיק בין שברים לתקיעות דהא מספקא לן [אי] גנוחי גנח וילולי יליל בהדי הדדי ולכך אנו עושים שברים ותרועה בהדי הדדי בחד תקיעה מספק ואסור להפסיק ביניהן ואם נאנס בתרועה ולא יכול לעשות מפני קוצר רוחו או מפני שום אונס יחזור לשברים והודה לו רבי מכאן משמע דאסור להפסיק בין תקיעה לתקיעה והא דאמרינן בשבת (שם) שהיו מפסיקין [דאמרינן] התקיעה הראשונה היתה כדי לבטל העם שבשדות שנייה להבטיל העיר וחנויותיה כו' שאני התם כיון דתקנום כן כדי להיות כל אחת ואחת סימן לדבר אחד לאו הפסק קחשיב ליה:

    שמונה עשר ימיםהא דלא חשיב ערב פסח דאז הוו להו י"ט משום דלא הוי אלא במקדש לא חשיב ליה:

    י"ח ימים שהיחיד גומר בהן את ההללפי' ובשאר ימים אין אומרים אותו כלל דליכא לפרושי בשאר ימים אין גומרין אותו אבל קורין אותו בדילוג מדקאמר ר"ח איקרי מועד לימא משמע דסובר דאין אומרין בר"ח כלל וכן הא דקאמר מאי שנא בחג דאמרינן ובפסח דלא אמרינן משמע דאין חובה לאומרו כלל בר"ח ובפסח וכן משמע בהך דמסכת תענית (דף כח:) רב איקלע לבבל חזינהו דקרו הלילא בר"ח קסבר לאפסוקינהו כיון דשמע דקמדלגי אמר מנהג אבותיהם בידיהם משמע שרב היה סבור שלא היו אומרים אותו כלל וא"כ ודאי מה שאנו אומרים אותו אינו אלא מנהג בעלמא ואינו חובה כמו בי"ח ימים ומ"מ אומר ר"ת דצריך לברך עליו דכך משמע הך דסבר לאפסוקינהו (דכיון) שמברכין עליו דאל"כ מיד שראה רב שלא ברכו לפניו מיד היה יכול להבין שלא היה חובה אלא מנהג אלא ש"מ שברכו וכן משמע מהך דריש פ"ב דברכות (דף יד:) דקאמר רבא הילכתא שמונה עשר ימים שהיחיד גומר בהן ההלל בין פרק לפרק פוסק באמצע הפרק אינו פוסק ימים שאין היחיד גומר בהן ההלל אפילו באמצע הפרק פוסק ואם אין מברכין עליו מאי הפסקה איכא בדבר ותו מפני רשות נמי יפסיק ועד כאן לא איבעיא ליה אלא מפני היראה ומפני הכבוד ולא דמי להאי דקאמר פרק לולב וערבה (סוכה דף מד:) אמנהגא לא מברכינן ה"מ טלטול דמנהג כמו ערבה אבל אקריאה דמנהג מברכין שפיר והא דקאמר התם בפ"ד דתענית (דף כח:) תנא יחיד לא יתחיל ואם התחיל גומר פי' יחיד אין צריך להתחיל ואם התחיל גומר ובדילוג משמע דציבור חייבין היינו ממנהג בעלמא וק"ק רב דסבר לאפסוקינהו התניא הכא דציבור חייבין לקרותו וגם יחיד נמי גומר כשהתחיל ור"ח פי' יחיד לא יתחיל בברכה ואם התחיל בברכה גומר ומ"מ נקוט (דרבינו שמשון) [דר"ת] בידך דטוב לברך ליחיד נמי בתחילה דנהי דודאי אין מחוייב לאמרו מ"מ מאחר שמזקיק עצמו לכך אין זה ברכה לבטלה כמו שהנשים מברכות על נטילת לולב שאינו לבטלה אע"פ דפטורות מ"מ הם רשאות ליטלו ואין זה ברכה לבטלה. פסק:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Ben Yehoyada

    וּבַגּוֹלָה עֶשְׂרִים וְאֶחָדתִּשְׁעָה יְמֵי הֶחָג וְכוּ'. קשא למה חזר ופרט אותם מאחר דכבר פרשם ופרטם וסגי לומר וּבַגּוֹלָה עֶשְׂרִים וְאֶחָד? ונראה לי בס"ד חזר ופירש כדי לסדר בהם הסימן של אותיות בבט"ח לרמוז דבגולה צריך לצפות לישיבת ארץ דכתיב בה וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם (ויקרא כו, ה) שהבטיחם השם יתברך בבטח. אי נמי לרמוז בגולה תלויה עמידת ישראל וקיומם בבטחון שיש להם בהקדוש ברוך הוא דאי לאו הכי איך תתקיים כבשה אחת בין שבעים זאבים ולכן אומרים בגולה 'הָשַׁתָּא הָכָא, לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל'.

    Babylonian Talmud · folio map

    Arakhin 10a

    Arakhin 10a. The full printed text of this folio side — 14 numbered segments, about 338 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ועיבור שנה שלשים הרי לך א' מלא ואשתקד עשינו שניהן מליאים מרחשון ואייר והרי לך שלשה מלאין יותר על כסדרן הלכך כי חסרה השתא לבהדייהו שלשה קם ליה בדוכתיה:

    נר ישראל שאתה מאיר עיני חכמים:

    מתני' כ"א תקיעות ומ"ח תקיעות מפרש להו במס' סוכה בפ' החליל (סוכה דף נג:):

    משני נבלים לשני לוים:

    ולא מוסיפין על ששה לא אתפרש טעמא:

    משני חלילין חליל קלמייל"ש בלע"ז:

    ולא מוסיפין על י"ב אם היו רוצין היו עושין י"ב כנגד י"ב ימים שהחליל מכה לפני המזבח:

    מכה שהיו נקבים בחליל ומכה באצבעו על הנקב להנעים את הקול:

    17 more comments on this page.

    Rashi on Arakhin 10a · Sefaria

    Tosafot

    (שייך למתני') אין פוחתין מכ"א תקיעות במקדש בכל' יום ומפרש בסוכה (דף נג:) שלשה לפתיחת שערים ותשע לתמיד של שחר שהיו הלוים אומרים שירה בשעת נסכים והיה בו ג' פרקים לכל פרק תקעו והריעו ותקעו:

    (שייך למתני') ולא מוסיפין על ששה פירש"י לא איתפריש טעמא אין פוחתין מב' חלילים ולא מוסיפין על י"ב כנגד י"ב יום שחליל מכה:

    יש ספרים שגורסין בית הפגריס בסמ"ך ויש שגורסין בית הפגרים במ"ם וכן כתוב בתוספתא (פ"א) ופסוק (ירמיהו לא) העמק הפגרים:

    הפוחת לא יפחות מז' לרבי יהודה דאמר ליכא תקיעות כי אם שבעה משום דקר"ק חשיב תקיעה אחת והא דאמר בשבת פרק במה מדליקין (שבת דף לה:) שהיו תוקעין ערב שבת ששה תקיעות כדי לבטל העם מן המלאכה לא הוי אלא תרתי אליבא דרבי יהודה דקחשיב לקר"ק תקיעה אחת אלא ו' נקט אליבא דרבנן וחשבינן קר"ק בשלשה תקיעות:

    אין בין תקיעה לתרועה ולא כלום ומסיק דאתא כרבי יהודה דקאמר קר"ק חדא תקיעה וה"נ לרבנן דאסור להפסיק התקיעות ומכאן נראה לר' דאסור להפסיק בין שברים לתקיעות דהא מספקא לן [אי] גנוחי גנח וילולי יליל בהדי הדדי ולכך אנו עושים שברים ותרועה בהדי הדדי בחד תקיעה מספק ואסור להפסיק ביניהן ואם נאנס בתרועה ולא יכול לעשות מפני קוצר רוחו או מפני שום אונס יחזור לשברים והודה לו רבי מכאן משמע דאסור להפסיק בין תקיעה לתקיעה והא דאמרינן בשבת (שם) שהיו מפסיקין [דאמרינן] התקיעה הראשונה היתה כדי לבטל העם שבשדות שנייה להבטיל העיר וחנויותיה כו' שאני התם כיון דתקנום כן כדי להיות כל אחת ואחת סימן לדבר אחד לאו הפסק קחשיב ליה:

    שמונה עשר ימים הא דלא חשיב ערב פסח דאז הוו להו י"ט משום דלא הוי אלא במקדש לא חשיב ליה:

    י"ח ימים שהיחיד גומר בהן את ההלל פי' ובשאר ימים אין אומרים אותו כלל דליכא לפרושי בשאר ימים אין גומרין אותו אבל קורין אותו בדילוג מדקאמר ר"ח איקרי מועד לימא משמע דסובר דאין אומרין בר"ח כלל וכן הא דקאמר מאי שנא בחג דאמרינן ובפסח דלא אמרינן משמע דאין חובה לאומרו כלל בר"ח ובפסח וכן משמע בהך דמסכת תענית (דף כח:) רב איקלע לבבל חזינהו דקרו הלילא בר"ח קסבר לאפסוקינהו כיון דשמע דקמדלגי אמר מנהג אבותיהם בידיהם משמע שרב היה סבור שלא היו אומרים אותו כלל וא"כ ודאי מה שאנו אומרים אותו אינו אלא מנהג בעלמא ואינו חובה כמו בי"ח ימים ומ"מ אומר ר"ת דצריך לברך עליו דכך משמע הך דסבר לאפסוקינהו (דכיון) שמברכין עליו דאל"כ מיד שראה רב שלא ברכו לפניו מיד היה יכול להבין שלא היה חובה אלא מנהג אלא ש"מ שברכו וכן משמע מהך דריש פ"ב דברכות (דף יד:) דקאמר רבא הילכתא שמונה עשר ימים שהיחיד גומר בהן ההלל בין פרק לפרק פוסק באמצע הפרק אינו פוסק ימים שאין היחיד גומר בהן ההלל אפילו באמצע הפרק פוסק ואם אין מברכין עליו מאי הפסקה איכא בדבר ותו מפני רשות נמי יפסיק ועד כאן לא איבעיא ליה אלא מפני היראה ומפני הכבוד ולא דמי להאי דקאמר פרק לולב וערבה (סוכה דף מד:) אמנהגא לא מברכינן ה"מ טלטול דמנהג כמו ערבה אבל אקריאה דמנהג מברכין שפיר והא דקאמר התם בפ"ד דתענית (דף כח:) תנא יחיד לא יתחיל ואם התחיל גומר פי' יחיד אין צריך להתחיל ואם התחיל גומר ובדילוג משמע דציבור חייבין היינו ממנהג בעלמא וק"ק רב דסבר לאפסוקינהו התניא הכא דציבור חייבין לקרותו וגם יחיד נמי גומר כשהתחיל ור"ח פי' יחיד לא יתחיל בברכה ואם התחיל בברכה גומר ומ"מ נקוט (דרבינו שמשון) [דר"ת] בידך דטוב לברך ליחיד נמי בתחילה דנהי דודאי אין מחוייב לאמרו מ"מ מאחר שמזקיק עצמו לכך אין זה ברכה לבטלה כמו שהנשים מברכות על נטילת לולב שאינו לבטלה אע"פ דפטורות מ"מ הם רשאות ליטלו ואין זה ברכה לבטלה. פסק:

    Tosafot on Arakhin 10a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    וּבַגּוֹלָה עֶשְׂרִים וְאֶחָד תִּשְׁעָה יְמֵי הֶחָג וְכוּ'. קשא למה חזר ופרט אותם מאחר דכבר פרשם ופרטם וסגי לומר וּבַגּוֹלָה עֶשְׂרִים וְאֶחָד? ונראה לי בס"ד חזר ופירש כדי לסדר בהם הסימן של אותיות בבט"ח לרמוז דבגולה צריך לצפות לישיבת ארץ דכתיב בה וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם (ויקרא כו, ה) שהבטיחם השם יתברך בבטח. אי נמי לרמוז בגולה תלויה עמידת ישראל וקיומם בבטחון שיש להם בהקדוש ברוך הוא דאי לאו הכי איך תתקיים כבשה אחת בין שבעים זאבים ולכן אומרים בגולה 'הָשַׁתָּא הָכָא, לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל'.

    Ben Yehoyada on Arakhin 10a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Arakhin, daf 10, Amud Aleph, about 338 words in 14 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 14 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 120 words

      Opens “ועיבור שנה ל' אישתקד עשינו שניהם מלאין,…”

    2. Segment 212 words

      Opens “מתני׳ אין פוחתין מעשרים ואחת תקיעות במקדש,…”

    3. Segment 366 words

      Opens “אין פוחתין משני נבלים, ולא מוסיפין על…”

    4. Segment 424 words

      Opens “ועבדי כהנים היו, דברי ר"מ רבי יוסי…”

      Named: רבי יוסי, רבי חנינא.

    5. Segment 519 words

      Opens “גמ׳: מתניתין דלא כרבי יהודה, דתניא: ר'…”

      Named: רבי יהודה.

    6. Segment 618 words

      Opens “במאי קמיפלגי? רבי יהודה סבר: תקיעה תרועה…”

      Named: רבי יהודה.

    7. Segment 731 words

      Opens “מאי טעמא דר' יהודה? כתיב (במדבר י,…”

    8. Segment 829 words

      Opens “ורבנן מ"ט דכתיב: (במדבר י, ז) ״ובהקהיל…”

      Named: רבי יהודה.

    9. Segment 916 words

      Opens “כמאן אזלא הא דאמר רב כהנא: אין…”

      Named: רב כהנא, רבי יהודה.

    10. Segment 1017 words

      Opens “מהו דתימא: אפילו כרבנן אתיא, ולאפוקי מדרבי…”

      Named: רבי יוחנן.

    11. Segment 118 words

      Opens “ואימא הכי נמי! אם כן, מאי ״ולא…”

    12. Segment 1216 words

      Opens “שנים עשר יום בשנה מכה בחליל וכו'.…”

    13. Segment 1351 words

      Opens “דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן…”

      Named: רבי יוחנן, רבי שמעון.

    14. Segment 1411 words

      Opens “מאי שנא בחג דאמרי' כל יומא, ומאי…”

    Sages named on this page

    • Rav Kahana [the Second] · Amoraim · First Generation Amoraim

      Rav Kahana was a preeminent student of Rav and Shmuel.

      Source: Arakhin 10a · Segment 9 — “…אזלא הא דאמר רב כהנא: אין בין תקיעה לתרועה…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Arakhin 10a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026