Talmud Builders

    Rosh Hashanah 8a

    Back to index

    English translation — Rosh Hashanah 8a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The Gemara asks further: But the New Year for the Jubilee depends upon a certain action, i.e., sounding the shofar , and nevertheless the tanna counts it. The Gemara answers: The mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yoḥanan ben Beroka, who said that the Jubilee Year begins on Rosh HaShana, even without the shofar blast.

    2The Gemara presents an alternative answer as to why the tanna did not include all the other New Years. Rav Ashi said: The tanna said that there are four New Years that fall on four New Moons. However, there are also other New Years that do not fall on New Moons.

    3The Gemara raises a question: Does Rav Ashi count the first of Shevat as one of the New Years; but the first of Shevat is a New Year only according to Beit Shammai, and by the time of Rav Ashi, the halakha was known to be in accordance with the opinion of Beit Hillel? The Gemara answers that this is what Rav Ashi is saying: There are three New Years that all agree occur on the first of the month, and the first of Shevat is subject to a dispute between Beit Shammai and Beit Hillel.

    4§ The mishna teaches that Rabbi Elazar and Rabbi Shimon say: The New Year for animal tithes is on the first of Tishrei. Rabbi Yoḥanan said: And both of them, Rabbi Meir and Rabbi Elazar, expounded the same verse in different ways. As it is stated in the verse: “The flocks are clothed in the meadows, and the valleys are wrapped in grain; they shout for joy, they also sing” (Psalms 65:14). Rabbi Meir holds: When are the flocks clothed in the meadows, i.e., when do the rams impregnate the ewes and thereby clothe them? It is at the time when the valleys are wrapped in grain, i.e., when they are covered in grain. And when are the valleys wrapped in grain? It is in Adar. Therefore, the sheep conceive in Adar and give birth five months later in Av, and so it is fitting that their New Year is on the first of Elul, as most of the year’s lambs have been born by then.

    5Rabbi Elazar and Rabbi Shimon say: When are the flocks clothed in the meadows? At the time that the stalks of grain “shout for joy, and also sing.” When do the stalks break out in song, i.e., when are they full, so that they rustle in the wind and create the whispering sounds of song? It is in Nisan. Therefore, the sheep conceive in Nisan and give birth in Elul, and so it is fitting that their New Year is on the first of Tishrei.

    6The Gemara asks: And according to the other tanna , Rabbi Meir, as well, isn’t it written: “They shout for joy, they also sing”? The Gemara answers: That is referring to late sheep, which were conceived after the usual time, in Nisan. The Gemara asks: According to the other opinion of Rabbi Elazar and Rabbi Shimon as well, isn’t it written: “And the valleys wrapped in grain,” which is in Adar? The Gemara answers: That is referring to early sheep, which were conceived in Adar.

    7The Gemara asks further: Granted, according to the opinion of Rabbi Meir, the verse can be understood as it is written: “The flocks are clothed in the meadows” at the time when “the valleys are wrapped in grain.” But there are also some that do not conceive until as late as when “they shout for joy, they also sing.” But according to the opinion of Rabbi Elazar and Rabbi Shimon, it should have been written in the reverse order: “The flocks are clothed in the meadows” at the time when “they shout for joy, they also sing,” but there are also some that conceive earlier, when “the valleys are wrapped in grain.” If so, according to them, the words in the verse were not written in their proper order.

    8Rather, Rava said that the dispute must be explained as follows: Everyone is of the opinion that “the flocks are clothed in the meadows,” i.e., the sheep conceive, primarily at the time when “the valleys are wrapped in grain,” in the month of Adar. But here they disagree about the meaning of the following verse: “You shall tithe a tithe from all the increase of your seed that the field brings forth year by year. And you shall eat before the Lord your God, in the place which He shall choose to place His name there, the tithe of your grain, of your wine, and of your oil, and the firstborn of your herds, and of your flocks; that you may learn to fear the Lord your God always” (Deuteronomy 14:22–23). The verse speaks here about two tithes, one being the animal tithe and the other the grain tithe.

    9They disagree about the following: Rabbi Meir holds that the verse juxtaposes the animal tithe to the grain tithe. Just as the grain tithe is set aside close to the grain’s completion, after it dries out in the field, so too, the animal tithe is set aside close to its completion, after the animals are born. Just as the grain is completed in Elul and is set aside the following month, which is Tishrei, so too, the animals are born in Av and therefore must be set aside in the following month, which is Elul. On the other hand, Rabbi Elazar and Rabbi Shimon hold: The verse juxtaposes the animal tithe to the grain tithe. Just as in the case of the grain tithe, its New Year is in Tishrei, so too, in the case of the animal tithe, its New Year is in Tishrei.

    10§ It is taught in the mishna: On the first of Tishrei is the New Year for counting years. The Gemara asks: With regard to which halakha is this stated? Rav Pappa said: It is stated for determining the validity of documents, as we learned in a mishna: Antedated promissory notes, which bear a date that is earlier than the date when the loan actually took place, are invalid. But postdated promissory notes, which bear a date that is later than the date when the loan actually took place, are valid. Therefore, it is essential to know the date on which the new year begins in order to determine whether or not a particular promissory note is valid.

    11The Gemara asks: But didn’t we already learn in the mishna: On the first of Nisan is the New Year for kings; and we say about this: For what halakha is this stated? And Rav Ḥisda said: It is for determining the validity of documents. Therefore, the new year for documents begins in Nisan and not in Tishrei.

    12The Gemara answers: This is not difficult; here, where the document is dated according to the reign of the Jewish kings, the year begins in Nisan; and there, where the document is dated to the reign of the gentile kings of the nations of the world, the year begins in Tishrei.

    13The Gemara asks: But that which Rav Ḥisda said in explanation of the mishna, that they taught that the New Year for kings is in Nisan only with regard to the Jewish kings, but as for the gentile kings of the nations of the world we count from Tishrei, did Rav Ḥisda come to teach us what was already taught in the mishna itself?

    14The Gemara answers: No, Rav Ḥisda came to teach us the meaning of certain biblical verses, i.e., that they should not be understood as was suggested at the beginning of this chapter but as teaching that the New Year for gentile kings is in Tishrei.

    15And if you wish, say that Rav Ḥisda teaches the mishna as did Rabbi Zeira, and he maintains that when it says that the first of Tishrei is the New Year for years, it is not referring to documents, as Rabbi Zeira said: The first of Tishrei is the New Year for years with regard to calculating the cycles of the sun and the moon. And this is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, who said: The world was created in the month of Tishrei, and all the calculations with regard to the sun and the moon are based on when they were created.

    16§ Rav Naḥman bar Yitzḥak said: When the mishna says that the first of Tishrei is the New Year for years, it is with regard to judgment, as on that day God judges the world for the whole year, as it is written: “A land that the Lord your God cares for; the eyes of the Lord your God are always upon it, from the beginning of the year until the end of the year” (Deuteronomy 11:12); from the beginning of the year judgment is passed as to what will happen at the end of the year.

    17The Gemara raises a question: From where is it known that the day of judgment is in Tishrei? As it is written: “Blow a shofar at the New Moon, at the covered time for our Festival day” (Psalms 81:4). Which is the Festival day

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    והרי יובלשהוא תלוי בתקיעה:

    רב אשי אמרהאי דלא חשיב במתניתין אלא ארבעה לפי שלא מנה אלא ראשי שנים הבאים בראשי חדשים ואין רגלים מן המנין אלא כדאמרינן רגל שבו ולהכי לא תני נמי ר"ה דעומר ושתי הלחם:

    ופרכינן א"כ באחד בשבטסתם לן תנא ברישא כב"ש דאי כב"ה הא אמרי בט"ו בו:

    ה"ק כו'תנא דמתניתין סתם ברישא אחד בשבט בראשי שנים והדר פריש ואזיל בסיפא באחד בשבט ר"ה לאילן דברי ב"ש למימרא דהא דסתם ברישא ארבעה ראשי שנים בראשי חדשים לאו דברי הכל היא אלא אב"ש קאי:

    [שלשה לדברי הכללאו דוקא] דהא אחד באלול נמי פלוגת' היא דר"א ור"ש אומרים באחד בתשרי [אלא אב"ה קאי]:

    לבשו כרים הצאןמקרא הוא בספר תהלים לבשו כרים הצאן ועמקים יעטפו בר יתרועעו אף ישירו לבשו כרים הצאן מתלבשות הכבשים שמתעברות:

    יעטפו ברשהזריעה צומחת וניכרת יפה:

    יתרועעו אף ישירובניסן כשיגיע זמן הקציר והתבואה בקשים שלה והרוח מנשבת והן נוקשים זו על זו נשמע הקול ונראות כמשוררות:

    זמן עיבור בהמה דקה חמשה חדשים:

    ר"ה שלהן אלולדסמוך לגמרו זמן חדש וישן שלהן לחידוש השנה:

    בזמן שיתרועעוהשיבולים:

    ההוא באפלתאיש לך צאן המעטיפות ומתאחרות לקבל זכר עד ניסן אבל רובן מאדר הוו:

    בשלמא לר"מדדריש קרא כדכתיב לבשו כרים:

    ואיכא נמימיעוטא שאין מתלבשות כרים עד שיתרועעו השיבולים:

    אלא לר"אדאמר רובא בניסן ומיעוטא באדר איפכא מיבעי ליה למיכתב:

    מעשר דגן סמוך לגמרו עישורור"ה למעשרות תשרי דהכי תני ליה לקמן (ראש השנה דף יב.) בברייתא ותשרי סמוך לגמרו הוא דכל ימות החמה מניחם ליבש בגרנות שבשדות:

    בא' בתשרי ר״ה לשנים למאי הלכתא לשטרותלתחילת שנות מלכים כדפרישית בריש פרקין (ראש השנה דף ב.):

    קראי אתא לאשמועינןכדאמרן בריש פרקין (ראש השנה דף ג:) דברי נחמיה בן חכליה:

    ואי בעית אימארב חסדא דאיצטריך לאשמועינן כדאמרן דמלכי אומות בתשרי לית ליה הא דרב פפא דפריש ר"ה לשנים דהכא לשטרות אלא כר' זירא מתני לה לפירושא דלשנים דמתני' דר' זירא מתני ר"ה לשנים לתקופת חמה ולבנה לומר שמונין לברייתן והילוכן תקופת החמה ומולדות הלבנה מתשרי:

    ור"א היא דאמר בתשרי נברא העולםלקמן בפרקין (ראש השנה דף י:):

    רב נחמן בר יצחק אמרר"ה לשנים דתנן הכא לדין תנא שהקב"ה דן בתשרי את כל באי העולם כל הקורות אותם עד תשרי הבא:

    דכתיב עיני ה' אלוהיך בה מראשית השנההנגזרות עליה:

    Edition: WikiSource Rashi · License: Public Domain

    ראש השנה ח עמוד א

    1והרי יובלות! ר' ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה היא.

    2ורב אשי אמר: ארבע ראשי השנים הם שהן בארבע ראשי חדשים.

    3באחד בשבט כב"ש ה"ק שלשה לדברי הכל, באחד בשבט מחלוקת ב"ש וב"ה:

    4ר' אלעזר ור"ש אומרים באחד בתשרי. א"ר יוחנן: ושניהם מקרא אחד דרשו, שנאמר: ״(תהלים סה״, יד) ״לבשו כרים הצאן ועמקים יעטפו בר יתרועעו אף ישירו״. ר"מ סבר: אימתי לבשו כרים הצאן בזמן שעמקים יעטפו בר. ואימתי עמקים יעטפו בר באדר, מתעברות באדר ויולדות באב, ר"ה שלהן אלול.

    5ר' אלעזר ור"ש אומרים: אימתי ״לבשו כרים הצאן״ בזמן שיתרועעו אף ישירו, אימתי שבלים אומרות שירה בניסן, מתעברות בניסן ויולדות באלול, ר"ה שלהן תשרי.

    6ואידך נמי, הא כתיב: ״יתרועעו אף ישירו״! ההוא באפלתא, דהויין בניסן. ואידך נמי, הכתיב: ״ועמקים יעטפו בר״! ההוא בחרפייתא, דאתיין מאדר.

    7בשלמא לר"מ כדכתיב: ״לבשו כרים הצאן״ בזמן שעמקים יעטפו בר״, ואיכא נמי ״יתרועעו אף ישירו״. אלא לרבי אלעזר ור"ש איפכא מיבעי ליה: ״לבשו כרים הצאן״ בזמן שיתרועעו אף ישירו״, ואיכא נמי דעמקים יעטפו בר.

    8אלא אמר רבא: דכ"ע ״לבשו כרים הצאן״ בזמן שעמקים יעטפו בר״ באדר, והכא בהאי קרא קמיפלגי: (דברים יד, כב) ״עשר תעשר בשני מעשרות הכתוב מדבר: אחד מעשר בהמה ואחד מעשר דגן.

    9ר"מ סבר: מקיש מעשר בהמה למעשר דגן: מה מעשר דגן סמוך לגמרו עישורו, אף מעשר בהמה סמוך לגמרו עישורו. ורבי אלעזר ור"ש סברי: מקיש מעשר בהמה למעשר דגן: מה מעשר דגן ר"ה שלו תשרי אף מעשר בהמה ר"ה שלו תשרי.

    10באחד בתשרי ר"ה לשנים. למאי הלכתא? אמר רב פפא: לשטרות. דתנן: שטרי חוב המוקדמין פסולין, והמאוחרין כשירין.

    11והתנן: באחד בניסן ר"ה למלכים, ואמרינן: למאי הלכתא ואמר רב חסדא לשטרות.

    12לא קשיא: כאן למלכי ישראל, כאן למלכי אומות העולם.

    13אלא הא דאמר רב חסדא: לא שנו אלא למלכי ישראל, אבל למלכי אומות העולם מתשרי מנינן רב חסדא מתניתין אתא לאשמועינן?!

    14לא, רב חסדא קראי אתא לאשמועינן.

    15ואיבעית אימא: רב חסדא כרבי זירא מתני לה. דרבי זירא אמר: לתקופה, ור"א היא, דאמר בתשרי נברא העולם.

    16רב נחמן בר יצחק אמר: לדין, דכתיב: ״(דברים יא״, יב) ״מראשית השנה ועד אחרית שנה״, מראשית השנה נידון מה יהא בסופה.

    17ממאי דתשרי הוא? דכתיב: ״(תהלים פא״, ד) ״תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו״, איזהו חג׃

    Tosafot

    והרי יובלותיש תימה מאי ס"ד הא לא מיתוקמינן כלל אלא לרבי ישמעאל בנו של ר"י ב"ב לקמן:

    [באחד בשבט כבית שמאיפי' בתמיה]:

    שלשה לדברי הכל ואחד בשבט מחלוקתהא לא מתוקמא כר"ש דלית ליה אחד באלול אלא כר"מ אתיא [ואכתי] צריכי למימר דנסיב לה אליבא דתנאי דלרגלים לא מיתוקמא כר"מ:

    לבשו כרים הצאןמתרגמינן יעלון דוכרייא עילוי ענא והוא לשון נקיה ובקונט' מפרש לקמן (ראש השנה ד' יא.) לגבי הא דאמר רבי יהושע בניסן נברא העולם דקאמרינן באותו הפרק זמן בהמה וחיה שמזדווגים זה עם זה ובכאן לא פירש כן:

    סמוך לגמרו עשורוואע"ג דתנן בפ"ק דמעשרו' (מ"ג) התבואה והזיתים משיביאו שליש מ"מ אין דרך ללקטם אלא כשנגמרו:

    מה מעשר דגן ר"ה שלו תשריכדתנן בפירקין (דף ב.) ולירקות דהיינו למעשר כך מפרש בגמ' (דף יב.) ומיהו לא מפרש מנלן ושמא נפקא לן מדכתיב עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה וגמר שנה שנה מתשרי דכתיב מראשית השנה כדלקמן (ע"ב) גבי לשמיטין [ועי"ל דטעמא דבתשרי כדפירש רש"י פ"ב דכתובות (דף כה.) דלא נתחייבו ישראל במעשר עד שהתחילו למנות שמיטין א"כ מעשר בשמיטין תלה רחמנא ושמיטין הוי תשרי ר"ה]:

    רב חסדא כר' זיראדמוקים ליה למתני' לתקופות והא דלא תנא תשרי ר"ה למלכי אומות העולם משום דבאומות העולם לא קמיירי:

    לתקופות כר"א דאמר בתשרי נברא העולםומונין מולד הלבנה והתקופה מאחד בתשרי ורבי יהושע מונה מניסן ויש נפקותא מרובה בדבר במה שקודם מנין של זה למנין של זה חצי שנה והא דקיימא לן פרק כיצד מעברין (עירובין ד' נו. ושם) דאין תקופת ניסן נופלת אלא בארבעה רבעי היום אם בתחילת היום וכו' היינו משום דהתם כולהו כר' יהושע דתניא בברייתא כוותיה דשמואל סבר כר' יהושע דלר"א בכ"ה באלול נברא העולם ולר' יהושע בכ"ה באדר היינו דכשנברא אדם בששי קדש החדש וזה טעם למחשבי העבור לאחר שצרפו כל השעות והקפה של כל מחזורים שמסירין ז"ט תרמ"ב פי' ז' ימים תשע שעות תרמ"ב חלקים דרגילים לומר לפי שהיתה הלבנה נזופה ע"י שקטרגה ונהגה נזיפה בעצמה ז"ט תרמ"ב ולא מצינו טעם זה בכל מקום אלא זהו הטעם לפי שהמונה מבריאת העולם לא מונה ר"ה עד יום ששי שנברא אדם הראשון ובשעה תשיעית נצטווה כדאמר פרק אחד דיני ממונות (סנהדרין ד' לח:) ומסתמא אז קדש החדש ומשקדש החדש ע"כ היה המולד ו' שעות קודם דשית שעי מכסי סיהרא ונמצא המולד בתחילת שעה ט"ו דהיא שעה שלישית של יום וסימן וי"ד פי' ביום ו' בסוף שעה י"ד היה המולד מאחר שלא היה ר"ה עד יום ו' שקידש אדם הראשון החדש נמצא שנברא העולם בכ"ה באלול ואותה שנה של תוהו שמונין משום דיום אחד בשנה חשוב שנה וכשתדקדק על מולד ניסן של תוהו שלפני תשרי של יישוב שבו נברא אדם תמצא מולד ניסן ברביעי בתשע שעות תרמ"ב חלקים שאתה צריך להשליך ב' ד' תל"ח לאחריו ב' ימים ד' שעות תל"ח חלקים ומולד תשרי של תוהו שלפניו שנמצא ב' ה' ר"ד ולתקופה מניסן של תוהו מונין שהיתה התקופה בתחילת ליל ארבעה ונמצאת תקופת תשרי של יישוב של אחריו ביום ד' ט"ו שעות כדאמרינן בפרק כיצד מעברין אין בין תקופה לתקופה אלא תשעים ואחד יום וז' שעות ומחצה נמצא דשתי תקופות ט"ו שעות ונמצא דקדמה תקופת תשרי למולד א' כ"ג פי' יום אחד כ"ג שעות ונמצא דקדמה תקופת ניסן את המולד ז' ט' תרמ"ב דל חצי (שעה) עודפת התקופה על המולד ה' י' תרמ"ב פי ה' ימים י' שעות תרמ"ב חלקים וכשתצרף ה' י' תרמ"ב עם א' כ"ג עולה ז' ט' תרמ"ב והרי עכשיו נוהגין למנות מתשרי של תוהו שנות העולם כדפי' דיום אחד בשנה חשוב שנה ותקופת ניסן מונין מולד תשרי ב' ה' ר"ד וזקוקים להסיר ז' ט' תרמ"ב ודבר תימה הוא במה נחלקו ר"א ור' יהושע דתניא לקמן (ראש השנה דף יב.) מונין לתקופה מניסן ולמולדות מתשרי והלא היו יכולים לברר הדבר דכ"ד שעות מיכסי סיהרא בין חדתא לעתיקא כדאיתא בסוף פ"ק דערכין (דף ט: ושם) והם מרחיקין המולד זה מזה ב' ד' תל"ח כולי האי אין ראוי לטעות דאיך יטעו בו שני ימים:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    והרי יובלות שיש להן מעשה תקיעת שופר ושלוח עבדים וחזרת ממכר ופרקינן מתני' ר' ישמעאל היא דאמר מר"ה (שנא') חייל יובל. והני כולהו אינן אלא ביום הכפורים ופריק רב אשי פירוק אחר ואמר הכי קתני ד' ראשי שנים הן ג' לדברי הכל שהן ראשי חדשים באחד בניסן ובאחד באלול ובאחד בתשרי. אבל הרביעי באחד בשבט מחלוקת ב"ש וב"ה.

    ר' אלעזר ור' שמעון אומרי' באחד בתשרי א"ר יוחנן ושניהן מקרא אחד דרשו לבשו כרים הצאן וגו' עד אימתי נעשו הצאן מלבוש לכרים שהן הטלאים כלומ' מתעברות בזמן שהעמקים יעטפו בר. ואימתי מתכסים העמקים מצמחי התבואה באדר הלכך מתעברות באדר ויולדות באב לה' חדשים. ר"ה שלהן אלול.

    ור"א ור"ש אומרים בזמן ששבולת אומרת שירה מתעברות כלומר שהתבואה גדולה ונעשית קמה. ובזמן שהרוח מנשבת בהן נשמע מתוכה בקול הברה וזו היא כעין שירה. ואימתי מגיעות בזה הגבול בניסן. הלכך מתעברות בניסן ויולדות באלול. ר"ה שלהן תשרי. פירוש חרפתא. הבכירות. אפלתא. האפילות. בשלמא האי קרא דייקא כר' מאיר שמתעברות באדר בזמן שהעמקים יעטפו בר באדר ומשתכחי נמי באדר. בכירות שעומדות קמה ואומרות שירה.

    אלא לר"א ולר"ש איפכא הוא והכי הוה ליה למכתב לבשו כרים הצאן יתרועעו אף ישירו. ועמקים יעטפו בר כלומ' מתעברות בניסן בזמן שיתרועעו אף ישירו. ואיכא נמי עמקים [יעטפו] בר (באפליאתא) [בחרפייתא]. ופריק רבא לדברי הכל באדר מתעברות כדמפרש קרא ובאקושי מעשר בהמה למעשר דגן פליגי ופשוטה היא.

    באחד בתשרי ר"ה לשנים ואוקמה רב חסדא כר' זירא [מתני לה] דאמר ר"ה לחשבון תקופות. ור' אליעזר הוא דאמר כדבעינן למימר לקמן בתשרי נברא העולם.

    רב נחמן בר יצחק אמר ר"ה לדיןדכתיב מראשית השנה עד וגו' מראש נידון מה יהא בסופה.

    וממאי דתשרי הוא דכתיב תקעו בחודש שופר וגו' ופשוטה היא.

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Rosh Hashanah 8a

    Rosh Hashanah 8a. The full printed text of this folio side — 17 numbered segments, about 350 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    והרי יובל שהוא תלוי בתקיעה:

    רב אשי אמר האי דלא חשיב במתניתין אלא ארבעה לפי שלא מנה אלא ראשי שנים הבאים בראשי חדשים ואין רגלים מן המנין אלא כדאמרינן רגל שבו ולהכי לא תני נמי ר"ה דעומר ושתי הלחם:

    ופרכינן א"כ באחד בשבט סתם לן תנא ברישא כב"ש דאי כב"ה הא אמרי בט"ו בו:

    ה"ק כו' תנא דמתניתין סתם ברישא אחד בשבט בראשי שנים והדר פריש ואזיל בסיפא באחד בשבט ר"ה לאילן דברי ב"ש למימרא דהא דסתם ברישא ארבעה ראשי שנים בראשי חדשים לאו דברי הכל היא אלא אב"ש קאי:

    [שלשה לדברי הכל לאו דוקא] דהא אחד באלול נמי פלוגת' היא דר"א ור"ש אומרים באחד בתשרי [אלא אב"ה קאי]:

    לבשו כרים הצאן מקרא הוא בספר תהלים לבשו כרים הצאן ועמקים יעטפו בר יתרועעו אף ישירו לבשו כרים הצאן מתלבשות הכבשים שמתעברות:

    יעטפו בר שהזריעה צומחת וניכרת יפה:

    יתרועעו אף ישירו בניסן כשיגיע זמן הקציר והתבואה בקשים שלה והרוח מנשבת והן נוקשים זו על זו נשמע הקול ונראות כמשוררות:

    14 more comments on this page.

    Rashi on Rosh Hashanah 8a · Sefaria · Edition: WikiSource Rashi · Public Domain

    Tosafot

    והרי יובלות יש תימה מאי ס"ד הא לא מיתוקמינן כלל אלא לרבי ישמעאל בנו של ר"י ב"ב לקמן:

    [באחד בשבט כבית שמאי פי' בתמיה]:

    שלשה לדברי הכל ואחד בשבט מחלוקת הא לא מתוקמא כר"ש דלית ליה אחד באלול אלא כר"מ אתיא [ואכתי] צריכי למימר דנסיב לה אליבא דתנאי דלרגלים לא מיתוקמא כר"מ:

    לבשו כרים הצאן מתרגמינן יעלון דוכרייא עילוי ענא והוא לשון נקיה ובקונט' מפרש לקמן (ראש השנה ד' יא.) לגבי הא דאמר רבי יהושע בניסן נברא העולם דקאמרינן באותו הפרק זמן בהמה וחיה שמזדווגים זה עם זה ובכאן לא פירש כן:

    סמוך לגמרו עשורו ואע"ג דתנן בפ"ק דמעשרו' (מ"ג) התבואה והזיתים משיביאו שליש מ"מ אין דרך ללקטם אלא כשנגמרו:

    מה מעשר דגן ר"ה שלו תשרי כדתנן בפירקין (דף ב.) ולירקות דהיינו למעשר כך מפרש בגמ' (דף יב.) ומיהו לא מפרש מנלן ושמא נפקא לן מדכתיב עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה וגמר שנה שנה מתשרי דכתיב מראשית השנה כדלקמן (ע"ב) גבי לשמיטין [ועי"ל דטעמא דבתשרי כדפירש רש"י פ"ב דכתובות (דף כה.) דלא נתחייבו ישראל במעשר עד שהתחילו למנות שמיטין א"כ מעשר בשמיטין תלה רחמנא ושמיטין הוי תשרי ר"ה]:

    רב חסדא כר' זירא דמוקים ליה למתני' לתקופות והא דלא תנא תשרי ר"ה למלכי אומות העולם משום דבאומות העולם לא קמיירי:

    לתקופות כר"א דאמר בתשרי נברא העולם ומונין מולד הלבנה והתקופה מאחד בתשרי ורבי יהושע מונה מניסן ויש נפקותא מרובה בדבר במה שקודם מנין של זה למנין של זה חצי שנה והא דקיימא לן פרק כיצד מעברין (עירובין ד' נו. ושם) דאין תקופת ניסן נופלת אלא בארבעה רבעי היום אם בתחילת היום וכו' היינו משום דהתם כולהו כר' יהושע דתניא בברייתא כוותיה דשמואל סבר כר' יהושע דלר"א בכ"ה באלול נברא העולם ולר' יהושע בכ"ה באדר היינו דכשנברא אדם בששי קדש החדש וזה טעם למחשבי העבור לאחר שצרפו כל השעות והקפה של כל מחזורים שמסירין ז"ט תרמ"ב פי' ז' ימים תשע שעות תרמ"ב חלקים דרגילים לומר לפי שהיתה הלבנה נזופה ע"י שקטרגה ונהגה נזיפה בעצמה ז"ט תרמ"ב ולא מצינו טעם זה בכל מקום אלא זהו הטעם לפי שהמונה מבריאת העולם לא מונה ר"ה עד יום ששי שנברא אדם הראשון ובשעה תשיעית נצטווה כדאמר פרק אחד דיני ממונות (סנהדרין ד' לח:) ומסתמא אז קדש החדש ומשקדש החדש ע"כ היה המולד ו' שעות קודם דשית שעי מכסי סיהרא ונמצא המולד בתחילת שעה ט"ו דהיא שעה שלישית של יום וסימן וי"ד פי' ביום ו' בסוף שעה י"ד היה המולד מאחר שלא היה ר"ה עד יום ו' שקידש אדם הראשון החדש נמצא שנברא העולם בכ"ה באלול ואותה שנה של תוהו שמונין משום דיום אחד בשנה חשוב שנה וכשתדקדק על מולד ניסן של תוהו שלפני תשרי של יישוב שבו נברא אדם תמצא מולד ניסן ברביעי בתשע שעות תרמ"ב חלקים שאתה צריך להשליך ב' ד' תל"ח לאחריו ב' ימים ד' שעות תל"ח חלקים ומולד תשרי של תוהו שלפניו שנמצא ב' ה' ר"ד ולתקופה מניסן של תוהו מונין שהיתה התקופה בתחילת ליל ארבעה ונמצאת תקופת תשרי של יישוב של אחריו ביום ד' ט"ו שעות כדאמרינן בפרק כיצד מעברין אין בין תקופה לתקופה אלא תשעים ואחד יום וז' שעות ומחצה נמצא דשתי תקופות ט"ו שעות ונמצא דקדמה תקופת תשרי למולד א' כ"ג פי' יום אחד כ"ג שעות ונמצא דקדמה תקופת ניסן את המולד ז' ט' תרמ"ב דל חצי (שעה) עודפת התקופה על המולד ה' י' תרמ"ב פי ה' ימים י' שעות תרמ"ב חלקים וכשתצרף ה' י' תרמ"ב עם א' כ"ג עולה ז' ט' תרמ"ב והרי עכשיו נוהגין למנות מתשרי של תוהו שנות העולם כדפי' דיום אחד בשנה חשוב שנה ותקופת ניסן מונין מולד תשרי ב' ה' ר"ד וזקוקים להסיר ז' ט' תרמ"ב ודבר תימה הוא במה נחלקו ר"א ור' יהושע דתניא לקמן (ראש השנה דף יב.) מונין לתקופה מניסן ולמולדות מתשרי והלא היו יכולים לברר הדבר דכ"ד שעות מיכסי סיהרא בין חדתא לעתיקא כדאיתא בסוף פ"ק דערכין (דף ט: ושם) והם מרחיקין המולד זה מזה ב' ד' תל"ח כולי האי אין ראוי לטעות דאיך יטעו בו שני ימים:

    Tosafot on Rosh Hashanah 8a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rabbeinu Chananel

    והרי יובלות שיש להן מעשה תקיעת שופר ושלוח עבדים וחזרת ממכר ופרקינן מתני' ר' ישמעאל היא דאמר מר"ה (שנא') חייל יובל. והני כולהו אינן אלא ביום הכפורים ופריק רב אשי פירוק אחר ואמר הכי קתני ד' ראשי שנים הן ג' לדברי הכל שהן ראשי חדשים באחד בניסן ובאחד באלול ובאחד בתשרי. אבל הרביעי באחד בשבט מחלוקת ב"ש וב"ה.

    ר' אלעזר ור' שמעון אומרי' באחד בתשרי א"ר יוחנן ושניהן מקרא אחד דרשו לבשו כרים הצאן וגו' עד אימתי נעשו הצאן מלבוש לכרים שהן הטלאים כלומ' מתעברות בזמן שהעמקים יעטפו בר. ואימתי מתכסים העמקים מצמחי התבואה באדר הלכך מתעברות באדר ויולדות באב לה' חדשים. ר"ה שלהן אלול.

    ור"א ור"ש אומרים בזמן ששבולת אומרת שירה מתעברות כלומר שהתבואה גדולה ונעשית קמה. ובזמן שהרוח מנשבת בהן נשמע מתוכה בקול הברה וזו היא כעין שירה. ואימתי מגיעות בזה הגבול בניסן. הלכך מתעברות בניסן ויולדות באלול. ר"ה שלהן תשרי. פירוש חרפתא. הבכירות. אפלתא. האפילות. בשלמא האי קרא דייקא כר' מאיר שמתעברות באדר בזמן שהעמקים יעטפו בר באדר ומשתכחי נמי באדר. בכירות שעומדות קמה ואומרות שירה.

    אלא לר"א ולר"ש איפכא הוא והכי הוה ליה למכתב לבשו כרים הצאן יתרועעו אף ישירו. ועמקים יעטפו בר כלומ' מתעברות בניסן בזמן שיתרועעו אף ישירו. ואיכא נמי עמקים [יעטפו] בר (באפליאתא) [בחרפייתא]. ופריק רבא לדברי הכל באדר מתעברות כדמפרש קרא ובאקושי מעשר בהמה למעשר דגן פליגי ופשוטה היא.

    באחד בתשרי ר"ה לשנים ואוקמה רב חסדא כר' זירא [מתני לה] דאמר ר"ה לחשבון תקופות. ור' אליעזר הוא דאמר כדבעינן למימר לקמן בתשרי נברא העולם.

    רב נחמן בר יצחק אמר ר"ה לדין דכתיב מראשית השנה עד וגו' מראש נידון מה יהא בסופה.

    וממאי דתשרי הוא דכתיב תקעו בחודש שופר וגו' ופשוטה היא.

    Rabbeinu Chananel on Rosh Hashanah 8a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    ואי בעית אימא רב חסדא כר' זירא מתני ואם תאמר ולרב חסדא ליתני בהדיא באחד בתשרי ראש השנה למלכי האומות. ויש לומר דקסבר רב חסדא דמתניתין במלכי ישראל מיירי במלכי אומות העולם לא מיירי.

    Rashba on Rosh Hashanah 8a · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    Ritva

    הא דאמר (ד') [ג'] לד״ה פי׳ לדברי ב״ש וב״ה דלא חזינן להו דפליגי במלתא דאלו ד״ה ממש ליכא לפרושי דהא בא׳ באלול פלוגתא דר״מ ור״ש וכן פרש״י:

    מתעברות באדר ויולדות באב פי׳ שזמן עיבור בהמה [דקה] ה׳ חדשים ויהבינן כוליה אדר לעיבור וכוליה אב ללידה ולכל אחד ליכא [אלא] ה׳ חדשים כי המתעברות בתחלת אדר יולדות [בתחלת אב] והמתעברת בסוף אדר יולדת בסוף אב והמתעברת באמצע יולדת באמצע ואין לנו אלא לקבוע זמן כללי השנה בכולן דרך כללי:

    גרש״י בקמייתא ההיא באפילתא דהוה בניסן ובבתריתא בחריפתא דהוה מאדר ופי׳ אפילתא וחריפתא על הבהמות שיש בכירות להתעבר מאדר ויש אפילות להתעבר בניסן אליבא דאידך תנא אבל בספר גורס בקמייתא בחריפתא דהויין מאדר ובתריתא באפילתא דהויין בניסן וקאי אשבלים ושירה שלהן שעושין ע״י הרוח:

    לשנים למאי הילכתא כלומר לאיזה ענין שייך ר״ה ואין פי׳ כן בההיא דלעיל כדפרי׳ התם. והא דלא פריך (רבא) [הכא] לשטרות ולשתוק מיד משום דניחא ליה לברורי מלתא למה הוצרכו לקבוע יום ידוע לכך דכיון דאמר לשטרות ממילא משתמע דבעי למימר לשטרות דאנו מונין למלכים שכבר ידוע היה להם ומשום דתנינן לעיל דאחד בניסן ר״ה למלכים הוצרכו לשאול כאן לשנים למאי הילכתא וזה מן הלשונות שבתלמוד שהלשון אחד וענינם מתחלף כנ״ל:

    רב חסדא מתניתין אתא לאשמועינן וליכא למימר דרב חסדא פריש לן איזה מהן למלכי ישראל ואיזה מהן למלכי עובדי כוכבים ומזלות דהא נמי פשיטא לן דלמלכי ישראל מניסן כעין יציאת מצרים וכדאשכחן במלכות שלמה ולמלכי עכומ״ז בתשרי:

    (אי') [ואיבעית] אימא רב חסדא כר׳ זירא מתני לה לתקופה ור״א כו' וא״ת [ולמה] לא קתני תנא ר״ח למלכי עובדי כוכבים ומזלות כאחד בתשרי וי״ל דאה״נ דלא חשיבי ליה למתנינהו:

    איזהו חג שהחדש מתכסה בו פרש״י שהירח מתכסה בו מפני שהוא בן יומו אינה נראית לרחוקים כגון שחרית לבני מזרח וערבית לבני מערב וכן נראה בויקרא רבה פ׳ אמור דאמר התם תקעו בחדש שופר וכו׳ והלא כל החדשים חדש אלא בכסה והלא כל החדשים מתכסים אלא ליום חגינו והלא ניסן חדש ונכסה ויש בו חג אלא שאינו בן יומו אין לך חדש שהוא נכסה ויש בו חג וחג בן יומו אלא תשרי וכן פר״ת ונסתייע מן המדרש הזה ומצינו לבנה שנקרא חדש מאימתי מברכין על החדש. וי״מ שענין ר״ח מתכסה בו לפי שאין מקריבין בו שעיר חטאת דר״ח ושעיר שיש בר״ה חובת היום הוא ואע״פ שמלבד שעירי הרגלים כלם מנו בתוספתא דפ״ק דשבועות י״ב שעירים לר״ה אומרין דההוא לשנה מעוברת ומסתעיין מזה מן המקרא שאומר בקרבנות ר״ה מלבד עולת החדש ומנחתה ולא כתיב וחטאתה ואין פי׳ זה נכון כי טעם שלא הזכיר הכתוב מלבד חטאת החדש לפי שלא הי׳ צריך וכמו שכתוב יפה בפי׳ החומש לרבינו הגדול וכמו שכתבתי בפי׳ הלכות שלי. וי״מ שהחדש מתכסה בו שאין מזכירין ר״ח בתפלה וקדוש וליתא דא״כ היכי לא מייתי לה בעירובין דשקלי וטרי בה אמוראי אם עולה זכרון א׳ לכאן ולכאן או לא. וי״מ שר״ח נקבע מלשון ליום הכסא וכן בכסא ליום חגנו לשון קביעות זמן ונקיט תלמודא לישנא דקרא דדריש ביה והנכון שר״ח מתכסה בו שאינו עולה על הלב דקיי״ל (כדרבא מיניה) [כדרבה] ואין אדם מזכירו בשום דבר וכל שעושין בו עושין לשם ר״ה:

    Ritva on Rosh Hashanah 8a · Sefaria · Edition: Chiddushei HaRitva, Konigsberg, 1858. · Public Domain

    Meiri

    חשבון העבור וידיעת מותרות של כל שנה מבריאת העולם הן לחשבון הלבנה הן לחשבון החמה הכל נמנה מתשרי ואחד בתשרי ר"ה לענין זה והוא הרמוז בגמרא בענין לתקופה:

    Meiri on Rosh Hashanah 8a · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה ה"ק כו' דהא דסתם ברישא כו' לאו ד"ה הס"ד ואח"כ מה"ד שלשה לד"ה לאו דוקא דהא אחד באלול נמי פלוגתא היא דר"א ור"ש אומרים באחד בתשרי אלא אבית הלל קאי הס"ד ואח"כ מה"ד לבשו כו' כצ"ל מצאתי מוגה מכתיבת ידי אמ"ו ז"ל ודו"ק:

    בד"ה ר"א היא כו' לקמן בפרקין הס"ד:

    תוס' בד"ה שלשה לד"ה כו' אלא כר' מאיר אתיא ואכתי צ"ל דנסב לה כו' כצ"ל מת"י:

    בד"ה לבשו כרים הצאן בב"ר אמרו לבשו כו' ובקונט' מפרש כו' באותו הפרק זמן בהמה כו' כצ"ל מת"י גם מ"ש מפ"ה דלקמן בת"י אינו כי תלמוד ערוך הוא לקמן ודו"ק:

    בד"ה מה מעשר כו' כדתנן בפירקין ולירקות כו' ושמא נפקא לן כו' שנה שנה וגמר שנה כו' כצ"ל ובת"י תירץ בע"א וז"ל דטעמא דבתשרי כדפרש"י פ"ב דכתובות דלא נתחייבו ישראל במעשר עד שהתחילו למנות שמיטין א"כ מעשר בשמיטין תלא רחמנא ושמיטין הוי תשרי ר"ה עכ"ל:

    בד"ה לתקופות כו' במה שקודם מנין כו' דשמואל סבר כו' כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Rosh Hashanah 8a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Penei Yehoshua

    בתוס' בד"ה והרי יובלות תימא מאי ס"ד הא לא מתוקמא כלל אלא לרבי ישמעאל עכ"ל. ולכאורה נראה מסידור דיבורי התוס' דקושייתם כאן אסוגיא דשקלא וטריא אליבא דמ"ד מידי דתליא במעשה לא קחשיב קאי וכבר צווחו קמאי דקמן למה לא הקשו כן אמקשה קמא דקאי אשקלא וטריא למ"ד מידי דחייל מאורתא לא קחשיב ונהי דאפשר דאין מוקדם ומאוחר בלשון התוספות בזה כדאשכחן בדוכתי טובא מ"מ כיון דדשו בה רבים אנא נמי אימא. והנלע"ד משום דודאי עיקר תמיהת התוספות היינו אליבא דרבא דאמר דלד"ה ד' לדידיה ודאי קשה אחד בתשרי עשרה בתשרי הוא דליכא למימר דאה"נ דבעשרה בתשרי קאמר ורגל שבו קאמר דאם כן הו"ל חמשה מה שאין כן לרב נחמן בר יצחק דאמר ארבע חדשים ובהן כמה ראשי שנים לא שייך קושיית התוספות שהרי אין הכרח לאוקמי כרבי ישמעאל אלא לוקמי כרבנן ורגל שבו וכמו שכתבו התוספות להדיא לקמן ע"ב בדבור המתחיל בעשרה בתשרי ועיין במהרש"א ובחדושינו וא"כ לפ"ז לא מצי התוס' להקשות קושייתם לדברי המקשן הראשון דאפשר דהקישא לא קאי אמלתא דרבא אלא אליבא דר"נ דמשמע ליה להמקשה דהא דר"נ לא אמר כרבא היינו מה"ט גופא משום דיובלות בעשרה בתשרי ואפ"ה לא קחשיב חמשה וכיון דשינויא דר"פ דמידי דחייל מאורתא לא קחשיב קאי בין לרבא ובין לר"נ א"כ הקשה המקשה שפיר והרי יובלות והיינו אליבא דר"נ דמוקי ליובלות כרבנן וכדכתיבנא. אבל על המקשן השני דקאי אשינויא דרב שישא בר אידי דמידי דתליא במעשה לא קחשיב משמע לתוספות דע"כ דוקא אליבא דרבא קאי דאי אליבא דר"נ ב"י לא הוצרך לשנויי מידי דתלי במעשה לא קחשיב דבלא"ה א"ש דמשום דקתני אם הביא כשר מש"ה לא קחשיב שתי הלחם כדאמרינן לענין תרומת שקלים ובשלמא לר"פ י"ל דאליבא דר"נ קאי ולית ליה האי שינויא דאם הביא יצא לא פסיקא ליה והא דלא קחשיב תרומת שקלים היינו משום האי טעמא גופא דתרומת שקלים לא חייל מאורתא וכדפרישי' לעיל דלא קי"ל כרבי דעצים איקרי קרבן משא"כ להאי שינויא דלא תליא במעשה שכבר כתבו התוס' דמשמע להו דלא מצי לשנויי הכי אתרומת שקלים וא"כ ע"כ מדלא קחשיב תרומת שקלים היינו משום דאם הביא יצא לא פסיקא ליה וא"כ תו לא צריך לשנויי כלל אליבא דר"נ לענין שתי הלחם אע"כ דאליבא דרבא לחוד משני רב שישא בר אידי אפ"ה מקשה הש"ס והרי יובלות ואם כן מקשו התוספת שפיר מאי קושיא הא אליבא דרבא בלא"ה לא מתוקמיה אלא כרבי ישמעאל ודו"ק. אף שהתוספות לא כיוונו לזה מ"מ כתבתי דרך פלפול ובעיקר תמיהת התוספת כתבתי לקמן ליישב תמיהתם בפיסקא דיובלות ע"ש:

    שם בגמרא רב אשי אמר ד' ראשי השנה בד' ראשי חדשים לכאורה יש לדקדק דאכתי ליתני ר"ה לעומר ולשתי הלחם כדקתני לרגלים אף על פי שאינו מן המנין הכי נמי ליתני הני ואפשר דרב אשי נמי אית ליה הני שנויי דלא קתני אלא מידי דחייל מאורתא או דתליא במעשה ולא פליג אאוקימתיה דרבא אלא במאי דקאמר רבא רבי נסיב אליבא דתנאי ולר' אליבא דנפשיה אבל יותר נראה דרב אשי לא חש לתרץ אלא אהא דנקט ד' ראשי שנים דמשמע דטפי ליכא אבל במאי דלא קתני עומר ושתי הלחם לא חש להשיב דאטו תנא כי רוכלא ליתני:

    בגמ' ה"ק ג' לד"ה עיין ברש"י ותוספות והמכוון בזה דנהי דא' באלול נמי פלוגתא היא מ"מ כיון דרבי גופא ס"ל כר"מ לא שייך לומר ד"ה משא"כ באחד בשבט לא שייך לומר כן דב"ש במקום ב"ה אינה משנה. ועיין מה שאכתוב בסמוך מזה:

    בתוס' בד"ה לבשו כרים וכו' כדאמרינן לקמן לבשו דוכרייא ובקונט' מפרש לקמן וכו' וכאן לא פי' כן עכ"ל. וכתב מהרש"א דבת"י אינו וכתב עוד דבהדיא מבואר לקמן בגמרא. ולענ"ד כוונת התוספות לפ' עיקר לשון לבישה דלפרש"י כאן ההתלבשות היא מהולד שמתעברות ולהתוספת קאי אזכר וע"ז כתבו שכן פירש בקונטרס לקמן על הא דקאמר הש"ס בשעה שמזדווגין פרש"י שם אלמא ניסן זמן זיווג בהמות הוא ומדלא קאמר זמן עיבור אלמא דל' לבשו לא קאי אעיבור אלא אזיווג דזכר אלא דממילא ילפינן הכא שמתעברות באותו זמן. ולפ"ז א"ש מ"ש התוספות וכאן לא פירש כן וק"ל:

    בגמרא ר"מ סבר מה מעשר דגן סמוך לגמרו עישורו הא דמקשינן למעשר דגן ולא לתירוש ויצהר דהוו מיני אילנות ואזלינן בתר חנטה ור"ה שבט ולא הוו סמוך לגמרן אלא דבהאי קרא דעשר תעשר כתיב תבואת זרעך ומשמע דאדגן קאי ולא אתירוש ויצהר דלאו מיני זרעים נינהו אלא נטעים וא"כ מסתמא כי אקיש מעשר בהמה למעשר דגן דכתיב בהדיא קאי. אבל קשיא לי טובא כיון דמן החדש על הישן איסורא דאורייתא הוא ואפילו דיעבד אינו תרומה אם כן מאי ראה ר"מ לומר דר"ה הוא דוקא א' באלול דלמא סוף אב שהוא נמי סמוך לגמרן ועוד דנהי דבאלול אכתי ממאי דבריש ירחא דלמא בד' או בה' בירחא ולא בא הכתוב לסתום ול"ל דר"מ סבר כשיטת הירושלמי דדרשי' מלחדשי השנה שאין חודש א' מתחלק לשני שנים וא"כ ע"כ כל ר"ה דוקא בר"ת הוא הא ליתא דא"כ יסבור בא' בשבט כבית שמאי. ולפ"ז לא א"ש הא דאמר לעיל ג' לד"ה דהא לבית הלל דאית ליה ט"ו בשבט ולא דרש דרשא לחדשי השנה א"כ ע"כ לא מצי סבר היקשא דמעשר בהמה לאחד באלול דסמוך לגמרן דאכתי מי ידעינן דדוקא בריש ירחא הוי סמוך לגמרן ויבואר לקמן בעז"ה בפיסקא דא' בשבט ע"ש ותמצא נחת:

    בגמרא ואי בעית אימא רב חסדא כר' זירא מתני לה לתקופה ור"א היא וכו' הא דפסיקא לתלמודא לאוקמי דר"ח כר"ז ולא מוקי לדרב חסדא כדרב נחמן בר"י דאמר לדין נראה משום דאשכחן לר"ח בסמוך דאמר מלך וציבור מלך נכנס תחילה לדין ויליף מדכתיב לעשות משפט עבדו ומשפט עמו וא"כ מפרש להאי קרא לענין דינו של אדם ממש. ולפ"ז ע"כ סובר ר"ח כר' יוסי דאמר אדם נדון בכל יום דהא כתיב בהאי קרא דבר יום ביומו ונהי דרבנן מפרשי דהכא לאו במשפט ממש איירי אלא לפקידה בעלמא או כמ"ש מהרש"א ז"ל בחדושי אגדות ע"ש מ"מ ע"כ ר"ח לא ס"ל בהא כרבנן דא"כ מנ"ל הא דדריש מלך וציבור מלך נכנס תחילה כנ"ל וק"ל:

    בתוס' בד"ה לתקופות כר"א וכו' ויש נפקותא מרובה בדבר עכ"ל והיינו לענין עיבור שנים אי משכא תקופת טבת עד שיתסר בניסן כדלקמן ד' כ"א וכן בתקופת תשרי לענין סוכות כדאיתא בסנהדרין וחשבון התקופות תלוי הכל בתחלת בריאת עולם שהיתה תחלת ליל ד' למר בתקופת ניסן ולמר בתקופת תשרי:

    Penei Yehoshua on Rosh Hashanah 8a · Sefaria · Edition: Penei Yehoshua, Warsaw 1861 · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Rosh Hashanah, daf 8, Amud Aleph, about 350 words in 17 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 17 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 111 words

      Opens “והרי יובלות! ר' ישמעאל בנו של רבי…”

      Named: רבי יוחנן.

    2. Segment 211 words

      Opens “ורב אשי אמר: ארבע ראשי השנים הם…”

      Named: רב אשי.

    3. Segment 312 words

      Opens “באחד בשבט כב"ש ה"ק שלשה לדברי הכל,…”

    4. Segment 447 words

      Opens “ר' אלעזר ור"ש אומרים באחד בתשרי. א"ר…”

    5. Segment 524 words

      Opens “ר' אלעזר ור"ש אומרים: אימתי ״לבשו כרים…”

    6. Segment 621 words

      Opens “ואידך נמי, הא כתיב: ״יתרועעו אף ישירו״!…”

    7. Segment 734 words

      Opens “בשלמא לר"מ כדכתיב: ״לבשו כרים הצאן״ בזמן…”

      Named: רבי אלעזר.

    8. Segment 831 words

      Opens “אלא אמר רבא: דכ"ע ״לבשו כרים הצאן״…”

      Named: רבא.

    9. Segment 940 words

      Opens “ר"מ סבר: מקיש מעשר בהמה למעשר דגן:…”

      Named: רבי אלעזר.

    10. Segment 1017 words

      Opens “באחד בתשרי ר"ה לשנים. למאי הלכתא? אמר…”

      Named: רב פפא.

    11. Segment 1112 words

      Opens “והתנן: באחד בניסן ר"ה למלכים, ואמרינן: למאי…”

      Named: רב חסדא.

    12. Segment 129 words

      Opens “לא קשיא: כאן למלכי ישראל, כאן למלכי…”

    13. Segment 1321 words

      Opens “אלא הא דאמר רב חסדא: לא שנו…”

      Named: רב חסדא.

    14. Segment 146 words

      Opens “לא, רב חסדא קראי אתא לאשמועינן.…”

      Named: רב חסדא.

    15. Segment 1518 words

      Opens “ואיבעית אימא: רב חסדא כרבי זירא מתני…”

      Named: רב חסדא, רבי זירא.

    16. Segment 1621 words

      Opens “רב נחמן בר יצחק אמר: לדין, דכתיב:…”

      Named: רב נחמן בר יצחק.

    17. Segment 1715 words

      Opens “ממאי דתשרי הוא? דכתיב: (תהלים פא, ד)…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Rosh Hashanah 8a · Segment 4 — “ר' אלעזר ור"ש אומרים באחד בתשרי.

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Rosh Hashanah 8a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026