Talmud Builders

    Rosh Hashanah 15a

    Back to index

    English translation — Rosh Hashanah 15a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The Gemara clarifies this ruling: Whom did you hear that said the tithe year of an etrog follows the time of the picking of its fruit? It was Rabban Gamliel. And yet this baraita is teaching that the new year for tithing an etrog is the fifteenth of Shevat, against the opinion of Rabba bar Rav Huna, who says that according to Rabban Gamliel it is the first of Tishrei.

    2Rather, if this was said, it was said as follows: Rabba bar Rav Huna said: Even though Rabban Gamliel said that the tithe year of an etrog follows the time of the picking of its fruit, like a vegetable, its new year is in Shevat, like a tree.

    3The Gemara asks: What is different there, in the baraita with regard to one who picked vegetables on the eve of Rosh HaShana, such that it teaches the case when it was the second year of the Sabbatical cycle going into the third year, and what is different here, in the baraita dealing with one who was picking the fruit of an etrog tree on the eve of the fifteenth of Shevat, such that it teaches the case when it was the third year going into the fourth year? Why is the same example not brought in both cases?

    4The Gemara answers: It teaches us a matter in passing, that it is damaging for an etrog when the tree is handled, and since everyone handles it in the Sabbatical Year, as all the orchards are declared ownerless and everyone is permitted to enter and pick produce, the tree does not bear fruit that is fit for eating for another three years.

    5Rabbi Yoḥanan inquired of Rabbi Yannai: With regard to an etrog , when is its new year? Rabbi Yannai said to him: It is in Shevat. Rabbi Yoḥanan asked again: Are you referring to the lunar month of Shevat or to the Shevat of the solar season, which begins thirty days after the winter solstice, but on a different date each year? Rabbi Yannai said to him: I am referring to the lunar month of Shevat.

    6Rava inquired of Rav Naḥman, and some say that it was Rabbi Yoḥanan who inquired of Rabbi Yannai: If it was a leap year, what is the halakha ? Does the new year for trees then move to the First Adar, which is the penultimate month in a leap year? He said to him: Follow the majority of years. Even in a leap year the new year for trees is in Shevat.

    7Rabba said: An etrog from the sixth year of the Sabbatical cycle that entered into, and was picked in, the Sabbatical Year is exempt from tithes, like the produce of the Sabbatical Year, and is also exempt from the mitzva of elimination of Sabbatical Year produce from one’s house after produce of that particular species is no longer found in the field. A Sabbatical Year etrog that entered into, and was picked in, the eighth year is exempt from tithes but is subject to the mitzva of elimination of Sabbatical Year produce from one’s house.

    8Abaye said to him: Granted, in the latter clause the halakha follows the more stringent approach, as it follows the time of the formation of the fruit, which was in the Sabbatical Year, and therefore the etrog is subject to the mitzva of elimination. But in the first clause, which states that the etrog is exempt from the mitzva of elimination, why is this so? It must be that we say to follow the time of the formation of the fruit, which was in the sixth year. But if so, it should be subject to tithes.

    9Rabba said to him: Everyone’s hand is touching it, as all are permitted to enter the orchards and touch all the fruit, and so the etrog is regarded as ownerless, and yet you wish to say that it should be subject to tithes? Even if it is not exempt as fruit of the Sabbatical Year, it is exempt from tithes because it is now ownerless.

    10Rav Hamnuna argued and said: An etrog from the sixth year of the Sabbatical cycle that entered into, and was picked in, the Sabbatical Year is always and for all purposes considered sixth-year produce. And an etrog from the Sabbatical Year that entered into, and was picked in, the eighth year is always and for all purposes considered produce of the Sabbatical Year.

    11The Gemara raises an objection from the following baraita : Rabbi Shimon ben Yehuda said in the name of Rabbi Shimon: An etrog from the sixth year that entered into, and was picked in, the Sabbatical Year is exempt from tithes, and it is also exempt from the mitzva of elimination of Sabbatical Year produce from one’s house, as there is nothing that is subject to tithes unless it both grew at a time of obligation in tithes and was also picked at a time of obligation. Likewise, an etrog from the Sabbatical Year that entered into, and was picked in, the eighth year is exempt from tithes, and it is also exempt from the mitzva of elimination, as nothing is subject to the mitzva of elimination unless it both grew in the Sabbatical Year and was also picked in the Sabbatical Year.

    12The Gemara notes: The first clause of this baraita poses a difficulty with regard to the opinion of Rav Hamnuna, who says that a sixth-year etrog that was picked in the Sabbatical Year is subject to tithes. And the latter clause of the baraita poses a difficulty with regard to the opinions of both Rabba and Rav Hamnuna, as they both say that a Sabbatical-Year etrog that was picked in the eighth year is subject to the mitzva of elimination.

    13The Gemara answers: The matter is a dispute between tanna’im , as it is taught in a baraita : Rabbi Yosei said: Avtolemos testified in the name of five Elders: An etrog follows the time of its picking in the matter of tithes. But our Sages voted in Usha and said that an etrog follows the time of its picking, both in the matter of tithes and in the matter of the Sabbatical Year.

    14The Gemara raises a question about this baraita : Who mentioned anything about the Sabbatical Year? The subject of the discussion was tithes.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מאן שמעת ליה כו'אלמא ר"ש בן אלעזר כרבן גמליאל סבירא ליה:

    אתרוג קשיא ליה ידאקשה לעץ האתרוג ידים ממשמשות בו:

    שבט דחדשיםשל לבנה:

    או שבט דתקופהחמה לסוף שלשים של תקופת טבת נכנס שבט של חמה:

    היתה שנה מעוברת מהואימתי ר"ה שבט הסמוך לטבת או אדר הראשון שהוא במקום שבט:

    אחר רוב שניםמי ששמו שבט:

    אמר רבה אתרוג בת ששיתשחנטה בששית:

    פטורה מן המעשרלקמיה מפרש טעמא דכולה מילתא:

    א"ל אביי בשלמא סיפאדקא אמרת בת שביעית שנכנסה לשמינית פטורה מן המעשר אלמא נהגה בה קדושת שביעית ומיחייב לאפקורה והפקרא פטורה מהמעשר דמשמע דאזלת בה בתר חנטה לענין הפקר שביעית ולענין ביעור נמי כדקאמרת חייבין בביעור כל הך סיפא אע"ג דסתרא לה לרישא דקאמרת בת ששית שנכנסה לשביעית פטורה מן המעשר דהפקר הוא משום שביעית אלמא בתר לקיטה אזלת בה לענין שביעית דאי לאו דשביעית נהגא בה לא הוה מפטרא דהפקרא דשביעית פטר לה ממעשר כדתניא במכילתא ואכלו אביוני עמך ויתרם תאכל חית השדה מה חיה אוכלת ופטורה מן המעשר אף אדם פטור הא לא הוה קשיא לי דאמינא ספוקי מספקא לך אי אזלינן באתרוג בתר חנטה לענין שביעית או בתר לקיטה כמו במעשר ואזלת לחומרא דשביעית דאורייתא היא וספיקא דאורייתא לחומרא:

    אלא רישאדסיימת בה פטורה מן הביעור דקולא הוא:

    אמאי דאמרינן זיל בתר חנטהאשמע' לן בה דלא מספקא לך ומסקנא דרישא וכולה סיפא חד טעמא הוא דפשיטא לך דבתר חנטה אזלינן:

    אי הכידלא מספקא ולא נהגא שביעית באתרוג בת ששית:

    תתחייב במעשרדלאו הפקר הוא:

    יד הכל ממשמשים בהנהי דלא מחייב לאפקורה דלא נהגא בה שביעית מיהו כל שדות ופרדסות הפקר הן בשביעית ואין אתרוג זה נשמר בה לבדו ועל כרחו הכל ממשמשין בו והפקר פטור מן המעשר:

    רב המנונא אמר לעולם ששיתחייב במעשר דכיון דשביעית לא נהגא בה ולאו הפקרא דמלכא היא משמוש יד הכל שבה אינו אלא גזל ואין הפקר כזה פטורה מן המעשר:

    מיתיבי ר"ש בן יהודה אומר כו'הכי גרסינן לה בתוספתא שאין לך שחייב במעשר אלא אם כן גדל בחיוב ונלקט בחיוב ובסיפא גרסי' שאין לך שחייב בביעור אא"כ גדל בשביעית ונלקט בשביעית ברישא דמילתיה יהיב טעמא לפטורא דמעשר לפי שהוציאו מכלל שאר אילנות שהלכו בם אחר חנטה לפיכך הוזקק ליתן טעם לדבריו ואשמועי' כרבה דאע"ג דלאו הפקר דמלכא הוא כיון דסוף סוף יד הכל ממשמשין בה פטורה מן המעשר דלפטורא דביעור לא אצטריך למכתב טעמא דלא אפקיה מדין שאר אילנות דאזלינן בה בתר חנטה וסיפא יהיב טעמא לפטורא דביעור דלפטורא דמעשר הא אשמעינן טעמא דלא חייבוהו חכמים במעשר אא"כ גדל בחיוב ונלקט בחיוב וזה לא גדל בחיוב:

    אא"כ גדל בשביעית ונלקט בשביעיתדכי כתיב לבהמתך ולחיה אשר בארצך (ויקרא כ״ה:ז׳) דילפינן מינה ביעור בשביעית כתיב ולא בשמינית:

    סיפא קשיא בין לרבה בין לרב המנונאדהא תרוייהו בתר חנטה אזלי בשביעית ובת שביעית שנכנסת לשמינית חייבת בביעור דהא לא פליג רב המנונא אדרבה אלא בבת ששית שנכנסת לשביעית:

    תנאי היאהאי תנא פליג עלייהו ותנא אחרינא קאי כוותייהו:

    דתניא כו'הכי גרסי' בתוספתא דמסכת שביעית (פ"ג) א"ר יוסי אבטולמוס העיד משום חמשה זקנים אתרוג אחר לקיטה למעשר ורבותינו נמנו באושא וגמרו אתרוג אחר לקיטה בין למעשר בין לשביעית:

    שביעית מאן דכר שמיהדקאמר דאימנו עלה רבותינו אלמא איכא מאן דפליג:

    ראש השנה 15 עמוד א

    1מאן שמעת ליה דאזיל בתר לקיטה ר"ג וקתני שבט!

    2אלא, אי אתמר הכי אתמר: אמר רבה בר רב הונא: אע"ג דאמר רבן גמליאל אתרוג אחר לקיטה כירק ראש השנה שלו שבט.

    3מאי שנא התם דקתני ״אם היתה שניה נכנסת לשלישית״ ומאי שנא הכא דקתני ״אם היתה שלישית נכנסת לרביעית״?

    4מילתא אגב אורחיה קמ"ל דאתרוג קשיא ליה ידא ואיידי דממשמשי ביה כולי עלמא בשביעית, לא טעין פרי עד תלת שנין.

    5בעא מיניה ר' יוחנן מרבי ינאי: אתרוג, ר"ה שלו אימתי? א"ל שבט. שבט דחדשים, או שבט דתקופה? א"ל דחדשים.

    6בעא מיניה רבא מרב נחמן, ואמרי לה ר' יוחנן מרבי ינאי: היתה שנה מעוברת, מהו? א"ל הלך אחר רוב שנים.

    7אמר רבה: אתרוג בת ששית שנכנסה לשביעית פטורה מן המעשר ופטורה מן הביעור. ובת שביעית שנכנסה לשמינית פטורה במעשר וחייבת בביעור.

    8א"ל אביי: בשלמא סיפא לחומרא, אלא רישא פטורה מן הביעור אמאי? דאמרינן זיל בתר חנטה, אי הכי תיחייב במעשר!

    9א"ל יד הכל ממשמשין בה, ואת אמרת תיחייב במעשר?!

    10ורב המנונא אמר: בת ששית שנכנסת לשביעית לעולם ששית, ובת שביעית הנכנסת לשמינית לעולם שביעית.

    11מיתיבי, ר"ש בן יהודה אומר משום ר"ש אתרוג בת ששית שנכנסת לשביעית פטורה מן המעשר ופטורה מן הביעור, שאין לך דבר שחייב במעשר אא"כ גדל בחיוב ונלקט בחיוב. ובת שביעית שנכנסת לשמינית פטורה מן המעשר ופטורה מן הביעור, שאין לך דבר שחייב בביעור אא"כ גדל בשביעית ונלקט בשביעית.

    12רישא קשיא לרב המנונא, סיפא קשיא בין לרבה בין לרב המנונא!

    13תנאי היא. דתניא, אמר רבי יוסי, אבטולמוס העיד משום חמשה זקנים: אתרוג אחר לקיטתו למעשר, ורבותינו נמנו באושא, ואמרו: אחר לקיטתו, בין למעשר בין לשביעית.

    14שביעית מאן דכר שמיה?

    Tosafot

    או שבט דתקופהאמתני' נמי דקתני באחד בשבט קא בעי אע"ג דשאלו באתרוג (וקשיא אמאי לא בעי באחד באלול ר"ה למעשר בהמה או בקמייתא בו' בסיון ר"ה לשתי הלחם ובאינך):

    דחדשיםאע"ג שבישול הפירות הולך אחר החמה שנאמר (דברים ל״ג:י״ד) ממגד תבואות שמש ה"נ כתיב (שם) ממגד גרש ירחים וגם ישראלים מונין ללבנה:

    בשלמא סיפא לחומראתימה מאי חומרא הרי קולא היא לענין מעשר וחומרא לענין שביעית ואי הוה אזיל לחומרא בתרוייהו הוה שייך חומרא אבל השתא הוה ליה למימר בשלמא סיפא בתר חנטה וי"ל דהכי קאמר בשלמא סיפא אפילו מטעם ספק דבתר חנטה או בתר לקיטה אזלת לחומרא לענין ביעור וניחא הא דפטורה מן המעשר מאחר דחייבו חכמים להפקיר:

    יד הכל ממשמשים בו ואת אמרת תתחייב במעשרלא נקט האי טעמא אלא למאן דאמר לעיל (ראש השנה דף יד:) שוה לאילן לכל דבר כשאר אילנות דכולהו מודו דבתר חנטה אפי' הכי פטורין מן המעשר מטעם יד הכל ממשמשין דלמאי דסבר אבטולמוס משום חמשה זקנים דאתרוג אחר לקיטה למעשר ואחר חנטה לשביעית לא הוה צריך לטעם זה דבין לענין חדש וישן בין לענין מעשר שני ועני אזיל בתר לקיטה ובחנם אייתי לקמן דאבטולמוס דהיינו מתני' דבכורים (פ"ב מ"ו) דאתרוג שוה לאילן בג' דרכים ולירק בדרך אחד:

    שאין דבר שחייב במעשר אא"כ גדל בחיוב ונלקט בחיובלענין חדש וישן מעשר שני ועני לא בעי גדל ונלקט בשנה אחת ואזלינן בתר חנטה והכא פטור משום יד הכל ממשמשין:

    שאין לך דבר שחייב בביעור אא"כ גדל בשביעית ונלקט בשביעיתוא"ת ומאי קשיא ליה סיפא בין לרבה בין לרב המנונא הא כולהו תנאי פליגי אדר"ש בהא דהא מילתא דפשיטא דבכל דוכתי בין למעשר בין לשביעית אילן בתר חנטה ירק בתר לקיטה תבואה וזיתים בתר שליש ועוד קשיא דבפ' מקום שנהגו (פסחים נא:) קאמר רבי שמעון גופיה כל הספיחים אסורין חוץ מספיחי כרוב שמעמידה רב נסים גאון בשל שביעית היוצאים בשמינית ונראה הני מילי לענין שאר דיני שביעית חוץ מלענין ביעור ועוד נראה דלא איירי הכא אלא באתרוג דוקא ושמא שום טעם יש ומיתוקמא שפיר השתא כרבי שמעון ההיא דבנות שוח שביעית שלהן שניה (שביעית פ"ה מ"א):

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    מ"ש התם בהוויה דתנן ולירקות דקתני ואם היתה שניה נכנסת לשלישית ומ"ש הכא גבי אתרוג דקתני אם היתה שלישית נכנסה לרביעית כו' ופשוטה היא.

    פי' שבט דחדשים הוא מנין ימות הלבנה שנ"ד ימים לי"ב חדש שבט דתקופה לחשבון חמה והם שס"ה ימים לי"ב חדש. ושבט של חמה נקרא צוארוס בלשון יון פעמים שבאים ט"ו של שבט שנת הלבנה ביתר מחציו ומרובו של שבט שנת החמה. ופשטנה. שבט של חדשי הלבנה ואפילו אם היא שנה מעוברת ר"ה שלו שבט דבתר רוב שנים אזלינן.

    אמר רבה אתרוג בת ששית שנכנסת בשביעית פטור מן המעשר בתר לקיטה אזלינן לענין מעשר מפני יד הכל ממשמשין בה. והפקר פטור מן המעשר ופטורה מן הביעור דאזלינן בתר חנטה. והא בת ששית היא מיקל במעשר ובביעור. ובת שביעית שנכנסת לשמינית חייבת בביעור ופטורה מן המעשר ואוקימנא לחומרא.

    ורב המנונא אמר בת ששית שנכנסת לשביעית לעולם ששיתפי' שחייבת במעשר.

    ובת שביעית שנכנסת לשמינית לעולם שביעית ואותבינן הא דתני ר"ש בן יהודה משום ר"ש אתרוג בת ששית שנכנסת לשביעי' פטורה מן המעשר ומן הביעור. שאין דבר חייב במעשר אלא הגדל והנלקט בחיוב ובת שביעית שנכנסת לשמינית פטורה מן המעשר ומן הביעור שאין לך דבר שחייב בביעור אלא הגדל והנלקט בפטור.

    [סיפא] קשיא לרבהולרב המנונ' דאמר לעולם בתר חנטה אזלינן קשיא ליה רישא וסיפא. רישא קתני אתרוג בת ששית שנכנסת בשביעית פטור מן המעשר הנה בתר לקיטה [אזלינן] שאין לך נלקט בשביעית וחייב במעשר. וסיפא נמי דקתני בת שביעית שנכנסת לשמינית פטור מן הביעור גם זו בתר לקיטה אזלינן שאין לך נלקט בשמינית וחייבת בביעור. ולא מצא פירוק. סיפא קשיא לרבה דאמר בת שביעית שנכנסת לשמינית חייבת בביעור [דאזלינן] אחר חנטה ומתניתא תני פטורה מן הביעור קשיא ליה. ופריק רבה תנאי היא.

    דתניא א"ר יוסי אבטולמוס העיד משום ה' זקנים [אתרוג] אחר לקיטתו למעשר ואחר חנטה לשביעית כרבה. ורבותינו שנמנו באושא חלקו בזה ופשוטה היא:

    Babylonian Talmud · folio map

    Rosh Hashanah 15a

    Rosh Hashanah 15a. The full printed text of this folio side — 14 numbered segments, about 260 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    מאן שמעת ליה כו' אלמא ר"ש בן אלעזר כרבן גמליאל סבירא ליה:

    אתרוג קשיא ליה ידא קשה לעץ האתרוג ידים ממשמשות בו:

    שבט דחדשים של לבנה:

    או שבט דתקופה חמה לסוף שלשים של תקופת טבת נכנס שבט של חמה:

    היתה שנה מעוברת מהו אימתי ר"ה שבט הסמוך לטבת או אדר הראשון שהוא במקום שבט:

    אחר רוב שנים מי ששמו שבט:

    אמר רבה אתרוג בת ששית שחנטה בששית:

    פטורה מן המעשר לקמיה מפרש טעמא דכולה מילתא:

    13 more comments on this page.

    Rashi on Rosh Hashanah 15a · Sefaria

    Tosafot

    או שבט דתקופה אמתני' נמי דקתני באחד בשבט קא בעי אע"ג דשאלו באתרוג (וקשיא אמאי לא בעי באחד באלול ר"ה למעשר בהמה או בקמייתא בו' בסיון ר"ה לשתי הלחם ובאינך):

    דחדשים אע"ג שבישול הפירות הולך אחר החמה שנאמר (דברים ל״ג:י״ד) ממגד תבואות שמש ה"נ כתיב (שם) ממגד גרש ירחים וגם ישראלים מונין ללבנה:

    בשלמא סיפא לחומרא תימה מאי חומרא הרי קולא היא לענין מעשר וחומרא לענין שביעית ואי הוה אזיל לחומרא בתרוייהו הוה שייך חומרא אבל השתא הוה ליה למימר בשלמא סיפא בתר חנטה וי"ל דהכי קאמר בשלמא סיפא אפילו מטעם ספק דבתר חנטה או בתר לקיטה אזלת לחומרא לענין ביעור וניחא הא דפטורה מן המעשר מאחר דחייבו חכמים להפקיר:

    יד הכל ממשמשים בו ואת אמרת תתחייב במעשר לא נקט האי טעמא אלא למאן דאמר לעיל (ראש השנה דף יד:) שוה לאילן לכל דבר כשאר אילנות דכולהו מודו דבתר חנטה אפי' הכי פטורין מן המעשר מטעם יד הכל ממשמשין דלמאי דסבר אבטולמוס משום חמשה זקנים דאתרוג אחר לקיטה למעשר ואחר חנטה לשביעית לא הוה צריך לטעם זה דבין לענין חדש וישן בין לענין מעשר שני ועני אזיל בתר לקיטה ובחנם אייתי לקמן דאבטולמוס דהיינו מתני' דבכורים (פ"ב מ"ו) דאתרוג שוה לאילן בג' דרכים ולירק בדרך אחד:

    שאין דבר שחייב במעשר אא"כ גדל בחיוב ונלקט בחיוב לענין חדש וישן מעשר שני ועני לא בעי גדל ונלקט בשנה אחת ואזלינן בתר חנטה והכא פטור משום יד הכל ממשמשין:

    שאין לך דבר שחייב בביעור אא"כ גדל בשביעית ונלקט בשביעית וא"ת ומאי קשיא ליה סיפא בין לרבה בין לרב המנונא הא כולהו תנאי פליגי אדר"ש בהא דהא מילתא דפשיטא דבכל דוכתי בין למעשר בין לשביעית אילן בתר חנטה ירק בתר לקיטה תבואה וזיתים בתר שליש ועוד קשיא דבפ' מקום שנהגו (פסחים נא:) קאמר רבי שמעון גופיה כל הספיחים אסורין חוץ מספיחי כרוב שמעמידה רב נסים גאון בשל שביעית היוצאים בשמינית ונראה הני מילי לענין שאר דיני שביעית חוץ מלענין ביעור ועוד נראה דלא איירי הכא אלא באתרוג דוקא ושמא שום טעם יש ומיתוקמא שפיר השתא כרבי שמעון ההיא דבנות שוח שביעית שלהן שניה (שביעית פ"ה מ"א):

    Tosafot on Rosh Hashanah 15a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    מ"ש התם בהוויה דתנן ולירקות דקתני ואם היתה שניה נכנסת לשלישית ומ"ש הכא גבי אתרוג דקתני אם היתה שלישית נכנסה לרביעית כו' ופשוטה היא.

    פי' שבט דחדשים הוא מנין ימות הלבנה שנ"ד ימים לי"ב חדש שבט דתקופה לחשבון חמה והם שס"ה ימים לי"ב חדש. ושבט של חמה נקרא צוארוס בלשון יון פעמים שבאים ט"ו של שבט שנת הלבנה ביתר מחציו ומרובו של שבט שנת החמה. ופשטנה. שבט של חדשי הלבנה ואפילו אם היא שנה מעוברת ר"ה שלו שבט דבתר רוב שנים אזלינן.

    אמר רבה אתרוג בת ששית שנכנסת בשביעית פטור מן המעשר בתר לקיטה אזלינן לענין מעשר מפני יד הכל ממשמשין בה. והפקר פטור מן המעשר ופטורה מן הביעור דאזלינן בתר חנטה. והא בת ששית היא מיקל במעשר ובביעור. ובת שביעית שנכנסת לשמינית חייבת בביעור ופטורה מן המעשר ואוקימנא לחומרא.

    ורב המנונא אמר בת ששית שנכנסת לשביעית לעולם ששית פי' שחייבת במעשר.

    ובת שביעית שנכנסת לשמינית לעולם שביעית ואותבינן הא דתני ר"ש בן יהודה משום ר"ש אתרוג בת ששית שנכנסת לשביעי' פטורה מן המעשר ומן הביעור. שאין דבר חייב במעשר אלא הגדל והנלקט בחיוב ובת שביעית שנכנסת לשמינית פטורה מן המעשר ומן הביעור שאין לך דבר שחייב בביעור אלא הגדל והנלקט בפטור.

    [סיפא] קשיא לרבה ולרב המנונ' דאמר לעולם בתר חנטה אזלינן קשיא ליה רישא וסיפא. רישא קתני אתרוג בת ששית שנכנסת בשביעית פטור מן המעשר הנה בתר לקיטה [אזלינן] שאין לך נלקט בשביעית וחייב במעשר. וסיפא נמי דקתני בת שביעית שנכנסת לשמינית פטור מן הביעור גם זו בתר לקיטה אזלינן שאין לך נלקט בשמינית וחייבת בביעור. ולא מצא פירוק. סיפא קשיא לרבה דאמר בת שביעית שנכנסת לשמינית חייבת בביעור [דאזלינן] אחר חנטה ומתניתא תני פטורה מן הביעור קשיא ליה. ופריק רבה תנאי היא.

    דתניא א"ר יוסי אבטולמוס העיד משום ה' זקנים [אתרוג] אחר לקיטתו למעשר ואחר חנטה לשביעית כרבה. ורבותינו שנמנו באושא חלקו בזה ופשוטה היא:

    Rabbeinu Chananel on Rosh Hashanah 15a · Sefaria

    Rashba

    גירסת הספרים כך היא בדברי רבה אתרוג בת שישית הנכנסת לשביעית פטורה מן הביעור ופטור מן המעשר בת שביעית הנכנסת לשמינית פטור מן המעשר וחייבת בביעור. ואקשי עליה אביי, בשלמא סיפא לחומרא, כלומר הא דקאמרת בסיפא חייבת בביעור אפילו מספקא לך אי אזלינן ביה לשביעית בתר חנטה כרבן גמליאל ור' אליעזר או בתר לקיטה כרבותינו שבאושא דבסמוך, אפילו הכי אזלת ביה לחומרא ומחייבת ליה בביעור משום חומר שביעית דאורייתא, וכיון דמחייבת ליה בביעור לחומרין מספק משום הכי פטרת ליה מן המעשר דרבנן, דממילא איפטר ליה דהא הפקר הוא והפקר פטור מן המעשר. ואע"ג דברישא פטרת ליה נמי מן המעשר, לא קשיא לי ולא מידי, דהוה אמינא דהתם נמי משום דמספקא לך אי בתר לקיטה או בתר חנטה אזלת ביה לחומרא בתר לקיטה והוו להו כפירות שביעית, ומשום הכי פטרת להו מן המעשר. אלא השתא דאמרת ברישא דאינו חייב בביעור, אלמא קים לך דבתר חנטה אזלינן ביה, וסופא מחייבת ליה בביעור ופטרת ממעשר דפירות שביעית נינהו, אלא רישא אמאי פטרת ליה ממעשר, דאפילו לר"ג דאזיל ביה למעשר בתר לקיטה כירק, התם הוא דוקא לענין מעשר שני ומעשר עני, אבל פירות שישית הנכנסין בשביעית כיון דבתר חנטה אזלינן בהו ודהיתר נינהו אף הן חייבין במעשר, דהא לא פטרה התורה פירות שביעית ממעשר משום שביעית אלא מדין הפקר נגעה בהן, וכדדרשינן (מכילתא משפטים פרשה כ) ואכלו אביוני עמך ויתרם תאכל חיית השדה (משפטים כג, יא) מה חיה אוכלת ופטורה ממעשר אף אביוני עמך אוכלין ופטורין, ואם כן אמאי פטורה מן המעשר. ופריק, יד הכל ממשמשין בה ואת אמרת תתחייב במעשר, כלומר אע"פ שאין פירותיה הפקר מדין תורה ואף הבעלים אינן מפקירים אותה לדעת, מכל מקום כיון שהוא צריך לפרוץ שדהו מחמת פירות שביעית שבו ומתוך כך גם יד הכל ממשמשין באלו הוו להו כהפקר, והלכך פטורין מן המעשר כשאר פירות של שביעית. ורב המנונא סבר דשישית הנכנסת לשביעית לכל דבר היא שישית, דכיון דיש בה גזל ולבעלים היא אף היא חייבת במעשר, דמחמת גזל הרבים שממשמשין בה ונוטלין ממנה בגזל אינה פטורה דהא ליכא הפקר, אבל בסופא מודה ליה לרבה דפירות שביעית נינהו, דבתר חנטה אזלינן לכולי עלמא לענין שביעית, והלכך אפילו לר"ג דאזיל בתר לקיטה לענין מעשר הני מילי לשני ועני, אבל כאן פירות שביעית נינהו והפקר נינהו ופטורין מן המעשר. ואותבינן עליהו מדר' שמעון בן יהודה שאמר משום ר' שמעון, ואוקימנא בפלוגתא דאבטולמוס ורבותינו שבאושא, ואינהו דאמור כאבטולמוס דאמר אתרוג אחר לקיטה למעשר ואחר חנטה לשביעית, והלכך בת שביעית הנכנסת לשמינית חייבת ביעור כשנת חנטתו, ומינה דהיא פטורה מן המעשר דהא פירות הפקר נינהו, ואע"ג דלענין מעשר בתר לקיטה הני מילי בפירות דעלמא לאו דהפקר ונפקא מינה לשני ועני. ור' שמעון פליג בין בדרבותינו בין בדאבטולמוס ומחלוקת שלישית היא. ובבת שישית הנכנסת לשביעית בהא פליגי רבה ורב המנונא, דרב המנונא סבר כיון דבתר חנטה אזלינן לשביעית, אם כן זו פטורה מן הביעור דבת שישית היא והלכך חייבת נמי במעשר דפירות שישית נינהו, ואע"ג דלענין מעשר לאבטולמוס בתר לקיטה הני מילי לענין מעשר שני ועני אבל בפירות שישית שנלקטו בשביעית לא וכדאמרינן לעיל, ואי משום דיד הכל ממשמשין בה גזל הוא ולא הפקר. ורבה סבר ממילא הוי הפקר, ואע"פ שהוא הפקר שלא מדעת פטור מן המעשר, ודאבטולמוס שאמר בתר לקיטה למעשר אפילו בבת שישית שנכנסה לשביעית היא ומשום דהכל ממשמשין, אבל בשל שביעית שנכנסה בשמינית לכולי עלמא פטורה דשל הפקר היא והפקר פטור מן המעשר, והא דאוקימנא לדרבה ורב המנונא בדאבטולמוס וכל חד מניהו מפרש לה לדאבטולמוס לטעמיה, הוא הדין דהוו מצי למימר אינהו דאמר כרבן גמליאל, אלא דאפשר דהא דאבטולמוס עיקר ודר"ג מעדותו של אבטולמוס היא. והרב בעל המאור ז"ל גריס בדסופא דרבה, חייבת במעשר וחייבת בביעור, ובשלמא סופא לחומרא דקאמר ליה אביי היינו מדמחייב ליה במעשר כשעת לקיטתו אע"פ שהוא מחייבו בביעור כשעת חנטתו. ואינו נכון, דמכל מקום כיון שהוא מפקירו מחמת ספק שביעית ממילא איפטר ליה ממעשר, דלא יהא אלא בשאר שני שבוע אטו אי מפקר להו לפירותיו מי לא מיפטרי ממעשר.

    הא דתני ר' שמעון שאין לך דבר שחייב בביעור אלא אם כן גדל בשביעית ונלקט בשביעית. על כרחין לא כללא כייל לכולהו אילני, דאם איתא מאי קא מותיב מינה תיובתא לרבה ורב המנונא, הא כולהו פליגי עליה וכולהו סבירא להו דאילן בתר חנטה לשביעית, אלא ר' שמעון באתרוג דוקא קא מיירי.

    Rashba on Rosh Hashanah 15a · Sefaria

    Ritva

    בעא מיניה ר׳ יוחנן מר׳ ינאי אתרוג ר״ה שלו אימת א״ל שבט כאילן. א״ל שבט דחדשים או שבט דתקופה. כלומר דימות החמה ולסוף שלשים של התקופה נכנס שבט דחמה וקמבעיא ליה הא משום דמסתמא עד שבט דתקופה שדינן לה שנכנס הרבה מן התקופה ועברו רוב גשמי שנה. ואפ״ה א״ל שבט דחדשים של לבנה שהוא שבט ממש:

    היתה שנה מעוברת מהו פי׳ אימתי חשוב שבט לאילנות שבט ממש או אדר ראשון שהוא במקום שבט וקמבעיא ליה משום דבשנה מעוברת על הרוב אף הזמנים וסדרי בראשית משתנים על הרוב וגם חנטת האילנות ואפ״ה א״ל שהולכין אחר רוב שנים וכן הלכה:

    אמר רבה אתרוג בת שישית הנכנסת לשביעית פטורה מן המעשר ומן הביעור ובת שביעית שביעית הנכנסת לשמינית פטורה מן המעשר וחייבת בביעור כך הגרסא במקצת ספרים והיא גרש״י ז״ל:

    א״ל אביי בשלמא סיפא לחומרא וכו' וה״פ לפי גרסא זו בשלמא הא דאמרת בסיפא חייבת בביעור אפילו מספקא לך אי אזלינן בה לשביעית בתר חנטה כר״ג ור״א או בתר לקיטה (ורבותינו) [כרבותינו] שבאושא דלקמן אפ״ה אזלת בה לחומרא לענין שביעית דאורייתא ומחייבת לה בביעור וכיון דמחייבת לה בביעור מספק לא סגיא דלא פטרת לה ממעשר דהא הפקר הוא והפקר פטור מן המעשר הילכך אזלת לענין שביעית דאורייתא לחומרא ואע״ג דאתי לידי קולא דפטרת ליה ממעשר לית לן בה דהא מעשר דרבנן ואע״ג דברישא נמי אזלת לקולא ופטרת ליה ממעשר לא קשיא דהתם נמי מספיקא משוית ליה פירות שביעית למיזל בתר לקיטה ופטורין מן המעשר אבל מאי דאמרת ברישא פטורה מן הביעור דקא מקילת בדינא דאורייתא הא קשיא לי דאלמא קים לך דבתר חנטא אזלינן ומאי דמחייבת בסיפא בביעור ופטרת מן המעשר לאו מספיקא הוא אלא מדינא וא״כ ברישא אמאי פטרת לה מן המעשר דהא אפי׳ לר״ג דאזיל לענין מעשר בתר לקיטה כירק התם הוא לענין שניה ושלישית אבל פירות שישית הנכנסת לשביעית כיון דבתר חנטה אזלינן בהו לענין שביעית ודהיתרא נינהו אף הם חייבים במעשר דהא לא פטרה תורה פירות שביעית ממעשר אלא מדין הפקר וכדדרשינן ואכלו אביוני עמך ויתרם תאכל חית השדה מה חיה אוכלת ופטורה מן המעשר אף אביוני עמך אוכלין ופטורין מן המעשר וא״כ אמאי פטורין מן המעשר ופריק יד הכל ממשמשין בה ואת אמרת מחייבי במעשר כלומר שאין פירות אלו הפקר מן הדין וגם אין הבעלים מפקירים אותן בדעת מ״מ כיון שהוא צריך (לפרק) [להפקיר] שדהו מחמת פירות שביעית שבו ומתוך כך יד הכל ממשמשין גם באלו ה״ל הפקר ופטורין ממעשר כאלו היו פירות שביעית:

    ורב המנונא סבר דלעולם אזלינן בתר חנטה ולפיכך בת שישית הנכנסת לשביעית דין שישית יש לה לכל דבר ופטורין מן הביעור ומינה דחייבין במעשר משום טענה דיד הכל ממשמשין לא יהבינן לה דין הפקר לפוטרן מן המעשר. ובת שביעית הנכנסת לח׳ פטורה מן המעשר וחייבת בביעור דאזלינן בהו בתר חנטה דאפי׳ לר״ג דאזיל בתר לקיטה למעשר ה״מ לענין שניה ושלישית לדין מעשר שני ומעשר עני אבל לענין חיוב מעשר כיון דפירות שביעית נינהו לא סגיא דלא לפטרו ממעשר ואתיא דרב המנונא כרבה ממש אלא דרבה פוטר ברישא מן המעשה מטענה דיד הכל ממשמשין ורב המנונא לא חייש לההיא טענה ומחייב במעשר כדיניה ואותבינן עליהו מר׳ שמעון בן יהודה דאמר מש״ר שמעון ואוקימנא בפלוגתא דאבטולמוס ורבותינו שבאושא ואינהו דאמור כאבטולמוס דאמר אתרוג אחר לקיטה למעשר ואחר חנטה לשביעית והילכך בת שביעית הנכנסת לשמינית חייב בביעור כשעת חנטתו ומינה דפטורה מן (הביעור) [המעשר] דהא פירות שביעית נינהו דאפי׳ ר״ג לא אזיל בתר לקיטה למעשר אלא לענין שניה ושלישית דשאר שני שבוע ור״ש פליג בין בדרבותינו בין בדאבטולמוס ודעת שלישית היא ובבת שישית הנכנסת לשביעית בהא פליגי רבה ורב המנונא דרב המנונא סבר כיון דאזלינן בה בתר חנטה בין לשביעית בין למעשר א״כ זו פטורה מן הביעור וחייבת במעשר ולא פטרינן להו ממעשר (אלא) מטעמא דיד הכל ממשמשין בה ורבה סבר דאפ״ה לא סגיא דלא למפטרינהו ממעשר כיון דיד הכל ממשמשין בה ואע״פ שהוא אפקת שלא מדעת ומ״ש אבטולמוס דאזלינן בתר (חנטה) [לקיטתו] למעשר לענין שניה ושלישית היא ולא לענין שישית הנכנסת לשביעית והא דאוקימנא [אליביה] טעמא כדכתב הר״ז הלוי דכיון דקתני דהא שהעיד כן חשיב לה מלתא דסמכא ותו הא דאוקימנא לרבה ורב המנונא כאבטולמוס ה״ה דהמ״ל דאינהו דאמור כר״ג אלא דאפשר דהא דאבטולמוס עיקר ודר״ג מעדותו של אבטולמוס היא. והא דתני ר״ש שאין לך דבר שחייב בביעור אא״כ גדל בשביעית ונלקט בשביעית לאו כללא כייל לכלהו אילני דא״כ מאי מותבינן מיניהו לרבה ורב המנונא דהא כלהו תנאי פליגי עליה וכלהו ס״ל דאזלי׳ בתר חנטה לשביעית אלא ר״ש באתרוג דוקא קמיירי זהו פירוש שמועה זו לפי גרסא זו אבל יש ספרים שגורסין במימרא (דרבא) [דרבה] בסיפא בת שביעית הנכנסת לשמינית חייבת במעשר וחייבת בביעור וכן גורס הר״ז הלוי ועל גרסא זו סומך מורי הרב הלוי קרובו ז״ל ומפרש השמועה כן דלכאורה הא דרבה דינא קאמר ומשום דסבר כר״ג דאזיל בתר חנטה לשביעית ובתר לקיטה למעשר הילכך בת שישית הנכנסת לשביעית פטורין מן המעשר כשעת לקיטה וכפירות שביעית ופטורין מן הביעור כשעת חנטה וכפירות שישית ובת שביעית הנכנסת לשמינית חייבת בביעור כשעת חנטה כפירות שביעית וחייבת במעשר כשעת לקיטה כפירות שמינית. וא״ל אביי בשלמא סיפא לחומרא כלומר דסבר אביי דלעולם ענין שביעית וענין מעשר א״א לפטור שניהם ולא לחייב שניהם מן הדין דאי פירות שביעית הן ע״כ חייבין בביעור ופטורין מן המעשר שכן דין פירות שביעית ואי לאו פירות שביעית נינהו ודאי חייבין במעשר ופטורין מן הביעור ואף על גב דר״ג אזיל בתר לקיטה למעשר ה״מ לענין שניה ושלישית אבל לענין שנה שביעית כל שיש לו דין שביעית פטור ממעשר וכל שאין לו דין שביעית חייב במעשר ולהכי קאמר בשלמא סיפא אע״ג דדינא הוא דפטרת להו מן המעשר כי מחייבת להו לא קשיא לי כיון דאזלת בהא לחומרא לחייבו במעשר כשעת לקיטתו וכדינו של ר״ג בשאר שני שבוע דדילמא עבדת הכי לחומרא גזירה אטו שאר שני שבוע ואע״ג דהפקר נינהו ופטורין ממעשר דאוריתא קמחייבת להו במעשר דרבנן דהא (תלמוד) כל פירות אילן מעשר שלהן מדרבנן הוא אלא רישא פטורה מן הביעור אמאי משום דאזלת בהו אחר חנטה א״ה תתחייב במעשר כדין פירות שישית דאפילו ר״ג מודה דלענין זה בתר חנטה אזלינן אף למעשר ולא הלך הוא בתר לקיטה אלא לענין חדש וישן ולענין שניה ושלישית. ופריק יד הכל ממשמשין בו ואת אמרת תתחייב במעשר דכיון דבשעת לקיטה מופקרין לכל על כרחך של בעלים שא״א למחות ביד באי עולם א״א לחייבו במעשר משא״כ כשנלקטין בשמינית שאין יד הכל ממשמשין בהן ואפשר להחמיר ולחייבם במעשר:

    ורב המנונא אמר וכו' דסבר רב המנונא דודאי אדינא מוקמינן לה בתרויהו ומעשר בתר שביעית גרירא ובין למעשר דשביעית ובין לביעור בתר חנטה ומותבינן לתרויהו מדר״ש בן יהודא ואמרי רישא קשיא לרב המנונא דהא איהו דאמר חייבת במעשר ור״ש פוטר אף במעשר ואתיא כרבה וסיפא קשיא בין לרבה ובין לרב המנונא לרבה קשיא כלה דרבה מחייב בביעור ובמעשר ור״ש פוטר בשתיהן:

    ולרב המנונא קשיא ביעור וכו' וא״ת ומאי קושיא דהא רבה בשיטתיה דר״ג אזיל בתר לקיטה למעשר ובתר חנטה לשביעית ורב המנונא נמי ס״ל אלא שהוא סובר דאף ר״ג לא אזיל בתר לקיטה למעשר אלא בשאר שני שבוע אבל בהא מעשר בתר שביעית גרירא וכל שפטור מן הביעור א״א לפטרו ממעשר וכל שחייב בביעור א״א לחייבו במעשר וא״כ תנאי היא דהא ודאי ר״ש בן יהודא הוא פליג על ר״ג דלא בעי גדל בפטור ונלקט בפטור וי״ל דהא ליתא דאנן לא מוקמינן כתנאי אלא מהכריחא והכא ליכא הכריחא דר״ג דאמר כרבה ורב המנונא דלעולם אימא לך דר״ג כר״ש בן יהודה דהא אנן ע״כ לא שמעינן ליה לר״ג אלא דקאמר דאתרוג שוה לאילן לשביעית אבל דיניה דאילן גופיה לא קתני דניזל בתר חנטה לענין שביעית לגמרי ודילמא ס״ל דחנטה ולקיטה בחיוב בעינן לשביעית ובלאו הכי לא מחייב ומ״ה לא משנינן דאינהו דאמור כר״ג ואוקימנא כתנאי מדאבטולמוס בתר חנטה אזלינן לגמרי לת״ק ופליג אדר״ש בן יהודה ורבה ורב המנונא תרויהו כת״ק אלא דסבר רב המנונא דמעשר בתר שביעית גריר למעשר והשתא אפשר לומר דר״ג כאבטולמוס ס״ל וג׳ מחלוקת בדבר ר״ש בן יהודה ואבטולמוס משוס ה׳ זקנים ורבותינו שבאושא ורבה ורב המנונא כאבטולמוס והלכה כותיה ואליבא דרב המנונא. ור׳ אליעזר דאמר לעיל אתרוג שוה לאילן לכל דבר אף הוא אפשר דסבר כאבטולמוס לענין שישית ושביעית ושמינית וכרב המנונא ומיהו לא אוקימנא לעיל לרב המנונא כר׳ אליעזר משום דלא אתפרש לן בהדיא סברת דר׳ אליעזר באילן וכדכתי׳ לעיל במאי דלא אוקימנא ליה כר״ג זהו פירוש שמועה זו למורי נ״ר והיא נוחה ומחוורת בעיני במה שהוספנו בה לקח וביאור והא דאמרינן שביעית מאן דכר שמיה חסורי מחסרא וכו׳ מסתברא דלאו דמחסרא ממש אלא לומר דה״ק אתרוג בתר לקיטה למעשר בלבד:

    Ritva on Rosh Hashanah 15a · Sefaria

    Meiri

    אחר שביארנו על האתרוג שהוא שוה לירק לענין מעשר ולאילן לענין שביעית אתרוג בת ששית הנכנסת לשביעית אפילו לא היתה בששית אלא כזית או שנחנטה לבד ונעשית בשביעית כבד ונלקטה בו פטורה מן המעשר שהרי נלקטה בשביעית ופטורה מן הביעור שהרי לענין ביעור פירות ששית הם ומגדולי המחברים מחמירים לדונה כשל שביעית ולילך בה פעמים אחר חנטה פעמים אחר לקיטה והכל להחמיר וכן יש פוסקים לגמרי שהאתרוג הולכין בו אחר לקיטה לענין שביעית כמו שיתבאר בסמוך ובת שביעית הנכנסת לשמינית ונלקטה בשמינית חייבת במעשר וחייבת בביעור שהרי לענין שביעית אחר חנטה הוא נדון וחייב לבערן כדין פירות שביעית בזמן הביעור ושאר אילנות נחנטה בששית ונכנסה בשביעית לעולם ששית ובת שביעית הנכנסה בשמינית לעולם שביעית ויש מורים בשנכנסה לעונת המעשרות בששית בתבואה ובקטנית ובאילנות כמו שכתבנו למעלה.

    ושמועה זו של ששית הנכנסת לשביעית מבולבלת ביד מפרשים ורואה אני להעירך בביאורה דרך קצרה והוא שנראה לי שזה שאמר רבה אתרוג בת ששית ר"ל שנחנטה בששית ונכנסה לשביעית ונלקטה בו פטורה מן המעשר ופטורה מן הביעור הוא מפני שהוא סובר שאתרוג לענין מעשר הולכין בו אחר לקיטה והרי הוא של שביעית והוא הפקר ואין כאן מעשר אבל לענין שביעית הולכין בו אחר חנטה והרי הם פירות ששית ומותרין בשביעית ואין צריך לבערן ואתרוג בת שביעית שנכנסה לשמינית ר"ל שנחנטה בשביעית ולקטה בשמינית חייבת במעשר מן הדרכים שהזכרנו ובאה לדעת רבן גמליאל שאמר אתרוג שוה לאילן לשביעית ולירק למעשר ואביי היה סבור שלא הוחלט המאמר אצל רבה להוציא אתרוג מדין אילן לילך בו אחר לקיטה למעשר אלא להחמיר הואיל וגדל על כל מים אבל בזמן שהוא קולא לא אלא לדונו אחר חנטה כשאר אילנות ושלא כרבן גמליאל וזהו שהקשה בשלמא סופא לחומרא כלומר שאמרת עליה חייבת בביעור מן הדין ומתורת חנטה וכן שחייבת במעשר מתורת לקיטה ולחומרא אלא רישא פטורה מן הביעור ומן הדין מתורת חנטה אבל מ"מ תתחייב במעשר מתורת חנטה והשיבו אף לדעתך היאך תתחייב במעשר והרי יד כל ממשמשין בה והיא הפקר ואע"פ שאין בה שביעית לדעתך מ"מ הרי הוא מתיאש מהם והאיך תחייבם במעשר ואע"פ שאין אומרין כן בשאר אילנות שאר אילנות אין הדבר מצוי ליכנס פירות ששית בשביעית ואם אירע כן לפעמים אינו מצוי ונכר הדבר לכל ואין ממשמשין בה אבל אתרוג שבכל השנים נחנטים בשנה אחת ונלקטים באחרת יד הכל מצויה בכל שנה למשמש בהם ואף אם תלך בהם אחר חנטה אין לך לחזר לחייבם במעשר ומ"מ לא הוצרך רבה לדעת עצמו לטעם זה שמאמר מוחלט הוא אצלו לילך בו אחר לקיטה למעשר אף לקולא ורב המנונא חלק עם שניהם ר"ל על ראש השמועה ועל סופה ולענין מעשר ולא חלק על הביעור והוא סובר שאתרוג שוה לאילן בכל דבר כר' אליעזר והילכך בת ששית הנכנסת לשביעית לעולם ששית וחייבת במעשר ופטורה מן הביעור ואינו סובר טעם יד הכל ממשמשין בה שהבעלים נוטלין אותם אחר שהם בני ששית ואוספין אותם בתוך הבית בשביעית ובת שביעית הנכנסת בשמינית לעולם שביעית ופטורה מן המעשר וחייבת בביעור והשיבו ממה שאמר ר' שמעון אתרוג בת ששית הנכנסת לשביעית פטורה מן המעשר וכו' שאין לך דבר וכו' ועקר הקושיא לדעתי על מה שהשוו רבה ורב המנונא את מדותיהם לענין ביעור לומר שהולכין אחר חנטה ובכאן אמר בסוף השמועה שבת שביעית הנכנסת לשמינית פטורה מן הביעור אלמא שאינו הולך אחר חנטה ואע"פ שהקשה לרב המנונא מראש השמועה ולמעשר מ"מ מתוך שבאה לידו הזכיר כל מה שהוקשה לו מדברי ר' שמעון הן לשניהם הן לאחד מהם אבל לא היתה עקר הכונה אלא להקשות לשניהם במה שנשתוו שניהם לילך אחר חנטה לביעור ועל מה שהיתה עקר הקושיא בא התירוץ ואמר תנאי היא ויש בהם תנא שהוא אומר כמותו והוא ר' יוסי בן אבטולמוס שאמר בהדיא אחר לקיטה למעשר ואחר חנטה לשביעית וזהו שהוצרך לומר חסורי מיחסרא והכי קתני וכו' ואע"פ שהיה יכול לומר שרבן גמליאל ור' אליעזר פוסקין כדבריהם לענין שביעית או שרבן גמליאל אומר כדברי רבה מכל וכל ור' אליעזר כרב המנונא מכל וכל נוח לו להביא זו של ר' יוסי ממה שנמנו בה רבותינו להשמיענו שאין בדבר זה להקשות מתנא לתנא מפני שהדבר במחלקת גדולה בין התנאים שאף רבותינו חדשו בו שיטה אחרת שלא כדברי אחד מהם לומר שאף לביעור הולכין אחר לקיטה בין לקולא בין לחומרא וכל שכן למעשר ואם תשאל לעקר דבריו של ר' שמעון מה הוא שבראש שמועתו נותן טעם למעשר ובסופה נותן טעם לביעור יש לומר שראש שמועתו פטורה מן הביעור מן הדין אחר שנחנט בששית והוצרך ליתן טעם למה שפוטרו מן המעשר אחר שאין מחליט סברתו לילך בו אחר לקיטה ובסופה פטורה מן המעשר מן הדין הואיל ואף למעשר אינו הולך אחר לקיטה והוצרך הטעם למה שפוטרו מן הביעור ולענין פסק אין הולכין אחר לקיטה אף לאתרוג אף למעשר לבד אבל לערלה ורבעי ושביעית אחר חנטה כמו שכתבנו ומאחר שכן אין אנו צריכין לדקדק בדבריו אם הוא אומר כן לענין ערלה ורבעי אם לאו אלא שהדברים נראין שלא אמרה כן לענין שביעית.

    זהו מה שנראה לי בביאורה של שמועה זו בקצור וגדולי הרבנים פירשוה בדרך אחרת ובנסחא אחרת וכן הרבה מפרשים האריכו בה בשיטה אחרת אלא שאין פסק שלה משתנה לבלבול הפירושים ומ"מ יש שפסקו בה כרבותינו שאף בשביעית הולכין בו אחר לקיטה והדברים נראין מסתם משנה האמורה בשלישי של סוכה ל"ט א' אלא שכבר ביארנוה לדעת האומרים שלא נאמר כן אלא להחמיר והוא עקר הדברים כמו שכתבנו שם:

    Meiri on Rosh Hashanah 15a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה מיתיבי כו' לא גדל בחיוב הס"ד ואח"כ מ"ה אא"כ גדל כו' כצ"ל:

    תוס' בד"ה או שבט כו' וקשיא אמאי לא בעי כו' מכאן עד סוף הדיבור בת"י אינו וק"ל:

    בד"ה יד הכל כו' לכל דבר כשאר אילנות דכולהו מודו דבתר חנטה אפי' הכי פטורין כו': בד"ה שאין לך כו' מלענין ביעור ועוד נראה דלא כו' כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Rosh Hashanah 15a · Sefaria

    Penei Yehoshua

    בגמ' אלא אי איתמר הכי איתמר אמר רבה בר רב הונא אע"ג דאמר ר"ג אתרוג בתר לקיטה ר"ה שלו שבט. לכאורה הדבר תמוה דהא אמרינן לעיל דעיקר מלתא דשבט ר"ה היינו משום שעברו רוב גשמי שנה ואין זה ענין אלא אי אזלינן בתר חנטה כמ"ש רש"י ותוספות לעיל משא"כ לענין לקיטה מאי אולמא דשבט יותר משאר חדשים ונ"ל דמילתא דרבה בר הונא היינו דוקא אליבא דר"ג דלענין שביעית דאורייתא אזיל בה בתר חנטה אלא לענין מעשר אילנות דרבנן לשיטת רש"י ותוס' ורוב הפוסקים אזיל בה בתר לקיטה משום אסמכתא דגורן ויקב וא"כ מ"מ לענין דר"ה שלו שבט אוקמא בדוכתא דכי היכי דשבט ר"ה באתרוג לענין שביעית ה"ה לענין מעשר מיהו לשיטת הרמב"ם ז"ל שסובר דמעשר אתרוג וכל אילנות מדאורייתא ועוד שהרמב"ם ז"ל סובר דלענין שביעית אפילו באילנות ר"ה שלו תשרי לעולם וא"כ קשה ההיא דהכא ואפשר דמ"מ כיון דילפינן מערלה דפעמים שברביעית היינו עד שבט א"כ משמע דאין לחלק בין שאר אילנות לאתרוג דחייב נמי בערלה ונהי דבאילנות בתר חנטה ובאתרוג בתר לקיטה היינו משום דרשא דגרנך ויקבך דלהרמב"ם דרשא גמורה לעניין מעשר אפ"ה לענין דר"ה א' לכולם שפיר ילפינן מובשנה הרביעית דקאי בהדיא אהתחלת השנה כנ"ל ברור ודוק ועיין עוד בסמוך. ומתוך מה שכתבתי נתיישב לי היטב סוגיא דפרק לולב הגזול (סוכה דף ל"ט ע"ב) דמוקי התם למתני' דנותן לו אתרוג במתנה משום דאזיל בכל מילי בתר לקיטה ואכתי לא משני מידי לרבה בר הונא דהא אמר דר"ה שלו שבט וא"כ אמאי צריך ליתן לו אתרוג במתנה ותיפוק ליה שנלקט קודם שבט קודם חג הסוכות דשביעית וא"כ אתרוג בת ששית היא ולמאי דפרישית א"ש דרבה בר הונא גופא לא קאמר אלא אליבא דר"ג דלא אזיל בתר לקיטה אלא לענין מעשר לחוד משא"כ לתנא דהתם דאזיל בתר לקיטה אף לענין שביעית אין שום טעם כלל לומר דר"ה שלו שבט אלא תשרי וכ"ש דא"ש לשיטת הרמב"ם ז"ל שהבאתי בסמוך דלענין שביעית לעולם ר"ה תשרי אף באילנות ודוק היטב כי נכון הוא:

    שם א"ל אביי בשלמא סיפא לחומרא אלא רישא כו' נראה דהא דלא מקשה בפשיטות ארישא היינו משום דאביי הוי ידע לברייתא דרבי שמעון בן יהודה ואם כן מילתא דרבה ברישא הוי לגמרי כר"ש ב"י ומשו"ה קאמר ליה מעיקרא מדקאמרת בסיפא פטורה במעשר וחייבת בביעור אלמא דלית לך הא דר"ש ב"י ואזלת בה לחומרא לענין שביעית ואפ"ה קפטרית ליה ברישא משביעית אלמא דלאו מטעם דר"ש ב"י אתית עלה אלא משום דאזלת בתר חנטה אם כן תחייב במעשר. ועוד נ"ל דאביי אסתם מתני' דפרק לולב הגזול קא סמיך דאזיל בתר לקיטה לשביעית והיינו דקאמר ליה לרבא בשלמא סיפא לא תיקשה אסתם מתני' דסוכה דאיכא למימר דנהי דמחייב ליה התם ואזיל בתר החנטה היינו לחומרא וה"נ לחומרא אלא רישא דאמרת פטורה ע"כ דלית לך כהאי סתמא דסוכה וא"כ תחייב במעשר כנ"ל נכון בא' מב' דרכים שכתבתי ונתיישב' גם כן קושיית התוספת. ובלא"ה נמי כבר נזהר רש"י ז"ל ליישב קושיית התוספת דדוקא לענין שביעית אזיל לחומרא כיון דמדאורייתא הוא משא"כ לענין מעשר דרבנן לא אזיל לחומרא ודו"ק:

    בתוס' ד"ה בשלמא סיפא לחומרא תימא מאי חומרא היא זו קולא היא לענין מעשר כו' עכ"ל. לכאורה כבר נזהר רש"י ז"ל מזה ומפ' דמשום דמספקא ליה אזיל לחומרא לענין שביעית דהוא מדאורייתא וקיי"ל בספיקא דאורייתא לחומרא. ולפ"ז לא איכפת לן במה דהוי קולא לענין מעשר דכיון דמעשר פירות מדרבנן לשיטת רש"י ותוספת דלעיל וקי"ל ספיקא דרבנן לקולא מיהו לשיטת הרמב"ם ז"ל שהבאתי לעיל דמעשר פירות מדאורייתא צריך לפרש הא דקאמר בשלמא סיפא לחומרא כלשון שני שכתבתי בסמוך. ועוד דבהא דפטור מן המעשר בלא"ה א"ש מהטעם שכתבו התוספת בסמוך בד"ה יד הכל למאי דסבר אבטולמוס משום חמשה זקנים ועיין בסמוך:

    בד"ה יד הכל כו' דלמאי דסבר אבטולמוס כו' לא הוי צריך לטעם זה כו' בין לענין מעשר שני ועני אזיל בתר לקיטה כו' עכ"ל. נ"ל פירושו דלפ"ז באתרוג בת ששית שנכנסה לשביעית א"א לחייבו במעשר שני דהא הלקיטה לא היתה בששית. ובמעשר עני נמי אין לחייבו דהא בשביעית לא שייך שום מעשר עני בשום דוכתא כנ"ל ודו"ק. ומ"ש עוד ובחנם אייתי לקמן דאבטולמוס דהיינו מתני' דביכורים כו' צריך לעיין דהא למאי דמסקו התוספות בסמוך בד"ה שאין לך דבר שחייב בביעור מצינן למימר שפיר דכולהו תנאי דמסכת ביכורים אית להו נמי שפיר הא דר"ש ב"י כיון דלא אשכחן דפליגי בהדיא ואפושי פלוגתא לא מפשינן והא דנקטו סתמא היינו משום דאינהו לא איירי אלא במידי שחלוק דין ירקות מדין אילנות אבל לענין הא דרשב"ג אין חילוק בזה בין אילנות לירקות משו"ה איצטריך לאתויי הא דאבטולמוס דנקיט סתמא משמע דאיירי נמי לענין ביעור. ועוד דע"כ הא דרבותינו נמנו באושא איירי ודאי לענין ביעור דהא מוקמינן סתם מתניתין דסוכה דף ל"ט כוותיה ומתניתין דסוכה לא איירי אלא לענין ביעור וא"כ מסתמא ההיא דאבטולמוס איירי נמי לענין ביעור והרי דכל הנהו תנאי לית להו ההיא דר"ש ב"י ורבה סבר כוותייהו כנ"ל נכון ודו"ק:

    Penei Yehoshua on Rosh Hashanah 15a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Rosh Hashanah, daf 15, Amud Aleph, about 260 words in 14 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 14 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 19 words

      Opens “מאן שמעת ליה דאזיל בתר לקיטה ר"ג…”

    2. Segment 222 words

      Opens “אלא, אי אתמר הכי אתמר: אמר רבה…”

      Named: רב הונא, רבן גמליאל, רבה.

    3. Segment 318 words

      Opens “מאי שנא התם דקתני ״אם היתה שניה…”

    4. Segment 420 words

      Opens “מילתא אגב אורחיה קמ"ל דאתרוג קשיא ליה…”

    5. Segment 519 words

      Opens “בעא מיניה ר' יוחנן מרבי ינאי: אתרוג,…”

      Named: רבי ינאי.

    6. Segment 620 words

      Opens “בעא מיניה רבא מרב נחמן, ואמרי לה…”

      Named: רב נחמן, רבי ינאי, רבא.

    7. Segment 721 words

      Opens “אמר רבה: אתרוג בת ששית שנכנסה לשביעית…”

      Named: רבה.

    8. Segment 819 words

      Opens “א"ל אביי: בשלמא סיפא לחומרא, אלא רישא…”

      Named: אביי.

    9. Segment 99 words

      Opens “א"ל יד הכל ממשמשין בה, ואת אמרת…”

    10. Segment 1015 words

      Opens “ורב המנונא אמר: בת ששית שנכנסת לשביעית…”

      Named: רב המנונא.

    11. Segment 1148 words

      Opens “מיתיבי, ר"ש בן יהודה אומר משום ר"ש…”

    12. Segment 1211 words

      Opens “רישא קשיא לרב המנונא, סיפא קשיא בין…”

      Named: רב המנונא, רבה.

    13. Segment 1325 words

      Opens “תנאי היא. דתניא, אמר רבי יוסי, אבטולמוס…”

      Named: רבי יוסי.

    14. Segment 144 words

      Opens “שביעית מאן דכר שמיה?…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Rosh Hashanah 15a · Segment 5 — “בעא מיניה ר' יוחנן מרבי ינאי: אתרוג, ר"ה שלו…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Rosh Hashanah 15a · Segment 8 — “א"ל אביי: בשלמא סיפא לחומרא, אלא רישא פטורה מן…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Rosh Hashanah 15a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026