Talmud Builders

    Rosh Hashanah 3a

    Back to index

    English translation — Rosh Hashanah 3a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1“And when the Canaanite, the king of Arad, who dwelt in the South, heard tell that Israel came by the way of Atharim; and he fought against Israel” (Numbers 21:1). What report did he hear? He heard that Aaron had died, and that the clouds of glory had withdrawn from the Jewish people, and he thought that he had been granted permission to wage war against the Jewish people. And this is as it is written: “And all the congregation saw that [ ki ] Aaron was dead, and they wept for Aaron thirty days, all the house of Israel” (Numbers 20:29).

    2About this, Rabbi Abbahu said: Do not read the verse as: “And they saw [ vayiru ]”; rather, read it as: “And they were seen [ vayeira’u ]” by others, because the cover of the clouds of glory had been removed from them. And the next word, “that [ ki ],” should be understood as meaning because, in accordance with the statement of Reish Lakish, as Reish Lakish said: The word ki is used in the Bible in four senses: If, perhaps, but, and because. Therefore, the verse should be understood as follows: And all the congregation was seen, i.e., revealed, because Aaron had died. This shows that at the time of Aaron’s death Sihon was still alive; perforce, Moses’ oration, which was delivered after he had slain Sihon, must have occurred later.

    3The Gemara raises an objection against this proof: Is it comparable? There, the verse is speaking of Canaan, king of Arad, whereas here, the verse is speaking of Sihon. What proof, then, can be brought from the one with regard to the other? The Gemara explains: A Sage taught in a baraita : All three names are referring to the same person: He is Sihon, and he is Arad, and he is also Canaan. He was called Sihon because he was similar in his wildness to a foal [ seyyaḥ ] in the desert; and he was called Canaan after his kingdom, as he ruled over the Canaanite people; and what was his real name? Arad was his name. Some say an alternative explanation: He was called Arad because he was similar to a wild ass [ arod ] in the desert; and he was called Canaan after his kingdom; and what was his real name? Sihon was his name.

    4The Gemara raises another question: Granted, when counting the years from the exodus from Egypt, Av and the following Shevat are both part of the same year, but it has not been established that the counting of years from the Exodus is specifically from Nisan. Say that the New Year for this purpose is in the following month, the month of Iyyar.

    5The Gemara rejects this proposal: It should not enter your mind to say this, as it is written: “And it came to pass in the first month in the second year, on the first day of the month, that the Tabernacle was established” (Exodus 40:17), and it is written: “And it came to pass in the second year, in the second month, on the twentieth day of the month, that the cloud was taken up from over the Tabernacle of the testimony” (Numbers 10:11). It may be argued as follows: From the fact that when the Bible speaks of Nisan, which is the first month, it calls it “the second year,” and when it speaks of the following Iyyar, which is the second month, it also calls it “the second year,” by inference, Rosh HaShana is not at the beginning of Iyyar. Were it the case that the New Year begins in Iyyar, Nisan and the following Iyyar would not occur in the same year, as the year would have changed in Iyyar.

    6The Gemara asks further: And say that the New Year for this purpose is in the third month, the month of Sivan. The Gemara rejects this suggestion: It should not enter your mind to say this, as it is written: “In the third month, after the children of Israel had gone out of the land of Egypt, the same day they came into the wilderness of Sinai” (Exodus 19:1). And if it is so that the New Year is the beginning of Sivan, the verse should have said: In the third month, in the second year after the children of Israel had gone out of the land of Egypt, as a new year had started.

    7The Gemara continues: But perhaps one could say that the New Year for counting the Exodus is in the fourth month, the month of Tammuz; or say that it is in the fifth month, the month of Av; or say that it is in the twelfth month, the month of Adar. There is no clear refutation that these months are not the New Year.

    8Rather, Rabbi Elazar said: It is from here that it is derived that the years of a king’s rule are counted from Nisan, as it is stated: “And he began to build in the second month, in the second, in the fourth year of his reign” (II Chronicles 3:2). What is the meaning of the words “the second”? Doesn’t it mean second to the month from which Solomon’s reign is counted? This is clear proof that the years of a king’s rule are counted from the first month, i.e., the month of Nisan.

    9Ravina strongly objects to this: Why not say that the words “the second” are referring to the second day of the month? The Gemara answers: If so, it should have explicitly stated: “On the second of the month,” as that is the formulation usually used in the Bible to refer to a specific day of the month.

    10The Gemara raises another objection: Why not say that the words “the second” are referring to the second day of the week? This argument is rejected for two reasons: First, we have not found the second day of the week ever being written; nowhere does the Bible give the day of the week on which a particular event transpired. And further, the verse juxtaposes the second instance of the word “second” to the first instance of the word “second”: Just as the first “second” is referring to a month, so too, the latter “second” is referring to a month.

    11It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan: From where is it derived that one counts the years of kings’ reigns only from the month of Nisan? As it is stated: “And it came to pass in the four hundred and eightieth year after the children of Israel were come out of the land of Egypt, in the fourth year of Solomon’s reign over Israel, in the month Ziv, which is the second month, that he began to build the house of the Lord” (I Kings 6:1). And it is written: “And Aaron the priest went up to Mount Hor at the commandment of the Lord, and died there, in the fortieth year after the children of Israel were come out of the land of Egypt, in the fifth month, on the first day of the month” (Numbers 33:38). And it is later written: “And it came to pass in the fortieth year, in the eleventh month, on the first of the month, that Moses spoke to the children of Israel” (Deuteronomy 1:3).

    12And it is written: “After he had slain Sihon, the king of the Amorites, who dwelt in Heshbon” (Deuteronomy 1:4). And it says: “And when the Canaanite, the king of Arad, who dwelt in the South, heard” (Numbers 33:40). And it says: “And all the congregation saw that Aaron was dead, and they wept for Aaron thirty days” (Numbers 20:29). And it says: “And it came to pass in the first month in the second year, on the first day of the month, that the Tabernacle was established” (Exodus 40:17).

    13And it says: “And it came to pass in the second year, in the second month, on the twentieth day of the month, that the cloud was taken up from off the Tabernacle of the testimony” (Numbers 10:11). And it says: “In the third month, after the children of Israel had gone out of the land of Egypt, the same day they came into the wilderness of Sinai” (Exodus 19:1). And it says: “And he began to build in the second month, in the second, in the fourth year of his reign” (II Chronicles 3:2). This list of verses summarizes Rabbi Yoḥanan’s explanation.

    14§ Rav Ḥisda said: They taught that the years of a king’s rule are counted from the first of Nisan only with regard to the Jewish kings of Israel, but the years of the kings of the gentile nations of the world are counted from Tishrei, as it is stated: “The words of Nehemiah, son of Hachaliah. And it came to pass in the month Kislev, in the twentieth year, as I was in Shushan the capital” (Nehemiah 1:1). And it is written: “And it came to pass in the month Nisan, in the twentieth year of Artaxerxes the king, that wine was before him, and I took up the wine, and gave it to the king” (Nehemiah 2:1).

    15From the fact that when the Bible speaks of the month of Kislev it calls it the twentieth year, and when it speaks of the following Nisan it also calls it the twentieth year, by inference, the New Year for gentile kings does not begin in Nisan. Were it the case that the New Year did begin in Nisan, Kislev and the following Nisan would not occur in the same year.

    16The Gemara raises an objection: Granted, in this second verse it is explicitly stated that the count relates to the years of Artaxerxes. But as for that first verse, from where is it known that the count relates to the years of Artaxerxes? Perhaps

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    אלא וייראונתגלו:

    כדריש לקישכי גוע נתינת טעם הוא לדבר שלפניו נתגלו העדה לפי שגוע אהרן שלשון כי בד' לשונות משמש במקרא פעמים בא במקום אם פעמי' בא במקום דילמא שמא פעמי' בא במקום דהא שנותן טעם לדבר פעמים בא במקום אלא וסותר את דבור שלפניו כי יהיה להם דבר (שמות י״ח:ט״ז) כי תפגע (שם כג) כי יקרא קן (דברים כ״ב:ו׳) כולן לשון אם הם וכן כי תבאו (שמות יב) כי תלכון (שם ג) כי תכלה (דברים כו) כי תשא (שמות ל) וכל המשמשין במקום כאשר ובמקום אשר כולן לשון אם הם שמצינו בכמה מקומות אם משמש לשון כאשר ולשון אשר כמו ואם יהיה היובל (במדבר ל״ו:ד׳) שהרי בודאי יהיה ואם תקריב מנחת בכורים (ויקרא ב׳:י״ד) הרי זה וכאשר תקריב שהרי חובה הוא וכן אם כסף תלוה (שמות כ״ב:כ״ד) אם יבלענו ממקומו (איוב ח׳:י״ח) המדבר בשלות רשעים דילמא כגון כי תאמר בלבבך (דברים ז׳:י״ז) שמא תאמר רבים הגוים האלה לא תאמר כן לא תירא מהם כי תאמרו מה נרדף לו (איוב י״ט:כ״ח) וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית (ויקרא כ״ה:כ׳) כי תראה חמור שונאך וחדלת (שמות כ״ג:ה׳) (כי תראה והתעלמת) והרבה כאלו לשון שמא הן לא צחקתי כי יראה (בראשית י״ח:ט״ו) ה"ז לשון דהא לפי שיראה ויאמר לא כי צחקת (שם) ה"ז לשון אלא כי גוע אהרן כשאתה קורא וייראו הרי זה לשון דהא הודו לה' כי טוב (תהילים קי״ח:א׳) שהרי טוב לא תקפוץ את ידך וגו' (דברים ט״ו:ז׳) אלא פתוח תפתח:

    סייחעייר בן סוס:

    ערודחמור הבר:

    ואימא אב ואימא אדרדכל חדשים שבין אב לשבט פקע לן לעיל מדקאי באב וקרי ליה שנת ארבעים כו':

    מאי שנידהדר כתב פעם אחרת בקרא בשני מהכא שמעי' דשני לירח שמונין בו למלכים:

    שני בחדש בהדיא הוי כתיב ביהכדכתיב בכמה מקומות באחד לחדש וכתיב בשנה השלישית בעשור לחדש:

    שני בשבת לא אשכחן דכתיב ביה קראדהדר ביה קרא בשני:

    תניא כוותיה דר' יוחנןבכולי קראי דאייתי לעיל:

    Edition: WikiSource Rashi · License: Public Domain

    ראש השנה ג עמוד א

    1(במדבר, כא, א) וישמע הכנעני מלך ערד מה שמועה שמע שמע שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד וכסבור ניתנה רשות להלחם בישראל והיינו דכתיב ״(במדבר כ״, כט) ויראו כל העדה כי גוע אהרן׃

    2וא"ר אבהו אל תקרי ויראו אלא וייראו כדריש לקיש דאמר ר"ל כי משמש בד' לשונות אי דילמא אלא דהא׃

    3מי דמי התם כנען הכא סיחון תנא הוא סיחון הוא ערד הוא כנען סיחון שדומה לסייח במדבר כנען על שם מלכותו ומה שמו ערד שמו איכא דאמרי ערד שדומה לערוד במדבר כנען על שם מלכותו ומה שמו סיחון שמו׃

    4ואימא ר"ה אייר׃

    5לא סלקא דעתך דכתיב ״(שמות מ״, יז) ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן וכתיב ״(במדבר י״, יא) ויהי בשנה השנית בחדש השני נעלה הענן מעל משכן העדות מדקאי בניסן וקרי לה שנה שנית וקאי באייר וקרי לה שנה שני' מכלל דר"ה לאו אייר הוא׃

    6ואימא ר"ה סיון לא ס"ד דכתיב ״(שמות יט״, א) בחדש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים ואם איתא בחדש השלישי בשנה השנית לצאת וגו' מיבעי ליה׃

    7ואימא תמוז ואימא אב ואימא אדר׃

    8אלא אמר ר"א מהכא (ב דברי הימים ג, ב) ויחל לבנות בחדש השני בשני בשנת ארבע למלכותו מאי שני לאו שני לירח שמונין בו למלכותו׃

    9מתקיף לה רבינא ואימא שני בחדש א"כ שני בחדש בהדיה הוה כתיב ביה׃

    10ואימא בשני בשבת חדא דלא אשכחן שני בשבת דכתיב ״ועוד מקיש שני בתרא לשני קמא מה שני קמא חדש אף שני בתרא חדש״׃

    Baraita

    11תניא כוותיה דר' יוחנן מניין שאין מונין להם למלכים אלא מניסן שנא' (מלכים א ו, א) ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים וגו' וכתיב ״(במדבר לג״, לח) ויעל אהרן הכהן אל הר ההר על פי ה' וגו' [וכתיב ״(דברים א״, ג) ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חדש]׃

    12וכתיב ״(דברים א״, ד) אחרי הכותו את סיחון וגו' ואומר וישמע הכנעני וגו' ואומר ויראו כל העדה כי גוע אהרן וגו' ואומר ויהי בחדש הראשון בשנה השנית וגו'׃

    13ואומר ויהי בשנה השנית בחדש השני וגו' ואומר בחדש השלישי לצאת בני ישראל וגו' ואומר ויחל לבנות וגו'׃

    14א"ר חסדא לא שנו אלא למלכי ישראל אבל למלכי אומות העולם מתשרי מנינן שנא' (נחמיה א, א) דברי נחמיה בן חכליה ויהי בחדש כסליו שנת עשרים וגו' וכתיב ״(נחמיה ב״, א) ויהי בחדש ניסן שנת עשרי' לארתחשסתא וגו'׃

    15מדקאי בכסליו וקרי ליה שנת עשרים וקאי בניסן וקרי ליה שנת עשרים מכלל דר"ה לאו ניסן הוא׃

    16בשלמא היאך מפרש דלארתחשסתא אלא האי ממאי דלארתחשסתא דילמא׃

    Tosafot

    וישמע הכנעני מלך ערדבמדרש אמרינן דהיינו עמלק כמו שיסד הפייט בפזמון של פרשת זכור כסות ולשון שינה היות כמלך ערד אבל מ"מ דייק שפיר דהוה סיחון קיים מדשינה עמלק עצמו לבא כדמותו ונראה דמההוא דמסעי קא דריש דאי מההוא דחקת הא מפרש דשמע כי בא ישראל דרך האתרים ורש"י לא דק בפי' חומש:

    אלא וייראו כדר"לכלומר שנתגלו לפי שמת אהרן והיינו בלשון דהא דאי אמרת וייראו לשון ראייה אין מתיישב לפרש האי כי בשום [אחד] מהנך בארבע לשונות מיהו קשיא דילמא לשון כאשר כלומר ויראו כאשר גוע אהרן כמו ויראו אחי יוסף כי מת אביהם ויאמרו לו ישטמנו (בראשית נ׳:ט״ו) ויראו פלשתים כי מת גבורם (שמואל א י״ז:נ״א) ושמא אין מתישב כאן כמו בהני והא דמפרשינן קראי בלשון כאשר כמו כי בא סוס פרעה (שמות ט״ו:י״ט) כי תרבו ופריתם (ירמיהו ג׳:ט״ז) אין זה לשון חמישי כדפירש בקונטרס דכי תבא וכי תלכון כי תשא כי תכלה וכל המשמשין בלשון כאשר לשון אם הם משמשין שמצינו בכמה דוכתי אם משמש בלשון כאשר כמו ואם יהיה היובל הרי זה כאשר יהיה שהרי ודאי יהיה וכן ואם תקריב מנחת בכורים ה"ז כאשר תקריב שהרי הוא חובה ומה שפי' כאן בקונטרס כל המשמש בלשון אשר לשון אם הם לא יתכן ובסוף המגרש (גיטין דף צ.) פירש בקונטרס שהם לשון דהא וכן עיקר:

    אי דילמא אלא דהאכי ימצא כי יקרא כי תראה כי תפגע כולם ל' אם הם וכן רובם כי תאמר בלבבך אין שייך לפרש בלשון אם דהוה משמע לשון אם תאמר לא תירא הא אם לא תאמר תירא וע"כ לשון דילמא הוא כלומ' שמא תאמר בלבבך רבים הגוים וגו' לא תאמר כן וכן כי תאמר מה נרדף לו וכי תאמרו מה נאכל כי תראה חמור שונאך כי גוע אהרן דמשמע לשון דהא והיינו לשון אשר:

    ערד שמוופשטיה דקרא ערד שם המדינה או שם עירו:

    וקאי באייר וקרי ליה שנה השניתואין לומר דקרא דאייר להקמת המשכן הוא דקחשיב ולעולם ר"ה אייר דאמר שנה השנית לג"ש כדאמר לעיל גבי שנת מ' ושנת כ' ומיהו הוה מצי לאתויי קרא דפרשת במדבר סיני ולא הוה צריך לגזרה שוה זו דמפרש ביה קרא באחד לחדש [השני] בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים (במדבר א׳:א׳):

    שני בשבת לא אשכחןוהא דכתיב ויהי בוקר יום שני (בראשית א׳:ח׳) מפרש בירושלמי אין למדין מברייתו של עולם כלומר דלאו אשבת קאי אלא שהיה יום שני לברייתו של עולם:

    תניא כוותיה דר' יוחנןלאו לאפוקי דר' אלעזר דהא מייתי נמי דר' אלעזר בהך ברייתא ובקרא דר' אלעזר לא סגי דהוה אמינא דלשלמה ודאי הוי שני לירח שמונין לו למלכותו לפי שעמד בניסן אבל לשאר מלכים לא להכי צריך נמי דמקיש ליציאת מצרים:

    מכלל דניסן לאו ראש השנהאע"פ שיש כמה חדשים בין ניסן לתשרי שיש לומר שהם ראש השנה מ"מ הואיל דאפיקתיה מניסן אוקמיה אתשרי דאשכחן דהוה ראש השנה לכמה דברים לשמיטין וליובלות:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    שמע כי מת אהרן ונסתלקו ענני הכבוד וכתיב ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חדש וגו'. אחרי הכותו את סיחון ש"מ אחר מיתתו של אהרן זה המעשה. וקאי בשבט וקרי לה שנת ארבעים ש"מ דראש השנה שמונים ליציאת מצרים לאו תשרי הוא.

    ואימא ר"ה אייר ודחינן לא ס"ד כו'ואימא סיון ודחינן לא ס"ד כו'.

    ואקשינן ואימא תמוז ואימא אב ואימא אדר ולמה הניח אלול ותשרי ומרחשון וכסליו וטבת לפי שבפי' דחאם המקרא הוא שאמרנו מדקאי באב במיתת אהרן וקרי לה שנת ארבעים וקאי בשבט וקרי לה שנת ארבעים ש"מ כי מאב ועד שבט אין אחד מהן ר"ה. שאילו היה אחד מהן ר"ה בארבעים ואחת הוה ליה למכתב אלא ודאי בהני כולי (האי) ליכא לספוקא בחד מינייהו דהוא ר"ה ובתמוז ובאב ובאדר לא מצא פסוק לדחות.

    ואמר ר' אלעזר מהכא ויחל לבנותו בחדש השני בשני בשנת ארבע למלכותו.

    מקיש שני בתרא לשני קמא מה שני קמא חדש אף שני בתרא חדש ש"מ. מדאייר הוא חדש שני שמונין בו למלכותו ר"ה למלכותו ניסן.

    תניא כוותיה דר' יוחנן מנין למלכים שאין מונין להן אלא מניסן שנא' ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה וגו'.

    אמר רב חסדא לא שנו אלא למלכי ישראל אבל למלכי אומות העולם מתשרי מנינן דכתי' דברי נחמיה בן חכליה ויהי בחדש כסליו [שנת עשרים] וגו'.

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Rosh Hashanah 3a

    Rosh Hashanah 3a. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 395 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    אלא וייראו נתגלו:

    כדריש לקיש כי גוע נתינת טעם הוא לדבר שלפניו נתגלו העדה לפי שגוע אהרן שלשון כי בד' לשונות משמש במקרא פעמים בא במקום אם פעמי' בא במקום דילמא שמא פעמי' בא במקום דהא שנותן טעם לדבר פעמים בא במקום אלא וסותר את דבור שלפניו כי יהיה להם דבר (שמות י״ח:ט״ז) כי תפגע (שם כג) כי יקרא קן (דברים כ״ב:ו׳) כולן לשון אם הם וכן כי תבאו (שמות יב) כי תלכון (שם ג) כי תכלה (דברים כו) כי תשא (שמות ל) וכל המשמשין במקום כאשר ובמקום אשר כולן לשון אם הם שמצינו בכמה מקומות אם משמש לשון כאשר ולשון אשר כמו ואם יהיה היובל (במדבר ל״ו:ד׳) שהרי בודאי יהיה ואם תקריב מנחת בכורים (ויקרא ב׳:י״ד) הרי זה וכאשר תקריב שהרי חובה הוא וכן אם כסף תלוה (שמות כ״ב:כ״ד) אם יבלענו ממקומו (איוב ח׳:י״ח) המדבר בשלות רשעים דילמא כגון כי תאמר בלבבך (דברים ז׳:י״ז) שמא תאמר רבים הגוים האלה לא תאמר כן לא תירא מהם כי תאמרו מה נרדף לו (איוב י״ט:כ״ח) וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית (ויקרא כ״ה:כ׳) כי תראה חמור שונאך וחדלת (שמות כ״ג:ה׳) (כי תראה והתעלמת) והרבה כאלו לשון שמא הן לא צחקתי כי יראה (בראשית י״ח:ט״ו) ה"ז לשון דהא לפי שיראה ויאמר לא כי צחקת (שם) ה"ז לשון אלא כי גוע אהרן כשאתה קורא וייראו הרי זה לשון דהא הודו לה' כי טוב (תהילים קי״ח:א׳) שהרי טוב לא תקפוץ את ידך וגו' (דברים ט״ו:ז׳) אלא פתוח תפתח:

    סייח עייר בן סוס:

    ערוד חמור הבר:

    ואימא אב ואימא אדר דכל חדשים שבין אב לשבט פקע לן לעיל מדקאי באב וקרי ליה שנת ארבעים כו':

    מאי שני דהדר כתב פעם אחרת בקרא בשני מהכא שמעי' דשני לירח שמונין בו למלכים:

    שני בחדש בהדיא הוי כתיב ביה כדכתיב בכמה מקומות באחד לחדש וכתיב בשנה השלישית בעשור לחדש:

    שני בשבת לא אשכחן דכתיב ביה קרא דהדר ביה קרא בשני:

    1 more comments on this page.

    Rashi on Rosh Hashanah 3a · Sefaria · Edition: WikiSource Rashi · Public Domain

    Tosafot

    וישמע הכנעני מלך ערד במדרש אמרינן דהיינו עמלק כמו שיסד הפייט בפזמון של פרשת זכור כסות ולשון שינה היות כמלך ערד אבל מ"מ דייק שפיר דהוה סיחון קיים מדשינה עמלק עצמו לבא כדמותו ונראה דמההוא דמסעי קא דריש דאי מההוא דחקת הא מפרש דשמע כי בא ישראל דרך האתרים ורש"י לא דק בפי' חומש:

    אלא וייראו כדר"ל כלומר שנתגלו לפי שמת אהרן והיינו בלשון דהא דאי אמרת וייראו לשון ראייה אין מתיישב לפרש האי כי בשום [אחד] מהנך בארבע לשונות מיהו קשיא דילמא לשון כאשר כלומר ויראו כאשר גוע אהרן כמו ויראו אחי יוסף כי מת אביהם ויאמרו לו ישטמנו (בראשית נ׳:ט״ו) ויראו פלשתים כי מת גבורם (שמואל א י״ז:נ״א) ושמא אין מתישב כאן כמו בהני והא דמפרשינן קראי בלשון כאשר כמו כי בא סוס פרעה (שמות ט״ו:י״ט) כי תרבו ופריתם (ירמיהו ג׳:ט״ז) אין זה לשון חמישי כדפירש בקונטרס דכי תבא וכי תלכון כי תשא כי תכלה וכל המשמשין בלשון כאשר לשון אם הם משמשין שמצינו בכמה דוכתי אם משמש בלשון כאשר כמו ואם יהיה היובל הרי זה כאשר יהיה שהרי ודאי יהיה וכן ואם תקריב מנחת בכורים ה"ז כאשר תקריב שהרי הוא חובה ומה שפי' כאן בקונטרס כל המשמש בלשון אשר לשון אם הם לא יתכן ובסוף המגרש (גיטין דף צ.) פירש בקונטרס שהם לשון דהא וכן עיקר:

    אי דילמא אלא דהא כי ימצא כי יקרא כי תראה כי תפגע כולם ל' אם הם וכן רובם כי תאמר בלבבך אין שייך לפרש בלשון אם דהוה משמע לשון אם תאמר לא תירא הא אם לא תאמר תירא וע"כ לשון דילמא הוא כלומ' שמא תאמר בלבבך רבים הגוים וגו' לא תאמר כן וכן כי תאמר מה נרדף לו וכי תאמרו מה נאכל כי תראה חמור שונאך כי גוע אהרן דמשמע לשון דהא והיינו לשון אשר:

    ערד שמו ופשטיה דקרא ערד שם המדינה או שם עירו:

    וקאי באייר וקרי ליה שנה השנית ואין לומר דקרא דאייר להקמת המשכן הוא דקחשיב ולעולם ר"ה אייר דאמר שנה השנית לג"ש כדאמר לעיל גבי שנת מ' ושנת כ' ומיהו הוה מצי לאתויי קרא דפרשת במדבר סיני ולא הוה צריך לגזרה שוה זו דמפרש ביה קרא באחד לחדש [השני] בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים (במדבר א׳:א׳):

    שני בשבת לא אשכחן והא דכתיב ויהי בוקר יום שני (בראשית א׳:ח׳) מפרש בירושלמי אין למדין מברייתו של עולם כלומר דלאו אשבת קאי אלא שהיה יום שני לברייתו של עולם:

    תניא כוותיה דר' יוחנן לאו לאפוקי דר' אלעזר דהא מייתי נמי דר' אלעזר בהך ברייתא ובקרא דר' אלעזר לא סגי דהוה אמינא דלשלמה ודאי הוי שני לירח שמונין לו למלכותו לפי שעמד בניסן אבל לשאר מלכים לא להכי צריך נמי דמקיש ליציאת מצרים:

    מכלל דניסן לאו ראש השנה אע"פ שיש כמה חדשים בין ניסן לתשרי שיש לומר שהם ראש השנה מ"מ הואיל דאפיקתיה מניסן אוקמיה אתשרי דאשכחן דהוה ראש השנה לכמה דברים לשמיטין וליובלות:

    Tosafot on Rosh Hashanah 3a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rabbeinu Chananel

    שמע כי מת אהרן ונסתלקו ענני הכבוד וכתיב ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חדש וגו'. אחרי הכותו את סיחון ש"מ אחר מיתתו של אהרן זה המעשה. וקאי בשבט וקרי לה שנת ארבעים ש"מ דראש השנה שמונים ליציאת מצרים לאו תשרי הוא.

    ואימא ר"ה אייר ודחינן לא ס"ד כו' ואימא סיון ודחינן לא ס"ד כו'.

    ואקשינן ואימא תמוז ואימא אב ואימא אדר ולמה הניח אלול ותשרי ומרחשון וכסליו וטבת לפי שבפי' דחאם המקרא הוא שאמרנו מדקאי באב במיתת אהרן וקרי לה שנת ארבעים וקאי בשבט וקרי לה שנת ארבעים ש"מ כי מאב ועד שבט אין אחד מהן ר"ה. שאילו היה אחד מהן ר"ה בארבעים ואחת הוה ליה למכתב אלא ודאי בהני כולי (האי) ליכא לספוקא בחד מינייהו דהוא ר"ה ובתמוז ובאב ובאדר לא מצא פסוק לדחות.

    ואמר ר' אלעזר מהכא ויחל לבנותו בחדש השני בשני בשנת ארבע למלכותו.

    מקיש שני בתרא לשני קמא מה שני קמא חדש אף שני בתרא חדש ש"מ. מדאייר הוא חדש שני שמונין בו למלכותו ר"ה למלכותו ניסן.

    תניא כוותיה דר' יוחנן מנין למלכים שאין מונין להן אלא מניסן שנא' ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה וגו'.

    אמר רב חסדא לא שנו אלא למלכי ישראל אבל למלכי אומות העולם מתשרי מנינן דכתי' דברי נחמיה בן חכליה ויהי בחדש כסליו [שנת עשרים] וגו'.

    Rabbeinu Chananel on Rosh Hashanah 3a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    ואם איתא בחודש השלישי בשנה השנית מיבעי ליה בכולה שמעתין לא איסתפקא להו אלא כולי חודש, כלומר שיהא ראש חדש אייר או ראש חודש סיון או שאר ראשי חדשים ראש לשני המלכים או לשנים, אבל לאמצע חדש לא איסתפקא להו כלל, לפי שאין חדש נחלק לשתי שנים, ואפילו סיון ותשרי וניסן שיש להם רגלים באמצען, אפילו כן רגל שבהן פשיטא להו דלא עשאוהו ראש לא לשנים ולא לשני המלכים, לפי שאין חדש נחלק לשתי שנים. ואע"פ שעשו אמצע חדש ראש לרגלים, היינו משום דעל כרחין בל תאחר ברגלים תלייה רחמנא. וט"ו בשבט נמי שעשאוהו ראש השנה לאילן, היינו נמי משום דעל כרחין באילן בתר חנטה אזלינן והיא תליא ברוב גשמי שנה. הילכך על כרחין חצי שבט ראש להן.

    מאי לאו שני לירח שמונין בו למלכותו ואם תאמר ואכתי מאי הוי דילמא משום דשלמה עמד בניסן, ובשלמא לעיל (ראש השנה ב, ב) דייק מהיקישא מדאצטריך למכתב לתרין, כלומר ליציאת מצרים ולמלכות שלמה, שמע מינה לאקושינהו, אלא הכא דילמא משום שכן היה מעשה דבניסן מלך. ויש לומר אם כן בשני למה, שהרי כבר כתב בחדש השני להשמיענו באיזה חודש מחדשי השנה, וכתב נמי בשנת ארבע למלכותו לדעת באיזה שנה [למלכותו], שני (למלכותו) למה לי, אלא לאשמועינן בעלמא דשני לחדשים היינו שני לשני המלכים אע"פ שאינו שני לשני העולם דמתשרי מנינן. כך נראה לי.

    שני בשבת לא אשכחן דכתיב ירושלמי (ר"ה פ"א, ה"א): או אינו אלא שני בשבת לא מצינו חשבון זה מן התורה, והכתיב (בראשית א, ח) ויהי ערב ויהי בוקר יום שני, אין למדין מבריאת העולם. פירוש שלא מנה שם שני לשבת אלא שני לעולם אי נמי להשמיע מה נברא ביום שני להבדילו ממעשה יום שלישי, וכן כולן.

    תניא כותיה דר' יוחנן ולאו לאפוקי מדר' אלעזר דהא אי אפשר בלא קרא דר' אלעזר, ובברייתא נמי משום קרא דר' אלעזר מסיק לה. אלא לומר דממקום שבא לו ר' יוחנן בשקלא וטריא שלו כך תנו לה בבריתא.

    מדקאי בכסלו וקרי ליה שנת עשרים וקאי בניסן וקרי ליה שנת עשרים מכלל דראש השנה לאו ניסן הוא. פירוש, וכיון דאפיקתיה מניסן כשאר המלכים קבע לו שנה כשני העולם בתשרי.

    Rashba on Rosh Hashanah 3a · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    Ritva

    וישמע הכנעני וכו' פי׳ בתוס׳ דתרי קראי נינהו חד בפ׳ חקת דכתיב וישמע כו׳ ולא דרשינן ההוא קרא דהתם כתיב דשמע כי בא ישראל ואידך קרא דרשינן דכתיב בפ׳ מסעי וישמע וכו׳ דההוא קרא לא כתיב מה שמועה שמע ועל כרחיך הוא מיתת אהרן לעיל מיניה הוא דשמע שמת אהרן ונסתלקו ענני הכבוד:

    כדר״ל וכו' פי׳ בלשון אם ואם גופיה משמש בב׳ לשונות חד בלשון ספק כלומר כשיהא כך וזה רוב אם שבתורה כמו כי תפגע כי יהי׳ להם דבר כשיהי׳ או אם יהי׳ וחד שהוא על ודאי כמו אשר כמו אם יהי׳ היובל אם כסף וזה ג״כ שכל כי בתורה משמש בלשון אשר וכן נמצא לשון אשר משמש בלשון אם אשר נשיא נמצאת אומר כי אם וכי ואשר משמש כל אחד מהם בלשון ספק ובלשון ודאי כמו אשר:

    דילמא פי׳ כמו כי תאמר בלבבך שפירושו שמא תאמר כי אם אתה מפרש אותו בלשון אם כשתאמר בלבבך לא קאי עליה שפיר מאי דכתיב בתריה לא תירא מהם:

    אלא כמו ותאמר לא כי צחקת לא כן אלא כן וכן בתלמוד הרבה לא כי:

    דהא פי׳ לשון נתינת טעם כמו לפי לא צחקתי לפי שיראה הילכך כשאתה מפרש כי גוע אהרן אינו נדרש יפה עם כל אחד מהם אלא כלשון דהא שנותן טעם למה נראו העדה לפי שגוע אהרן והא (דתנן) ויראו אל תיקרי אלא וייראו לומר שענינו כמו וייראו כלומר ראו זה את זה מגולין וזהו שתרגם אונקלס וחזו כל כנישתא ארי מית אהרן יישב פשוטו של מקרא ואם תתרגם ואתחזי אז יש לך לתרגם דהא מית אהרן וכמו שכתב רש״י בפי׳ החומש:

    והאי דמקשי ואימא אייר ואימא סיון ק״ל אמאי לא משנינן דכיון דאפקיה מתשרי אוקמיה אניסן כדאמר לקמן כיון דאפיקתיה מניסן אוקמי׳ אתשרי וי״ל דהתם הוא דאיכא לאוקמי׳ אתשרי (וזהו) [שזהו] ר״ה לכמה דברים וגם לבריאת עולם לדעתו של ר׳ אליעזר אכל הכא גבי ניסן דלא עדיף מסיון ואייר דהא לא הוי ר״ה אלא למלכים דבעי׳ למימר דאלו לרגלים בט״ו הוא ליכא טעמא לאוקמי לניסן טפי משאר חדשים:

    מדקאי בניסן וקרי ליה שנה שנית וכו' קשה מנלן דליציאת מצרים הוא דהא לא כתיב יציאת מצרים בחד מיניהו וי״ל דהא כתיב קרא אחרינא בשנה השנית לצאת בני ישראל מארץ מצרים בפ׳ במדבר א״נ דקרא קמא דהוקם המשכן פשיטא דליציאת מצרים מנינן דעד השתא לא מנינן להקמת משכן דכן יליף שנית שנית בג״ש:

    לא ס״ד דכתיב בחודש השלישי ואם איתא בשנה השנית מבעי ליה פי׳ אבל בשנה הראשונה לית ליה למכתב דהא כל כמה דלא כתב שני׳ פשיטא דראשונה היא:

    4 more comments on this page.

    Ritva on Rosh Hashanah 3a · Sefaria · Edition: Chiddushei HaRitva, Konigsberg, 1858. · Public Domain

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמ' בשנה השנית בחדש השני בעשרים בחודש נעלה וגו' כו' וכתיב ויעל אהרן וגו' וכתיב בארבעים שנה בי"א גו' וכתיב אחרי הכותו גו' כו' כצ"ל:

    בפרש"י בד"ה כדר"ל כו' כי תראה והתעלמת כו' עכ"ל אין זה פסוק בשום מקום לא תראה והתעלמת כתיב בפ' תצא וע"ש:

    תוס' בד"ה וישמע כו' כסות ולשון שינה כו' עכ"ל לא ששינה שניהם אלא הלשון שינה מן הכסות שהיה מלבוש עמלק והלשון כנעני שלא ידעו ישראל להתפלל מאיזה עם הוא וכפרש"י בחומש ע"ש:

    בא"ד ורש"י לא דק בפי' החומש עכ"ל בת"י אינו ומהר"ן בביאוריו כתב ליישב זה ע"ש:

    בד"ה אלא וייראו כו' לשון ראיה אין מתיישב כו' כלומר ויראו כאשר גוע אהרן כמו כו' עכ"ל כצ"ל מת"י ויש ליישב קושייתם דהתלמוד דקדק כן דאם לא כן הוה ליה למימר וישמעו כל העדה וגו' שהרי לא ידעו שמת אלא מפי השמועה ששמעו ממשה ואלעזר וכה"ג כתב המזרחי שדקדק במדרש לומר שהראוהו מת מוטל במטה וק"ל:

    בא"ד ואם יהיה היובל הרי זה כאשר יהיה כו' עכ"ל כצ"ל:

    בד"ה או דלמא כו' כי יקרא כי תראה כו' וכן כי תאמרו מה נרדף לו כו' כי תראה חמור כו' כצ"ל האי כי תראה קמא שהביאו בלשון אם לא ידענא מאי קרא שהרי כי תראה חמור וגו' הביאו לבסוף בלשון דלמא וכפרש"י בשמעתין ואולי שהוא קרא דישעיה כי תראה ערום וכסיתו דההוא יש לפרשו מלשון אם אבל בפ' המגרש הביא רש"י כי תראה חמור מלשון אם וצ"ע שם:

    בד"ה וקאי באייר כו' באחד לחדש השני בשנה השנית גו' כצ"ל:

    1 more comments on this page.

    Chidushei Halachot on Rosh Hashanah 3a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Penei Yehoshua

    בתוספות ד"ה אלא וייראו וכו' מיהא קשיא דלמא לשון כאשר וכו' ושמא אין מתיישב עכ"ל. ולענ"ד הטעם הוא פשוט דבשלמא גבי ויראו אחי יוסף כי מת אביהם נמשך הל' שפיר דכאשר שמו על לבם מיתת אביהם אמרו לו ישטמנו אבל מקמי הכי אף שהיה להם לחוש משטימת יוסף אפ"ה לא היו מתייראים שהיה אביהם חי וכן גבי ויראו פלשתים אף שמלחמה היו מבקשים אפ"ה לא היו מתייראים שהיו באים בבטחון בנצחונו של גלית משא"כ הכא דקאמר ויבכו אותו כל בית ישראל מלתא דפשיטא הוא שלא בכו כ"א על מיתת אהרן וא"כ כיון דכבר כתיב וימת אהרן מה היה המקרא חסר לומר ויבכו אותו ולמאי איצטריך לומר ויראו כי גוע אע"כ דא"ת ויראו אלא וייראו וזה ברור וק"ל:

    בגמרא ואימא ר"ה אייר וכו' מדקאי בניסן וקרי ליה שנה שנית וקאי באייר וכו'. יש מקשים דמעיקרא הו"ל לאתויי מקרא דבחדש השלישי ואי ס"ד דר"ה אייר בשנה השנית מיבעי ליה ולענ"ד לק"מ דהתינח למאן דס"ל יום א' בשנה חשוב שנה א"ש דאי ס"ד ר"ה אייר א"כ מאייר שאחר יציאת מצרים התחיל השנה השנית משא"כ למאן דס"ל שלשים יום בשנה חשוב שנה דהכי קי"ל א"כ הא דמקשה ואימא ר"ה אייר היינו שהתחילו למנות שנה ראשונה דהנך ט"ו יום דמיציאת מצרים עד אייר לא עלתה להם שנה אם כן לא מוכח מידי מקרא דבחדש השלישי אבל לענין סיון משני שפיר ותדע דהכי הוא דאלת"ה אמאי איצטריך כלל לומר מדקאי בניסן וכו' דהא מהאי דבחדש השני נעלה הענן לחוד הוי מצי לאתויי דאי ס"ד ר"ה אייר דהיינו שנה שנית א"כ ההיא דנעלה הענן מעל המשכן ע"כ בשנה השלישית היה דהא הקמת המשכן ונעלה הענן ודאי לא היה קודם מ"ת אע"כ דעכשיו סבר דאייר שאחר יציאת מצרים הו"ל שנה ראשונה דהיינו למ"ד שלשים יום בשנה חשוב שנה. ועפ"י דברינו אלה נתישבה קושיית התוספות דלא הוה מצי לאתויי מקרא דבאחד לחדש השני דאיכא למידחי דההיא הוה קודם הקמת המשכן והיינו תחלת השנה והקמת המשכן היה בניסן שאחריה דהיינו סוף שנה שניה שכן נראה מסדר הכתובים ואע"ג דבההיא דאחד לחדש השני כתיב בהדיא וידבר ה' אליו מאהל מועד אכתי הוי מצי למידחי מנ"ל דההוא אוהל מועד אמשכן קאי דלמא על אותו אוהל מועד שעשה משה לאחר מעשה העגל איירי כדכתיב קרא בהדיא ומשה יקח את האוהל ונטה לו מחוץ למחנה וקרא לו אוהל מועד ומשם היה הדיבור מתיחד עמו קודם הקמת המשכן וכמבואר בל' המכילתא שאביא בסמוך אההיא קרא גופא מאהל מועד נאמר לו למשוח המשכן מאהל מועד נאמר לו להקים האהל וע"כ אאהל מועד דקודם הקמת המשכן קאי. וממילא דלא הוי קשה נמי הא דמקשה הש"ס בפסחים ונכתוב ברישא דחדש ראשון והדר ניכתוב בחודש השני דלפ"ז כל הכתובים נאמרו על הסדר ועוד דלכאורה נראה שמאותו מנין שנמנו מאייר בשנה השנית מזה היה כסף הפקודים שנעשה המשכן ולא נצטרך לומר שנמנו ב' פעמים במנין שוה כמ"ש רש"י בפי' החומש פ' כי תשא ובשלמא למ"ד יום א' בשנה חשוב שנה וא"כ תיכף באייר אחר יציאת מצרים התחיל שנה השניה א"כ תו לית לן למימר דההיא אוהל מועד היינו אותו שעשה משה לאחר העגל דהא לא נעשה אלא בחדש תמוז כדמוכחי קראי אבל למ"ד ל' יום בשנה ודאי דאיכא למידחי כדפרישית משו"ה הוצרך לאתויי מקראי דהקמת המשכן גופייהו דמוכח ממ"נ דר"ה לאו אייר מדקאי בניסן וכו'. ולפ"ז הא דמקשה הש"ס בפסחים ונכתוב ברישא דחדש ראשון היינו דוקא לפי המסקנא דמניסן מנינן וא"כ ע"כ דהקמת המשכן בניסן בשנה השנית היה קודם לאייר דמנינן חומש הפקודים וכן פרשת פסח דשנה השנית נמי היה קודם אייר א"כ מקשה שפיר ודו"ק:

    ועפ"י הדברים האלה נתיישב לי לשון הספרי בפרשת בהעלותך ויעשו בני ישראל את הפסח בגנותן הכתוב מדבר וכו' ללמדך שהיו מונין ליציאת מצרים והוא תמוה ולמאי דפרישית א"ש דהא בגנותן לא ידעינן אלא מדלא פתח הספר בזו ואי לאו דליציאת מצרים היו מונין מניסן א"כ היה באפשר לומר דמאייר מנינן וההיא דנעלה הענן היה מונין להקמת המשכן כקושיית התוספת וההיא דאייר דחומש הפקודים שפתח בו הספר הוי קודם הקמת המשכן והפסח בסוף השנה השניה ובדרוש הארכתי ודו"ק:

    שם ואימא סיון כו' ואימא תמוז ואימא אב ואימא אדר כבר כתבתי דלכאורה יש לתמוה מאי ס"ד דנמנה יציאת מצרים מהנך חדשים כיון שיצאו בניסן. וכבר כתבתי דלתשרי ואייר יש טעם משא"כ בהנך חדשים ונלע"ד ליישב דהא דמקשה ואימא סיון היינו משום דנהי שיצאו בניסן יציאת מצרים לא נגמר' עד סיון כדכתיב בהדיא בהוציאך את העם ועוד דאפי' מנין בריאת עולם שייך טפי מסיון כדדרשינן מויהי ערב ויהי בוקר יום הששי שהכל היה תלוי ועומד עד ששה בסיון ועוד כיון דבתחילה נתבשרו ע"י משה בד' לשונות של גאולה וחד מנייהו ולקחתי אתכם לי לעם זה לא נתקיים עד ר"ח סיון שאמר להם הקב"ה ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש שהן לשון קידושין ולשון לקיחה הוא כניסה לחופה כמו שהארכתי במקום אחר ובששה לסיון נכנסו לחופה כדאיתא במדרש ועוד נ"ל דוהבאתי אתכם נמי היה ראוי להתקיים בסיון כדכתיב אחד עשר יום מחורב עד קדש ברנע ודרשינן אילו זכו ישראל בי"א יום היו נכנסים ואיכא נמי למ"ד דאילו זכו ביום א' היו נכנסין ולפ"ז באותה שעה נגמר' יציאת מצרים ולא קודם לכן וכמו שאמרו דתן ואבירם ליצני הדור ממצרים העליתנו ואף לא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאותנו. והשתא א"ש נמי הא דמקשה ואימא תמוז דלכאורה נראה דאף אם לא חטאו לא היה אפשר להם ליכנוס לא"י בסיון שהרי באותו היום של מתן תורה לא ניתנו אלא עשרת הדברות ובאותו יום אמר הקב"ה למשה ואתה פה עמוד עמדי והיינו שיקבלו שאר תורה והוצרך להיות בהר מ' יום ומ' לילות א"כ לא שלמו עד י"ז בתמוז ואלו זכו לי"א יום היו נכנסין צא מהם השבת שלא היה נוסעין אם כן שלמו י"א יום בר"ח אב ועוד דבגאולה שניה אשכחן להדיא דעזרא שיצא מבבל בניסן ובא לירושלים בא' לחדש אב וא"כ שפיר אית לן למימר דכמו כן היה ראוי להיות בגאולה ראשונה וכדפרישית ועוד הארכתי בזה בדרוש בכמה טעמים לשבח ומצאתי ג"כ להדיא במדרש ילקוט ירמיה סימן א' דבנין ב"ה דלעתיד יתחיל בחדש אב שמזלו אריה ע"ש והא דמקשה נמי ואימא אדר היינו לפי שמאז הנצנים נראו בארץ שנתבשרו על הגאולת מצרים כדאיתא במדרש כנ"ל נכון:

    בתוס' בד"ה מכלל דר"ה לאו ניסן אף על פי שיש כמה חדשים וכו' מ"מ הואיל דאפיקתיה מניסן עכ"ל. יש לתמוה דהא לעיל ביציאת מצרים ולמלכי ישראל מקשה הש"ס ואימא תמוז ואימא אב ואימא אדר ולא אמרינן הואיל דאפיקתיה מתשרי אוקמיה אניסן שהוא ר"ה לרגלים ולחדשים ולתרומת שקלים ועוד דיציאת מצרים היתה בניסן ואפ"ה קשיא לתלמודא מיהו למאי דפרישי' לעיל בשיטת התוספות א"ש דהא דמקשה ואימא תמוז וכו' לאו לקושטא מקשה הכי אלא אהקישא דקרא דמקיש מלכות שלמה ליציאת מצרים משמע דליציאת מצרים הדבר מפורש במקרא וע"ז מקשה שפיר:

    שם בא"ד הואיל דאפיקתיה מניסן אוקמא אתשרי וקשיא לי אכתי מנ"ל דלמלכי א"ה מונין מיום קבוע דלמא לכל אחד מיום שעמד מנינן מיהו לפמ"ש גבי למאי הלכתא בל' רש"י דלשיטת רש"י ותוספות ע"כ דבימי המלכים הקדמונים גופייהו תקנו יום מיוחד משום שטרות וא"כ א"ש דנהי דמלכי א"ה גופייהו היו מונין כ"א מיום שעמד בו אפ"ה היו חכמי ישראל צריכין לקבוע יום מיוחד למלכי א"ה משום האי חששא גופא משא"כ לשיטת הר"ן ורשב"א ז"ל שכתבתי שם דהא דילפינן מקראי דמניסן מנינן לא תליא כלל בטעמא דשטרות אלא שאף ע"פ המנהג והנימוס היו מונין וקבעו יום מיוחד זכר ליציאת מצרים ואם כן קשיא ההיא דהכא דהאיך מוכח מקרא דלארתחשסתא דמתשרי מנינן דלמא ליום שעמד בו וארתחשסתא גופא אפשר דלאו בתשרי עמד אלא בחדשים שבין ניסן לתשרי וצ"ע ועיין עוד בסמוך:

    Penei Yehoshua on Rosh Hashanah 3a · Sefaria · Edition: Penei Yehoshua, Warsaw 1861 · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Rosh Hashanah, daf 3, Amud Aleph, about 395 words in 16 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 16 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 132 words

      Opens “(במדבר, כא, א) ״וישמע הכנעני מלך ערד…”

    2. Segment 219 words

      Opens “וא"ר אבהו אל תקרי ויראו אלא וייראו…”

    3. Segment 339 words

      Opens “מי דמי התם כנען הכא סיחון תנא…”

    4. Segment 43 words

      Opens “ואימא ר"ה אייר…”

    5. Segment 547 words

      Opens “לא סלקא דעתך דכתיב (שמות מ, יז)…”

    6. Segment 626 words

      Opens “ואימא ר"ה סיון לא ס"ד דכתיב (שמות…”

    7. Segment 76 words

      Opens “ואימא תמוז ואימא אב ואימא אדר…”

    8. Segment 825 words

      Opens “אלא אמר ר"א מהכא (ב דברי הימים…”

    9. Segment 913 words

      Opens “מתקיף לה רבינא ואימא שני בחדש א"כ…”

    10. Segment 1023 words

      Opens “ואימא בשני בשבת חדא דלא אשכחן שני…”

    11. Segment 1152 words

      Opens “תניא כוותיה דר' יוחנן מניין שאין מונין…”

    12. Segment 1228 words

      Opens “וכתיב (דברים א, ד) אחרי הכותו את…”

    13. Segment 1318 words

      Opens “ואומר ויהי בשנה השנית בחדש השני וגו'…”

    14. Segment 1438 words

      Opens “א"ר חסדא לא שנו אלא למלכי ישראל…”

    15. Segment 1517 words

      Opens “מדקאי בכסליו וקרי ליה שנת עשרים וקאי…”

    16. Segment 169 words

      Opens “בשלמא היאך מפרש דלארתחשסתא אלא האי ממאי…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Abbahu · Amoraim · Second and third generation Amoraim

      Rabbi Abbahu was a prominent Amora in the Land of Israel, known for his wisdom, humility, and defense of Judaism against heretics.

      Source: Rosh Hashanah 3a · Segment 2 — “וא"ר אבהו אל תקרי ויראו אלא וייראו כדריש לקיש…

    • Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…

      Source: Rosh Hashanah 3a · Segment 9 — “מתקיף לה רבינא ואימא שני בחדש א"כ שני בחדש…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Rosh Hashanah 3a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026