Talmud Builders

    Rosh Hashanah 34b

    Chapter 4 - Yom Tov

    גם: ראש השנה דף ל״ד ע״ב, פרק ד׳ יום טוב

    English translation - Rosh Hashanah 34b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1the requisite nine shofar blasts at nine different times of the day, he has fulfilled his obligation, as the blasts need not be heard in immediate succession.

    2This is also taught in a baraita : If one heard nine shofar blasts at nine different times of the day, he has fulfilled his obligation. If one heard the blasts from nine different people simultaneously, he has not fulfilled his obligation. If one heard a tekia from this one and afterward he heard a terua from this other one, he has fulfilled his obligation, as one does not have to hear all the blasts from the same individual. And this is true even if one heard the blasts from the different individuals at intervals, and even if it took the course of the entire day.

    3The Gemara asks: And did Rabbi Yoḥanan actually say this? Didn’t Rabbi Yoḥanan say in the name of Rabbi Shimon ben Yehotzadak: During the reading of hallel or the Megilla of Esther, if one paused long enough to complete all of it, he must return to the beginning, as it must be read in one session? Why is the halakha different in the case of the shofar ? The Gemara answers: This is not difficult, as this ruling with regard to the shofar is his own opinion, and that case of hallel and the Megilla is his teacher’s opinion. It is Rabbi Shimon ben Yehotzadak who holds that one may not pause in the middle of sounding the shofar .

    4The Gemara asks: And is this not also his own opinion as well? Wasn’t Rabbi Abbahu once walking after Rabbi Yoḥanan, and Rabbi Abbahu was reciting Shema as he walked? When he reached alleyways that were filthy with human excrement, where it is prohibited to utter words of Torah, he fell silent and stopped reciting Shema . After he passed through, Rabbi Abbahu said to Rabbi Yoḥanan: What is the halakha with regard to completing Shema from where I left off? Rabbi Yoḥanan said to him: If you remained in the alleyway for an interval sufficient to complete the entire Shema , return to the beginning and start again. This shows that Rabbi Yoḥanan himself holds that if one takes an extended break, he must start again from the beginning.

    5The Gemara answers: This is no proof, as it is possible that this is what Rabbi Yoḥanan said: I myself do not hold that one must start again after a long pause; however, according to you, as you hold that a delay is a problem, the halakha is that if you paused for an interval sufficient to complete the entire Shema , you must return to the beginning.

    6§ The Sages taught in a baraita : The various trumpet blasts on a fast day do not invalidate one another, i.e., if one was omitted, this does not invalidate the other blasts. Similarly, the additional blessings that are inserted into the Amida prayer on a fast day do not invalidate one another. However, the shofar blasts and additional blessings of Rosh HaShana and of Yom Kippur do invalidate one another.

    7The Gemara asks: What is the reason that all the blasts and blessings are indispensable on Rosh HaShana? Rabba said that the Holy One, Blessed be He, said: Recite before Me on Rosh HaShana Kingship, Remembrances, and Shofarot . Kingship, so that you will crown Me as King over you; Remembrances, so that your remembrance will rise before Me for good. And with what? With the shofar . Since these blessings constitute a single unit, one who did not recite them all has not fulfilled his obligation.

    8§ The mishna taught: In the case of one who recited the blessings of the additional prayer and only afterward a shofar became available to him, he sounds a tekia , sounds a terua and sounds a tekia ; this is a set that he repeats three times. The Gemara explains: The reason that he may do this is that he did not have a shofar at the outset. This indicates that if he had a shofar at the outset, when he hears the blasts he must hear them by the order of the blessings, i.e., one set must be sounded after each special blessing.

    9The Gemara relates: Rav Pappa bar Shmuel once rose to pray on Rosh HaShana. He said to his attendant: When I signal to you that I have finished each of the blessings, sound the shofar for me. Rava said to him: They said that the shofar must be sounded after each blessing only where there is a quorum of ten [ ḥever ir ], not when it is sounded for an individual.

    10This is also taught in a baraita : When one hears the shofar blasts, he must hear them in order, i.e., a tekia - terua - tekia set, and upon the order of the blessings. In what case is this statement said? Where there is a quorum of ten [ ḥever ir ]. However, where there is not a ḥever ir , one must hear them in order, but he need not hear them upon the order of the blessings. And in the case of an individual who has not sounded the shofar , another may sound it for him. But with regard to an individual who has not recited the blessings, another may not recite the blessings for him.

    11And if one has to choose between hearing the shofar and reciting the blessings, the mitzva to be among those who sound the shofar is more important than the mitzva to be among those who recite the blessings. How so? If there are two towns, in one there are those who know how to sound the shofar , and in the other there are individuals who know how to recite the blessings, one should go to the place where they sound the shofar , and one does not go to the place where they know how to recite the blessings.

    12The Gemara asks: This halakha is obvious. Sounding the shofar is a mitzva by Torah law, whereas the additional prayer applies by rabbinic law. A mitzva that applies by Torah law is clearly more important. The Gemara answers: No; this seemingly superfluous ruling is necessary to teach that although in this town it is certain that the additional prayer will be recited and in this other town it is uncertain whether or not the shofar will be sounded, one should still go to the place where they know how to sound the shofar rather than the location where they know how to recite the blessings.

    13§ The mishna states: Just as the prayer leader is obligated in the prayers of Rosh HaShana, so too, every individual is obligated in these prayers. Rabban Gamliel says: The prayer leader fulfills the obligation on behalf of the many. It is taught in a baraita that the Rabbis said to Rabban Gamliel: According to your statement, why does the congregation recite the silent Amida prayer beforehand? He said to them: In order that the prayer leader should have time to prepare and arrange his prayer.

    14Rabban Gamliel said to the Rabbis: According to your statement, that the prayer leader does not fulfill the obligation on behalf of the many, why does the prayer leader descend before the ark and recite the Amida prayer? They said to him: He does so to fulfill the obligation of one who is not an expert in prayer. Rabban Gamliel said to them: Just as he can fulfill the obligation of one who is not an expert in prayer, so too, he can fulfill the obligation of the expert.

    15With regard to this baraita , Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: Ultimately, the Rabbis concede to the opinion of Rabban Gamliel. But Rav said: It is still a dispute that remains unresolved. The Gemara relates that Rabbi Ḥiyya, son of Rabba bar Naḥmani, heard this and went and stated this halakha before Rav Dimi bar Ḥinnana. He said to him that this is what Rav said: It is still a dispute. Rav Dimi bar Ḥinnana said to him: This is what Rabba bar bar Ḥana also said: When Rabbi Yoḥanan said this halakha , that the Rabbis concede to the opinion of Rabban Gamliel, Reish Lakish disagreed with him and said: It is still a dispute.

    16The Gemara asks: And did Rabbi Yoḥanan actually say this? Didn’t Rabbi Ḥana from the city of Tzippori say that Rabbi Yoḥanan said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabban Gamliel? From the fact that he said: The halakha , one can conclude by inference that the Rabbis still disagree. The very fact that he issued a ruling in favor of Rabban Gamliel shows that Rabbi Yoḥanan maintains that the Sages do not accept this opinion.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    תשע תקיעות - תרועות נמי קאמר:

    מתשעה בני אדם כאחד לא יצא - תרי קלי לא משתמעי כך פירושה לפי מה שכתוב בספרים ולאו מלתא היא דהא אוקימנא (לעיל ראש השנה דף כז.) תרי קלי מתרי גברי משתמעי וה"ג לה בתוספתא מתשעה בני אדם כאחד יצא ואפי' בסירוגין ואפילו כל היום כולו ולא גרסינן תקיעה מזה ותרועה מזה יצא דהיינו רישא ואי גרסינן לה הכי הוא דגרסי' מט' בני אדם כאחד תקיעה מזה ותרועה מזה יצא ואפי' בסירוגין כו':

    אם שהה - בסירוגו כדי לגמור את כולו חוזר:

    לדידי לא סבירא לי - מה שהפסקת דאית ליה לר' יוחנן במסכת ברכות (דף כד:) היה קורא קריאת שמע והגיע למבואות מטונפות מניח ידו על פיו וקורא ולא סבירא לי נמי דמשום שהה יהא צריך לחזור:

    לדידך דסבירא לך - ואתה חולק עלי בשתיהן דכיון דקא בעית מהו לגומרה מכלל דסבירא לך סירוגין מעכבי קרייה ומבעיא לך בכמה הוי סירוגין:

    תקיעות - וברכות דעלמא כגון תעניות אין מעכבין זו את זו אם בירך ולא תקע: מי שבירך כו':

    כי נהירנא לך - לסימן שסיימתי הברכה:

    אלא בחבר עיר - חבורת צבור אבל יחיד מברך את כולו ואח"כ תוקע תשע תקיעות:

    דהא ודאי והא ספק - ודאי הוא לו שאם ילך אצל המברכין ימצא שם עשרה ויתפלל ש"צ ויוציאנו ידי חובתו ואם ילך אצל התוקעין שמא כבר עמדו והלכו לביתם: כשם שש"צ וכו':

    למה צבור מתפללים - בלחש:

    מודים חכמים - אחר שנחלקו חזרו והודו:

    אמר ליה - ר' חייא לרב דימי:

    רבה בר בר חנה נמי - דמריה דשמעתא הוא:

    הכי קאמר - שנחלקו על רבן יוחנן כשאמר כן:

    ראש השנה 34 עמוד ב

    1תשע תקיעות בתשע שעות ביום יצא.

    Baraita

    2תניא נמי הכי: שמע תשע תקיעות בתשע שעות ביום יצא. מט' בני אדם כאחד [לא יצא]. תקיעה מזה ותרועה מזה יצא. ואפי' בסירוגין, ואפי' כל היום כולו.

    3ומי אמר רבי יוחנן הכי? והאמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יהוצדק: בהלל ובמגילה, אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש! לא קשיא: הא דידיה, הא דרביה.

    4ודידיה לא? והא ר' אבהו הוה שקיל ואזיל בתריה דר' יוחנן והוה קרי קריאת שמע, כי מטא למבואות מטונפות, אישתיק, בתר דחליף אמר ליה: מהו לגמור? א"ל אם שהית כדי לגמור את כולה חזור לראש.

    5הכי קאמר ליה: לדידי לא סבירא לי, לדידך, דסבירא לך: אם שהית כדי לגמור את כולה חזור לראש.

    Baraita

    6ת"ר תקיעות אין מעכבות זו את זו. ברכות אין מעכבות זו את זו. תקיעות וברכות של ר"ה ושל יוה"כ מעכבות.

    7מ"ט אמר רבה: אמר הקב"ה אמרו לפני בר"ה מלכיות זכרונות ושופרות, מלכיות כדי שתמליכוני עליכם, זכרונות כדי שיבא לפני זכרוניכם לטובה, ובמה בשופר.

    8מי שבירך ואח"כ נתמנה לו שופר תוקע ומריע ותוקע. טעמא דלא הוה ליה שופר מעיקרא, הא הוה ליה שופר מעיקרא, כי שמע להו אסדר ברכות שמע להו.

    9רב פפא בר שמואל קם לצלויי, אמר ליה לשמעיה: כי נהירנא לך תקע לי. אמר ליה רבא: לא אמרו אלא בחבר עיר.

    Baraita

    10תניא נמי הכי: כשהוא שומען שומען על הסדר, ועל סדר ברכות. במה דברים אמורים בחבר עיר, אבל שלא בחבר עיר שומען על הסדר ושלא על סדר ברכות. ויחיד שלא תקע חבירו תוקע לו, ויחיד שלא בירך אין חבירו מברך עליו.

    11ומצוה בתוקעין יותר מן המברכין. כיצד? שתי עיירות, באחת תוקעין, ובאחת מברכין הולכין למקום שתוקעין, ואין הולכין למקום שמברכין.

    12פשיטא הא דאורייתא, הא דרבנן! לא צריכא, דאף על גב דהא ודאי והא ספק.

    13כשם ששליח צבור חייב, כך כל יחיד ויחיד וכו'. תניא, אמרו לו לרבן גמליאל: לדבריך, למה צבור מתפללין! אמר להם: כדי להסדיר שליח צבור תפלתו,׃

    14אמר להם רבן גמליאל: לדבריכם, למה שליח צבור יורד לפני התיבה? אמרו לו: כדי להוציא את שאינו בקי. אמר להם: כשם שמוציא את שאינו בקי, כך מוציא את הבקי.

    15אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן: מודים חכמים לרבן גמליאל. ורב אמר: עדיין היא מחלוקת. שמעה [רבי] חייא בריה דרבה בר נחמני, אזל, אמרה לשמעתא קמיה דרב דימי בר חיננא. אמר ליה, הכי אמר רב: עדיין היא מחלוקת. אמר ליה: רבה בר בר חנה נמי הכי קאמר. כי אמר רבי יוחנן להא שמעתא, אפליג עליה ריש לקיש ואמר: עדיין היא מחלוקת.

    16ומי אמר רבי יוחנן הכי? והאמר רבי חנה ציפוראה אמר רבי יוחנן: הלכתא כרבן גמליאל, הלכתא מכלל דפליגי!

    Tosafot

    מתשעה בני אדם כאחד לא יצא - כך כתוב בספרים והקשה בקונטרס אמאי לא יצא הא אסיקנא לעיל דתרי קלי מתרי גברי משתמעי ופי' דגרסינן בתוספתא מתשעה בני אדם כאחד יצא ואפי' בסרוגין ונראה לקיים גרסת הספרים מתשעה בני אדם כאחד לא יצא משום דאין כאן בתרועה פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה כיון שהכל ביחד והשתא גרס שפיר תקיעה מזה ותרועה מזה יצא דהיינו זה אחר זה וסרוגין פי' סרוגין הפסקות הרבה שתוקע ומפסיק ושוהה לעשות התרועה עד לאחר שעה:

    לדידי לא סבירא לי - כלומר שהוא צריך לחזור לראש כששהה כדי לגמור כולה ולא שיהא צריך להפסיק כשמגיע למבואות המטונפות אלא מניח ידו על פיו וקורא ק"ש כדאמר ר' יוחנן בפרק מי שמתו (ברכות דף כד:) והיה נראה דקי"ל כוותיה כששהה כדי לגמור כולה דאין חוזר לראש אע"ג דפליגי עליה רב ושמואל בפרק הקורא את המגילה למפרע (מגילה דף יח:) דקי"ל כרבי יוחנן לגבי רב ושמואל כדמוכח בפ' מי שהוציאוהו (עירובין דף מז:) ומיהו כיון דרבי אבהו פליג היה קצת נראה לפסוק כמותו דהוא בתראה ואע"ג דאשכחנא רב יוסף בההיא דמגילה (שם:) דקאמר נקוט דרב ביבי בידך דרב אמר אין הלכה כרבי מונא ושמואל אמר הלכה כר' מונא לאו משום דלהוי הלכה כרב באיסורי קאמר הכי אלא האמת אומר דשמעינן ליה לשמואל דחייש ליחידאה וגם בפרק מי שמתו (ברכות דף כב:) גבי היה עומד בתפלה ומים שותתין על ברכיו דפליגי רב חסדא ורב המנונא ומסיק רב אשי דכ"ע אם שהה חוזר לראש והכא בדלא שהה וקשה הדבר מאד שהצבור בבהכ"נ בי"ט אומרים אמת ויציב וממתינין לש"ץ ושותקים עד שיגמור זולתות ומי כמוך שאומר בגאולה ומיהו היכא דאין שוהין כדי לגמור כולה מתחלתה עד סוף אין לחוש (כדאביי) בפ' הקורא את המגילה למפרע (דף יח:) ולא (כרב יוסף) דאמר מהיכא דקאי לסיפא דאם כן נתת דבריך לשעורין וצריך לדקדק בתקיעות משום דאמר רב כהנא בפ' החליל (סוכה נג: ושם) אין בין תקיעה לתרועה ותקיעה ולא כלום כרבי יהודה דאמר שלשתן מצוה אחת וכי קאמר התם דוקא באמצע תקיעה תרועה תקיעה אבל בין קר"ק לקר"ק יכול לשהות פחות מכדי לגמור קר"ק ולרבנן דחשבי תקיעה בפני עצמה ותרועה בפני עצמה אין לשהות בין זה לזה כדי תקיעה אחת או תרועה אחת:

    כך מוציא את הבקי - מכאן פסק בה"ג דיחיד שטעה ולא הזכיר של ראש חדש יכוין לבו לתפלתו של שליח צבור מתחלה עד סוף ויוצא אע"פ שהוא בקי ואין ראיה מכאן דהא מסקינן רשב"ג אומר אינו מוציא אלא עם שבשדות דאניסי במלאכה ואינן יכולין להסדיר תפלתם אבל דעיר לא ומיהו בקונטרס משמע לקמן שרוצה לפרש בשלא כוון לבו לבהכ"נ ולא שמע תפלה וכן משמע דומיא דההיא דברכת כהנים ולפירוש זה מצינו למימר דבצבור היכא דשמעו יוצאין וכן משמע בפרק תפלת השחר (ברכות דף כט.) דאמר רב אסי טעה ולא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים מחזירין אותו שאלה בברכת השנים אין מחזירין אותו וכו' מיתיבי טעה ולא הזכיר כו' שאלה בברכת השנים מחזירין אותו כו' ומשני הא ביחיד הא בצבור אי הכי מפני ששומעה משליח צבור מיבעי ליה ומסיק אידי ואידי ביחיד הא דאידכר קודם שומע תפלה הא דלא אדכר קודם שומע תפלה משמע דבצבור יוצא על ידי ש"צ ואפי' לפי מה שפירש עם שבשדות ששומעין משליח צבור יוצאין אבל דעיר לא יש לחלק בין היכא דהתפלל וטעה להיכא דלא התפלל כלל [וע"ע תוס' ברכות כט: ד"ה טעה]:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    והא דאמר ר' יוחנן שמע ט' תקיעות בט' שעות יצא מט' בני אדם כאחד לא יצא בזה אחר זה יצא. תקיעה מזה ותרועה מזה זה אחר זה יצא ואפילו בסירוגין ואפי' כל היום כולו. והא דאמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יהוצדק בהלל ובמגילה אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש. דחינן לה הכי ההיא דרביה היא.

    כלומר ולא סבירא ליה:

    ת"ר תקיעות אין מעכבות זו את זו כגון תקיעות שבת ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם וגו'. ברכות כגון ברכות של ק"ש וכיוצא בהן ובהני אמרי' ברכות אינן מעכבות זו את זו תקיעות וברכות של ר"ה ושל יוה"כ של שנת היובל שצ"ל מלכיות זכרונות ושופרות ביובל כדרך שאומרים בר"ה מעכבות זו את זו מ"ט אמר רבא אמר הקב"ה לישראל אמרו לפני בר"ה מלכיות זכרונות ושופרות.

    מלכיות שתמליכוני עליכם - זכרונות כדי שיבא זכרוניכם לפני לטובה ובמה בשופר. נמצאת למד שעל ברכות שיש עמהן תקיעות קתני שמעכבות זו את זו. מהא דתניא מנין שבשופר ת"ל והעברת שופר תרועה בחדש השביעי שאין ת"ל בחדש השביעי שכבר נאמר ביום הכפורים תעבירו שופר מה ת"ל עוד בחדש השביעי ללמדך שכל תרועות של חדש השביעי בשופר וכתיב ביה בר"ה בחדש השביעי באחד לחדש יהיה לכם שבתון וגו'. ומנין שפשוטה לפניה שנאמר והעברת שופר תרועה לשון העברה היא פשוטה והיא התקיעה וכתיב והעברת שופר ואח"כ תרועה ומנין שפשוטה [לאחריה] כלומר ומנין כי צריך תקיעה לאחר התרועה שנאמר ביום הכפורים תעבירו שופר אחר שכתב והעברת שופר תרועה חזר וכתב תעבירו שופר נמצאת כתובה ביובל תרועה ותקיעה לפניה ותקיעה לאחריה ומדכתיב בחדש השביעי ילפינן שכל תרועות בחדש השביעי [שוות] והן תרועה של ר"ה כתרועת היובל ובשופר ומנין לשלש של שלש שלש שנאמר והעברת שופר תרועה ובר"ה כתיב שבתון זכרון תרועה ועוד כתיב בענינא דמוספים בר"ה יום תרועה יהיה לכם וגמרי יובל מר"ה ור"ה מיובל שביעי שביעי לגז"ש וכאילו ג' תרועות כתיבי בכל חד וחד וכל תרועה יש תקיעה לפניה ויש תקיעה לאחריה נמצאו בר"ה שלש תרועות וכל תרועה תקיעה לפניה ותקיעה לאחריה. הרי שלש של שלש שלש וכן ביובל חייבין לומר מלכיות זכרונות ושופרות וג' תקיעות בכל אחת ואחת. ואקשינן האי תנא מעיקרא גמר תרועות של ר"ה מן היובל בהיקישא. מה ת"ל בחדש השביעי שיהו כל תרועות של חדש השביעי כזה כדאמרינן והשתא הדר מייתי לה בגז"ש ופרקינן אי לאו גז"ש הוה מייתינא לה בהקישא השתא דאתאי ג"ש שהיא גמרא כדקיימא לן אדם דן ק"ו מעצמו ואין אדם דן גז"ש מעצמו אלא אם קיבל אותה מרבו ג"ש עדיפא מהקישא. והאי תנא מייתי לה כי כל תרועה תקיעה לפניה ותקיעה לאחריה ממדבר ומדכתיב ובהקהיל את הקהל תתקעו ולא תריעו. למדנו שהתקיעות זולתי התרועה. ואין לי שצריך בענין הזה כל תרועה צריכה תקיעה לפניה ותקיעה לאחריה אלא במדבר. בר"ה מנין ת"ל תרועה תרועה לגז"ש נאמר תרועה במדבר ונאמר תרועה בר"ה מה תרועה האמור במדבר תקיעה לפניה ותקיעה לאחריה אף תקיעה האמורה בר"ה כן הא כיצד שלש תרועות בר"ה שתים מדברי תורה ואחת מדברי סופרים שבתון זכרון תרועה והעברת שופר תרועה מדברי תורה ואחת מדברי סופרים יום תרועה יהיה לכם לתלמודו בא ולא סלקא סוגיא דשמעתא בהכי ויש נוסחאות אחרות כך הא כיצד ג' תרועות שהן ט' בר"ה ב' מדברי תורה שבתון זכרון תרועה ויום תרועה יהיה לכם מדברי תורה והעברת שופר תרועה מדברי סופרים כלומר בגז"ש גמר לה מיובל ולא בר"ה עצמה כתוב. ר' שמואל בר נחמני אומר אחת מדברי תורה שבתון זכרון תרועה מדברי תורה ושתים מדברי סופרים והעברת שופר תרועה נמי מדברי סופרים היא כדאמרן אבל יום תרועה יהיה לכם לתלמודו הוא בא ללמד כי תקיעת שופר ביום ולא בלילה ואידך הת"ק דר' שמואל בר נחמני נפקא ליה כי תקיעת שופר בר"ה ביום ולא בלילה מדכתיב ביוה"כ תעבירו שופר בכל ארצכם ואקשי' אי מיום הכפורים יליף לילף מיניה לפשוטה לפניה ולאחריה אמאי יליף לה ממדבר ופריק והעברת תעבירו לא משמע כלומר זה הלשון לא משמע כי פשוטה היא אלא בדרב מתנא בא דאמר בעניין הרחיב את הקצר וקיצר את הרחב פסול שנאמר והעברת דרך העברתו בעינן בלא שינוי וכבר פירשנוהו שם תעבירו שופר מאי קאמר רחמנא עבריה ביד ותנא דגמר לה בג"ש אמר לך רב מתנא מדשני קרא בדיבוריה הוה ליה למכתב ותתקע שופר תרועה שינה וכתב והעברת תלמוד ממנה זה וזה אבל תעבירו ביד לא יתכן למימר דגמרינן מהעברה דכתיב ויצו משה ויעבירו קול במחנה לאמר מה להלן העברה בקול היא אף כאן העברת שופר בקול היא ואקשינן תוב האי תנא דמייתי לה ממדבר אי מה במדבר חצוצרות אף בר"ה חצוצרות ת"ל תקעו בחדש שופר בכסא ליום חגנו איזהו חג שהחדש מתכסה בו הוי אומר זה ר"ה וקאמר רחמנא שופר. מי שאינו יודע הברכות תוקע ויוצא ידי חובתו ומי שאין לו שופר מברך הברכות ויוצא ידי חובה דהא בר"ה שחל להיות בשבת מברכין ואין תוקעין. אבל ברכות זו את זו מעכבות.

    דתניא ברכות של ר"ה ושל יוה"כ מעכבות זו את זו - ירושלמי אי זו היא תרועה ר' חנינא ור' מנא חד אמר כהדין טרימוטא וחד אמר תרין דקיקין ר' חנניא חשש על הדא דר' מנא וכן הדא דידן (וידה) [והיידא] אמרה דאתקע בראשונה ומשך בשניה כשתים אין בידו אלא אחת.

    Babylonian Talmud · folio map

    Rosh Hashanah 34b

    Rosh Hashanah 34b. The full printed text of this folio side - 16 numbered segments, about 415 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Rosh Hashanah 34b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026