Talmud Builders

    Rosh Hashanah 17b

    Back to index

    English translation — Rosh Hashanah 17b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1That is to say, God forgives sins only for one who regards himself as a remainder, i.e., of only secondary importance.

    2§ Rav Huna raised a contradiction between the two halves of a verse. It is written: “The Lord is righteous [ tzaddik ] in all His ways” (Psalms 145:17), indicating that God acts in accordance with the attribute of strict justice [ tzedek ], and then it is written in the same verse: “And kind [ ḥasid ] in all His works,” implying that He acts with grace and loving-kindness [ ḥesed ], going beyond the letter of the law. Rav Huna explained: Initially, at the time of judgment, He is righteous, but in the end, at the time of punishment, He is gracious.

    3Rabbi Elazar raised a similar contradiction: It is written: “But to you, O Lord, belongs kindness” (Psalms 62:13), implying that God acts beyond the letter of the law, and then it is written in the same verse: “For You render to a man according to his deeds,” implying that He rewards and punishes measure for measure. Rabbi Elazar answered: Initially, at the time of judgment: “For You render to a man according to his deeds”; but in the end, at the time of punishment: “But to You, O Lord, belongs kindness.”

    4Ilfai, and some say it was the Sage Ilfa, also raised a contradiction: It is written in the list of God’s attributes: “And abundant in kindness” (Exodus 34:6), and it is written in the same verse: “And truth,” which implies the attribute of justice. He answered: Initially, at the time of judgment: “And truth,” i.e., God employs strict justice, but in the end, when He sees that the world cannot survive on judgment based only on truth and justice: “And abundant in kindness,” i.e., He is merciful.

    5§ The verse states: “And the Lord passed by before him, and proclaimed” (Exodus 34:6). Rabbi Yoḥanan said: Were it not explicitly written in the verse, it would be impossible to say this, as it would be insulting to God’s honor. The verse teaches that the Holy One, Blessed be He, wrapped Himself in a prayer shawl like a prayer leader and showed Moses the structure of the order of the prayer. He said to him: Whenever the Jewish people sin, let them act before Me in accordance with this order. Let the prayer leader wrap himself in a prayer shawl and publicly recite the thirteen attributes of mercy, and I will forgive them.

    6The verse continues: “The Lord, the Lord,” and it should be understood as follows: I am He before a person sins, and I am He after a person sins and performs repentance, as God does not recall for him his first sins, since He is always “God, merciful and gracious” (Exodus 34:6).

    7Rav Yehuda said: A covenant was made with the thirteen attributes that they will not return empty-handed, meaning that if one mentions them, he will certainly be answered, as it is stated in this regard: “Behold, I make a covenant” (Exodus 34:10).

    8§ Rabbi Yoḥanan said: Great is repentance, for it tears up the sentence issued against a person, as it is stated: “Make the heart of this people fat, and make their ears heavy, and smear over their eyes; lest they see with their eyes, and hear with their ears, and understand with their heart, and they will return, and be healed” (Isaiah 6:10), implying that if indeed they return and repent, they will be healed from all their sins.

    9Rav Pappa said to Abaye: But perhaps this was said before the sentence was issued, but after one’s sentence has been decreed repentance no longer helps. Abaye said to him: It is written here: “And they will return and be healed” (Isaiah 6:10). What requires healing? An illness does. Consequently, you must say that the reference here is to a sentence that has already been issued, and even so, after repentance, they will be healed.

    10The Gemara raises an objection from a baraita : If one repents in the meantime, between Rosh HaShana and Yom Kippur, he is forgiven; if he does not repent in the meantime, then even if he later brings as offerings all the rams of Nebaioth in the world, which are of the best quality, they do not forgive him in the Heavenly court. This implies that once one’s sentence has been decreed, even repentance cannot alter it. The Gemara answers: This is not difficult: Here, where repentance is effective only before the sentence on Yom Kippur, the baraita is referring to repentance of an individual; there, where forgiveness is granted even after a sentence is issued, it is referring to communal repentance.

    11The Gemara raises an objection from another baraita : The verse states: “A land which the Lord your God cares for; the eyes of the Lord your God are always upon it” (Deuteronomy 11:12). God’s constant providence over Eretz Yisrael is sometimes for the good and sometimes for the bad. Sometimes for the good; how so? If the Jews were wholly wicked on Rosh HaShana, so that only a meager amount of rain was decreed for them for the year, but in the end they repented, what can be done? To add rain is impossible, as the decree was already issued. Rather, the Holy One, Blessed be He, causes those sparse rains to fall at the appropriate times on land that needs it, e.g., fields, vineyards, and gardens, all according to requirements of the land, and those rains are just as effective as a lot of rain.

    12Sometimes for bad; how so? If the Jewish people were wholly righteous on Rosh HaShana, so that much rain was decreed for them for that year, but in the end they regressed and sinned, what can be done? To reduce the amount of rain is impossible, as the decree was already issued. Rather, the Holy One, Blessed be He, causes the rain to fall not at the appropriate time, and on land that does not need it, e.g., forests and deserts, and the ample rain is no more beneficial than meager rain.

    13The Gemara asks: When it is for good, however, let Him tear up their sentence and add to the rain that had originally been decreed for them. Since the baraita explains that God does not do so, it implies that an evil sentence cannot be rescinded, even if the entire community fully repents. The Gemara answers: It is different there, because it is possible to achieve the same result in this manner, by causing the rain to fall at the proper time and in the proper place, without rescinding the original sentence.

    14Come and hear a proof from a different baraita : The psalm states: “They that go down to the sea in ships, that do business in great waters; these saw the works of the Lord, and His wonders in the deep” (Psalms 107:23–24). The psalm continues: “For He commanded, and raised the stormy wind, which lifted up the waves thereof…They reel to and fro, and stagger like a drunken man, and are at their wits’ end” (Psalms 107:25–27). It continues further: “Then they cry to the Lord in their trouble, and He brings them out of their distresses” (Psalms 107:28). And finally, “Let them give thanks to the Lord for His mercy, and for His wonderful works to the children of men” (Psalms 107:31).

    15Markers were inserted here before each one of verses 23 through 28. These markers, which are the letter nun inverted, are similar in meaning to the words but and only in the Torah, to tell us that just as the Torah’s words are precise and cannot be changed, so too, these people cannot have their sentence changed. This tells you that if they cried out before the sentence was issued, they are answered, but if they cried out only after the sentence was issued, they are not answered.

    16The Gemara answers: This is not difficult, for those who go down to the sea in ships are also considered like individuals. Even if there are many such people, they do not constitute an entire community but only a small defined group within it.

    17The Gemara continues: Come and hear: Beloreya the convert once asked Rabban Gamliel: It is written in your Torah: “The great, mighty, and awesome God who favors no one” (Deuteronomy 10:17), and elsewhere it is written: “The Lord shall show favor to you and give you peace” (Numbers 6: 26). How can this contradiction be resolved?

    18Rabbi Yosei the priest joined the conversation with her and said: I will tell you a parable. To what is this matter comparable? To a person who lent his friend one hundred dinars and fixed a time for repayment of the loan before the king, and the borrower took an oath by the life of the king that he would repay the money. The time arrived, and he did not repay the loan. The delinquent borrower came to appease the king for not fulfilling the oath that he had sworn by the life of the king, and the king said to him: For my insult I forgive you, but you must still go and appease your friend. Here also the same is true: Here, the verse that states: “The Lord shall show favor to you,” is referring to sins committed between man and God, which God will forgive; there, the verse that states: “God favors no one,” is referring to sins committed between a person and another, which God will not forgive until the offender appeases the one he hurt.

    19This is how the contradiction had at first been resolved, until Rabbi Akiva came and taught as follows:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    למי שמשים עצמו כשיריםצדיק - במשפט אמת:

    חסידנכנס לפנים מן השורה:

    ולבסוףכשרואה שאין העולם מתקיים בדין:

    ה' ה'מדת רחמים אני מרחם קודם שיחטא ואני מרחם אחר שיחטא אם ישוב:

    ברית כרותה לשלש עשרה מדותהללו שאם יזכירום ישראל בתפלת תעניתם אינן חוזרות ריקם:

    הנה אנכי כורת בריתעל האמור למעלה:

    בינתיםבין ראש השנה ליום הכפורים:

    עתים לטובה כו'פעמים שהעתים הנתונים לסוף השנה לטובה היא להקל עליה מן הפורענות הנגזר עליה בר"ה:

    ופעמים שהוא לרעהלפחות מן הטובה שפסקו לה:

    על הארץ שצריכה להםעל השדות ועל הכרמים ועל הגנות:

    שלא בזמנןלפני הזריעה:

    ועל הארץ שאינה צריכה להםביערות ובמדברות:

    סימניותבין פסוק לפסוק יש סימנין הפוכין כזה (ציור):

    אכין ורקיןבאין לדרשה למעט את הדיבור כאכין ורקין שהן מיעוטין לומר לא בכל שעה שיצעקו אל ה' בצר להם יוציאם ממצוקותיהם אלא אם כן צעקו קודם גזר דין:

    Edition: WikiSource Rashi · License: Public Domain

    ראש השנה 17 עמוד ב

    1למי שמשים עצמו כשירים.

    2רב הונא רמי, כתיב: ״(תהלים קמה״, יז) ״צדיק ה' בכל דרכיו״, וכתיב: ״וחסיד בכל מעשיו״! בתחלה צדיק, ולבסוף חסיד.

    3רבי אלעזר רמי, כתיב: ״(תהלים סב״, יג) ״ולך ה' חסד״, וכתיב: ״כי אתה תשלם לאיש כמעשהו״. בתחלה ״כי אתה תשלם כמעשהו״, ולבסוף ״ולך ה' חסד״.

    4אילפי, ואמרי לה אילפא רמי, כתיב: ״(שמות לד״, ו) ״ורב חסד״, וכתיב: ״ואמת״. בתחלה ״ואמת״, ולבסוף ״ורב חסד״.

    5״ויעבור ה' על פניו ויקרא״. א"ר יוחנן: אלמלא מקרא כתוב, אי אפשר לאומרו. מלמד שנתעטף הקב"ה כשליח צבור, והראה לו למשה סדר תפלה. אמר לו: כל זמן שישראל חוטאין יעשו לפני כסדר הזה ואני מוחל להם.

    6״ה' ה'״ אני הוא קודם שיחטא האדם, ואני הוא לאחר שיחטא האדם ויעשה תשובה ״אל רחום וחנון״.

    7אמר רב יהודה: ברית כרותה לי"ג מדות שאינן חוזרות ריקם, שנאמר: ״(שמות לד״, י) ״הנה אנכי כורת ברית״.

    8אמר ר' יוחנן: גדולה תשובה שמקרעת גזר דינו של אדם, שנא' (ישעיהו ו, י) ״השמן לב העם הזה ואזניו הכבד ועיניו השע פן יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין ושב ורפא לו״.

    9א"ל רב פפא לאביי ודלמא לפני גזר דין א"ל ורפא לו כתיב ״איזהו דבר שצריך רפואה הוי אומר זה גזר דין״׃

    10מיתיבי השב בינתים מוחלין לו לא שב בינתים אפילו הביא כל אילי נביות שבעולם אין מוחלין לו: לא קשיא הא ביחיד הא בצבור׃

    11מיתיבי (דברים יא, יב) עיני ה' אלהיך בה עתים לטובה עתים לרעה עתים לטובה כיצד הרי שהיו ישראל רשעים גמורין בראש השנה ופסקו להם גשמים מועטים לסוף חזרו בהן להוסיף עליהן אי אפשר שכבר נגזרה גזרה אלא הקב"ה מורידן בזמנן על הארץ הצריכה להן הכל לפי הארץ׃

    12עתים לרעה כיצד הרי שהיו ישראל צדיקים גמורין בר"ה ופסקו עליהן גשמים מרובין לסוף חזרו בהן לפחות מהן אי אפשר שכבר נגזרה גזרה אלא הקב"ה מורידן שלא בזמנן על הארץ שאינה צריכה להן׃

    13לטובה מיהא ליקרעיה לגזר דינייהו ולוסיף להו שאני התם דאפשר בהכי׃

    14ת"ש (תהלים קז, כג) יורדי הים באניות עושי מלאכה במים רבים המה ראו מעשי ה' וגו' ויאמר ויעמד רוח סערה ותרומם גליו יחוגו וינועו כשכור וגו' ויצעקו אל ה' בצר להם וגו' יודו לה' חסדו וגו'׃

    15עשה להן סימניות כאכין ורקין שבתורה לומר לך, צעקו קודם גזר דין נענין צעקו לאחר גזר דין אינן נענין׃

    16הני נמי, כיחידין דמו׃

    17ת"ש שאלה בלוריא הגיורת את רבן גמליאל כתיב ״בתורתכם (דברים י״, יז) אשר לא ישא פנים וכתיב ״(במדבר ו״, כו) ישא ה' פניו אליך׃

    18נטפל לה רבי יוסי הכהן אמר לה אמשול לך משל למה הדבר דומה לאדם שנושה בחבירו מנה וקבע לו זמן בפני המלך ונשבע לו בחיי המלך הגיע זמן ולא פרעו בא לפייס את המלך ואמר לו עלבוני מחול לך לך ופייס את חבירך הכא נמי כאן בעבירות שבין אדם למקום כאן בעבירות שבין אדם לחבירו׃

    19עד שבא ר"ע ולימד:

    Tosafot

    בתחלה כי אתה תשלםוהכי קאמר קרא ולך ה' החסד ליכנס לפנים משורת הדין כשאתה רואה שאין העולם מתקיים כשתשלם לאיש כמעשהו:

    שלש עשרה מדותאומר רבינו תם דשני שמות הראשונים הם שני מדות. כדאמרינן הכא אני ה' קודם שיחטא לרחם עליו ואני מרחם לאחר שיחטא אם ישוב ה' מדת רחמים הוא ולא כאלהים שהוא מדת הדין עון ופשע וחטאה ונקה הם נמנים בד' כדאית' ביומא בפ' שני שעירים (דף לו: ושם) דעונות אלו זדונות פשעים אלו המרדים וחטאות אלו השגגות ובמגלת סתרים דרבינו נסים אין מונה שם הראשון שיש פסיק בין השמות משום דהכי קאמר קרא הקב"ה ששמו ה' קרא ה' רחום וחנון ונוצר חסד לאלפים מונה בשתי מדות דנוצר חסד היינו מדה אחת לאלפים מדה אחרת שמדה טובה מרובה חמש מאות על מדת פורענות דהתם כתיב על רבעים והכא כתיב לאלפים:

    ושב ורפא לוסליחת העון קרא רפואה כדאיתא פרק שני דמגילה (דף יז:):

    אשר לא ישא פניםפשטיה דקרא אפני אדם קאי שאין נושא פנים בשביל גדולתו ועושרו או באדם זקן ונשוא פנים כדכתיב (דברים כ״ח:נ׳) אשר לא ישא פנים לזקן אבל ישא ה' פניו אליך אפני שכינה קאי שיראה לך פנים שוחקות ולא פנים של כעס והא דלא פריך הכא מדכתי' (איוב מ״ב:ט׳) וישא ה' את פני איוב וכתיב (שם) כי אם פניו אשא משום דהתם [חס] בשביל צדקו: [עי' תוס' נדה ע: ד"ה כתוב וכו' הניחו בקושיא]

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    למי שמשים עצמו כשיריים כמו אדם נופל ולא כעיקר.

    רב הונא חלשואמר רב פפא צביתו ליה זוודתא כלומר תכינו לו תכריכין. לסוף נתרפא והוה רב פפא מיכסיף לראותו מפני שהזכיר עליו צורכי המתים. א"ל אין הכי הוו. כלומר חשוב למיתה הייתי מיהו בקשתי רחמים ונאמר מלפני הקב"ה למלאך המות בשביל זו הוספנו לו שנים לחיות כיון שהוא מעביר במדותיו וזו ממדות הבורא שגזר גזרה על האדם ואם ישוב מרעתו ויעשה תשובה שלימה הקב"ה מקבלו ומבטל הגזרה ואינו עומד על מדותיו אף אתה תעשה כך.

    ויעבור ה' על פניו ויקרא ה' ה' אל רחום וחנון וגו' א"ר יוחנן אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו. מלמד שנתעטף הקב"ה. פי' צוה למלאך להתעטף כש"ץ היורד לפני התיבה והראהו למשה וא"ל כ"ז שישראל חוטאים לפני עשה לפני כסדר הזה. ואני מוחל להם. ה' ה' אני הוא קודם שיחטא האדם שכתוב בו בספר חיים. ואני ה' לאחר שיחטא האדם וישוב בתשובה שמקבלו כאלו לא חטא. ברית כרותה לי"ג מדות שאינה חוזרת ריקם שנאמר הנה אנכי כורת ברית וגו'. א"ר יוחנן גדולה תשובה שמקרעת גזר דינו של אדם שנאמר ושב ורפא לו. איזהו דבר שצריך רפואה הוי אומר זה גזר דין. מיתיבי השב בינתים מוחלין לו כו'. פי' מי שאינו לא זכאי ולא רשע אלא בינוני אם שב בין ר"ה ליוה"כ קודם שיחתם גזר דינו מוחלין לו אבל אם שב לאחר גזר דין אין מוחלין לו. ופריק ר' יוחנן הא ביחיד וכי קאמינא אנא שהתשובה מקרעת הגזר דין של צבור. מיתיבי תמיד עיני ה' אלהיך בה עתים לטובה עתים לרעה. כיצד הרי שהיו ישראל רשעים גמורים כו'. הנה צבור ולא מקרע גז"ד. ופריק שני התם לגבי גשמים דאפשר בהכי. ת"ש יורדי הים באניות וגו' ויצעקו אל ה' בצר להם וגו'.

    עשה להם הקב"ה סימניות כאכין ורקין שבתורהפי' אכין ורקין מיעוטין נינהו כגון אך פדה תפדה כלומר מיעט בכור בהמה טהורה מפדיון. וכן נמי רק קדשיך אשר יהיו לך ונדריך מיעט בעלי מומין הכי נמי עשה בספר תהלים נונין הפוכין כדין אך ורק צעקו קודם גז"ד יענו מיעוטי הסימניות הללו כי אפילו זעקו כמה לאחר גזר דין אין נענין ודומה כמו שאמר ויצעקו אל ה' בצר להם ממצוקותיהם יושיעם לפני גזר דין. אך אם צעקו לאחר גז"ד אינו מושיען. נמצא סימניות הללו מלמדין מיעט כאכין ורקין שבתורה שממעטין.

    לאחר גזר דין אין נענין.

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Rosh Hashanah 17b

    Rosh Hashanah 17b. The full printed text of this folio side — 19 numbered segments, about 446 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    למי שמשים עצמו כשירים צדיק - במשפט אמת:

    חסיד נכנס לפנים מן השורה:

    ולבסוף כשרואה שאין העולם מתקיים בדין:

    ה' ה' מדת רחמים אני מרחם קודם שיחטא ואני מרחם אחר שיחטא אם ישוב:

    ברית כרותה לשלש עשרה מדות הללו שאם יזכירום ישראל בתפלת תעניתם אינן חוזרות ריקם:

    הנה אנכי כורת ברית על האמור למעלה:

    בינתים בין ראש השנה ליום הכפורים:

    עתים לטובה כו' פעמים שהעתים הנתונים לסוף השנה לטובה היא להקל עליה מן הפורענות הנגזר עליה בר"ה:

    6 more comments on this page.

    Rashi on Rosh Hashanah 17b · Sefaria · Edition: WikiSource Rashi · Public Domain

    Tosafot

    בתחלה כי אתה תשלם והכי קאמר קרא ולך ה' החסד ליכנס לפנים משורת הדין כשאתה רואה שאין העולם מתקיים כשתשלם לאיש כמעשהו:

    שלש עשרה מדות אומר רבינו תם דשני שמות הראשונים הם שני מדות. כדאמרינן הכא אני ה' קודם שיחטא לרחם עליו ואני מרחם לאחר שיחטא אם ישוב ה' מדת רחמים הוא ולא כאלהים שהוא מדת הדין עון ופשע וחטאה ונקה הם נמנים בד' כדאית' ביומא בפ' שני שעירים (דף לו: ושם) דעונות אלו זדונות פשעים אלו המרדים וחטאות אלו השגגות ובמגלת סתרים דרבינו נסים אין מונה שם הראשון שיש פסיק בין השמות משום דהכי קאמר קרא הקב"ה ששמו ה' קרא ה' רחום וחנון ונוצר חסד לאלפים מונה בשתי מדות דנוצר חסד היינו מדה אחת לאלפים מדה אחרת שמדה טובה מרובה חמש מאות על מדת פורענות דהתם כתיב על רבעים והכא כתיב לאלפים:

    ושב ורפא לו סליחת העון קרא רפואה כדאיתא פרק שני דמגילה (דף יז:):

    אשר לא ישא פנים פשטיה דקרא אפני אדם קאי שאין נושא פנים בשביל גדולתו ועושרו או באדם זקן ונשוא פנים כדכתיב (דברים כ״ח:נ׳) אשר לא ישא פנים לזקן אבל ישא ה' פניו אליך אפני שכינה קאי שיראה לך פנים שוחקות ולא פנים של כעס והא דלא פריך הכא מדכתי' (איוב מ״ב:ט׳) וישא ה' את פני איוב וכתיב (שם) כי אם פניו אשא משום דהתם [חס] בשביל צדקו: [עי' תוס' נדה ע: ד"ה כתוב וכו' הניחו בקושיא]

    Tosafot on Rosh Hashanah 17b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rabbeinu Chananel

    למי שמשים עצמו כשיריים כמו אדם נופל ולא כעיקר.

    רב הונא חלש ואמר רב פפא צביתו ליה זוודתא כלומר תכינו לו תכריכין. לסוף נתרפא והוה רב פפא מיכסיף לראותו מפני שהזכיר עליו צורכי המתים. א"ל אין הכי הוו. כלומר חשוב למיתה הייתי מיהו בקשתי רחמים ונאמר מלפני הקב"ה למלאך המות בשביל זו הוספנו לו שנים לחיות כיון שהוא מעביר במדותיו וזו ממדות הבורא שגזר גזרה על האדם ואם ישוב מרעתו ויעשה תשובה שלימה הקב"ה מקבלו ומבטל הגזרה ואינו עומד על מדותיו אף אתה תעשה כך.

    ויעבור ה' על פניו ויקרא ה' ה' אל רחום וחנון וגו' א"ר יוחנן אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו. מלמד שנתעטף הקב"ה. פי' צוה למלאך להתעטף כש"ץ היורד לפני התיבה והראהו למשה וא"ל כ"ז שישראל חוטאים לפני עשה לפני כסדר הזה. ואני מוחל להם. ה' ה' אני הוא קודם שיחטא האדם שכתוב בו בספר חיים. ואני ה' לאחר שיחטא האדם וישוב בתשובה שמקבלו כאלו לא חטא. ברית כרותה לי"ג מדות שאינה חוזרת ריקם שנאמר הנה אנכי כורת ברית וגו'. א"ר יוחנן גדולה תשובה שמקרעת גזר דינו של אדם שנאמר ושב ורפא לו. איזהו דבר שצריך רפואה הוי אומר זה גזר דין. מיתיבי השב בינתים מוחלין לו כו'. פי' מי שאינו לא זכאי ולא רשע אלא בינוני אם שב בין ר"ה ליוה"כ קודם שיחתם גזר דינו מוחלין לו אבל אם שב לאחר גזר דין אין מוחלין לו. ופריק ר' יוחנן הא ביחיד וכי קאמינא אנא שהתשובה מקרעת הגזר דין של צבור. מיתיבי תמיד עיני ה' אלהיך בה עתים לטובה עתים לרעה. כיצד הרי שהיו ישראל רשעים גמורים כו'. הנה צבור ולא מקרע גז"ד. ופריק שני התם לגבי גשמים דאפשר בהכי. ת"ש יורדי הים באניות וגו' ויצעקו אל ה' בצר להם וגו'.

    עשה להם הקב"ה סימניות כאכין ורקין שבתורה פי' אכין ורקין מיעוטין נינהו כגון אך פדה תפדה כלומר מיעט בכור בהמה טהורה מפדיון. וכן נמי רק קדשיך אשר יהיו לך ונדריך מיעט בעלי מומין הכי נמי עשה בספר תהלים נונין הפוכין כדין אך ורק צעקו קודם גז"ד יענו מיעוטי הסימניות הללו כי אפילו זעקו כמה לאחר גזר דין אין נענין ודומה כמו שאמר ויצעקו אל ה' בצר להם ממצוקותיהם יושיעם לפני גזר דין. אך אם צעקו לאחר גז"ד אינו מושיען. נמצא סימניות הללו מלמדין מיעט כאכין ורקין שבתורה שממעטין.

    לאחר גזר דין אין נענין.

    Rabbeinu Chananel on Rosh Hashanah 17b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Ritva

    מלמד שנתעטף הקב״ה פי׳ שנראה כן למשה במראה הנבואה (ומפרש) [ומפרשי] דבנן דלישנא דויעבור דרשי׳ כש״ץ העובר לפני התיבה:

    עשה להם סימניות כאכין ורקין שבתורה כי בין פסוק לפסוק יש נונין הפוכין לדרוש סימניות אלו למיעוטין שלא כל שעה שצועקין נענין אלא קודם גזר דין ולא מצינו סימניות אלו בכל הכתובים שלנו והיינו משום דקיי״ל כר׳ יצחק דאמר גזר דין דיחיד מקרע:

    Ritva on Rosh Hashanah 17b · Sefaria · Edition: Chiddushei HaRitva, Konigsberg, 1858. · Public Domain

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תוס' בד"ה י"ג מדות כו' משום דה"ק קרא הקב"ה כו' דהתם כתיב על רבעים והכא כתיב לאלפים עכ"ל:

    בד"ה אשר לא ישא פנים פשטיה דקרא אפני אדם כו' משום דהתם חס בשביל צדקו עכ"ל כצ"ל:

    בהגה"ה המתחלת והכי כו' שבעל כח יש לו כו' אע"פ שאינו הגון ארך כו' ובירושלמי מתרגמין מרחיק רגז שהוא כו' כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Rosh Hashanah 17b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Penei Yehoshua

    בגמרא רב הונא רמי כתיב צדיק ה' כו' בתחלה צדיק ולבסוף חסיד ונ"ל לפרש דבתחלה צדיק היינו בר"ה שאינו נכנס לפנים משורת הדין כדאיתא לעיל במימרא דר' כרוספדאי א"ר יוחנן ומה שאמר ולבסוף חסיד היינו ביוה"כ שמטה כלפי חסד והיינו מטעמא דפרישית לעיל ולפ"ז א"ש טובא הא דאמרינן בסמוך אילפי ואמרי לה אילפא רמי כתיב ורב חסד וכתיב ואמת בתחלה ואמת ולבסוף ורב חסד לכאורה יש לתמוה דהא בקרא איפכא כתיב בתחלה ורב חסד ולבסוף ואמת אבל למאי דפרישית א"ש דודאי כך היא המדה הנוהגת לדורות בתחלה ואמת היינו בר"ה ולבסוף ורב חסד היינו ביוה"כ משא"כ באותו שעה שאמר הקב"ה למשה סדר הי"ג מדות אותו זמן היה ביוה"כ עצמו שאמר לו הקב"ה שע"י הזכרת הי"ג מדות הללו מוחל להם הקב"ה על עון העגל ולכך הוקבע אותו יום ליום מחילה לדורות והשתא א"ש דבאותו זמן עצמו נתקיים מדת ורב חסד קודם ואמת כן נ"ל נכון ודו"ק היטב:

    Penei Yehoshua on Rosh Hashanah 17b · Sefaria · Edition: Penei Yehoshua, Warsaw 1861 · Public Domain

    Gilyon HaShas

    גמ' אלמלא מקרא כתוב מגילה כא ע"א סוטה יג ע"ב:

    Gilyon HaShas on Rosh Hashanah 17b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Ben Yehoyada

    "לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ" וְלֹא לְכָל נַחֲלָתוֹ לְמִי שֶׁמֵּשִׂים עַצְמוֹ כְּשִׁירַיִם. נראה לי בס"ד על פי מה שכתב מהר"י מדובנא [ר' יעקב קראנץ] ז"ל, יש עובר על פשע חבירו שחטא לו בדברים מפני שיהיה לו טובה בזה כדי שיהיה הקב"ה מעביר לו על פשעיו מדה כנגד מדה, ויש שעובר על פשע חבירו שחטא לו בדברי בזיון מפני הענוה שלו שהוא נבזה ונמאס בעיני עצמו, ולכן לא יחשוב דברים אלו שדבר חבירו בעדו לבזיון, וכמו שנאמר (תהלים טו, ד) נִבְזֶה מאחרים בדברים הנה בְּעֵינָיו, רוצה לומר בעיני עצמו הוא נִמְאָס יותר מן הבזיון שביזוהו, ולכן אינו מקפיד על מה שחטא לו חבירו בדברים עד כאן דבריו, יעוין שם. וכאן בא רבי אחא בר חנינא לפרש מה שנאמר שיעביר לו הקב"ה על כל פשעיו לאו בכל מעביר על פשעי חבירו איירי אלא רק אותו שאינו מקפיד על פשע חבירו מפני שהוא מֵּשִׂים ורואה עַצְמוֹ בדעתו שהוא מאוס כְּשִׁירַיִם אלו שמשיירין בקערה אחר אכילה שהם נמאסין בעיני בני אדם ואין אוכלים השיורין אלא הפחותים שהם המשרתים והעניים כן הוא נמאס בעיני עצמו, ולכך אינו מקפיד על בזיון שבזהו חברו, הנה לזה דוקא מעביר על פשעיו, אבל היודע בעצמו שהוא אדם חשוב ובזהו חבירו בדברים וחטא לו והוא שותק ועובר על פשע חבירו כדי להרויח טובה מאת ה' שיעביר על פשעיו לא יזכה לכך. או יובן בס"ד מה שאמר מֵּשִׂים עַצְמוֹ כְּשִׁירַיִם על פי מה שאמרו רבותינו ז"ל (קדושין מ:) לעולם יראה אדם עצמו כאילו האדם חציו חייב וחציו זכאי עשה מצוה אחת הכריע עצמו וכל העולם לכף זכות וכו' ונמצא שכל אדם צריך לחשוב עצמו תמיד הוא סוף ושיור שבו נשלם הכרעת כף הזכיות והכרעת כף העונות, הנה זה הוא אשר יזכה לכך. ועוד נראה לי בס"ד דאם האדם רואה עצמו מלא תורה ומצות איך יהיה שפל ועניו בעיני עצמו באמת, אך בזאת יוכל להיות שפל אף על פי שהוא מלא תורה ומצות והיינו שיחשוב שכבר בא בגלגול בעולם הזה כמה פעמים ומי יודע כמה חטא בגלגולים שקדמו, ואף על פי שעתה מלא תורה ומצות לא יספיקו להשלים חסרון גלגולים שקדמו לשליש ולרביע ובזה יהיה שפל בעיניו באמת. וזהו שנאמר לְמִי שֶׁמֵּשִׂים עַצְמוֹ כְּשִׁירַיִם רוצה לומר עתה הוא שיורין של גלגולים אחרים, ובזה יהיה שפל באמת. או יובן יעשה עצמו דהיינו צרכי גופו כְּשִׁירַיִם כלומר טפלים.

    מְלַמֵּד שֶׁנִּתְעַטֵּף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כִּשְׁלִיחַ־צִבּוּר, וְהֶרְאָה לוֹ לְמֹשֶׁה סֵדֶר תְּפִלָּה. אין הדבר כפשוטו שנתעטף ממש אלא הראה לו במראה הנבואה כך שנדמה לפניו כשליח ציבור מעוטף. ומה שאמר 'הֶרְאָה לוֹ לְמֹשֶׁה סֵדֶר תְּפִלָּה' רוצה לומר סוד ענין סדר תפלה שצריך האדם ללבוש ציצית תחלה הרומז לאור מקיף ואחר כך קריאת שמע שבה נעשה זווג חו"ב [חכמה ובינה] ואחר כך תפלה שבה נעשה זווג תו"מ [תפארת ומלכות]. ואומרו כאן נִּתְעַטֵּף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קאי על אור התפארת דלפעמים מכנהו בשם הקב"ה, והא דהראה לו עשיית סדר זה במראה הנבואה בפועל, והיה די להגיד לו הסדר והענין כולו בפה, נראה לי בס"ד כי ענין זה שהבטיחו עתה שאם יעשו ישראל כסדר הזה אמחול להם הוא חסד גמור ואין שורת הדין כך! ולכן הראה לו בדבר זה פועל דמיוני של עיטוף כדי לחזק הבטחה זו שכל דבר שנעשה בו פועל דמיוני יתחזק ויתקיים, כמו שכתבו הרמב"ן והר"ן ז"ל, ואז לא יהיה על זה קטרוג לבטל הדבר, ונרמז הציצית בתיבת 'וְיַעֲבוֹר' שהוא 'וי עבור' ואותיות וי במילואם כזה ו"ו יו"ד עולים מספר ל"ב [32] רמז לציצית שיש בו ל"ב חוטין.

    בְּרִית כְּרוּתָה לִשְׁלֹשׁ־עֶשְׂרֵה מִדּוֹת, שֶׁאֵינָן חוֹזְרוֹת רֵיקָם נראה לי בס"ד לכך יש פסק בין שני שמות כמו וא"ו שהוא סוד ברית ובמילואו עולה מספר י"ג כמנין י"ג מידות. גם ידוע כי י"ג מכילן דרחמי של 'מִי אֵל כָּמוֹךָ' צריך להמשיכם ולחברם בי"ג מידות, וידוע כי י"ג מכילן הנזכרים הם סוד היסוד העליון בסוד מה שאמרו רבותינו ז"ל (משנה נדרים ג, יא) 'גדולה מילה שנכרתו עליה שלוש עשרה בריתות' וכנזכר בדברי האר"י ז"ל לכך הניח פסק כאן שהוא וא"ו שהוא סוד הברית ובמילואו עולה י"ג.

    אֲנִי הוּא קֹדֶם שֶׁיֶּחֱטָא אָדָם, אֲנִי הוּא לְאַחַר שֶׁיֶּחֱטָא אָדָם וְיַעֲשֶׁה תְּשׁוּבָה. נראה לי בס"ד קודם אותיות הוי"ה יש טדה״ד מספר כ״ב ואחר אותיות הוי״ה יש כוז"ו מספר ט"ל סך הכל עולה מספר אֲנִי [22+39= 61] ונרמז בזה כי כ"ב שהם כ"ב אותיות התורה שהם סוד כֵּלִים יהיו מלאים אורות של שמות ע"ב [יו"ד ה"י וי"ו ה"י = 72] ס"ג [יו״ד ה״י וא״ו ה״י = 63] מ"ה [יו"ד ה"א וא"ו ה"א = 45] ב"ן [יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה = 52] שהם ט"ל אותיות. ולזה אמר אֲנִי הוּא קֹדֶם שֶׁיֶּחֱטָא, אֲנִי אַחַר שֶׁיֶּחֱטָא כי תיבת אֲנִי היא מספר הכלים והאורות מורה שהכלים שהם כ"ב יהיו תמיד מלאים אורות שהם ט"ל וזהו שנאמר אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן (ישעיהו מד, ו). והנה הרא"ש ז"ל הקשה קודם שיחטא למה נצרך לחסד? יעוין שם. ונראה לי בס"ד כי הקב"ה כשרואה שזה מוכן לחטוא מקדים לסלק ממנו השופרי שופרי אשר בנפשו שהם חלקי הנשמה שבנפש כדי שלא יפגמו בחטאו וזהו חסד גדול שעושה עמו קודם שיחטא, וכיוצא בזה עשה לאדם הראשון. ונראה לי בס"ד ב' פעמים שם הוי"ה [יְיָ ׀ יְיָ (שמות לד, ו)]]שזכר בראש י"ג מידות הם מספר בֵּן [52] רמז שישראל נוהג עמהם דין בן שימחול להם ועם מספר הפסק שיש בין ב' שמות שהוא דוגמת וא"ו שמספרו ששה יהיה עולה מספר חֵן [58] והיינו שזוכה לחן לפי שהזדונות נעשים כזכיות ואין לך חן גדול מזה.

    רַבִּי אֶלְעָזָר רָמִי, כְּתִיב (תהלים סב, יג) "וּלְךָ אֲדֹ' חָסֶד", וּכְתִיב (שם) "כִּי אַתָּה תְשַׁלֵּם לְאִישׁ כְּמַעֲשֵׂהוּ". קשה מה בא רבי אלעזר לחדש יותר על דרשה דדריש אילפא? ונראה לי בס"ד דאילפא איירי בכללות העולם בענין הדין והמשפט ורבי אלעזר איירי באדם פרטי בענין ההשפעה שלו והוא כי הטבע יש לו חק וגבול בפרי המעשים דרך משל זורע סאה יוצא לו תמורתה כפי הטבע ארבע או חמש סאין אמנם לפעמים השם יתברך נותן ברכה למעלה מן הטבע שימצא האדם פריו על חד מאה כמו שנאמר (בראשית כו, יב) וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים וַיְבָרֲכֵהוּ הֳ' ברם גם ברכה זו שהיא למעלה מן הטבע יש בה קושי מצד אחד שתרבה היגיעה והטורח של האדם בברכה זו הגדולה מעת שיקצור עד שיאצור בבית. אמנם (משלי טז, ז) 'בִּרְצוֹת הֳ' דַּרְכֵי אִישׁ' לא יתן לו רבוי הברכה בשדה אלא הארץ תוציא לו כפי טבע הנהוג, ואחר שישים פירותיו באוצר ביתו ישלח שם הברכה ונמצא רבוי הברכה לא סיבב לו רבוי יגיעה. ולזה אמר בתחילה, 'כִּי אַתָּה תְשַׁלֵּם לְאִישׁ כְּמַעֲשֵׂהוּ' רוצה לומר התשלומין יהיו כפי כח המעשה אשר יחייב בה חק הטבעי ואחר כך 'וּלְךָ אֲדֹ' חָסֶד' לשלוח ברכה באוצר.

    רַב הוּנָא רָמִי, כְּתִיב (תהלים קמה, יז) "צַדִּיק ה' בְּכָל דְּרָכָיו", וּכְתִיב: (שם) "וְחָסִיד בְּכָל מַעֲשָׂיו". קשה מה הוסיף רב הונא על דרשת רבי אלעזר ואילפא? ונראה לי בס"ד דרב הונא איירי בדבר שנראה תחילה לעיני הכל שהוא דין ואחר כך נודע שהוא חסד וכמו הך עובדא דרבי עקיבא דבעא אושפיזא ולא יהבו ליה ובת בדברא, כי תחלה מה שאכל אריה החמור וכבה הנר ונאכל התרנגול נראה דין גמור ואחר כך נודע שמעיקרא היה חסד, וכן ענין המעשה של 'אוֹדְךָ הֳ' כִּי אָנַפְתָּ בִּי' (ישעיה יב, א) שבא לילך לסחורה למדינת הים ונתחב לו מסמר ברגליו בעת שמוריד סחורתו וחזר בו והלכה הספינה והיה בוכה על מכתו ועל עיכוב הליכתו ואחר ב' ימים טבעה הספינה בים התחיל מודה ומשבח על מכתו! וכן כיוצא בזה וזהו שאמר בתחילה 'צַדִּיק ה' בְּכָל דְּרָכָיו' שנראה שעושה דין שצריך האדם להצדיק עליו את הדין אך אחר כך 'וְחָסִיד בְּכָל מַעֲשָׂיו' שניכר ונתברר שעושה מעיקרא חסד וטובה לאדם שצריך להודות ולשבח.

    בִּתְחִלָּה "אֱמֶת", וְלִבְסוֹף "וְרַב חֶסֶד" הנה בודאי דידע הקב"ה בתחילה שאין האדם מתקיים בדין אך כדי להראות טובו הגדול עושה כן שבתחילה צדיק שמעורר מדת הדין ולבסוף חסיד שמעורר מדת הרחמים שבזה ממתק הדין ברחמים וגם בזה ניכר ומתגלה טובו וחסדו הגדול ביותר. והשתא בזה נתרץ בס"ד קושיית הרי"ף ז"ל שצריך למכתב 'אֱמֶת' קודם 'רַב חֶסֶד' ובזה ניחא דנכתב כך להודיע לנו שלא נעלם דבר חלילה מאת השם יתברך אלא באמת מתחילה היתה מחשבתו לעשות חסד שידע דאין האדם מתקיים בדין.

    גְּדוֹלָה תְּשׁוּבָה, שֶׁמְּקָּרַעַת גְּזַר־דִּינוֹ שֶׁל אָדָם הא דאמר 'מקרעת' ולא אמר 'קורעת' נראה לי בס"ד כי לשון מקרעת משמע על קרעים רבים ויובן הענין על פי רבותינו ז"ל משל לאב שנשבע שישליך על בנו קורה שהיתה לפניו ואם ישליכנה כמו שהיא ימות בנו ואם לא ישליכנה כבר נשבע! מה עשה? חלק אותה לחלקים קטנים והשליכן עליו נמצא קיים שבועתו ולא מת בנו, כן הצרה שגזר עליהם יחלקנה לחלקים רבים להביאם בזה אחר זה כדי שיוכלו לסבול לכך נאמר (תהלים ט, י) 'מִשְׂגָּב לְעִתּוֹת בַּצָּרָה' שיעשה העת עתות הרבה עד כאן דבריו. ולכן אמר מְּקָּרַעַת גְּזַר־דִּינוֹ שמחלק אותו לחלקים רבים וזהו קרעים רבים. ונקיט לשון קריעה ולא אמר ביטול לרמוז שקורע תחילה הפגם ואז קורע גזר דין כי 'קרע' אותיות 'עקר' ולזה אמר (ישעיה ו, י) 'וָשָׁב וְרָפָא לוֹ' ד'אפר' אשר מורה על צרה יתהפך לאותיות 'רפא'. גם יובן 'אפר' רומז לעונות יתרפא ויהיה 'פאר' שהעונות יתהפכו לזכיות שהם פאר! והא דנקיט בפסוק זה דמייתי רבי יוחנן [הַשְׁמֵן לֵב הָעָם הַזֶּה וְאָזְנָיו הַכְבֵּד וְעֵינָיו הָשַׁע פֶּן יִרְאֶה בְעֵינָיו וּבְאָזְנָיו יִשְׁמָע וּלְבָבוֹ יָבִין וָשָׁב וְרָפָא לוֹ (ישעיהו ו, י)] שלשה איברים שהם עינים ואזנים ולב? נראה לי בס"ד דהמצות הם שלשה מינים, יש שהשכל מחייב אותם וכנגד זה נקיט יִרְאֶה בְעֵינָיו ראיה שכלית ויש אין השכל מחייב אותם אך יש להם טעם בקבלה וכנגד זה נקיט וּבְאָזְנָיו יִשְׁמָע שישמע הטעם המקובל בהם, ויש שהם חוקים שאין להם טעם כדי שישמע באזניו וכנגד זה נקיט וּלְבָבוֹ יָבִין כי ירגיש בהבנת לבו לומר אם אין בהם נזק לנפש למה צוה הקב"ה להזהר בהם והרגשה זו תהיה בהבנת הלב שיבין דבר מתוך דבר ושלשה אלה ראשי תיבות 'בָּשָׂר' שהוא ראשי תיבות בינה שמיעה ראיה שהם מתקנים את האדם הנקרא 'בָּשָׂר' דכתיב (ישעיהו סו, כג) 'יָבוֹא כָל בָּשָׂר לְהִשְׁתַּחֲו‍ֹת לְפָנַי'. והא דנקיט תיקון התשובה בלשון רפואה דכתיב 'וְרָפָא לוֹ' לרמוז כמו חק הרפואה של חולה שלא יועיל לו הסממנים אלא אם כן עושה פהרי"ז שלא לאכול מאכלים רעים כן התשובה שהיא בנויה על וַעֲשֵׂה טוֹב לא תועיל אם אינו נשמר בְּסוּר מֵרָע גם כן. רש"י ז"ל לא פירש כאן ביאור אֵילֵי נְבָיוֹת וגם בקמא דף צ"ב אתמר זה ולא פירש שם כלום וגם בערוך לא הביא ביאור לזה אך ראיתי בערוך ערך גב שהביא מגמרא דעירובין דף ע"ט וכן אתה אומר בניב של תבן והוא גריס ניב בנו"ן ופירש שהוא רוצה לומר מעובה עיין שם. ואם כן לפי זה כאן ביאור אֵילֵי נְבָיוֹת רוצה לומר איילים מעובים שהם שמנים הרבה שמעובין בשומן.

    5 more comments on this page.

    Ben Yehoyada on Rosh Hashanah 17b · Sefaria · Edition: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · CC0

    What this page contains

    A full text unit for Rosh Hashanah, daf 17, Amud Bet, about 446 words in 19 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 19 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 14 words

      Opens “למי שמשים עצמו כשירים.…”

    2. Segment 219 words

      Opens “רב הונא רמי, כתיב: (תהלים קמה, יז)…”

      Named: רב הונא.

    3. Segment 325 words

      Opens “רבי אלעזר רמי, כתיב: (תהלים סב, יג)…”

      Named: רבי אלעזר.

    4. Segment 418 words

      Opens “אילפי, ואמרי לה אילפא רמי, כתיב: (שמות…”

      Named: רב חסד.

    5. Segment 536 words

      Opens “״ויעבור ה' על פניו ויקרא״. א"ר יוחנן:…”

    6. Segment 617 words

      Opens “״ה' ה'״ אני הוא קודם שיחטא האדם,…”

    7. Segment 718 words

      Opens “אמר רב יהודה: ברית כרותה לי"ג מדות…”

      Named: רב יהודה.

    8. Segment 832 words

      Opens “אמר ר' יוחנן: גדולה תשובה שמקרעת גזר…”

    9. Segment 921 words

      Opens “א"ל רב פפא לאביי ודלמא לפני גזר…”

      Named: רב פפא, אביי.

    10. Segment 1023 words

      Opens “מיתיבי השב בינתים מוחלין לו לא שב…”

    11. Segment 1147 words

      Opens “מיתיבי (דברים יא, יב) עיני ה' אלהיך…”

    12. Segment 1233 words

      Opens “עתים לרעה כיצד הרי שהיו ישראל צדיקים…”

    13. Segment 1311 words

      Opens “לטובה מיהא ליקרעיה לגזר דינייהו ולוסיף להו…”

    14. Segment 1436 words

      Opens “ת"ש (תהלים קז, כג) יורדי הים באניות…”

    15. Segment 1519 words

      Opens “עשה להן סימניות כאכין ורקין שבתורה לומר…”

    16. Segment 164 words

      Opens “הני נמי, כיחידין דמו…”

    17. Segment 1724 words

      Opens “ת"ש שאלה בלוריא הגיורת את רבן גמליאל…”

      Named: רבן גמליאל.

    18. Segment 1855 words

      Opens “נטפל לה רבי יוסי הכהן אמר לה…”

      Named: רבי יוסי.

    19. Segment 194 words

      Opens “עד שבא ר"ע ולימד:…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Rosh Hashanah 17b · Segment 5 — “״ויעבור ה' על פניו ויקרא״.

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Rosh Hashanah 17b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026