Talmud Builders

    Rosh Hashanah 31b

    Back to index

    English translation — Rosh Hashanah 31b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1and from Yavne to Usha; and from Usha it returned to Yavne; and from Yavne it went back to Usha; and from Usha to Shefaram; and from Shefaram to Beit She’arim; and from Beit She’arim to Tzippori; and from Tzippori to Tiberias. And Tiberias is lower than all of them, as it is in the Jordan Valley. A verse alludes to these movements, as it is stated: “And brought down, you shall speak out of the ground” (Isaiah 29:4).

    2Rabbi Elazar says: There are six exiles, if you count only the places, not the number of journeys, and a different verse alludes to this, as it is stated: “For He has brought down those who dwell high, the lofty city laying it low, laying it low, to the ground, bringing it to the dust” (Isaiah 26:5). This verse mentions six expressions of lowering: Brought down, laying it low, laying it low, to the ground, bringing it, and to the dust. Rabbi Yoḥanan said: And from there, i.e., from their lowest place of descent, they are destined to be redeemed in the future, as it is stated: “Shake yourself from the dust, arise, sit, Jerusalem” (Isaiah 52:2).

    3MISHNA: Rabbi Yehoshua ben Korḥa said: And this, too, Rabban Yoḥanan ben Zakkai instituted, that even if the head of the court of seventy-one is in any other place, not where the Great Sanhedrin is in session, the witnesses should nevertheless go only to the place where the Great Sanhedrin gathers to deliver testimony to determine the start of the month. Although the date of the month is dependent on the head of the Great Sanhedrin, as it is he who declares that the month is sanctified (see 24a), nevertheless, Rabban Yoḥanan ben Zakkai instituted that the members of the Great Sanhedrin may sanctify the month in the absence of the head of the court.

    4GEMARA: The Gemara relates: There was a certain woman who was called to judgment before Ameimar in Neharde’a. Ameimar temporarily went to Meḥoza, and she did not follow him to be judged there. He wrote a document of excommunication [ petiḥa ] concerning her, for disobeying the court. Rav Ashi said to Ameimar: Didn’t we learn in the mishna: Even if the head of the court of seventy-one is in any other place, the witnesses should go only to the place where the Great Sanhedrin gathers? This shows that one must appear in the court itself, rather than follow the head of the court.

    5Ameimar said to him: This applies only to testimony to determine the start of the month, for which it is necessary to have a fixed place. The reason is that if so, if the witnesses come to court when the head of the court is absent and they will have to go to another place, consequently you will be obstructing them for future occasions, as they will consider it too much trouble and perhaps they will not come the next time. Therefore, the Sages said that these witnesses should go to the regular place where the Great Sanhedrin meets. However, here, with regard to monetary claims, the verse states: “The borrower is servant to the lender” (Proverbs 22:7), i.e., the defendant must act as is convenient to the claimant and the court.

    6§ The Sages taught in a baraita : Priests are not allowed to ascend with their sandals to the platform to recite the Priestly Blessing in the synagogue. And this is one of the nine ordinances that Rabban Yoḥanan ben Zakkai instituted. Six are mentioned in this chapter: Sounding the shofar on Shabbat in Yavne, taking the lulav all seven days, the prohibition against eating new grain the entire day of waving, accepting testimony to determine the start of the month all day, having the witnesses to the New Moon go to the place of meeting, and reciting the Priestly Blessing without sandals. And one is stated in the first chapter, that the witnesses to the New Moon may desecrate Shabbat only for the months of Tishrei and Nisan.

    7And the other, as it is taught in a baraita : A convert who converts nowadays is required to set aside a quarter -shekel for his nest, i.e., his pair of doves. By Torah law a convert must bring two burnt-offerings of birds, in addition to his immersion and circumcision. After the destruction, it was instituted that he must set aside the value of two young pigeons in anticipation of the rebuilding of the Temple. Rabbi Shimon ben Elazar said: Rabban Yoḥanan ben Zakkai already assembled a majority who voted and rescinded the ordinance due to a potential mishap. If a convert is obligated to set aside money, someone might unwittingly use this money, thereby violating the prohibition against misuse of consecrated property.

    8And the other ordinance, the ninth, is the subject of a dispute between Rav Pappa and Rav Naḥman bar Yitzḥak. Rav Pappa said: The ordinance concerned the fruit of a fourth-year grapevine. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: It was with regard to the strip of crimson wool.

    9The Gemara elaborates: Rav Pappa said that the ordinance is referring to the fruit of a fourth-year grapevine, as it is taught in a mishna ( Beitza 5a): The fruit of a fourth-year grapevine has the status of second-tithe fruits, and therefore their owner would ascend to Jerusalem and eat the grapes there. If he is unable to do so, due to the distance involved or the weight of the load, he may redeem the fruits with money where he is, and later redeem that money for other fruits in Jerusalem. However, the Sages decreed that fruit from the environs of Jerusalem should not be redeemed; rather, the owners should bring the fruit itself to Jerusalem. The environs of Jerusalem for this purpose were defined as a day’s walk in each direction. And this is its boundary: Eilat to the north, Akrabat to the south, Lod to the west, and the Jordan river to the east.

    10And Ulla said, and some say Rabba bar Ulla said that Rabbi Yoḥanan said: For what reason did the Sages institute this ordinance, that one who lives near Jerusalem must bring his fruit there? In order to adorn the markets of Jerusalem with fruit, as this decree ensures that there is always an abundance of fruit in Jerusalem.

    11And it was further taught in a baraita : Rabbi Eliezer ben Hyrcanus, a student of Rabban Yoḥanan ben Zakkai, had a fourth-year grapevine located between Lod and Jerusalem, to the east of Lod alongside the village of Tavi. The vine was within the boundaries of Jerusalem for the purpose of this halakha . Rabbi Eliezer could not bring the fruit to the Temple, as the Temple had been destroyed, and Rabbi Eliezer sought to render the fruit ownerless in favor of the poor, for whom it would be worth the effort to bring the fruit to Jerusalem.

    12His students said to him: Our teacher, there is no need to do so, as your colleagues have already voted on the matter and permitted it, as after the destruction of the Temple there is no need to adorn the markets of Jerusalem. The Gemara explains: Who are: Your colleagues? This is referring to Rabban Yoḥanan ben Zakkai.

    13Rav Naḥman bar Yitzḥak said: The ordinance was with regard to the strip of crimson wool used on Yom Kippur. As it is taught in a baraita : At first they would tie a strip of crimson wool to the opening of the Entrance Hall of the Temple on the outside. If, after the sacrificing of the offerings and the sending of the scapegoat, the strip turned white, the people would rejoice, as this indicated that their sins had been atoned for. If it did not turn white they would be sad. When the Sages saw that people were overly distressed on Yom Kippur, they instituted that they should tie the strip of crimson wool to the opening of the Entrance Hall on the inside, where only a few could enter to see it.

    14But people would still peek and see it, and once again, if it turned white they would rejoice, and if it did not turn white they would be sad. Therefore, the Sages instituted that they should tie half of the strip to a rock near the place where the one who sent the scapegoat stood and half of it between the horns of the scapegoat, so that the people would not know what happened to the strip until after the conclusion of Yom Kippur. This ordinance was instituted by Rabban Yoḥanan ben Zakkai.

    15The Gemara explains this dispute: What is the reason that Rav Naḥman bar Yitzḥak did not state his opinion with regard to the ordinance in accordance with the opinion of Rav Pappa? He could have said to you: If it enters your mind to say that Rabban Yoḥanan ben Zakkai rescinded the ordinance of the fruit of fourth-year grapevines, was he one of Rabbi Eliezer’s colleagues, that the students would have referred to him in this manner? He was his teacher. Therefore, Rabbi Yoḥanan cannot be the one who instituted this ordinance. And the other, Rav Pappa, what would he respond to this? He would say that since they were Rabbi Eliezer’s students it is not proper conduct for one to say to his teacher: Your teacher. Therefore, they referred to Rabbi Yoḥanan as Rabbi Eliezer’s colleague.

    16The Gemara asks: And what is the reason that Rav Pappa did not state his opinion in accordance with the opinion of Rav Naḥman bar Yitzḥak? Rav Pappa could have said to you: If it enters your mind to say that this ordinance for Yom Kippur was instituted by Rabban Yoḥanan ben Zakkai, in the days of Rabban Yoḥanan ben Zakkai was there in fact a strip of crimson wool? Isn’t it taught in a baraita : All the years of Rabban Yoḥanan ben Zakkai’s life were 120 years: Forty years he was involved in business so that he could achieve financial independence and study Torah, forty years he studied Torah, and forty years he taught Torah.

    17And it is taught in a baraita : During the forty years before the Second Temple was destroyed the strip of crimson wool would not turn white; rather, it would turn a deeper shade of red. And we learned in the mishna: When the Temple was destroyed Rabban Yoḥanan ben Zakkai instituted his ordinances. This shows that Rabban Yoḥanan lived and taught Torah after the destruction. Therefore the ordinance of the crimson wool must have been made while Rabban Yoḥanan was still studying Torah, before he instituted any ordinances. The Gemara asks: And the other Sage, Rav Naḥman bar Yitzḥak, what would he answer? According to him, that ordinance was instituted during those forty years that he studied Torah. He was then a student sitting before his teacher, and he said a matter, i.e., he suggested this ordinance, and his reasoning made sense to the Sages,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ומיבנא לאושאכשהיה הנשיא דר בו כיון שהיתה סנהדרין עמו וכשמסתלק הוא או בנו למקום אחר גולה הישיבה אחריו יבנה בימי רבן יוחנן אושא בימי רבן גמליאל וחזרו מאושא ליבנה ובימי רבן שמעון בנו חזרו כדתניא לקמן בפרקין (ראש השנה דף לב.) וכשקידשו בית דין כו':

    בית שערים וציפורי וטבריא כולן בימי רבי הוו כדאמרי' (סנהדרין דף לב:) אחרי רבי לבית שערים ושוב כשחלה הוליכוהו לציפורי כדאמרינן בכתובות (דף קג:) ובטבריא היה בימי אנטונינוס:

    וטברי' עמוקה מכולןשפלים היו אז מכל המסעות שגלו:

    שש גלותהשח חדא ישפילנה תרי ישפילה תלת עד ארץ ארבע יגיענה חמשה עד עפר שש דמצי למימר ישפילנה עד ארץ ולעפר:

    מתני' אמר רבי יהושע בן קרחה כו' שאפילו ראש בית דין בכל מקום - שנצרך לפרוש ממקום הוועד למקום אחר שהרי עיקר החדש תלויה בו כדתנן בפרקין דלעיל (ראש השנה דף כד.) ראש ב"ד אומר מקודש וילפינן מקראי:

    לא יהוצריכין עדי החדש להלך אחריו:

    אלא למקום הועדשל ישיבה ילכו וסנהדרין יקדשוהו בלא ראש ב"ד:

    גמ' פתיחאשטר שמתא:

    דא"כאם אתה מטריחן:

    אין הכהנים רשאין לעלות בסנדליהן לדוכןשנושאין כפיהן ובמסכת סוטה מפרש טעמא בפרק ואלו נאמרין (סוטה דף מ.):

    שית דהאי פירקאחדא האי וחמש דמתני' התקין שיהו תוקעין ושיהא לולב ניטל שבעה ושיהא יום הנף כולו אסור ושיהו מקבלין כל היום ושלא יהו עדים הולכין אלא למקום הוועד:

    וחדא דפירקא קמא(דף כא:) שלא יהו מחללין אלא על ניסן ותשרי בלבד:

    צריך שיפריש רובע לקינורובע שקל דהיינו חצי דינר והן הן דמי קן כדתנן (כריתות דף ח.) עמדו קינין בו ביום ברבעתים שהגר חייב בקרבן כדתניא (שם דף ט.) ככם כגר יהיה כאבותיכם מה אבותיכם לא נכנסו לברית אלא במילה וטבילה והרצאת דמים והזאת דמים דכתיב ויקח משה את הדם ויזרוק וגו' ואין הזאה בלא טבילה והרצאת דמים דכתיב וחצי הדם זרק על המזבח אף הם לא יכנסו אלא במילה וטבילה והרצאת דמים כו' במסכת כריתות בראש פרק ארבעה מחוסרי כפרה (שם) מסיק מילתא דסגי ליה בעולת העוף הלכך יפריש רובע לקינו שמא יבנה בית המקדש בימינו ויקריבנו:

    מפני התקלהדלמא אתי לאתהנויי מיניה:

    היה עולה לירושליםהפירות עצמן אע"ג דמן התורה בין מעשר שני בין כרם רבעי נפדים ומתחללים בפסיעה אחת חוץ לחומה רבנן גזור בכל מהלך של יום אחד שיעלום ויאכלום שם כדי לעטר שוקי ירושלים:

    במזרח לודהיינו בין לוד לירושלים שהרי ירושלים למזרחה של לוד היא:

    להפקירו לענייםשישאו שם פירות ויאכלום שם שהיה עליו טורח להעלותן:

    והתירוהולפדותן ולהעלות הדמים דכיון דחרבה ירושלים לא חשו לה חכמים לעטרה מעתה:

    מי הוה לשון של זהורית מלביןבימים שהיה רבן יוחנן מורה הוראות ומתקן תקנות:

    ותנן משחרב בהמ"ק התקיןתקנות אלמא לאחר החורבן היה שנה או שתים וכיון דארבעים שנה קודם חורבן לא הלבין הלשון ביום הכפורים נמצא שלא הלבין בתוך שנותיו האחרונים שלימד בהם לאחרים ותיקן תקנות:

    License: CC0

    ראש השנה 31 עמוד ב

    1ומיבנה לאושא, ומאושא ליבנה, ומיבנה לאושא, ומאושא לשפרעם, ומשפרעם לבית שערים, ומבית שערים לצפורי, ומצפורי לטבריא. וטבריא עמוקה מכולן, שנאמר: ״(ישעיהו כט״, ד) ״ושפלת מארץ תדברי״.

    2רבי אלעזר אומר: שש גלות, שנאמר: ״(ישעיהו כו״, ה) ״כי השח יושבי מרום קריה נשגבה ישפילנה ישפילה עד ארץ יגיענה עד עפר״. א"ר יוחנן: ומשם עתידין ליגאל, שנאמר: ״(ישעיהו נב״, ב) ״התנערי מעפר קומי שבי״.

    Mishna

    3אמר ר' יהושע בן קרחה: ועוד זאת התקין רבן יוחנן בן זכאי, שאפילו ראש בית דין בכל מקום, שלא יהו העדים הולכין אלא למקום הוועד:

    Gemara

    4ההיא איתתא דאזמנוה לדינא קמיה דאמימר בנהרדעי אזל אמימר למחוזא, ולא אזלה בתריה. כתב פתיחא עילווה אמר ליה רב אשי לאמימר, והא אנן תנן: אפילו ראש בית דין בכל מקום, שלא יהו העדים הולכין אלא למקום הוועד׃

    5א"ל הנ"מ לענין עדות החדש, דא"כ נמצאת מכשילן לעתיד לבא. אבל הכא (משלי כב, ז) ״עבד לוה לאיש מלוה״.

    Baraita

    6ת"ר אין כהנים רשאין לעלות בסנדליהן לדוכן, וזו אחד מתשע תקנות שהתקין ריב"ז שית דהאי פירקא, וחדא דפירקא קמא.

    7ואידך, דתני' גר שנתגייר בזמן הזה, צריך שיפריש רובע לקינו. אמר רשב"א כבר נמנה עליה רבן יוחנן וביטלה, מפני התקלה.

    8ואידך פלוגתא דרב פפא ורב נחמן בר יצחק. רב פפא אמר: כרם רבעי, רב נחמן בר יצחק אמר: לשון של זהורית.

    9רב פפא אמר: כרם רבעי, (דתניא): כרם רבעי היה עולה לירושלים מהלך יום לכל צד, וזו היא תחומה: אילת מן (הצפון), ועקרבת מן (הדרום), לוד מן המערב, וירדן מן המזרח.

    10ואמר עולא, ואיתימא רבה בר עולא א"ר יוחנן: מה טעם כדי לעטר שוקי ירושלים בפירות.

    11ותניא: כרם רבעי היה לו לרבי אליעזר במזרח לוד בצד כפר טבי, וביקש ר' אליעזר להפקירו לעניים.

    12אמרו לו תלמידיו: רבי, כבר נמנו חבריך עליו והתירוהו. מאן חבריך רבן יוחנן בן זכאי.

    13רב נחמן בר יצחק אמר: לשון של זהורית, דתניא: בראשונה היו קושרין לשון של זהורית על פתח אולם מבחוץ, הלבין היו שמחין, לא הלבין היו עצבין, התקינו שיהו קושרין אותו על פתח אולם מבפנים.

    14ועדיין היו מציצין ורואין, הלבין היו שמחין, לא הלבין היו עצבין, התקינו שיהו קושרין אותו חציו בסלע וחציו בין קרניו של שעיר המשתלח.

    15רב נחמן בר יצחק מאי טעמא לא אמר כרב פפא? אמר לך: אי סלקא דעתך רבן יוחנן בן זכאי, חבריו דרבי אליעזר מי הוה? רבו הוה. ואידך? כיון דתלמידים הוו לאו אורח ארעא למימרא ליה לרביה ״רבך״.

    16ורב פפא מאי טעמא לא אמר כרב נחמן בר יצחק? אמר לך: אי ס"ד רבן יוחנן בן זכאי בימי רבן יוחנן בן זכאי מי הוה לשון של זהורית? והתניא: כל שנותיו של רבן יוחנן בן זכאי מאה ועשרים שנה. מ' שנה עסק בפרקמטיא, מ' שנה למד, מ' שנה לימד.

    17ותניא: מ' שנה קודם שנחרב הבית לא היה לשון של זהורית מלבין אלא מאדים. ותנן: משחרב הבית התקין רבן יוחנן בן זכאי! ואידך: אותם ארבעים שנה דלמד תלמיד יושב לפני רבו הוה, ואמר מילתא ואסתבר טעמיה.

    Tosafot

    רובע לקינופי' בקונטרס רובע שקל דהיינו חצי דינר וכן משמע לכאורה ביומא בפ' הוציאו לו (יומא דף נה: ושם) דאורחא דמילתא הכי הוי דקאמר ונשקול ארבע זוזי ונשדי בנהרא והיינו ארבע זוזי פשיטי חצי דינר צורי דדינר מדינה אחד משמונה בדינר צורי ומיהו בפ' שני דכריתות (דף י: ושם) מוכח בהדיא דהוי רובע דינר על ההיא דעמדו קנים ברבעתים דחס רחמנא עליה דדלות ולא מייתי אלא חד משיתסר בעשירות דהיינו כבש בסלע וסלע ארבע דינר הרי דאחד משש עשרה הוא רובע דינר והא דנקט ביומא ארבע זוזי נקט לפי היוקר שרגילין להתייקר פעמים עד כך: [וע"ע בתוס' מנחות קז: ד"ה כבש]:

    וביקש ר"א להפקירו לענייםבפ"ב דשבועות (דף טז. ושם) מספקא לן בר"א אי סבר קדושה ראשונה קדשה לשעתה כו' או לא קדשה ומהכא לא מצינו למיפשט מידי דהוצרך להעלותו משום דהוי דבר שבמנין כדאמרינן בפ' קמא דביצה (דף ה: ושם) וא"ת ואם לא קדשה מה היו מרויחים עניים הרי לא יוכלו לאכול בירושלים אם בטלה קדושתה ויש לומר דיכולין לחלל שוה מנה על שוה פרוטה כדאמרינן (ב"מ דף נז.) הקדש שוה מנה שחללו על שוה פרוטה מחולל ואע"ג דבפרק הזהב (שם) פליגי בשחללו אי דיעבד או לכתחילה הא מסקינן בסוף המקדיש שדהו (ערכין דף כט.) דבזמן הזה אפילו לכתחילה ומיהו אין ראיה מהקדש למעשר שני וכרם רבעי דפ' התקבל (גיטין דף סה.) גבי מערימין על מעשר שני דמשני הכא במאי עסקינן במעשר שני בזמן הזה דרבנן ופריך ואמה העבריה בזמן הזה מי איכא הוה לי' לאקשויי ממעשר שני בזמן הזה מה הערמה צריך והלא על שוה פרוטה יכול לחלל הכל קרן וחומש ומיהו בהלכות גדולות ובשאלתות דרב אחאי פסקו דבמעשר שני ובכרם רבעי יכול לחלל שוה מנה על שוה פרוטה וההיא דהתקבל שפיר הוה מצי פריך עלה:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    ועוד זאת התקין ריב"ז שאפילו ראש ב"ד בכל מקום לא יהו עדי החדש הולכין אלא למקום הועד. אבל זולתי עדי החדש אלא מזומנין לדין הולכין בכל מקום שהוא ב"ד שם. כגון דההיא איתתא דאזמנוה לדין קמיה דאמימר ואזל אמימר למחוזא ולא אזלא איהי בתריה.

    וכתבו עלה פתיחא וכדין עשו דעבד לוה לאיש מלוהולא אמרו במקום הועד אלא בעדות החדש בלבד.

    ת"ר אין הכהנים רשאין לעלות בסנדליהן לדוכןוזו מט' תקנות שהתקין ריב"ז. חדא הא וחמש בהאי פירקא. ראשונה שיהו תוקעין בכל מקום שיש בו ב"ד. שנייה שיהא לולב ניטל במדינה ז'. ג' שיהא יום הנף כולו אסור. ד' שיהו מקבלין עדות החדש כל היום. ה' שלא יהו עדים הולכין אלא למקום הועד. וחדא בפירקא קמאה הא דת"ר בראשונה היו מחללין על כולן. משחרב הבית אמר להן ריב"ז וכי יש קרבן התקין שלא יהו מחללין אלא על ניסן ועל תשרי בלבד. ואידך הא דאמירא בכריתות פרק ארבעה מחוסרי כפרה.

    דתניא גר שנתגייר בזמן הזה צריך להפריש רובע לקינוארשב"ג. יש מי ששונה אמר ר' שמעון בן אלעזר. כבר נמנה עליה ריב"ז ובטלה מפני התקלה שמא יוציאנה לחולין. הנה ח' תקנות אידך מאי רב פפא א' כרם רבעי דתנן בפרק האחרון במעשר שני כרם רבעי היה עולה לירושלים.

    מהלך יום אחד לכל צד כו'.

    עד כבר נמנו עליך חביריך והתירוהומאן חביריך ריב"ז רב נחמן בר יצחק אמר לשון של זהורית.

    דתניא התקינו שיהו קושרין אותו חציו בסלע וחציו בקרני שעיר המשתלח וכן התקין ריב"ז.

    ואקשינן ומי הוה בימיו לשון של זהורית.

    והתניא כל שנותיו של ריב"ז ק"כ שנה מ' שנה עסק בפרקמטיאומ' שנה למד ומ' שנה לימד ותניא מ' שנה קודם חורבן הבית לא היה הלשון מלבין אלא מאדים. וריב"ז אחר חורבן הבית הוה.

    דתניא משחרב הבית התקין ריב"זופרקינן אותו מ' שנה שלמד תלמיד יושב לפני רבו הוה ואמר מילתא ואיסתבר טעמו וקבעה רביה בשמיה. סדר ברכות אומר אבות וגבורות כו' ואקשינן עלה לר' יוחנן בן נורי אם אינו תוקע למלכות למה מזכיר עשר מלכיות לכתחלה ובדיעבד שלש. דתניא אין פוחתין מעשרה מלכות מעשרה זכרונות מעשרה שופרות. ר' יוחנן בן נורי אמר אם אמר שלש שלש יצא נימא הואיל ואישתני שאין תוקעין בהן כשם שתוקעין בזכרונות ובשופרות כך אישתני מעשר ולא איפריקא ונדחו דברי ר' יוחנן מאחר שלא מצא תשובה.

    Babylonian Talmud · folio map

    Rosh Hashanah 31b

    Rosh Hashanah 31b. The full printed text of this folio side — 17 numbered segments, about 460 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ומיבנא לאושא כשהיה הנשיא דר בו כיון שהיתה סנהדרין עמו וכשמסתלק הוא או בנו למקום אחר גולה הישיבה אחריו יבנה בימי רבן יוחנן אושא בימי רבן גמליאל וחזרו מאושא ליבנה ובימי רבן שמעון בנו חזרו כדתניא לקמן בפרקין (ראש השנה דף לב.) וכשקידשו בית דין כו':

    בית שערים וציפורי וטבריא כולן בימי רבי הוו כדאמרי' (סנהדרין דף לב:) אחרי רבי לבית שערים ושוב כשחלה הוליכוהו לציפורי כדאמרינן בכתובות (דף קג:) ובטבריא היה בימי אנטונינוס:

    וטברי' עמוקה מכולן שפלים היו אז מכל המסעות שגלו:

    שש גלות השח חדא ישפילנה תרי ישפילה תלת עד ארץ ארבע יגיענה חמשה עד עפר שש דמצי למימר ישפילנה עד ארץ ולעפר:

    מתני' אמר רבי יהושע בן קרחה כו' שאפילו ראש בית דין בכל מקום - שנצרך לפרוש ממקום הוועד למקום אחר שהרי עיקר החדש תלויה בו כדתנן בפרקין דלעיל (ראש השנה דף כד.) ראש ב"ד אומר מקודש וילפינן מקראי:

    לא יהו צריכין עדי החדש להלך אחריו:

    אלא למקום הועד של ישיבה ילכו וסנהדרין יקדשוהו בלא ראש ב"ד:

    גמ' פתיחא שטר שמתא:

    12 more comments on this page.

    Rashi on Rosh Hashanah 31b · Sefaria · CC0

    Tosafot

    רובע לקינו פי' בקונטרס רובע שקל דהיינו חצי דינר וכן משמע לכאורה ביומא בפ' הוציאו לו (יומא דף נה: ושם) דאורחא דמילתא הכי הוי דקאמר ונשקול ארבע זוזי ונשדי בנהרא והיינו ארבע זוזי פשיטי חצי דינר צורי דדינר מדינה אחד משמונה בדינר צורי ומיהו בפ' שני דכריתות (דף י: ושם) מוכח בהדיא דהוי רובע דינר על ההיא דעמדו קנים ברבעתים דחס רחמנא עליה דדלות ולא מייתי אלא חד משיתסר בעשירות דהיינו כבש בסלע וסלע ארבע דינר הרי דאחד משש עשרה הוא רובע דינר והא דנקט ביומא ארבע זוזי נקט לפי היוקר שרגילין להתייקר פעמים עד כך: [וע"ע בתוס' מנחות קז: ד"ה כבש]:

    וביקש ר"א להפקירו לעניים בפ"ב דשבועות (דף טז. ושם) מספקא לן בר"א אי סבר קדושה ראשונה קדשה לשעתה כו' או לא קדשה ומהכא לא מצינו למיפשט מידי דהוצרך להעלותו משום דהוי דבר שבמנין כדאמרינן בפ' קמא דביצה (דף ה: ושם) וא"ת ואם לא קדשה מה היו מרויחים עניים הרי לא יוכלו לאכול בירושלים אם בטלה קדושתה ויש לומר דיכולין לחלל שוה מנה על שוה פרוטה כדאמרינן (ב"מ דף נז.) הקדש שוה מנה שחללו על שוה פרוטה מחולל ואע"ג דבפרק הזהב (שם) פליגי בשחללו אי דיעבד או לכתחילה הא מסקינן בסוף המקדיש שדהו (ערכין דף כט.) דבזמן הזה אפילו לכתחילה ומיהו אין ראיה מהקדש למעשר שני וכרם רבעי דפ' התקבל (גיטין דף סה.) גבי מערימין על מעשר שני דמשני הכא במאי עסקינן במעשר שני בזמן הזה דרבנן ופריך ואמה העבריה בזמן הזה מי איכא הוה לי' לאקשויי ממעשר שני בזמן הזה מה הערמה צריך והלא על שוה פרוטה יכול לחלל הכל קרן וחומש ומיהו בהלכות גדולות ובשאלתות דרב אחאי פסקו דבמעשר שני ובכרם רבעי יכול לחלל שוה מנה על שוה פרוטה וההיא דהתקבל שפיר הוה מצי פריך עלה:

    Tosafot on Rosh Hashanah 31b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    ועוד זאת התקין ריב"ז שאפילו ראש ב"ד בכל מקום לא יהו עדי החדש הולכין אלא למקום הועד. אבל זולתי עדי החדש אלא מזומנין לדין הולכין בכל מקום שהוא ב"ד שם. כגון דההיא איתתא דאזמנוה לדין קמיה דאמימר ואזל אמימר למחוזא ולא אזלא איהי בתריה.

    וכתבו עלה פתיחא וכדין עשו דעבד לוה לאיש מלוה ולא אמרו במקום הועד אלא בעדות החדש בלבד.

    ת"ר אין הכהנים רשאין לעלות בסנדליהן לדוכן וזו מט' תקנות שהתקין ריב"ז. חדא הא וחמש בהאי פירקא. ראשונה שיהו תוקעין בכל מקום שיש בו ב"ד. שנייה שיהא לולב ניטל במדינה ז'. ג' שיהא יום הנף כולו אסור. ד' שיהו מקבלין עדות החדש כל היום. ה' שלא יהו עדים הולכין אלא למקום הועד. וחדא בפירקא קמאה הא דת"ר בראשונה היו מחללין על כולן. משחרב הבית אמר להן ריב"ז וכי יש קרבן התקין שלא יהו מחללין אלא על ניסן ועל תשרי בלבד. ואידך הא דאמירא בכריתות פרק ארבעה מחוסרי כפרה.

    דתניא גר שנתגייר בזמן הזה צריך להפריש רובע לקינו ארשב"ג. יש מי ששונה אמר ר' שמעון בן אלעזר. כבר נמנה עליה ריב"ז ובטלה מפני התקלה שמא יוציאנה לחולין. הנה ח' תקנות אידך מאי רב פפא א' כרם רבעי דתנן בפרק האחרון במעשר שני כרם רבעי היה עולה לירושלים.

    מהלך יום אחד לכל צד כו'.

    עד כבר נמנו עליך חביריך והתירוהו מאן חביריך ריב"ז רב נחמן בר יצחק אמר לשון של זהורית.

    דתניא התקינו שיהו קושרין אותו חציו בסלע וחציו בקרני שעיר המשתלח וכן התקין ריב"ז.

    ואקשינן ומי הוה בימיו לשון של זהורית.

    2 more comments on this page.

    Rabbeinu Chananel on Rosh Hashanah 31b · Sefaria

    Rashba

    אמר ר' יהושע בן קרחה עוד זאת התקין רבן יוחנן בן זכאי שאפילו ראש בית דין בכל מקום שלא ילכו העדים אלא למקום הועד. ירושלמי: כיני מתניתא למקום הועד של חדש.

    ובקש ר' אליעזר להפקירו לעניים ואם תאמר בפרק שני דשבועות (טז, א) דמספקא לן בר' אליעזר אי סבירא ליה קדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא או לא, אמאי לא פשיט מהא דקדשה לעתיד סבירא ליה, דאי לא תימא הכין כי אפקרה לעניים מאי קא מהנה להו לעניים, והלא אינן יכולין לאכלן לפנים מחומת ירושלים שהרי בטלה קדושתה. ויש לומר דנפקא מינה שהיו יכולין לחלל כל הפירות על שוה פרוטה, וכדשמואל דאמר (ב"מ נז, א) הקדש שוה מנה שחללו על שוה פרוטה מחולל, ואע"ג דבפרק הזהב (שם) פליגי בשחללו אי דוקא חללו בדיעבד או אפילו לכתחלה, הא אסיקנא בערכין פרק המקדיש שדהו (ערכין כט, א) דבזמן הזה אפילו לכתחלה נמי.

    Rashba on Rosh Hashanah 31b · Sefaria

    Meiri

    בית דין שהזמינו פלני לבא לפניהם לבית דין ביום ידוע במקום פלני ואירעה סבה שהבית דין הלכו להם באותו היום למקום אחר יראה מכאן שצריך זה המוזמן לילך אחריהם למקום שהם ואם אינו עושה כן יש לאותו בית דין לאלתר לכתוב עליו שטר פתיחה כך פירשו רבים ויראה לי שאם הבית דין עצמו הזמין את הפלני והלך לו אין זה חייב לילך לפניו למקום אחר והדברים אלו הנאמרים בכאן לדעתי אין נאמרים אלא בשבית דין שבעיר של אותו פלני הזמינוהו לדין לפני בית דין אחר גדול מהם וייעדו לו יום להיות לפניו במקום פלני שהיו סבורים שיהא מוצאו לשם ומאחר שכן היה לו לסבור שאלו ידעו בית דין שבעירו שהלך למקום אחר היו מזמינים אותו לפניו במקום שהוא לשם וכגון זו צריך הוא לילך לשם אבל אם הזמינו הוא עצמו אין בראוי לכתוב עליו פתיחה עד שיזמינוהו פעם אחרת באותו מקום שהוא בו.

    אין הכהנים רשאין לעלות בסנדליהם לדוכן וזו אחת מתשע תקנות שתקן רבן יוחנן בן זכאי ובמסכת סוטה מ' א' פירשו הטעם שמא תפסק רצועה לאחד מהם וקושרה ויבאו לומר עליו שבן גרושה ובן חלוצה הוא.

    כבר ידעת שלא נכנסו אבותינו לברית אלא בשלשה דברים והם מילה וקרבן וטבילה שנאמר כי מולים היו וגו' וכתיב וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות וכתיב ויקח משה חצי הדם ויזרוק על העם ואין הזאה בלא טבילה מעתה אף מי שרוצה להתגייר אינו נכנס לברית אלא בשלשתם וכשהיה בית המקדש קיים היה מביא קן לקרבנו ר"ל קרבן עוף אחר שחרב בית המקדש שלא היה שם קרבן היה מפריש לקנו רובע של סלע כפול שהוא חצי שקל והוא שני דינרים שכך היה אצלם שער בינוני לקן ר"ל לשני תורים או לשני בני יונה והיה טעון גניזה מפני שאסור בהנאה ובימי רבן יוחנן בן זכאי נתבטלה תקנה זו והתקין שלא יפריש כלל ויכנס בברית במילה וטבילה לבד מפני שחשש שמא יבא ליהנות בו אח"כ.

    כבר ידעת על פירות שהם רבעי שצריך לילך ולאכלם בירושלם כדין מעשר שני ואם יש לו טורח בכך מחללן על מעות ומביא המעות בירושלם תקנו בית דין על ענבים שבכרם רבעי שמהלך יום אחד לכל צד שבירושלם לא יחללום אלא יביאום לירושלם כדי לעטר שוקי ירושלם בפירות ולא תקנו כן בשאר פירות אלא אף הסמוכים לחומה רשאין לפדותם משחרב בית המקדש בטל רבן יוחנן בן זכאי את התקנה ונפדין אף הענבים ואף הסמוכים לחומה למי שסובר שצריכות הן פדיון מטעם קדשה לשעתה קדשה לעתיד לבא כמו שהתבאר במסכת מגילה י' א' ובמסכת חגיגה ג' ב' או אם היו מכרכים שכבשום עולי בבל שחזר עזרא וקדשם שקדושתו קדושת עולם אף לעתיד כמו שהתבאר שם יש אומרים שאף במעשר שני היתה התקנה לעלות הפירות לירושלם מהלך יום לכל צד ולא מצאנוה כן בדברי גדולי המחברים.

    לעולם יהא בטחונו של אדם בשם יתברך ולא יהא לבו סמוך על דבר אחר שיתיאש בסימנו מן הטובה או מן הרעה וכל שחכמי הדור רואים בני דורם נכשלים בכך ראוי להם להשתדל להוציאם מכלל טעות זה והוא שאמרו לשון של זהורית היו קושרין ביום הכפורים על פתח אולם מבחוץ הלבין היו שמחים לא הלבין היו עצבים התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהו קושרין אותו מבפנים ועדין היו מציצין ורואין התקינו שיהו קושרין אותו חציו בסלע וחציו בין קרניו של שעיר המשתלח:

    Meiri on Rosh Hashanah 31b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמ' ומיבנה לאושא ומאושא ליבנה ומיבנה לאושא ומאושא לשפרעם כו' כצ"ל כנראה מפרש"י דאל"כ לא הוי י' גליות וק"ל:

    שם דתנן כרם רבעי כו' לוד מן המערב וירדן מן המזרח כו' כצ"ל וכ"ה בסדר המשנה מסכת מעשר שני פ"ה:

    בפרש"י בד"ה ומיבנה כו' אושא בימי ר"ג וחזרו מאושא ליבנה ובימי ר"ש בנו חזרו כו' עכ"ל ר"ל דבימי ר"ג חזרו מאושא ליבנה כדאמרינן פ' זה בורר אחר ר"ג ליבנה ושוב בימי ר"ש בנו חזרו שוב מיבנה לאושא כדתניא לקמן בפרקין וכשקידשו כו' ודו"ק:

    בד"ה א"ר יהושע כו' שאפי' ראש ב"ד בכל כו' כצ"ל:

    בד"ה דאם כן אם אתה מטריחן הס"ד ובד"ה שית כו' חדא האי וחמש דמתני' התקין שיהו תוקעין ושיהא לולב ניטל ז' ושיהא יום הנף כולו אסור ושיהו מקבלין כל היום ושלא יהו כו' עכ"ל כצ"ל:

    בד"ה צריך שיפריש כו' ברבעתיים שהגר חייב בקרבן כו' אלא במילה וטבילה והרצאת דמים והזאת דמים דכתיב ויקח משה את הדם ויזרק גו' כו' כצ"ל מיהו התם בפרק ד' מחוסרי כפרה לא הזכיר רק דבעי בגר מילה וטבילה והרצאת דמים ולא הזכיר הזאת דמים אלא כיון דטבילה יליף שם דבעי משום דאין הזאה בלא טבילה ע"כ דבעי נמי הזאת דמים גם מ"ש הרצאת דמים מדכתיב וחצי הדם זרק וגו' התם מייתי ליה מדכתיב וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות וגו' ומילה מייתי ליה התם מדכתיב ואראך מתבוססת בדמיך וגו' ע"ש וק"ל:

    תוס' בד"ה וביקש ר"א כו' וא"ת ואם לא קדשה מה היו מרויחים כו' עכ"ל מה שיש לדקדק בזה עיין בתוס' פ"ק דביצה ובחדושנו שם:

    בא"ד אין ראיה מהקדש למעשר שני וכרם רבעי כו' דרב אחאי פסקו דבמעשר שני ובכרם רבעי יכול לחלל כו' וההיא דהתקבל שפיר ה"מ פריך עלה עכ"ל כצ"ל מת"י והגהת אשר"י ע"ש בתוס' וק"ל:

    Chidushei Halachot on Rosh Hashanah 31b · Sefaria

    Penei Yehoshua

    בתוספות בד"ה רובע לקינו פי' בקונטרס רובע שקל כו' מיהו בפ"ב דכריתות מוכח בהדיא דהוי רובע דינר כו' הא דנקיט ביומא ארבע זוזי נקט לפי היוקר עכ"ל. ולא ידעתי דלפ"ז מאי קשיא להו ע"פ הקונטרס דה"נ מצי למימר דמה שפי' רש"י כאן שהוא רובע שקל היינו נמי מה"ט גופא דלפי שרגילין להתיקר מש"ה צריך להפריש כן לפי היוקר דשמא יבנה בית המקדש ויתיקרו ואפשר דאין ה"נ דלעיקר מילתא דהכא שפי' רש"י שצריך להפריש רובע שקל לפירוש התוספות נמי הכי הוא ולא קשיא להו ע"פ הקונטרס אלא ממאי שהביא רש"י ראיה מסוגיא דכריתות דבהא מקשי שפיר דהתם מוכח להיפוך שאינו אלא רובע דינר כן נ"ל בכוונתם אף דלפ"ז העיקר חסר מדבריהם שלא העתיק פירש"י הך ראייה דכריתות וצ"ע:

    בגמ' דתניא כרם רבעי היה עולה כו' ובקש ר"א להפקירו לעניים כל מה יש לדקדק בזה בלשון הגמרא ובפרש"י ובלשון התוספת ד"ה ובקש ר"א כתבתי הכל באריכות בחידושי ביצה ע"ש:

    Penei Yehoshua on Rosh Hashanah 31b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר שֵׁשׁ גָלֻיּוֹת גָּלוּ. נראה לי בס"ד בזה מובן היטב מאמר רבותינו ז"ל במדרש רבא פרשת וישלח (בראשית כח, א) 'וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ' אמר לו בא ואברכך ברכות של גליות שיחזור עליך הקב"ה ויקבצך מבין הגליות ומה הן הברכות? 'בְּשֵׁשׁ צָרוֹת יַצִּילֶךָּ וּבְשֶׁבַע לֹא יִגַּע בְּךָ רָע'! ולפי זה שש צרות אלו שש גליות שגלו סנהדרין. ונראה לי הטעם שגלו 'שֵׁשׁ גָלֻיּוֹת' כנגד מה שחטאו ישראל בכבוד תורה שבעל פה שהיא ששה סדרים, ולכן בזכות המשנה נגאלין כמו שאמרו רבותינו ז"ל על פסוק (הושע ח, י) 'גַּם כִּי יִתְנוּ בַגּוֹיִם עַתָּה אֲקַבְּצֵם' יִתְנוּ לשון מתניתין.

    אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן וּמִשָּׁם עֲתִידִין לִגָּאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו נב, ב) "הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי שְׁבִי יְרוּשָׁלָיִם". 'קוּמִי שְׁבִי יְרוּשָׁלָיִם' כלומר מן טבריה יגאלו. והנה הרב אמת ליעקב ניניו ז"ל בדף צ"א כתב טעם נכון מדוע יתגלה המשיח תחילה בעיר הקודש טבריה תוב"ב [תבנה ותכונן במהרה בימינו] שהגאולה תהיה על פי סברת רבי מאיר ע"ה (קידושין לו.) דסבירא ליה גם באין עושין רצונו של מקום קרויין בנים, ולכך תועיל הצדקה דהוי משל למלך שכעס על בנו וכו' ובזה פירש הטעם דמנהג ישראל לנדור צדקה על שם רבי מאיר, ולכן המשיח שיבא בב"א [במהרה בימינו אמן] בזכות הצדקה יתגלה בטבריה דהוא אתריה דמור אף על גב דרבי יהודה פליג, ולכן אמר רבי מאיר בעת פטירתו 'הא משיחכון דידכון' (ירושלמי כלאים פ"ט, סוף ה"ג) דלא על עצמו אמר אלא על משיח העיקרי. ובזה פירש המאמר דאמר הקב"ה אני מדבר בעדם בזכות הצדקה שעושין זה בזה נגאלין הדא הוא דכתיב (ישעיהו סג, א) 'אֲנִי מְדַבֵּר בִּצְדָקָה רַב לְהוֹשִׁיעַ', וקשה מיכאל למה נעלמה ממנו סנגוריא זו של צדקה? אך משום דהצדקה לא תועיל לסברת רבי יהודה בזמן שאין עושין רצונו של מקום וקיימא לן רבי מאיר ורבי יהודה הלכה כרבי יהודה לכך לא טען אותה מיכאל, יעוין שם, ודפח"ח [דברי פי חכם חן]. ואנא עבדא תרצתי בזה דקדוק גדול שיש במדרש הנזכר לעיל (מדרש שוחר טוב יט, יז) באותה שעה מיכאל סניגורן של ישראל משתתק שנאמר (דניאל יב, א) 'וּבָעֵת הַהִיא יַעֲמֹד מִיכָאֵל' ואין יעמוד אלא שתיקה שנאמר עמדו ולא ענו עוד, וכיון שהוא משתתק אומר הקב"ה מיכאל נשתתקת ואין אתה מלמד סנגוריא על בני? חייך שאני מלמד ומדבר עליהם בצדקה ומושיען! שנאמר (ישעיהו סג, א) 'אֲנִי מְדַבֵּר בִּצְדָקָה רַב לְהוֹשִׁיעַ' עד כאן לשונו, כנזכר בילקוט ישעיה ס"ו ס"ג, יעוין שם. ויש להקשות כיון דבאמת נשתתק, למה אמר לו הקב"ה מיכאל נשתתקת דנראין דברים אלו לשון יתר ח"ו ללא צורך? גם מה שאמר לו ואין אתה מלמד סנגוריא על בני מה צורך לומר לו כן אחר שאמר לו נשתתקת? ופרשתי בס"ד כי ידוע דמיכאל הוא שר החסד דאחוז במדת החסד, וידוע כל מלאך שמו מורה על מדה האחוז בה, ולזה אמר לו 'מיכאל נשתתקת?' פירוש כיון שאתה מיכאל שאחוז במדת החסד היה לך ללמד סנגוריא מצד החסד שעושין זה בזה שהוא מדה שאתה אחוז בה ואיך נשתתקת? ופירש לו טענה עוד ואין אתה הידוע שאתה שר החסד מלמד סנגוריא על בני דייקא שהיה לך לטעון שיש להם דין בנים ואב שמחל על כבודו כבודו מחול. ולפי זה הגאולה שתהיה בזכות הצדקה היא בנויה על פי סברת רבי מאיר דוקא ולא כפי סברת רבי יהודה ולכן הביא רבי יוחנן על זה פסוק 'הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר' דראש וסוף ב' תיבות אלו הוא 'הרים' וידוע אות ה"א תתחלף באל"ף ונמצא 'הרים' אותיות 'מֵאִיר' גם 'מאיר' [251] עם האותיות 'מֵאִיר' [251+4=255] 'הרים' [255] דעל פי סברתו 'הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי'. ובזה יובן (תהלים קכא, א) 'אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים' רוצה לומר אֶשָּׂא עֵינַי לצפות לגאולה בשביל הֶהָרִים הוא סברת רבי מאיר שרמוז בהרים, אך באמת 'מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי' מאחר דקיימא לן רבי מאיר ורבי יהודה הלכה כרבי יהודה לזה אמר עֶזְרִי מֵעִם הֳ' עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ והאי כללא לא אתמר גבי שמייא וכמו שכתב הרב הנזכר משום דטעמא דלא קבעו הלכה כמוהו למטה מפני שלא ירדו חביריו לסוף דעתו ודבר זה לא שייך גבי שמייא נמצא מטבריא עתידין ליגאל. ונראה לי לכן טבריא אותיות אֲרִי טַב כלומר חודש אב שמזלו ארי יהיה טב לישראל כי יש לדרוש טבריא באל"ף דהמבטא שוה.

    Ben Yehoyada on Rosh Hashanah 31b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Rosh Hashanah, daf 31, Amud Bet, about 460 words in 17 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 17 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 126 words

      Opens “ומיבנה לאושא, ומאושא ליבנה, ומיבנה לאושא, ומאושא…”

    2. Segment 235 words

      Opens “רבי אלעזר אומר: שש גלות, שנאמר: (ישעיהו…”

      Named: רבי אלעזר.

    3. Segment 326 words

      Opens “מתני׳ אמר ר' יהושע בן קרחה: ועוד…”

      Named: רבן יוחנן.

    4. Segment 438 words

      Opens “גמ׳ ההיא איתתא דאזמנוה לדינא קמיה דאמימר…”

      Named: רב אשי.

    5. Segment 519 words

      Opens “א"ל הנ"מ לענין עדות החדש, דא"כ נמצאת…”

    6. Segment 619 words

      Opens “ת"ר אין כהנים רשאין לעלות בסנדליהן לדוכן,…”

    7. Segment 720 words

      Opens “ואידך, דתני' גר שנתגייר בזמן הזה, צריך…”

      Named: רבן יוחנן.

    8. Segment 821 words

      Opens “ואידך פלוגתא דרב פפא ורב נחמן בר…”

      Named: רב פפא, רב נחמן בר יצחק.

    9. Segment 930 words

      Opens “רב פפא אמר: כרם רבעי, (דתניא): כרם…”

      Named: רב פפא.

    10. Segment 1015 words

      Opens “ואמר עולא, ואיתימא רבה בר עולא א"ר…”

      Named: עולא, רבה.

    11. Segment 1117 words

      Opens “ותניא: כרם רבעי היה לו לרבי אליעזר…”

      Named: רבי אליעזר.

    12. Segment 1215 words

      Opens “אמרו לו תלמידיו: רבי, כבר נמנו חבריך…”

      Named: רבן יוחנן.

    13. Segment 1334 words

      Opens “רב נחמן בר יצחק אמר: לשון של…”

      Named: רב נחמן בר יצחק.

    14. Segment 1423 words

      Opens “ועדיין היו מציצין ורואין, הלבין היו שמחין,…”

    15. Segment 1537 words

      Opens “רב נחמן בר יצחק מאי טעמא לא…”

      Named: רב נחמן בר יצחק, רב פפא, רבי אליעזר, רבן יוחנן.

    16. Segment 1649 words

      Opens “ורב פפא מאי טעמא לא אמר כרב…”

      Named: רב פפא, רב נחמן בר יצחק, רבן יוחנן.

    17. Segment 1736 words

      Opens “ותניא: מ' שנה קודם שנחרב הבית לא…”

      Named: רב הבית, רבן יוחנן.

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Rosh Hashanah 31b · Segment 2 — “רבי אלעזר אומר: שש גלות, שנאמר: (ישעיהו כו, ה)…

    • Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im

      Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…

      Source: Rosh Hashanah 31b · Segment 10 — “ואמר עולא, ואיתימא רבה בר עולא א"ר יוחנן: מה…

    Encyclopedia entries citing this page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Rosh Hashanah 31b

    Open in the reader
    Reverse sources — sages citing this page

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026