Talmud Builders

    Rosh Hashanah 7b

    Chapter 1 - Arba'ah Rashei Shanim

    גם: ראש השנה דף ז׳ ע״ב, פרק א׳ ארבעה ראשי שנים

    English translation - Rosh Hashanah 7b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1he will not transfer them over to the public without reservation, and in his heart he will hold on to them as his own, therefore the baraita teaches us that this is not a matter of concern.

    2The Gemara asks: And why didn’t the tanna of our mishna count the first of Nisan as the New Year for shekels? The Gemara answers: The tanna of the mishna lists only definite New Years. Since it is taught: If one brought them from the old contribution, he has fulfilled his obligation, he could not state this New Year as a definite rule, and so he did not teach it.

    3§ It was taught in the baraita : And some say that the first of Nisan is also the New Year for the renting of houses. The Sages taught the following baraita : If one rents out a house to another person for a year, he counts twelve months from day to day. But if he said that he was renting it for this year, then even if the agreement was made only on the first of Adar, once the first of Nisan arrived one month later, it is counted as a year, and the rental contract comes to end.

    4The Gemara comments: Even according to the one who said that one day in a year is considered a year, it is different here, with regard to rental halakhot , as a person does not take the trouble to rent a house for less than thirty days. Therefore, if one rented a house after the first of Adar, the remaining days of Adar are not considered a full year.

    5The Gemara asks: But why not say that the first of Tishrei is the New Year for the renting of houses, and so if one rents a house for a year in the summer the year would come to an end in Tishrei? The Gemara answers: A person who rents a house without specification intends to rent it for all of the rainy season, until Nisan, when the rainy season comes to a close.

    6The Gemara asks: And why didn’t the first tanna of the baraita and the tanna of our mishna include the first of Nisan as the New Year for the renting of houses? They hold that even in Nisan it is common that the sky becomes covered with clouds and rain falls. Therefore, one who rents a house does not have in mind to rent it only until the first of Nisan, as presumably he does not want to find himself in a situation where he is homeless when it is still raining.

    7§ The mishna states: On the first of Elul is the New Year for animal tithes. The Gemara comments: Who is the author of the opinion cited in this mishna? It is Rabbi Meir, as it is taught in a mishna that Rabbi Meir says: On the first of Elul is the New Year for animal tithes.

    8The Gemara asks: And with regard to the Festivals, i.e., that the first of Nisan is the New Year for Festivals, who is the author of the opinion cited in the mishna? It is Rabbi Shimon, who holds that one transgresses the prohibition against delaying only if the three Festivals have passed in their proper order, with Passover first. Say the last clause of the mishna, which states that Rabbi Elazar and Rabbi Shimon say: The New Year for animal tithes is on the first of Tishrei. Can it be that the first clause and the last clause follow the opinion of Rabbi Shimon, while the middle clause relating to animal tithes follows the opinion of Rabbi Meir?

    9Rav Yosef said: The entire mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, and he takes the mishna according to the opinions of different tanna’im . With regard to the Festivals, he holds in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, while with regard to animal tithes he holds in accordance with the opinion of Rabbi Meir.

    10The Gemara raises a difficulty: If so, how are there four New Years? If the tanna of the mishna holds that the first of Elul is the New Year for animal tithes, there are five New Years: The first of Nisan, the fifteenth of Nisan, the first of Elul, the first of Tishrei, and the fifteenth of Shevat. Rava said: There are only four New Years according to each opinion: There are four according to Rabbi Meir, who removes the New Year for Festivals, as according to him there is no fixed time from which to begin counting the Festivals. According to Rabbi Shimon’s opinion as well there are four New Years, for he removes the New Year for animal tithes, as according to him it is on the first of Tishrei, which is already listed.

    11Rav Naḥman bar Yitzḥak said an alternative answer: The mishna is to be understood as follows: There are four months in which there are several New Years, since in Nisan, according to Rabbi Meir, there are two New Years: For kings on the first and for Festivals on the fifteenth.

    12The Gemara raises an objection from the following baraita : The sixteenth of Nisan is the New Year for the omer offering, as from this date onward it is permitted to eat from the new crop of grain. The sixth of Sivan is the New Year for the two loaves, i.e., the public offering of two loaves from the new wheat brought on Shavuot , as from this day onward it is permitted to sacrifice meal-offerings in the Temple from the new grain. If so, according to Rava, let the mishna teach that there are six New Years, including the sixteenth of Nisan and the sixth of Sivan, and according to Rav Naḥman bar Yitzḥak let it teach that there are five New Years, since Sivan is a month in which there is a New Year.

    13Rav Pappa said: When the tanna of the mishna counts New Years, he counts only those that begin in the evening; those that do not begin in the evening he does not count. Since the New Years associated with the omer and the two loaves do not begin in the evening but only from the time that they are sacrificed, he does not include them.

    14The Gemara asks: But there is the New Year for Festivals, which does not begin in the evening, as the prohibition against delaying is not transgressed in the evening, when the Festival begins, but only in the morning, after the daily offering has been brought and one is able to bring the vowed animal to the altar, and nevertheless the tanna counts it. The Gemara answers: Since he had to bring his vow by the Festival, he stands liable from the beginning of the Festival for transgressing the prohibition against delaying.

    15The Gemara asks further: But there is the New Year for the Jubilee, which does not begin in the evening but from the time of the shofar blast on Yom Kippur during the day, and nevertheless the tanna counts it. The Gemara answers: The mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yoḥanan ben Beroka, who said that the Jubilee Year begins on Rosh HaShana, and the blowing of the shofar merely completes the release of the slaves. Therefore, the New Year for the Jubilee is included.

    16Rav Sheisha, son of Rav Idi, said a different explanation for why the New Year for the omer offering and the New Year for the two loaves are not mentioned in the mishna: When the tanna of the mishna counts New Years, he counts only those that do not depend upon an action; those that depend upon an action, e.g., the offering of the omer or the two loaves, he does not count.

    17The Gemara asks: But there is the New Year for the Festivals, which depends upon an action, i.e., the sacrifice of the daily offering, since no offering may be brought before the daily offering, and nevertheless the tanna counts it. The Gemara answers: This is not so, as the transgression of the prohibition: You shall not delay, does not depend upon anything else; rather, it begins on its own as soon as the Festival begins.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    יפה יפה - בלב שלם:

    ותנא דידן - דלא תניא במתני':

    כיון דקתני אם הביא יצא לא פסיקא ליה - מילתא דליחשבה בראשי שנים:

    הכי גרסינן תנו רבנן המשכיר בית לחבירו כו' - ולא גרסינן מנלן דלאו מקראי יליף דמדרבנן הוא:

    אלא באחד באדר - אבל בבציר מהכי לא אמרינן עלתה לו שנה ודר בה שנה שלימה דליכא למימר דאדעתא דההיא שתא אגרה דלא טרח אינש למיגר ביתא לבציר מתלתין יומין:

    ואימא תשרי - ר"ה לשכירות בתים אם לא עמד אלא באחד באלול כיון שהגיע תשרי עלתה לו שנה:

    ומשני כי אגר איניש ביתא - סמוך לתשרי לכולהו ימי הגשמים אגר:

    ות"ק דברייתא - דלא אמר לשכירות בתים:

    קיטרי - עבים מתקשרין וגשמים יורדין והוי כימות הגשמים:

    ולרגלים מני ר"ש - דהא אליביה אוקימנא דאית ליה כסדרן לבל תאחר:

    סיפא ר' אלעזר ור"ש אומרים בא' בתשרי:

    רבי היא - הוא אמרה למתני' ונסיב מילתיה חדא כחד תנא וחדא כחד תנא:

    אי הכי - דחד גברא אמרה למתני' ונסיב מילתיה חדא כחד תנא חמשה ראשי השנים נינהו אחד בניסן וט"ו בניסן ואחד באלול ואחד בתשרי וט"ו בשבט הא ניחא אי מוקמת לה לרישא כר"ש שפיר דלדידיה ארבעה נינהו דלית ליה אחד באלול אלא אי חד תנא אמרינהו קשיא:

    אמר רבא - לעולם רבי היא והכי קאמר אנא חמשה סבירא לי ומיהו הכל מודים לי בארבעה:

    לר"מ - דאית ליה אחד באלול דל רגלים דלדידיה ברגל אחד עובר בבל תאחר כדתניא בברייתא דלעיל (ראש השנה ד' ד:):

    ולר' שמעון דל מעשר בהמה - דליתיה אלא באחד בתשרי ובלאו מעשר נמי ראש השנה הוא:

    ובהן כמה ראשי שנים - הלכך ניסן דאית ביה תרי חד קחשיב ליה:

    ר"ה לעומר - לאכול מן החדש מכאן ואילך:

    ר"ה לשתי הלחם - נתחדשה השנה להביא מנחות מן החדש שהעומר מתיר במדינה ושתי הלחם במקדש:

    לרבא - דאמר ארבעה לדברי הכל ליתני מתניתין שיתא:

    לרב נחמן - דאמר חדשים קא חשיב ניתני ה' דהא לא תנן סיון במתני':

    מאורתא - משקדש היום:

    מידי דלא חייל מאורתא - כגון בט"ז בניסן לא נתחדשה שנה מן החדש מערב עד למחר לאחר שקרב העומר וכן בששה בסיון:

    והרי רגלים - דקתני מתניתין לענין בל תאחר דקס"ד זמן בל תאחר לאו מאורתא הוא כשקדש היום חייל [אלא] עד שתבא שעה שהיא ראויה להביא נדרים ונדבות ואין זאת עד שיקריב תמיד של שחר שאין קרבן קודם לו ומשנינן לאתויי מעיקרא מחייב וקאי להביא קרבן נדרו מחייב ועומד משעה שנדר והיה לו להקריבו מערב הרגל ולא הוקבעו רגלים לבל תאחר לענין הקרבת קרבן אלא לענין מיחל עליה בל תאחר ומאורתא נמי חייל:

    והרי יובלות - דקתני בראשי שנים דמתני' דלא חיילי אלא על ידי תקיעת שופר דב"ד ואינה אלא ביום דכתיב ביום הכפורים תעבירו שופר (ויקרא כ״ה:ט׳):

    רבי ישמעאל כו' - לקמן בפירקין (ראש השנה דף ח:):

    מראש השנה חייל - ואינו תלוי בתקיעה הלכך מאורתא דר"ה חייל:

    דלא תלי במעשה - כניסת ראש השנה שלהן אינה תלוי במעשה אלא משהגיע היום הוה ראש השנה ומתחדשת השנה למילתיה:

    מידי דתלי במעשה - כגון ראש השנה דעומר ושתי הלחם אין השנה מתחדשת להתיר חדש במדינה או במקדש אלא בהקרבת העומר וכבשי עצרת:

    והרי רגלים - קא סלקא דעתך שאין בל תאחר חל עד שתבא שעה הראויה להבאת קרבן נדרו נמצא שהוא תלוי בתמיד של שחר:

    ממילא קא חייל - משקדש היום:

    ראש השנה ז עמוד ב

    1לא ימסרם לצבור יפה יפה, קא משמע לן.

    2ותנא דידן? כיון דקתני: אם הביא יצא לא פסיקא ליה.

    3ויש אומרים: אף לשכירות בתים. תנו רבנן: המשכיר בית לחבירו לשנה מונה שנים עשר חודש מיום ליום. ואם אמר ״לשנה זו״, אפילו לא עמד אלא באחד באדר, כיון שהגיע יום אחד בניסן עלתה לו שנה.

    4ואפילו למאן דאמר יום אחד בשנה חשוב שנה שאני הכא, דלא טרח איניש למיגר ביתא לבציר מתלתין יומין.

    5ואימא תשרי? סתם כי אגר איניש ביתא לכולהו ימות הגשמים אגר.

    6ותנא קמא דברייתא, ותנא דידן? בניסן נמי מישכח שכיח קיטרי.

    7באחד באלול ר"ה למעשר בהמה. מני רבי מאיר היא. (דתניא), ר"מ אומר: באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה.

    8ולרגלים. מני רבי שמעון היא. אימא סיפא, ר' אלעזר ור"ש אומרים: באחד בתשרי. רישא וסיפא ר"ש ומציעתא ר"מ׃

    9אמר רב יוסף: רבי היא, ונסיב לה אליבא דתנאי. ברגלים סבר לה כר"ש ובמעשר בהמה סבר לה כר"מ׃

    10אי הכי, ארבעה? חמשה הוו! אמר רבא: ארבעה לדברי הכל; לר"מ ארבעה דל רגלים, לר"ש ארבעה דל מעשר בהמה.

    11רב נחמן בר יצחק אמר: ארבעה חדשים ובהן כמה ראשי שנים.

    12מיתיבי: ששה עשר בניסן ראש השנה לעומר. ששה בסיון ראש השנה לשתי הלחם. לרבא ליתני ששה, לר"נ בר יצחק ליתני חמשה?

    13אמר רב פפא: כי קא חשיב מידי דחייל מאורתא. מידי דלא חייל מאורתא לא קא חשיב.

    14והרי רגלים, דלא חיילי מאורתא, וקחשיב! כיון שצריך לאיתויי מעיקרא, מיחייב וקאי.

    15והרי יובלות, דלא חיילי מאורתא, וקחשיב! ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקא היא, דאמר: מראש השנה חייל יובל.

    16רב שישא בריה דרב אידי אמר: כי קא חשיב מידי דלא תלי במעשה, מידי דתלי במעשה לא קא חשיב.

    17והרי רגלים, מידי דתלי במעשה, וקא חשיב! ״בל תאחר״ ממילא חייל.

    Tosafot

    לא פסיקא ליה - צריך לדקדק אי הוה מצי לשנויי כדמשני לקמן כי קא חשיב מידי דלא תלי במעשה:

    עלתה לו שנה - ולא אמרינן הדמים מודיעים והרי המעות מתנה או פקדון:

    ולרגלים מני - פי' והא דאמרי' ברישא באחד בניסן ר"ה לרגלים דהיא נשנית סתמא ומני היא ומשני ר"ש היא ופריך רישא דאמר ארבעה ראשי שנים הן ראש השנה למלכים ולרגלים וסיפא הא דאמרי רבי אלעזר ור"ש אחד בתשרי ופריך רישא וסיפא ר' שמעון ומציעתא רבי מאיר רבי היא פי' רבי תנא מתני' ושנאה אליבא דתנאי וסתם לה כוותייהו אי הכי דחד תנא כמו רבי שנאה מתני' ונסיב לה אליבא דתנאי א"כ מה זה דאמר ארבעה ראשי שנים הן חמשה הוו דבשלמא אי ר"ש הוה תני בהדיא ברישא לא הוה רק ארבעה דאיהו ר"ש לא סבר אחד באלול ר"ה לבהמה אבל הא דאמרת דרבי נסיב לה אליבא דתנאי ותנא אחד באלול בשביל ר"ה א"כ חמשה ר"ה הוו ומשני אמר רבא ארבעה לד"ה לר"מ ארבעה דל רגלים לר"ש ארבעה דל מעשר בהמה:

    והרי רגלים דלא חיילי מאורתא - אפילו ביום לא חיילי עד יום שני למאן דאמר נדרים ונדבות אין מקריבין ביו"ט ומשני לאתויי מעיקרא מחייב וקאי בקונטרס פירש להביא קרבן מחויב ועומד הוא משעה שנדר והיה לו להקריבו מערב הרגל ולא הוקבעו רגלים לענין הקרבת הקרבן אלא לענין בל תאחר ומאורתא נמי חייל ולא פי' כן בשביל שיעבור בבל תאחר משנכנס רגל שלישי בתחלת הלילה דהא לר"מ דאמר לעיל ברגל אחד אינו עובר עד שיעבור כל הרגל וה"ה לרבנן עד שיעברו שלשה רגלים ובפרק ב' דביצה (ד' יט: ושם) אמר דאין מביאין תודה בחג המצות ובעצרת אלא בחג הסוכות משמע דאם הביא בחג הסוכות בחול המועד דלא עבר והא דפירש כאן בקונטרס דמאורתא חייל היינו לענין דאם מחויב ועומד לפני הרגל איכא כוליה רגל ואם נכנס רגל וקא נדר אפי' ליל ראשון ליכא כוליה רגל ואינו עולה למנין שלשה רגלים:

    מידי דתלי במעשה - ולמאן דאמר (במנחות דף סח.) אפילו בזמן שבית המקדש קיים האיר המזרח מתיר מ"מ עד יום הביאכם למצוה כדאמרינן במנחות פרק רבי ישמעאל (שם):

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    דתניא המשכיר בית לחברו לשנה מונה י"ב חדש מיום ליום - ואם א' לשנה זו אפי' לא עמד אלא באחד באדר כיון שהגיע יום אחד בניסן ושלמו לו שלשים יום עלתה לו שנה.

    דאפילו למ"ד יום אחד בשנה חשוב שנה שאני הכא דלא טרח אינש ואגר ביתא לבציר מל' יומין. ואקשינן ואימא ר"ה לשכירות בתים תשרי. ודחינן התם בתשרי כי אגר אינש ביתא לכלהו ימות הגשמים אגר.

    ותנא דידן ות"ק דברייתא בניסן נמי שכיחי קיטרי ולא אגר לתלתין יומין ותו לא.

    ובאחד באלול ר"ה למעשר בהמה.

    ר' אלעזר ור' שמעון אומרים באחד בתשרי - ואוקימנא לר' מאיר דתנן בבכורות פרק מעשר בהמה ר' מאיר אומר באחד באלול ר"ה למעשר בהמה ואקשינן והא אוקימנא רישא ר' שמעון דאמרינן ולרגלים מני ר' שמעון הוא נפקא מיניה לנודר כו'. רישא ר' שמעון כדאמרינן וסיפא נמי ר' שמעון דקתני סיפא ר' אלעזר ור' שמעון אומרים באחד בתשרי ומציעתא ר' מאיר.

    ופריק רב יוסף (לעולם) מתני' רבי הוא ונסב ליה למתניתין אליבא דתנאי - וברגלים סבר לה כר' שמעון ובמעשר בהמה סבר לה כר' מאיר. ובמה דשביק ר' עקיבא דדייקי דבריו בבכורות פר' מעשר בהמה באחד בתשרי ר"ה למעשר בהמה וסתים לן סתמא כר' מאיר דפליג עליה קשיא לן טובא. חדא דר"מ תלמיד דר"ע הוא. ועוד קי"ל בכל מקום הלכה כר' עקיבא אפי' מחברו. ואשכחנא בהדיא תמן אמר ר' יוחנן מפי שמועה אמרה מפי חגי זכריה ומלאכי ולפיכך לא דחאה בן עזאי לגמרי אלא אמר האלולין מעשרין בפני עצמן.

    אי הכי אמאי קתני ארבעה והא חמשה הוו למלכים ולרגלים שנים שזה בא' בניסן והוא ר"ה למלכים. אבל לרגלים בחמשה עשר בניסן הוא ובאחד באלול ובאחד בתשרי ובט"ו בשבט הרי (זה) [ה'] ופריק רבא [ארבעה] לדברי הכל. לר' מאיר דל רגלים כלומר חסר רגלים מן המשנה לגמרי נשארו לו [ארבע] אחד בניסן למלכים. ואחד באלול [ר"ה] למעשר בהמה. ואחד בתשרי ר"ה לשנים [ובט"ו] בשבט ר"ה לאילן הרי ארבעה. לר' שמעון דל מעשר בהמה כו' חסר מעשר בהמה מאחד באלול נשארו למלכים ולרגלים שנים ובאחד בתשרי ובט"ו בשבט הרי ד' אבל מעשר בהמה בפירוש חולק עם ר' מאיר במס' בכורות פרק מעשר בהמה. וסבר ר"ה למעשר בהמה באחד בתשרי. רב נחמן בר יצחק פריק ואמר הכי קתני ד' חדשים והם ניסן ואלול ותשרי ושבט. ובהן כמה ראשי שנים. למלכים ולרגלים בחדא חשיב להו ואותבינן עליה מהא דתניא ט"ז בניסן ר"ה לעומר. ו' בסיון ר"ה לשתי הלחם. לרבא ליתני ששה ד' דמתני' ועומר ושתי הלחם ששה.

    לרב נחמן דמוקים לה למתני' בד' חדשים ליתני ה' דהא סיון ליתא במתני' ופריק רב פפא תנא דידן לא חשיב ד' אלא מאי דחייל מאורתא כגון הא דקתני למלכים ואוקימנא לשטרות. כלומר משיחשיך השמש ונכנס אחד בניסן אם יכתב שטר חוב וכותב זמנו שנה שניה כותב אע"פ שעדיין לא האיר היום. אבל העומר ושתי הלחם שאין מצותן אלא ביום ולא בלילה לא קתני ואקשינן והלא רגלים דקתני במתניתין ולא אוקימנא אלא למעבר בלא תאחר מפני שלא הקריב נדרו. והקרבת הקרבנות ביום הן ולא בלילה וקתני. (ואקשינן והלא רגלים דקתני במתני' ולא אוקימנא אלא למעבר בלא תאחר) מפני דהקרבה לית' אלא ביממא הלתא הקרבן לירושלים בליליא מי ליתא אלא כיון דאתא לחוג ולא אייתי איחייבי ליה כאילו עבר עליה מעיקרא.

    ואקשינן והרי יובלות דקתני ביוה"כ תעבירו שופר וגו' דהוא ביום ולא בלילה וקתני במתני' ופרקינן מתני' ר' (שמעון) [ר"י בנו של ריב"ב] היא דאמר מר"ה חייל יובל ור"ה מאורתא הוא דחייל רב שישא פריק כי קחשיב תנא דידן מידי דלא תלי במעשה אלא כיון דחל הזמן נוהג כגון הללו ד' דמתני'. אבל עומר ושתי הלחם דתליין במעשה כגון עומר דתלי בקצירה ושתי הלחם בלישה ואפייה (הא) לא קא חשיב.

    והרי רגלים דאוקימנא לר"ש ולחייב בו לנודר בבל תאחר והקרבת הנדר מידי דתלי במעשה הוא וקתני. ופרקינן בל תאחר ממילא קא חייל כלומר אינו מתחייב בבל תאחר אלא אם לא יביא הקרבן ואיחור הבאת הקרבן אינו מעשה.

    Babylonian Talmud · folio map

    Rosh Hashanah 7b

    Rosh Hashanah 7b. The full printed text of this folio side - 17 numbered segments, about 275 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Rosh Hashanah 7b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026