Talmud Builders

    Meilah 21a

    Back to index

    English translation — Meilah 21a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Rav Sheshet adds that it is necessary for the mishna to teach this halakha , lest you say that the agent has uprooted the agency of the homeowner by adding to his instructions, and therefore the homeowner is not liable for the prohibition of misuse even for the first piece of meat. Consequently, the mishna teaches us that the homeowner is also liable.

    2MISHNA: If the homeowner said to the agent: Bring me this item or this money from the window in the wall or from the chest [ hadeluskema ], and the agent obeyed and brought it to him from the place that he instructed him, even though the homeowner said: In my heart, my desire was only that he should bring me the item from that other place, and as he brought it from this place he did not fulfill my instructions, nevertheless the homeowner is liable for misuse if the item or money is consecrated, as the agent did in fact fulfill his instructions. But if the homeowner said to the agent: Bring me this item or this money from the window in the wall, and the agent brought it to him from the chest; or if the homeowner said to the agent: Bring me this item or this money from the chest, and the agent brought it to him from the window, the agent is liable for misuse.

    3In a case where the homeowner sent consecrated money in the hand of a deaf-mute, an imbecile, or a minor, who lack halakhic competence and cannot be commissioned as agents, in order to purchase an item from a storekeeper, if they performed his agency, the homeowner is liable for misuse, as his instructions were fulfilled. If they did not perform his agency but purchased a different item from the storekeeper, the storekeeper is liable for misuse.

    4If the homeowner sent the money in the hand of a halakhically competent person and the homeowner remembered that the money was consecrated before the agent reached the storekeeper, the storekeeper is liable for misuse when he spends the money for his personal use. The homeowner is exempt from liability for misuse, because once he remembers that the money is consecrated his misuse is no longer unwitting, and one is liable to bring an offering for misuse only for unwitting misuse of consecrated property.

    5What shall the homeowner do in a case where he remembers that the money is consecrated, in order to prevent the storekeeper from liability for misuse? He takes one peruta or a vessel and says: The consecrated peruta , wherever it may be, is desacralized with this peruta or vessel. The peruta is thereby desacralized, as a consecrated item is desacralized with money and with an item that has the equivalent value of money. The result is that the storekeeper spends non-sacred money.

    6GEMARA: The mishna teaches that if the agent did as instructed by the homeowner, even if the homeowner claimed that he had another desire, it is the homeowner who is liable for misuse. The Gemara asks: What is the mishna teaching us? The Gemara answers: It is teaching that unspoken matters that remain in the heart are not significant matters. Therefore it is the homeowner who is liable, not the agent, despite the fact that the agent did not do what the homeowner desired.

    7§ The mishna teaches: In a case where the homeowner sent consecrated money in the hand of a deaf-mute, an imbecile, or a minor, who lack halakhic competence and cannot be commissioned as agents, in order to purchase an item from a storekeeper, if they performed his agency, the homeowner is liable for misuse, as his instructions were fulfilled. The Gemara raises a difficulty: But they cannot be involved in agency. Since these groups of people lack halakhic competence, they cannot be agents; if so, how can the homeowner be liable for misuse?

    8Rabbi Elazar says in explanation: The Sages rendered these individuals halakhically like a vat [ kema’atan ] of olives with regard to ritual impurity. Since it is beneficial for the homeowner when the moisture of the olives, i.e., liquid that seeps from the olives, leaks into a vat, as explained below, it is considered as though the homeowner had intent for the moisture to be there. Similarly, with regard to these categories of people, since it suits the homeowner when they do what he requested it is considered as though they acted with his intent.

    9As we learned in a mishna ( Teharot 9:1): When do the olives become susceptible to ritual impurity? From when they exude moisture. This is referring specifically to the moisture that emerges into the vat, but not the moisture that emerges into the basket. The moisture that comes into the vat softens the olives and is beneficial to the olive oil production, as it renders them easier to press. For this reason it is considered as though the homeowner has intent for the moisture to be there, and that moisture therefore renders the olives it touches susceptible to ritual impurity. By contrast, moisture in the basket serves no purpose, as it trickles out through holes in the basket. Consequently, it is not there with the intent of the homeowner and does not render the olives susceptible to ritual impurity.

    10Rabbi Yoḥanan says: This case of a deaf-mute, imbecile or minor, is like that which we learned in a baraita with regard to placing food for a joining of Shabbat boundaries, i.e., an eiruv : If one placed the food of the eiruv on a monkey, and the monkey brought it to the place where he wanted the eiruv deposited, or if he placed it on a trained elephant, and the elephant brought it to the proper location, and he told another person to receive it from the animal, it is a valid eiruv . Evidently, the agency is performed by the monkey or elephant, despite the fact that they are unfit to serve as agents. So too, in the case of the deaf-mute, imbecile, or minor, the agency is performed despite the fact that they cannot be involved in agency.

    11§ The mishna teaches: If the homeowner sent the money in the hand of a halakhically competent person and the homeowner remembered that the money was consecrated before the agent reached the storekeeper, the storekeeper is liable for misuse when he spends the money for his personal use. This indicates that the storekeeper is liable even though the agent did not remember, but the homeowner alone remembered. And the Gemara raises a contradiction from a baraita : If the homeowner remembered that the money was consecrated, but the agent did not remember, the agent is liable for misuse. If they both remembered that the money is consecrated, the storekeeper is liable for misuse.

    12Rav Sheshet said in resolution of this contradiction: The mishna is also referring to a case where both the agent and the agent remembered that the money was consecrated, and for this reason the storekeeper alone is liable for misuse.

    13MISHNA: If the homeowner gave the agent one consecrated peruta and said to him: Bring me lamps [ nerot ] with one-half of it and wicks with one-half of it, and the agent went and brought him wicks with the entire peruta , or lamps with the entire peruta ; or in a case where the homeowner said to the agent: Bring me lamps with the entire peruta or wicks with the entire peruta , and the agent went and brought him lamps with one-half of it and wicks with one-half of it, both of them are not liable for misuse of the peruta . In both cases, the homeowner is exempt because his instructions were fulfilled only with regard to half of a peruta , and the agent is exempt as he spent only half of a peruta on his own initiative.

    14But if the homeowner said to the agent: Bring me lamps from such and such place with one-half of the peruta and wicks from such and such place with one-half of the peruta , and the agent went and brought him lamps from the place that he designated for wicks, and wicks from the place that he designated for lamps, the agent is liable for misuse, as he deviated from the homeowner’s instructions by the sum of an entire peruta .

    15If the homeowner gave the agent two consecrated perutot , and said to him: Go and bring me an etrog , and he went and brought him an etrog with one peruta and a pomegranate with one peruta , both of them are liable for misuse. The homeowner is liable because his agency was performed with the sum of one peruta , and the agent is liable because he deviated from the homeowner’s instructions with one peruta . Rabbi Yehuda says: The homeowner is not liable for misuse, as he can say to the agent: I was seeking a large etrog worth two perutot , and you brought me a small, inferior etrog worth one peruta .

    16If the homeowner gave the agent a consecrated gold dinar, which is worth twenty-five silver dinars, as four silver dinars constitute a sela ; and said to the agent: Go and bring me a robe,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מהו דתימא וכו' ולא למעול בעה"ב קמ"לכיון דאמר טלו ודעתו של בעה"ב היינו שליחותיה ומעל:

    מתני' דלוסקמאטליקא דסבי שקורין טסק"א בלע"ז:

    אע"פ שאמר בעה"ב לא היה בלבישתביא לי אותו ממקום שהבאת לי אלא מזה האחר בעל הבית מעל שהרי נעשית שליחותו דדברים שבלב שהוא אומר לא היה בלבי על זה אינן דברים:

    לא עשה שליחותוממה שצוהו בעה"ב בעל הבית לא מעל דלא איתעבידא שליחותיה והם לא מעלו דלאו בני דעה נינהו אלא החנווני מעל לכשיוציא כשיתן אותה פרוטה לשום אדם דהשתא הוא משנה לה מקדש לחול כשמוציאה:

    שלחפרוטה של הקדש ביד פקח ונזכר בעה"ב שהיה של הקדש קודם שהגיעה ליד חנווני:

    החנווני מעלולא בעה"ב ולא שליח (דבעל הבית לא מעל דכיון דבעה"ב נזכר שהיא של הקדש קודם שהגיעה ליד החנווני החנווני מעל ולא בעל הבית ולא שליח) דבעה"ב לא מעל דכיון דנזכר בעה"ב קודם שנעשה שליחותו איפטר ליה ממעילה דה"ל מזיד ומעילה אינה נוהגת אלא בשגגה דכתיב וחטאה בשגגה מקדשי ה' ושליח נמי לא מעל שהרי עשה שליחותו אבל חנווני מעל לכשיוציא דהואיל ואינו יודע דשל הקדש היא הויא שגגה גביה:

    אלא כיצד יעשהבעה"ב כשנזכר לו שיוציא החנווני מידי מעילה נוטל פרוטה של חולין ואומר כו' קודם שיוציאנה החנווני:

    גמ' הא לאו בני שליחות נינהוהני חש"ו ואמאי מעל בעל הבית משיעשו שליחותו:

    עשאוםלחש"ו כמעטן של זיתים דתנן הזיתים מאימתי מקבלין טומאה משיזיעו זיעת המעטן שמחמת שמונחים במעטן בדוחק מתחממין ומזיעות טיפות שמן ובאותה זיעה ניחא ליה לבעה"ב משום דכבר מתחילין לכונסן כדי לסוחטן בבד וכיון דניחא ליה בההיא זיעה הרי הן מוכשרין:

    אבל לא זיעת הקופהאותה זיעה שמזיעין בקופה כשמלקטין אותן דההיא זיעה לא חשיבא ליה ולא ניחא ליה ולא מכשרא לקבל טומאה ומ"מ האי זיעת המעטן דניחא ליה בגווה אמרינן דקעביד שליחותיה דבעה"ב אע"ג דמעטן לאו בר זיעה הוא חשיבא הא זיעה ומכשרא לטומאה. הא נמי חרש שוטה וקטן אע"ג דלאו בני דעה נינהו כי איתעבידא שליחותיה על ידיהן הואיל וניחא ליה בגוויה מעל:

    ורבי יוחנן אמרמהכא דתנן נתנו לעירוב ע"ג הקוף והוליכו וקתני ה"ז עירוב אלמא אע"ג דלא הוי בן דעת הואיל ואיתעבידא שליחותיה הוי עירוב הכי נמי גבי חש"ו:

    ואע"ג דלא אידכר שליחלא מעל שליח אלא חנווני:

    ורמינהו נזכר בעה"ב ולא נזכר שליח השליח מעלדכיון שנזכר בעה"ב דה"ל מזיד פטור ממעילה אבל השליח דשוגג הוא מעל והיינו דאמר במס' חגיגה האי דמעל השליח היינו כהררין התלויין בשערה דשליח ענייא מאי עביד הא לא עביד אלא שליחותיה דבעה"ב:

    א"ר ששת מתני'היינו טעמא דחנווני לחודיה מעל שנזכרו שניהן בעה"ב ושליח והחנווני לא נזכר דשניהם הבעה"ב והשליח הוו להו מזידין ולכך לא מעלו אלא חנווני לחודיה דהוה שוגג:

    מתני' נתן לו פרוטה ואמר לו הבא לי בחציהכלי חרס שמדליקין בו את הנרות ובחציה פתילות:

    והלך והביא בכולה נרות או בכולה פתילותשניהם לא מעלו בעה"ב לא מעל שלא נעשה שליחותו והשליח נמי לא מעל שבדבר ששינה בו שליחותו לא היה בו אלא חצי פרוטה ואין מעילה בחצי פרוטה:

    או שאמר לו הבא לי כו'ה"נ שניהם לא מעלו משום טעמא דרישא:

    אבל אם אמר לו הבא לי בחציה נרות ממקום פלוני וכו'השליח מעל ששינה שליחות בפרוטה שלמה ומעל:

    והלך והביא לו בפרוטה אתרוג כו' שניהן מעלודהא נעשית שליחותו של בעה"ב בפרוטה והשליח נמי שינה בפרוטה שהוא אמר אתרוג גדול בב' פרוטות הייתי מבקש והבאת לי קטן ורע שלא הייתי מבקש כן:

    מעילה 21 עמוד א

    1מהו דתימא: עקר שליח שליחותיה דבעה"ב ולא למעול קמ"ל׃

    Mishna

    2אמר לו: ״הבא לי מן החלון או מן הדלוסקמא״, והביא לו. אע"פ שאמר בעה"ב ״לא היה בלבי אלא מזה״, והביא מזה בעה"ב מעל. אבל אם אמר לו: ״הבא לי מן החלון״, והביא לו מן הדלוסקמא, או ״מן הדלוסקמא״, והביא לו מן החלון השליח מעל.

    3שלח ביד חרש שוטה וקטן, אם עשו שליחותו בעה"ב מעל, לא עשו שליחותו חנווני מעל.

    4שלח ביד פקח, ונזכר עד שלא הגיע אצל חנווני חנווני מעל לכשיוציא.

    5כיצד יעשה? נוטל פרוטה או כלי, ואומר: ״פרוטה של הקדש בכל מקום שהוא מחולל על זה״, שההקדש נפדה בכסף ובשוה כסף.

    Gemara

    6מאי קמ"ל דברים שבלב אינם דברים.

    7שילח ביד חרש שוטה וקטן, אם עשו [וכו']. והא לאו בני שליחותא נינהו!

    8א"ר אלעזר: עשאום כמעטן של זיתים,׃

    9דתנן: הזיתים, מאימתי מקבלין טומאה? משיזיעו זיעת המעטן, ולא זיעת הקופה.

    10רבי יוחנן אמר: כאותה ששנינו, נתנו ע"ג הקוף והוליכו, או ע"ג הפיל והוליכו, (ואמר לאחר לקבלו ממנו) הרי זה עירוב. אלמא קא עבדא שליחותיה. ה"נ איתעביד שליחותיה.

    11שלח ביד פקח [וכו']. ואע"ג דלא אידכר שליח. ורמינהי: נזכר בעה"ב ולא נזכר שליח השליח מעל, (נזכרו שניהם חנוני מעל)!

    12א"ר ששת: מתני' (נמי) כשנזכרו שניהם׃

    Mishna

    13נתן לו פרוטה אמר לו: הבא לי בחציה נרות ובחציה פתילות והלך והביא לו בכולה פתילות או בכולה נרות או שאמר לו: הבא לי בכולה נרות או בכולה פתילות והלך והביא בחציה נרות ובחציה פתילות שניהם לא מעלו׃

    14אבל אם אמר לו הבא לי בחציה נרות ממקום פלוני ובחציה פתילות ממקום פלוני והלך והביא לו נרות ממקום פתילות ופתילות ממקום נרות השליח מעל׃

    15נתן לו שתי פרוטות ואמר לו לך והבא לי אתרוג והלך והביא לו באחת אתרוג ובאחת רימון שניהם מעלו רבי יהודה אומר בעה"ב לא מעל שהוא אומר לו אתרוג גדול הייתי מבקש והבאת לי קטן ורע׃

    16נתן לו דינר זהב ואמר לו לך והבא לי חלוק,׃

    Tosafot

    אמר לו הבא לי מן החלון והביא לו (מן הדלוסקמא) מן הדלוסקמא והביא לו (מן החלון) ולא פירש לו אי זה חלון ואיזו דלוסקמא ולשם היו הרבה חלונות או הרבה דלוסקמות אע"פ שאמר בעה"ב לא היה בלבי על זה אלא על זה פירוש לא היה דעתי על אותו חלון כי אם על האחר מ"מ בעה"ב מעל שהרי נעשה שליחותו דדברים שבלב אינן דברים:

    הבא לי מן החלון והביא מן הדלוסקמא כו' שליח מעלפי' לכשיוציא בעה"ב שהוא מסתמא גזבר שהרי עדיין לא יצאו מרשות הקדש עד שהוציאם:

    שלח ביד חש"ו עשו שליחותו בעה"ב מעלובגמ' פריך הא לאו בני שליחות נינהו:

    לא עשה שליחותו החנווני מעללפי שהחש"ו אינן בני מעילה הלכך הקדש לא יצא לחולין עד שבאו ליד החנווני ויוציאם החנווני ומעל החנווני נמי דקאמר לכשיוציא קאמר:

    כיצד יעשהפי' כיצד יעשה בעה"ב שלא ימעול החנווני:

    אמר ר' אלעזר עשאום כמעטןפי' דכיון דניחא ליה לבעה"ב במאי דעביד חש"ו הוו ליה כשליח דתנן הזיתים מאימתי מקבלין טומאה משיזיעו זיעת המעטן מעטן הוא שמשימין בו זיתים וזיעה קרי למוהל היוצא מהן וקאמר בגמ' דמה שיזיעו במעטן חשיב משקה דהא ניחא ליה ולא זיעות בקופה פי' דההוא לא חשיב משקה דלא ניחא ליה כיון דהולך לאיבוד ויש לתמוה דאטו לא שמעינן מכמה דוכתין ההיא דרשא יותן דומיא דכי יתן (ב"מ דף כב:) דכיון דניחא ליה אע"ג דאיהו גופיה לא חשיב משקה ולמה ליה לאתויי הך משנה ה"ל לאתויי נמי בעודהו הטל עליו ושמא התם איכא מעשה מיהא בידי שמים להכי אייתי ההיא דזיעת הזיתים דממילא ודמיא לשלח ביד חרש דכממילא דמי כיון שאינן בני שליחות:

    נתנו על גבי הקוף והוליכו [או] ע"ג הפיל [והוליכו] ה"ז עירובהקשה ר' אפרים דבפ' בכל מערבין (עירובין לא:) אמרינן אין זה עירוב ותירץ דהתם מיירי שהקוף עצמו מניחו לשם עירוב אבל הכא מיירי שאמר לאדם ליטלו מעל גבי הקוף ומעל גבי הגמל לכשיגיעו למקום ויניחנו לשם עירוב וקשה דאם כן לא מייתי הכא מידי כיון דבר דעת הניחו לכך נראה דהכא מיירי בעמד ורואהו שהפיל הניח הפת במקום הנחת עירוב ואמר תיקני לי פת אלמא דמתעבד שליחותיה אע"ג דשליח הפיל לאו בר דעת הכי נמי חרש דמעילה איתעביד שליחותיה וא"ת אדרבה נילף שליחות דמעילה משליחות דתרומה וגבי תרומה בעינן שליח בר דעת דאדרבה הוי עדיפא למילף מתרומה דהא כל עיקר שליחות דמעילה מתרומה הוא דיליף וי"ל כיון דשליח דמעילה בהוצאה ושינוי רשות הוא דהוי והכא הוי שינוי רשות על ידי שליחות בר דעת לכך מסתבר ליה לדמוייה להנך דמייתי דאין קפידא בבר דעת וגבי מידי דהנאה לא מהני שליחות במקום שהמעילה באה על ידי הנאה כדאמר בפ' ב' דקדושין (דף מג.) שלא מצינו בכל התורה כולה זה נהנה וזה מתחייב ומ"מ איצטריך למילף שליחות מתרומה דלא תימא דאין שליחות לדבר עבירה:

    הבא לי בחציה נרותנר הוא כור של ברזל או של חרס שמשימין בו שמן ופתילות והלך והביא לו בחציה נרות ובחציה פתילות:

    ושינה שהביא לו נרות ממקום פתילות ופתילות ממקום נרות השליח מעלשהרי שינה מדעת בעה"ב שהלך לקנות נרות ממקום אחר שלא נצטווה:

    והלך והביא לו בפרוטה אתרוג ובפרוטה רימון שניהם מעלו ר' יהודה אומר בעה"ב לא מעל כו' - בגמ' מפרש פלוגתייהו גבי חלוק וכה"ג פליגי באתרוג:

    נתן לו דינר זהבפי' שהוא כ"ד של כסף:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    Babylonian Talmud · folio map

    Meilah 21a

    Meilah 21a. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 302 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    מהו דתימא וכו' ולא למעול בעה"ב קמ"ל כיון דאמר טלו ודעתו של בעה"ב היינו שליחותיה ומעל:

    מתני' דלוסקמא טליקא דסבי שקורין טסק"א בלע"ז:

    אע"פ שאמר בעה"ב לא היה בלבי שתביא לי אותו ממקום שהבאת לי אלא מזה האחר בעל הבית מעל שהרי נעשית שליחותו דדברים שבלב שהוא אומר לא היה בלבי על זה אינן דברים:

    לא עשה שליחותו ממה שצוהו בעה"ב בעל הבית לא מעל דלא איתעבידא שליחותיה והם לא מעלו דלאו בני דעה נינהו אלא החנווני מעל לכשיוציא כשיתן אותה פרוטה לשום אדם דהשתא הוא משנה לה מקדש לחול כשמוציאה:

    שלח פרוטה של הקדש ביד פקח ונזכר בעה"ב שהיה של הקדש קודם שהגיעה ליד חנווני:

    החנווני מעל ולא בעה"ב ולא שליח (דבעל הבית לא מעל דכיון דבעה"ב נזכר שהיא של הקדש קודם שהגיעה ליד החנווני החנווני מעל ולא בעל הבית ולא שליח) דבעה"ב לא מעל דכיון דנזכר בעה"ב קודם שנעשה שליחותו איפטר ליה ממעילה דה"ל מזיד ומעילה אינה נוהגת אלא בשגגה דכתיב וחטאה בשגגה מקדשי ה' ושליח נמי לא מעל שהרי עשה שליחותו אבל חנווני מעל לכשיוציא דהואיל ואינו יודע דשל הקדש היא הויא שגגה גביה:

    אלא כיצד יעשה בעה"ב כשנזכר לו שיוציא החנווני מידי מעילה נוטל פרוטה של חולין ואומר כו' קודם שיוציאנה החנווני:

    גמ' הא לאו בני שליחות נינהו הני חש"ו ואמאי מעל בעל הבית משיעשו שליחותו:

    11 more comments on this page.

    Rashi on Meilah 21a · Sefaria

    Tosafot

    אמר לו הבא לי מן החלון והביא לו (מן הדלוסקמא) מן הדלוסקמא והביא לו (מן החלון) ולא פירש לו אי זה חלון ואיזו דלוסקמא ולשם היו הרבה חלונות או הרבה דלוסקמות אע"פ שאמר בעה"ב לא היה בלבי על זה אלא על זה פירוש לא היה דעתי על אותו חלון כי אם על האחר מ"מ בעה"ב מעל שהרי נעשה שליחותו דדברים שבלב אינן דברים:

    הבא לי מן החלון והביא מן הדלוסקמא כו' שליח מעל פי' לכשיוציא בעה"ב שהוא מסתמא גזבר שהרי עדיין לא יצאו מרשות הקדש עד שהוציאם:

    שלח ביד חש"ו עשו שליחותו בעה"ב מעל ובגמ' פריך הא לאו בני שליחות נינהו:

    לא עשה שליחותו החנווני מעל לפי שהחש"ו אינן בני מעילה הלכך הקדש לא יצא לחולין עד שבאו ליד החנווני ויוציאם החנווני ומעל החנווני נמי דקאמר לכשיוציא קאמר:

    כיצד יעשה פי' כיצד יעשה בעה"ב שלא ימעול החנווני:

    אמר ר' אלעזר עשאום כמעטן פי' דכיון דניחא ליה לבעה"ב במאי דעביד חש"ו הוו ליה כשליח דתנן הזיתים מאימתי מקבלין טומאה משיזיעו זיעת המעטן מעטן הוא שמשימין בו זיתים וזיעה קרי למוהל היוצא מהן וקאמר בגמ' דמה שיזיעו במעטן חשיב משקה דהא ניחא ליה ולא זיעות בקופה פי' דההוא לא חשיב משקה דלא ניחא ליה כיון דהולך לאיבוד ויש לתמוה דאטו לא שמעינן מכמה דוכתין ההיא דרשא יותן דומיא דכי יתן (ב"מ דף כב:) דכיון דניחא ליה אע"ג דאיהו גופיה לא חשיב משקה ולמה ליה לאתויי הך משנה ה"ל לאתויי נמי בעודהו הטל עליו ושמא התם איכא מעשה מיהא בידי שמים להכי אייתי ההיא דזיעת הזיתים דממילא ודמיא לשלח ביד חרש דכממילא דמי כיון שאינן בני שליחות:

    נתנו על גבי הקוף והוליכו [או] ע"ג הפיל [והוליכו] ה"ז עירוב הקשה ר' אפרים דבפ' בכל מערבין (עירובין לא:) אמרינן אין זה עירוב ותירץ דהתם מיירי שהקוף עצמו מניחו לשם עירוב אבל הכא מיירי שאמר לאדם ליטלו מעל גבי הקוף ומעל גבי הגמל לכשיגיעו למקום ויניחנו לשם עירוב וקשה דאם כן לא מייתי הכא מידי כיון דבר דעת הניחו לכך נראה דהכא מיירי בעמד ורואהו שהפיל הניח הפת במקום הנחת עירוב ואמר תיקני לי פת אלמא דמתעבד שליחותיה אע"ג דשליח הפיל לאו בר דעת הכי נמי חרש דמעילה איתעביד שליחותיה וא"ת אדרבה נילף שליחות דמעילה משליחות דתרומה וגבי תרומה בעינן שליח בר דעת דאדרבה הוי עדיפא למילף מתרומה דהא כל עיקר שליחות דמעילה מתרומה הוא דיליף וי"ל כיון דשליח דמעילה בהוצאה ושינוי רשות הוא דהוי והכא הוי שינוי רשות על ידי שליחות בר דעת לכך מסתבר ליה לדמוייה להנך דמייתי דאין קפידא בבר דעת וגבי מידי דהנאה לא מהני שליחות במקום שהמעילה באה על ידי הנאה כדאמר בפ' ב' דקדושין (דף מג.) שלא מצינו בכל התורה כולה זה נהנה וזה מתחייב ומ"מ איצטריך למילף שליחות מתרומה דלא תימא דאין שליחות לדבר עבירה:

    הבא לי בחציה נרות נר הוא כור של ברזל או של חרס שמשימין בו שמן ופתילות והלך והביא לו בחציה נרות ובחציה פתילות:

    3 more comments on this page.

    Tosafot on Meilah 21a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Meilah, daf 21, Amud Aleph, about 302 words in 16 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 16 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 19 words

      Opens “מהו דתימא: עקר שליח שליחותיה דבעה"ב ולא…”

    2. Segment 245 words

      Opens “מתני׳ אמר לו: ״הבא לי מן החלון…”

    3. Segment 315 words

      Opens “שלח ביד חרש שוטה וקטן, אם עשו…”

    4. Segment 412 words

      Opens “שלח ביד פקח, ונזכר עד שלא הגיע…”

    5. Segment 521 words

      Opens “כיצד יעשה? נוטל פרוטה או כלי, ואומר:…”

    6. Segment 67 words

      Opens “גמ׳ מאי קמ"ל דברים שבלב אינם דברים.…”

    7. Segment 713 words

      Opens “שילח ביד חרש שוטה וקטן, אם עשו…”

    8. Segment 86 words

      Opens “א"ר אלעזר: עשאום כמעטן של זיתים,…”

    9. Segment 911 words

      Opens “דתנן: הזיתים, מאימתי מקבלין טומאה? משיזיעו זיעת…”

    10. Segment 1027 words

      Opens “רבי יוחנן אמר: כאותה ששנינו, נתנו ע"ג…”

      Named: רבי יוחנן.

    11. Segment 1120 words

      Opens “שלח ביד פקח [וכו']. ואע"ג דלא אידכר…”

    12. Segment 126 words

      Opens “א"ר ששת: מתני' (נמי) כשנזכרו שניהם…”

    13. Segment 1339 words

      Opens “מתני׳ נתן לו פרוטה אמר לו: הבא…”

    14. Segment 1425 words

      Opens “אבל אם אמר לו הבא לי בחציה…”

    15. Segment 1536 words

      Opens “נתן לו שתי פרוטות ואמר לו לך…”

      Named: רבי יהודה.

    16. Segment 1610 words

      Opens “נתן לו דינר זהב ואמר לו לך…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Sheshet · Amoraim · Third generation of Amoraim

      Rabbi Sheshet was a prominent Amora, known for his vast knowledge despite being blind.

      Source: Meilah 21a · Segment 12 — “א"ר ששת: מתני' (נמי) כשנזכרו שניהם

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Meilah 21a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026