Talmud Builders

    Meilah 9b

    Back to index

    English translation — Meilah 9b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The Gemara raises an objection to Rav’s explanation from a mishna ( Zevaḥim 86a): And all of those unfit offerings, with regard to which it was taught that if they ascended to the altar they do not descend, in a case where they were dislodged from upon the altar, the priest does not restore them to the altar. And likewise, with regard to an ember that was dislodged from upon the altar, the priest does not restore it to the altar. It can be inferred from the mishna that if the ember was still on the altar, then the priest must restore it.

    2The Gemara explains the objection: Granted, according to Rabbi Yoḥanan this works out well, as he maintains that even after the shovelful of ashes has been removed, an ember on the pile of ashes still retains its sanctity. But according to Rav this is difficult. The Gemara answers that Rav could have said to you: An ember is different, as it has substance [ meshasha ] and is therefore still fit to be burned on the altar.

    3There is a Sage who stated this objection in the opposite manner: The mishna indicates that the reason that the priest must return it to the altar is because it is an ember, and that it has substance. It can be inferred from this that one who derives benefit from ash, which does not have substance, is not liable for misuse of consecrated property even when it is on the top of the altar. Granted, according to Rav this works out well, but according to Rabbi Yoḥanan it is difficult.

    4The Gemara answers that Rabbi Yoḥanan could have said to you: The same is true that even ash that was dislodged must be returned. And this is the reason that the mishna teaches an ember, and not ash: It is coming to teach us that even in the case of an ember, which has substance, if it is dislodged from upon the altar the priest does not return it.

    5§ One of the halakhot of misuse is that the violator must pay the value of the benefit he derived and add an extra one-fifth. It was stated that there is a dispute between amora’im with regard to this money: In the case of one who derives benefit from meat of an offering of the most sacred order before the sprinkling of the blood on the altar, or who derives benefit from sacrificial portions, such as the fats of offerings of lesser sanctity, after the sprinkling of the blood, Rav says: The value of that benefit which he derived is allocated for communal gift offerings, and Levi says: One must bring an item that is entirely consumed on the altar, e.g., incense. One does not bring a burnt offering with this money, as the hide of a burnt offering belongs to the priests.

    6It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Levi: This money paid for misuse of consecrated items, to where does it go? The Rabbis who are called: Those who learn before the Sages, say: One must bring an item that is entirely consumed on the altar, and what is that? Incense, which is burned on the altar in its entirety.

    7It is taught in another baraita in accordance with the opinion of Rav: In the case of one who derives benefit from money set aside for the purchase of a sin offering or set aside as money set aside for the purchase of a guilt offering, if he pays before his sin offering is sacrificed he must add the amount of the benefit he derived and an additional fifth and bring with that money a more expensive animal as his sin offering. And likewise, if he pays before his guilt offering is sacrificed, he must add the amount of the benefit he derived and an additional fifth and bring with that money a more expensive animal as his guilt offering. If his sin offering has already been sacrificed, the money is cast into the Dead Sea. If his guilt offering has already been sacrificed, the money is allocated for communal gift offerings.

    8The baraita continues: One who derives benefit from meat of an offering of the most sacred order before the sprinkling of the blood on the altar, or if he derives benefit from sacrificial portions, such as the fats of offerings of lesser sanctity, after the sprinkling of the blood, the value of that benefit which he derived is allocated for communal gift offerings. The baraita summarizes: The reimbursement for misuse of all offerings which are sacrificed on the altar is used to purchase items for the altar, whereas the reimbursement for misuse of all offerings which are consecrated for Temple maintenance is donated to Temple maintenance. And the reimbursement for misuse of all communal offerings is allocated for communal gift offerings.

    9The Gemara notes that this baraita itself is difficult, i.e., it is apparently self-contradictory. In the first clause it teaches that if he pays before his sin offering is sacrificed he must add the amount of the benefit he derived and an additional fifth and bring a more expensive animal as his sin offering, and if his sin offering has already been sacrificed the money is cast into the Dead Sea. But it is taught in the latter clause of the baraita : The reimbursement for misuse of all offerings that are sacrificed on the altar must be used to purchase items for the altar. The Gemara further explains the contradiction: And it can be inferred from this last statement that there is no difference if the owner has already achieved atonement through his sin offering and there is no difference if the owner has not yet achieved atonement through his sin offering.

    10The Gemara answers that the first clause is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, who says: Any sin offering whose owners achieved atonement by means of another animal must be left to die. Therefore, if the owner has achieved atonement, the money for misuse must be cast into the Dead Sea.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    וכולן שפקעו מעל גבי המזבח לא יחזירדקתני במסכת זבחים בפ' המזבח (דף פה:) ואלו אם עלו ירדו בשר קדשי קדשים וכו' הצמר שבראשי הכבשים ושער שבזקן התיישים (שמחובר) והעצמות והגידים והקרנים והטלפים בזמן שהן מחוברין יעלו שנאמר והקטיר הכהן את הכל המזבחה פרשו לא יעלו וכולן שעלו לראש המזבח ושוב פקעו מעל גבי המזבח לא יחזיר ואין בהן מעילה:

    וכן גחלת שפקעה מעל גבי המזבחולא מיירי בגחלת דאימורים אלא בגחלת דעצים קאמר דאי הוי גחלת דאימורים הוי חייב להחזיר שהרי לא נעשית מצוותן עד שנתרמה תרומת הדשן ומשמע נמי אפילו בגחלת שבתפוח מיירי דא"א שלא היו גחלים מעורבין באפר שצבור בתפוח ואם נפלה הגחלת מן התפוח לאש של מערכה ואח"כ פקעה הגחלת מן האש של מערכה לארץ לא יחזיר ואין בה מעילה:

    ומן הארץ על גבי המזבח הוא דלא יחזיר הא על גבי המזבחכגון שפקע מצד זה של מזבח לצד אחר שבמזבח:

    יחזירומדקא דייקי' דיחזיר משמע דמועלין בו אפילו לאחר תרומת הדשן והיינו כר' יוחנן וקשיא לרב:

    אמר לך רב שאני גחלת דאית ביה מששאמשום הכי חשיבא להחזירה ומועלין בה אפילו לאחר הרמת הדשן אבל דשן דלית ביה מששא לית ביה מעילה:

    איכא דמותיב להך גיסא טעמא דגחלת דאית ביה מששאדכי פקעה מעל גבי המזבח יחזיר הא אפר דלית ביה מששא אפילו על גבי המזבח לאחר תרומת הדשן אין בו מעילה קשיא לר' יוחנן אמר לך רבי יוחנן ה"ה דאפילו אפר שפקע מעל גבי המזבח לאחר תרומת הדשן יחזיר דמועלין בו והיינו טעמא דקתני גחלת ולא דשן לאשמועינן דאפילו גחלת דחשיבא כי פקעה מעל גבי המזבח לארץ לא יחזיר:

    רב אמר מה שנהנהכלומר קרן וחומש שחייב לשלם בשביל מה שנהנה יפלו לנדבה לקרבנות צבור וחייב נמי להביא אשם מעילות להתכפר בו בשביל שמעל:

    ולוי אמר יביא מאותו קרן וחומש דבר שכולו קרב למזבחדהיינו קטרת:

    מעילה זוקרן וחומש שחייב להביא בשביל שנהנה מן הקדשים להיכן הולכת:

    הלמידין לפני חכמיםדהיינו לוי לרבי איהו קתני הא ברייתא משמיה דרבי יביא דבר שכולו קרב למזבח דהיינו קטרת ואעפ"כ מביא אשם מעילות:

    הנהנה מדמי חטאת ומדמי אשםכגון שהפריש מעות לחטאתו או לאשמו ונהנה מקצתן עד שלא לקח חטאת יוסיף ויביא חטאתו. ה"ק אם נודע לו שנהנה מהן עד שלא קרב חטאתו שעדיין לא קנה החטאת מן הדמים שהפריש מוסיף האי קרן וחומש שחייב בשביל שמעל על הנהו מעות דפיישו שלא מעל בהן ויביא חטאתו מאלו ומאלו והוא הדין נמי לאשם:

    אם כבר קרבה חטאתועד שלא נודע לו שמעל ושוב נודע לו יוליך האי קרן וחומש לים המלח דאילו לא קרבה חטאתו עדיין היה מוסיף האי קרן וחומש על דמי חטאתו ומביא בהן חטאת מעילה אבל השתא דנודע לו לאחר שקרבה חטאתו הנך מעות דקרן וחומש שהיה צריך להוסיף על דמי חטאת כיון דקרבה חטאתו הוו להו כחטאת שכפרו בעליה דלמיתה אזלא והמעות ילכו לים המלח דהיינו במקום מיתה:

    כבר קרב אשמונמי יפלו המעות דקרן וחומש לנדבת צבור דקי"ל (תמורה דף יח.) כל שבחטאת מתה באשם רועה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה:

    הנהנה מקדשי קדשים כו' יפלו לנדבהוהיינו כוותיה דרב:

    כל קרבנות המזבחכלומר אם נהנה מקרבנות המזבח יפלו הקרן והחומש לנדבה למזבח:

    ואם נהנה מקדשי בדק הבית ישלם קרן וחומש לבדק הבית:

    לנדבת צבורלשופרות:

    מעילה ט עמוד ב

    1מיתיבי: וכולן, שפקעו מעל גבי המזבח לא יחזיר, וכן גחלת שפקעה מעל גבי המזבח לא יחזיר. הא על גבי המזבח יחזיר.

    2בשלמא לר' יוחנן, ניחא, אלא לרב, קשיא! אמר לך רב: שאני גחלת, דאית ביה מששא.

    3איכא דאמר לה להך גיסא: טעמא משום גחלת, דאית ביה מששא, הא אפר דלית ביה מששא, אפילו לגבי מזבח אין מועלין בו. בשלמא לרב, ניחא, אלא לרבי יוחנן, קשיא!

    4אמר לך רבי יוחנן: הוא הדין דאפילו אפר, והיינו טעמא דקתני גחלת קאתי לאשמועינן דאפילו גחלת, דאית בה מששא, כי פקעה מעל גבי המזבח לא יחזיר.

    5איתמר: הנהנה מבשר קדשי קדשים לפני זריקת דמים, ואמורי קדשים קלים לאחר זריקת דמים, רב אמר: מה שנהנה יפלו לנדבה. ולוי אמר: יביא דבר שכולו למזבח.

    Baraita

    6תניא כוותיה דלוי: מעילה זו להיכן הולכת? הלמידין לפני חכמים אומרים: יביא דבר שכולו למזבח. מאי ניהו? קטרת.

    Baraita

    7תניא כוותיה דרב: הנהנה מדמי חטאת ומדמי אשם, עד שלא קרבה חטאתו יוסיף ויביא חטאתו. ועד שלא קרבה אשמו יוסיף ויביא אשמו. קרב חטאתו ילכו לים המלח. כבר קרב אשמו יפלו לנדבה.

    8הנהנה מקדשי קדשים לפני זריקת דמים, ואימורי קדשים קלים לאחר זריקת דמים מה שנהנה יפלו לנדבה. כל קרבנות המזבח למזבח. קרבנות קדשי בדק הבית לבדק הבית. קרבנות צבור לנדבת צבור.

    9הא גופה קשיא, עד שלא קרבה חטאתו יוסיף ויביא חטאתו, משקרבה חטאתו ילכו לים המלח. וקתני כל קרבנות המזבח למזבח, ול"ש דאיכפור בעלים, ול"ש היכא דלא איכפור!

    10רישא ר' שמעון היא, דאמר: כל חטאת שכיפרו בעליה תמות.

    Tosafot

    וכולן שפקעו מעל גבי המזבח לא יחזירבפרק המזבח מקדש (זבחים דף פה:) איתא והאי אעצמות וגידים וטלפים דקאמר איירי בהו ברישא דהך דהא אם פרשו לא יעלו פירוש פירשו העצמות והגידים מן הבשר שהיו מחוברין ועלה קאי הך סיפא וקאמר וכולן בין מחוברין בין פירשו שפקעו מעל גבי המזבח לא יחזיר וכן גחלת שפקעה מעל גבי המזבח לא יחזיר הא על גבי המזבח יחזיר בשלמא לר' יוחנן דאמר לעיל גבי מעילה דלאחר תרומת הדשן נמי אכתי לא נעשית מצותו הא ניחא דהכא אמרינן יחזיר אלא לרב קשיא אמאי יחזיר כיון דנעשית מצותו דסלקא דעתך דגחלת כמו אפר וא"ת לישני דודאי לאחר תרומת הדשן הוי שפיר נעשית מצותו ולא אמרינן הכא יחזיר משום הוצאת הדשן אלא משום דצריך לתרום הדשן דהא הכא קודם חצות עסקינן שאז שעת תרומת הדשן ותדע מדמפלגי בין קודם חצות בין לאחר חצות בסיפא גבי איברים והכא גבי גחלת לא מפליג וכן משמע בסוגיא דגמרא דהתם גבי גחלת מיירי אף קודם חצות ואומר השר מקוצי דודאי הוזקק לפרש דיחזיר לאו משום תרומת הדשן דהרבה דשן יש לתרום מלבד זה דנהי דגבי מעילה איכא קפידא במה שלא נתרם הדשן כדמשמע לעיל היינו משום דלא נעשה מצותה שעומד הדשן שעל גב התפוח לתרום אבל היכא דפקע גחלת לית לן למימר יחזיר לקיים תרומת הדשן בהך גחלת כיון דאפשר לקיומה בשאר הדשן אבל לרבי יוחנן דאמר בהוצאת הדשן איכא קפידא ניחא שפיר דצריך להחזיר הגחלת משום דרחמנא אמר והוציא את (כל) הדשן:

    שאני גחלת דאית בה מששאכלומר דלא דמיא לאפר דהא יש בה מששא הילכך יחזיר דשייכא בה הקטרה:

    הנהנה מבשר קדשי קדשים לפני זריקת דמיםשאז הם קדשים לה' ואכתי לא הותרו לכהנים ומאימורי קדשים קלים לאחר זריקת דמים שאז הם קדשי לה' שהוברר חלק גבוה רב אמר מה שנהנה יפלו לנדבה לעולת קיץ למזבח והעורות הם לכהנים:

    הלמידין לפני חכמיםלאו היינו למידין לפני חכמים דסנהדרין (דף יז:) דמפרש התם היינו לוי שלא מצינו לוי שהוזכר מעולם בברייתא ועוד כי אין זו שיטה שיביא ראיה לדברי לוי מלוי עצמו:

    לא קרבה חטאתואין לפרש כדמשמע שנודע לו שמעל קודם שקרבה חטאת דאם כן בסמוך דקאמר כבר קרבה חטאתו ילכו לים המלח נצטרך לפרש כמו כן דקרבה חטאת קודם שנודע לו ואי אפשר לומר כן דהא רבה קאמר בסמוך דאם נודע לו לאחר כפרה יפלו לנדבה אלא הכי פירושו הכא לא קרבה חטאת שבא לשלם קודם שקרבה חטאתו יוסיף ויביא חטאת כלומר יוסיף הדמים שהוא חייב מקרן וחומש על חטאתו שיש לו ליקרב ויביאנה שמנה אבל לא איירי כלל בברייתא מן האשם של מעילה:

    יוסיף ויביא אשמופירוש אשם שמנה כדפרישית גבי חטאת:

    כבר קרבה חטאתופירוש שנודע לו קודם קריבת חטאתו כדפירשנו לעיל אך לא בא לשלם המעילה עד שיקרב חטאתו ילכו לים המלח שהרי אם היה חטאת היתה מתה כיון שנתכפר באחר הילכך עתה שהם מעות ילכו לים המלח:

    כבר קרב אשמו יפלו לנדבהשאם היה אשם היה רועה דכל שבחטאת מתה באשם רועה (תמורה דף יח.):

    כל קרבן המזבח למזבחואפילו נתכפרו בעלים באחרים ובסמוך פריך מרישא לסיפא:

    קרבנות בדק הביתכגון אם מעל בקדשי בדק הבית והביא קרן וחומש הם לבדק הבית ואפילו מתו הבעלים שהביאו שאין שם בעלים עליו:

    קרבנות צבור לצבורפירוש אף אם מתו אותו הדור של עולת [צבור] צבור קיימא כי דור הולך ודור בא (קהלת א׳:ד׳):

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    Babylonian Talmud · folio map

    Meilah 9b

    Meilah 9b. The full printed text of this folio side — 10 numbered segments, about 234 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    וכולן שפקעו מעל גבי המזבח לא יחזיר דקתני במסכת זבחים בפ' המזבח (דף פה:) ואלו אם עלו ירדו בשר קדשי קדשים וכו' הצמר שבראשי הכבשים ושער שבזקן התיישים (שמחובר) והעצמות והגידים והקרנים והטלפים בזמן שהן מחוברין יעלו שנאמר והקטיר הכהן את הכל המזבחה פרשו לא יעלו וכולן שעלו לראש המזבח ושוב פקעו מעל גבי המזבח לא יחזיר ואין בהן מעילה:

    וכן גחלת שפקעה מעל גבי המזבח ולא מיירי בגחלת דאימורים אלא בגחלת דעצים קאמר דאי הוי גחלת דאימורים הוי חייב להחזיר שהרי לא נעשית מצוותן עד שנתרמה תרומת הדשן ומשמע נמי אפילו בגחלת שבתפוח מיירי דא"א שלא היו גחלים מעורבין באפר שצבור בתפוח ואם נפלה הגחלת מן התפוח לאש של מערכה ואח"כ פקעה הגחלת מן האש של מערכה לארץ לא יחזיר ואין בה מעילה:

    ומן הארץ על גבי המזבח הוא דלא יחזיר הא על גבי המזבח כגון שפקע מצד זה של מזבח לצד אחר שבמזבח:

    יחזיר ומדקא דייקי' דיחזיר משמע דמועלין בו אפילו לאחר תרומת הדשן והיינו כר' יוחנן וקשיא לרב:

    אמר לך רב שאני גחלת דאית ביה מששא משום הכי חשיבא להחזירה ומועלין בה אפילו לאחר הרמת הדשן אבל דשן דלית ביה מששא לית ביה מעילה:

    איכא דמותיב להך גיסא טעמא דגחלת דאית ביה מששא דכי פקעה מעל גבי המזבח יחזיר הא אפר דלית ביה מששא אפילו על גבי המזבח לאחר תרומת הדשן אין בו מעילה קשיא לר' יוחנן אמר לך רבי יוחנן ה"ה דאפילו אפר שפקע מעל גבי המזבח לאחר תרומת הדשן יחזיר דמועלין בו והיינו טעמא דקתני גחלת ולא דשן לאשמועינן דאפילו גחלת דחשיבא כי פקעה מעל גבי המזבח לארץ לא יחזיר:

    רב אמר מה שנהנה כלומר קרן וחומש שחייב לשלם בשביל מה שנהנה יפלו לנדבה לקרבנות צבור וחייב נמי להביא אשם מעילות להתכפר בו בשביל שמעל:

    ולוי אמר יביא מאותו קרן וחומש דבר שכולו קרב למזבח דהיינו קטרת:

    9 more comments on this page.

    Rashi on Meilah 9b · Sefaria

    Tosafot

    וכולן שפקעו מעל גבי המזבח לא יחזיר בפרק המזבח מקדש (זבחים דף פה:) איתא והאי אעצמות וגידים וטלפים דקאמר איירי בהו ברישא דהך דהא אם פרשו לא יעלו פירוש פירשו העצמות והגידים מן הבשר שהיו מחוברין ועלה קאי הך סיפא וקאמר וכולן בין מחוברין בין פירשו שפקעו מעל גבי המזבח לא יחזיר וכן גחלת שפקעה מעל גבי המזבח לא יחזיר הא על גבי המזבח יחזיר בשלמא לר' יוחנן דאמר לעיל גבי מעילה דלאחר תרומת הדשן נמי אכתי לא נעשית מצותו הא ניחא דהכא אמרינן יחזיר אלא לרב קשיא אמאי יחזיר כיון דנעשית מצותו דסלקא דעתך דגחלת כמו אפר וא"ת לישני דודאי לאחר תרומת הדשן הוי שפיר נעשית מצותו ולא אמרינן הכא יחזיר משום הוצאת הדשן אלא משום דצריך לתרום הדשן דהא הכא קודם חצות עסקינן שאז שעת תרומת הדשן ותדע מדמפלגי בין קודם חצות בין לאחר חצות בסיפא גבי איברים והכא גבי גחלת לא מפליג וכן משמע בסוגיא דגמרא דהתם גבי גחלת מיירי אף קודם חצות ואומר השר מקוצי דודאי הוזקק לפרש דיחזיר לאו משום תרומת הדשן דהרבה דשן יש לתרום מלבד זה דנהי דגבי מעילה איכא קפידא במה שלא נתרם הדשן כדמשמע לעיל היינו משום דלא נעשה מצותה שעומד הדשן שעל גב התפוח לתרום אבל היכא דפקע גחלת לית לן למימר יחזיר לקיים תרומת הדשן בהך גחלת כיון דאפשר לקיומה בשאר הדשן אבל לרבי יוחנן דאמר בהוצאת הדשן איכא קפידא ניחא שפיר דצריך להחזיר הגחלת משום דרחמנא אמר והוציא את (כל) הדשן:

    שאני גחלת דאית בה מששא כלומר דלא דמיא לאפר דהא יש בה מששא הילכך יחזיר דשייכא בה הקטרה:

    הנהנה מבשר קדשי קדשים לפני זריקת דמים שאז הם קדשים לה' ואכתי לא הותרו לכהנים ומאימורי קדשים קלים לאחר זריקת דמים שאז הם קדשי לה' שהוברר חלק גבוה רב אמר מה שנהנה יפלו לנדבה לעולת קיץ למזבח והעורות הם לכהנים:

    הלמידין לפני חכמים לאו היינו למידין לפני חכמים דסנהדרין (דף יז:) דמפרש התם היינו לוי שלא מצינו לוי שהוזכר מעולם בברייתא ועוד כי אין זו שיטה שיביא ראיה לדברי לוי מלוי עצמו:

    לא קרבה חטאתו אין לפרש כדמשמע שנודע לו שמעל קודם שקרבה חטאת דאם כן בסמוך דקאמר כבר קרבה חטאתו ילכו לים המלח נצטרך לפרש כמו כן דקרבה חטאת קודם שנודע לו ואי אפשר לומר כן דהא רבה קאמר בסמוך דאם נודע לו לאחר כפרה יפלו לנדבה אלא הכי פירושו הכא לא קרבה חטאת שבא לשלם קודם שקרבה חטאתו יוסיף ויביא חטאת כלומר יוסיף הדמים שהוא חייב מקרן וחומש על חטאתו שיש לו ליקרב ויביאנה שמנה אבל לא איירי כלל בברייתא מן האשם של מעילה:

    יוסיף ויביא אשמו פירוש אשם שמנה כדפרישית גבי חטאת:

    כבר קרבה חטאתו פירוש שנודע לו קודם קריבת חטאתו כדפירשנו לעיל אך לא בא לשלם המעילה עד שיקרב חטאתו ילכו לים המלח שהרי אם היה חטאת היתה מתה כיון שנתכפר באחר הילכך עתה שהם מעות ילכו לים המלח:

    כבר קרב אשמו יפלו לנדבה שאם היה אשם היה רועה דכל שבחטאת מתה באשם רועה (תמורה דף יח.):

    3 more comments on this page.

    Tosafot on Meilah 9b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Meilah, daf 9, Amud Bet, about 234 words in 10 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 10 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 121 words

      Opens “מיתיבי: וכולן, שפקעו מעל גבי המזבח לא…”

    2. Segment 215 words

      Opens “בשלמא לר' יוחנן, ניחא, אלא לרב, קשיא!…”

    3. Segment 329 words

      Opens “איכא דאמר לה להך גיסא: טעמא משום…”

      Named: רבי יוחנן.

    4. Segment 426 words

      Opens “אמר לך רבי יוחנן: הוא הדין דאפילו…”

      Named: רבי יוחנן.

    5. Segment 526 words

      Opens “איתמר: הנהנה מבשר קדשי קדשים לפני זריקת…”

      Named: רב אמר.

    6. Segment 618 words

      Opens “תניא כוותיה דלוי: מעילה זו להיכן הולכת?…”

    7. Segment 732 words

      Opens “תניא כוותיה דרב: הנהנה מדמי חטאת ומדמי…”

      Named: רב חטאתו, רב אשמו, רבה.

    8. Segment 830 words

      Opens “הנהנה מקדשי קדשים לפני זריקת דמים, ואימורי…”

    9. Segment 927 words

      Opens “הא גופה קשיא, עד שלא קרבה חטאתו…”

      Named: רבה.

    10. Segment 1010 words

      Opens “רישא ר' שמעון היא, דאמר: כל חטאת…”

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Meilah 9b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026