Talmud Builders

    Meilah 2a

    Back to index

    English translation — Meilah 2a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1MISHNA: Offerings of the most sacred order that were disqualified before their blood was sprinkled on the altar, e.g., if one slaughtered them in the south of the Temple courtyard, and not in the north as required, are subject to the following halakha : One is liable for misusing them, i.e., one who derives benefit from them must bring a guilt offering and pay the principal and an additional one-fifth of their value. If he improperly slaughtered them in the south of the courtyard and properly collected their blood in the north, or even if he properly slaughtered them in the north of the courtyard but improperly collected their blood in the south, although the more significant rite was performed improperly, one is liable for misuse if he derives benefit from the animals.

    2The same halakha that applies if the location of the sacrificial rites was altered likewise applies if the time of those rites was altered. Accordingly, if one properly slaughtered them during the day and improperly sprinkled their blood at night, or if he improperly slaughtered them at night and properly sprinkled their blood during the day, one is liable for misuse if he derives benefit from the animals. Or in a case where one slaughtered them with the intent to partake of their meat or sprinkle their blood beyond its designated time, rendering it piggul , or outside its designated area, disqualifying the offering, he is liable for misusing them if he derives benefit from the animals.

    3Rabbi Yehoshua stated a principle with regard to misuse of disqualified sacrificial animals: With regard to any sacrificial animal that had a period of fitness to the priests before it was disqualified, one is not liable for misusing it. Misuse applies specifically to items consecrated to God, which are not permitted for human consumption at all. Once the offering was permitted for consumption by the priests, it is no longer in that category. And with regard to any sacrificial animal that did not have a period of fitness for the priests before it was disqualified, one is liable for misusing it if he derives benefit from it, as it remained consecrated to God throughout.

    4Which is the sacrificial animal that had a period of fitness for the priests? This category includes a sacrificial animal whose meat remained overnight after its blood was presented on the altar and therefore came to have the status of notar and was therefore disqualified, and one that was disqualified when it became ritually impure, and one that left the Temple courtyard and was thereby disqualified. All of these disqualifications transpired after consumption of the sacrificial meat was permitted, and therefore one who derives benefit from these offerings is not liable for misuse.

    5And which is the sacrificial animal that did not have a period of fitness for the priests? It is a sacrificial animal that was slaughtered with the intent to partake of it or sprinkle its blood beyond its designated time, or outside its designated area, or one that those unfit for Temple service collected and sprinkled its blood. All of these disqualifications took effect before consumption of the sacrificial meat was permitted. The offerings therefore remain consecrated to God, and one is liable for misuse if he derives benefit from them.

    6GEMARA: The mishna teaches: With regard to offerings of the most sacred order that were disqualified before their blood was sprinkled on the altar, e.g., if one slaughtered them in the south of the Temple courtyard, one who derives benefit from them is liable for misusing them. The Gemara asks: Isn’t it obvious? Just because their slaughter was performed in the south, should we revoke their status as subject to the halakhot of misuse?

    7The Gemara answers: It was necessary for the mishna to mention the case of slaughtering them in the south, as it might enter your mind to say that since Ulla says that Rabbi Yoḥanan says: Sacrificial animals that died without being sacrificed are excluded from being subject to the halakhot of misuse by Torah law, so too, in the case of offerings of the most sacred order that were improperly slaughtered in the south, they are considered as though they were strangled to death, and therefore they are no longer subject to misuse.

    8Consequently, the mishna teaches us that although they were slaughtered improperly, they are not considered to have the status of sacrificial animals that died, as those are not fit at all. But with regard to slaughtering an animal in the south, although this is not fitting for offerings of the most sacred order, yet the act is still classified as slaughter of sacrificial animals, as slaughter in the south is fitting for offerings of lesser sanctity.

    9§ The Gemara asks: Why do I need the mishna to teach all of these different cases? It could have mentioned just one case, from which one would have derived the principle that even in a situation where the rite of the offering is not performed in the proper manner, the animal can still be subject to the halakhot of misuse.

    10The Gemara explains: All these cases are necessary. If the mishna had taught only the case of one who improperly slaughtered them in the south of the courtyard and properly collected their blood in the north, one might have thought that it is only here, in this case, that the animals are subject to the halakhot of misuse, as the collection of the blood was in the north. But if he slaughtered them in the north and collected their blood in the south, since the collection, which is a more fundamental rite than the slaughter, is in the south, one might think that they are removed from the status of being subject to the halakhot of misuse. Therefore, the mishna mentions that case as well.

    11And if the mishna had taught only these aforementioned cases, I would say that only in such situations is the offering subject to the halakhot of misuse, as they were at least sacrificed during the day, which is the appropriate time for sacrifice. But if one slaughtered an offering at night and sprinkled its blood during the day, it would not be subject to the halakhot of misuse, as night is not the appropriate time for sacrifice, and therefore in this case of one who slaughtered at night, the animal is removed from its status of being subject to the halakhot of misuse.

    12And if the mishna had taught only the case where he slaughtered it at night and collected the blood during the day, I would say: Since he collected the blood during the day, as required, the offering retains its status and is subject to the halakhot of misuse. But if he slaughtered animals during the day and sprinkled their blood, which is the main act of sacrifice, at night, since it is not a time fit for sacrifice, it is considered as though they were strangled, and they are not subject to the halakhot of misuse. Therefore, the mishna teaches us all of these cases.

    13§ The mishna teaches: If one slaughtered sacrificial animals with the intent to partake of their meat or sprinkle their blood beyond its designated time, rendering them piggul , or outside its designated area, disqualifying them, he is liable for misusing them if he derives benefit from them. The Gemara asks: For what are these sacrificial animals fit? Since they are unfit for both sacrifice and consumption by the priests, even in the case of offerings of lesser sanctity, why are they considered as consecrated items that are subject to misuse?

    14The Gemara answers: Since sprinkling their blood on the altar renders them accepted in that they receive their status of being subject to piggul , therefore they have still not entirely lost their sanctified status and are subject to misuse. In other words, an offering with regard to which there was an improper intention is rendered piggul only if all its permitting factors, one of which is sprinkling the blood, are performed properly (see Zevaḥim 28b). The fact that its permitting factors are important for the purpose of rendering it subject to piggul shows that the offering has not lost its consecrated status.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מתני' קדשי קדשים ששחטן בדרוםאע"ג דדינן לישחט בצפון לא יצאו מקדושתן לגבי מעילה שהנהנה מהן שוה פרוטה מעל. כיצד שחטן וכו' דלא תימא שחטן בדרום וקיבל דמן בצפון דהא הוי עיקר עבודה דמקבלה ואילך מצות כהונה ומקבלה ואילך הוי בצפון אלא אפילו שחטן בצפון וקיבל דמן בדרום אף על גב דקבלה דהיינו עיקר עבודה היא בדרום שלא כדינן אפילו הכי מועלין בהן:

    וכן אם שחט ביום וזרק דמן בלילהאע"ג דלילה לאו זמן הקרבה היא מועלין בהן:

    וכן אם שחט בלילה וזרק ביוםוהאי כל דכן הוא דמועלין בהן דהא זריקה דהיא עיקר עבודה הוית ביום וזו ואין צריך לומר זו קתני:

    או ששחטןבצפון ביום וחישב עליהן לאוכלן חוץ לזמנן דהיינו פיגול ויש בו כרת:

    או חוץ למקומןדהיינו פיגול ואין בו כרת אפ"ה מועלין בהן. ותרוייהו פיגול דחוץ לזמנו ופיגול דחוץ למקומו מחד קרא נפקי (זבחים דף כח.) מואם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו וגו' דאיתקש חוץ למקומו לחוץ לזמנו וקרי ליה פיגול אבל לא הוי פיגול גמור דליחייב עליה כרת:

    כלל אמר רבי יהושע כל שהיתה לה שעה היתר לכהניםושוב נפסלה מהם:

    אין מועלין בהדלא קרינא בה מקדשי ה' (ויקרא ה) הואיל וכבר היתה ראויה לכהנים:

    ואיזו היא שהיתה לה שעת היתר לכהנים שלנה ושנטמאתדהואיל ושחיטה וזריקה הוו כראוי דהיתה ראויה לכהנים אע"ג דשוב נפסלה בלינה או ביוצא דהשתא לית בה היתר לכהנים אין מועלין בה:

    שלנההבשר לאחר זריקה או שנטמאת או שיצאת חוץ לקלעים לאחר זריקה דאף על גב דהשתא אינה ראויה לכהנים הואיל והיתה לה שעת הכושר קודם שנפסלה:

    ואי זו היא שלא היתה לה כו' שנשחטה חוץ לזמנה וכו'וה"ה לכל הני דתנא ברישא שחטה בדרום או בלילה שלא היה להן שעת היתר לכהנים. והיינו טעמא דנקיט הני תרין דחוץ לזמנו וחוץ למקומו טפי מכל הני דתנא ברישא דמועלין בהן דהני תרי איתקוש אהדדי ומחד קרא נפקי במס' זבחים (דף כח.) מואם האכל יאכל וגו':

    ושקבלו פסולין וזרקו את דמהבטמאין מיירי ובקרבנות יחיד דלא הותרה בהן טומאה:

    ושקבלו פסוליןבעלי מומין וה"ה נמי דתני ברישא להא:

    גמ' ס"ד אמינא הואיל ואמר עולאלקמן בפרק ולד חטאת (מעילה דף יב.) קדשים שמתו יצאו מידי מעילה דבר תורה אבל מדרבנן אית בהו מעילה כדאיתא לקמן:

    כמאן דחנקינון דמווליהוו כקדשים שמתו דיצאו מידי מעילה דלא חזו לא לגבוה ולא להדיוט דאין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים קמ"ל דלא:

    קדשים שמתו וכו' אבל ראוי הוא לקדשים קליםכדתנן באיזהו מקומן (זבחים דף נה.) קדשים קלים שחיטתן בכ"מ בעזרה:

    למה לי למיתני כל הנידתני במתניתין דמועלין בהן ליתני חדא מינייהו ואע"ג דלא נעשית כמצותו מועלין בו וממילא ידענא דה"ה לכל הני:

    דקבלה בדרום היאדהיא עיקר עבודה:

    משום דיממא זמן הקרבה הוא:

    ה"ג אבל שחט בלילה וזרק ביום ובלילה לאו זמן הקרבה הוא והאי דשחט בלילה אימא וכו':

    ואי תנא שחטה בלילה וכו' אבל שחט ביום וזרק בלילהוה"ה אם שחט בלילה וזרק בלילה דזריקה דעיקר עבודה היא הויא בלילה:

    אימא כמאן דחנקינון דמי קא משמע לןדמועלין דלילה לאו מחוסר זמן הוא. והאי בעל הש"ס דייק ממתניתין ולא ס"ל דזו ואצ"ל זו קתני:

    חוץ לזמנו וחוץ למקומו למאי חזוכלומר כל הני דתני במתניתין בדין הוא דמועלין בהן דהאי דשחטן בדרום ראוי לקדשים קלים כדאמרינן לעיל ושחט בלילה נמי או זרק בלילה דין הוא דמועלין בהן דלילה לאו מחוסר זמן הוא אלא שחט על מנת להקטיר חוץ לזמנו או חוץ למקומו למאי חזיא הא שחיטה דמועלין בה הא פגול הוי ולא חזו לא אימורין [לגבוה] ולא בשר לכהנים ולא הוו קדשים ראויין כלל ואמאי מועלין בהן:

    ומשני הואיל ומרצין לפיגולןכלומר הואיל והאי שחיטת פיגול חשיבא כולי האי דלעולם לא מיקבע בפיגול לחייבו כרת עד שיקרבו כל מתירין שיזרק הדם כדאמרינן במס' זבחים (דף כח:) פגול הוא לא ירצה ואמרינן כהרצאת כשר דכתיב ביה ירצה לכפר כך הרצאת פסול דפיגול מה הרצאת כשר לא הורצה עד שיקרבו כל מתיריו לשמו כך הרצאת פסול לא נקבע פסול פיגול לחייבו כרת עד שיקרבו כל מתיריו לשם פיגול והיינו מרצין שמרצה (לצורך) הזריקה למקבעיה בפיגול וכיון דהא זריקה חשובה כל כך דצריכה מרצין לפיגול אכתי לא יצאת מקדושתה ומועלין בה:

    מעילה ב עמוד א

    Mishna

    1קדשים ששחטן בדרום מועלין בהן. שחטן בדרום וקיבל דמן בצפון, בצפון וקיבל דמן בדרום,׃

    2שחט ביום וזרק בלילה, בלילה וזרק ביום, או ששחטן חוץ לזמנו וחוץ למקומו מועלין בהן.

    3כלל א"ר יהושע: כל שהיה לה שעת היתר לכהנים אין מועלין בה, וכל שלא היה לה שעת היתר לכהנים מועלין בה.

    4איזו היא שהיה לה שעת היתר לכהנים? שלנה, ושנטמאה, ושיצאה.

    5ואיזו היא שלא היה לה שעת היתר לכהנים? שנשחטה חוץ לזמנה, חוץ למקומה, ושקיבלו פסולין וזרקו את דמה.

    Gemara

    6קתני: קדשי קדשים ששחטן בדרום מועלין בהן. פשיטא, משום דשחיטתן בדרום אפיקינון מידי מעילה?

    7איצטריך, סד"א הואיל ואמר עולא א"ר יוחנן: קדשים שמתו יצאו מידי מעילה דבר תורה, ה"נ קדשי קדשים לגבי דרום, כמה דחנקינון דמי.

    8קמ"ל קדשים שמתו לא חזו כלל. אבל דרום נהי דאינו ראוי לקדשי קדשים, אבל ראוי הוא לקדשים קלים.

    9ל"ל למיתני כל הני?

    10צריכי: אי תנא שחטן בדרום וקיבל דמן בצפון, הכא דאית בהו מעילה, משום דקבלה בצפון הוא. אבל שחטן בצפון וקיבל דמן בדרום, הואיל וקיבל בדרום הוא נפיק מידי מעילה.

    11ואי תנא האי, ה"א יממא זמן הקרבה הוא, אבל שחטה בלילה וזרק ביום לילה לאו זמן הקרבה, והאי דשחט בלילה [אימא] דנפיק מידי מעילה!

    12ואי תנא שחטה בלילה, ה"א הואיל וקבל דמה ביום אית בה מעילה, אבל שחטן ביום וזרק דמן בלילה, הואיל ולאו זמן הקרבה הוא כמאן דחנקינון דמי, ולא אית בהו מעילה, קמשמע לן.

    13חוץ לזמנו וחוץ למקומו. למאי חזו?

    14הואיל ומרצין לפיגולין.

    Tosafot

    מתני' קדשי קדשיםכגון חטאת ואשם ושלמי צבור שיש בהן מעילה עד שיהא בהן שעת היתר לכהנים דהיינו לאחר זריקה דעד שעת זריקה מיקרו קדשי ה' ובאימורים אף לאחר זריקה אבל בקדשים קלים אין בהן מעילה עד לאחר זריקה שאז הוברר חלק גבוה ואז יש מעילה באימוריהן:

    ששחטן בדרוםודינן לישחט בצפון כדאי' בפ' איזהו מקומן (זבחים דף מז.) מועלין בהן בגמרא מפרש מאי רבותא וא"ת האי ששחטן בדרום היכי דמי אי דקבל בצפון הא למה לי תנינא בסמוך בסיפא ואי דקבל בדרום אם כן ברישא הוי ליה למיתני ששחטו בדרום וקבל בצפון וכן שחטו בצפון וקבל בדרום דלא הוי רבותא כל כך כמו ששחטו בדרום וקבל בדרום דסדר משנתינו כך הוא ששונה אותו שיש בו חידוש יותר בסיפא כדעביד בגמ' צריכותא ולפי זה ששונה חידוש זה ברישא א"כ תני זו ואין צריך לומר זו והדר תני לא זו אף זו ואין זו שיטת תנאים דכולל ברישא שינוי מקום דדרום והדר מפרש כיצד קתני כלומר כיצד הוי שינוי מקום דדרום שאמרו כגון ששחטן בדרום וקבל בצפון כו' אבל שחטן בדרום וקבל בדרום בהא לא מיירי מתני' ונראה לפום ריהטא דבכי ה"ג לית בהו מעילה מדלא מפרש להו במתניתין ויש טעם בדבר משום דשינה בהו כ"כ מיהו נראה למהר"ר פרץ שי' דאין זו סברא דהא בגמ' מפרש טעמא דמתניתין דמועלין בהן אע"ג דשינה ועשה בפסול משום דהוא ראוי לקדשים קלים וא"כ מה לי חד פסול מה לי תרי פסולי לכן נ"ל דהוא הדין בשחט וקבל בדרום דמועלין והא דלא תני במתניתין אע"ג דהוא רבותא טפי כך דרך משנה ולפי ששונה כל אחד בפני עצמו לא חש לשנותם ביחד כדאשכחן בפ' הבא על יבמתו (יבמות דף נג:) דקתני הבא על יבמתו בין בשוגג בין במזיד כו' ובגמרא תני אפילו שניהם ובמשנה שייריה אע"ג דהוי רבותא טפי משום דמסתמא כיון דשמעת חדא לריעותא ה"ה בתרתי:

    שחטן בדרום וקבל דמן בצפון שחטן בצפון וקבל דמן בדרוםבגמ' מפרש [הא] דתנן קבל בדרום לרבותא דאע"ג דשינה בקבלה דעיקר עבודה היא מ"מ מועלין שחט ביום וזרק בלילה שחט בלילה וזרק ביום כך הגירסא ברוב הספרים ונראה לר"י שהוא שיבוש דאית ליה למיתני אותו שהוא חידוש יותר בסיפא כמו גבי דרום אלא גרסינן איפכא שחט בלילה וזרק ביום שחט ביום וזרק בלילה דזריקה עיקר עבודה והויא חידוש יותר כששינה בזריקה דאיכא מעילה ולהכי שביק קבלה גבי לילה ונקט זריקה משום דאי אפשר לצמצם שתהא שחיטה ממש בסוף הלילה והקבלה מיד ביום דקבלה ושחיטה תכופות זו לזו:

    כל שהיה לה שעת היתר לכהניםשנעשית בזריקה אין מועלין דלא קרינא בהו קדשי ה':

    פשיטא משום דשחטן בדרום אפקינון מידי מעילהוא"ת לישני דהא קמ"ל דזריקה לא מהניא בהו לאפוקי מידי מעילה י"ל דהא פשיטא הוא כיון שהזריקה בפסול דלא מהניא ולא מידי ועוד י"ל דלפי מה שפירש מורי ניחא שפיר ולקמיה אפרש בעזרת השם:

    קדשים שמתו יצאו מידי מעילה כו'דכיון שהולכין לאיבוד לא איקרו קדשי ה':

    חוץ לזמנו וחוץ למקומו למאי חזוכלומר הוה ליה למימר דהוי כמאן' דחנקינהו דלא חזו למידי וקשה דמאי פריך השתא [כל הני דתני במתניתין] כיון דאיכא מ"ד אם עלו לא ירדו לא אמרינן כמאן דחנקינון כל שכן דניחא טפי חוץ לזמנו וחוץ למקומו דלא נימא כמאן דחנקינהו דהא לכולי עלמא אם עלו לא ירדו כדפרישית לקמן לכן נ"ל דגרסינן חוץ למקומו למה לי כלומר פשיטא דלא הוי כמאן דחנקינהו מטעמא דעלו לא ירדו כדפרישית דעדיף מכולהו ומשני הואיל ומרצה לפיגולו כלומר הא קמ"ל דזריקה לא מפקע מידי מעילה דסד"א דאע"ג דפסולה מ"מ מרצה לקבוע פיגול ולחייב כרת (ואע"ג) דבעינן בפיגול כהרצאת כשר וא"כ תועיל נמי להוציאה מידי מעילה קמ"ל ונראה דוחק לפרש שלא היה יודע המקשה האמת שבא לומר דזריקה לא מפקע מידי מעילה והא פי' לעיל דעל כרחיה הוא ממילתיה דר' יהושע לכן נראה למורי הכי דגרס שפיר למאי חזו כלומר ודאי ידענא דרבותא משום זריקה ע"כ כדפרישית מיהו מה חידוש יש כיון שאין שום ראויות בזריקה מהיכי תיתי דמפקע מידי מעילה ומשני הואיל ומרצה לפיגולו ולהכי סלקא דעתך דזריקה מפקע מידי מעילה קמ"ל דלא:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    Babylonian Talmud · folio map

    Meilah 2a

    Meilah 2a. The full printed text of this folio side — 14 numbered segments, about 232 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    מתני' קדשי קדשים ששחטן בדרום אע"ג דדינן לישחט בצפון לא יצאו מקדושתן לגבי מעילה שהנהנה מהן שוה פרוטה מעל. כיצד שחטן וכו' דלא תימא שחטן בדרום וקיבל דמן בצפון דהא הוי עיקר עבודה דמקבלה ואילך מצות כהונה ומקבלה ואילך הוי בצפון אלא אפילו שחטן בצפון וקיבל דמן בדרום אף על גב דקבלה דהיינו עיקר עבודה היא בדרום שלא כדינן אפילו הכי מועלין בהן:

    וכן אם שחט ביום וזרק דמן בלילה אע"ג דלילה לאו זמן הקרבה היא מועלין בהן:

    וכן אם שחט בלילה וזרק ביום והאי כל דכן הוא דמועלין בהן דהא זריקה דהיא עיקר עבודה הוית ביום וזו ואין צריך לומר זו קתני:

    או ששחטן בצפון ביום וחישב עליהן לאוכלן חוץ לזמנן דהיינו פיגול ויש בו כרת:

    או חוץ למקומן דהיינו פיגול ואין בו כרת אפ"ה מועלין בהן. ותרוייהו פיגול דחוץ לזמנו ופיגול דחוץ למקומו מחד קרא נפקי (זבחים דף כח.) מואם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו וגו' דאיתקש חוץ למקומו לחוץ לזמנו וקרי ליה פיגול אבל לא הוי פיגול גמור דליחייב עליה כרת:

    כלל אמר רבי יהושע כל שהיתה לה שעה היתר לכהנים ושוב נפסלה מהם:

    אין מועלין בה דלא קרינא בה מקדשי ה' (ויקרא ה) הואיל וכבר היתה ראויה לכהנים:

    ואיזו היא שהיתה לה שעת היתר לכהנים שלנה ושנטמאת דהואיל ושחיטה וזריקה הוו כראוי דהיתה ראויה לכהנים אע"ג דשוב נפסלה בלינה או ביוצא דהשתא לית בה היתר לכהנים אין מועלין בה:

    15 more comments on this page.

    Rashi on Meilah 2a · Sefaria

    Tosafot

    מתני' קדשי קדשים כגון חטאת ואשם ושלמי צבור שיש בהן מעילה עד שיהא בהן שעת היתר לכהנים דהיינו לאחר זריקה דעד שעת זריקה מיקרו קדשי ה' ובאימורים אף לאחר זריקה אבל בקדשים קלים אין בהן מעילה עד לאחר זריקה שאז הוברר חלק גבוה ואז יש מעילה באימוריהן:

    ששחטן בדרום ודינן לישחט בצפון כדאי' בפ' איזהו מקומן (זבחים דף מז.) מועלין בהן בגמרא מפרש מאי רבותא וא"ת האי ששחטן בדרום היכי דמי אי דקבל בצפון הא למה לי תנינא בסמוך בסיפא ואי דקבל בדרום אם כן ברישא הוי ליה למיתני ששחטו בדרום וקבל בצפון וכן שחטו בצפון וקבל בדרום דלא הוי רבותא כל כך כמו ששחטו בדרום וקבל בדרום דסדר משנתינו כך הוא ששונה אותו שיש בו חידוש יותר בסיפא כדעביד בגמ' צריכותא ולפי זה ששונה חידוש זה ברישא א"כ תני זו ואין צריך לומר זו והדר תני לא זו אף זו ואין זו שיטת תנאים דכולל ברישא שינוי מקום דדרום והדר מפרש כיצד קתני כלומר כיצד הוי שינוי מקום דדרום שאמרו כגון ששחטן בדרום וקבל בצפון כו' אבל שחטן בדרום וקבל בדרום בהא לא מיירי מתני' ונראה לפום ריהטא דבכי ה"ג לית בהו מעילה מדלא מפרש להו במתניתין ויש טעם בדבר משום דשינה בהו כ"כ מיהו נראה למהר"ר פרץ שי' דאין זו סברא דהא בגמ' מפרש טעמא דמתניתין דמועלין בהן אע"ג דשינה ועשה בפסול משום דהוא ראוי לקדשים קלים וא"כ מה לי חד פסול מה לי תרי פסולי לכן נ"ל דהוא הדין בשחט וקבל בדרום דמועלין והא דלא תני במתניתין אע"ג דהוא רבותא טפי כך דרך משנה ולפי ששונה כל אחד בפני עצמו לא חש לשנותם ביחד כדאשכחן בפ' הבא על יבמתו (יבמות דף נג:) דקתני הבא על יבמתו בין בשוגג בין במזיד כו' ובגמרא תני אפילו שניהם ובמשנה שייריה אע"ג דהוי רבותא טפי משום דמסתמא כיון דשמעת חדא לריעותא ה"ה בתרתי:

    שחטן בדרום וקבל דמן בצפון שחטן בצפון וקבל דמן בדרום בגמ' מפרש [הא] דתנן קבל בדרום לרבותא דאע"ג דשינה בקבלה דעיקר עבודה היא מ"מ מועלין שחט ביום וזרק בלילה שחט בלילה וזרק ביום כך הגירסא ברוב הספרים ונראה לר"י שהוא שיבוש דאית ליה למיתני אותו שהוא חידוש יותר בסיפא כמו גבי דרום אלא גרסינן איפכא שחט בלילה וזרק ביום שחט ביום וזרק בלילה דזריקה עיקר עבודה והויא חידוש יותר כששינה בזריקה דאיכא מעילה ולהכי שביק קבלה גבי לילה ונקט זריקה משום דאי אפשר לצמצם שתהא שחיטה ממש בסוף הלילה והקבלה מיד ביום דקבלה ושחיטה תכופות זו לזו:

    כל שהיה לה שעת היתר לכהנים שנעשית בזריקה אין מועלין דלא קרינא בהו קדשי ה':

    פשיטא משום דשחטן בדרום אפקינון מידי מעילה וא"ת לישני דהא קמ"ל דזריקה לא מהניא בהו לאפוקי מידי מעילה י"ל דהא פשיטא הוא כיון שהזריקה בפסול דלא מהניא ולא מידי ועוד י"ל דלפי מה שפירש מורי ניחא שפיר ולקמיה אפרש בעזרת השם:

    קדשים שמתו יצאו מידי מעילה כו' דכיון שהולכין לאיבוד לא איקרו קדשי ה':

    חוץ לזמנו וחוץ למקומו למאי חזו כלומר הוה ליה למימר דהוי כמאן' דחנקינהו דלא חזו למידי וקשה דמאי פריך השתא [כל הני דתני במתניתין] כיון דאיכא מ"ד אם עלו לא ירדו לא אמרינן כמאן דחנקינון כל שכן דניחא טפי חוץ לזמנו וחוץ למקומו דלא נימא כמאן דחנקינהו דהא לכולי עלמא אם עלו לא ירדו כדפרישית לקמן לכן נ"ל דגרסינן חוץ למקומו למה לי כלומר פשיטא דלא הוי כמאן דחנקינהו מטעמא דעלו לא ירדו כדפרישית דעדיף מכולהו ומשני הואיל ומרצה לפיגולו כלומר הא קמ"ל דזריקה לא מפקע מידי מעילה דסד"א דאע"ג דפסולה מ"מ מרצה לקבוע פיגול ולחייב כרת (ואע"ג) דבעינן בפיגול כהרצאת כשר וא"כ תועיל נמי להוציאה מידי מעילה קמ"ל ונראה דוחק לפרש שלא היה יודע המקשה האמת שבא לומר דזריקה לא מפקע מידי מעילה והא פי' לעיל דעל כרחיה הוא ממילתיה דר' יהושע לכן נראה למורי הכי דגרס שפיר למאי חזו כלומר ודאי ידענא דרבותא משום זריקה ע"כ כדפרישית מיהו מה חידוש יש כיון שאין שום ראויות בזריקה מהיכי תיתי דמפקע מידי מעילה ומשני הואיל ומרצה לפיגולו ולהכי סלקא דעתך דזריקה מפקע מידי מעילה קמ"ל דלא:

    Tosafot on Meilah 2a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Meilah, daf 2, Amud Aleph, about 232 words in 14 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 14 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 115 words

      Opens “מתני׳ קדשים ששחטן בדרום מועלין בהן. שחטן…”

    2. Segment 215 words

      Opens “שחט ביום וזרק בלילה, בלילה וזרק ביום,…”

    3. Segment 321 words

      Opens “כלל א"ר יהושע: כל שהיה לה שעת…”

    4. Segment 410 words

      Opens “איזו היא שהיה לה שעת היתר לכהנים?…”

    5. Segment 518 words

      Opens “ואיזו היא שלא היה לה שעת היתר…”

    6. Segment 615 words

      Opens “גמ׳ קתני: קדשי קדשים ששחטן בדרום מועלין…”

    7. Segment 722 words

      Opens “איצטריך, סד"א הואיל ואמר עולא א"ר יוחנן:…”

      Named: עולא.

    8. Segment 818 words

      Opens “קמ"ל קדשים שמתו לא חזו כלל. אבל…”

    9. Segment 94 words

      Opens “ל"ל למיתני כל הני?…”

    10. Segment 1029 words

      Opens “צריכי: אי תנא שחטן בדרום וקיבל דמן…”

    11. Segment 1124 words

      Opens “ואי תנא האי, ה"א יממא זמן הקרבה…”

      Named: רבה.

    12. Segment 1232 words

      Opens “ואי תנא שחטה בלילה, ה"א הואיל וקבל…”

      Named: רבה.

    13. Segment 136 words

      Opens “חוץ לזמנו וחוץ למקומו. למאי חזו?…”

    14. Segment 143 words

      Opens “הואיל ומרצין לפיגולין.…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Meilah 2a · Segment 7 — “איצטריך, סד"א הואיל ואמר עולא א"ר יוחנן: קדשים שמתו…

    • Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im

      Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…

      Source: Meilah 2a · Segment 7 — “…סד"א הואיל ואמר עולא א"ר יוחנן: קדשים שמתו יצאו…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Meilah 2a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026