Talmud Builders

    Meilah 17b

    Back to index

    English translation — Meilah 17b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Let Rabbi Shimon ben Yoḥai go to Rome, as he is accustomed to experiencing miracles. And who shall go after him, i.e., with him? Rabbi Elazar bar Rabbi Yosei.

    2When Rabbi Yosei, Rabbi Elazar’s father, heard this suggestion, he said to the Sages: But if Abba Ḥalafta, my father, were alive, would you be able to say to him: Give your son to be killed? If so, how can you ask me to send my son to Rome, where he is likely to be killed? Rabbi Shimon said to the Sages: If Yoḥai, my father, were alive, would you be able to say to him: Give your son to be killed? Nevertheless, I am prepared to risk my life and go to Rome, and if so, Rabbi Elazar bar Rabbi Yosei should accompany me.

    3Upon hearing this, Rabbi Yosei said to the Sages: If so, I will go in place of my son. I do not want him to go with Rabbi Shimon ben Yoḥai, as this is what I fear: My son Elazar is young and quick to answer, and I am concerned lest Rabbi Shimon, who is hot-tempered, will become angry with him and punish him. Rabbi Shimon accepted upon himself that he would not punish Rabbi Elazar. The Gemara notes that even so, Rabbi Shimon did punish him while they were on their journey.

    4Why did Rabbi Shimon end up punishing Rabbi Elazar? When they were walking on the road, this following question was asked before them: From where is it derived with regard to blood of a creeping animal that it is impure? Rabbi Elazar bar Rabbi Yosei twisted his mouth to whisper and said: It is derived from the verse: “And these are they that are impure for you among the creeping animals” (Leviticus 11:29). Although Rabbi Elazar tried to whisper so that Rabbi Shimon would not hear, Rabbi Shimon said to him: From the twisting of your mouth and your answer it is clear that you are a Torah scholar. Nevertheless, it is prohibited for a student to issue a ruling of halakha in the presence of his teacher. Therefore, I curse you that the son will not return from this journey to his father.

    5The Gemara continues the story: As they were journeying, a demon named ben Temalyon emerged to greet them. He said to them: Do you wish that I will join you and come with you in order to help nullify this decree? When he saw that a demon was coming to help save the Jewish people, Rabbi Shimon cried and said: What, even for a maidservant of my father’s home, Hagar the Egyptian, who was Abraham’s handmaid, an angel was made available to appear to her three times to help her. Each of the three mentions of “and the angel of the Lord said unto her” (Genesis 16:9–11) in the story of Hagar is understood as a reference to a different angel. But I apparently do not deserve assistance from an angel even one time, but only help from a demon. In any case, let the miracle come and save the Jewish people, even if only through a demon.

    6The demon ben Temalyon went before them and ascended into the emperor’s daughter and possessed her. When Rabbi Shimon ben Yoḥai arrived there, the emperor’s palace, he said: Ben Temalyon, emerge! Ben Temalyon, emerge! And once Rabbi Shimon called to him, ben Temalyon emerged and left the emperor’s daughter, and she was cured. When the emperor saw that Rabbi Shimon had cured his daughter, he said to them: Ask from me any reward that you want to ask. And he took them up to his treasury to take whatever they wanted. They found that letter there that contained the decrees against the Jewish people, and they took it and tore it up, and thereby nullified the decrees.

    7The Gemara adds: And this is the background for that which Rabbi Elazar bar Rabbi Yosei said ( Yoma 57a): I saw the Curtain of the Sanctuary in the city of Rome, and on the Curtain were several drops of blood from the bull and the goat of Yom Kippur. When the emperor took them into his treasury Rabbi Elazar saw the Temple vessels that the Romans had captured when they conquered Jerusalem, including the Curtain.

    8MISHNA: Sacrificial meat that is piggul and sacrificial meat that is notar do not join together to constitute the requisite measure of an olive-bulk, due to the fact that they belong to two separate categories of prohibition. The flesh of the carcass of the creeping animal and the flesh of the animal carcass, and likewise the flesh of the animal carcass and the flesh of the corpse, do not join together to transmit ritual impurity, not even for the more lenient of the two impurities, i.e., the impurity that requires the greater measure.

    9GEMARA: Rav Yehuda says that Shmuel says: The mishna taught that piggul and notar do not join together only with regard to the ritual impurity of the hands if one touched them, which is by rabbinic law. But with regard to the matter of eating, they do join together. As it is taught in a baraita that Rabbi Eliezer says: The verse states with regard to leftover sacrificial food from meat and bread: “It shall not be eaten because it is sacred” (Exodus 29:34). This teaches with regard to anything sacred that has been disqualified for whatever reason, that the verse comes to apply a prohibition with regard to its consumption.

    10MISHNA: The food that became ritually impure through contact with a primary source of ritual impurity, thereby assuming first-degree ritual impurity, and the food that became ritually impure through contact with a secondary source of ritual impurity, thereby assuming second-degree ritual impurity, join together to constitute the requisite measure of an egg-bulk to transmit impurity in accordance with the more lenient of the two, i.e., second-degree ritual impurity. All the ritually impure foods join together to constitute the requisite measure to disqualify the body [ hageviyya ] of one who eats half of a half-loaf-bulk [ peras ] of the impure foods from partaking of teruma .

    11Likewise, all foods join together to constitute the requisite measure of food sufficient for two meals, to establish a joining of Shabbat boundaries; and to form the requisite measure of an egg-bulk, to render an item impure with the ritual impurity of food; and to form the measure of a dried fig-bulk, which establishes liability for carrying out food on Shabbat; and to form the volume of a large date, which establishes liability for eating on Yom Kippur. All the liquids join together to constitute the requisite measure to disqualify the body of one who drinks a quarter- log of ritually impure liquid from partaking of teruma ; and to constitute the measure of a cheekful, which establishes liability for drinking on Yom Kippur.

    12GEMARA: It is taught in a baraita that Rabbi Shimon says: What is the reason that food with first-degree ritual impurity joins together with food that has second-degree ritual impurity? The reason is that it is possible for the food with second- degree impurity to render another food impure with first- degree impurity. The Gemara asks: But can a food with second- degree impurity render another food impure with first- degree impurity? That is not possible. If food impure with second-degree impurity touches other food, it renders that food impure with third-degree impurity, not first-degree impurity.

    13Rava said that this is what Rabbi Shimon is saying: What caused that food to become impure with second- degree impurity? Is it not that it was touched by food with first- degree impurity? Since they share a common source, they join together. Rav Ashi similarly said: Food impure with first- degree impurity and food impure with second- degree impurity, with regard to food impure with third- degree impurity, are considered like members of one house, i.e., they both lead to third-degree impurity, either directly or indirectly, and for this reason they join together.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    שהוא מלומד בנסיםשנעשו לו נסים במערה כדגרסינן בפרק במה מדליקין (שבת דף לג:):

    אילו היה אבא חלפתאאביו של ר' יוסי:

    יכולין אתם לומר תן בנך להריגהבתמיה כך אין אתם יכולין לומר לי שאתן בני להריגה:

    אמר להו ר' יוסימסתפינא דלמא עניש ליה ר' שמעון בן יוחאי לבני ובדבר זה אני מתיירא יותר מפחד האויבים שמתיירא אני שמא יכעוס עליו בשביל שום דבר ויענישנו:

    קיבל עליורבי שמעון בן יוחאי דלא עניש ליה ואף על פי כן ענשיה כדאמרינן לקמן דאמר ליה אל יחזור הבן כו':

    עיקם פיו ר' אלעזר בר רבי יוסישלא אמר קול רם כמנהגו אלא עיקם פיו מכמות שהיה רגיל לדבר ואמר בלחישה שלא ירגיש רבי שמעון בן יוחאי שיהא כמורה הלכה לפניו ואף על פי כן הרגיש בו רבי שמעון בן יוחאי ואמר לו מעקימת שפתיך אתה ניכר ראיתי שהשבת תשובה וניכר שחכם אתה שידעת להשיב אבל הואיל והורית לפני אל יחזור כו' דענשו ואידך מפרש באגדתא היכי הוה עובדא דנטה נפשו למות עד שנזכר רבי שמעון בן יוחאי שאמר לאביו שיהא מחזירו לשלום ובקש עליו רחמים והיאך נתרפא מפרש התם:

    בן תמליוןשד שקורין נוטיו"ן:

    שפחה של [בית] אבאהגר נזדמנו לה שלשה מלאכים דשלש פעמים כתיב מלאך בפרשה (בראשית טז):

    עאל בברתיה דקיסרונשתגעה והיתה צועקת ואומרת הביאו לי את ר' שמעון בן יוחאי בכל שעה ואידך כולה מפרש התם:

    אשכח ההיא איגרתאדכתיבי בה הלין גזירות דאמרן לעיל:

    אני ראיתיה בעיר [רומי]בפרוכת קמיירי שראה אותה בבית הקיסר והיו עליה כמה טיפי דמים מפר ושעיר של יום הכפורים שהוזה עליה (ולא היה) כמצליף שלא היו הטיפין זו בצד זו:

    מתני' אפילו בקל שבשניהןכלומר דפחות מכעדשה דשרץ אינו מצטרף להשלים לכזית נבלה דהוא קל וכ"ש דנבילה אינה מצטרפת לפחות מכעדשה דשרץ דהיינו שיעור חמור וכן חצי זית של מת אינו מצטרף לחצי זית של נבלה אפילו לטמא טומאת ערב:

    גמ' לא שנודפיגול ונותר אינן מצטרפין (לחצי זית) אלא לטומאת ידים דמדרבנן היא כדאמרינן במסכת פסחים (דף קכ:) שגזרו בנותר ופגול שיהו מטמאין את הידים משום חשדי כהונה או משום עצלי כהונה וכיון דגזרה דרבנן היא אינן מצטרפין לטומאת ידים דלא עבדינן תקנתא לתקנתא דכיון דמדרבנן היא הא גזרה דפיגול ונותר אי אמרת דמצטרפין הויא גזרה לגזרה:

    אבל לענין אכילהדפיגול ונותר מצטרפין דאי איכא פחות מכזית פיגול ונותר משלימו לכזית ואכלו חייבין עליו משום פיגול וכן אי הוי רוב דנותר ופיגול משלימו לכזית ואכלו חייב עליו משום נותר ואמר לו רבי דאי הוי חצי זית מזה וחצי זית מזה מצטרפין זה עם זה לחייב עליו משום נותר ומשום פיגול:

    כי קדש הםמשמע דשניהן מצטרפין לאכילה ומלא יאכל נפקא דכל שבקדש פסול כגון נותר ופגול בא הכתוב וכו':

    מתני' האוכל שנטמא באב הטומאהדהוא ולד ראשון והאוכל שנטמא בולד הטומאה דהוא שני מצטרפין זה עם זה לטמא בקל שבשניהן דהיינו שני ומצטרפין יחד לעשות שלישי כדרך שהשני עושה דהוא קל שבשניהן אבל לא מצטרפין להכי שיעשו שני כמו ראשון שעושה שני דא"כ היינו חמור שבשניהן:

    גמ' תניא א"ר שמעון מה טעםמצטרפין ולד ראשון עם ולד שני לפי שאפשר לשני שיעשה ראשון:

    והא לא אפשרדשני לעביד ראשון לעולם דלא מצינו טומאה שעושה כיו"ב דאפילו שני נמי לא עביד וכ"ש דראשון לא עביד: אלא מה טעם מצטרפין משום דמי גרם לשני שיבוא לידי טומאה לאו ראשון וכיון דמכח ראשון אתי עליה טומאה הוי כי ראשון ולהכי מצטרפין:

    בני חדא ביקתא נינהומבית אחד הן (משמונה שרצים) כלומר דתרווייהו ראשון ושני אתי מקראי מחדא דשני אתי מכח ראשון להכי אמר שוו דמצטרפין זה עם זה כקל שבשניהן דעושין שלישי. בין רבא לרב אשי ליכא בינייהו אלא שינוי לשון דרב אשי מוסיף ואמר בני חדא בקתא אינון:

    מעילה 17 עמוד ב

    1ילך ר' שמעון: בן יוחאי שהוא מלומד בנסים ואחריו מי ילך ר"א בר ר' יוסי׃

    2אמר: להם רבי יוסי ואילו היה אבא חלפתא קיים יכולין אתם לומר לו תן בנך להריגה אמר להם ר' שמעון אילו היה יוחאי אבא קיים יכולין אתם לומר לו תן בנך להריגה׃

    3אמר להו רבי יוסי אנא אזלין דלמא עניש ליה ר' שמעון דקא מסתפינא קביל עליה דלא ליענשיה אפילו הכי ענשיה׃

    4כשהיו מהלכין בדרך נשאלה שאלה זו בפניהם מנין לדם השרץ שהוא טמא עקם פיו ר' אלעזר בר רבי יוסי ואמר (ויקרא יא, כט) וזה לכם הטמא אמר ליה ר' שמעון מעקימת שפתיך אתה ניכר שתלמיד חכם אתה אל יחזור הבן אצל אביו׃

    5יצא לקראתו בן תמליון רצונכם אבוא עמכם בכה ר' שמעון ואמר מה שפחה של בית אבא נזדמן לה מלאך שלש פעמים ואני לא פעם אחת יבא הנס מכל מקום׃

    6קדים הוא על בברתיה דקיסר כי מטא התם אמר בן תמליון צא בן תמליון צא וכיון דקרו ליה נפק אזל אמר להון שאילו כל מה דאית לכון למישאל ועיילינהו לגנזיה לשקול כל דבעו אשכחו ההוא איגרא שקלוה וקרעוה׃

    7והיינו דאמר רבי אלעזר בר רבי יוסי אני ראיתיה בעיר [רומי] והוו עליה כמה טיפי דמים׃

    Mishna

    8הפיגול והנותר אין מצטרפין מפני שהן שני שמות השרץ והנבלה וכן הנבלה ובשר המת אין מצטרפין זה עם זה לטמא אפילו בקל שבשניהן׃

    Gemara

    9אמר רב יהודה אמר שמואל לא שנו אלא לטומאת הידים דמדרבנן היא אבל לענין אכילה מצטרפין דתניא ר' אליעזר אומר (שמות כט, לד) לא יאכל כי קדש הוא כל שבקדש פסול בא הכתוב ליתן לא תעשה על אכילתו׃

    Mishna

    10האוכל שנטמא באב הטומאה ושנטמא בולד הטומאה מצטרפין זה עם זה לטמא בקל שבשניהם כל האוכלים מצטרפין זה עם זה לפסול הגוייה כבחצי פרס כבמזון׃

    11שתי סעודות לעירוב וכביצה לטמא טומאת אוכלין וכגרוגרת להוצאת שבת וככותבת ביום הכפורים כל המשקין מצטרפין זו עם זו לפסול את הגוייה ברביעית וכמלא לוגמא ביום הכפורים׃

    Gemara

    12תניא רבי שמעון אומר מה טעם שאפשר לשני שיעשה ראשון ומי קא עביד שני ראשון הא לא אפשר׃

    13אמר רבא הכי קאמר מי גרם לשני לאו ראשון רב אשי אמר ראשון ושני, לגבי שלישי בני חדא ביקתא אינון.

    Tosafot

    אילו היה אבא חלפתא קייםיכולין אתם לומר תן בנך להריגה כמו שאתם אומרים לעצמי לשלוח בני עם ר"ש בן יוחי שהוא כעסן וירא אני שמא יענישנו ור"ש היה סובר שלא היה אומר כך בעבורו אלא בעבור אימת המלכות פן יסתכן בדבר ולכך אמר אילו היה יוחי אבא קיים כו' והשיב ר' יוסי אנא אזלי דלמא עניש ליה ר' שמעון לברי מסתפינא שהוא נער וממהר להשיב ור' שמעון נוח לכעוס ומקפיד בדבר מועט הוא כשהם מהלכים בדרך כו' ומכל מקום הלך רבי אלעזר ברבי יוסי כדמפרש בירושלמי שרבי שמעון נדר לו שלא יענישנו:

    עקם פיומיהר להשיב:

    אל יחזור הבן אצל אביובירושל' מפרש שאחזתו אסכרא וכשנזכר ר' שמעון על שהתנה [להשיבו אל] אביו חזר ונתפלל עליו ונתרפא:

    יצא לקראתו בן תמליוןאותו הוא הוא שקורין למטוך בלע"ז וכמו תינוק קטן הוא ורגיל בין הנשים להתלוצץ בהן:

    אמר רצונכם אבוא עמכםועל ידי יבא נס:

    בכה רבי שמעון ואמר שפחה של בית אבא נזדמן לה מלאך שלש פעמים - על הגר אמר כן כדכתיב (בראשית טז) [שם] מלאך (השם) שלש פעמים מלמד שראתה שלשה מלאכים אני לא פעם אחת כלומר ואני איני ראוי שיזדמן לי פעם אחת יבא הנס מכל מקום כלומר יבא הנס מכל מקום על ידי הדיוט זה קדים הוא על בבת דקיסר הלך הוא לפניהם ונכנס בגוף בת קיסר כי מטו להתם רבי שמעון ורבי אלעזר אמרו לו בן תמליון צא בנחת אמרו לו ובלט שלא ירגישו האחרים בזה ויסברו שעל ידי תפלה הוא אמרו:

    אמרו להון אילו כו'פירוש הא בני בית המלך אמרו כן:

    לההיא איגראאיגרא של גזרת המלכות:

    והיינו דאמר רבי אלעזר בר רבי יוסי אני ראיתיה בעיר [רומי]על הפרוכת אמר כן ובאותה שעה שבכאן היה שראה אותו שלא מצינו שהיה בעיר [רומי] רק עתה שהיה באוצר המלך וראה אותה שם:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Gilyon HaShas

    גמ' אבל לענין אכילה מצטרפיןעי' שבת דף עא ע"א תוס' ד"ה מב' מינים ושם דף פט ע"ב תוס' ד"ה אסורין ועי' זבחים דף עח ע"א תוס' ד"ה הפיגול ערלה פ"ב משנה י"א בר"ש:

    Babylonian Talmud · folio map

    Meilah 17b

    Meilah 17b. The full printed text of this folio side — 13 numbered segments, about 347 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    שהוא מלומד בנסים שנעשו לו נסים במערה כדגרסינן בפרק במה מדליקין (שבת דף לג:):

    אילו היה אבא חלפתא אביו של ר' יוסי:

    יכולין אתם לומר תן בנך להריגה בתמיה כך אין אתם יכולין לומר לי שאתן בני להריגה:

    אמר להו ר' יוסי מסתפינא דלמא עניש ליה ר' שמעון בן יוחאי לבני ובדבר זה אני מתיירא יותר מפחד האויבים שמתיירא אני שמא יכעוס עליו בשביל שום דבר ויענישנו:

    קיבל עליו רבי שמעון בן יוחאי דלא עניש ליה ואף על פי כן ענשיה כדאמרינן לקמן דאמר ליה אל יחזור הבן כו':

    עיקם פיו ר' אלעזר בר רבי יוסי שלא אמר קול רם כמנהגו אלא עיקם פיו מכמות שהיה רגיל לדבר ואמר בלחישה שלא ירגיש רבי שמעון בן יוחאי שיהא כמורה הלכה לפניו ואף על פי כן הרגיש בו רבי שמעון בן יוחאי ואמר לו מעקימת שפתיך אתה ניכר ראיתי שהשבת תשובה וניכר שחכם אתה שידעת להשיב אבל הואיל והורית לפני אל יחזור כו' דענשו ואידך מפרש באגדתא היכי הוה עובדא דנטה נפשו למות עד שנזכר רבי שמעון בן יוחאי שאמר לאביו שיהא מחזירו לשלום ובקש עליו רחמים והיאך נתרפא מפרש התם:

    בן תמליון שד שקורין נוטיו"ן:

    שפחה של [בית] אבא הגר נזדמנו לה שלשה מלאכים דשלש פעמים כתיב מלאך בפרשה (בראשית טז):

    11 more comments on this page.

    Rashi on Meilah 17b · Sefaria

    Tosafot

    אילו היה אבא חלפתא קיים יכולין אתם לומר תן בנך להריגה כמו שאתם אומרים לעצמי לשלוח בני עם ר"ש בן יוחי שהוא כעסן וירא אני שמא יענישנו ור"ש היה סובר שלא היה אומר כך בעבורו אלא בעבור אימת המלכות פן יסתכן בדבר ולכך אמר אילו היה יוחי אבא קיים כו' והשיב ר' יוסי אנא אזלי דלמא עניש ליה ר' שמעון לברי מסתפינא שהוא נער וממהר להשיב ור' שמעון נוח לכעוס ומקפיד בדבר מועט הוא כשהם מהלכים בדרך כו' ומכל מקום הלך רבי אלעזר ברבי יוסי כדמפרש בירושלמי שרבי שמעון נדר לו שלא יענישנו:

    עקם פיו מיהר להשיב:

    אל יחזור הבן אצל אביו בירושל' מפרש שאחזתו אסכרא וכשנזכר ר' שמעון על שהתנה [להשיבו אל] אביו חזר ונתפלל עליו ונתרפא:

    יצא לקראתו בן תמליון אותו הוא הוא שקורין למטוך בלע"ז וכמו תינוק קטן הוא ורגיל בין הנשים להתלוצץ בהן:

    אמר רצונכם אבוא עמכם ועל ידי יבא נס:

    בכה רבי שמעון ואמר שפחה של בית אבא נזדמן לה מלאך שלש פעמים - על הגר אמר כן כדכתיב (בראשית טז) [שם] מלאך (השם) שלש פעמים מלמד שראתה שלשה מלאכים אני לא פעם אחת כלומר ואני איני ראוי שיזדמן לי פעם אחת יבא הנס מכל מקום כלומר יבא הנס מכל מקום על ידי הדיוט זה קדים הוא על בבת דקיסר הלך הוא לפניהם ונכנס בגוף בת קיסר כי מטו להתם רבי שמעון ורבי אלעזר אמרו לו בן תמליון צא בנחת אמרו לו ובלט שלא ירגישו האחרים בזה ויסברו שעל ידי תפלה הוא אמרו:

    אמרו להון אילו כו' פירוש הא בני בית המלך אמרו כן:

    לההיא איגרא איגרא של גזרת המלכות:

    1 more comments on this page.

    Tosafot on Meilah 17b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' אבל לענין אכילה מצטרפין עי' שבת דף עא ע"א תוס' ד"ה מב' מינים ושם דף פט ע"ב תוס' ד"ה אסורין ועי' זבחים דף עח ע"א תוס' ד"ה הפיגול ערלה פ"ב משנה י"א בר"ש:

    Gilyon HaShas on Meilah 17b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Meilah, daf 17, Amud Bet, about 347 words in 13 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 13 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 115 words

      Opens “ילך ר' שמעון: בן יוחאי שהוא מלומד…”

    2. Segment 232 words

      Opens “אמר: להם רבי יוסי ואילו היה אבא…”

      Named: רבי יוסי, אבא.

    3. Segment 320 words

      Opens “אמר להו רבי יוסי אנא אזלין דלמא…”

      Named: רבי יוסי.

    4. Segment 442 words

      Opens “כשהיו מהלכין בדרך נשאלה שאלה זו בפניהם…”

      Named: רבי יוסי.

    5. Segment 529 words

      Opens “יצא לקראתו בן תמליון רצונכם אבוא עמכם…”

      Named: אבא.

    6. Segment 638 words

      Opens “קדים הוא על בברתיה דקיסר כי מטא…”

    7. Segment 716 words

      Opens “והיינו דאמר רבי אלעזר בר רבי יוסי…”

      Named: רבי אלעזר בר רבי.

    8. Segment 824 words

      Opens “מתני׳ הפיגול והנותר אין מצטרפין מפני שהן…”

    9. Segment 939 words

      Opens “גמ׳ אמר רב יהודה אמר שמואל לא…”

      Named: רב יהודה, שמואל.

    10. Segment 1026 words

      Opens “מתני׳ האוכל שנטמא באב הטומאה ושנטמא בולד…”

    11. Segment 1127 words

      Opens “שתי סעודות לעירוב וכביצה לטמא טומאת אוכלין…”

    12. Segment 1219 words

      Opens “גמ׳ תניא רבי שמעון אומר מה טעם…”

      Named: רבי שמעון.

    13. Segment 1320 words

      Opens “אמר רבא הכי קאמר מי גרם לשני…”

      Named: רב אשי, רבא.

    Sages named on this page

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Meilah 17b · Segment 9 — “…רב יהודה אמר שמואל לא שנו אלא לטומאת הידים…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Meilah 17b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026