Talmud Builders

    Meilah 14b

    Back to index

    English translation — Meilah 14b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The Gemara raises an objection from a mishna ( Shekalim 4:5): With regard to the incense left over from the previous year, which could no longer be used, what would they do with it in order to render it usable again? The Temple treasurers would set aside an amount of it equal to the value of the wages of the artisans who worked in the Temple.

    2And they would then desacralize that incense by transferring its sanctity to non-sacred money in the amount owed to the artisans. And they would subsequently give the incense to the artisans as their wages. And finally, they would return and buy back the incense from the artisans with funds from the new collection of shekels, so that the incense would now be considered to have been acquired from the shekels of the current year.

    3The Gemara explains its objection: But why was this procedure necessary according to Shmuel, who maintains that one builds the structures in the Temple with non-sacred materials? Let them desacralize the leftover incense by transferring its sanctity to the completed, non-sacred structure, thereby consecrating it with the sanctity of the incense. After the leftover incense is desacralized, it can be given to the artisans as wages and the Temple treasurers can buy it back with funds from the new collection.

    4The Gemara explains: The mishna is referring to a situation where there is currently no ongoing construction in the Temple, and therefore there is no structure to which they can transfer the sanctity of the leftover incense. The Gemara raises a difficulty: But the mishna teaches: The wages of the artisans, which indicates that construction is taking place in the Temple. The Gemara responds: Although there is indeed ongoing construction, the mishna in Shekalim is referring to a case where there is no construction equaling the amount of the value of the leftover incense. Therefore, it is not possible to transfer the sanctity of the leftover incense to the construction.

    5The Gemara raises a further difficulty: But doesn’t Shmuel say with regard to consecrated property worth one hundred dinars that if the Temple treasurer redeemed it for an object worth only one peruta , it is redeemed, despite the fact that the redemption was performed with an item that was not worth the full value of the consecrated property? The Gemara answers: This statement of Shmuel applies to a case where one did so, i.e., it applies only after the fact, but the Temple treasurer should not act in this manner ab initio .

    6Rav Pappa said: This is the reason that one builds the structures in the Temple with non-sacred materials and afterward consecrates those materials upon completion: It is because the Torah was not given to the ministering angels, who do not tire and do not have physical needs, but rather to human beings. Therefore, the Sages said that perhaps an artisan will want to rest and sit on the stones being used in the construction, and he might in fact sit on them. And if he builds with consecrated materials, it will be found that he misused consecrated property. Consequently, it is preferable for one to build with non-sacred materials, and the structure should be consecrated only upon completion.

    7The Gemara raises an objection to this reasoning from that which we learned in the mishna: In the case of the Temple treasurers who purchased non-sacred logs to use for repairs in the Temple, one is liable for misusing the wood itself, but he is not liable for misusing the sawdust, nor is he liable for misusing the leaves that fall from the log.

    8But why should this be a situation where one could be liable for misusing the wood? Here too, let him work with non-sacred logs and consecrate them only after they have been fixed in the structure. After all, in this case too one can apply the above reasoning that the Sages said that perhaps he will want to rest and sit on the logs he is working with, and he might sit on them, and it will be found that he misused consecrated items.

    9Rav Pappa said that if the mishna were referring to logs that the Temple treasurers acquired for use in construction from this point forward, then indeed they should not be consecrated until they are fixed in the structure. But when we learned in the mishna that one is liable for misuse of the wood, the tanna was referring to logs acquired for use on that same day. Since they are meant to be used immediately, there is no concern that one might sit on them.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מותר הקטרתמה שהיה נשאר על שס"ה מנה מה היו עושין בה דלאחר שנכנס ניסן אין ראוייה להקטרה דבעינן חדש והבא קרב מתרומה חדשה:

    מפרישין ממנהממותר הקטרת כנגד שכר האומנין דקס"ד דלאלתר כשקנו צרכי הבנין מיד היו מחללין מעות הקדש בשעת קניה על העצים ועל האבנים ועל כל צרכי הבנין שקנו ופורעין אבל לא שכר האומנין שבונין בבנין שהכל היה קדש חוץ מן השבח שהיו האומנים משביחין בבנין בכל יום ובכל יום היה הגזבר מביא מעות הקדש כשיעור השבח שהשביחו האומנין בבנין באותו יום ומחלל אותן על השבח שהשביחו האומנין בבנין באותו יום והיינו טעמא דעושין כן בכל יום משום דאמרן לעיל דמאן דמתנדב מעות וכו' והיו המעות חולין והבנין קדש אבל לא היה הגזבר נותן להן המעות לאלתר דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף כשיגמר הבנין וכן היו עושין כל השבח ועדיין לא היה שם מותר הקטרת על המעות אבל כשמגיע ניסן שיש שם מותר הקטרת דצריכין ללוקחו מתרומה חדשה מחללין אותו מותר הקטרת על אותן מעות חולין שיש ביד הגזבר שחילל על השבח שהשביחו האומנין והוי הקטרת חול ומעות חזרו לקדושתן כבתחלה וחוזרין ולוקחין הקטרת מן האומנין מתרומה חדשה. ואי קשיא לך מה צורך לחללה על מעות האומנים ליתבה לקטרת לאומנין לאלתר הא לא קשיא דליכא בהאי מותר כשיעור כל שכר האומנין להכי עבדי הכי: ואי ס"ד כדאמר שמואל דבונין בחול ואח"כ מקדישים ליחלה לקטרת אבנין עצמו ואמאי מפרישים וכו':

    ומשני דלא איכא בניןשלא בנו אותה כלום:

    והא על מעות האומנין קתניאלמא דבנו בנין: אין ודאי בנו בנין אלא דליכא בנין שיעור מעות: ואכתי אם איתא לדשמואל ליחלה אההוא פורתא בנין על אותו מיעוט שהשביחו האומנין בבנין לאחר שיחללו על מה שהשביחו אע"ג דלא הוי כשיעור דמי הקטרת דאמר שמואל הקדש וכו':

    אבל לכתחלה לאהלכך מחללין אותה על מעות האומנין בלבד:

    רב פפא אמר היינו טעמא דבונין בחול דלא נתנה תורה למלאכי השרתדאי אפשר דלא יתבי זמנין בטולא דבנין מפני החמה ונמצא מועל דדלמא בעי למיזגא עליהון כלומר שאם הוצרך וישב עליהן נמצא נהנה מהן:

    אי בעצים דמכאן ואילך הכי נמיכלומר אי בעצים דאין דעתו לבנותן בבנין עד זמן מרובה הכי נמי דלא מקדשינן להו עד שיבנו בבנין דאיכא למיחש דלמא יתיב עליהון וקא מעיל:

    אלא כי תנן במתניתין דמועלין בעצים דיומיהשדעתו לבנותן בו ביום שלקחום דהשתא ליכא למיחש דלמא אתי למזגא עליהון הואיל ובנו להו לאלתר בו ביום בבנין:

    מעילה 14 עמוד ב

    1מיתיבי: מותר הקטרת מה היו עושין בו? היו מפרישין ממנה שכר האומנין.

    2ומחללין אותה על מעות האומנין, ונותנין אותה לאומנין, וחוזרין ונוטלין אותה מתרומה חדשה.

    3ואמאי? ליחליה אבנין!

    4דלא איכא בנין. והא ״מעות האומנין״ קתני! דליכא בנין כשיעור מעות.

    5והאמר שמואל: הקדש שוה מנה שחיללו על שוה פרוטה מחולל! הני מילי דאי עבד, לכתחלה לא.

    6רב פפא אמר: היינו טעמא דבונין בחול לא נתנה תורה למלאכי השרת, אמרי דלמא בעי למיזגא, וזגא עלייהו. אי בנא בקודשא אישתכח דקמעיל בקודשא.

    7תנן: הגזברין שלקחו את העצים מועלין בהן, ואין מועלין לא בשיפויי ולא בנבייה.

    8ואמאי מועלין בהן? הכא נמי ליעבד בחול, אמרי דדלמא בעי למיזגא, וזגא עליהן, ואישתכח דקא מועל בקדשים!

    9א"ר פפא: אי בעצים דמכאן ואילך, הכי נמי. אלא כי תנן במתניתין, בעצים דיומיה.

    10הדרן עלך ולד חטאת׃

    Tosafot

    מותר הקטרתהיו מפטמין כאחת ג' מאות וששים וחמשה מנין כמנין ימות החמה להקטיר קטרת בכל יום חציו בבקר וחציו בערב ועוד שלשה מנין לצורך יוה"כ והיה נותר מן הקטרת כדאמר התם (כריתות דף ו:) פעם לששים שנה או לשבעים שנה היו (בא) [מפטמין] חצאים כלומר היו עולין השירים לחצי הקטרת ועלה קאי הך דשמעתין מה היו עושין מאותו מותר מפרישין שכר האומנין ממעות הלשכה ומזכה אותן ע"י אחרים בשביל האומנין ומחללים הקטרת על אותם המעות שזכה בהם בשביל האומנין ונכנסין המעות בקדושת הקטרת בקדושת תרומה ישנה והקטרת יוצא לחולין ונותנין אותו הקטרת לאומנין בשכרם וחוזרים ולוקחין אותן מיד האומנין מתרומת הלשכה ולכך היה צריך לעשות כן לפי שא"א להקטיר קטורת מתרומה ישנה לשנה הבאה וא"ת ולמה הוזקקו לעשות כן שחיללו הקטרת על מעות האומנין היה להם לחלל מעות של תרומה חדשה על הקטרת שיצא כבר לחולין יש לומר דבהכי עדיף טפי לפי שהוא דרך מקח וממכר ממש והוי צניע טפי א"נ אם לא היו עושין כן אתי לאיתרשולי שיש כאן לחזור לחלל קדושת מעות של תרומה חדשה על הקטרת אבל עתה שהוא מפריש ליד ליד לא אתי לאיתרשולי:

    ואמאי ליחליה אבניןכלומר אי אית ליה לדשמואל דאמר בונין בחול למה להן לעשות כל אלה יחללו אותם הקטרת על הבנין ויצא לחולין ויחזרו ויחללו מעות של תרומה חדשה על אותה קטרת ולמה היו צריכין להפריש שכרם ולחלל כו' ומשני דליכא בנין ופריך והא מעות האומנין קתני משמע שעסוקים בבנין ומשני דליכא בנין כשיעור מעות של קטרת פי' אין הכי נמי דודאי יש בנין חול מדקתני האומנים אך אין בנין כשיעור מעות (שמן) של קטרת ולכך צריך להפריש מעות מתרומת הלשכה כשיעור הקטרת לשכר האומנים וא"ת וכי אפשר להיות כך ששכר הבנין הוא מרובה על הבנין יש לומר באומנות ציור שיש שכר לאומנין יותר ממעות בנין אי נמי הכי פירושו דליכא בנין כשיעור מעות הבנין לולי שכר האומנין שעם הבנין וצ"ע וי"מ דמיירי בשכר שחייבים לאומנין בשביל מלאכה שעדיין לא נעשית אך קצת יש בנין הלכך כיון דליכא בנין עדיין בנוי כשיעור הקטרת בסוף השנה שרוצים לקדש הקטרת א"א לחלל עליו אבל מפרישים כל שכר האומנין שעתיד ליתן להם לעשות המלאכה אשר התחילו כבר ולהכי נקט מילתא דאיכא בנין קצת דאי ליכא בנין כלל היה גנאי להפריש מעות מתרומת הלשכה על שכר האומנין העתיד אלא מתוך שהוצרכו להפריש לצורך האומנין בשביל שכרן המועט אינו גנאי להפריש הרבה על העתיד ועוד אמר רש"י לפי שמכאן התחילו במלאכה כמי שגמרו דמי שהרי אין יכולין לחזור בהם:

    והאמר שמואל הקדש שוה מנה שחיללו על שוה פרוטה מחוללכלומר ומה בכך אי ליכא בנין כשיעור מעות ומשני הני מילי דיעבד אבל לכתחלה לא משום פסידא דהקדש ודוקא בזמן שבהמ"ק קיים דאיכא פסידא להקדש אבל בזמן שאין בית המקדש קיים דליכא פסידא להקדש לא ואפשר לחלל לכתחלה על שוה פרוטה וא"ת הכא נמי ליכא שום פסידא להקדש שהרי שירי הקטרת הללו חוזרים להקדש וי"ל דמ"מ כיון דבית המקדש קיים ואם היו מחללים על שוה פרוטה בעלמא דאיכא פסידא להקדש אע"ג דהכא ליכא פסידא מ"מ אינו מחולל דגזרינן (דלמא) אטו רוב מקומות דאיכא פסידא להקדש בכה"ג ולא דמי לההיא דהתם דקאמר בזמן שאין בית המקדש קיים אפשר לחלל דהתם לא שייך בשום ענין פסידא להקדש:

    לא ניתנה תורה למלאכי השרתואי אפשר ליזהר שלא יהנו מן החומה כי עבד בחול דלמא אתי למיזגא עלייהו שפעמים שצריכים הפועלים לסמוך על האבנים ונמצא שמועלין:

    אי בעצים דמכאן ואילך ה"נ הב"ע בעצים דיומיהכלומר עצים שלקחו לבנותם ביום הלקיחה ובזמן מועט יכולים ליזהר מלסמוך עליהם:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    Babylonian Talmud · folio map

    Meilah 14b

    Meilah 14b. The full printed text of this folio side — 10 numbered segments, about 127 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    מותר הקטרת מה שהיה נשאר על שס"ה מנה מה היו עושין בה דלאחר שנכנס ניסן אין ראוייה להקטרה דבעינן חדש והבא קרב מתרומה חדשה:

    מפרישין ממנה ממותר הקטרת כנגד שכר האומנין דקס"ד דלאלתר כשקנו צרכי הבנין מיד היו מחללין מעות הקדש בשעת קניה על העצים ועל האבנים ועל כל צרכי הבנין שקנו ופורעין אבל לא שכר האומנין שבונין בבנין שהכל היה קדש חוץ מן השבח שהיו האומנים משביחין בבנין בכל יום ובכל יום היה הגזבר מביא מעות הקדש כשיעור השבח שהשביחו האומנין בבנין באותו יום ומחלל אותן על השבח שהשביחו האומנין בבנין באותו יום והיינו טעמא דעושין כן בכל יום משום דאמרן לעיל דמאן דמתנדב מעות וכו' והיו המעות חולין והבנין קדש אבל לא היה הגזבר נותן להן המעות לאלתר דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף כשיגמר הבנין וכן היו עושין כל השבח ועדיין לא היה שם מותר הקטרת על המעות אבל כשמגיע ניסן שיש שם מותר הקטרת דצריכין ללוקחו מתרומה חדשה מחללין אותו מותר הקטרת על אותן מעות חולין שיש ביד הגזבר שחילל על השבח שהשביחו האומנין והוי הקטרת חול ומעות חזרו לקדושתן כבתחלה וחוזרין ולוקחין הקטרת מן האומנין מתרומה חדשה. ואי קשיא לך מה צורך לחללה על מעות האומנים ליתבה לקטרת לאומנין לאלתר הא לא קשיא דליכא בהאי מותר כשיעור כל שכר האומנין להכי עבדי הכי: ואי ס"ד כדאמר שמואל דבונין בחול ואח"כ מקדישים ליחלה לקטרת אבנין עצמו ואמאי מפרישים וכו':

    ומשני דלא איכא בנין שלא בנו אותה כלום:

    והא על מעות האומנין קתני אלמא דבנו בנין: אין ודאי בנו בנין אלא דליכא בנין שיעור מעות: ואכתי אם איתא לדשמואל ליחלה אההוא פורתא בנין על אותו מיעוט שהשביחו האומנין בבנין לאחר שיחללו על מה שהשביחו אע"ג דלא הוי כשיעור דמי הקטרת דאמר שמואל הקדש וכו':

    אבל לכתחלה לא הלכך מחללין אותה על מעות האומנין בלבד:

    רב פפא אמר היינו טעמא דבונין בחול דלא נתנה תורה למלאכי השרת דאי אפשר דלא יתבי זמנין בטולא דבנין מפני החמה ונמצא מועל דדלמא בעי למיזגא עליהון כלומר שאם הוצרך וישב עליהן נמצא נהנה מהן:

    אי בעצים דמכאן ואילך הכי נמי כלומר אי בעצים דאין דעתו לבנותן בבנין עד זמן מרובה הכי נמי דלא מקדשינן להו עד שיבנו בבנין דאיכא למיחש דלמא יתיב עליהון וקא מעיל:

    אלא כי תנן במתניתין דמועלין בעצים דיומיה שדעתו לבנותן בו ביום שלקחום דהשתא ליכא למיחש דלמא אתי למזגא עליהון הואיל ובנו להו לאלתר בו ביום בבנין:

    Rashi on Meilah 14b · Sefaria

    Tosafot

    מותר הקטרת היו מפטמין כאחת ג' מאות וששים וחמשה מנין כמנין ימות החמה להקטיר קטרת בכל יום חציו בבקר וחציו בערב ועוד שלשה מנין לצורך יוה"כ והיה נותר מן הקטרת כדאמר התם (כריתות דף ו:) פעם לששים שנה או לשבעים שנה היו (בא) [מפטמין] חצאים כלומר היו עולין השירים לחצי הקטרת ועלה קאי הך דשמעתין מה היו עושין מאותו מותר מפרישין שכר האומנין ממעות הלשכה ומזכה אותן ע"י אחרים בשביל האומנין ומחללים הקטרת על אותם המעות שזכה בהם בשביל האומנין ונכנסין המעות בקדושת הקטרת בקדושת תרומה ישנה והקטרת יוצא לחולין ונותנין אותו הקטרת לאומנין בשכרם וחוזרים ולוקחין אותן מיד האומנין מתרומת הלשכה ולכך היה צריך לעשות כן לפי שא"א להקטיר קטורת מתרומה ישנה לשנה הבאה וא"ת ולמה הוזקקו לעשות כן שחיללו הקטרת על מעות האומנין היה להם לחלל מעות של תרומה חדשה על הקטרת שיצא כבר לחולין יש לומר דבהכי עדיף טפי לפי שהוא דרך מקח וממכר ממש והוי צניע טפי א"נ אם לא היו עושין כן אתי לאיתרשולי שיש כאן לחזור לחלל קדושת מעות של תרומה חדשה על הקטרת אבל עתה שהוא מפריש ליד ליד לא אתי לאיתרשולי:

    ואמאי ליחליה אבנין כלומר אי אית ליה לדשמואל דאמר בונין בחול למה להן לעשות כל אלה יחללו אותם הקטרת על הבנין ויצא לחולין ויחזרו ויחללו מעות של תרומה חדשה על אותה קטרת ולמה היו צריכין להפריש שכרם ולחלל כו' ומשני דליכא בנין ופריך והא מעות האומנין קתני משמע שעסוקים בבנין ומשני דליכא בנין כשיעור מעות של קטרת פי' אין הכי נמי דודאי יש בנין חול מדקתני האומנים אך אין בנין כשיעור מעות (שמן) של קטרת ולכך צריך להפריש מעות מתרומת הלשכה כשיעור הקטרת לשכר האומנים וא"ת וכי אפשר להיות כך ששכר הבנין הוא מרובה על הבנין יש לומר באומנות ציור שיש שכר לאומנין יותר ממעות בנין אי נמי הכי פירושו דליכא בנין כשיעור מעות הבנין לולי שכר האומנין שעם הבנין וצ"ע וי"מ דמיירי בשכר שחייבים לאומנין בשביל מלאכה שעדיין לא נעשית אך קצת יש בנין הלכך כיון דליכא בנין עדיין בנוי כשיעור הקטרת בסוף השנה שרוצים לקדש הקטרת א"א לחלל עליו אבל מפרישים כל שכר האומנין שעתיד ליתן להם לעשות המלאכה אשר התחילו כבר ולהכי נקט מילתא דאיכא בנין קצת דאי ליכא בנין כלל היה גנאי להפריש מעות מתרומת הלשכה על שכר האומנין העתיד אלא מתוך שהוצרכו להפריש לצורך האומנין בשביל שכרן המועט אינו גנאי להפריש הרבה על העתיד ועוד אמר רש"י לפי שמכאן התחילו במלאכה כמי שגמרו דמי שהרי אין יכולין לחזור בהם:

    והאמר שמואל הקדש שוה מנה שחיללו על שוה פרוטה מחולל כלומר ומה בכך אי ליכא בנין כשיעור מעות ומשני הני מילי דיעבד אבל לכתחלה לא משום פסידא דהקדש ודוקא בזמן שבהמ"ק קיים דאיכא פסידא להקדש אבל בזמן שאין בית המקדש קיים דליכא פסידא להקדש לא ואפשר לחלל לכתחלה על שוה פרוטה וא"ת הכא נמי ליכא שום פסידא להקדש שהרי שירי הקטרת הללו חוזרים להקדש וי"ל דמ"מ כיון דבית המקדש קיים ואם היו מחללים על שוה פרוטה בעלמא דאיכא פסידא להקדש אע"ג דהכא ליכא פסידא מ"מ אינו מחולל דגזרינן (דלמא) אטו רוב מקומות דאיכא פסידא להקדש בכה"ג ולא דמי לההיא דהתם דקאמר בזמן שאין בית המקדש קיים אפשר לחלל דהתם לא שייך בשום ענין פסידא להקדש:

    לא ניתנה תורה למלאכי השרת ואי אפשר ליזהר שלא יהנו מן החומה כי עבד בחול דלמא אתי למיזגא עלייהו שפעמים שצריכים הפועלים לסמוך על האבנים ונמצא שמועלין:

    אי בעצים דמכאן ואילך ה"נ הב"ע בעצים דיומיה כלומר עצים שלקחו לבנותם ביום הלקיחה ובזמן מועט יכולים ליזהר מלסמוך עליהם:

    Tosafot on Meilah 14b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Meilah, daf 14, Amud Bet, about 127 words in 10 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 10 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 112 words

      Opens “מיתיבי: מותר הקטרת מה היו עושין בו?…”

    2. Segment 213 words

      Opens “ומחללין אותה על מעות האומנין, ונותנין אותה…”

    3. Segment 33 words

      Opens “ואמאי? ליחליה אבנין!…”

    4. Segment 411 words

      Opens “דלא איכא בנין. והא ״מעות האומנין״ קתני!…”

    5. Segment 516 words

      Opens “והאמר שמואל: הקדש שוה מנה שחיללו על…”

      Named: שמואל.

    6. Segment 624 words

      Opens “רב פפא אמר: היינו טעמא דבונין בחול…”

      Named: רב פפא.

    7. Segment 713 words

      Opens “תנן: הגזברין שלקחו את העצים מועלין בהן,…”

    8. Segment 817 words

      Opens “ואמאי מועלין בהן? הכא נמי ליעבד בחול,…”

    9. Segment 914 words

      Opens “א"ר פפא: אי בעצים דמכאן ואילך, הכי…”

    10. Segment 104 words

      Opens “הדרן עלך ולד חטאת…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Papa · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rabbi Papa was a wealthy Amora, a student of Rava, who became the head of a Yeshiva.

      Source: Meilah 14b · Segment 9 — “א"ר פפא: אי בעצים דמכאן ואילך, הכי נמי.

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Meilah 14b · Segment 5 — “והאמר שמואל: הקדש שוה מנה שחיללו על שוה פרוטה…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Meilah 14b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026