Talmud Builders

    Meilah 19a

    Back to index

    English translation — Meilah 19a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1a non-priest who partakes of teruma is not liable until the teruma leaves from the domain of the sacred to the domain of the non-sacred, as one who partakes of teruma becomes its owner, the same should apply to misuse.

    2But in fact one is also liable for misuse if he moves an item from the domain of the sacred to the domain of the sacred for another purpose, such as if he spent funds from the Temple treasury and acquired bird nests, i.e., pairs of birds, pigeons or doves, for zavim (see Leviticus 15:13–15), or the bird nests for zavot (see Leviticus 15:28–30), or the bird nests for women after childbirth (see Leviticus 12:6–8). Although the individual is using the money of the Temple treasury for a sacred purpose, nevertheless, since these obligatory offerings should be purchased with private funds, he commits misuse by deriving personal benefit from sacred funds.

    3And similarly, with regard to one who contributed his shekel, or brought his sin offering or his guilt offering from consecrated property, once he spends the funds he has committed misuse. This is the statement of Rabbi Shimon. Rabbi Yehuda says: He is not liable until the priest sprinkles the blood of the offerings, through which he achieves atonement, at which point he has derived his benefit from the consecrated property. The baraita returns to its question: From where is it derived that such use is also categorized as misuse? The verse states: “If anyone commits a misuse.” The inclusive language of the verse teaches that he is liable in any case.

    4The Gemara analyzes the beginning of the baraita . The Master said above: The verse states: “If anyone commits a misuse” (Leviticus 5:15). All people are included in this halakha , whether the guilty person is the common individual, and whether he is the king, and whether he is the anointed High Priest. The Gemara asks: What else might one have thought? It is obvious that the king and the High Priest are included, as it is written: “Anyone.”

    5The Gemara explains that the statement of the baraita is necessary, lest you say that these individuals are excluded from the halakha of misuse because the Merciful One states with regard to the anointing oil: “Or whosoever puts any of it upon a stranger, he shall be cut off from his people” (Exodus 30:33). And with regard to the anointing oil, this distinguished person, i.e., the High Priest or the king, is not considered a “stranger,” as he is anointed with it. Therefore, the baraita teaches us that even a High Priest and a king are included in the prohibition of misuse.

    6§ The Gemara summarizes the derivations with regard to the halakha of misuse. The Merciful One compared the halakha of misuse to the case of a sota , and to idol worship, and to teruma , in order to teach several basic principles. Misuse is compared to a sota , in the verse: “If any man’s wife goes aside, and acts unfaithfully against him” (Numbers 5:12), as here one is liable for committing adultery even though the adulteress did not damage her body through her actions. With regard to consecrated property as well, even without causing damage, as in the case in which a woman placed a consecrated gold ring on her hand, i.e., her finger, she has thereby become liable for misuse.

    7When the Merciful One compared misuse to idol worship, in the verse: “And they broke faith with the God of their fathers” (I Chronicles 5:25), this teaches that one is not liable for idol worship until there is a change effected by his act, as the idolater changes his worship of God for worship of idols. With regard to consecrated property as well, if the item is susceptible to damage, a person does not become liable for misuse until the act of misuse changes the item from being available for use for sacred purposes to being available for use only for non-sacred purposes, as in a case where he chops non-sacred wood with a consecrated ax and concurrently damages the ax, as the consecrated property is thereby damaged.

    8Finally, the Merciful One compared misuse to the partaking of teruma by a non-priest, through the verbal analogy of the words “sin” and “sin” (see 18b). What is the halakha with regard to teruma ? The verse states: “And if a man eats of the sacred item through error, then he shall add its fifth part upon it” (Leviticus 22:14). This excludes one who causes damage to the teruma without partaking of it, e.g., by spilling it on the ground. Such a person is exempt from the payment of the additional one-fifth. With regard to consecrated property as well, in the case of any consecrated edible item, or some other item, when one damages it without deriving benefit from the damaging act, he is exempt with regard to misuse.

    9§ The mishna teaches: How is one liable for misuse of an item that is not subject to damage? For example, if a woman placed a consecrated gold chain around her neck. Rav Kahana said to Rav Zevid: And is it correct that gold is not subject to damage? But where did the gold of the daughter-in-law of the wealthy man Nun go? When Nun married off his son, he gave the bride many golden items of jewelry, which deteriorated over time. Evidently, gold is also subject to damage.

    10Rav Zevid said to Rav Kahana: Perhaps the gold of Nun’s daughter-in-law suffered the fate of the gold that your daughters-in-law cast aside. Like your daughters-in-law, Nun’s daughter-in-law treated her gold carelessly, which is why it deteriorated. And furthermore, granted that gold does not have the status of an item that is damaged immediately [ le’altar ] when someone derives benefit from it, but even so, does gold never sustain damage? Even gold deteriorates slowly and suffers measurable damage over long periods of time.

    11§ The mishna further teaches: One who derives benefit from a sin offering or from other items of the most sacred order, as in the case of one who detaches its wool while the animal is alive, is not liable for misuse unless he causes damage of the value of one peruta . The Gemara asks: Now, if the ruling of the mishna is stated with regard to an unblemished domesticated animal, which is fit for sacrifice, this case is the same as that of a consecrated gold cup, which is not subject to damage. Since the animal remains fit as an offering even after wool has been detached from it, why is it subject to misuse only if it is damaged? Rav Pappa said: We are dealing with a blemished animal. Since it is unfit for sacrifice, it will be sold by the Temple treasury, and therefore the removal of wool reduces its sale price. Consequently, it is subject to misuse only if such use causes it damage.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    עד שיצא מן ההקדש לחוללפי שכשאוכל את התרומה הוא מוציאה לחולין. מנין המוציא מקדש לקדש כגון שלקח ממעות הקדש וקנה מהן קיני זבין וקיני יולדות או ששקל מהן שקלו שהוא חייב לשקול לתרומת הלשכה או שהביא חטאתו ואשמו מן הקדש דהיינו מקדש לקדש וכיון שהביא לעזרה מעל דברי ר"ש דקסבר דמאן דמיחייב חטאת או אשם לעולם הוא חייב באחריותו עד שיביאנו לעזרה וכיון שהביאו נפטר מאחריותו אף האי נמי דמוציא מקדש לקדש כיון שהביאו לעזרה יצא ידי חובתו ידי אחריות ומעל:

    ורבי יהודהסבר לעולם הוא חייב באחריותו עד שיזרוק הדם. אף הכא נמי כיון שנזרק הדם ויצא ידי אחריות חובתו מעל דכיון דיצא בו ידי חובתו כמו שהוציאו לחולין דמי. ומנין דמעל לר"ש כדאית ליה ולר' יהודה כדאית ליה ת"ל תמעול מעל ריבה:

    שיכול מאיכלומר מה הוה ס"ד למעט נשיא או משוח ממעילה פשיטא דכולן חייבין דנפש כתיב ונפש משמע בין יחיד בין נשיא ומשוח:

    מהו דתימא אמר רחמנאגבי שמן המשחה ואשר יתן ממנו על זר והאי משוח לאו זר הוא דהא אימשח בגוויה סד"א דלא הוי בכלל מעילה קמ"ל דנפש דמשיח נמי הוי בכלל מעילה:

    אקשיה רחמנאכלומר אמרינן לעיל דאקשיה רחמנא למעילה לסוטה ולעבודת כוכבים כדאמרינן לעיל והיכי דמי אקשיה לסוטה דכי היכי דסוטה אע"ג דלא פגמה מעל דסוטה פגומה ועומדת היא דאינה נוהגת אלא בבעולה כדכתיב מבלעדי אישך ואמרינן (סוטה דף כד:) שקדמה בעילת הבעל לבועל והיינו בעולה ואפ"ה כתיב ומעלה בו מעל:

    גבי הקדש נמי אם נתנה טבעת בידהאע"ג דלא פגמתו מעלה:

    אקשיה רחמנא לעבודת כוכבים דעד דאית ביה שינוישמשנה עצמו משכינה לעבודת כוכבים גבי הקדש נמי עד דביקע בקרדום עצי חולין דשינה ממלאכת קדש למלאכת חול לא מעל עד דביקע דפגמה:

    אקשיה רחמנא לתרומהכדאמרינן לעיל יליף חטא חטא מתרומה להכי מה תרומה פרט למזיק שאם שפך אוכלין או משקין של תרומה ולא נהנה מהן שאינו חייב אף גבי הקדש נמי כל מידי דבר אכילה כי מזיק ליה ששפכו ולא נהנה ממנו פטור ממעילה. ואמר לן רבי דהוא הדין נמי אף במידי דלאו בר אכילה הוא כי מזיק ליה פטור דאין חיוב מעילה עד שיהנה אלא משום דכתיב בתרומה כי יאכל דבתרומה ליכא אלא חיוב אכילה אמר נמי גבי הקדש כל דבר אכילה:

    ודהבא לאו בר איפגומי הואדקתני מתני' כיון שנהנה מעל ולא קתני ביה עד שיפגום אלמא דלאו בר פגימה הוא. וא"כ דלא מיפגם:

    דהבא דכלתיה דנון להיכא אזלנון אדם עשיר היה ונתן זהב הרבה ותכשיטין לכלתו וכשנתן לה שקלו ולאחר זמן שקלו ונמצא חסר ממשקלו אלמא זהב נמי עשוי ליפגם:

    אמר ליהרב זביד מהא ליכא למשמע מינה דדלמא ודאי דחסר להיכא דרמיין כלתיך כלומר לפי שלא היו משמרות אותו זהב אלא משליכות אותו בכל מקום שמוצאות אותו כדרך שעושות כלותיך שאינן משמרות תכשיטיהן כראוי בשביל כך חסר אבל זהב המשתמר יפה אינו נחסר:

    ועודאם ת"ל דמתחסר הוא אפ"ה כיון שנהנה מעל דנהי דלא איכא נהנה ופגם לאלתר שאינו פוגם מיד בשעה שנהנה ממנו לעולם מי לית ביה פגימה דמי קאמינא דלית ביה פגימה לעולם לאלתר קאמינא דלית ביה פגימה אבל לאחר זמן הולך ומתחסר וכיון דלאלתר לית ביה פגימה הלכך כיון שנהנה מעל:

    מכדיבחטאת בהמה תמימה מיירי מתניתין היינו כוס של זהב דכי היכי דכוס של זהב לא קאי לאיפגומי ומשום הכי לא אזיל ביה בתר פגימה אלא כיון שנהנה בו בפרוטה מעל אף חטאת תמימה דקיימא להקרבה לאו בת פדייה היא כיון שנהנה ממנה למעול בה ואמאי קאמר עד שיפגום מאי פגם מצי למעבד בה דאפילו רכיב עלה עד דאכחשה האי לא הוי שם פגם דלא פגמה למזבח דבהמה בין שמינה בין כחושה חזיא לכפרה ואין בה תורת פגימה:

    אמר רב פפאמתניתין בחטאת בעלת מום עסקינן דקיימא לפדייה וכיון דפגמה שהכחישה ופיחת מדמיה ודבר שיש בו פגם הוא הלכך לא מעל עד שיפגום בשוה פרוטה. וסיפא דקתני כשהיא מתה כיון שנהנה בשוה פרוטה מעל מיירי בין בתמימה בין בבעלת מום דכיון דמתה לאו בת פדיון היא דאין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים (פסחים דף כט.) הלכך לא תני בה עד שיפגום:

    מעילה 19 עמוד א

    1עד שיצא מן הקדש לחול.

    2מן הקדש לקדש, כגון: לקח קיני זבים, וקיני זבות, וקיני יולדות,׃

    3ושקל שקלו, והביא חטאתו ואשמו מן ההקדש כיון שהוציא מעל, דברי ר' שמעון. רבי יהודה אומר: עד שיזרוק הדם. מנין? ת"ל (ויקרא ה, טו) תמעול מעל מכל מקום.

    4אמר מר: ״נפש״ אחד היחיד ואחד הנשיא ואחד המשוח במשמע. שיכול, מאי? פשיטא, ״נפש״ כתיב!

    5מהו דתימא, אמר רחמנא (שמות ל, לג) ״ואשר יתן ממנו על זר״, והאי לאו ״זר״ הוא, דהא אימשח בגוויה, קמ"ל׃

    6ואקשה רחמנא לסוטה, ולעבודת כוכבים ולתרומה. לסוטה, דאף על גב דלא פגם, גבי הקדש נמי, נתנה טבעת בידה מעלה.

    7כי אקשה רחמנא לעבודת כוכבים דעד דאית בה שינוי, גבי הקדש נמי, עד דביקע בקרדום, ויפגם ופגום.

    8אקשה רחמנא לתרומה: מה תרומה, (ויקרא כב, יד) ״כי יאכל״ פרט למזיק, גבי הקדש נמי כל דבר אכילה, כי מזיק ליה פטור.

    9כיצד? נתנה קטלא כו'. אמר ליה רב כהנא לרב זביד: ודהבא לאו בר איפגומי הוא? והא דהבא דכלתיה דנון, להיכא אזל?

    10אמר ליה: דלמא, דהבא דרמיין כלתיך הוא. ועוד: נהי דלא איכא נהנה ופגם לאלתר, לעולם מי לא איכא פגימה?

    11הנהנה מן החטאת וכו'. מכדי אי בבהמה תמימה, היינו כוס של זהב! א"ר פפא: בבעלת מום עסקינן.

    Tosafot

    אקשיה רחמנא לתרומה דכתיב כי יאכל פרט למזיקפירוש פוגם דלא נהנה דאי לא [היקשא] דתרומה הוה מחייבינן כדקאמר בתחלת הברייתא דקאמר יכול פגם ולא נהנה וכו' משום דילפינן ליה מעבודת כוכבים כדפירשנו לעיל אין להקשות מאי שנא דהקישא דסוטה נקטיה לחיובא והיקש דתרומה לפטור דהא כדאית' והא כדאיתא הקישא דסוטה אתיא לחייב נהנה בלא פגם בדבר שאין בו פגם לולי הקישא דסוטה הוה פטרינן כל נהנה ואילמלא הקישא דתרומה הוה מתחייב פגם בלא נהנה מעבודת כוכבים כדפ"ל וא"ת מדוע לא הזכיר גם פטור דנהנה בלא פגם גבי תרומה דהא נמי מתרומה כדאיתא לעיל יכול נהנה ולא פגם כדפ"ל וי"ל משום דלא פסקינן ליה דהא איכא נהנה בלא פגם דחייב כגון בדבר שאין בו פגם דילפינן ליה מסוטה אלא אי קשיא הא קשיא גבי עבודת כוכבים דנקט הקישא לפטור עד דנקט לפטור היה לו להזכיר לענין חיוב דהא מעבודת כוכבי' נפקא לן חיוב מעילה בהוצאה מרשות הקדש לרשות הדיוט כגון מכירה ומתנה ושאלה גם בלא הנאה דהא לא שמעינן לא מסוטה ולא מתרומה דבתרויהון איכא הנאה וי"ל דהכי נמי קאמר אקשיה לעבודת כוכבים ועד דאיכא שינוי כלומר מעבודת כוכבים דבשינוי רשות מחייב בלא שום הנאה ואגב אורחא אשמועינן דאינו קרוי שינוי בהוצאה מרשות הקדש לחוד עד שיכנס לרשות הדיוט ויזכה בו ההדיוט על ידי בקוע וכדפירשנו לעיל דאשמעינן רבותא אליבא דרב הונא:

    אקשיה רחמנא לתרומהכי יאכל פרט למזיק אף הקדש מידי דבר אכילה כי מזיק ליה פטור תימה משמע דוקא דמידי אכילה הוי מזיק פטור וקשיא דבפ"ק דב"ק (דף ט:) במשנה תנן נכסים שאין בהן מעילה הא יש בהן מעילה דהיינו קדשים או קדשי קדשים פטור וקאי אארבעה אבות נזיקין דרישא דקתני בהו המבעה דהיינו אדם המזיק ואפילו למ"ד מבעה זה השן דלא פליגי בזה ופי' ה"ר ר"י דתנא דנקט דכי יאכל לדעתו לאשמועינן דכי נמי אכיל דרך היזק כגון אכילה גסה פטור ויש להוסיף כגון שמן של תרומה דפטור כדאיתא פרק כיצד מברכין [ברכות דף לה: ועי' תוס' ב"מ צט: ד"ה פרט וכו']:

    ודהבא לאו בר איפגומי הואבתמיה אמתני' דכוס של זהב דקרי ליה דבר שאין בו פגם:

    דהבא דכלתיה דנון היכן אזלמסקנא דקושיא הוא כלומר אי דבר שאין בו פגם הוא דהבא דכלתיה דנון פירוש זהב כלתו של אותו עשיר הנקרא נון היכן אזל ומהדר ליה דלמא האי דהבא היכי דרמיין כלתיך כלומר שמא עשתה מזהבה כמה שעשו כלות שלך דהיו משליכות אותו בחלונות או במקום אחר שאינו נשמר והיה פוגם הרבה. דרמיין משליכות:

    מכדי אי בבהמה תמימה היינו כוס של זהבפירוש כיון שהיו תמימים דבר שאין בו פגם הוא דאפילו כחשה אין נפסד בכך כלום שהרי מקריבים אותה ויוצא בה דלא שייך פגם אלא בדבר העומד לדמיו שאם בא למוכרו דמיו נפחתים אבל בדבר העומד ליקרב ואינו נפסד בכך ליקרב אין זה דבר שיש בו פגם ומשני בבעלת מום דהשתא עומדת לימכר דדמיה פחותים:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Gilyon HaShas

    רש"י ד"ה עד שיצא וכו' עד שיביאנו לעזרהעיין חולין דף קלט ע"א ברש"י ד"ה דמיחסר:

    Babylonian Talmud · folio map

    Meilah 19a

    Meilah 19a. The full printed text of this folio side — 11 numbered segments, about 194 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    עד שיצא מן ההקדש לחול לפי שכשאוכל את התרומה הוא מוציאה לחולין. מנין המוציא מקדש לקדש כגון שלקח ממעות הקדש וקנה מהן קיני זבין וקיני יולדות או ששקל מהן שקלו שהוא חייב לשקול לתרומת הלשכה או שהביא חטאתו ואשמו מן הקדש דהיינו מקדש לקדש וכיון שהביא לעזרה מעל דברי ר"ש דקסבר דמאן דמיחייב חטאת או אשם לעולם הוא חייב באחריותו עד שיביאנו לעזרה וכיון שהביאו נפטר מאחריותו אף האי נמי דמוציא מקדש לקדש כיון שהביאו לעזרה יצא ידי חובתו ידי אחריות ומעל:

    ורבי יהודה סבר לעולם הוא חייב באחריותו עד שיזרוק הדם. אף הכא נמי כיון שנזרק הדם ויצא ידי אחריות חובתו מעל דכיון דיצא בו ידי חובתו כמו שהוציאו לחולין דמי. ומנין דמעל לר"ש כדאית ליה ולר' יהודה כדאית ליה ת"ל תמעול מעל ריבה:

    שיכול מאי כלומר מה הוה ס"ד למעט נשיא או משוח ממעילה פשיטא דכולן חייבין דנפש כתיב ונפש משמע בין יחיד בין נשיא ומשוח:

    מהו דתימא אמר רחמנא גבי שמן המשחה ואשר יתן ממנו על זר והאי משוח לאו זר הוא דהא אימשח בגוויה סד"א דלא הוי בכלל מעילה קמ"ל דנפש דמשיח נמי הוי בכלל מעילה:

    אקשיה רחמנא כלומר אמרינן לעיל דאקשיה רחמנא למעילה לסוטה ולעבודת כוכבים כדאמרינן לעיל והיכי דמי אקשיה לסוטה דכי היכי דסוטה אע"ג דלא פגמה מעל דסוטה פגומה ועומדת היא דאינה נוהגת אלא בבעולה כדכתיב מבלעדי אישך ואמרינן (סוטה דף כד:) שקדמה בעילת הבעל לבועל והיינו בעולה ואפ"ה כתיב ומעלה בו מעל:

    גבי הקדש נמי אם נתנה טבעת בידה אע"ג דלא פגמתו מעלה:

    אקשיה רחמנא לעבודת כוכבים דעד דאית ביה שינוי שמשנה עצמו משכינה לעבודת כוכבים גבי הקדש נמי עד דביקע בקרדום עצי חולין דשינה ממלאכת קדש למלאכת חול לא מעל עד דביקע דפגמה:

    אקשיה רחמנא לתרומה כדאמרינן לעיל יליף חטא חטא מתרומה להכי מה תרומה פרט למזיק שאם שפך אוכלין או משקין של תרומה ולא נהנה מהן שאינו חייב אף גבי הקדש נמי כל מידי דבר אכילה כי מזיק ליה ששפכו ולא נהנה ממנו פטור ממעילה. ואמר לן רבי דהוא הדין נמי אף במידי דלאו בר אכילה הוא כי מזיק ליה פטור דאין חיוב מעילה עד שיהנה אלא משום דכתיב בתרומה כי יאכל דבתרומה ליכא אלא חיוב אכילה אמר נמי גבי הקדש כל דבר אכילה:

    6 more comments on this page.

    Rashi on Meilah 19a · Sefaria

    Tosafot

    אקשיה רחמנא לתרומה דכתיב כי יאכל פרט למזיק פירוש פוגם דלא נהנה דאי לא [היקשא] דתרומה הוה מחייבינן כדקאמר בתחלת הברייתא דקאמר יכול פגם ולא נהנה וכו' משום דילפינן ליה מעבודת כוכבים כדפירשנו לעיל אין להקשות מאי שנא דהקישא דסוטה נקטיה לחיובא והיקש דתרומה לפטור דהא כדאית' והא כדאיתא הקישא דסוטה אתיא לחייב נהנה בלא פגם בדבר שאין בו פגם לולי הקישא דסוטה הוה פטרינן כל נהנה ואילמלא הקישא דתרומה הוה מתחייב פגם בלא נהנה מעבודת כוכבים כדפ"ל וא"ת מדוע לא הזכיר גם פטור דנהנה בלא פגם גבי תרומה דהא נמי מתרומה כדאיתא לעיל יכול נהנה ולא פגם כדפ"ל וי"ל משום דלא פסקינן ליה דהא איכא נהנה בלא פגם דחייב כגון בדבר שאין בו פגם דילפינן ליה מסוטה אלא אי קשיא הא קשיא גבי עבודת כוכבים דנקט הקישא לפטור עד דנקט לפטור היה לו להזכיר לענין חיוב דהא מעבודת כוכבי' נפקא לן חיוב מעילה בהוצאה מרשות הקדש לרשות הדיוט כגון מכירה ומתנה ושאלה גם בלא הנאה דהא לא שמעינן לא מסוטה ולא מתרומה דבתרויהון איכא הנאה וי"ל דהכי נמי קאמר אקשיה לעבודת כוכבים ועד דאיכא שינוי כלומר מעבודת כוכבים דבשינוי רשות מחייב בלא שום הנאה ואגב אורחא אשמועינן דאינו קרוי שינוי בהוצאה מרשות הקדש לחוד עד שיכנס לרשות הדיוט ויזכה בו ההדיוט על ידי בקוע וכדפירשנו לעיל דאשמעינן רבותא אליבא דרב הונא:

    אקשיה רחמנא לתרומה כי יאכל פרט למזיק אף הקדש מידי דבר אכילה כי מזיק ליה פטור תימה משמע דוקא דמידי אכילה הוי מזיק פטור וקשיא דבפ"ק דב"ק (דף ט:) במשנה תנן נכסים שאין בהן מעילה הא יש בהן מעילה דהיינו קדשים או קדשי קדשים פטור וקאי אארבעה אבות נזיקין דרישא דקתני בהו המבעה דהיינו אדם המזיק ואפילו למ"ד מבעה זה השן דלא פליגי בזה ופי' ה"ר ר"י דתנא דנקט דכי יאכל לדעתו לאשמועינן דכי נמי אכיל דרך היזק כגון אכילה גסה פטור ויש להוסיף כגון שמן של תרומה דפטור כדאיתא פרק כיצד מברכין [ברכות דף לה: ועי' תוס' ב"מ צט: ד"ה פרט וכו']:

    ודהבא לאו בר איפגומי הוא בתמיה אמתני' דכוס של זהב דקרי ליה דבר שאין בו פגם:

    דהבא דכלתיה דנון היכן אזל מסקנא דקושיא הוא כלומר אי דבר שאין בו פגם הוא דהבא דכלתיה דנון פירוש זהב כלתו של אותו עשיר הנקרא נון היכן אזל ומהדר ליה דלמא האי דהבא היכי דרמיין כלתיך כלומר שמא עשתה מזהבה כמה שעשו כלות שלך דהיו משליכות אותו בחלונות או במקום אחר שאינו נשמר והיה פוגם הרבה. דרמיין משליכות:

    מכדי אי בבהמה תמימה היינו כוס של זהב פירוש כיון שהיו תמימים דבר שאין בו פגם הוא דאפילו כחשה אין נפסד בכך כלום שהרי מקריבים אותה ויוצא בה דלא שייך פגם אלא בדבר העומד לדמיו שאם בא למוכרו דמיו נפחתים אבל בדבר העומד ליקרב ואינו נפסד בכך ליקרב אין זה דבר שיש בו פגם ומשני בבעלת מום דהשתא עומדת לימכר דדמיה פחותים:

    Tosafot on Meilah 19a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    רש"י ד"ה עד שיצא וכו' עד שיביאנו לעזרה עיין חולין דף קלט ע"א ברש"י ד"ה דמיחסר:

    Gilyon HaShas on Meilah 19a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Meilah, daf 19, Amud Aleph, about 194 words in 11 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 11 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 15 words

      Opens “עד שיצא מן הקדש לחול.…”

    2. Segment 211 words

      Opens “מן הקדש לקדש, כגון: לקח קיני זבים,…”

    3. Segment 328 words

      Opens “ושקל שקלו, והביא חטאתו ואשמו מן ההקדש…”

      Named: רבי יהודה.

    4. Segment 415 words

      Opens “אמר מר: ״נפש״ אחד היחיד ואחד הנשיא…”

    5. Segment 520 words

      Opens “מהו דתימא, אמר רחמנא (שמות ל, לג)…”

    6. Segment 619 words

      Opens “ואקשה רחמנא לסוטה, ולעבודת כוכבים ולתרומה. לסוטה,…”

    7. Segment 717 words

      Opens “כי אקשה רחמנא לעבודת כוכבים דעד דאית…”

    8. Segment 822 words

      Opens “אקשה רחמנא לתרומה: מה תרומה, (ויקרא כב,…”

    9. Segment 921 words

      Opens “כיצד? נתנה קטלא כו'. אמר ליה רב…”

      Named: רב כהנא, רב זביד.

    10. Segment 1019 words

      Opens “אמר ליה: דלמא, דהבא דרמיין כלתיך הוא.…”

    11. Segment 1117 words

      Opens “הנהנה מן החטאת וכו'. מכדי אי בבהמה…”

    Sages named on this page

    • Rav Kahana [the Second] · Amoraim · First Generation Amoraim

      Rav Kahana was a preeminent student of Rav and Shmuel.

      Source: Meilah 19a · Segment 9 — “…כו'. אמר ליה רב כהנא לרב זביד: ודהבא לאו…

    • Rabbi Papa · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rabbi Papa was a wealthy Amora, a student of Rava, who became the head of a Yeshiva.

      Source: Meilah 19a · Segment 11 — “הנהנה מן החטאת וכו'.

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Meilah 19a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026