מסכת תמיד דף כ״ח עמוד א׳

אי זו היא דרך ישרה שיבור לו האדם יאהב את התוכחת שכל זמן שהתוכחת בעולם נחת רוח בעולם טובה וברכה באין לעולם רעה משתלחת מן העולם שנאמר ולמוכיחים יונעם ועליהם תבא ברכת טוב:

המשנה השניה מי שהוא רוצה לתרום את המזבח כלומר שמתכוין להיות הוא מן המפייסים לכך משתדל בטהרת עצמו עד שיהא מזומן כשיבא הממונה והוא שאמר משכים וטובל עד שלא יבא הממונה ואחר כך הוא בא לחקור באי זו שעה הממונה בא ומשיב שלא כל העתים שוות פעמים בא מקריאת הגבר ופירשוהו בגמ' יומא על גביני כרוז שהיו מכריזין בקול רם סמוך לעליית השחר והממונה עומד באותה שעה או קרוב לה מלפניה או מלאחריה ודופק עליהם ר"ל שמכה בפתח בית המוקד בנחת והם פותחים לו ואומר להם מי שטבל יבא ויפייס הפיסו על הדרך שבארנו ענין הפייסות ביומא וזכה מי שזכה והממונה נוטל את המפתח ופותח את הפשיפיס והוא פתח קטן שפתוח מבית המוקד לעזרה ונכנס מבית המוקד לעזרה דרך אותו פשיפיס ונכנסים הכהנים אחריו ושתי אבוקות של אור בידם ונחלקים לשתי כתות אלו הולכים באכסדרא ופירשו בגמ' באכסדרא של בנין שאלו בזיזין של עץ כשאר אכסדראות שיוצאין זיזין מן הכותלים ומסככין עליהם לא הותרה שום תקיעת עץ במקדש על שם לא תטע לך אשרה כל עץ וכו' אלא באכסדרא של בנין והוא בנין בולט מגוף הכותלים והיו הולכים בהם משם לעזרה לצד מזרח ואלו באכסדרא של בנין גם כן לצד המערב ובודקין והולכין בכל העזרה עד שמגיעים אלו לאלו הגיעו אלו לאלו אומרין שלום והעמידו עושי חבתין לעשות חבתין ר"ל מנחת כהן גדול ואע"פ שעבודות התמיד קודמות לה כמו שיתבאר מ"מ הם משתדלים להחם את החמין לעשיית החבתים ובסדר זה עושין בכל לילה ולילה אלא שבלילי שבת לא היו מביאין אור אלא בולשים ומחפשים בנרות הדולקות שם:

ואחר כן היו מתכנסים בלשכת הגזית ומפייסן פיס ראשון לתרומת המזבח ומי שזכה לתרום את המזבח תורם את המזבח ר"ל שמרים את הדשן וכבר ביארנו ביומא שאותם בגדי כהנה שתורם בהם את הדשן ראויים שיהו פחותים מן הכלים שמשמשין בהם בשאר עבודות שנאמר ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים והרים את הדשן ואין הכונה שילבש בגדי חול אלא שיהו פחותים מן הבגדים שלובש לעבודה אינו דין שיהא אדם מוזג כוס לרבו בבגדים שבשל בהם קדרה לרבו ומי שזכה לתרום לובש בגדי הרמה ואומרין לו הזהר שלא תגע בכלי עד שתקדש ידיך ורגליך מן הכיור שאין קרבים למזבח ולא לשום עבודה מן העבודות אלא אחר קדוש ידים ורגלים שנאמר בבאם אל אהל מועד או בגשתם אל המזבח וכו' ואחר שקדש לוקח את המחתה ומחתה זו של כסף היתה ונתונה במקצע ר"ל קרן זוית בין כבש למזבח במערבו של כבש ואין אדם נכנס עמו ולא נר בידו אלא הולך לאור המערכה ולא היו רואים אותו ולא שומעים את קולו בשעה שהולך לכיור עד ששומעין קול העץ שעשה בן קטין מוכני לכיור והוא כלי שאינו מכלי שרת סביב לכיור שממנו יהו מריקין תמיד מים לכיור מפני שהכיור הוא כלי שרת ולא היו מימיו נפסלין בלינה ולא היו צריכין להביא בכל יום מים לכיור כמו שביארנו בשלישי של יומא ואמר עכשו שלא היו יודעין אם הגיעו לקדוש ידים ורגלים עד שהיו שומעין קול העץ של אותו הכלי שהיה עשוי בעגול כגלגל של בור והיה משמיע קול בשעת ההרקה כדרך שגלגל הבור משמיע קול בשעת השאיבה וכששומעין כן מכירין שכבר בא לשם והיו אומרין הגיע ואחר שקדש לוקח את המחתה כמו שביארנו ועולה ומפנה את הגחלים אילך ואילך וחותה מן הגחלים הפנימיות שהן מאוכלות הרבה ויורד למטה לארץ וכשהגיע לרצפה הפך פניו לצפון ומהלך ברצפה למזרח הכבש בעשר אמות כלפי רוח צפון וצובר אותם הגחלים שחתה על גבי הרצפה רחוק מן הכבש ג' טפחים מקום שנותנין שם מוראת העוף ודשון מזבח הפנימי והמנורה וזו היא מצות הרמת הדשן שחייבין בה בכל יום שנאמר עליה והרים את הדשן והיא עבודה מעבודות הכהנה:

זהו ביאור המשנה ולא נתחדש עליה בגמ' דבר:

ונשלם הפרק תהלה לאל: