מסכת תמיד דף כ״ח עמוד ב׳

פרק שני בעזרת הצור:

ראוהו אחיו וכו' כבר בארנו בפרקי המסכתא הזאת שכלם סובבים על ענין אחד והוא בסדר העבודה שבכל יום ואמר על זה שכשראו אחיו הכהנים שירד אף הם רצים ובאין ומקדשין ידיהם ורגליהם מן הכיור ונוטלין את המגרפות והם שמושכין בהם את הבשר ואת הצנורות והם השפודים ועולים לראש המזבח וכל האיברים ר"ל איברי העולות והפרדים ר"ל אימורי הקרבנות שלא נתאכלו מבערב ר"ל כל הלילה סולקין אותם ר"ל שמסלקין אותם לצד המזבח ויש מפרשים סונקין שעושים מהם כרי לצדי המזבח ואם אין הצדדין מחזיקין סודרין אותם בסובב על הכבש ר"ל הכבש כנגד הסובב החלו מעלין באפר כלומר אחר שהסירו האברים והפרדים מעל המזבח מושכין את האפר במגרפות שבידיהם ומעלין אותו על גבי התפוח ר"ל אמצע המזבח היה קרוי תפוח מפני שהיה נמוך מעט בעגול והיו צוברין את האפר לשם ועושים אותו כרי באמצע מקום המערכה כעין תפוח ואמר עכשיו שהיו מושכין את האפר ומעלין אותו על האפר הצבור שם ואמר על אותו תפוח שפעמים שהיה עליו כשלש מאות כור ופרשו בגמ' שדרך גוזמא נאמרה והוא שאמרו דברה תורה בלשון הבאי דכתיב ערים גדולות ובצורות בשמים דברו נביאים בלשון הבאי דכתיב וכל העם מחללים בחלילים שמחים שמחה גדולה ותבקע הארץ לקולם דברו חכמים לשון הבאי כדתנן השקו את התמיד בכוס של זהב ויש שחלק שם בזו שזו לא נאמרה דרך גוזמא שאין עניות במקום עשירות אלא שאמרו שבשלשה מקומות דברו חכמים לשון הבאי תפוח גפן ופרכות תפוח היא זו שאמר כאן שפעמים היו עליו כשלש מאות כור גפן זו שנאמרה במסכת מדות שגפן של זהב היתה עומדת על פתח ההיכל מודלה על גבי כלונסות וכל מי שמתנדב עליה של זהב או גרגיר או אשכול מביא ותולה בה ואמר ר' אלעזר בר' צדוק מעשה היה והביאו ונמנו עליה שלש מאות כהנים לפנותה ועל זו שאמרו שהוצרכו שלש מאות כהנים לפנותה נאמר שלגוזמא נאמר פרכת היא אותה שנאמרה במסכת שקלים שהפרכת עביה טפח ועל שבעים ושתים נירים היתה נארגת ועל כל נימא ונימא עשרים וארבעה חוטין ארכה ארבעים אמה ורחבה עשרים אמה ומשמנים ושתי רבוא נעשית ושתים עושים בכל שנה ושלש מאות כהנים היו מטבילין אותה ועל זו של שלש מאות כהנים וכו' אומר שנאמר דרך גוזמא ואף זו שבכאן דרך גוזמא על שם שהיה שם אפר מרובה ונחזור לענין ההוא והוא שאחר שהעלו אפר המזבח על הכרי שבתפוח היו מדשנין את המזבח והוא שנוטלין מאותו האפר בכלי גדול הנקרא פסכתר ומחזיק לתך ומורידין אותו למטה ומוציאין אותו חוץ לעיר במקום הנקרא שפך הדשן ולא היה בענין זה פיס כלל שלא היתה בכלל העבודות אלא כל הרוצה זוכה בה ואע"פ שאינה עבודה מעולם לא נתעצל אדם בה וכן לא היתה עבודה זו בכל יום אלא לפי מה שצריך והוא כשנשלם הכרי ואמר שברגלים אפילו בשעת הצרך לא היו מדשנין אותו מפני שהוא נוי למזבח:

זהו ביאור המשנה ולא נתחדש עליה בגמ' דבר שלא ביארנוהו: