Talmud Builders

    Temurah 8b

    Back to index

    English translation — Temurah 8b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Abaye says: No, actually, the baraita is referring to an unblemished animal when the Temple is standing, but it is speaking of a firstborn offering outside of Eretz Yisrael, and it is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, who said: If unblemished firstborn offerings came from outside of Eretz Yisrael, they may be sacrificed on the altar. This language indicates that there is no obligation to sacrifice such an animal, as people did not generally bring their firstborn offerings from outside Eretz Yisrael. Therefore, a priest is able to acquire it even when it is unblemished. Firstborn offerings from Eretz Yisrael, by contrast, cannot be acquired by the priests.

    2§ The Gemara raises an objection from the mishna: Rabbi Yoḥanan ben Nuri said to him: What is this comparison for me? If a priest does not substitute for a sin offering and a guilt offering, which priests do not acquire during the animals’ lifetimes, will you say the same with regard to a firstborn, which priests acquire during the animal’s lifetime? What are we dealing with in the mishna? If we say that it is referring to a blemished animal, isn’t the mishna saying that the firstborn offering is similar to a sin offering and a guilt offering, which the priests acquire only unblemished? Rather, is it not referring to unblemished animals? And it nevertheless teaches: Which priests acquire during the animal’s lifetime.

    3Ravina said: This mishna too is referring to a firstborn offering outside of Eretz Yisrael, and it is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, who said: If unblemished firstborn offerings came from outside of Eretz Yisrael, they may be sacrificed on the altar. The priests do not acquire firstborn offerings from Eretz Yisrael.

    4The Gemara suggests: Let us say that acquisition of the firstborn offerings by the priests is the subject of a dispute between tanna’im . The baraita states: In the case of a firstborn offering, when it is in the house of its owner, who did not yet give it to a priest, its owner can render another animal a substitute for it. Once it is in the house of the priest, its owner cannot render a substitute for it. Rabbi Shimon ben Elazar says: Once it has entered the possession of the priest, its owner cannot render a substitute for it.

    5Apparently, the opinion of Rabbi Shimon ben Elazar is identical to that of the first tanna . What is their dispute? What, is it not correct that this is what the first tanna is saying: Once it is in the house, i.e., possession, of the priest, the priest can render a substitute for it, but the owner cannot render a substitute for it, as the priest has acquired it; while Rabbi Shimon ben Elazar holds that once it enters the possession of the priest, neither of them can render a substitute with it. Apparently, the first tanna holds that the priest has the right of acquisition to an unblemished firstborn offering when the Temple is standing.

    6The Gemara explains: The opinion of the first tanna is not difficult; one can say that the dispute in the baraita concerns a firstborn offering outside of Eretz Yisrael, while those from Eretz Yisrael are not acquired by the priests. And this opinion of the first tanna accords with the opinion of Rabbi Yoḥanan ben Nuri in the mishna above, and that opinion of Rabbi Shimon ben Elazar accords with the opinion of Rabbi Akiva in that mishna.

    7§ The Gemara earlier (7b) cited a mishna ( Ma’aser Sheni 1:2) which states that a firstborn offering may be sold unblemished only while it is alive. Rav Ḥisda says: The Sages taught this halakha only with regard to a priest selling to a priest, but with regard to a priest selling it to an Israelite, it is prohibited even when the animal is alive. What is the reason? Since an Israelite can consume a firstborn animal only if it is blemished, there is a concern that perhaps the Israelite will go and inflict a blemish on the firstborn offering and bring it to a halakhic authority to attain permission to eat it, and he will say to him: A priest gave me this firstborn offering when it was already blemished.

    8The Gemara asks: And may a halakhic authority permit the animal in a case such as this? But didn’t Rav say: A halakhic authority may not look at a firstborn offering brought by an Israelite to determine if it has the type of permanent blemish allowing it to be slaughtered unless a priest is with him, out of concern that the Israelite will keep the blemished animal for himself without performing the mitzva of giving it to a priest? If so, one can demand that the priest who sold him the animal must be present, and this should prevent the Israelite from lying about the blemish.

    9Rav Huna, son of Rabbi Yehoshua, said: This is the reason why it is prohibited for a priest to sell an unblemished firstborn offering to an Israelite: Because this looks like a priest who assists at the threshing floor in order to receive teruma from an Israelite. Unblemished firstborn offerings have a low purchase price, as the owner must wait for it to become blemished before eating it. It might appear that the priest sold the animal to an Israelite at a discount in order to receive future firstborns from him.

    10The Gemara relates: Mar Zutra arrived at the home of Rav Ashi. Those present said to him: Let the Master taste some food. They brought meat before him. The one who placed the meat before him said: Let the Master eat, as this meat is particularly healthful, because it is a firstborn. Mar Zutra asked: From where did you receive this firstborn animal? They said to him: It is an animal that so-and-so the priest sold to us.

    11Mar Zutra said to them: Do you not hold like that which Rav Huna, son of Rabbi Yehoshua, said, that Israelites may not receive an unblemished firstborn offering from a priest because it looks like a priest who assists at the threshing floor? They said to Mar Zutra: We hold that this is not a concern, as we purchased it for its fair market value, and did not receive it at a discount. Therefore, there is no appearance of impropriety.

    12Mar Zutra said to them: But do you not hold like that which we learned in a mishna ( Bekhorot 26b): Until when is an Israelite obligated to tend to a firstborn animal before giving it to the priest? In the case of a small animal, a sheep or goat, thirty days, and in the case of a large animal, one of a herd of cattle, fifty days. And if the priest said to the owner: Give it to me within its period, the owner may not give it to him. And Rav Sheshet says: What is the reason for this? Because it looks like a priest who assists at the threshing floor, as the priest is assisting the Israelite by assuming the responsibility of tending to the firstborn.

    13They said to Mar Zutra: There the circumstances of the matter prove that the priest accepted responsibility to care for the animal in return for some benefit, and it has the appearance of impropriety. Here, we purchased it for its fair market value, and there is no appearance of impropriety.

    14The Gemara presents an alternative version of this final response. They said to Mar Zutra: There the Israelite does not give payment to the priest for accepting responsibility to care for the animal. Here, the Israelite gives payment to the priest, as we purchased the animal. And what would you say to this claim? Would you say that perhaps the priest lowered the price of the animal for us, as the priest thinks that when we have another firstborn offering we will give it to him, and therefore it has the appearance of impropriety? This is not a concern, as he thinks:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    לעולם בתםולא קשיא לרב נחמן דהאי דזכי ביה כהן מחיים בבכור בחוצה לארץ עסקינן דסתמיה לאו להקרבה קאי אפי' בזמן בית המקדש ודומיא דשלמים הוא דאי מייתי ליה מצי לאקרוביה אבל סתמיה לאו להקרבה קאי:

    ור' שמעון היאדאמר לקמן בפ' אלו קדשים (תמורה דף כא.) אם באו בכורות תמימים מחוצה לארץ יקרבו אם באו אין לכתחילה לא:

    דומיא דחטאת ואשם קתניוהאי חטאת ואשם בתמימים קמיירי דקתני אין זוכין בהן הכהנים בחייהן אבל לאחר שחיטה זוכין אלמא בבני הקרבה עסקינן:

    לימא כתנאיאי זכי כהן בבכור תם מחיים בזמן בית המקדש אי לא:

    מאי לאו הכי קאמרתנא קמא בבית כהן אינו עושה תמורה על ידי בעלים אלא על ידי כהן אבל כהן ממיר בו דאית ליה זכייה בגויה:

    לאבפלוגתא דרבי יוחנן בן נורי ורבי עקיבא דמתני' קא מיפלגי וההיא הא אוקימנא בבכור בחוצה לארץ וקאמר תנא קמא כהן עושה בו תמורה משבא לידו דהא זכי ביה מחיים דסתמיה לאו להקרבה כרבי יוחנן בן נורי ור' שמעון כר' עקיבא דאע"ג דאית ליה זכייה בגוויה אינו עושה תמורה על ידו דנפקא ליה מהקישא כדמפרש במתני' היכן קדושה חלה עליו כו'. ע"א עושה תמורה דישראל והכהן אינו עושה תמורה לא זה ולא זה:

    רבי שמעון בן אלעזר כו' זה וזהכהן וישראל. מאי לאו דרב נחמן איכא בינייהו דהאי דקאמר תנא קמא אצל כהן אינו עושה תמורה דאית ביה זכייה בגוויה כרב נחמן ורבי שמעון לית ליה דרב נחמן לא דכולי עלמא לית להו דרב נחמן בבכור מעליא והכא בפלוגתא דרבי יוחנן בן נורי ורבי עקיבא פליגי ובבכור בחוצה לארץ ולהכי אמר ת"ק דכהן אין עושה בו תמורה ור' שמעון כר' עקיבא. ל"א לימא כתנאי בכור אצל כהן אינו עושה תמורה לא ישראל ולא כהן ואמרי הכי מימר הוא דלא מימר הא זבוני מזבין ליה רבי שמעון בר אלעזר אומר כיון שבא ליד כהן זה וזה אינו עושה תמורה כלומר דאפילו זבוני לא מצי מזבין ליה דכל תנא בתרא לטפויי מילתא קאתי מאי לאו דרב נחמן איכא בינייהו דתנא קמא אית ליה דרב נחמן ור' אלעזר לית ליה דרב נחמן:

    לא שנו אלא כהן לכהןיכול למוכרו תמים:

    בכור זה נתן לי כהן במומואבל כהן לכהן ליכא למימר הכי דכהן המביא בכור להראותו לחכם צריך להביא עדים שנפל בו אותו מום מאליו דאמרינן בבכורות בפרק כל פסולי המוקדשין (בכורות דף לה.) כל מומין הראוין לבא בידי אדם רועי ישראל נאמנים רועי כהנים אינם נאמנים דנחשדו כהנים על הבכורות:

    ומי שרי חכם הכיאפי' הוי מום קבוע ומי שרי חכם את הבכור לישראל בלא כהן עמו:

    אלא אם כן כהן עמודשמא כשידע זה שמום קבוע הוא דלא הוי קדשים בחוץ אכיל ליה ולא חייש לגזילה דכהן הלכך בעינן כהן בהדיה ולא מצי למימר בכור זה נתן לי כהן במומו דאמרינן ליה אייתי לי ההוא כהן דיהביה לך דכל כמה דלא אייתי ליה לא שרינן ליה הבכור אלא א"כ יהיב ליה כהן:

    היינו טעמא דישראל אסורלקנות בכור תם מן הכהן משום דסתם בכור תם בזמן הזה נמכר בזול דבעי לוקח לשהוייה עד שיומם הילכך הוה האי כהן דמוזיל גבי ישראל נראה ככהן המסייע בבית הגרנות לזרות ולעמר כדי שיתנו לו התרומות והוי חילול השם דמחזי כמאן דשקיל לתרומה בתורת שכירות והאי כהן נמי מיחזי דמשום הכי מוזיל לישראל כי היכי דליתיב ליה בכורות שיוולדו לו בעדרו:

    ליכול מר דמברישבשר בכור בריאה לאכול משאר הבשר:

    מנא לכו האמי נתנו לכם הא אינכם כהנים:

    ולא סבירא לכודאסור לקנות בשר בכור מכהן דלמא מוזיל גבייכו ונראה ככהן המסייע:

    מיזבן זבנינןוליכא למיחש למסייע דהא לא יהיב לן במתנה:

    ליטפללטרוח בו לגדלו קודם שיתננו לכהן:

    ככהן המסייעדהשתא הוי סיוע שמצילו מלטרוח בו בלבד שיתננו לו:

    מוכחא מילתאדהא מסייע הוא שהרי מיד מצילו מן הטורח והמזונות:

    מאי אמרת דלמא מוזיל כהןכי היכי דניתיב ליה בכורות דידן ולא לכהן אחר:

    לאעביד הכי:

    דמסיק אדעתיה בוצינאדהשתא טב מקרא דלמחר. בוצינא דלעת קטנה קרא דלעת גדולה. כלומר מוטב שאמכרנו בשויו דשמא אם אני מניח להם מן הדמים לא יועילו לי כלום ולא יתנו לי בכורות שלהן:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    תמורה ח עמוד ב

    1אמר אביי: לא, לעולם בתם, ובבכור בחוצה לארץ, ורבי שמעון היא דאמר: אם באו תמימין יקרבו.

    2מיתיבי: אמר לו רבי יוחנן בן נורי: מה לי אם אינו מימר בחטאת ואשם, שהרי אין זכין בהן בחייהן, תאמר בבכור שזכין בחייו. במאי עסקינן? אילימא בבעל מום הא דומיא דחטאת ואשם קאמר, אלא לאו בתם, וקתני זכין בו בחייו!

    3אמר רבינא: הא נמי בבכור בחוצה לארץ, ורבי שמעון היא, דאמר: אם באו תמימים יקרבו.

    4לימא כתנאי: בכור, בבית הבעלים עושין תמורה, בבית הכהן אין עושין תמורה. רבי שמעון בן אלעזר אומר: כיון שבא לידי כהן אין עושין תמורה.

    5היינו תנא קמא! מאי לאו הכי קאמר: בבית כהן הוא עושה תמורה, ואין בעל עושה תמורה, אלמא אית ליה לכהן זכייה בגוויה.

    6לא קשיא, הא רבי יוחנן בן נורי, הא רבי עקיבא.

    7אמר רב חסדא: לא שנו אלא כהן לכהן, אבל כהן לישראל אסור. מ"ט דלמא אזיל ישראל ושדי ביה מומא, וממטי לחכם, ואומר לו: ״בכור זה נתן לי כהן במומו״.

    8ומי שרי חכם הכי? והא אמר רב: אין רואין בכור לישראל אלא א"כ כהן עמו!

    9אמר רב הונא בריה דרב יהושע: היינו טעמא דישראל אסור, מפני שנראה ככהן המסייע בבית הגרנות.

    10מר זוטרא איקלע לבי רב אשי. אמרו ליה: לטעום מר מידי. אייתו לקמיה בישרא. א"ל ליכול מר, דמיברי משום דבוכרא הוא. מנא לכו הא? אמרו ליה: דזבן לן פלוני כהן.

    11אמר להו: לא סבירא לכו הא דאמר רב הונא בריה דרב יהושע, מפני שנראה ככהן המסייע בבית הגרנות? אמרו ליה: לא סבירא לן, דאנן מיזבן קא זבנינן.

    12אמר להו: ולא סבירא לכו הדתנן: עד כמה ישראל חייב ליטפל בבכור? בדקה שלשים ובגסה חמשים יום. ואם אמר לו: ״תנהו לי בתוך זמנו״ הרי זה לא יתננו לו. ואמר רב ששת: מה טעם? מפני שנראה ככהן המסייע בבית הגרנות!

    13א"ל התם מוכחא מילתא, הכא מזבן קא זבנינן.

    14לשון אחר, אמרו ליה: הכא לא יהיב דמי, הכא קא יהיב דמי. מאי אמרת? מוזיל כהן גביה, דסבר כהן דכי הוי ליה בכור אחרינא יהיב ניהלי לא, דמסיק אדעתיה:

    Tosafot

    ורבי שמעון היא דאמר אם באו תמימים יקרבואבל לכתחילה לא וטעמא משום דיש להם פרנסה במקומם ורבי עקיבא פליג ואמר דאפילו דיעבד לא יקרבו ומפרש טעמא משום דאיתקש בכור למעשר בהמה ומעשר בהמה למעשר דגן מה מעשר דגן אינו בא מחוצה לארץ לארץ ישראל אף בכור ומעשר כו' וא"ת אמאי לא אוקמא כר' עקיבא דלדידיה הוי טפי ממונו וי"ל דלר' עקיבא לא הויא כל כך דומיא דשלמים:

    לא בפלוגתא דרבי יוחנן בן נורי ורבי עקיבא דמתני' קמפלגיכלומר וההוא אוקימנא בבכור חוצה לארץ:

    דלמא אזיל ישראל ושדי ביה מומא וממטי ליה (לחבריה) [לחכם] ואמר בכור זה נתן לי כהן במומו - ואם תאמר מאי בכך והא לא שרו ליה כיון דנפק המום מיד כהן בלא עדים שהרי נחשדו הכהנים על זה ויש לומר דהכי קאמר נתן לי כהן במומו וקמי דידי נפל בו מום מאליו וא"ת היכי חייש דלמא אזיל ישראל ושדי ביה מומא והרי לא נחשדו ישראל על כך כדאמרינן בבכורות (דף לה.) דבכור ביד ישראל הכל נאמנין עליו דכהנים הוא דחשידי אמומי אבל ישראל לא חשידי ואין לומר דה"מ בודאי בכור היכא דסופו ליתנו לכהן דאין ישראל חוטא ולא לו דהא בפרק כל פסולי המוקדשין (בכורות דף לה:) אמר רב נחמן גבי ספק בכור בעליו מעידין עליו ויש לומר דלא דמי דה"מ כשהיה תם תחילה ביד ישראל אז ירא להטיל בו מום מאחר שנולד ברשותו דאין לו להשמט בשום דבר אבל הכא דיש לו לתלות שנתן לו הכהן במומו יש לחשדו עליו ונראה דלכך לא רצה לומר בענין אחר דלמא אזיל ישראל ושדי ביה מומא ומראהו לחכם ואמר דמעצמו נפל ולא יאמר כהן נתנו לי דכה"ג לא עביד דלמא יחשדוהו עליו ולומר מה לו לטרוח עליו ולהביאו לחכם כיון דלאו דידיה הוא ופריך והא אמר רב יהודה אין רואין בכור לישראל אלא אם כן כהן עמו והטעם שמא יעכבנו לעצמו ולא יתננו לכהן וכיון דצריך להביא הכהן לא מצי אמר בכור זה נתנו כהן במומו דאמרינן ליה אייתי (ראייה) ההוא כהן דיהבא לך דכל כמה דלא אייתי ליה לא שרינן ליה הבכור:

    לשון רש"י היינו טעמא דנראה ככהן המסייע בבית הגרנותדרגילות הוא דמוכר בכור דמוזיל גבי [ישראל] כדי שיתן לו בכור פעם אחרת וכל שכן דאסור לקבלו במתנה וצריך ליזהר שאם אמר ישראל לכהן הילך בכור זה אם אמר לו הכהן שלך יהא אז אסור לקבלו מפני שנראה ככהן המסייע בבית הגרנות:

    לשון רש"י היינו טעמא דנראה ככהן המסייע בבית הגרנותדרגילות הוא דמוכר בכור דמוזיל גבי [ישראל] כדי שיתן לו בכור פעם אחרת וכל שכן דאסור לקבלו במתנה וצריך ליזהר שאם אמר ישראל לכהן הילך בכור זה אם אמר לו הכהן שלך יהא אז אסור לקבלו מפני שנראה ככהן המסייע בבית הגרנות:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    Babylonian Talmud · folio map

    Temurah 8b

    Temurah 8b. The full printed text of this folio side — 14 numbered segments, about 321 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    לעולם בתם ולא קשיא לרב נחמן דהאי דזכי ביה כהן מחיים בבכור בחוצה לארץ עסקינן דסתמיה לאו להקרבה קאי אפי' בזמן בית המקדש ודומיא דשלמים הוא דאי מייתי ליה מצי לאקרוביה אבל סתמיה לאו להקרבה קאי:

    ור' שמעון היא דאמר לקמן בפ' אלו קדשים (תמורה דף כא.) אם באו בכורות תמימים מחוצה לארץ יקרבו אם באו אין לכתחילה לא:

    דומיא דחטאת ואשם קתני והאי חטאת ואשם בתמימים קמיירי דקתני אין זוכין בהן הכהנים בחייהן אבל לאחר שחיטה זוכין אלמא בבני הקרבה עסקינן:

    לימא כתנאי אי זכי כהן בבכור תם מחיים בזמן בית המקדש אי לא:

    מאי לאו הכי קאמר תנא קמא בבית כהן אינו עושה תמורה על ידי בעלים אלא על ידי כהן אבל כהן ממיר בו דאית ליה זכייה בגויה:

    לא בפלוגתא דרבי יוחנן בן נורי ורבי עקיבא דמתני' קא מיפלגי וההיא הא אוקימנא בבכור בחוצה לארץ וקאמר תנא קמא כהן עושה בו תמורה משבא לידו דהא זכי ביה מחיים דסתמיה לאו להקרבה כרבי יוחנן בן נורי ור' שמעון כר' עקיבא דאע"ג דאית ליה זכייה בגוויה אינו עושה תמורה על ידו דנפקא ליה מהקישא כדמפרש במתני' היכן קדושה חלה עליו כו'. ע"א עושה תמורה דישראל והכהן אינו עושה תמורה לא זה ולא זה:

    רבי שמעון בן אלעזר כו' זה וזה כהן וישראל. מאי לאו דרב נחמן איכא בינייהו דהאי דקאמר תנא קמא אצל כהן אינו עושה תמורה דאית ביה זכייה בגוויה כרב נחמן ורבי שמעון לית ליה דרב נחמן לא דכולי עלמא לית להו דרב נחמן בבכור מעליא והכא בפלוגתא דרבי יוחנן בן נורי ורבי עקיבא פליגי ובבכור בחוצה לארץ ולהכי אמר ת"ק דכהן אין עושה בו תמורה ור' שמעון כר' עקיבא. ל"א לימא כתנאי בכור אצל כהן אינו עושה תמורה לא ישראל ולא כהן ואמרי הכי מימר הוא דלא מימר הא זבוני מזבין ליה רבי שמעון בר אלעזר אומר כיון שבא ליד כהן זה וזה אינו עושה תמורה כלומר דאפילו זבוני לא מצי מזבין ליה דכל תנא בתרא לטפויי מילתא קאתי מאי לאו דרב נחמן איכא בינייהו דתנא קמא אית ליה דרב נחמן ור' אלעזר לית ליה דרב נחמן:

    לא שנו אלא כהן לכהן יכול למוכרו תמים:

    14 more comments on this page.

    Rashi on Temurah 8b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    ורבי שמעון היא דאמר אם באו תמימים יקרבו אבל לכתחילה לא וטעמא משום דיש להם פרנסה במקומם ורבי עקיבא פליג ואמר דאפילו דיעבד לא יקרבו ומפרש טעמא משום דאיתקש בכור למעשר בהמה ומעשר בהמה למעשר דגן מה מעשר דגן אינו בא מחוצה לארץ לארץ ישראל אף בכור ומעשר כו' וא"ת אמאי לא אוקמא כר' עקיבא דלדידיה הוי טפי ממונו וי"ל דלר' עקיבא לא הויא כל כך דומיא דשלמים:

    לא בפלוגתא דרבי יוחנן בן נורי ורבי עקיבא דמתני' קמפלגי כלומר וההוא אוקימנא בבכור חוצה לארץ:

    דלמא אזיל ישראל ושדי ביה מומא וממטי ליה (לחבריה) [לחכם] ואמר בכור זה נתן לי כהן במומו - ואם תאמר מאי בכך והא לא שרו ליה כיון דנפק המום מיד כהן בלא עדים שהרי נחשדו הכהנים על זה ויש לומר דהכי קאמר נתן לי כהן במומו וקמי דידי נפל בו מום מאליו וא"ת היכי חייש דלמא אזיל ישראל ושדי ביה מומא והרי לא נחשדו ישראל על כך כדאמרינן בבכורות (דף לה.) דבכור ביד ישראל הכל נאמנין עליו דכהנים הוא דחשידי אמומי אבל ישראל לא חשידי ואין לומר דה"מ בודאי בכור היכא דסופו ליתנו לכהן דאין ישראל חוטא ולא לו דהא בפרק כל פסולי המוקדשין (בכורות דף לה:) אמר רב נחמן גבי ספק בכור בעליו מעידין עליו ויש לומר דלא דמי דה"מ כשהיה תם תחילה ביד ישראל אז ירא להטיל בו מום מאחר שנולד ברשותו דאין לו להשמט בשום דבר אבל הכא דיש לו לתלות שנתן לו הכהן במומו יש לחשדו עליו ונראה דלכך לא רצה לומר בענין אחר דלמא אזיל ישראל ושדי ביה מומא ומראהו לחכם ואמר דמעצמו נפל ולא יאמר כהן נתנו לי דכה"ג לא עביד דלמא יחשדוהו עליו ולומר מה לו לטרוח עליו ולהביאו לחכם כיון דלאו דידיה הוא ופריך והא אמר רב יהודה אין רואין בכור לישראל אלא אם כן כהן עמו והטעם שמא יעכבנו לעצמו ולא יתננו לכהן וכיון דצריך להביא הכהן לא מצי אמר בכור זה נתנו כהן במומו דאמרינן ליה אייתי (ראייה) ההוא כהן דיהבא לך דכל כמה דלא אייתי ליה לא שרינן ליה הבכור:

    לשון רש"י היינו טעמא דנראה ככהן המסייע בבית הגרנות דרגילות הוא דמוכר בכור דמוזיל גבי [ישראל] כדי שיתן לו בכור פעם אחרת וכל שכן דאסור לקבלו במתנה וצריך ליזהר שאם אמר ישראל לכהן הילך בכור זה אם אמר לו הכהן שלך יהא אז אסור לקבלו מפני שנראה ככהן המסייע בבית הגרנות:

    לשון רש"י היינו טעמא דנראה ככהן המסייע בבית הגרנות דרגילות הוא דמוכר בכור דמוזיל גבי [ישראל] כדי שיתן לו בכור פעם אחרת וכל שכן דאסור לקבלו במתנה וצריך ליזהר שאם אמר ישראל לכהן הילך בכור זה אם אמר לו הכהן שלך יהא אז אסור לקבלו מפני שנראה ככהן המסייע בבית הגרנות:

    Tosafot on Temurah 8b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Temurah, daf 8, Amud Bet, about 321 words in 14 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 14 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 116 words

      Opens “אמר אביי: לא, לעולם בתם, ובבכור בחוצה…”

      Named: רבי שמעון, אביי.

    2. Segment 240 words

      Opens “מיתיבי: אמר לו רבי יוחנן בן נורי:…”

      Named: רבי יוחנן.

    3. Segment 315 words

      Opens “אמר רבינא: הא נמי בבכור בחוצה לארץ,…”

      Named: רבי שמעון.

    4. Segment 424 words

      Opens “לימא כתנאי: בכור, בבית הבעלים עושין תמורה,…”

      Named: רבי שמעון.

    5. Segment 522 words

      Opens “היינו תנא קמא! מאי לאו הכי קאמר:…”

    6. Segment 610 words

      Opens “לא קשיא, הא רבי יוחנן בן נורי,…”

      Named: רבי יוחנן, רבי עקיבא.

    7. Segment 729 words

      Opens “אמר רב חסדא: לא שנו אלא כהן…”

      Named: רב חסדא.

    8. Segment 815 words

      Opens “ומי שרי חכם הכי? והא אמר רב:…”

    9. Segment 916 words

      Opens “אמר רב הונא בריה דרב יהושע: היינו…”

      Named: רב הונא, רב יהושע.

    10. Segment 1030 words

      Opens “מר זוטרא איקלע לבי רב אשי. אמרו…”

      Named: רב אשי.

    11. Segment 1127 words

      Opens “אמר להו: לא סבירא לכו הא דאמר…”

      Named: רב הונא, רב יהושע.

    12. Segment 1240 words

      Opens “אמר להו: ולא סבירא לכו הדתנן: עד…”

      Named: רב ששת.

    13. Segment 138 words

      Opens “א"ל התם מוכחא מילתא, הכא מזבן קא…”

    14. Segment 1429 words

      Opens “לשון אחר, אמרו ליה: הכא לא יהיב…”

    Sages named on this page

    • Rav Huna bar Rav Yehoshua · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Huna bar Rav Yehoshua was a fourth-generation Amora, a close student of Abaye and Rava, known for his erudition, medical understanding,…

      Source: Temurah 8b · Segment 9 — “אמר רב הונא בריה דרב יהושע: היינו טעמא דישראל…

    • Rabbi Akiva ben Yosef · Tannaim · Tannaim — Ten Martyrs

      Rabbi Akiva, one of the Ten Martyrs, exemplified unwavering devotion to God even under torture, reciting the Shema as he was flayed,…

      Source: Temurah 8b · Segment 6 — “…בן נורי, הא רבי עקיבא.

    • Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…

      Source: Temurah 8b · Segment 3 — “אמר רבינא: הא נמי בבכור בחוצה לארץ, ורבי שמעון…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Temurah 8b · Segment 1 — “אמר אביי: לא, לעולם בתם, ובבכור בחוצה לארץ, ורבי…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Temurah 8b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026