Talmud Builders

    Temurah 31a

    Back to index

    English translation — Temurah 31a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1§ The mishna teaches that with regard to the offspring of a tereifa , Rabbi Eliezer prohibits it to be sacrificed on the altar, whereas the Rabbis permit it. The Gemara explains: There is a dispute as to whether a tereifa is capable of giving birth. According to the one who says that a tereifa can give birth, you find this dispute between Rabbi Eliezer and the Rabbis in a case where the animal first became a tereifa and then became pregnant.

    2The Gemara elaborates: And this is the matter over which they disagree, as Rabbi Eliezer holds that when both this permitted factor and that prohibited factor cause a certain situation, the resulting item is prohibited. Here too, as the mother of this offspring is prohibited, the offspring is likewise prohibited, despite the fact that its father is permitted. And the Rabbis hold that when both this permitted factor and that prohibited factor cause a situation, the resulting item is permitted. Therefore, the offspring in this case is permitted like its father.

    3By contrast, according to the one who says that a tereifa cannot survive, i.e., cannot give birth, you find this dispute in a case where the animal first became pregnant and then became a tereifa . And this is the point over which they disagree, as Rabbi Eliezer holds that a fetus is considered the thigh of its mother, and therefore just as its mother is prohibited to be sacrificed on the altar as a tereifa , the same applies to its offspring. And the Rabbis hold that a fetus is not considered the thigh of its mother, and consequently there is no reason to prohibit it to be sacrificed on the altar.

    4§ The Gemara continues to discuss the dispute between Rabbi Eliezer and the Rabbis. Rav Huna says: The Rabbis concede to Rabbi Eliezer in the case of a chick that emerges from the egg of a tereifa dove that it is prohibited to be sacrificed on the altar. What is the reason that the Rabbis rule stringently here? The Rabbis disagree with Rabbi Eliezer and claim that the offspring of a tereifa is permitted only with regard to the offspring of an animal, which grows from its own space, i.e., even when it is in its mother’s womb it develops as an independent entity. But with regard to an egg of a tereifa hen, which grows from the body of the hen, even the Rabbis concede that the chick which emerges from this egg may not be sacrificed on the altar.

    5Rava said to Rav Huna: That which is taught in a baraita supports your opinion: With regard to a full ladle [ tarvad ] of worms that come from a living person who subsequently died, Rabbi Eliezer holds that it transmits ritual impurity in the same manner as a corpse, as a full ladle is the minimum amount of dust from the dead that imparts impurity; and the Rabbis deem it pure. Rava analyzes this baraita : The Rabbis disagree with Rabbi Eliezer only with regard to worms, which are merely a secretion. But with regard to an egg, which is part of the hen’s body, even the Rabbis concede that in the case of a tereifa , the chick that emerges from the egg is prohibited to the altar.

    6Abaye said to Rava: No proof can be brought from here for the opinion of Rav Huna, as on the contrary, the opposite is reasonable: Rabbi Eliezer disagrees with the Rabbis only with regard to worms, as he maintains that worms are considered part of a person even if they emerged from him while he was still alive, as a person is called a worm while he is still alive, as it is written: And the hope of man is a worm, and the son of man, that is a maggot (see Job 25:6).

    7But with regard to a chick that emerges from an egg, one can say: When does the chick grow out of and emerge from the egg? It does so when the egg rots, and when it rots it is considered merely dust and is no longer attributed to the hen that laid it. Therefore, despite the fact that the hen is a tereifa , even Rabbi Eliezer should concede that the chick that emerges from its egg is permitted to be sacrificed. And furthermore, it is explicitly taught in a baraita that Rabbi Eliezer concedes to the Rabbis with regard to the chick that emerged from the egg of a tereifa animal that it is permitted to be sacrificed on the altar, which is not in accordance with the opinion of Rav Huna. Rava said to Abaye: If this baraita is taught, it is taught, and I cannot take issue with it.

    8§ The mishna teaches that Rabbi Ḥanina ben Antigonus says: A kosher animal that suckled from a tereifa is disqualified from being sacrificed on the altar. The Gemara asks: What is the reason? If we say that it is because the kosher animal was fattened from the tereifa animal, if that is so, then in a case where its owner fed it vetches of idolatry, so too, should one say that it is prohibited? Feeding an animal vetches of idolatry renders it prohibited only if the animal has been set aside for idolatry; a regular animal is not prohibited by this action.

    9Rather, Rabbi Ḥanina Terita taught the meaning of the mishna before Rabbi Yoḥanan: This is referring to a case where one gave the kosher animal to suckle from the tereifa warm, i.e., fresh, milk every morning. Since the kosher animal can maintain its existence based upon this suckling for a twenty-four-hour period, until the next suckling, it survives only due to the tereifa animal. Consequently, the kosher animal is prohibited to be sacrificed on the altar.

    10§ The mishna further teaches: With regard to all sacrificial animals that became tereifa , one may not redeem them and render them non-sacred, as their consumption is prohibited, and one does not redeem sacrificial animals to feed them to dogs. The Gemara asks: From where are these matters derived? As the Sages taught with regard to the verse: “Notwithstanding you may slaughter and eat flesh within all your gates” (Deuteronomy 12:15). This verse, which is referring to disqualified consecrated animals that have been redeemed, is expounded as follows: “You may slaughter,” but you may not shear their wool; “and eat,” but you may not give to your dogs to eat; “and eat flesh,” but not their milk. From here it is derived that one does not redeem sacrificial animals to feed them to dogs.

    11There are those who state a different version: “You may slaughter and eat,” this teaches that you have permission to derive benefit from them only from the time of slaughter and onward, i.e., those benefits that come after slaughter, such as the consumption of its flesh, are permitted. But one may not derive benefit from their shearing or their milk, as these occur even when the animal is alive. It can be inferred from here that the tanna of this baraita maintains that one may redeem sacrificial animals to feed them to dogs, as this occurs after the slaughter.

    12MISHNA: There are elements that apply to animals consecrated for the altar that do not apply to items consecrated for Temple maintenance, and there are elements that apply to items consecrated for Temple maintenance that do not apply to animals consecrated for the altar.

    13One element exclusive to animals consecrated for the altar is that animals consecrated for the altar render an animal exchanged for them a substitute, and items consecrated for Temple maintenance do not render an animal exchanged for them a substitute. In addition, if one slaughters an animal consecrated for the altar with the intention to eat it beyond its designated time, or if he ate the offering after its designated time, or if he ate the offering while ritually impure, he is liable to receive karet for eating it due to violation of the prohibitions of piggul , notar , and eating while ritually impure, respectively.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    למ"ד כו'פלוגתא היא באלו טרפות (חולין נז:) איכא למ"ד טרפה יולדת ואיכא למ"ד אינה יולדת:

    זה וזה גורםוליכא לפלוגי בעובר ירך אמו הוא אלא א"כ עיברה ואח"כ נטרפה דהתם למ"ד ירך אמו הוא אירע הטרפות בגופו אבל היכא דנטרפה ולבסוף עיברה ליכא למימר ירך אמו הוא שהרי יש בו צד היתר אלא בזה וזה גורם פליגי:

    אפרוחשנולד מביצת יונה טרפה שאסור ליקרב: ולד במעי בהמה אינו אדוק בגופה אלא תלוי באויר ומעצמו הוא נוצר וגדל והולך אבל ביצה כל זמן שאינה נגמרה אדוקה באשכול וגדילה ונגמרה מגוף התרנגולת. ל"א מאוירא קא רביא לאחר שנולד והולך וגדל הילכך עיקר גידולו אינו מאמו אבל ביצה מגופה דתרנגול' רביא והדבר מוכיח שלאחר שיצאת אינה גדילה משום הכי מודו רבנן לשון הירושלמי:

    א"ל רבא לרב הונא כו'אלישנא קמא למ"ד טרפה יולדת ללישנא בתרא למ"ד טרפה אינה יולדת שיחלא קמא שהיו כבר באשכול בשעה שנטרפה התרנגולת:

    מלא תרוודבמסכת נזיר (דף נ:) מפרש שיעורו:

    הבאה מאדם חיואח"כ מת:

    רבי אליעזר מטמאדגופיה הוא ועד כאן לא פליגי רבנן עליה כו'. [ל"א ועיקר] דאפילו בחייו נמי מטמא ר"א דאבר מן החי מטמא במגע ובמשא ובאהל כאבר מן המת בהעור והרוטב (חולין קכח:) אבל באפרוח אפי' ר' אליעזר מודה דיקרב דהא גופא אחרינא הוא וגוף זה לא היה במעי הטרפה:

    לבתר דאסרחאאחר שהסריחה הביצה יצא זה ממנה וכשהסריחה פקע איסורא דהואי עפרא בעלמא הלכך מותר זה שיצא ממנה אחרי כן:

    הכי נמי דאסיראוהא אמר לעיל דמוקצה הוא ואסור באכילת כרשינין אבל דלאו מוקצה לא:

    חלב רותח שחריתכל ימיו:

    הואיל ויכולה לעמודעל אותו חלב של שחרית מעת לעת בלא שום אכילה אחרת וכשהגיע מעת לעת חזרה וינקה הלכך כל גדילתה ממנה היא ואפילו אכלה דברים אחרים בינתיים:

    רק בכל אות נפשך (תאכל) בשרבפסולי המוקדשין מוקמינן לה בסיפרי דבי רב:

    איכא דאמרי תזבח ואכלת בשר אין לך בו היתר אכילה אלא משעת זביחה - לאפוקי חלב וגיזה דהנאה דמחיים היא אבל פודין את הקדשים להאכילן לכלבים ולא מייתר ליה לואכלת למדרש ולא לכלביך ומהך דרשא משמע דלכלביך שפיר דמי דהכי משמע אתה לא תאכל קודם זביחה כלומר לא תתהני מחיים אבל כלביך דלאחר מיתה הוא אפי' בלא זביחה שפיר דמי ופודין את הקדשים להאכילן לכלבים תרי תנאי נינהו והכי מוקמינן (בשחיטת חולין) (דף קב):

    מתני' קדשי בדק הביתממעטינן להו בשילהי פ"ק (לעיל תמורה יג.) דלא עבדי תמורה:

    פיגול ונותר וטמא כו'בשלמים כתיבי ובפ"ק דיבמות (דף ז.) מפרש שלמים בכלל כל הקדשים היו ולמה יצאו להקיש אליהן ולומר לך מה שלמים מיוחדין קדשי מזבח אף כל קדשי מזבח:

    תמורה 31 עמוד א

    1ולד טרפה כו'. למ"ד טרפה (אינה) ילדה משכחת לה כגון שנטרפה ולבסוף עיברה.

    2ובהא פליגי, דר' אליעזר סבר: זה וזה גורם אסור, ורבנן סברי: זה וזה גורם מותר.

    3למ"ד טריפה אינה חיה, משכחת לה כגון שעיברה ולבסוף נטרפה, ובהא פליגי: דר' אליעזר סבר עובר ירך אמו הוא, ורבנן סברי עובר לאו ירך אמו הוא.

    4א"ר הונא: מודים חכמים לר' אליעזר באפרוח ביצת טרפה שאסור. מ"ט ע"כ לא פליגי עליה דרבי אליעזר אלא בולד בהמה, דמאוירא קא רביא, אבל ביצת טרפה מגופה דתרנגולתא קא רביא אפי' רבנן מודו.

    5א"ל רבא לרב הונא: תניא דמסייע לך, מלא תרוד רימה הבאה מאדם חי רבי אליעזר מטמא, וחכמים מטהרין. עד כאן לא פליגי רבנן עליה אלא ברימה, דפירשא בעלמא הוא, אבל ביצה דמגופה דתרנגולת הוא אפילו רבנן מודו.

    6א"ל אביי: אדרבה, איפכא מסתברא ע"כ לא פליג ר' אליעזר עלייהו דרבנן אלא ברימה, דאיקרי אדם מחיים ״רימה״, דכתיב: ״(איוב כה״, ו) ״ותקות אנוש רמה ובן אדם תולעה״.

    7אבל גבי ביצה, [אימת גדלה? לכי מסרחא, וכי אסרחא עפרא בעלמא הוא], אפי' ר"א מודה! ועוד, תניא בהדיא: מודה ר"א לחכמים באפרוח ביצת טרפה שמותר! א"ל אי תניא תניא.

    8רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר: כשרה כו'. מ"ט אילימא דמפטמא מינה, אלא מעתה האכילה כרשיני ע"ז ה"נ דאסירא?

    9אלא, תני ר' חנינא טריטאה קמיה דרבי יוחנן: כגון שהניקה חלב רותח משחרית לשחרית, הואיל ויכולה לעמוד עליה מעת לעת.

    10כל הקדשים שנעשו טרפה אין פודין כו'. מנא ה"מ דת"ר (דברים יב, טו) ״תזבח״ ולא גיזה, ״ואכלת״ ולא לכלביך, ״בשר״ ולא חלב. מכאן שאין פודים את הקדשים להאכילן לכלבים.

    11איכא דאמרי: ״תזבח ואכלת״ אין לך בהן היתר אלא משעת זביחה ואילך, קסבר: פודין את הקדשים להאכילן לכלבים.

    12הדרן עלך כל האסורין.

    Mishna

    13יש בקדשי מזבח שאין בקדשי בדק הבית, ויש בקדשי בדק הבית שאין בקדשי מזבח.

    14שקדשי מזבח עושין תמורה, וקדשי בדק הבית אין עושין תמורה. קדשי מזבח חייבין עליו משום פיגול, נותר, וטמא,׃

    Tosafot

    למאן דאמר טרפה אינה יולדתומשכחת לה שעיברה ולבסוף נטרפה ובעובר ירך אמו הוא פליגי תימה דאמר לעיל אבל עיברה ולבסוף נרבעה ד"ה אסור משום דהיא וולדה נרבעו והכא אמר דלמ"ד טרפה אינה יולדת משכחת לה בשעיברה ולבסוף נטרפה דרבנן סברי מותר דלאו ירך אמו הוא וקיימא לן באלו טרפות (חולין נח.) דטרפה אינה יולדת ואם כן נימא רבא דלא כרבנן וי"ל דודאי טרפות שהוא תלוי בחיות ובריאות כיון שאנו רואין הולד חי ובריא אין לנו לומר שנטרף הולד עם אמו ואין לנו לפוסלו בשביל פסול טרפות אבל גבי רביעה ונגיחה ודאי כירך אמו הוא ומיהו ק"ק דא"כ הוי מתני לצדדין דגבי ולד נרבע צ"ל שנרבעו ולבסוף עיברו ובולד טריפה צ"ל שעיברו ולבסוף נטרפו דמסקנא היא פרק אלו טרפות (גז"ש) דטרפה אינה יולדת וי"ל כיון דבטרפה לא שייך עובר בענין אחד לא הוי לצדדין שאינו יורד להגיד לך אלא כל היתר הולדות של כל האסורים לגבי המזבח ובנרבע דאיכא ב' צדדין ואינו מותר אלא לצד אחד חשיב ליה בשביל אותו צד המותר ובטרפה דליכא אלא צד אחד חשיב אותו צד המותר:

    דמאוירא קא רביפירוש ולד במעי בהמה אינו אדוק בגופה אלא תלוי הוא באויר ומעצמו הוא נוצר וגדל אבל ביצה מעורה היא באשכול ל"א מאוירא הוא קרבי לאחר שנולד הולך וגדל הלכך עיקר גידולו אינו בא מאמו אבל ביצה מגופה דתרנגולת קרבי והדבר מוכיח שלאחר שנולדה אינה גדילה שני הלשונות פרש"י:

    מלא תרווד רימה הבאה מאדם חי ואח"כ מת רבי אליעזר מטמא דגופי' הוא ועד כאן לא פליגי רבנן עליה כו' - עוד פרש"י ונראה בעיני דאפילו בחייו נמי מטמא רבי אליעזר דאבר מן החי מטמא במגע ובמשא ובאהל בהעור והרוטב (חולין קכח:) תימה דבמסכת נזיר פרק כ"ג (דף נא:) בעי הרקיב כשהוא חי ומת מהו ומאי קמיבעיא ליה הא ר"א מטמא לפירוש ראשון ולפירוש שני אפי' לא מת וכ"ש מת וי"ל דמיבעיא ליה אליבא דרבנן דילמא ע"כ לא מטהרי רבנן אלא במת דפירשא בעלמא ואינו מגוף האדם אלא בריה בפני עצמה אבל רקב מודו ובגמרא מייתי למיפשט הבעיא שהבאתי מההיא (דהעור והרוטב) (דף קכח) א"ר יהושע לא אם אמרת במת שיש לו רוב ורובע ורקב תאמר בחי שאין לו רוב ורובע ורקב ואור"י דר' יהושע היינו רבנן דהכא דסברי דחי אין לו רימה דאי לר' אליעזר כיון דיש לו רימה כ"ש שיש לו רקב והקשה הר"י אחי מורי דהכא תני מלא תרווד (רקב) רימה ובמשניות (אהלות פ"ב מ"ב) תנן כזית רימה בין חיה בין מתה מטמאה דברי ר' אליעזר וחכמים מטהרין ונראה למורי דהיינו דוקא כשפירש מאדם חי ואז השיעור מלא תרוד ולא היא דמ"מ שיעור תרוד מאי בעי הכא:

    אלא באדם מקרי רימה כו'אבל ביצה (לכי) אימת גדלה לכי מסרחא וכי מסרחא עפרא בעלמא הוא תימה למה הוצרך לומר האי טעמא וי"ל דאינו אלא לרווחא דמילתא דכי נמי אדם לא מיקרי רימה מ"מ לא דמי לביצת אפרוח:

    שינקה חלב רותחוה"ה בכרשיני עבודת כוכבים אם אכלה כל ימיה שעיקר גדילתה מהן שהוא אסור ולפום ריהטא אפילו להדיוט:

    מתני' יש בקדשי מזבח [וכו'] (אין בהן) משום פיגולכדאמר ס"פ ב"ש בזבחים (דף מו.) ג' כריתות בשלמים למה אחת לכלל ואחת לפרט כלומר לדון בדבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל שהיו מרוחקים ומה שלמים קדשי מזבח אף כל קדשי מזבח ונותר עון עון מפיגול וטמא חילול חילול מנותר:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    Babylonian Talmud · folio map

    Temurah 31a

    Temurah 31a. The full printed text of this folio side — 14 numbered segments, about 303 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    למ"ד כו' פלוגתא היא באלו טרפות (חולין נז:) איכא למ"ד טרפה יולדת ואיכא למ"ד אינה יולדת:

    זה וזה גורם וליכא לפלוגי בעובר ירך אמו הוא אלא א"כ עיברה ואח"כ נטרפה דהתם למ"ד ירך אמו הוא אירע הטרפות בגופו אבל היכא דנטרפה ולבסוף עיברה ליכא למימר ירך אמו הוא שהרי יש בו צד היתר אלא בזה וזה גורם פליגי:

    אפרוח שנולד מביצת יונה טרפה שאסור ליקרב: ולד במעי בהמה אינו אדוק בגופה אלא תלוי באויר ומעצמו הוא נוצר וגדל והולך אבל ביצה כל זמן שאינה נגמרה אדוקה באשכול וגדילה ונגמרה מגוף התרנגולת. ל"א מאוירא קא רביא לאחר שנולד והולך וגדל הילכך עיקר גידולו אינו מאמו אבל ביצה מגופה דתרנגול' רביא והדבר מוכיח שלאחר שיצאת אינה גדילה משום הכי מודו רבנן לשון הירושלמי:

    א"ל רבא לרב הונא כו' אלישנא קמא למ"ד טרפה יולדת ללישנא בתרא למ"ד טרפה אינה יולדת שיחלא קמא שהיו כבר באשכול בשעה שנטרפה התרנגולת:

    מלא תרווד במסכת נזיר (דף נ:) מפרש שיעורו:

    הבאה מאדם חי ואח"כ מת:

    רבי אליעזר מטמא דגופיה הוא ועד כאן לא פליגי רבנן עליה כו'. [ל"א ועיקר] דאפילו בחייו נמי מטמא ר"א דאבר מן החי מטמא במגע ובמשא ובאהל כאבר מן המת בהעור והרוטב (חולין קכח:) אבל באפרוח אפי' ר' אליעזר מודה דיקרב דהא גופא אחרינא הוא וגוף זה לא היה במעי הטרפה:

    לבתר דאסרחא אחר שהסריחה הביצה יצא זה ממנה וכשהסריחה פקע איסורא דהואי עפרא בעלמא הלכך מותר זה שיצא ממנה אחרי כן:

    7 more comments on this page.

    Rashi on Temurah 31a · Sefaria

    Tosafot

    למאן דאמר טרפה אינה יולדת ומשכחת לה שעיברה ולבסוף נטרפה ובעובר ירך אמו הוא פליגי תימה דאמר לעיל אבל עיברה ולבסוף נרבעה ד"ה אסור משום דהיא וולדה נרבעו והכא אמר דלמ"ד טרפה אינה יולדת משכחת לה בשעיברה ולבסוף נטרפה דרבנן סברי מותר דלאו ירך אמו הוא וקיימא לן באלו טרפות (חולין נח.) דטרפה אינה יולדת ואם כן נימא רבא דלא כרבנן וי"ל דודאי טרפות שהוא תלוי בחיות ובריאות כיון שאנו רואין הולד חי ובריא אין לנו לומר שנטרף הולד עם אמו ואין לנו לפוסלו בשביל פסול טרפות אבל גבי רביעה ונגיחה ודאי כירך אמו הוא ומיהו ק"ק דא"כ הוי מתני לצדדין דגבי ולד נרבע צ"ל שנרבעו ולבסוף עיברו ובולד טריפה צ"ל שעיברו ולבסוף נטרפו דמסקנא היא פרק אלו טרפות (גז"ש) דטרפה אינה יולדת וי"ל כיון דבטרפה לא שייך עובר בענין אחד לא הוי לצדדין שאינו יורד להגיד לך אלא כל היתר הולדות של כל האסורים לגבי המזבח ובנרבע דאיכא ב' צדדין ואינו מותר אלא לצד אחד חשיב ליה בשביל אותו צד המותר ובטרפה דליכא אלא צד אחד חשיב אותו צד המותר:

    דמאוירא קא רבי פירוש ולד במעי בהמה אינו אדוק בגופה אלא תלוי הוא באויר ומעצמו הוא נוצר וגדל אבל ביצה מעורה היא באשכול ל"א מאוירא הוא קרבי לאחר שנולד הולך וגדל הלכך עיקר גידולו אינו בא מאמו אבל ביצה מגופה דתרנגולת קרבי והדבר מוכיח שלאחר שנולדה אינה גדילה שני הלשונות פרש"י:

    מלא תרווד רימה הבאה מאדם חי ואח"כ מת רבי אליעזר מטמא דגופי' הוא ועד כאן לא פליגי רבנן עליה כו' - עוד פרש"י ונראה בעיני דאפילו בחייו נמי מטמא רבי אליעזר דאבר מן החי מטמא במגע ובמשא ובאהל בהעור והרוטב (חולין קכח:) תימה דבמסכת נזיר פרק כ"ג (דף נא:) בעי הרקיב כשהוא חי ומת מהו ומאי קמיבעיא ליה הא ר"א מטמא לפירוש ראשון ולפירוש שני אפי' לא מת וכ"ש מת וי"ל דמיבעיא ליה אליבא דרבנן דילמא ע"כ לא מטהרי רבנן אלא במת דפירשא בעלמא ואינו מגוף האדם אלא בריה בפני עצמה אבל רקב מודו ובגמרא מייתי למיפשט הבעיא שהבאתי מההיא (דהעור והרוטב) (דף קכח) א"ר יהושע לא אם אמרת במת שיש לו רוב ורובע ורקב תאמר בחי שאין לו רוב ורובע ורקב ואור"י דר' יהושע היינו רבנן דהכא דסברי דחי אין לו רימה דאי לר' אליעזר כיון דיש לו רימה כ"ש שיש לו רקב והקשה הר"י אחי מורי דהכא תני מלא תרווד (רקב) רימה ובמשניות (אהלות פ"ב מ"ב) תנן כזית רימה בין חיה בין מתה מטמאה דברי ר' אליעזר וחכמים מטהרין ונראה למורי דהיינו דוקא כשפירש מאדם חי ואז השיעור מלא תרוד ולא היא דמ"מ שיעור תרוד מאי בעי הכא:

    אלא באדם מקרי רימה כו' אבל ביצה (לכי) אימת גדלה לכי מסרחא וכי מסרחא עפרא בעלמא הוא תימה למה הוצרך לומר האי טעמא וי"ל דאינו אלא לרווחא דמילתא דכי נמי אדם לא מיקרי רימה מ"מ לא דמי לביצת אפרוח:

    שינקה חלב רותח וה"ה בכרשיני עבודת כוכבים אם אכלה כל ימיה שעיקר גדילתה מהן שהוא אסור ולפום ריהטא אפילו להדיוט:

    מתני' יש בקדשי מזבח [וכו'] (אין בהן) משום פיגול כדאמר ס"פ ב"ש בזבחים (דף מו.) ג' כריתות בשלמים למה אחת לכלל ואחת לפרט כלומר לדון בדבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל שהיו מרוחקים ומה שלמים קדשי מזבח אף כל קדשי מזבח ונותר עון עון מפיגול וטמא חילול חילול מנותר:

    Tosafot on Temurah 31a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Temurah, daf 31, Amud Aleph, about 303 words in 14 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 14 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 113 words

      Opens “ולד טרפה כו'. למ"ד טרפה (אינה) ילדה…”

    2. Segment 215 words

      Opens “ובהא פליגי, דר' אליעזר סבר: זה וזה…”

    3. Segment 326 words

      Opens “למ"ד טריפה אינה חיה, משכחת לה כגון…”

    4. Segment 433 words

      Opens “א"ר הונא: מודים חכמים לר' אליעזר באפרוח…”

      Named: רבי אליעזר.

    5. Segment 537 words

      Opens “א"ל רבא לרב הונא: תניא דמסייע לך,…”

      Named: רב הונא, רבי אליעזר, רבא.

    6. Segment 628 words

      Opens “א"ל אביי: אדרבה, איפכא מסתברא ע"כ לא…”

      Named: אביי, רבה.

    7. Segment 729 words

      Opens “אבל גבי ביצה, [אימת גדלה? לכי מסרחא,…”

    8. Segment 818 words

      Opens “רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר: כשרה כו'.…”

      Named: רבי חנינא.

    9. Segment 920 words

      Opens “אלא, תני ר' חנינא טריטאה קמיה דרבי…”

      Named: רבי יוחנן.

    10. Segment 1029 words

      Opens “כל הקדשים שנעשו טרפה אין פודין כו'.…”

    11. Segment 1118 words

      Opens “איכא דאמרי: ״תזבח ואכלת״ אין לך בהן…”

    12. Segment 124 words

      Opens “הדרן עלך כל האסורין.…”

    13. Segment 1315 words

      Opens “מתני׳ יש בקדשי מזבח שאין בקדשי בדק…”

    14. Segment 1418 words

      Opens “שקדשי מזבח עושין תמורה, וקדשי בדק הבית…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Huna · Amoraim · Second Generation Amoraim

      Rabbi Huna, a preeminent student of Rav, led the Sura Yeshiva for forty years.

      Source: Temurah 31a · Segment 4 — “א"ר הונא: מודים חכמים לר' אליעזר באפרוח ביצת טרפה…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Temurah 31a · Segment 6 — “א"ל אביי: אדרבה, איפכא מסתברא ע"כ לא פליג ר'…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Temurah 31a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026