Talmud Builders

    Temurah 30a

    Back to index

    English translation — Temurah 30a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1It is in accordance with the opinion of Rabbi Elazar, who says: With regard to an unmarried man who engaged in intercourse with an unmarried woman not for the purpose of marriage, he has thereby caused her to become a prostitute. It is for this reason that her payment is prohibited to be sacrificed on the altar. By contrast, Abaye holds in accordance with the opinion of the Rabbis, who disagree with Rabbi Elazar. The Gemara asks: If the baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Elazar, why mention specifically the prohibition of a widow who is paid for engaging in intercourse with a High Priest? Let it teach that payment is prohibited even in the case of an unmarried man who engaged in intercourse with an unmarried woman.

    2The Gemara answers that it was necessary for the tanna to cite the example of a widow who is paid for engaging in intercourse with a High Priest, as it might enter your mind to say: Since the case of an unmarried man who engaged in intercourse with an unmarried woman, which is not a forbidden relationship by Torah law, is the paradigm example of prohibited payment to a prostitute, perhaps in a situation where the relationship is forbidden by Torah law, the payment should not be prohibited. Therefore, the baraita teaches us that payment to a prostitute is prohibited to be sacrificed on the altar even when the relationship is forbidden by Torah law, as in the case of a widow who is paid for engaging in intercourse with a High Priest.

    3§ The mishna teaches: With regard to one who says to another: Here is this lamb and in return your maidservant will lie with my slave and engage in intercourse with him, Rabbi Meir, or according to a different version of the text, Rabbi Yehuda HaNasi, says: The lamb’s halakhic status is not that of payment to a prostitute, and the Rabbis say: Its halakhic status is that of payment to a prostitute. The Gemara raises an objection with regard to the opinion of the Rabbis: But a maidservant is permitted to a Canaanite slave. Since this is not an act of prostitution, why should the payment be prohibited? Rav Huna said: He means to say that the lamb is given for the maidservant to lie with him, the master, not the slave. And as for that which it teaches: Lie with my slave, he employs a euphemism.

    4The Gemara asks: If that is so, what is the reason for the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, who maintains that this payment is not prohibited? Shmuel bar Rav Yitzḥak said: Actually, the mishna is not employing a euphemism, and the master meant: My slave. And as for the difficulty that a maidservant is permitted to a slave, when the mishna teaches this case it is referring to a Hebrew slave, which is why Rabbi Yehuda HaNasi rules that the payment is permitted.

    5The Gemara asks: If so, what is the reason for the ruling of the Rabbis? After all, a maidservant is permitted to a Hebrew slave. The Gemara answers: Here we are dealing with a case where the Hebrew slave does not have a wife and children, and in that situation the Canaanite maidservant is not permitted to the Hebrew slave. As it is taught in a baraita : If a Hebrew servant does not have a wife and children when he is enslaved, his master may not give him a Canaanite maidservant. If he has a wife and children, his master may give him a Canaanite maidservant. By contrast, Rabbi Yehuda HaNasi maintains that the master may give a Canaanite maidservant to his Hebrew slave even if the slave does not have a wife and children, and therefore the relationship is not considered an act of prostitution.

    6MISHNA: And which is the case where an animal has the halakhic status of the price of a dog, and it is therefore prohibited to sacrifice the animal on the altar? It is the case of one who says to another: Here is this lamb in place of a dog.

    7And likewise, this prohibition applies in the case of two partners who divided their common property, which included nineteen lambs and one dog, and one took ten lambs and the other one took nine lambs and a dog. Sacrifice of the ten lambs taken by the partner in exchange for the nine lambs and the dog is prohibited, and sacrifice of the nine lambs that were taken by the partner with the dog is permitted.

    8With regard to lambs given as payment to another for engaging in intercourse with his dog, or as the price of a prostitute to purchase her as his maidservant, their sacrifice is permitted, as it is stated: “As both of them are an abomination to the Lord your God” (Deuteronomy 23:19), from which it is inferred: Two are prohibited, payment to a prostitute and the price of a dog, and not four, i.e., the additional two cases of payment for intercourse with a dog and the price of a prostitute, which are permitted. Furthermore, with regard to the two prohibited cases of payment to a prostitute and the price of a dog, sacrifice of their offspring is permitted, as it is stated “them,” and not their offspring.

    9GEMARA: With regard to the definition of the price of a dog, the Sages taught: “The price of a dog” (Deuteronomy 23:19), this is referring to an animal given in exchange for a dog. In this context the word “price” means an item given in exchange for another item, not money. And likewise the verse states: “You sell Your people without wealth, and have not set their prices high” (Psalms 44:13). The phrase “without wealth” indicates that the term “their prices” means an item given in exchange, rather than money.

    10The Gemara objects: You can say instead that the verse: “Price of a dog,” is referring to payment to a prostitute, payment for intercourse with a dog, as well as the price of a dog. The Gemara explains that one cannot explain the verse in this manner, as if so, there are three categories of items that may not be sacrificed to the altar, whereas the verse states: “Both of them,” indicating that there are two categories, and not three.

    11The Gemara rephrases its objection: Did we say that payment to a prostitute, payment for intercourse with a dog, and the price of a dog should all be prohibited? We said that perhaps the phrase: The price of a dog, means the payment for intercourse with a dog, and not the price, i.e., the animal given in exchange for a dog. According to this suggestion, the verse indeed mentions only two categories: Payment given to a prostitute for services rendered, and payment for intercourse with a dog.

    12The Gemara responds: If that is so, let the verse state: You shall not bring the payment to a prostitute or a dog, as in this formulation the word “payment” refers both to the prostitute and the dog. From the fact that it is written: “The payment of a harlot or the price of a dog,” one can learn from here that the verse is referring to two different matters: Payment to a prostitute, and an animal exchanged for a dog.

    13§ The mishna teaches: With regard to two partners who divided their common property, and one took ten lambs and the other one took nine lambs and a dog, sacrifice of the ten lambs taken by the partner in exchange for nine lambs and a dog is prohibited. The Gemara asks: Why should all ten lambs be prohibited? Let us remove one of the lambs corresponding to the dog, and all the rest of these lambs will be permitted. The Gemara answers: Here we are dealing with a case where the value of the dog is worth more than each one of the ten lambs seperately. Therefore, one cannot set aside one of the lambs in exchange for the dog. And consequently, one casts this addition of the value of the dog between all of the lambs. As a result, all ten lambs are prohibited, since the price of the dog is included in each of them.

    14§ The mishna further teaches with regard to animals given as payment to another for engaging in intercourse with a dog, or as the price of a prostitute to purchase her as his maidservant, that their sacrifice is permitted. Rava from Parzakya said to Rav Ashi:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ר' אלעזר היא דאמר פנוי הבא כו'בעילת זנות קרי זונה הלכך אתנן נמי אסור דאתנן זונה קרינא ביה ואנא דאמרי כרבנן:

    בנין אב הואאי נקט פנויה ה"א פנויה אין דליכא איסורא אבל כל אתנן של אשה האסורה לו לא ניתסר דהא כתיב בקרא זונה וסתם זונה היינו בפנוי ופנויה לר' אלעזר:

    ובנין אב הואללמד שאין אתנן אסור אלא בפנוי ופנויה אבל מאלמנה דאסירא ליה לכ"ג לא קמ"ל. ל"א הא מני דקתני אלמנה לכ"ג אתננה אסור ר"ע היא דאמר בפ' החולץ אין קדושין תופסין בחייבי לאוין הלכך כעריות דכריתות דמיין ולרבא דאמר כל זונה הוי אתנן מאי שנא דקתני כגון אלמנה אפי' פנויה נמי דהא רבא לא דריש להאי תועבה כאביי אף זונה נמי לא מיתסר עד דאמר לה בהדיא הילך אתנן אבל בסתמא מתנה בעלמא הוא דלא הויא זונה בחדא בעילה בסתמא ודלא כר"א אבל היכא דזונה מעיקרא היא לרבא נמי בסתמא אתנן הוא ואפילו פנויה:

    משרא שריאואמאי קאמרי רבנן דהוי אתנן הא ליתא תנא דאסר אתנן המותרת אלא ר' אלעזר לחודיה:

    אצלואצל הישראל עצמו ולדידיה אסורה שפחה:

    לישנא מעליאועבד היינו אבר המשמש כ"ש:

    שפחה לעבד עברי מישרא שריאדכתיב משנה שכר שכיר עבדך שעובד בין ביום ובין בלילה שהוליד לרבו בנים משפחתו:

    אין רבו מוסר לו כו'דכתיב אם בגפו יבא בגפו יצא ורבי דאמר לא הוי אתנן לית ליה האי סברא דודאי אפי' אין לו אשה ובנים מוסר לו רבו שפחה כנענית:

    יש לו אשה ובנים רבו מוסר לו שפחה כנעניתבעל כרחו של עבד דגזירת הכתוב היא דכתיב (שמות כ״א:ג׳) אם בעל אשה הוא וכתיב בתריה אם אדוניו יתן לו אשה וגו':

    מתני' שכנגד הכלב אסוריןלהקרבה דמחיר כלב הן:

    אתנן כלבהילך טלה זה ותלין כלבתך אצלי:

    מחיר זונהשהחליף טלה בזונה וקנתה לשפחתו באותה טלה:

    ולדותיהןדמחיר ואתנן:

    מותריןשנאמר שניהם ולא ולדותיהן:

    גמ' ולא רבית במחיריהםאלמא מחיר היינו דמים:

    אימא אתנןממש דהא מחיר כלב היינו אתנן:

    ומשני שנים ולא ג'[היינו אתנן זונה ואתנן ומחיר כלב]:

    ומחיר כלב כתיבכלומר מדכתיב וי"ו גבי ומחיר מוסיף על ענין ראשון ובין חליפיו ובין אתננו אסור:

    מחד מינייהושאין באותן שכנגדו שום טלה ששוה דמי הכלב דהשתא דמי הכלב מעורבין בכולהו. כגון שאותן שכנגדו שוה כל חד וחד דינר דהוו עשרה דינרין ואותן תשעה שעמו שוין כל חד דינר חסר מעה דהיינו תשעה דינרין פחות תשעה מעות והכלב שוה דינר ותשעה מעות הרי י' דינרים נמצא בתשעה מאותן שכנגדו מגיע מדמי הכלב והעשירי כולו כנגדו. לשון ירושלמי כגון דשוי לכל חד וחד מאותן שכנגדו ארבע זוזי ופלגי חומשא דזוזא דהוו להו בין כולהו מ"א זוזא ואותן שעמו לא שוו כל חד אלא ד' זוזי דהוו שלשים ושש זוזי וכלבא שוי חמשא והוו מ"א נמצא בתשעה מעשרה שכנגדו בכל אחד חצי חומש מדמי הכלב והעשירי כולו כנגדו:

    תמורה 30 עמוד א

    1רבי אלעזר היא, דאמר: פנוי הבא על הפנויה שלא לשום אישות עשאה זונה. אי ר' אלעזר, מאי איריא אלמנה? ניתני פנויה!

    2אלמנה איצטריך, סלקא דעתך אמינא: הואיל ובנין אב הוא לא ניתסרו, קא משמע לן.

    3האומר לחבירו ״הא לך טלה זה״ כו'. והא שפחה לעבד מישרא שריא! אמר רב הונא: אצלו קאמר, והא דקתני ״[עבד]״ לישנא מעליא קאמר.

    4אי הכי, מ"ט דרבי? אמר שמואל בר רב יצחק: לעולם עבדי, וכי קתני בעבד עברי.

    5אי הכי, מ"ט דרבנן? שפחה לעבד עברי מישרא שריא! הכא במאי עסקינן כגון דלית ליה אשה ובנים, דתניא: אין לו אשה ובנים אין רבו מוסר לו שפחה כנענית, יש לו אשה ובנים רבו מוסר לו שפחה כנענית.

    Mishna

    6ואיזהו ״מחיר כלב״? האומר לחבירו ״הוליך טלה זה תחת כלב״.

    7וכן שני שותפין שחלקו, אחד נטל עשרה ואחד תשעה וכלב, שכנגד הכלב אסור, ושעם הכלב מותר.

    8אתנן הכלב ומחיר זונה הרי אלו מותרין, שנאמ' ״שנים״ ולא ארבעה. ולדותיהן מותרין ״הן״ ולא ולדותיהן.

    Gemara

    9ת"ר ״מחיר כלב״ זהו חליפי כלב, וכן הוא אומר: (תהלים מד, יג) ״תמכר עמך בלא הון ולא רבית במחיריהם״.

    10אימא אתנן זונה (א"כ לא קרב הוו תלתא, (דברים כג, יט) ״גם שניהם״ ולא שלשה)!

    11מי קאמרינן אנן אתנן ומחיר? אתנן ולא מחיר קאמרינן.

    12א"כ נימא קרא ״לא תביא אתנן זונה וכלב״, מדכתיב ״אתנן זונה ומחיר כלב״ ש"מ׃

    13השותפין שחלקו, אחד נטל כו'. ניפוק חדא להדי כלבא, והנך כולהו לישתרו! הכא במאי עסקינן? כגון דטפי דמי כלב מחד מינייהו, והאי טיפונא דכלב שדי בכולהו.

    14אתנן כלב ומחיר זונה מותר כו'. א"ל רבא מפרזקיא לרב אשי:

    Tosafot

    ואידך לישתרופירוש מטעם ברירה והשתא ניחא לפר"י דפסק הילכתא בכולי הש"ס דיש ברירה אבל לר"ת דפסק הילכתא דאין ברירה היכי פריך כ"כ בפשיטות ואידך לישתרו וי"ל משום דאיכא תנאי דאית להו ברירה פריך ליה ממתני' דלא כוותיה מיתוקמא יש לתמוה דהכא משמע שאם איסור מעורב בהיתר נוטל האיסור וסומכין על ברירה לומר שזהו האיסור שנסתלק לכן בההיא דהלוקח יין מבין הכותים (דמאי פ"ז מ"ד) שני לוגין שאני עתיד להפריש הרי הן מעשר וסומך על ברירה ולומר שזהו החולין שהוא שותה וכן ההיא דג' שלקחו קיניהן בשותפות ומתה אחת מהן דפריך הש"ס בפשיטות במס' יומא (דף נה:) ונשקול ד' זוזי ונישדינהו ואידך לישתרו משום ברירה וא"כ בכל איסור המעורב בהיתר נסמוך אברירה ונשקול כשיעור האיסור ואידך לישתרו וכן זבחים שנתערבו בשור הנסקל דאמרינן (זבחים דף ע:) ימותו ואמאי נהי דבעלי חיים חשיבי ולא בטלי מ"מ נשקול חד מינייהו ואידך לישתרו ואומר מורי הרמ"ר כלל גדול בדין זה דודאי כל דבר שהוברר האיסור מתחלה ואח"כ נתערב בהיתר לא סמכינן אברירה כיון שתערובתו היה באיסור אבל הני תערובתן בהיתר כי האיסור לא היה מבורר קודם תערובתו ולאחר התערובת נולד האיסור אז סמכינן אברירה: [ועי' היטב תוספות בכורות נו: ושייך לדף נז. ד"ה לברור וע"ע תוספות סוטה יח. ד"ה חזר]

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger

    גמרא ניפוק חדא להדא כלבא והנהו לשתריהב"ע כגון דטפי דמי כלב וכו'. בהרמב"ם העתיק הך שינוי'. וביש"ש בב"ק תמה הא קיי"ל בדאורייתא אין ברירה וממילא אסור ע"ש. ואמרתי דבאמת ד"ת בלא"ה חד בתרי בטל. דהא דבעלי חיים לא בטילי רק הוא דרבנן, ובדרבנן קיי"ל דיש ברירה: אמנם קשה ע"ז למ"ש האו"ה בטעמא דמלתא דחתיכה שלא נמלחה שנתבשלה עם שארי חתיכות ואינו מכיר החתיכה דבטילה דלא הוי חתיכה ראוי' להתכבד דאין איסור מחמת עצמו רק מחמת דם הנבלע בו. וגם כיון דקודם התערובות הכל שרי דדם אברים שלא פירש מותר ונאסר בתערובת. אין בו דין חתיכה ראוי להתכבד והוא בפ"מ יו"ד (סי' ס"ט. ובסי' צ"ב) וא"כ הכא דהאיסור בתערובת לא יהא בו דין דבר חשוב. ובאמת בש"ע לא העתיק הרמ"א רק טעם א', ואף דלענין יש לו מתירין כתבו כן בשם סמ"ג בש"ע יו"ד (סי' ק"ב) בענבים שנתבקעו ע"ש. י"ל דדוקא יל"מ כמו דמקילין דבטל באינו מינו והטעם דל"ש עד שתאכלנו באיסור דאינו נקרא כלל על שם האיסור דהתערובת נקרא על שם ההיתר כיון דאינו מינו. א"כ י"ל ה"ה באינו ניכר ולא הי' עליו שם איסור לא הוי כאוכל האיסור דמעולם לא חל שם האיסור. משא"כ לענין חתיכה הראוי להתכבד דמ"מ חשיב ולא בטיל. כנלענ"ד טעם למה שהשמיטו הך טעם. אבל להאו"ה קשה כנ"ל. וגם קשה לי על האו"ה מסוגיא דסוף מעילה פרוטה בכיס זה הקדש כיון שהוציא את הראשונה מעל וכו' וע' בתוס' שם הא דלא בטל או משום יש לו מתירין. או מטעם דמעות הוי דבר חשוב. הרי אף שהאיסור בתערובת אמרי' הכי, וע' בכו"פ (סי' ק"ב) שדחה מהתוס' הנ"ל דלא ס"ל להך דינא דנתבקעו ענבים אלא דס"ל דאף בתערובת הוי יש לו מתירין. ובאמת בפשוטו יש לדחות דשאני ענבים שנתבקעו דלא הי' יין מעולם בפ"ע משא"כ בההיא דמעילה דעכ"פ המטבע בעולם. [וא"כ בפשוטו י"ל הא דלא העתיקו בבשר טעם ב' של האו"ה. וביש לו מתירין פסק כמותו. משום דבבשר הי' עכ"פ הבשר בפ"ע מקודם. ובזה ס"ל להרמ"א באמת דלא בטל] אבל להאו"ה שכתב כן גבי בשר אף שהבשר הי' בפ"ע קודם התערובת אפ"ה כיון דלא חל עליו שם איסור מקודם בטל. וה"ה לישל"מ. א"כ קושית תוס' במעילה במקומה עומדת. ונ"ל ליישב קושי' הנ"ל דהיינו לבתר דמשני דטפי דמי כלב מחד מינייהו והאי טיפונא דכלב שדי בכולהו. י"ל דל"ש בו דין ביטול דכל שאר הטלאים נתנו בעד מ"ט טלאים וזוז א' דכלב. דהך זוז דכלב הוא בכל מעט ומעט מהטלאים כיון שאינו שוה ממש כטלה בכל מעט ומעט פתיך בי' מעט ממחיר כלב ובכל מעט ומעט ניתן מחיר מעט טלה ומעט כלב. כמו דמהני לענין דל"ש בי' בריר'. וכמו שפירש"י דהנך טלאים שעם הכלב כל חד שוה מעט פחות מאידך טלאים. וכל טלה שנתן לו הוא מחיר טלה שלו ומחיר מעה א' מכלב, ובאותו טלה ודאי אין שייך ביטול דכל שיש בו מעט מחיר כלב הקרבן פסול כמו מום (ע' במהרי"ט ח"א סי' ה') ולס"ד בלא"ה לא קשה כ"כ די"ל דזהו גופא פריך נשדי חד מינייהו. היינו אם אמרי' אין ברירה לשתרי מדין ביטול והכל שרי. ואם יש ברירה ואין בו ביטול דניכר האיסור דהא אפשר להפרישו ולומר שזה איסור. נשדי חד מינייהו. ופריך ממנ"פ. וא"כ בלא"ה מיושב הרמב"ם, וק"ל:

    Babylonian Talmud · folio map

    Temurah 30a

    Temurah 30a. The full printed text of this folio side — 14 numbered segments, about 248 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ר' אלעזר היא דאמר פנוי הבא כו' בעילת זנות קרי זונה הלכך אתנן נמי אסור דאתנן זונה קרינא ביה ואנא דאמרי כרבנן:

    בנין אב הוא אי נקט פנויה ה"א פנויה אין דליכא איסורא אבל כל אתנן של אשה האסורה לו לא ניתסר דהא כתיב בקרא זונה וסתם זונה היינו בפנוי ופנויה לר' אלעזר:

    ובנין אב הוא ללמד שאין אתנן אסור אלא בפנוי ופנויה אבל מאלמנה דאסירא ליה לכ"ג לא קמ"ל. ל"א הא מני דקתני אלמנה לכ"ג אתננה אסור ר"ע היא דאמר בפ' החולץ אין קדושין תופסין בחייבי לאוין הלכך כעריות דכריתות דמיין ולרבא דאמר כל זונה הוי אתנן מאי שנא דקתני כגון אלמנה אפי' פנויה נמי דהא רבא לא דריש להאי תועבה כאביי אף זונה נמי לא מיתסר עד דאמר לה בהדיא הילך אתנן אבל בסתמא מתנה בעלמא הוא דלא הויא זונה בחדא בעילה בסתמא ודלא כר"א אבל היכא דזונה מעיקרא היא לרבא נמי בסתמא אתנן הוא ואפילו פנויה:

    משרא שריא ואמאי קאמרי רבנן דהוי אתנן הא ליתא תנא דאסר אתנן המותרת אלא ר' אלעזר לחודיה:

    אצלו אצל הישראל עצמו ולדידיה אסורה שפחה:

    לישנא מעליא ועבד היינו אבר המשמש כ"ש:

    שפחה לעבד עברי מישרא שריא דכתיב משנה שכר שכיר עבדך שעובד בין ביום ובין בלילה שהוליד לרבו בנים משפחתו:

    אין רבו מוסר לו כו' דכתיב אם בגפו יבא בגפו יצא ורבי דאמר לא הוי אתנן לית ליה האי סברא דודאי אפי' אין לו אשה ובנים מוסר לו רבו שפחה כנענית:

    11 more comments on this page.

    Rashi on Temurah 30a · Sefaria

    Tosafot

    ואידך לישתרו פירוש מטעם ברירה והשתא ניחא לפר"י דפסק הילכתא בכולי הש"ס דיש ברירה אבל לר"ת דפסק הילכתא דאין ברירה היכי פריך כ"כ בפשיטות ואידך לישתרו וי"ל משום דאיכא תנאי דאית להו ברירה פריך ליה ממתני' דלא כוותיה מיתוקמא יש לתמוה דהכא משמע שאם איסור מעורב בהיתר נוטל האיסור וסומכין על ברירה לומר שזהו האיסור שנסתלק לכן בההיא דהלוקח יין מבין הכותים (דמאי פ"ז מ"ד) שני לוגין שאני עתיד להפריש הרי הן מעשר וסומך על ברירה ולומר שזהו החולין שהוא שותה וכן ההיא דג' שלקחו קיניהן בשותפות ומתה אחת מהן דפריך הש"ס בפשיטות במס' יומא (דף נה:) ונשקול ד' זוזי ונישדינהו ואידך לישתרו משום ברירה וא"כ בכל איסור המעורב בהיתר נסמוך אברירה ונשקול כשיעור האיסור ואידך לישתרו וכן זבחים שנתערבו בשור הנסקל דאמרינן (זבחים דף ע:) ימותו ואמאי נהי דבעלי חיים חשיבי ולא בטלי מ"מ נשקול חד מינייהו ואידך לישתרו ואומר מורי הרמ"ר כלל גדול בדין זה דודאי כל דבר שהוברר האיסור מתחלה ואח"כ נתערב בהיתר לא סמכינן אברירה כיון שתערובתו היה באיסור אבל הני תערובתן בהיתר כי האיסור לא היה מבורר קודם תערובתו ולאחר התערובת נולד האיסור אז סמכינן אברירה: [ועי' היטב תוספות בכורות נו: ושייך לדף נז. ד"ה לברור וע"ע תוספות סוטה יח. ד"ה חזר]

    Tosafot on Temurah 30a · Sefaria

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger

    גמרא ניפוק חדא להדא כלבא והנהו לשתרי הב"ע כגון דטפי דמי כלב וכו'. בהרמב"ם העתיק הך שינוי'. וביש"ש בב"ק תמה הא קיי"ל בדאורייתא אין ברירה וממילא אסור ע"ש. ואמרתי דבאמת ד"ת בלא"ה חד בתרי בטל. דהא דבעלי חיים לא בטילי רק הוא דרבנן, ובדרבנן קיי"ל דיש ברירה: אמנם קשה ע"ז למ"ש האו"ה בטעמא דמלתא דחתיכה שלא נמלחה שנתבשלה עם שארי חתיכות ואינו מכיר החתיכה דבטילה דלא הוי חתיכה ראוי' להתכבד דאין איסור מחמת עצמו רק מחמת דם הנבלע בו. וגם כיון דקודם התערובות הכל שרי דדם אברים שלא פירש מותר ונאסר בתערובת. אין בו דין חתיכה ראוי להתכבד והוא בפ"מ יו"ד (סי' ס"ט. ובסי' צ"ב) וא"כ הכא דהאיסור בתערובת לא יהא בו דין דבר חשוב. ובאמת בש"ע לא העתיק הרמ"א רק טעם א', ואף דלענין יש לו מתירין כתבו כן בשם סמ"ג בש"ע יו"ד (סי' ק"ב) בענבים שנתבקעו ע"ש. י"ל דדוקא יל"מ כמו דמקילין דבטל באינו מינו והטעם דל"ש עד שתאכלנו באיסור דאינו נקרא כלל על שם האיסור דהתערובת נקרא על שם ההיתר כיון דאינו מינו. א"כ י"ל ה"ה באינו ניכר ולא הי' עליו שם איסור לא הוי כאוכל האיסור דמעולם לא חל שם האיסור. משא"כ לענין חתיכה הראוי להתכבד דמ"מ חשיב ולא בטיל. כנלענ"ד טעם למה שהשמיטו הך טעם. אבל להאו"ה קשה כנ"ל. וגם קשה לי על האו"ה מסוגיא דסוף מעילה פרוטה בכיס זה הקדש כיון שהוציא את הראשונה מעל וכו' וע' בתוס' שם הא דלא בטל או משום יש לו מתירין. או מטעם דמעות הוי דבר חשוב. הרי אף שהאיסור בתערובת אמרי' הכי, וע' בכו"פ (סי' ק"ב) שדחה מהתוס' הנ"ל דלא ס"ל להך דינא דנתבקעו ענבים אלא דס"ל דאף בתערובת הוי יש לו מתירין. ובאמת בפשוטו יש לדחות דשאני ענבים שנתבקעו דלא הי' יין מעולם בפ"ע משא"כ בההיא דמעילה דעכ"פ המטבע בעולם. [וא"כ בפשוטו י"ל הא דלא העתיקו בבשר טעם ב' של האו"ה. וביש לו מתירין פסק כמותו. משום דבבשר הי' עכ"פ הבשר בפ"ע מקודם. ובזה ס"ל להרמ"א באמת דלא בטל] אבל להאו"ה שכתב כן גבי בשר אף שהבשר הי' בפ"ע קודם התערובת אפ"ה כיון דלא חל עליו שם איסור מקודם בטל. וה"ה לישל"מ. א"כ קושית תוס' במעילה במקומה עומדת. ונ"ל ליישב קושי' הנ"ל דהיינו לבתר דמשני דטפי דמי כלב מחד מינייהו והאי טיפונא דכלב שדי בכולהו. י"ל דל"ש בו דין ביטול דכל שאר הטלאים נתנו בעד מ"ט טלאים וזוז א' דכלב. דהך זוז דכלב הוא בכל מעט ומעט מהטלאים כיון שאינו שוה ממש כטלה בכל מעט ומעט פתיך בי' מעט ממחיר כלב ובכל מעט ומעט ניתן מחיר מעט טלה ומעט כלב. כמו דמהני לענין דל"ש בי' בריר'. וכמו שפירש"י דהנך טלאים שעם הכלב כל חד שוה מעט פחות מאידך טלאים. וכל טלה שנתן לו הוא מחיר טלה שלו ומחיר מעה א' מכלב, ובאותו טלה ודאי אין שייך ביטול דכל שיש בו מעט מחיר כלב הקרבן פסול כמו מום (ע' במהרי"ט ח"א סי' ה') ולס"ד בלא"ה לא קשה כ"כ די"ל דזהו גופא פריך נשדי חד מינייהו. היינו אם אמרי' אין ברירה לשתרי מדין ביטול והכל שרי. ואם יש ברירה ואין בו ביטול דניכר האיסור דהא אפשר להפרישו ולומר שזה איסור. נשדי חד מינייהו. ופריך ממנ"פ. וא"כ בלא"ה מיושב הרמב"ם, וק"ל:

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Temurah 30a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Temurah, daf 30, Amud Aleph, about 248 words in 14 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 14 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 121 words

      Opens “רבי אלעזר היא, דאמר: פנוי הבא על…”

      Named: רבי אלעזר.

    2. Segment 214 words

      Opens “אלמנה איצטריך, סלקא דעתך אמינא: הואיל ובנין…”

    3. Segment 323 words

      Opens “האומר לחבירו ״הא לך טלה זה״ כו'.…”

      Named: רב הונא.

    4. Segment 415 words

      Opens “אי הכי, מ"ט דרבי? אמר שמואל בר…”

      Named: רב יצחק, שמואל.

    5. Segment 537 words

      Opens “אי הכי, מ"ט דרבנן? שפחה לעבד עברי…”

    6. Segment 611 words

      Opens “מתני׳ ואיזהו ״מחיר כלב״? האומר לחבירו ״הוליך…”

    7. Segment 716 words

      Opens “וכן שני שותפין שחלקו, אחד נטל עשרה…”

    8. Segment 816 words

      Opens “אתנן הכלב ומחיר זונה הרי אלו מותרין,…”

    9. Segment 920 words

      Opens “גמ׳ ת"ר ״מחיר כלב״ זהו חליפי כלב,…”

    10. Segment 1015 words

      Opens “אימא אתנן זונה (א"כ לא קרב הוו…”

      Named: רב הוו.

    11. Segment 119 words

      Opens “מי קאמרינן אנן אתנן ומחיר? אתנן ולא…”

    12. Segment 1214 words

      Opens “א"כ נימא קרא ״לא תביא אתנן זונה…”

    13. Segment 1326 words

      Opens “השותפין שחלקו, אחד נטל כו'. ניפוק חדא…”

    14. Segment 1411 words

      Opens “אתנן כלב ומחיר זונה מותר כו'. א"ל…”

      Named: רב אשי, רבא.

    Sages named on this page

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Temurah 30a · Segment 4 — “…מ"ט דרבי? אמר שמואל בר רב יצחק: לעולם עבדי,…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Temurah 30a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026