Talmud Builders

    Temurah 4b

    Back to index

    English translation — Temurah 4b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1he was referring not to liability for lashes, but to the exemption from lashes stated in the name of Rabbi Yoḥanan (3a). And this is what he is saying: One is not flogged for transgressing a prohibition that does not involve an action … They said in the name of Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, that also one who separates teruma prior to the separation of the first fruits is not flogged, since he performs no action.

    2The Gemara asks: And what is different about one who effects substitution, that he is flogged despite not having performed an action? Is it because he has performed an action with his speech, by consecrating the animal? If so, one who separates teruma prior to the separation of the first fruits should be flogged as well, because he has performed an action with his speech, by consecrating the produce.

    3Rabbi Avin said: It is different there, in the case of one who tithes produce in the wrong order, as it is a prohibition whose violation can be rectified by fulfilling a positive mitzva. As a rule, if the Torah specifies a positive mitzva to be performed after transgressing a prohibition to rectify it, that prohibition does not carry a punishment of lashes. This is the case here, as it is written: “Out of all of your tithes you shall set apart all of that which is due to the Lord” (Numbers 18:29), which teaches that one who separated tithes in the incorrect order or who separated teruma before separating the first fruits, must still separate the earlier tithes even after the later tithes, or the first fruits even after the teruma .

    4§ Rav Dimi was sitting and saying this halakha , that one who separates teruma prior to separating the first fruits is not flogged because it is a prohibition whose violation can be rectified. Abaye said to him: And is it correct that one is not flogged for transgressing any prohibition whose violation can be rectified by fulfilling a positive mitzva?

    5But there is the case of one who effects substitution, which is a prohibition whose violation can be rectified by fulfilling a positive mitzva, as the verse states: “He shall not exchange it, nor substitute it, a good for a bad, or a bad for a good; and if he shall at all change animal for animal, then both it and that for which it is changed shall be holy” (Leviticus 27:10). And even so, one who effects substitution is flogged, as we learned in the mishna (2a): That is not to say that it is permitted for a person to effect substitution; rather, it means that if one substituted a non-sacred animal for a consecrated animal, the substitution takes effect and the one who substituted the non-sacred animal incurs the punishment of the forty lashes.

    6Rav Dimi answered: There are two prohibitions specified in the verse as transgressed by one who effects substitution: “He shall not exchange it,” and: “Nor substitute it.” But there is only one positive mitzva: “Both it and that for which it is changed shall be holy.” And one positive mitzva does not come and uproot two prohibitions. Therefore, although generally, one who transgresses a prohibition that can be rectified is not flogged, one who effects substitution is flogged.

    7The Gemara counters: But there is the case of the rapist who forces himself upon a virgin, who is obligated to marry the victim if she wishes and is then prohibited from divorcing her. As here the verse states one prohibition: “He may not send her away all his days,” and one positive mitzva: “And she shall be his wife” (Deuteronomy 22:29). This teaches that he can rectify the transgression of divorcing her by remarrying her. And yet, the one positive mitzva does not come and uproot the prohibition, as it is taught in a baraita : With regard to a rapist who married and then divorced his victim, if he is an Israelite, who is permitted to marry a divorcée, he remarries her and he is not flogged. But if he is a priest, who is prohibited from marrying a divorcée, he is flogged and he does not remarry her.

    8The Gemara answers: You say that a case that concerns priests challenges the principle that a rectifiable transgression does not make one liable for flogging. But in the case of priests there is another reason why they are flogged, as the Merciful One increased the severity of their transgressions, for they have greater holiness. By contrast, one who transgresses a prohibition unrelated to the priesthood will not be flogged if its violation can be rectified by fulfilling a positive mitzva.

    9§ Which prohibitions carry the punishment of lashes is subject to a dispute between tanna’im , as it is taught in a baraita : The verse states concerning the Paschal offering: “And you shall let nothing of it remain until the morning, but that which remains of it until the morning you shall burn with fire” (Exodus 12:10). The verse comes to place a positive mitzva after the prohibition in order to say that one is not flogged for transgressing it. This is the statement of Rabbi Yehuda.

    10Rabbi Ya’akov says: He is not exempt from lashes for that reason, but rather because it is a prohibition that does not involve an action, and one is not flogged for transgressing any prohibition that does not involve an action. The Gemara comments: By inference, it may be concluded that Rabbi Yehuda holds that one is flogged for transgressing a prohibition that does not involve an action.

    11The Gemara asks: And according to Rabbi Ya’akov, who holds that the exemption from lashes stems from the prohibition’s not involving an action, for what purpose does the clause “but that which remains of it until the morning you shall burn with fire” come?

    12The Gemara answers: He requires it for that which we learned in a mishna ( Pesaḥim 83a): The bones of the Paschal offering that contain edible marrow but cannot be eaten because it is prohibited to break the bones of the Paschal offering, and the sinews, and the leftover meat must all be burned on the sixteenth of Nisan, immediately after the first day of the Festival. If the sixteenth occurs on Shabbat, they must be burned on the seventeenth, because the mitzva to burn them does not override Shabbat or the Festival. Therefore, they are burned on the first weekday.

    13And Ḥizkiyya says, and so it is taught in the school of Ḥizkiyya: What is the reason for this? The verse states: “And you shall let nothing of it remain until the morning, but that which remains of it until the morning you shall burn with fire.” By using the word “morning” twice, the verse comes to provide a second morning for the offering’s burning if the first morning falls on Shabbat or a Festival.

    14§ Abaye said: With regard to any matter that the Merciful One states in the Torah not to perform, if one performed it, his action is effective, but the violator is flogged. As, if it enters your mind that it is not effective, why would he be flogged for accomplishing nothing? Rava said: If one performed it, it is not effective at all. And this is the reason that he is flogged: Because he transgressed the statement of the Merciful One.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ומשני אפטורא קאיולא קשיא דרבי יוסי ברבי חנינא אדרבי יוסי בר' חנינא וקאתי ר' יוסי בר' חנינא למימר אף המקדים לקרות שם לתרומה קודם לביכורים הוי לא תעשה שאין בו מעשה ואינו לוקה:

    ומאי שנא מימר דלקיכדקאמרת לעיל חוץ מנשבע ומימר:

    אילימא משום דבדיבורודקאמר זו תחת זו עושה מעשה דמעיקרא חולין והשתא קדש:

    ה"ג מקדים תרומה לבכורים נמי בדיבורו עושה מעשהשקורא עליה שם ומביאה לקדושת תרומה:

    לאו שניתק לעשהלאו דכתיב (שמות כ״ב:כ״ח) מלאתך ודמעך לא תאחר עשה דכתיב (במדבר י״ח:כ״ח) מכל מעשרותיכם תרימו ודרשי ליה בעלמא ובהך שמעתא דלקמן (תמורה דף ה:) למעשר שהקדימו בכרי דעבר על לאו דלא תאחר שהקדים מעשר לתרומה ונתקיה ללאוי ממלקות והעמידו בחוזר ומפריש ואע"ג דלא סמכי אהדדי חשיב ליה לאו שניתק לעשה ואהכי לא לקי:

    והרי מימר דהוי לאו שניתק לעשהלאו דכתיב (ויקרא כ״ז:י׳) לא יחליפנו עשה ואם המר ימיר:

    תרי לאוי ועשהלא יחליפנו ולא ימיר ואהכי סופג את הארבעים:

    והרי אונסמאנס בתולה דהכי כתיב בעניינא (דברים כ״ב:י״ט) לא יוכל לשלחה:

    וחד עשהדכתיב (שם) ולו תהיה לאשה:

    אם ישראל הוא מחזירמשום דבעמוד והחזר קאי ואפשר ליה לקיומי תרווייהו עשה ולא תעשה דאפשר בחזרה אבל כהן דלאו בעמוד והחזר קאי משום דאינו נושא גרושתו ודאי לוקה משום לא יוכל לשלחה כל ימיו דלא אתי עשה ועקר לא תעשה לומר שאין לוקין דודאי לוקין וקשיא למאן דאמר דלאו שניתק לעשה אין לוקין:

    ה"ג שאני כהנים דטעמא אחרינא נינהו דרבי בהו קרא קדושהדכתיב אמור אל הכהנים לנפש לא יטמא וכיון דחמיר קדושתייהו החמיר עלייהו טפי מישראל דלילקי אפי' אלאו שניתק לעשה אע"ג דישראל לא לקי: ל"א משני כי פריך והרי מימר שאני התם דאהכי לוקה משום דהוי מימר לאו ששוה בכל דכולי עלמא אסירי להמיר ופריך והרי אונס כו' דהשתא לא הוי לאו דידיה דלא יוכל לשלחה שוה בכל אלא בישראל שאם ישראל גרשה והדר מצי לקיומי ללאו אבל כהן שגירש אינו מחזיר ולא אפשר לקיומי ללאו ואפילו הכי לקי כהן דקתני לוקה ואינו מחזיר ואמאי נימא כיון דריע לאו דידיה דלא שוה בכל לא לילקי הך כהן דליעקריה הך עשה דאלים כולי האי דשוה בכל ומשני כהנים טעמא אחרינא נינהו ואהכי נחמיר בהן דלילקי אע"ג דלא הוי לאו ששוה בכל אבל גבי ישראל דלאו ועשה שוה בכל כלומר בכולהו ישראל דכולן קיימי בעמוד והחזר הלכך לא לקי דהוי לאו שניתק לעשה:

    ליתן עשהוהנותר ממנו אחר לא תעשה והוי לאו שניתק לעשה:

    לאו שאין בו מעשהדכשהוא מותירו לא קעביד שום מעשה:

    ורבי יעקבדאמר לא מן השם הוא זה כו' האי והנותר ממנו מאי עביד ליה הואיל ולא איבעי ליה לדידיה ללאו הניתק לעשה:

    לכדתנןבמסכת פסחים בפ' כיצד צולין (פסחים דף פג.):

    ישרפו בט"זולא בט"ו דיו"ט הוי ואין שורפין קדשים ביו"ט:

    מה טעם אמר קרא והנותר ממנו וגו' בקר שנידהיינו ט"ז דהכי משמע קרא ולא תותירו ממנו עד בקר דהיינו עד בקר של ט"ו ואי נותר ממנו עד אידך בקר באש תשרופו דהיינו יום ט"ז שהוא חולו של מועד:

    לא תעבידלא תעשה:

    מהנידמה שעשה עשוי הואיל ולקי:

    לא מהניכדמפרש לקמן:

    הכי גרסינן והאי דלקי דעבר כו':

    תמורה ד עמוד ב

    1אפטורא קאי, והכי קאמר: לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו. משום רבי יוסי ברבי חנינא אמרו: אף המקדים תרומה לביכורים.

    2ומאי שנא מימר דלקי, משום דבדיבורו עשה מעשה? מקדים תרומה לביכורים נמי לילקי, משום דבדיבורו עשה מעשה!

    3א"ר אבין: שאני התם, דלאו שניתק לעשה הוא, דכתיב: ״(במדבר יח״, כח) ״מכל מעשרותיכם תרימו״.

    4יתיב רב דימי וקאמר לה להא שמעתא, א"ל אביי: וכל לאו שניתק לעשה לא לקי?

    5והא מימר, דלאו שניתק לעשה הוא, ולקי, דתנן: לא שאדם רשאי להמיר, אלא שאם המיר מומר, וסופג את הארבעים.

    6הוי להו תרי לאוי וחד עשה, ולא אתי חד עשה ועקר תרי לאוי.

    7והרי אונס, דחד לאו וחד עשה, ולא אתי חד עשה ועקר לאו, דתניא: אונס שגירש אם ישראל הוא מחזיר ואינו לוקה, ואם כהן הוא לוקה ואינו מחזיר!

    8כהנים קאמרת?! כהנים טעמא אחרינא הוא, דרבי רחמנא קדושה יתירא.

    9כתנאי: (שמות יב, י) ״לא ישאירו ממנו עד בקר״ בא הכתוב ליתן עשה אחר לא תעשה, לומר שאין לוקין עליו, דברי רבי יהודה.

    10רבי יעקב אומר: לא מן השם הוא זה, אלא משום דהוה לאו שאין בו מעשה, וכל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו. מכלל דרבי יהודה סבר לוקין עליו.

    11ורבי יעקב, האי והנותר ממנו עד בקר באש תשרופו למאי אתא׃

    12מיבעי ליה לכדתנן העצמות והגידין והנותר ישרפו בששה עשר חל ששה עשר להיות בשבת ישרפו בשבעה עשר לפי שאין דוחין לא את השבת ולא את יום טוב׃

    13ואמר חזקיה וכן תנא דבי חזקיה מ"ט אמר: קרא (שמות יב, י) והנותר ממנו עד בקר באש תשרופו בא הכתוב ליתן בוקר שני לשריפתו׃

    14אמר אביי כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אם עביד מהני דאי סלקא דעתך לא מהני אמאי לקי רבא אמר לא מהני מידי, והאי דלקי משום דעבר אמימרא דרחמנא הוא.

    Tosafot

    וכל לאו הניתק לעשה אין לוקין עליו והרי מימרוא"ת וכי תעלה על דעתיה דאביי לומר על לאו הניתק לעשה דלקי והרי שילוח הקן דמשנה שלימה היא במסכת חולין (דף קמא:) דאם לקח האם על הבנים משלח ואינו לוקה משום דהוי לאו הניתק לעשה וכן גבי נותר נמי אמר בא הכתוב ליתן עשה אחר לא תעשה לומר שאין לוקין עליו וכן גבי אונס תנן שאם גירש מחזיר ואינו לוקה ואור"י דפשיט ליה לאביי בשילוח הקן ונותר ואונס דסמיכי עשה דידהו אלאו דלא לקי אלא שהיה תמיה אלאו דמעשר דלא סמיך מכל מעשרותיכם תרימו אלאו דלא תאחר ומשום הכי פריך והרי מימר כו' ואע"ג דסמיך העשה אחר הלאו מיהו מדמה מילתא למילתא דכי היכי דגבי תמורה לקי בלאו הניתק לעשה משום דאינו מקיים העשה בידים ה"נ היה לן למימר מכל מעשרותיכם תרימו אע"ג דמקיים העשה בידים מיהו כיון דלא סמיך לא היה לנו להחזיקו ללאו הניתק לעשה ואע"ג דוהשיב את הגזילה אשר גזל (ויקרא ה׳:כ״ג) לא סמיך ללאו מ"מ ניתק גמור הוא דאי אפשר לעשות השבה אלא לאחר הלאו אבל מכל מעשרותיכם אפשר לקיימו אפי' אם לא עבר הלאו ומ"מ מדמה ליה למימר:

    הרי אונס דחד לאו וחד עשה ולא אתי חד עשה ועקר לאופירוש לדידך דאמרת דמכל מעשרותיכם תרימו דלא איירי אלא בהקדמת תרומה למעשר ואפי' הכי הוי ניתוק להקדמה דבכורים למעשר אלמא אית לך דלאו שניתק למקצתו אמרי' דניתק כולו והרי אונס דלאו דידיה ניתק לגבי ישראל ולא אמרינן דניתק לגבי כהן אלמא דהיכא דניתק מקצתו לא ניתק כולו:

    כהנים קאמרת שאני כהנים דרבי רחמנא בהן קדושה יתירתאפרש"י ואהכי אחמור דלילקו אע"ג דהוי לאו שאינו שוה בכל ולא נהירא ור"י פירש כיון שאסר הכתוב גרושה לגבייהו אינו ניתק הלאו לעשה דלא דמי להא דלעיל דאמר תרימו הוי ניתוק גם מהקדמה דבכורים דמיניה שמעי' שיכול לתקן אם עיות והקדים תרומה לבכורים דכך לי אם הקדים מעשר לתרומה כאילו הקדים תרומה לבכורים:

    כתנאילא קאי אהאי סוגיא דלאו הניתק לעשה אלא אפלוגתא דלאו שאין בו מעשה:

    ורבי יעקב האי והנותר מאי עביד ליהואם תאמר הא איצטריך להורות לנו דין שריפה ויש לומר דמן הסמיכות קפריך למאי הלכתא כתביה הכא סמוך ללאו אי לאו לנתוקי אתא ליכתביה במקום אחר:

    רבא אמר לא מהני מידיקשה אם כן שוחט פסח על החמץ לפסול ויש לומר דבירושלמי יש קרא להכשיר וקשה צרם אוזן בכור ליתסר ופשיטא לן דאינו אסור אלא מטעם קנס וי"ל דלא גרע מאילו נפל בו מום מעצמו דשרי ומזה ניחא למה לא נאסר צרם אוזן מכל שתעבתי לך הרי הוא בבל תאכל כמו בשר בחלב דיש לומר דדוקא בשר בחלב נפיק מיניה הואיל ואפילו נפל ממילא הבשר לתוך החלב אסור אבל צרם אוזן דממילא מותר אינו בבל תאכל אפילו נעשה בידים. צ"ע:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Gilyon HaShas

    גמ' רבא אמר לא מהניעי' זבחים דף קיד ע"ב תוס' ד"ה היתר:

    Babylonian Talmud · folio map

    Temurah 4b

    Temurah 4b. The full printed text of this folio side — 14 numbered segments, about 281 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ומשני אפטורא קאי ולא קשיא דרבי יוסי ברבי חנינא אדרבי יוסי בר' חנינא וקאתי ר' יוסי בר' חנינא למימר אף המקדים לקרות שם לתרומה קודם לביכורים הוי לא תעשה שאין בו מעשה ואינו לוקה:

    ומאי שנא מימר דלקי כדקאמרת לעיל חוץ מנשבע ומימר:

    אילימא משום דבדיבורו דקאמר זו תחת זו עושה מעשה דמעיקרא חולין והשתא קדש:

    ה"ג מקדים תרומה לבכורים נמי בדיבורו עושה מעשה שקורא עליה שם ומביאה לקדושת תרומה:

    לאו שניתק לעשה לאו דכתיב (שמות כ״ב:כ״ח) מלאתך ודמעך לא תאחר עשה דכתיב (במדבר י״ח:כ״ח) מכל מעשרותיכם תרימו ודרשי ליה בעלמא ובהך שמעתא דלקמן (תמורה דף ה:) למעשר שהקדימו בכרי דעבר על לאו דלא תאחר שהקדים מעשר לתרומה ונתקיה ללאוי ממלקות והעמידו בחוזר ומפריש ואע"ג דלא סמכי אהדדי חשיב ליה לאו שניתק לעשה ואהכי לא לקי:

    והרי מימר דהוי לאו שניתק לעשה לאו דכתיב (ויקרא כ״ז:י׳) לא יחליפנו עשה ואם המר ימיר:

    תרי לאוי ועשה לא יחליפנו ולא ימיר ואהכי סופג את הארבעים:

    והרי אונס מאנס בתולה דהכי כתיב בעניינא (דברים כ״ב:י״ט) לא יוכל לשלחה:

    13 more comments on this page.

    Rashi on Temurah 4b · Sefaria

    Tosafot

    וכל לאו הניתק לעשה אין לוקין עליו והרי מימר וא"ת וכי תעלה על דעתיה דאביי לומר על לאו הניתק לעשה דלקי והרי שילוח הקן דמשנה שלימה היא במסכת חולין (דף קמא:) דאם לקח האם על הבנים משלח ואינו לוקה משום דהוי לאו הניתק לעשה וכן גבי נותר נמי אמר בא הכתוב ליתן עשה אחר לא תעשה לומר שאין לוקין עליו וכן גבי אונס תנן שאם גירש מחזיר ואינו לוקה ואור"י דפשיט ליה לאביי בשילוח הקן ונותר ואונס דסמיכי עשה דידהו אלאו דלא לקי אלא שהיה תמיה אלאו דמעשר דלא סמיך מכל מעשרותיכם תרימו אלאו דלא תאחר ומשום הכי פריך והרי מימר כו' ואע"ג דסמיך העשה אחר הלאו מיהו מדמה מילתא למילתא דכי היכי דגבי תמורה לקי בלאו הניתק לעשה משום דאינו מקיים העשה בידים ה"נ היה לן למימר מכל מעשרותיכם תרימו אע"ג דמקיים העשה בידים מיהו כיון דלא סמיך לא היה לנו להחזיקו ללאו הניתק לעשה ואע"ג דוהשיב את הגזילה אשר גזל (ויקרא ה׳:כ״ג) לא סמיך ללאו מ"מ ניתק גמור הוא דאי אפשר לעשות השבה אלא לאחר הלאו אבל מכל מעשרותיכם אפשר לקיימו אפי' אם לא עבר הלאו ומ"מ מדמה ליה למימר:

    הרי אונס דחד לאו וחד עשה ולא אתי חד עשה ועקר לאו פירוש לדידך דאמרת דמכל מעשרותיכם תרימו דלא איירי אלא בהקדמת תרומה למעשר ואפי' הכי הוי ניתוק להקדמה דבכורים למעשר אלמא אית לך דלאו שניתק למקצתו אמרי' דניתק כולו והרי אונס דלאו דידיה ניתק לגבי ישראל ולא אמרינן דניתק לגבי כהן אלמא דהיכא דניתק מקצתו לא ניתק כולו:

    כהנים קאמרת שאני כהנים דרבי רחמנא בהן קדושה יתירתא פרש"י ואהכי אחמור דלילקו אע"ג דהוי לאו שאינו שוה בכל ולא נהירא ור"י פירש כיון שאסר הכתוב גרושה לגבייהו אינו ניתק הלאו לעשה דלא דמי להא דלעיל דאמר תרימו הוי ניתוק גם מהקדמה דבכורים דמיניה שמעי' שיכול לתקן אם עיות והקדים תרומה לבכורים דכך לי אם הקדים מעשר לתרומה כאילו הקדים תרומה לבכורים:

    כתנאי לא קאי אהאי סוגיא דלאו הניתק לעשה אלא אפלוגתא דלאו שאין בו מעשה:

    ורבי יעקב האי והנותר מאי עביד ליה ואם תאמר הא איצטריך להורות לנו דין שריפה ויש לומר דמן הסמיכות קפריך למאי הלכתא כתביה הכא סמוך ללאו אי לאו לנתוקי אתא ליכתביה במקום אחר:

    רבא אמר לא מהני מידי קשה אם כן שוחט פסח על החמץ לפסול ויש לומר דבירושלמי יש קרא להכשיר וקשה צרם אוזן בכור ליתסר ופשיטא לן דאינו אסור אלא מטעם קנס וי"ל דלא גרע מאילו נפל בו מום מעצמו דשרי ומזה ניחא למה לא נאסר צרם אוזן מכל שתעבתי לך הרי הוא בבל תאכל כמו בשר בחלב דיש לומר דדוקא בשר בחלב נפיק מיניה הואיל ואפילו נפל ממילא הבשר לתוך החלב אסור אבל צרם אוזן דממילא מותר אינו בבל תאכל אפילו נעשה בידים. צ"ע:

    Tosafot on Temurah 4b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' רבא אמר לא מהני עי' זבחים דף קיד ע"ב תוס' ד"ה היתר:

    Gilyon HaShas on Temurah 4b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Temurah, daf 4, Amud Bet, about 281 words in 14 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 14 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 121 words

      Opens “אפטורא קאי, והכי קאמר: לאו שאין בו…”

      Named: רבי יוסי ברבי חנינא.

    2. Segment 217 words

      Opens “ומאי שנא מימר דלקי, משום דבדיבורו עשה…”

    3. Segment 315 words

      Opens “א"ר אבין: שאני התם, דלאו שניתק לעשה…”

    4. Segment 415 words

      Opens “יתיב רב דימי וקאמר לה להא שמעתא,…”

      Named: רב דימי, אביי.

    5. Segment 519 words

      Opens “והא מימר, דלאו שניתק לעשה הוא, ולקי,…”

    6. Segment 613 words

      Opens “הוי להו תרי לאוי וחד עשה, ולא…”

    7. Segment 727 words

      Opens “והרי אונס, דחד לאו וחד עשה, ולא…”

    8. Segment 810 words

      Opens “כהנים קאמרת?! כהנים טעמא אחרינא הוא, דרבי…”

      Named: רבי רחמנא.

    9. Segment 923 words

      Opens “כתנאי: (שמות יב, י) ״לא ישאירו ממנו…”

      Named: רבי יהודה.

    10. Segment 1029 words

      Opens “רבי יעקב אומר: לא מן השם הוא…”

      Named: רבי יעקב, רבי יהודה.

    11. Segment 1111 words

      Opens “ורבי יעקב, האי והנותר ממנו עד בקר…”

      Named: רבי יעקב.

    12. Segment 1227 words

      Opens “מיבעי ליה לכדתנן העצמות והגידין והנותר ישרפו…”

    13. Segment 1324 words

      Opens “ואמר חזקיה וכן תנא דבי חזקיה מ"ט…”

    14. Segment 1430 words

      Opens “אמר אביי כל מילתא דאמר רחמנא לא…”

      Named: אביי, רבא.

    Sages named on this page

    • Chizkiya · Others · Chizkiya's Academy

      Chizkiya, son of Rabbi Chiya the Great, was a pivotal sage, marking the transition from Tannaim to Amoraim.

      Source: Temurah 4b · Segment 13 — “ואמר חזקיה וכן תנא דבי חזקיה מ"ט אמר: קרא…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Temurah 4b · Segment 4 — “…להא שמעתא, א"ל אביי: וכל לאו שניתק לעשה לא…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Temurah 4b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026