ישעיה פרק נ״ד

רני עקרה — ירושלים אשר היתה כלא ילדה:

לא חלה — ל' לידה הוא שהיולדת על ידי חיל וחבלי' יולדת:

מבני בעולה — בת אדום:

יטו — למרחוק:

מיתריך — הם חבלים דקים התלוים בשולי אהלים וקושרי' ביתדות שקורין קביל"ס בלע"ז ותוקעין בארץ:

תפרוצי — תגברו:

עלומיך — נעוריך:

כי תמאס — כשתמאס פעמים שכועס עליה מעט:

בשצף קצף — מנחם פתר חרי אף ודונש אמר במעט קצף כמו ברגע קטן עזבתיך וכן ת"י:

ובחסד עולם — שיתקיים עד עולם:

כי מי נח זאת לי — שבועה בידי והולך ומפרש דברו כאשר נשבעתי מעבור מי נח וגו':

כי ההרים ימושו — אף אם תכלה זכות אבות ואמהות חסדי מאתך לא ימוש:

סוערה — שלבה סוער ברובי צרות:

מרביץ בפוך — רוצף רצפתך מאבני נופך:

כדכד — מין אבן טובה:

שמשותיך — י"ת אמך ומנחם חברו עם ישמשוניה ויש פותרין ל' שמש חלונות שחמה זורחת בהן ועושין כנגדו מחיצה במיני זכוכית צבעים לנוי ומדרש תהלים פותר שמשותיך ושמש ומגן (תהילים פ״ד:י״ב) שיני החומה:

לאבני אקדח — י"ת לאבני גמר גומרין תרגום גחלים פתר אקדח לשון קדחי אש והם מין אבנים טובות בוערות כלפידי' והוא קרבונקל"א לשון גחלת ויש פותרין ל' מקדח אבנים גדולות שכל חלל הפתח קדוח בתוכו והמזוזות והמפתן והסף כולן מתוך האבן הם:

לאבני חפץ — לאבני צרוך:

רחקי מעושק — כמו (לעיל נב) התנערי מעפר תרחקי מן העושקי' אותך:

( רחקי מעושק תרחק מלעשוק בני אדם כדרך שעושים רשעים שאוספי' ממון מגזל אבל אתם לא תצרכו לגזול כי לא תיראו מדלות ועניות וממחתה כי לא תבא ולא תקר' אליך אברבנאל)

( בצדקה שתעשה תהיה נכונה בגאולת עולם ותהיה רחוקה מעושק בני אדם כי לא תראי אפי' פחד ויראה לא יהיה לך מהם ותהיה רחוקה ממחתה שלא תקרב אליך, איל"ה שלוח'):

הן גור יגור אפס מאותי — הן ירא יירא ויגור מגזרת רעו' אותו שאין אני עמו הוא שעיר:

מי גר אתך — מי אשר נאסף עליך למלחמה, או מי גר מי שנתגרה בך, ורבותינו פירשוהו בגרים לומ' שאין מקבלי' גרים לימות משיחנו ואף בפשוטו של מקרא יתכן מי שנעשו גרים אתך בעניותך עליך יפול בעשירותך כמו על פני כל אחיו נפל (בראשית כ״ה:י״ח):

הנה אנכי — אשר בראתי חרש המתקן כלי ואני אשר בראתי משחית המחבלו כלו' אני הוא שגריתי בך את האוי' אני הוא שהתקנתי לו פורעניות:

ומוציא כלי למעשהו — לצורך גומרו כל צורכו:

כל כלי יוצר — כל כלי זיין אשר ילטשוהו ויחדדהו בשבילך להלחם בך:

יוצר — ל' חרבות צורים (יהושע ה׳:ב׳) אף תשיב צור חרבו (תהילים פ״ט:מ״ד):