ישעיה פרק ב׳

באחרית הימים — לאחר שיכלו הפושעים:

נכון — מתוקן:

בראש ההרים — בהר שהוא ראש לכל ההרים בחשיבות ההרים:

ונשא מגבעות — יגדל נס שנעשה בו מניסי סיני וכרמל ותבור:

ונהרו — יתקבצו ימשכו אליו כנהרות:

אל בית אלהי יעקב — לפי שהוא קראו בית אל לפיכך יקרא על שמו אבל אברהם קראו בהר ה' יראה יצחק קראו שדה לשוח בשדה:

לאתים — קולטר"ש בלע"ז:

למזמרות — שרפ"ש בלע"ז שזומרין בהן הכרמים:

בית יעקב וגו' — האומות יאמרו להם כן והמקרא הזה הוא מוסב על והלכו עמים רבים וגו':

לכו ונלכה באור ה' — יאמרו להם כן וי"ת יימרון דבית יעקב אתו וגו':

כי נטשתה עמך בית יעקב — הנביא מיסב הדיבור אל השכינ' ואומר כי עד הנה עזבת את עמך בשביל עונם (ד"א הנביא מוכיחן ואמר להם כן, כי נטשתה עמך בית יעקב כו' עזבת את מעשה הטוב אשר על ידו נהיית לעם אדם אתם בית יעקב):

כי מלאו מקדם — נתמלאו צבאותם ממעשי ארמי' שהיו יושבים במזרח שהיו מכשפים ומשתמשים בשם עבודת כוכבים:

ובילדי נכרים ישפיקו — בועלים בנות עכו"ם ומתערבים בהם ויולדות להם ילדים ובהם הם מספיקי' תמיד ומתעסקים ומתרפקין ונטרחים בהם ל' פן יסיתך בשפק (איוב ל״ו:י״ח) דביטימנ"ט בלע"ז:

אין קצה — ל' קץ:

ישתחוו — כמו משתחוים:

וישח אדם — הקטנים:

וישפל איש — הגדולים והגבורים אנשי החיל:

ואל תשא להם — הנביא אומר להקב"ה וידעתי כי לא תסלח להם מלהפרע מהם:

בוא בצור — לבוא בצור לברוח בנקרת הצורים:

והטמן בעפר — ולהטמן בעפר:

עיני גבהות אדם — גסות הרוח וכן כל לשון גובה עינים שבמקרא כמה דאת אמר גבה עינים ורחב לבב (תהילים ק״א:ה׳):

ארזי הלבנון — דוגמא הוא על הגבורים:

אלוני הבשן — השלטונין כמו שאלונים פחותים מן הארזים:

ועל כל ההרים הרמים — על יושביהם:

ועל כל אניות — תירגם יונתן ועל כל דיתבין בניסי ימא באיי הים שמוצאן ומובאן באניות:

תרשיש — שם ים ששמו תרשיש:

שכיות החמדה — פלטרין רצופין במשכיות רצפת שיש כמו ואבן משכית (ויקרא כ״ו:א׳) על שם שסוככים בו את הקרקע:

ביום ההוא — הוא יום הדין:

כליל יחלוף — כלו יחליף כולם יאבדו:

ובאו — יושבי הארץ במערות צורים:

מחלות — הם הם מערות:

בקומו — ליום הדין:

לערוץ הארץ — לשבור רשעי הארץ:

להשתחות לחפור פירות — גלולים בדמות חפרפרות מיני שרצים שחופרין הארץ שקורין טלפ"ש בלע"ז:

ועטלפים — קלבא שורי"ץ בלע"ז יש לפתור עוד את אליליו אשר עשה לו להשתחות ישליך האדם בחריצים ובנעיצין שימצא לפניו כשהולך לברוח ולהטמן:

חדלו לכם מן האדם — שלא לשמוע, לאותן המתעים אתכם מאחרי ולהשתחוות למעשה ידיו:

אשר נשמה באפו — אשר כל חייתו וכחו תלויה בנשמת אפו שהוא רוח פורח שהיום ישנה בו ומחר תצא ממנו וק"ו לדמות חפרפרות שאין בו ממש ד"א חדלו לכם מכל הדרכים הרעים ולמדו מן האדם אשר נשמה באפו הראית' למה נחשב הוא וקל וחומר (לגלולים) שאינו נחשב לכלום: