ישעיה פרק ל״א

הוי — על הושע ועשרת השבטים היורדים מצרימה לעזרה אשר שלחו מלאכים אל סוא מלך מצרים (מלכים ב י״ז:ד׳):

ועל סוסים — הבאים משם שהם קלים לרוץ:

ישענו — (כמו ולא שעו אל קדוש ישראל) כמו שעשה חזקיה שנ' (מלכים ב י״ח:ה׳) בה' אלהי ישראל בטח וימרוד במלך אשור:

ואת דבריו לא הסיר — אשר אמר והשיבך ה' מצרים באניות (דברים כ״ח:ס״ח) מדה כנגד מדה שאמרתי לך (שם) לא תוסיף עוד לראותה ואתה הלכת מדעתך סופך לילך בגלות על כרחך:

וקם — על עשרת השבטים שהם בית מרעים ועל מצרים אשר הם להם לעזרה:

יטה ידו — שהקב"ה סומך הכל בידו וכשיטה אותה יפלו כזה שאוחז דבר בכפו וכשהוא מרכין כפו הוא נופל כך ומדרש אגדה וי"ת ירים יד מחת גבורתיה:

כאשר יהגה — המיית קול כמו וכיונים הגו נהגה (לקמן נט):

אשר יקרא עליו מלא רועים — יאספון עליו בקריאת קול המון:

מלא רועים — אסיפת רועים וכן קראו אחריך מלא (ירמיהו י״ב:ו׳) וכן יחד עלי יתמלאון (איוב ט״ז:י׳) כולם ל' קיבוץ:

לא יענה — לא יכנע לא יעשה עצמו עני וכן לענות מפני (שמות יא) וכן וענה גאון ישראל (הושע ה׳:ה׳):

כן ירד — ולא יפחד מהמון האומות:

פסוח — דילוג ויש עוד לפותרו לשון חייס:

והמליט — יוציא את ישראל מן הצרה ל' המלטה אישקמוציי"ר בלע"ז:

שובו — למי שהעמקתם מחשבות היאך לסור ממנו וסרתם מעליו עתה שובו אליו:

וסלעו ממגור יעבור — וחזקו מרוב פחד יחלוש:

וחתו מנס — מפני הניסים שיראו שהקב"ה עושה לישראל:

אשר אור לו בציון — שם יהיה האש מוכן לשורפם: