ישעיה פרק ל״ב

הן לצדק ימלך מלך — הן אין משפט מלך למלוך כי אם לעשות משפט צדק:

ולשרים למשפט ישורו — ועל מי יש לו למלוך על שרים אשר למשפט ישורו, ואמר הנביא זאת על אחז שהיה רשע אבל חזקיהו בנו ימלוך וכדי הוא:

והיה איש — הגבור ביראת הקב"ה הוא חזקיה יהיה לישראל:

כמחבא רוח — כמחסה סלע שנחבאים בו מפני רוח ונסתרים שם מפני חורב כן יבטחו בו הנותרים מי' השבטי':

בציון — ל' יובש ציה:

כצל סלע כבד בארץ עיפה — במקום שמש שהארץ עיפה שם וחריבה ותאבה לצל:

ולא תשעינה עיני רואים — לא כמות שהם עכשיו אזניו הכבד ועיניו השע (לעיל ו) ל' טוח:

ולבב נמהרים יבין לדעת — לא כמו שעכשיו השמן לב העם (שם):

ולשון עלגים וגו' — ולא כמו שעכשיו כי בלעגי שפה (לעיל כח):

עלגים — כל מי שאינו יודע לכוין דיבורו להיות צח קרוי עלג ונלעג:

ולכילי — רמאי נוכל חורש רעים:

שוע — ל' אדון שהכל שועין ופונין אליו:

נבלה ידבר — מדבר ל' הוה הוא:

יעשה און — יקבץ מחשבות און כמו (דברים ח׳:י״ז) עשה לי החיל הזה:

לעשות חונף — חושב מחשבות איך יוכל לעשות חנופה, חונף שם דבר לכך טעמו למעלה ונקוד פתח:

ומשקה צמא יחסיר — לפי פשוטו שגוזלין העניים ותרגומו פתגמי אורייתא דאינון כמיא לצחייא מדמן לבטלא:

ובדבר אביון משפט — לחבל אביון במשפטו, משפט זה ל' תחלת דברים במשפט כשמדבר האביון טענותיו זה יועץ מזימו' להכשילו בנכליו משפט משמש שלשה לשונו' תחלת טענת דשריינמנ"ט בלע"ז וגמר הדין יואיימנ"ט בלע"ז ומשטר ששוטרין אותו ביסורין יושטיצ"א בלע"ז:

על נדיבות יקום — בשביל נדיבותיו תהיה לו תקומה:

נשים שאננות — מדינן דיתבן שליון:

בנות בוטחות — כרכין דיתבין לרוחצן:

ימים על שנה — כמו (לעיל כט) ספו שנה על שנה ותמיד עונותיכם מתגברין וסוף תרגזנה אלו שהן עכשיו לבטח כי יכלה מהם בציר הענבים ואוסף התבואה לא יבוא אל הבית:

אוסף — שם דבר לכך טעמו למעלה ונקוד פתח:

רגזה — כמו לרגז:

פשוטה — כמו לפשוט:

ועורה — כמו לערות ל' עריה (מיכה א):

וחגורה — כמו לחגור לכך טעמו למעלה וכן תירגם יונתן שלחו איתערטילו ואסרו על חרצין מתוך שיפשיטו ויתערמו מבגדיהם לא יחגרו על בגדיהם כי על מתניהם:

על שדים סופדים — יטפחו על לבם:

( על שדי חמד על שדות) חמדתן, ומ"א על חכמי סנהדראות שהם כשדי' המניקי' יספדו, ועל עיר חמדתן שתחרש כשדה ועל גפן פוריה הם ישראל שנקראו גפן כמ"ש גפן ממצרי' תסיע:

קוץ שמיר — הובאי ובור כי כל חורבן זה יהיה על כל בתי משוש ועל קריה עליזה, ירושלים שהיא משוש לכל הארץ (איכה ב):

כי ארמון — היכל המלך מלך יהודה נוטש:

והמון עיר — גלה:

עופל ובחן — בית מקדשי שהיה להם למבצר:

היה בעד מערות — יהיה בתוך חורבות מערת ל' ערו ערו (תהילים קל״ז:ז׳), ובעד כמו הבעד ערפל ישפוט (איוב כ״ב:י״ג):

עד עולם — עד עת קץ עופל ובחן. שניהם ל' מבצר:

משוש פראים — לתאות ישמעאל (ולמרעה אדום) ולחיילותיו:

עד יערה עלינו — ישפוך עלינו כמו ותער כדה (בראשית כ״ד:כ׳) ל' שפיכה נופל על הרוח כמו ושפכתי על בית דוד רוח חן (יואל ג׳:א׳) וכן אשפוך רוחי על כל בשר (זכריה י״ב:י׳):

ליער יחשב — קירוין סגיאין כיער הזה שהוא מלא עצים:

ושכן במדבר משפט — בירושלים שהיא כמדבר:

וצדקה בכרמל — היא ארץ ישראל שתהא באותן הימים ככרמל:

וברד ברדת היער — על כרחך אין ברד זה שם דבר שהרי נקוד חציו קמץ וחציו פתח בל' פעל וכן פתרונו ל' פעולה כמו ורחץ וישב ועמד, וברד ויברוד את ברידת היער ויהי' הבי"ת של ברדת מן יסוד כמו עטרת עקרת כלומ' וימטיר הקב"ה את מטר פחי הרשעים שהם עכשיו בנויים ומלאים ערים כיער:

ובשפלה — שנשפלו ישראל עד עכשיו:

תשפל העיר — מטרפולין של פרס ודוגמא כן תרגם יונתן ויחות ברדא ויקטול משריית עממיא:

אשריכם — ישראל, שהצליחה זריעת צדקתכם כזורעים על מים מעתה תקצרו ותאספו תבואת שכרכם הטוב תשלחו רגל השור לדוש התבואה והחמור להביא אל הבית כך ת"י כלומר תקבלו שכר פעולתכם הטובה: