ישעיה פרק כ״ח

שכורי אפרים — שהיו משתכרין ביין טוב של מדינת פרוגיתא כדאמר מיא דדורמסקית וחמרא דפרוגיתא קפחו עשרת השבטים:

וציץ נובל צבי תפארתו — ומצב מטע תפארתו יהיה ציץ הפרח שלו נובל. הם תאינים המקולקלות כמו ששנינו בברכות על הנובלו' ופירשו רבותינו בשולי כמרא, ו ציץ נץ כדמתרגמינן ויצץ ציץ ואנץ נץ :

אשר נטועים על ראש גיא שמנים — היא כנרת שפירותיה מתוקים ושם הם הולמים עצמן ביין:

הלומי יין — כתושי חמר, ויש עוד לפתור צבי תפארתו אשר על וגו' צבי התפארת שעל ראש עשרת השבטים המשוחין בגאות ראשי שמנים כמו שנאמר (עמוס ו׳:ו׳) ראשית שמנים ימשחו, גיא ל' גאוה כמו (לעיל טו) מואב גיא מאד (ואותו הציץ כציצת נובל תהיה): הלומי יין. כך קוראן על שם שכרותן שנאמר בהם (עמוס ו׳:ו׳) השותים במזרקי יין:

הנה — יש רוח חזק ואמיץ לה' שהוא כזרם ברד ושער קטב מרירי:

הניח לארץ ביד — יניחהו על ארצם בידו החזקה ויפיל הנובלות מן התאנים:

כבכורה בטרם קיץ — כבישול' של תאנת ציץ נובל:

בטרם קיץ — עת בישול שאר התאנים אשר מתוך שהיא בכורה קופץ עליה ובולעה בעודה בכפו כך וישקוד על הרעה ויביאה עלינו (דניאל ט׳:י״ד):

ביום ההוא — כהתם הפושעים:

יהיה ה' צבאות לעטרת צבי — לצדיקים הנשארים בה:

ולרוח משפט — יהיה הקב"ה להורות משפט:

ליושב על המשפט ולגבורה — יהיה לאותן שהם משיבי מלחמ' מלחמתה של תורה:

וגם אלה — יושבי משפט ומשיבי מלחמה שבדור הזה כלומר טובים וחשובים שבהן ביין שגו כי עתה אין טוב בהם:

שגו ברואה — הלעיגו בדברי הנביאים וי"ת במאכל מעדנים שראוהו עונג להם:

פקו פליליה — הכשילו המשפט:

פקו — לשון פיק ברכים (נחום ב׳:י״א) פוקה (שמואל א' כ"ה):

כי כל שולחנות — שלהם של זבחי מתי' הם שהם כקיא צואה:

בלי מקום — אין הדעת סובלתן:

את מי יורה דעה — שמא לתינוקות שאין יודעין להבין כי הגדולים פנו לדרך רעה:

גמולי מחלב — בדולי מחלב:

עתיקי משדים — לשון ויעתק משם (בראשי' יב), ד"א בדולי' מן התורה שנקראת חלב ועתיקי משדים מוסרים מלפני ת"ח:

כי צו לצו צו לצו — נביא מצוה להם מאת הקב"ה והם יש להם צו של עכו"ם כנגד צו זה וחוזר הנביא ומוכיחם והם תמיד אומרים יש לנו צו לצו שלנו חשוב משלך:

קו לקו — יש להם קו משקולת משפטי רשע כנגד קו הצדק:

זעיר שם — הנביא אומר להם עוד מעט תבוא עליכם רעה והם אומרים זעיר שם ימהר יחישה מעשהו לימים מועטין:

בלעגי שפה — וכן כל לשון לעגים וכן (לקמן לב) עלגים שניהם לשון הפוך שאינו מיושר להשמע:

ידבר אל העם הזה — כל המדבר אליהם דבר נבואה ותוכחה דומה להם ללשון נלעג שאין יכולין להבין בו:

אשר אמר — הנביא להם זאת המנוחה להיותכם בשלוה הניחו לעיף שלא תגזלוהו זאת תהיה לכם המרגעה:

והיה להם דבר ה' וגו' — כמדתה ימדוד להם יגזור שדברו עליהם צו של אומות המשתעבדים בם על צו פקודה על פקודה עבודה על עבודה קו של פורענות כנגד קו של עבירות שבידם קו לקו תקוה חילוף תקוה יקוו לאור והנה חשך:

זעיר שם זעיר שם — לימים מועטים תבא עליהם והם יתמעטו שם בארץ אויביהם:

משלי העם הזה — האומרים לצון בל' משל כגון:

כרתנו ברית את מות — שלא יבא עלינו:

עשינו חוזה — גבול שלא יעברנהו וכן מחוז חפצם (תהילים ק״ז:ל׳) וכן מחזה אל מחזה (מלכים א ז׳:ה׳) כולם ל' גבול הם וחיצונו של דבר אשומיי"ר בלע"ז:

שיט שוטף — מכה המתהלכת בארץ:

לא יבואנו — לא יבא עלינו:

שמנו כזב — שמנו ע"א:

מחסנו — מחסה שלנו:

ובשקר נסתרנו — בע"א בטחנו להסתירנו:

הנני יסד — ל' עבר הוא כמו (מגלה א) יסד המלך וכן צריך לפותרו הנני הוא אשר יסד כבר: (בציון אבן כבר) נגזרה הגזרה לפני והעמדתי מלך משיח שיהא בציון לאבן בוחן ל' מבצר וחוזק כמו (לקמן לב) עופל ובחן וכמו הקימו בחוניו (לעיל כג):

מוסד מוסד — הראשון פתח לפי שהוא דבוק מוסד של מוסד (מוסד) שהוא מוסד גמור:

המאמין לא יחיש — המאמין דבר זה לא ימהרנה לא יאמר אם אמת הוא ימהר לבא:

ושמתי משפט לקו — לפני בא אותו מלך אביא עליכם גזרות להתם הפושעים שבכם ושמתי משפט יסוריו להיות לקו כלומר אשים קו מדת יסורין להביא עליכם ואת צדקה אשים שתהא משקולת המיישרת בנין הבונין בחומות כלומר שתהא צדקה מהלכת לפניהם ומיישרת דרכיהם שיכלו הפושעים ונותרו הצדיקים:

ויעה ברד מחסה כזב — אותו כיסוי שאמרתם כי שמנו כזב מחסנו יבא ברד ויטאטאנו ויעה לשון טיאוט כמו (מ"א ו) את היעים שגורפין בהם אפר הכירות:

וסתר — שאמרתם עליו ובשקר נסתרנו המים ישטפוהו כלומר אביא המון (אומו') שישברו מצבותיה' ופסיליהם ולשון משפט האמור כאן יושטיצ"א בלע"ז:

וכופר בריתכם את מות — ויתבטל הברית אשר אמרתם כרתנו ברית את מות כל כפרה לשון קנוח סילוק דבר וכן (בראשית לב) אכפרה פניו:

וחזותכם — אשר אמרתם עם שאול עשינו חוזה:

שוט שוטף — אשר אמרת' לא יבואנו והייתם לו למרמס:

בבקר בבקר — כלו' תדיר תדיר אביא עליכם גזירות:

והיה רק זועה הבין שמועה — זועה לכל השומעים להבין שמועות פורענו' הקשות שאביא עליכם כל השומעים יזועו:

כי קצר המצע מהשתרע — כי אביא עליכם שונא דוחק אתכם אשר לא תוכלו להספיק עבודתו כשיציע מצעו עליכם יקצר לו מהשתרע השוכב עליו:

מהשתרע — מהשתטח להאריך איבריו אישטנדליי"ר בלע"ז:

והמסכה צרה — הנסיך שימשול עליכם יהיה מקומכם דחוק לו בהתכנסו לתוכו, ורבותינו דרשוהו על עכו"ם שהכניס מנשה להיכל קצר המצע הזה מהשתרע מהשתרר עליו שני רעים ואני פרשתיו לפי פשוטו ובדרך זה ת"י ואף מדרש רבותינו יש לישבו על אופן הדבור כלומר למה אני מביא עליכם פורענות זו לפי שקצר המצע מהשתרע אני לבדי עליו שנאמר (מ"א ח) הנה השמים לא יכלכלוך וכל שכן בהכניסכם מסכה עמי כביכול צר לנו המקום:

כי כהר פרצים — ת"י ארי כמא דזעו טוריא כד אתגלי יקרא דה' ביומי עוזיה מלכא וכניסין דעביד ליהושע במישר גבעון וכו' כן יתגלי לאתפרעא מדעבדין וכו':

זר מעשהו — ידמה לכם לזר כי יבוא עליכם פורענות קשה:

לעבוד עבודתו — לעשות מלאכתו כמו עבודת האדמה לבורי"ר בלע"ז:

ועתה אל תתלוצצו — לאחר כרתנו ברית את מות:

מוסריכם — יסורין:

הכל היום — לשון תמיהה הוא לכך נקוד חטף פתח:

יחרוש — מי שחורש לזרוע וכי החורש כדי לזרע לעולמים חורש א"כ מה יועיל אף הנביאים מוכיחים אתכם להחזירכם למוטב הלעולמים יוכיחו ולא יועילו:

יפתח וישדד אדמתו — וכי לעולם לא יזרע אלא תמיד יפתח את האדמ' באתים ובכלי מחרישה, וישדד לשון עבודת שדה יפתח וישדד בתחלה הוא עושה תלמים רחבים וסוף הוא עושה תלמים קטנים במדרש ר' תנחומא:

הלוא — כן דרך החורש כיון שחורש משוה פני האדמה ואח"כ זורע:

והפיץ קצח — אם קצח בא לזרוע זורעה בתפוצה ואם כמון בא לזרוע זורעו בזריקה קצח מין אוכל הוא:

ושם חטה שורה ושעורה נסמן וכוסמת גבולתו — ואם תבואה בא לזרוע כך הוא מנהגו זורע החטין באמצע החרישה, והשעורה זורע סביב להם להם והכוסמין זורעה על גבולי השד' ומצריו שורה לשון שורה זורע באמצ' ונמצא' שורה על השעורין והכוסמין:

ויסרו למשפט וגו' — אף מי שאלהיו יורנו לא לנצח ישלח נביאים להוכיחו אחרי שאינו שומע לתוכחה הוא ייסרנו במשפטי יסורין כדי שתועיל עמל תוכחתו שהוכיח כזה שמשוה פני הארץ לזרוע כדי שתצלח עמל חרישתו שחרש:

בחרוץ — הוא עץ עשוי חריצי' חריצים ושמו מורג ומחתך בו הקשין להיות תבן:

כי לא בחרוץ יודש קצח — לפי שזרעו נוח לצאת מתוך קשין שלו וכן על כמון לא יסבו אופן עגלה לדושו לפי כי קל הקצח לחובטה במט' והכמון בשבט:

לחם יודק — ואת מי דקים בדברים קשין את הלחם של תבואה לפי שאינה נוחה ליחבט:

כי לא לנצח אדוש ידושנו — הרי כי זה משמש בלשון אלא לא לנצח כותשין עליו לפי שלעולם לא יכתשו גרעיני הזרע להיות נדשין ליכתת ע"י החרוץ ואופן העגלה:

והמם גלגל עגלתו ופרשיו — וכשמסבבין עליו אופני עגלה לדוקו ולדושו אפי' הגלגל הומם ומשתבר וכן שאר כלי העגלה עמו המפרישים את התבואה מקשיה לא ידוקנו והחטי' אינם נידוקין להיות נטחנין אדוש ידושנו. כמו עשה יעשה (יחזקאל ל״א:י״א), צנף יצנף (לעיל כב) ואל"ף זו באה במקום ה"א כמו ואחרי כן אתחבר יהושפט (דברי הימים ב כ׳:ל״ה) כמו התחבר אף כאן הדוש ידושנו וכן חברו מנחם:

גם זאת מעם וגו' — גם זאת כדרך דשי תבואה וחובטי קצח וכמון מעם הקב"ה יצא:

הפליא עצה — להראותכם רמזים בדרך חידוש משל נפלא ומכוסה כי כאשר הכמון והקצח אינם מכבידין עליהם במדושה רבה לפי שהם נחבטין בקל כך אילו הייתם ממהרין לקבל מוסר לא היה מכביד עליכם גזירות ואתם קשים לקבל תוכחות כתבואה הקשה לדוש לכך יכביד עליכם הרבה ולא לנצח לכלייה יריב וידקה כאשר לא לנצח אדוש ידושנו ויכלו חיצי מכותיו ואתם לא תכלו דוגמת המימת הגלגל והעגלה והחטין לא ידוקו ואילו הייתם נוחים לכלות לא היה בודק אתכם ביסורין קשין כפשתני הזה כשהוא יודע שפשתנו יפה הוא מנקש עליה: