ישעיה פרק ד׳

והחזיקו — ויאחזו:

שבע נשים באיש אחד — מרוב אלמנות רבות, באיש אחד מבקשות ממנו שישא אותן:

אסוף — הטמן חרפתנו כמו ואספתו אל תוך ביתך (דברים כ״א:י״ב) שהאשה כשהיא נשואה אין נוהגין בה מנהג הפקר ומ"א נבוכדנאצר גזר שלא יבעלו א"א שלא יענשו לכן היו מבקשות שיהא עליהן שם אישו':

ביום ההוא — לאחר שיכלו נוי תכשיטי הנואפות והנבלות לא תכלה (ס"א לא תסולה) עוד צבי נוי כבודם באלה:

יהיה צמח ה' — לכם לנוי:

לצבי ולכבוד — הם הצדיקים הנשארים בם והחכמים תלמידי התורה בהם יתלו את צבי כבודם:

ופרי הארץ — הם בני הצדיקים פרי עץ חיים הם יהיו לגאון ולתפארת אשר בהם יתפארו ויתהללו פליטת ישראל צבי. הוא נוי דבר צביון שיש חפץ בו:

והיה הנשאר — בהם בציון יתיישבו:

והנותר — בכל מקום ישכנו בירושלים:

קדוש יאמר לו — כולם יהיו צדיקים וא"ת צדיקים המתים לפני אותו היום אבד כבודם ת"ל כל הכתוב לחיי העוה"ב יהיו בירושלים כת"י:

אם רחץ — כי רחץ יש אם משמש כן בלשון כי וכן (איוב ח׳:י״ח) אם יבלענו ממקומו כי יבלענו, עד אם כלו לשתות (בראשית כ״ד:י״ט):

צואת — תגאלת כתרגומו כלומר העביר עונם ע"י יסורין וביעור מן העולם:

ידיח — ל' רחיצה בל' משנה ובמקרא ושם ידיחו את העולה (יחזקאל מ׳:ל״ח):

ברוח משפט — ע"י יסורין טלנ"ט בלע"ז שיעלה על רוחו לשפוט אותם:

וברוח בער — לבערם מן העולם בער כמו לבער דישקומבמ"ט בלע"ז ל' פעול הלוך:

ועל מקראיה — הקרואים בתוכה:

ענן יומם ועשן — להגין עליהם מן האומות:

כי על כל כבוד — האמור להם תהא החופה שתחופף שכינתי עליהם ושבע חופות יש כאן ענן ועשן נוגה אש להבה חופה שכינה:

וסוכה תהיה לצל וגו' — מחורב להגין מלהט יום הבא שנאמר ברשעים ולהט אותם היום הבא (מלאכי ג) שהקב"ה מוציא חמה מנרתקה ומקדרה עליהם:

ולמחסה — ל' כיסוי:

ולמסתור — להסתר בה:

מזרם — אש המקלחת מנהר דינור על הרשעים בגיהנם שנאמר על ראש רשעים יחול (ירמיהו כ״ג:י״ט) במס' חגיגה:

וממטר — מטר היורד על הרשעי' כענין שנאמר ימטר על רשעים פחים (תהילים י״א:ו׳):